Sample Page

מי הקבוצה שמנוהלת הכי גרוע ב-NBA? השם שקופץ לרוב האנשים בראש הוא הניו יורק ניקס. אכן, הניקס עשו הרבה טעויות כשנתנו חוזים גדולים מדי לשחקנים גרועים מדי בניסיון כושל להצליח מהר על חשבון העתיד, שנכשל באותו הרגע וגם בעתיד. הם הפכו לבדיחה של הליגה, אבל יש קבוצה גרועה יותר. שהגיעה לפלייאוף פחות. הביאה כוכבים פחות טובים. ואפילו עשתה יותר שטויות. קטנות אמנם, כאלה שחמוקות מתחת לרדאר, אבל שטויות. קבוצה שמאז 2007 היתה בפלייאוף פעם אחת, והודחה בחמישה משחקים. זאת למרות 11 (!!) בחירות דראפט בטופ 7 באותה תקופה.

מי שלא ניחש – זו מינסוטה של אחרי הטרייד הגדול על קווין גארנט.

אז איך הורסים קבוצה? בשלוש דרכים: בחירות דראפט גרועות, טריידים רעים, והחתמות לא הגיוניות (או, במקרה של מינסוטה, בעיקר לא קיימות). בואו נבחן:

הדראפט:
לקבוצה בבניה מחדש בלתי פוסקת כמו מינסוטה, הדראפט הוא המקום הראשון לפנות אליו. כל הליגה בנויה על כך שחוסר הצלחה בשנה אחת מוביל קבוצה לשחקנים הטובים ביותר שנכנסים לליגה בשנה הבאה. הבעיה היא שצריך גם לבחור בשחקנים האלה, ולהשאיר אותם בקבוצה. בדיוק מה שמינסוטה כשלה לעשות.

כדי להדגים את גודל הכשלון, ועדיין להישאר הוגנים, נשחק משחק דמיון – מה היה קורה לו מינסוטה יכלה לבחור בדיעבד רק את השחקן שנבחר בחירה אחת או שתיים אחרי הבחירה שלה? ברור שלא נצפה מהקבוצה למצוא את היוקיצ'ים בכל דראפט, אבל לבחור, לפחות מדי פעם, את השחקן הטוב באזור הבחירה שהיתה לה זו ציפיה הגיונית. ובכן.

2007 – מינסוטה בוחרת את קורי ברואר, שהמשיך לקריירת ספסל מפוארת, 2 מקומות מעל ג'ואקים נואה – היום כסף מת בניקס, אבל מאז שחקן בעל נוכחות קבועה בחמישיית ההגנה ואפילו  פעמיים בחמישיית הליגה. זה היה דראפט די רע ממקום 7 והלאה, אז אפשר לסלוח.

2008 – מינסוטה בוחרת את צרכן הסמים המצטיין או ג'יי מאיו, אבל מצליחה להעביר אותו בשביל אולסטאר עתידי בשם קווין לאב. נתעלם מכך שהבחירה הבאה בדראפט היתה ראסל ווסטברוק (גרסת 2008 ו-MVP עתידי, לא הסטאט פאדר מחרב ההתקפות של 2021) ונסמן את הבחירה אחרי הטרייד כבחירה טובה. ואם זה נשמע רך מדי כלפי מינסוטה, סטיי טיונד.

2009 – מינסוטה בוחרת שני פוינט גארדים בבחירות 5 ו-6, ואיכשהו אף אחד מהם הוא לא סטף קרי – שנבחר 7. ג'וני פלין נתן עונה אחת לא רעה לפני שנפצע ונפלט מהליגה, וריקי רוביו נחשב לסנסציה בהתהוות לפני שהגיע לליגה והתגלה כרכז בינוני. מעבר לכך שמדובר בטעות בסדר גודל של סם בואי – מייקל ג'ורדן, שלוש בחירות אחרי רוביו נבחר דמאר דרוזן. יאייקס.

2010 – מינסוטה בוחרת את ווסלי ג'ונסון, שאפילו קריירה ראויה כמחליף לא היתה לו, בבחירה 4. בחירה 5? דמרקוס קאזינס. יאפ.

2011 – למינסוטה היתה את בחירה 2 בדראפט שבו בחירות 3, 4 ו-5 היו אנס קאנטר, טריסטן תומפסון ויונאס וולנצ'יונס. לא נשמע כמו תחרות קשה, נכון? ועדיין הם הצליחו לקחת שחקן שגרוע יותר משלושת אלה בבחירה השניה – דרק וויליאמס, שהיינו רוצים לומר שמככב באירופה, אבל הוא לא ממש מככב. בהמשך הדראפט נבחרו קמבה ווקר, קליי תומפסון וקוואי לנארד אבל נתעלם.

2012 – למינסוטה לא היתה בחירה בגלל טרייד היסטורי, שבו הם נתנו את סאם קאסל לקליפרס בשביל האפסייד של מרקו יאריץ'. קאסל נתן בקליפרס את אחת מעונותיו הטובות ביותר עם 17 נק' ו-6 אס' למשחק. יאריץ' מעולם לא היה יותר משחקן סף חמישיה. ואיכשהו מינסוטה הצליחו לתת בחירת דראפט בטרייד הזה, שהפכה בדיעבד לאוסטין ריברס בדראפט שלא היו בו אופציות הרבה יותר טובות.

2013 – בחירה 9 – טריי ברק, מינסוטה. בחירה 10 – סי ג'יי מקולום, פורטלנד. סף ג'י ליג מול סף אולסטאר.

2014 – ניילד איט! בחירה 13 מביאה לקבוצה את זאק לאווין. שימו לב – הפעם הראשונה ב-7 בחירות שמינסוטה בוחרת את השחקן הטוב בבחירה שלה יחסית לשתיים שאחריו. לא שטי ג'יי וורן (14) היה כזה גרוע, אבל לאווין אחלה.

2015 – מינסוטה בוחרת את שחקן הקונצנזוס לבחירה מס. 1 – קארל אנתוני טאונס. ללא ספק השחקן הטוב בדראפט. גרייט סקסס. האם היכולת בדראפט מתחילה להשתנות?

2016 – לא, לא ממש. מי יצטרף לקא"ט בדרך לקונטנדרית? נכון מאוד, קריס דאן. הבחירות מיד אחריו – באדי הילד, ג'מאל מוריי. אאוץ'.

2017 – לאורי מרקנן בבחירה 7 – אחלה בחלה. להעביר אותו לשיקגו תמורת בחירה 16 שהופכת לג'סטין פאטון? פחות. לזכות מינסוטה יאמר ששתי הבחירות הבאות היו די ג'יי ווילסון וטי ג'יי ליף. פחות לזכותם יאמר שבחמש הבחירות לאחר מכן נכללו ג'ון קולינס, אנונובי וג'ארט אלן.

2018 – הבחירה של מינסוטה הולכת לאטלנטה, בגלל טרייד היסטורי שבו מינסוטה הביאה את אדריאן פיין (???). אטלנטה מביאה את קווין הרטר. בחירה אחריה מינסוטה בוחרת את ג'וש אוקוגי, לפני שני שחקנים זניחים באותה מידה.

2019 – מינסוטה משלמת בדאריו שאריץ' כדי לקבל את ג'ארט קולבר ולהעביר לפיניקס את קאם ג'ונסון. ג'ונסון היה מצוין בבועה ונראה כמו שחקן בדרך לקריירה ארוכה ומוצלחת בליגה. קולבר, בקצרה – לא ממש.

2020 – אנתוני אדוארדס בבחירה מס. 1. חצי עונה אחר כך, אדוארדס עומד על 37% מהשדה, קשה להאמין שמינסוטה לא היו שמחים להחיף אותו בלאמלו בול (3), וגם וויזמן נראה פרוספקט טוב יותר.

נסכם: 14 שנות דראפט, מתוכן 5 טעויות קולוסאליות (שחקנים זניחים במקום ג'ואקים נואה, סטף קרי, דמרקוס קאזינס, סי ג'יי מקולום, ג'מאל מוריי), שני טריידים שבהם הגיעו שחקנים גרועים בשביל בחירות דראפט עתידיות שהפכו לשחקנים לא גרועים, שלוש פעמים סתם טעויות, פעם אחת שחקן זניח במקום שבו נבחרו עוד שחקנים זניחים אבל היו בעמדה להביא שחקנים טובים, סטאר אחד (לאב) במקום סטאר גדול יותר (ווסטברוק) בחירה מס. 1 טובה ומתבקשת אחת, בחירה מס. 1 שנראית רע, אבל קצת מוקדם לשפוט אותה – ובחירה אחת ממש טובה. סך היבול: אף סופרסטאר, שלושה אולסטארים מדרג שני שאף אחד מהם לא שומר. לא בדיוק מתכון לקבוצה מנצחת. 

הטריידים:
ראינו שמהדראפט לא יצא למינסוטה יותר מדי, אבל עדיין, כל כך הרבה בחירות לוטרי בכל זאת נותנות משהו. בואו נבחן מה מינסוטה עשתה עם הקלפים שקיבלה:

נתחיל מהטרייד הענק שהביא את קווין גארנט לבוסטון ויצר את הביג ת'רי שהגיעו לשלושה גמרים ברציפות ולקחו אחד מהם. מינסוטה היתה אז קבוצה דועכת, שאחרי שהגיעה ליתרון ביתיות ולהפסד מול הלייקרס ב-2004 לא הצליחה להגיע לפלייאוף שנתיים רצוף, ועשתה צדק עם גארנט כששחררה אותו. היא עשתה פחות צדק עם עצמה כשלקחה בטרייד את ריאן גומס וסבסטיאן טלפייר אבל לא את ההול אוף פיימר העתידי ראז'ון רונדו, שבאותו זמן היה בחירת סיבוב שני אחרי עונה ראשונה סבירה כרכז מחליף. השחקן הטוב היחיד שהגיע באותו טרייד היה אל ג'פרסון, ששיחק בקבוצה שלוש שנים לפני שעבר ליוטה תמורת קוסטה קופוס. יאפ.

הטרייד הגדול הבא של מינסוטה העביר לקליבלנד את קווין לאב תמורת אנדרו וויגינס שנבחר ראשון בדראפט באותה שנה, אנתוני בנט שנבחר ראשון בדראפט בשנה שעברה, ות'אד יאנג הלא רע. וויגינס מעולם לא התפתח לשחקן מרשים במיוחד, ודורג מחוץ לטופ 100 בליגה שנתיים האחרונות, שאמורות היו להיות שיא הקריירה שלו. אנתוני בנט הוא ללא ספק הבחירה מס. 1 הגרועה ביותר בכל הזמנים, ולא עשה כלום בליגה. יאנג נתן עונה אחת סבירה לפני שעבר לנטס עבור קווין גארנט גמור לגמרי בעונות פרישה.

הטרייד הגדול הבא של הקבוצה העביר את זאק לאווין – הבחירה הטובה היחידה של הקבוצה מאז תחילת הזמנים, בערך – יחד עם דאן הכושל ומרקאנן הרוקי לשיקגו עבור באטלר שדרש את הטרייד הזה. באטלר נתן עונה מוצלחת אחת בה היה השחקן הטוב במינסוטה, הביא אותה לפלייאוף, ואז החליט שנמאס לו והצליח לכפות טרייד לפילדלפיה כשבדרך הוא שופך אש וגופרית על החולשה המנטלית של שחקנים כמו וויגינס וטאונס.
השחקן המרכזי שהגיע למינסוטה בטרייד על באטלר הוא רוברט קובינגטון. מומחה ההגנה נתן שני חלקי עונה טובים לפני שעבר ליוסטון בטרייד ענק שהביא את קלינט קאפלה לאטלנטה ואת מאליק ביזלי וחואן הרננגומס למינסוטה.
אם מישהו חשב שמינסוטה סיימה להעביר שחקנים שהיא בחרה בדראפט בשיא הקריירה שלהם, בא הטרייד על וויגינס ולימד אותו אחרת. מינסוטה שילמה בבחירת סיבוב ראשון מוגנת קלות כדי לתת את וויגינס עם חוזה מקסימום ולקבל את דיאנג'לו ראסל עם חוזה קצת יותר קטן. ראסל הוכיח מאז שהוא שחקן הגנה נוראי, שחקן התקפה לא יעיל ושהנטס בלעדיו לא היו פחות מוצלחים, שעוד שוויגינס שיקם את מעמדו כשחקן מועיל, גם אם רחוק מלהיות שווה את החוזה שלו, בווריורס.

נסכם: מינסוטה הצליחה איכשהו להפוך את קווין גארנט, עדיין ברמת סופרסטאר, לשלוש שנים של אל ג'פרסון שהפכו לקוסטה קופוס. מקווין לאב היא קיבלה שש שנים, מתוכן שתיים באולסטאר, שהפכו לאנדרו וויגינס ות'אד יאנג – שהפך, בתורו, תוך שנה לשחקן שהיה פעם קווין גארנט. את לאווין, האולסטאר העכשווי, הם השכילו לצרף למרקנן בשביל פחות מעונה של באטלר, שהפך לשנה וקצת של קובינגטון, שהפכו למאליק ביזלי. ואת וויגינס, שמעולם לא התפתח לאולסטאר, הם הפכו לחוזה גרוע בדמות ראסל כדי לוותר בסיכוי גבוה על בחירה גבוהה בדראפט גדוש בפוטנציאל. פתאום אייזיאה תומאס לא נראה כזה רע.

החתמות:
מינסוטה לא הפציצה בחוזי עתק כמו הניקס, ולזכותה נציין שנתנה מעט מאוד חוזים גדולים לאורך השנים. לפי sportac.com, השחקנים שמינסוטה החתימה על חוזים של 20 M$ או יותר מאז 2010 היו דארקו מיליצ'יץ', ניקולה פקוביץ', מאליק ביזלי וחואן הרננגומס. לחובתה נציין שהיחיד מהם ששווה משהו הוא ביזלי, שמושעה כרגע ל-12 משחקים בגלל הסתבכות פלילית בקיץ ויש לו עוד שלוש וחצי שנים לאכזב. אם נתעלם רגע מהשטות הברורה שנקראת מיליצ'יץ', החוזה הבולט לעין הוא זה של פקוביץ' שנפצע בדיוק לאחר שחתם על החוזה ושיחק סה"כ 42 משחקים מתוך 410 אפשריים בחמש השנים שבהם מינסוטה שילמו לו יותר מ-10 M$ לעונה. ואלה לא היו משחקים טובים במיוחד.

אז איפה מינסוטה היום?

בתחתית. עם ראסל פצוע, שלא הוכיח שהוא מסוגל להיות שחקן מועיל בליגה. עם טאונס שמתאושש מטרגדיה משפחתית ומקוביד, שגם הוא לא נראה כמי שמסוגל לשמור. עם אנתוני אדוארדס שלא מסוגל לקלוע. ועם היסטוריה ועיר לא אטרקטיביות, שמבטיחות שאף אחד לא ירצה לבוא ושמי שנמצא לא יישאר.

העצה המקובלת במצב הזה היא לבנות מחדש מהדראפט, אבל מינסוטה עושה בדיוק את זה כבר 15 שנים בלי להגיע לשום מקום, ותזדקק למזל גדול כדי שבכלל תהיה לה בחירה בדראפט הקרוב. כל זה לא אומר שאין מה לעשות – גולדן סטייט הצליחה לבנות קבוצה היסטורית מנקודת מוצא לא מאוד שונה, שביל סימונס סיכם בצורה מבריקה – אבל העבר, לפחות, צריך להיות דוגמה שנלמדת בבתי ספר לניהול קבוצות. לשלילה, כמובן.

קרא עוד