Sample Page

למועדונים בליגה אין הרבה דרכים למשוך אליהם כוכבים שמסיימים חוזה ומחפשים את ההרפתקה הבאה. אם שמים את העניין הכספי בצד, לרוב יש שתי סיבות שבגללן סופרסטארים רוצים לחתום: שוק גדול, כמו ניו יורק או לוס אנג'לס, שייתן להם חשיפה גדולה וחוזי פרסום שמנים, או הזדמנות לקחת אליפות. כך שמלכתחילה מועדונים משווקים קטנים יחסית נמצאים בעמדת נחיתות, והסיכוי שלהם להחתים כוכב אפסי. אבל יש דרך שלישית. היא אולי משכנעת רק מעט מהשחקנים, בעיקר כאלה מהדור הישן שעדיין נשענים על ערכים של פעם, ושמורה למעט מאוד מועדונים בליגה, אבל קיימת: רוח המועדון. או ליתר דיוק תרבות מנצחת וכבוד לשחקנים.

כזה בדיוק היה הסיפור של למרכוס אולדריג' וסן אנטוניו ב-2015, כשהכוכב שנבחר 4 פעמים לאולסטאר עד אז חיפש לצאת לדרך חדשה, אחרי 9 שנים במועדון שבו גדל, פורטלנד, ושאיתו הגיע לשיאים אבל אף פעם לא מספיק רחוק. הספרס מצידם היו בצומת דרכים ובדיוק בנקודה הנכונה: שנה אחרי האליפות, על סף פרישתו של גדול שחקניהם בכל הזמנים, טים דאנקן, ואולי גם פרישת שני הכוכבים האחרים פארקר ומאנו בעתיד הקרוב, ועם כוכב חדש שמלבלב בדמות קוואי לנארד. הם חיפשו כוכב נוסף שייטול את הלפיד מהשלישייה המזדקנת ויעזור למועדון להיות תחרותי גם בשנים הבאות. את אולדריג' זה קנה.

על אף שהספרס נחשבו באותו זמן למועמדים לאליפות, ההחתמה הפתיעה רבים. בכל זאת, אולדריג' היה השחקן הגדול ביותר, והכוכב היחיד עד כה, שהמועדון החתים בשוק החופשי. ויסלח לי ריצ'ארד ג'פרסון. אבל ההחלטה של אולדריג' לא הייתה פשוטה. כן, למרות כל קלפי השכנוע של הספרס, כולל גרג פופוביץ' הגדול, הפאוור פורוורד מפורטלנד התלבט בינם לבין הלייקרס ופיניקס, שגם הציעו לו הצעות נדיבות. לדברי השחקן, היה זה דווקא עוזר המאמן של הספרס, אימה אודוקה, שסגר את העסקה.

"יש לי מטוס פרטי שטס לדאלאס", אמר אולדריג' לאודוקה כשהשניים נפגשו בלוס אנג'לס, והציע לו טרמפ, "אתה יכול לתפוס אחר כך טיסה מדאלאס לסן אנטוניו". אודוקה הסכים ועלה על המטוס, אבל זמן קצר אחר הסביר לאולדריג' שהוא לא התכוון לטוס לשום מקום, אלא רק לעלות לטיסה כדי לענות על השאלות של הכוכב ולשכנע אותו לחתום. "אתה משוגע, אמרתי לו, תרד מהמטוס", סיפר אולדריג', "והוא ענה לי 'לא… אני לא יורד'".

ההתחלה בישרה טובות. כבר בעונתו הראשונה בטקסס אולדריג' המשיך מאותה נקודה שבה הפסיק בפורטלנד, תוך שהוא קולע באחוזים הטובים בקריירה ונבחר בפעם החמישית לאולסטאר. המועדון אף הגיע איתו לגמר המערב ב-2017 מול גולדן סטייט, אבל מיד אחר כך היחסים עלו על שרטון.

פחות משנתיים לאחר הגעתו דווח על קרע בין אולדריג' למועדון. באופן שאינו אופייני לספרס, הם שוב תפסו כותרות בקיץ, הפעם מהסיבות הלא נכונות. האוהדים התחילו להזיע, פופוביץ' נקרא לפגישה בהולה, ואחרי שלרגע נדמה היה שהקבוצה עומדת לאבד אותו, אולדריג' חתם על חוזה חדש, כסוג-של הבעת אמון משני הצדדים. חיוכים פוזרו והמועדון יצא לדרך חדשה. גם האוהדים חייכו, מבלי לדעת בכלל מה צפוי להם עוד באותה שנה עם סאגת קוואי.

קופצים קדימה, למרץ 2021. למרות הכוונות הטובות, אולדריג' לא הצליח להביא את הספרס אל הארץ המובטחת, ולא רק באשמתו. קל להאשים אותו ולהגיד שהוא לא באמת שחקן שיכול לסחוב מועדון שלם על כתפיו, רחבות ככל שיהיו, אבל זו קצת חוכמת בדיעבד והתעלמות מהמציאות בעיניי. זו גם לא הייתה רוח הדברים בשעתו.

אולדריג' הגיע, כאמור, בשיא כושרו ואונו. עם 4 בחירות לאולסטאר באמתחתו, אליהן הוסיף עוד 3 במדי הספרס, הוא חקק על שמו את הבלטה של חצי המרחק במגרש. שנה אחר שנה היה גדול הקלעים בליגה מהנקודה הזו, במיוחד זו השמאלית, כשמעטים מאוד מצליחים למנוע ממנו לקלוע כשהגיע לשם. גם כשנדמה שהתוכנית שרקמו סביבו נכשלת, הוא עבד עם הקבוצה על סגנון חדש, המתאים יותר לעידן המודרני, והחל לקלוע שלשות בשנה שעברה – יותר ממה שקלע כל הקריירה. אי אפשר להגיד שהוא לא נתן הכל, ובסך הכל הוא עזר לספרס להגיע לפלייאוף בכל אחת מעונותיו בקבוצה למעט אחת. האחרונה.

אבל הגיל עשה את שלו, הפציעות החלו להיערם, ובקיץ, לאחר שנעדר מהבועה בגלל ניתוח בכתף, התברר שאפשר גם בלעדיו. למרות זאת, הספרס לא אמרו נואש וניסו לשלב אותו, הפעם בתפקיד משני יותר. הוא מצידו המשיך להיפצע ולהיעדר יותר ממה ששיחק לאחרונה, וכשסוף כל סוף היה בריא, הבין שפחות מתאים לו לעלות מהספסל, לראשונה מאז עונת הרוקי. לא בספרס, לפחות. וזה מקובל. כנראה שגם נמאס לו מחרושת השמועות, שהחלה עוד בקיץ, על כך שהמועדון מגשש כדי לראות אם יקבל עליו תמורה ראויה. אתמול, ביחד עם המועדון, הוא שם לה קץ.

"הבטחנו זה לזו שאם זה יגמר נגמור את זה יפה" שר שימי תבורי, והספרס, באקט ג'נטלמני שמגלם את רוח המועדון הודיעו אמש, רגע לפני המשחק מול דאלאס, שאולדריג' אינו עם הקבוצה ושהם מחפשים לו, ביחד איתו, דרך החוצה. "למרכוס לא עם הקבוצה", עדכן פופ את העיתונאים המופתעים. "הוא בריא, אבל הגענו להחלטה הדדית לחפש לו הזדמנויות במקום אחר. הוא לא יהיה עם הקבוצה מעכשיו והלאה", אמר המאמן, והוסיף ש"זו הסיטואציה הכי טובה הן ללמרכוס והן למועדון… ובנקודה הזו נרצה לעשות משהו שיתאים בשבילו לא פחות מאשר למועדון, כי זה מגיע לו".

למתבונן מהצד זו עשויה להיראות כמכבסת מילים. כמעט תמיד כששחקן עובר קבוצה, אנשי המועדון הקודם משבחים אותו בפני התקשורת. אבל פופוביץ' לא מדבר מן השפה לחוץ. כן, הוא לא תמיד חושף את כל הקלפים. כן, הוא לפעמים מהתל בכתבים. אבל אם הוא אומר שהמועדון רוצה לעשות מה שטוב ללמרכוס, יש בזה אמת.

ומה עם המועדון? הוא שרד טלטלות גדולות מאלה. סביר שגם את זו הוא ישרוד. לא בטוח שאולדריג' היה מסייע לספרס העונה באופן משמעותי, וכנראה שבקיץ הצדדים היו נפרדים בין כה. תוכנית החומש שנרקמה סביב אולדריג' נכשלה, והקץ פשוט הוקדם. כבר בקיץ היה ברור שהספרס יוצאים לדרך חדשה, עם תוכנית אחרת, שבה אולדריג' רק עוד בורג אחד. גדול? אולי. חשוב? אולי. אבל רק בורג. בדרך הזו שני הצדדים שומרים על כבודם, וגם אם הקבוצה לא תצליח לקבל עליו נכסים משמעותיים מקבוצות אחרות, לפחות היא לא איבדה את הנכס החשוב ביותר שלה: רוח המועדון. או במילים אחרות, תרבות מנצחת וכבוד לשחקנים. ומי יודע, אולי זה עוד יספיק לה כדי להחתים כוכב אחר.