פרידה מפאו גאסול
כמעט בלי שהרגשנו, ובשקט הכל כך אופייני לו אחד מהשחקנים הכי איכותיים בליגה פרש בתחילת 2021. זאת אומרת, טכנית פאו גאסול הוא עדיין שחקן פעיל בברצלונה, אבל לליגה הטובה בעולם הוא כבר לא יחזור. בגלל האופי הצנוע של גאסול והנטייה שלו להתרחק מהתקשורת, הפרישה שלו הייתה הדרגתית, איטית ובעיקר פרטית. מעט מאוד דיו דיגיטלי נשפך בקהילת ה-NBA העולמית כתוצאה מכך, אבל בכדור הכתום החלטנו שחשוב וראוי לכבד את הענק הספרדי בטור פרידה.
המבוגרים שבינכם אולי יצליחו לזכור את הילד בן ה-19 שעלה לשחק במדיי ברצלונה בחצי גמר הפיינל-פור של גביע אירופה (אביו הקדמון של היורוליג) בשנת 2000 מול מכבי תל אביב של פיני גרשון, נייט האפמן ואריאל מקדונלד. באותו ערב מכבי הביסה את ברצלונה ב-24 הפרש, אבל זה היה ציון דרך מינורי מאוד בדרכו של הכישרון העצום מקטלוניה, שכבר אז ברור היה שהוא בדרך לליגה הטובה בעולם. גאסול נבחר בבחירה השלישית בדראפט 2001 על ידי אטלנטה, והועבר מיידית בטרייד לגריזליס. הדובים השלימו בדיוק באותו קיץ את המעבר מונקובר לממפיס וגאסול הייתה מתנת הפתיחה שהגיעה עם הקבוצה לעירו של אלביס פרסלי. עונת הרוקי של הביג-מן הקטלוני הייתה לא פחות ממבריקה. הוא שיחק בכל 82 המשחקים באותה עונה, ובקצת פחות מ-37 דקות החזיר עם 17.6 נקודות 9 ריבאונדים ושתי חסימות למשחק. מיותר לציין שכל זה זיכה אותו בתואר רוקי העונה. גאסול שמר על יציבות לאורך כל הקדנציה שלו בממפיס שהוא ממצב את עצמו כשחקן החשוב ביותר של הקבוצה, ומי שהוביל אותה בדקות משחק, נקודות, ריבאונדים וחסימות. פאו הפך להיות המנהיג של ממפיס. מנהיג שקט, לא כזה שמדבר הרבה. המנהיגות שלו נבנתה מדוגמא אישית. הוא היה עולה למגרש ולוקח על עצמו את המשימות הקשות. שומר על כוכבי היריבה (בעמדות הפנים כמובן), מבקש את הכדור ברגעים הקריטיים, ותמיד זה שעובד הכי קשה בשני צידי המגרש. סוג המנהיגות שראינו מהגדולים ביותר- לברון, ג'ורדן וקובי, רק במקום הווקליות והשחצנות האמריקאית גאסול התאפיין בצניעות ומופנמות. ככדורסלן, הוא חלק ממסורת אירופית של ביג-מנים סופר אינטילגנטיים שמעורבים בניהול ההתקפה. קצת בסגנון של סאבוניס האב והג'וקר מדנבר. אחת מנקודות הציון החשובות הייתה ב-2006 אז נבחר גאסול הצעיר לאולסטאר ועל הדרך קבע היסטוריה כפולה שהיה לבן ארצו הראשון וגם לגריזלי הראשון שמופיע במשחק הכוכבים. אגב, מאז הספתח של פאו הופיעו במשחק הכוכבים רק שני דובים נוספים- זאק רנדולף ועוד בחור אחד שגם לו קראו גאסול. למרות שמיצב את עצמו כאולסטאר וכאחד השחקנים המוערכים בליגה, פאו לא קיבל הרבה עזרה בממפיס. בשש העונות של פאו עם הדובים, הם העפילו רק בשלוש לפלייאוף, ובכולן הודחו בסיבוב הראשון (בסוויפ!).
הבריחה לל.א.
פברואר 2008 הביא איתו את הרגע המשמעותי ביותר בקריירה של פאו. הלייקרס בעידן פוסט-שאקיל סימנו את הטאלנט הספרדי והחליטו שהוא יהיה הציוות המתאים ביותר לקובי כדי להחזיר את הלייקרס להיות קונטנדרים. קצת כמו שהשושלת של הלייקרס בתחילת אותו עשור נבנתה בצל מערכת היחסים (העכורה) בין קובי לשאק, השושלת המאוחרת נבנתה בצילה של זו בין קובי לפאו. והחיבור היה אינטואיטיבי. כבר במשחקו הראשון של פאו במדי הלייקרס נגד הנטס (דאז עוד בניו ג'רז'י) קובי דאג לדבר אל פאו בספרדית, כדיי להכניס אותו לפוקוס ולחבר אותו אליו ולקבוצה. שיתוף הפעולה ביניהם היה הצלחה מיידית. קשה לדמיין איך שתי פרסונות שונות כל כך מתחברות בצורה חזקה כל כך. פאו הצליח לשחזר את המספרים המרשימים מממפיס שב-27 משחקים בלייקרס באותה עונה הוא סיים עם 18.8 נקודות, אותן קלע ב-59% יעילים מהשדה, בתוספת 7.8 ריבאונדים ו-1.6 חסימות. כל זה ליד קובי בראיינט. הלייקרס ניצחו 22 מתוך 27 המשחקים והגיעו בכושר שיא לפלייאוף. בהופעת הפלייאוף הראשונה שלו במדים המוזהבים, הוכיח פאו שהוא שחקן של משחקים גדולים כשסיים עם 36 נקודות, 16 ריבאונדים ו-8 אסיסטים נגד הנאגטס. הוא המשיך להיות סופר דומיננטי גם בסיבוב השני נגד יוטה. גמר המערב היה כבר יותר קשוח, כשללייקרס חיכתה סן אנטוניו ופאו הוצב מול הפאוור פורוורד הגדול בכל הזמנים. דנקן הקשה מאוד על הספרדי, אבל פאו נשאר קשוח וסייע לקובי להוביל את הלייקרס לניצחון בחמישה משחקים. בגמר חיכו הסלטיקס עם קו קדמי מפחיד של קווין גארנט וקנדריק פרקינס. האתגר הזה היה קצת גדול על גאסול שקיבל טיפול מיוחד מגארנט. פעם אחר פעם הסלטיקס דחפו את הכדור לגארנט בפוסט ולפאו לא היו תשובות. בצד השני של המגרש גארנט סגר את פאו באגרסיביות שספק אם הספרדי נתקל בה בקריירה שלו (לפני ואחרי). הנוק-אאוט של גארנט על פאו היה אחד המפתחות החשובים לניצחון של הסלטיקס בסדרה, אבל גם השאיר חשבון פתוח אצל גאסול שסווג על ידי הפרשנים כ"רך". זה מדהים לחשוב כמה שהתקשורת האמריקאית אוהבת לתת את התווית הזו לשחקנים אירופאיים. וכמה שהם טעו במקרה הזה.
נקמה היא מעדן שיש להגישו קר
באותו קיץ משמעותי התקיימה אוילמפיאדה בביג'ינג. במשחק על מדליית הזהב פגשו דור הזהב של הכדורסל הספרדי, את נבחרת החלומות מודל 2008 שכללה בין היתר את לברון ג'יימס, דויין וייד, כריס פול וכמובן, קובי בראיינט. המשחק הזה הוא אחד מהמשחקים הכי טובים שאי-פעם שוחקו במסגרות בינלאומיות. לגאסול היה חלק גדול בזה. הוא היה פשוט הרואי מתחת לסלים, נחוש להוכיח את עצמו ולהילחם על כבודה הלאומי של ספרד מול האתלטים המפחידים מהצד השני. זה הסתיים בניצחון אמריקאי, אבל זה ממש לא היה רחוק מלהסתיים אחרת. כל המחמאות הלכו לספרדים ובעיקר למנהיג שלהם. בספטמבר כשהתחיל מחנה האימונים של הלייקרס, קובי הניח את מדליית הזהב שלו בלוקר של פאו. הפרובוקציה הכל כך אופיינית לקובי גררה תגובה זועמת מהספרדי אבל המסר היה ברור. הפסדנו בגמר לבוסטון, הפסדת את המדלייה בביג'ינג. הגיע הזמן לנצח. מנטליות ממבה במיטבה. וגאסול ידע להיענות לאתגר.
העונה שהגיעה אחרי הטראומות מ-2008 הייתה כנראה הטובה בקריירה של פאו. הוא נבחר בפעם השנייה לאולסטאר וגם לחמישייה השנייה של העונה. הוא היה שחקן החודש של הקונפרס המערבי בפברואר והגיע לציון דרך סופר משמעותי של 10,000 נקודות. לפלייאוף הלייקרס ופאו הגיעו נחושים. המספרים של הספרדי השתפרו ביחס לעונה הסדירה כאשר הוא וקובי מובילים את הלייקרס לזכייה באליפות מול אורלנדו של סטן ואן גנדי ודוייט האוורד כשבדרך הם מדיחים את הג'אז, הרוקטס והנאגטס. הספרדי שהואשם שנה לפני ב"רכות" חגג אליפות ענקית. אבל האליפות הבאמת גדולה של פאו, קובי והלייקרס הגיעה בשנה החולפת. עונת 2010 זיכתה את פאו בעוד הופעה (שלישית) באולסטאר ובבחירה נוספת לחמישייה (השלישית) של העונה. אבל את הגדולה האמיתית הוא הרוויח בפלייאוף. במשחק 6 המכריע בסיבוב הראשון נגד אוקלהומה סיטי הצעירה והמוכשרת, קובי החטיא את הזריקה שלו בשנייה האחרונה מחצי מרחק. פאו, במהלך הרואי, גבר על סרג' איבקה במאבק על הכדור החוזר ובטיפ אוף העלה את הלייקרס סיבוב. בסיבוב השני חיכתה יוטה, פאו התעלל בקרלוס בוזר (שגם שיחק בנבחרת ארה"ב באותו גמר בלתי נשכח מ-2008). הספרדי שם על הראש שלו 23.5 נקודות, 14.5 ריבאונדים וגם שלוש חסימות למשחק כדיי להוביל את הלייקרס לגמר המערב בסוויפ אדיר על הג'אז. במשחק 4 גאסול התעלה עם 33 נקודות, ופשוט חנק את בוזר שנעצר על 10 נקודות באותו ערב. בגמר המערב שוב נתקל פאו ביריב פיזי מאוד בדמותו של יהושפט (דאז אמארה) סטודמאייר. גאסול שוב הוכיח שהוא לא נופל מאף גבוה אחר בליגה, שביחד עם קובי הוביל את הלייקרס לניצחון מרשים בשישה משחקים. ואז הגיע הגמר, מול אותה בוסטון סלטיקס ואותו קווין גארנט. הסדרה הבלתי נשכחת הזו הייתה קרב כלבים הגנתי ופיזי. גאסול הוביל את המאמץ ההגנתי של הלייקרס. הוא ניצח בנוקאאוט את גארנט ששנתיים אחרי, עם רגליים זקנות יותר, פשוט לא היווה יריב שקול לספרדי. במשחק 7, פאו הוכיח כמה הוא יודע להתעלות ברגעים החשובים ביותר. מעבר ל-19 הנקודות שלו, הוא הוריד 18 ריבאונדים, מנע בגופו מהסלטיקס לעשות נקודות בצבע ושמר בעצמו את הניצחון בצד הצהוב. היה קל לזהות את ההבדל בין הזכייה הזו לזכייה בשנה שלפני כן. ההתפרצות האמוציונאלית של שחקני הלייקרס הצביעה על כך שזו לא הייתה רק אליפות. זו הייתה נקמה.
תחילת הסוף
לפלייאוף 2011 הגיעו הלייקרס כפייבוריטים ללכת עד הסוף. הליגה כולה חיכתה למפגש בין קובי ופאו לקבוצה המלהיבה של לברון במיאמי. אבל אז הגיעה התבוסה לדאלאס של דירק נוביצקי. הסדרה הזו סימנה למעשה את סופה של השושלת האחרונה של הלייקרס ואת תחילת הסוף בקריירה של קובי בראיינט. גם עבור פאו זו הייתה תחילתה של השקיעה, הדרגתית ואיטית ככל שהיא הייתה. בשלוש העונות הבאות המספרים של פאו התחילו לרדת בהדרגה. הוא עדיין היה מאוד אפקטיבי, אבל אז גם הפציעות התחילו לבוא והוא לא הצליח לשחק יותר מ-60 משחקים בעונה. ב-2014 החליטו שני הצדדים על פרידה, ופאו חתם בשיקגו. בעיר הרוחות הוא שוב היה נראה כמו השחקן הדומיננטי שזכה בשתי אליפויות. זה התבטא במספרים מרשימים ובשתי הופעות נוספות באולסטאר בשנים 2015 ו-2016. בגיל 36, גאסול חתם אצל פופוביץ' בספרס. שם כבר היה ברור שהתפקיד שלו מצומצם יותר. פאו התקשה לוותר על מקומו בליגה ועוד ראינו אותו בשנים האחרונות עובר בטרייד למילווקי, וחותם בקיץ האחרון בפורטלנד. אבל הוא לא באמת שיחק בקבוצות הללו. אלו היו אדי הדלק האחרונים של קריירה ענקית.
אי אפשר לדבר על הקריירה של פאו בלי להתייחס להישגים העצומים שלו בזירה הבינלאומית. הוא היה השחקן המשמעותי ביותר בדור הזהב של הכדורסל הספרדי. המחוייבות שלו הייתה מושא להערצה. בכל קיץ, אחרי עונות NBA מפרכות, הוא היה מתייצב במדים הלאומיים וממש לא בא רק כדיי לצאת ידי חובה. הוא בא להוביל, ולזכות בתארים. ההישגים של גאסול עם נבחרת ספרד הם כמעט חסרי תקדים. הם זכו במונדבאסקט ב-2006, שלוש פעמים ביורובאסקט (2009, 2011, 2015), שפעמיים גאסול קוטף את תואר מצטיין הטורניר, וכמובן בשתי מדליות כסף אולימפיות בבייג'ינג ובלונדון. מופע ה-40 נקודות שלו בחצי גמר היורבאסקט ב-2015 מול צרפת, היא אחת מהופעות היחיד הגדולות ביותר בתולדות המפעל הזה.
איזו פריווילגיה הייתה לנו לעקוב אחרי הקריירה של הענק הספרדי. גדול שחקני ספרד בכל הזמנים, ואחד מהאירופאיים הגדולים ביותר אי פעם. אלוף NBA פעמיים, רוקי העונה, 6 בחירות לאולסטאר ופעמיים לחמישיית העונה (השנייה והשלישית). 20,984 נקודות מציבות אותו כאחד מ-40 הקלעים הגדולים בכל הזמנים. 11,305 ריבאונדים מציבים אותו במקום ה-28 בכל הזמנים בקטיפות כדורים מהלוח. 1,941 חסימות הופכות אותו לחוסם ה-21 בטיבו בכל הזמנים. הכיסא שלו בהיכל התהילה כבר שמור. התענוג היה כולו שלנו.
