Sample Page

דירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA – מקומות 60-51

דירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA – מקומות 60-51

אוק 17, 2021 | , | 0 |

ממשיכים בדירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA, עם מקומות 60-51 בדירוג.

מקומות 100-91 (כולל הסבר על הדירוג)

מקומות 90-81

מקומות 80-71

מקומות 70-61

לעוד כתבות מוזמנים לעקוב אחרי The Buzzer Beater IL.

60) טרי רוזייר (שארלוט הורנטס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 20.4 נקודות (45% מהשדה, 38.9% מהשלוש, 38.9% מהעונשין), 4.4 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 1.3 חטיפות

בעונת 2018/19 קלע רוזייר 9 נקודות ב-38.7% מהשדה במדי בוסטון. בקיץ, הוא הועבר לשארלוט במסגרת עסקת סיין-אנד-טרייד ששילמה לו 56 מליון דולר ל-3 עונות, חוזה שגרם לאוהדי הליגה להרים גבה. אולם נדמה כי הפעם ג'ורדן ידע מה הוא עושה. שלא כמו בסלטיקיס, בשארלוט הוא הפך למכונת סלים כשקלע 18 נקודות בעונה שעברה. העונה הוא היה מוביל כדור משני נפלא לצד רוקי העונה, למאלו בול, נפלא עד כדי כך עד שזכה להארכת חוזה נוספת של 97 מליון דולר ל-4 עונות.

59) ספנסר דינווידי (וושינגטון וויזארדס) – בעונה שעברה: מקום 49

סטטיסטיקה (בעונת 2019/20): 20.6 נקודות (41.5% מהשדה, 30.8% מהשלוש, 77.8% מהעונשין), 3.5 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים

אחרי שגמר את העונה 3 משחקים אחרי שהתחילה ערב קרע ברצועה הצולבת, דינווידי החל בתהליך שיקום שבסיומו מצא את עצמו בוושינגטון בקיץ.

עד היום, דינווידי בן ה-28 לא קיבל קבוצה תחרותית שבה הוא יועד לעמדת הרכז הפותח. העלייה מהספסל מוכרת לו, הוא היה אחד המועמדים הבכירים לתואר "השחקן השישי של העונה" בעונת 2018/19. העונה הזו תהיה הראשונה בקריירה בה בונים עליו כרכז ראשון במשרה מלאה.

אה כן, ותמסור קצת למספר 9 בקבוצה שלך, השמועות אומרות שהוא לא רע.

58) אר ג'יי בארט (ניו יורק ניקס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 17.6 נקודות (44.1% מהשדה, 40.1% מהשלוש, 74.6% מהעונשין), 5.8 ריבאונדים, 3 אסיסטים

על פניו, בארט לא צריך להיות ב-100 הטובים בליגה, בטח לא במקום 58. אבל כבר בעונתו השנייה בליגה, בארט הוכיח שמגיע לו להיות כאן.

אחרי עונת רוקי לא טובה במיוחד, הקפיצה של הגארד-פורוורד כמעט בכל הקטגוריות היא עצומה. הוא איום לגיטמי מחוץ לקשת, שומר עם פטנציאל גדול, ריבאונדר טוב ביחס לעמדה והיכולת שלו להוביל כדור גרמה לת'יבודו לנסות ולשחק איתו מעט גם בעמדת הרכז.

אמנם בפלייאוף הוא היה רע בסדרה נגד ההוקס, אבל זו חלק מעקומת הלמידה שהוא צריך לעבור כשחקן צעיר.

גם מבחינת היציבות, בארט מראה סימנים טובים: הוא החמיץ עד היום 10 משחקים בליגה, כולם בעונתו הראשונה. העונה הוא היה אחד מ-11 שחקנים שלא החמיצו משחק.

57) קמבה ווקר (ניו יורק ניקס) – בעונה שעברה: מקום 29

סטטיסטיקה: 19.3 נקודות (42% מהשדה, 36% מהשלוש, 89.9% מהעונשין), 4 ריבאונדים, 4.9 אסיסטים, 1.1 חטיפות

אחרי האכזבה בבוסטון, קמבה וויתר על הרבה מאוד כסף כדי לשחק בתפוח הגדול. הבעיה הגדולה ביותר של ווקר כרגע, היא הזמינות, הוא פספס יותר מ-30% מהמשחקים במדי בוסטון.

בהתקפה הוא רכז מוכשר שגם בעונה רעה רשם 19-4-4 באחוזים סבירים בהחלט. בהגנה לעומת זאת, הוא נמוך ולא מספיק חזק בשביל להתמודד עם הרכזים הבכירים של הליגה. האם תום ת'יבודו, מאמן שמאמין קודם כל בהגנה, ייתן את המפתחות של הקבוצה לווקר? ואיך הוא יסתדר לצד רכז דומיננטי כמו דרק רוז?

56) ג'רמי גראנט (דטרויט פיסטונס) – בעונה שעברה: מקום 67

סטטיסטיקה: 22.3 נקודות (42.9% מהשדה, 35% מהשלוש, 84.5% מהעונשין), 4.6 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 1.1 חסימות

בגיל 26, גארנט נתן את עונתו הטובה ביותר בקריירה, הוא כמעט הכפיל את ממוצע הנקודות שלו מהעונה הקודמת במדי דנבר ורשם גם את המספרים הטובים ביותר שלו באסיסטים ושיחק הכי הרבה דקות.

בקיצור, מהאופציה הרביעית בהתקפה בדנבר, ג'רמי הפך לראשונה תוך שנה, ועשה את זה מצוין. הבעיה? הוא עשה את זה בקבוצה חלשה.

העונה, כשהוא מקבל לצידו את הבחירה הראשונה בדראפט, מספרים כמו 17.6 זריקות למשחק, אמורים לרדת בציפייה שגם האחוזים יעלו.

55) דז'ונטה מורי (סן אנטוניו ספרס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 15.1 נקודות (45.3% מהשדה, 31.7% מהשלוש, 79.1% מהעונשין), 7.1 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 1.5 חטיפות

תוך שהוא כבר נחשב כשומר פרימיטר נהדר, מוריי שדרג גם את ההתקפה שלו העונה כשהוא רושם שיאי קריירה בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים. יש רק שחקן אחד שיותר נמוך ממנו, ולקח יותר ריבאונדים העונה: ראסל ווסטברוק.

השאלה הגדולה כרגע, היא האם אחרי שדרוזן עזב לשיקגו, מוריי יכול לעשות קפיצת מדרגה נוספת בפן ההתקפי?

54) קלינט קפלה (אטלנטה הוקס) – בעונה שעברה: מקום 83

סטטיסטיקה: 15.2 נקודות (59.4% מהשדה, 57.3% מהעונשין), 14.3 ריבאונדים, 2 חסימות

בעונתו הראשונה המלאה במדי ההוקס, קלינט קפלה הוכיח העונה הרבה דברים. למשל, הוא רים פרוטקטור משובח. וכשאומרים את זה, חשוב לזכור שמדובר בקבוצת הגנה לא טובה שחסרה את דיאנדרה האנטר במהלך רוב העונה. הוא איום תמידי אחרי החסימה והגלגול לסל, בטח כשטריי יאנג הוא המוסר, מהלך שהוביל ל-136 סלים העונה.

כריבאונדר, הוא הטוב בליגה ללא עוררין, כאשר הוא ממוקם שני בטבלת מלך הריבאונדים של הליגה (מקום ראשון בממוצע הריבאונדים, רודי גובר שיחק יותר משחקים), ומלך הריבאונדים בההתקפה.

53) למאלו בול (שארלוט הורנטס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 15.7 נקודות (43.6% מהשדה, 35.2% מהשלוש, 75.8% מהעונשין), 5.9 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 1.6 חטיפות

בגיל 19 בלבד ועם הר של ציפיות על הגב, למאלו בול נבחר ע"י הקבוצה של מייקל ג'ורדן. ועמד בציפיות. רוקי העונה הרשים הרבה מעבר למצופה: הקליעה הייתה טובה יותר ממה שחשבנו שתהיה, וכך גם היכולת שלו כמנהיג של קבוצה צעירה ואנגרטית.

על היכולות שלו כמוסר וכמנהל משחק אין עוררין, והוא יכול להיות בטופ של הטופ בליגה יום אחד. העונה הסגל של הקבוצה התחזק, ובהתחשב בשיפור הטבעי של שחקני שנה שניה, יש ציפייה ששארלוט תשתחל לפלייאוף. כך או כך, אנחנו נהנה לראות את אחד השחקנים המלהיבים בליגה גם העונה.

52) כריסטיאן ווד (יוסטון רוקטס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 21 נקודות (51.4% מהשדה, 37.4% מהשלוש, 63.1% מהעונשין), 9.6 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 1.2 חסימות

אחרי שלא המשיך לעונה שנייה באף קבוצה ב-5 עונות בליגה ובגיל 25, נראה כי כריסטיאן ווד סוף-סוף מצא בית.

זו הייתה עונה מרשימה מאוד עבור ווד, שהיה אחד משחקני ההתקפה המסוכנים בליגה בעונה שעברה. הוא מהיר, יכול לסיים גם קרוב לטבעת וגם מחוץ לקשת. כמו כן, רשם 1.18 נקודות לפוזישן אחרי חסימה למוביל הכדור.

העובדה הזו יחד עם הצירוף של ג'יילן גרין מהמקום השני בליגה, הופכת את יוסטון לאחת הקבוצות המסקרנות בליגה, לפחות בצד שבו מתקיפים. בהגנה, ווד עדיין לא שם, אבל קשה להתעלם מההתקפה שלו ולכן הוא כאן.

51) מייק קונלי (יוטה ג'אז) – בעונה שעברה: מקום 72

סטטיסטיקה: 16.2 נקודות (44.4% מהשדה, 41.2% מהשלוש, 85.2% מהעונשין), 3.5 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 1.4 חטיפות

העונה הראשונה של קונלי ביוטה (אחרי 12 עונות בממפיס) לא הייתה טובה, בטח לא כמו שציפו. העונה השנייה, כבר היתה הרבה יותר טובה. יוטה הרשימה כל הדרך למקום הראשון במערב והמאזן הטוב בליגה.

למרות זאת גם העונה קונלי סבל מפציעות ובחצי גמר המערב חזר רק למשחק השישי האחרון, בו יוטה הפסידה לקליפרס והודחה. משעשע שדווקא את הופעת האולסטאר הראשונה שלו הוא רשם בגלל פציעה של שחקן אחר (דווין בוקר).

כשהוא בן 34, נראה שיש לקונלי עוד מה לתת לקבוצת צמרת: הוא מנהל משחק מחונן (ושיפר את המשחק עם מיטשל וגובר), קלעי נהדר ויכול לשמור על גארד בליגה. אם הוא יצליח להישאר זמין עבור קווין סניידר ברגעים המכריעים, יוטה תוכל לדבר אפילו יותר חזק השנה. אבל האם הוא יכול להישאר בריא?

תגיות:
קרא עוד
קבוצה ביום: יוטה ג'אז

קבוצה ביום: יוטה ג'אז

אוק 17, 2021 | , , | 0 |

.

סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.

הקבוצה היום: יוטה ג’אז

לדף הקבוצה :

יוטה ג'אז

נשארו: דונובן מיטשל, רודי גובר, מייק קונלי (הוחתם מחדש), בויאן בוגדנוביץ', ג'ורדן קלארקסון, רויס אוניל, ג'ו אינגלס, מייה אוני, אלייג'ה יוז, אודוקה אזוביקה,

עזבו: דריק פייבורס (טרייד לאוקלהומה סיטי), גיורגי ניאנג (חופשי, חתם בפילדלפיה), מאט תומאס (חוזה לא מובטח בשיקגו) , ארסן אילייסובה (ללא קבוצה) , ג'רל בראנטלי, ג'ואן מורגן

הגיעו: רודי גיי (שוק חופשי), חסן וויטסייד (שוק חופשי), אריק פסקל (טרייד מגולדן סטייט),  ג'ראד באטלר (חוזה רוקי)

חמישייה: דונובן מיטשל, מייק קונלי, רויס אוניל, בויאן בוגדאנוביץ', רודי גובר

ספסל: ג'ורדן קלארקסון, ג'ו אינגלס, רודי גיי, חסן וויטסייד, אריק פסקל, ג'ראד באטלר, מייה אוני, אלייז'ה יוז, טרנט פורסט

המהלכים הגדולים של עונת 2020/21:

אז מה היה לנו שם?

העונה שעברה נפתחה בסימן שאלה גדול. האם מיטשל וגובר הצליחו לגשר על הפערים ביניהם? תזכורת למרץ 20/20 – גובר הדביק (ככל הנראה) את מיטשל בקורונה, הימים הם ימי תחילת המגיפה, ומיטשל, בצדק רב יש לומר, כעס על גובר שסיכן לו את החיים. קצת לפני תחילת העונה גובר עוד היה אחת הדמויות הפופולאריות בשמועות על טריידים, כששמו נקשר לניו יורק, ולאטלנטה בין היתר, כקבוצות פוטנציאליות לדרוש את שירותיו. בפועל? החתמה מהירה באופן יחסי על חוזה מקסימום (גובר חוסך קצת לבעלים החדש ומוותר על 15 מיליון) וביחד עם חוזה המקסימום של מיטשל, ברור ששניהם ממשיכים לצעוד ביחד ולהצעיד את הקבוצה למקסימום שיוכלו להצעיד. חשוב לציין שאלו כבר היו מהלכים של ראיין סמית'. בתחילת העונה משפחת מילר, הבעלים של הקבוצה במשך כ-30 שנים העבירה לו את הקבוצה. השינוי הורגש באוויר.

אז נכון, מיטשל וגובר לא החברים הטובים שהם היו לפני הקורונה, אבל הי, כאן הזוג למד לגשר על המתחים ולהעריך איך היתרונות של האחד מחמיאים לאחר. הכימיה תמיד היתה שם, וביחד עם קונלי, שהיה לו קיץ שלם להתאקלם בקבוצה, ובויאן שחזר מפציעה שהשביתה אותה בבועה, הקבוצה התחברה מהר והצליחה לאסוף ניצחונות. הג'אז ידועים לשמצה כאלה שמקבלים את הלוז הכי קשה בסוף עונה, אז כאשר הסדר התהפך והחלק הקשה שבו היה בחצי הראשון של העונה, הדבר דווקא שיחק לטובתם. השחקנים כבר היו מחוברים ומגובשים ביחס לקבוצות אחרות, והצליחו לצלוח בצורה מיטבית את הלוז הקשוח.

יוטה עוד היו במשחק הרביעי בעונה במאזן 2-2 לאחר הפסד לפיניקס (יריבתם עד לסוף העונה על המיקום) אבל אז יצאו לשישה משחקי חוץ ברצף במזרח, ובמשחק השלישי התחילו רצף נצחונות שנשבר רק 4 שבועות לאחר מכן, לאחר 11. לאחר שני רצפים נוספים של 9 ניצחונות, ושמירה על המאזן בבית כמו תמיד (מאזן של 31-5) אפילו פציעות ארוכות של קונלי (21 משחקים) ושל מיטשל (19 משחקים) לא העיבו על העונה המופלאה. יוטה סיימו במקום הראשון בליגה, מוכנים לפלייאוף עם יתרון ביתיות לכל אורכו.

באמצע אפריל, חודש לפני הפלייאוף קיבלו ביוטה בברכה חיזוק נוסף. דווין וויד האגדי הצטרף לסמית' כבעלים שותף (MINORITY STAKEHOLDER). לראות אותו מסביר בטיים-אאוט למיטשל משהו, נתן תחושה של "הנה, זה קורה העונה". קלארקסון עוד הספיק לזכות בתואר השחקן השישי של העונה (ולקבל את הגביע מאינגלס, יריבו העיקרי במרוץ). גם גובר היה צפוי לקבל (ואכן קיבל בהמשך) את תואר שחקן ההגנה של העונה, וקווין סניידר היה חזק במרוץ לתואר מאמן העונה.

ולמרות הכל, דברים לא התחילו חלק. ממפיס, היריבה הראשונה של יוטה, הגיעו חמים מטורניר פלייאין מאוד מוצלח, לאחר ניצחונות על סן אנטוניו, ועל גולדן סטייט, במשחק לפנתאון. ג'ה נראה בלתי ניתן לעצירה, דילון ברוקס קלע 31 נקודות, ובמשחק שבו מיטשל עדיין לא חזר מהפציעה הארוכה שלו, יוטה מפסידים את המשחק הראשון בבית 109-112. המשחק הזה חשף חולשה גדולה של יוטה. חולשה שהיתה ידועה שנים וקיוו שתפתר העונה- כשגובר מתיישב לנוח, הספסל לא מצליח לשמור על היתרון ההגנתי העצום שהוא יוצר.

פייבורס, המחליף העיקרי שלו, שחזר לאחר עונת גלות בפליקנס, פשוט לא היה טוב. לצורך העניין, במשחק הזה גובר שיחק 26 דקות (יצא ב-6 עבירות) ויוטה היתה במדד ה-+ בפלוס 9. כשפייבורס החליף אותו, ירדו הג'אז במדד למינוס 12. ההפסד בסוף? 109-112 בדיוק 3 הפרש.

במשחק הבא מיטשל כבר עלה. אני משער שיוטה קיוו לתת לו כמה שיותר זמן מנוחה, אבל לאחר ההפסד במשחק הפתיחה לא היתה ברירה אלא להחזירו. מיטשל סחב פציעה לכל אורך החודשיים האחרונים של העונה הסדירה, וגם לכל אורך הפלייאוף. זה התבטא בעיקר הגנתית. מיטשל הוא לא שומר על, אבל הוא בהחלט שומר סביר. הפציעה לא איפשרה לו לעזור הגנתית מספיק במשחק החזרה שלו, ג'ה קלע 47 נקודות ומסר 7 אסיסטים.  לא פחות. אמנם לא הכל על מיטשל, אבל כששחקן קו אחורי מוותר על ההגנה במובהק, החיסרון מורגש בכל ההגנה הקבוצתית.

מה שכן, יכולת עילאית בהתקפה יש למיטשל, וגם במשחק הזה, כמו בארבעת הבאים ברצף, זה הספיק כדי לקלוע יותר מהיריבה ולנצח את ממפיס 4-1 כולל שני משחקי חוץ. אבל נתוני ההגנה המפורסמים פשוט לא היו שם. יוטה שסיימה את העונה הסדירה במקום הרביעי בדפנסיב רייטינג עם 108.3, מסיימים את הסדרה מול ממפיס עם 115 דיפנסיב רייטינג. בנוסף, מייק קונלי נפצע במשחק החמישי (שוב) ושיחק רק 11 דקות. הוא יחזור בגרסה נוראית של עצמו רק במשחק השישי והאחרון מול הקליפרס. האקדחים שצפינו בהם במערכה הראשונה ירו בשניה.

הסדרה מול הקליפרס היתה אמורה להיות החגיגה הרשמית של יוטה את הפיכתה למעצמת נבא. שני המשחקים הראשונים בלי קונלי, אבל עם מיטשל נחוש (45 נקודות במשחק מספר אחד ו-37 במשחק מספר 2) היו משחקי בית קלאסיים. מותחים ומהנים מאוד לצפיה. בראשון הקליפרס הובילו כל המחצית הראשונה, רק כדי לצפות ביוטה עוקפת אותה במחצית השניה לניצחון, ובמשחק השני יוטה הובילו מההתחלה, והקליפרס לא הצליחו להציל את המשחק למרות קאמבק הירואי.

המשחק השלישי בסטייפלס סנטר היה סיפור אחר לחלוטין והקליפרס הנחילו את ההפסד השני הכי גדול של יוטה העונה: 106-132. פער של 24 נקודות לקבוצה החזקה של יוטה. חסרונו של קונלי הורגש מאוד. הקליפרס גם ניצחו את המשחק הבא באופן משכנע, אבל אז הגיעה בשורה – קאווי לא ישחק וכנראה גמר את העונה. את המשחק החמישי יוטה הפסידו בבית ב-8 הפרש. שבירה מוחלטת ברבע השלישי וריצה של הקליפרס, כשמרכוס מוריס ורג'י ג'קסון מחיים קריירות על הגב של יוטה. מיטשל החמיר בשלב הזה את הפציעה שלו מאוד, אבל המשיך לשחק, כי לא היה את מי להעלות למעט קלארקסון מהספסל. כל דקה שפייבורס וניאנג (המחליף הבא בתור) שיחקו בהן, היו כמו עוד מסמר בארון. נזק, חוסר כימיה, הגנת בועות אוויר.

אז למשחק השישי והאחרון הוחזר קונלי הפצוע. זה הרי היה משחק של להיות או לחדול. קונלי הפצוע ניסה, באמת שניסה, ובמחצית הראשונה זה נראה שיוטה מצליחה לעשות את מה שציפו ממנה גם ככה לעשות – להשתלט על הסדרה הזו. יוטה הובילה בתום המחצית הראשונה ב-22 הפרש. נותרו 24 דקות משחק בלבד. מה כבר יכול לקרות?

מה כבר יכול לקרות??? התרסקות טוטאלית. קווין סניידר נחשף במערומיו. המאמן המוערך, הגאון שלמד בצסקא, התחנך אצל פופוביץ', פשוט קרס. גובר קיבל הוראה להמתין מתחת לסל, הקליפרס קיבלו הוראה הפוכה לרווח את ההתקפה ולהתרחק מהצבע, ולפיכך תמיד היה לקליפרס שחקן חופשי. ברבע השלישי זה הסתיים בסגירת הפער כמעט במלואו. ברביעי כבר נגמרו למיטשל ולקונלי הרגליים, כך שגם השומרים שאמורים היו לתפקד פשוט לא היו שם, ושני שחקנים היו חופשיים כמעט בכל רגע נתון.

רבים גם מאשימים את גובר – ומאמינים שאין לו את היכולת לשמור אישית שחקנים שלא בצבע, אבל גובר הוא שחקן מאומן היטב, וההוראה לא לצאת לשחקן שלו ניתנה מלמעלה. היה מרענן לראות אותו יוצא מחוץ לצבע לשחקנים באולימפיאדה חודש לאחר מכן. האם האוהדים רצו את ראשם של גובר וסניידר לאחר המשחק הזה? לא אודה ולא אכחיש.הקליפרס כצפוי הלכו מכאן להפסיד לקבוצה בריאה שכן התאימה את עצמה לרוטציה הקצרה והמוגבלת שלהם. יכול להיות שיוטה לא היו יכולים לעבור את פיניקס של שנה שעברה בכל מקרה, אבל הסוף הצורם, ביחס להבטחה שלא מומשה, השאיר צלקת שלא תגליד עוד הרבה זמן אצל האוהדים.

קיץ חם

קיץ חם? לא ביוטה. ביוטה עולם כמנהגו נוהג. המהלכים שנעשים, תמיד נעשים בזהירות ומתוך מחשבה ברורה על תיקון בעיות שנמצאו ראויות לתיקון. לא מפוצצים כלום אלא רק בונים.

קודם כל אומרים תודה לג'נרל מנג'רים של 29 קבוצות אחרות. בדראפט נפל ג'ראד באטלר לחיקה של יוטה עמוק ממקום 40 איכשהו. השחקן שזכה באליפות המכללות עם ביילור וקיבל את תואר ה-MOP רק לפני חודשים ספורים, התגלה עם בעיית לב שגרמה לקבוצות רבות לא לקחת אותו. יוטה, שאוהבת שחקנים בשלים ובוגרים, אמרה תודה והציבה אותו בעמדת הרכז המחליף מיד. לפי הפריסיזן, יש הרבה למה לצפות.

לאחר מכן, קונלי חתם ל-3 עונות בחוזה סביר (ביחס לכל הרכזים האחרים בני גילו שהוחתמו). 68 מיליון.

לבסוף, יוטה זיהו את בעיית העומק של הספסל. אז הובאו שחקני ספסל מצויינים. ההחתמה הראשונה היתה רודי גיי, שהגיע לספק ליוטה אפשרות לשחק בהרכבי סמול בול. גיי חתם ל-3 עונות עם אופציית שחקן בשלישית, בשכר ממוצע של 6 מיליון לעונה. אחריו הגיע חסן וויטסייד בחוזה מינימום, לספק דקות זהות יותר לגובר בסגנון מפייבורס. אחרון הגיע בטרייד מגולדן סטייט אריק פסקל, חבר ילדות של מיטשל (שיחקו ביחד בתיכון) ושחקן עם פוטנציאל לעבור ברוטציה את שני אלו שהוזכרו לפניו. צעיר ומתאים לשחק בה לאורך זמן.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

יוטה מבחינתה ממשיכה היכן שהפסיקה. הקבוצה עם ההתקפה האימתנית, שמקדשת את זריקת השלוש יותר מהכל (וגם שברה את שיא השלשות למחצית בעונה שעברה) תמשיך לאיים כך על סל היריבה. זה גם מפנה את גובר בצבע, כששחקני היריבה יוצאים החוצה, ומאפשר לו גם לתרום את חלקו ההתקפי.בהגנה אין קבוצה מפחידה יותר (בעונה הסדירה לפחות) מיוטה, והיכולת של גובר לגרום לשחקנים יריבים להסס ולשנות את הזריקה שלהם מוכחת וגרמה לו לזכות 3 פעמים כבר בתואר שחקן ההגנה של העונה.

מיטשל עוד לא הגיע לשיאו והוא כבר אולסטאר מוכח. הקפיצה לסופרסטאריות צפויה להגיע עוד מעט, אם רק ישמור על הבריאות שלו. מיטשל קולע באמת מתי שהוא רק רוצה, יש לו יכולת להגביר הילוך עם צעד ראשון במתפרצת, יכולת לשנות כיוון תוך כדי זריקה, יד משתפרת ל-3, ויכולת קלאצ' מוכחת אמיתית. קווי הדמיון למסלול של לילארד בדרך להפיכתו לסופרסטאר דומים.קונלי נח ומגיע בריא לעונה, זקן בעוד שנה, אבל הוא באמת השחקן שיוטה צריכה על המגרש בדקות הקריטיות. מאחורי הקו האחורי, שכולל את רויס אוניל שעוד לא הוזכר כאן עד עכשיו יש את קלארקסון, ג'וקר אמיתי שיודע לייצר לעצמו מצבי קליעה, וכאמור את באטלר. עמדה שלוש גם היא מרופדת היטב – עם בויאן, אינגלס וכאמור אוניל, שחקני חמישיה לגיטימיים.

ברקע כנראה גם ממתינים לנו הרכבי סמול בול, כך לפחות טוענים. במקום לחכות למחליף ראוי לגובר שלא מגיע, פשוט לשנות שיטה כשהוא על הספסל, נשמע כמו פתרון לא רע בכלל; העונה בהחלט יתכן שנראה הרכבים מסויימים, עם גיי או פסקל בסנטר. הליגה מתרחקת בשנים האחרונות מגבוהים קלאסיים שאינם ורסטיליים התקפית. AD, יוקיץ' ואמביד דוגמאות קלאסיות. אז לא מוותרים על מה שגובר נותן ברוב הדקות, אבל מכינים חלופות למשחק חוץ עם שחקנים שיכולים לתת גוף בהגנה, ולרווח את ההתקפה. ואם זה לא יעבוד? וויטסייד יהיה גובר לעניים (או שחקן פותח אם גובר יזדקק למנוחות במהלך העונה, כדי לא לשנות את השיטה).

יוטה כאמור לא הופכת לצעירה יותר, אבל האמון של המערכת בבשלות של הקבוצה ברור. בנבא לקבוצות יש זמן בשלות מוגבל של כמה שנים וניכר שיוטה שם לגמרי. המנג'ר ג'סטין זניק מוכיח את עצמו כל פעם מחדש ככריש וכאחד שלא מפחד ממהלכים שישפרו את הקבוצה. אם משהו יחרוק, יתכן שיהיו שינויים בטרייד דדליין, כאשר הפוטנציאל לשינויי הוא בעיקר בחוזים המאוד נוחים של אינגלס (הסמל של הקבוצה, אבל עונת חוזה בגיל 34), קלארקסון ובוגדנוביץ'.

סימן השאלה הגדול ביותר לטעמי הוא בגרף הלמידה של קווין סניידר. למגינת ליבי, סניידר נשאר בתפקידו. אני האמנתי שהוא צריך לשלם על חלקו בפיאסקו של הפלייאוף. אבל בהנהלה הוחלט להשאירו, ולפיכך התקווה היא היכולת שלו לבצע הכנות מראש טובות לסיטואציות רבות. סניידר לא ידוע כמאמן שמסתגל תוך כדי משחק. הרוטציות שלו ברורות ברמת הדקה, והוא מאלו שמקדשים הכנה טובה ומדויקת. אם סניידר יתרגל במהלך העונה פתרונות נוספים למקרי קיצון, יהיה לו את הפתרון בכיס וקבוצה שמוכנה לבצע אותו. הסמול בול הוא כנראה אחד מהם, אבל גם הצורך לאפשר בהרכבים עם גובר לשנות את שיטת המשחק נדרש. גובר וסניידר צריכים להוכיח שהוא לא מעמסה הגנתית שצריך להסתיר (שזה מוזר מאוד לומר על שחקן הגנה ברמה שלו). אם יש משהו שאפשר להגיד על שניהם, זה שעד עכשיו הם הוכיחו שהם יכולים ללמוד ורוצים להשתפר.

מה שמביא אותי לאקס פקטור: בעיית הבריאות. זה כבר שתי עונות ברצף שקונלי לא מופיע בפלייאוף בזמנים קריטיים. מיטשל סחב פציעה מטרידה עונה שעברה שמנעה ממנו לשחק בכמעט שליש מהמשחקים, וגם באולימפיאדה. גובר אמנם מסיים עונה נהדרת ללא פציעות מיוחדות, אבל זה ממש לא מובן לשחקנים בגובה שלו ועם רמת האינטנסיביות שבה הוא משחק. אם הקבוצה בריאה, יהיה כיף אמיתי לצפות בהם משחקים. יש כימיה טובה, שיטת משחק ברורה, והם ויכולים להגיע רחוק מאוד. אם הקבוצה לא בריאה? טוב, בוא נגיד את זה ככה, העונה נהיה מוכנים יותר נפשית.

תחזית:

יוטה נעים כאמור על שני קווי מולטיוורס מקבילים. באחד – כולם בריאים, מיטשל סופרסטאר, קווין סניידר עושה את מה שעשה להתקפת השלשות, הפעם לסמול בול, והופך אותו לשיטת המשחק שיוטה הכי טובה בה בליגה. בפלייאוף קונלי מביא את הניסיון שלו, גובר את יכולת הלמידה שלו, שחקן חדש במקום אינגלס שהגיע בטרייד דדליין את הבוסט שלו, ויוטה מסיימים במקום הראשון שוב במערב בעונה הסדירה, בשביל לקבל את הלייקרס או את הקליפרס (עם קוואי הפעם) בגמר המערב. אם ינצחו אותם יש אופק לאליפות ראשונה אפילו.

הקו השני  – מישהו קריטי נפצע, וסניידר לא מצליח להתמודד עם השינוי הנדרש ברוטציה. יוטה מסיימים במקום השלישי-רביעי במערב, ואחרי סיבוב ראשון שבו הם עוברים קבוצה, הסיבוב השני, תקרת הזכוכית שלהם, עוצר אותם שוב.

בקיץ לאחר מכן, המלפפונים שורקים מעל הראשים של כולם, ואת עונת 22-23 מיטשל רואה עם קבוצה שונה לחלוטין סביבו.

 

תגיות: , , , , ,
קרא עוד

עדכונים 16.10.21

אוק 16, 2021 | | 0 |

עדכונים ו-3 ימים לתחילת העונה!
 
 
 
 
וונדל קרטר ג'וניור חתם על הארכת חוזה של 50 מיליון ל-4 שנים באורלנדו.
 
גולדן סטייט חתכו את אייברי בראדלי.
 
הקליפרס חתכו את הארי גיילס.
 
קליבלנד מחתימים את טאקו פול לחוזה דו כיווני.
 
טייריס האליברטון טוען שאנשים "ישנים על הקינגס".
 
כאריס לוורט יעבור הערכה מחדש ב-25 באוקטובר.
 
 
 
 
 
 
 
הפודקאסט מהשבוע למי שפספס
 
 
 
לפוסט זה מצורפים: השחקנים המרוויחים ביותר העונה. משכורות, פרסומות ועוד
 
קרא עוד
דירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA – מקומות 70-61

דירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA – מקומות 70-61

אוק 16, 2021 | , | 0 |

ממשיכים בדירוג 100 השחקנים הטובים ב-NBA, עם מקומות 70-61 בדירוג.

לחלק הראשון (כולל הסבר על הדירוג)

לחלק השני

לחלק השלישי

70) ג'ורדן קלארקסון (יוטה ג'אז) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 18.4 נקודות (42.5% מהשדה, 34.7% מהשלוש, 89.6% מהעונשין), 4 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים

ג'ורדן קלארסון שיחק ב-68 משחקים העונה, עלה בחמישייה פעם אחת בלבד וזכה ב"השחקן השישי של העונה". תואר אישי שמוכיח את עצמו כתואר שבמילים אחרות אפשר לקרוא לו "הסקורר שעולה מהספסל", ובקטגוריה הזו, אין באמת מתחרים לקלארקסון.

נראה כי לאחר שנים של חיפוש עצמי בלייקרס ובקליבלנד, קלארקסון סוף-סוף מצא את התפקיד בו הוא הכי מתאים. זה עשוי לסדר לו עוד כמעט עשור בליגה ולא מעט כסף.

69) בוגדן בוגדנוביץ' (אטלנטה הוקס) – בעונה שעברה: מקום 64

סטטיסטיקה: 16.4 נקודות (74.3% מהשדה, 43.3% מהשלוש, 90.9% מהעונשין), 3.6 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 1.1 חטיפות

תשעה משחקים לתוך העונה, בוגי נפצע ופספס 25 משחקים בין תחילת ינואר לסוף פברואר. מאז, הוא פספס רק שלושה נוספים עד לתום העונה. לקראת סוף מרץ חזר לחמישייה הפותחת ורשם 21.1 נקודות ב-50.3% מהשדה ו-48.6% מהשלוש (4.3 שלשות למשחק).

למרות שהוא נחלש מעט בפלייאוף (ושיחק פצוע), בוגדנוביץ' בריא הוא גארד שמשלים נהדר את טריי יאנג בהתקפה.

68) לונזו בול (שיקגו בולס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 14.6 נקודות (41.4% מהשדה, 37.8% מהשלוש, 78.1% מהעונשין), 4.8 ריבאונדים, 5.7 אסיסטים, 1.5 חטיפות

אחרי שנתיים בלייקרס ושנתיים בניו אורלינס, הגיעה העת של לונזו בול לבחור את הקבוצה שהוא רוצה לשחק בה, ובחר בשיקגו בולס שמסתמנת כאחת הקבוצות המעניינות במזרח. על הדרך הוא ירוויח 85 מליון דולר ב-4 עונות.

בול שיפר את העונה את הקליעה שלו בצורה דרמטית. אחרי שקלע 48.7% מחפירים מהעונשין בשלוש עונתיו הראשונות בליגה, העונה הוא קפץ כבר ל-78.1% מכובדים בהחלט. בנוסף, הוא זרק הרבה יותר לשלוש העונה (8.3 זריקות העונה לעומת 5.7 בשלוש העונות הראשונות) והעלה את האחוזים (37.8% העונה לעומת 34.1% בשלוש העונות הראשונות), מה שהופך אותו לקלעי שלשות טוב בליגה.

בארבע העונות הראשונות שלו, בול לא הצליח להגיע לפלייאוף, העונה הוא יזכה לשתף פעולה עם החמישייה המוכשרת ביותר איתה שיחק עד היום, עוד כישלון בהעפלה לפלייאוף לא יתקבל בהבנה.

67) דיאנג'לו ראסל (מינסוטה טימברוולבס) – בעונה שעברה: מקום 75

סטטיסטיקה: 19 נקודות (43.1% מהשדה, 38.7% מהשלוש, 76.5% מהעונשין), 2.6 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים, 1.1 חטיפות

דיאנג'לו ראסל הוא אחד הסקוררים הטובים בליגה, על זה אין ויכוח. אולם הוא לא מאוד יעיל, ההגנה שלו רעה, הוא מנהל משחק לא אחראי (2.7 איבודים) ומועד לפציעות. העונה הוא שיחק רק 42 משחקים ופתח רק ב-26 מתוכם (שני הנתונים שיאי קריירה שלייליים).

השם שלו צפוי לעלות שוב ושוב כל עוד בן סימונס עדיין בפילדלפיה (ומדווח כי מינסוטה אחת הבכירות להנחיתו). כך או כך, כישלון בהעפלה לפלייאוף בקבוצה שמשחקים בה גם אנתוני אדוארדס וקארל אנטוני טאונס עלול לגורם לזעזועים בקיץ.

המדרגים היו מאוד לא החלטיים לגביו, והוא קיבל ציונים מ-2 ועד , אחד השחקנים הכי שנויים במחלוקת בדירוג.

66) מיקאל ברידג'ס (פניקס סאנס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 13.5 נקודות (54.3% מהשדה, 42.3% מהשלוש, 84% מהעונשין), 4.3 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 0.9 חסימות

אחת ההפתעות הנעימות של העונה החולפת. שחקן השנה השלישית פרץ לחיינו בסערה והיה אחד הגורמים המרכזיים להצלחה של סגנית האלופה העונה. שיפור הקליעה האדיר, בעיקר מהשלוש (ממוקם 15 בליגה באחוזים מטווח זה), יחד עם היציבות (לא פספס אף משחק העונה) ויכולת הגנה משובחת הפכו אותו לאחד השחקנים המעניינים בליגה.

זו שנת חוזה עבור ברידג'ס שיהיה חופשי מוגבל הקיץ, קיץ שבו גם אייטון צפוי לקבל הארכת חוזה (והדרישות שלא כרגע הן חוזה מקסימום). האם זו העונה האחרונה שלו בסאנס?

65) מיילס טרנר (אינדיאנה פייסרס) – בעונה שעברה: מקום 63

סטטיסטיקה: 12.6 נקודות (47.7% מהשדה, 33.5% מהשלוש, 78.2% מהעונשין), 6.5 ריבאונדים, 1 אסיסטים, 3.4 חסימות

מיילס טרנר יכול להיות מרוצה מהעונה שעברה. הוא רשם שיא קריירה בחסימות (אך סיים שני בטבלת מלך החסימות כי שיחק רק 47 משחקים) ובאחוזים לשתי נקודות (60.6%). ולא נשכח את העובדה שמדובר בסנטר עם קליעה טובה מאוד מחוץ לקשת. יחד עם זאת, הוא נפצע בחודש אפריל והפסיד 21 משחקים מתוך ה-22 האחרונים של העונה.

למרות שיאי הקריירה, משהו בשילוב עם סאבוניס לא עובד והם לא מצליחים שלא לדרוך אחד על השני. טרנר מסיים חוזה בקיץ הבא, ויכול להיות שהחוזה שלו יהיה אטרקטיבי עבור קבוצה אחרת.

64) יונאס ולנצ'יונאס (ניו אורלינס פליקנס) – בעונה שעברה: לא דורג

סטטיסטיקה: 17.7 נקודות (59.2% מהשדה, 36.8% מהשלוש, 77.3% מהעונשין), 12.5 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים

זו הייתה העונה הכי טובה בקריירה של יונאס, עם שיאי קריירה בנקודות ריבאונדים (שישי בליגה), ואחוזי שדה. בתגובה, ממפיס בחרה לשלוח אותו לניו אורלינס עבור סטיבן אדאמס והבחירה העשירית בדראפט, בה בחרו בזאיר ויליאמס.

יונאס אמנם טוב יותר מאדאמס והוא יכול לקלוע גם מחצי מרחק ולפעמים גם מחוץ לקשת, אבל הוא שוב יוצר צבע פקוק בקבוצה שכבר מחזיקה בזאיון ווילאמסון, שחקן שמרוויח את לחמו מתחת לסלים.

63) בן סימונס (פילדלפיה 76') – בעונה שעברה: מקום 23

סטטיסטיקה: 14.3 נקודות (55.7% מהשדה, 61.3% מהעונשין), 7.2 ריבאונדים, 6.9 אסיסטים, 1.6 חטיפות

הסיפור של בן סימונס ידוע ומוכר: שחקן אתלטי, מוכשר ובעל ראיית משחק נדירה, אבל חסר יכולת קליעה, והוא אחת הסיבות המרכזיות לכישלון של הסיקסרס בפלייאוף. זה לא שבשנה שעברה המדרגים חשבו שהוא יודע לקלוע, אלא שהעונה הבנו כמה קריטי זה.

מעבר לסאגת הטרייד והאם סימונס ישחק העונה בסיקסרס, עדיין מדובר כאן על אחד הכוכבים הכי גדולים בליגה, שסיים את ההצבעה לשחקן ההגנה של העונה במקום השני. הוא רכז בגודל של פורוורד ואין ספק שקבוצה עם קלעים רבים יכולה להתאים לסימונס הרבה יותר ולנצל את כישורי המשחק שלו טוב יותר מקבוצה שבה משחק ג'ואל אמביד.

הוא השחקן הכי שנוי במחלוקת בדירוג, כשקיבל ציונים בין 1-9 מהמדרגים.

62) קריסטפס פורזינגיס (דאלאס מאבריקס) – בעונה שעברה: מקום 32

סטטיסטיקה: 20.1 נקודות (47.6% מהשדה, 37.6% מהשלוש, 85.5% מהעונשין), 8.9 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 1.3 חסימות

כשהוא בריא, פורזינגיס הוא לא רק התאמה מושלמת לצידו של לוקה, אלא אחד השחקים הכי מוכשרים וייחודיים בליגה. הבעיה שלו היא הזמינות, הוא שיחק 286 מתוך 805 אפשריים (בעונה הסדירה).

אין הרבה שחקנים בליגה שגבוהים כמוהו (2.21 מטר) ויודעים לעשות את הדברים שהוא עושה, בין אם זו קליעה נהדרת מכל טווח או הגנה טובה על הטבעת.

61) יוסף נורקיץ' – בעונה שעברה: מקום 42

סטטיסטיקה: 11.5 נקודות (51.4% מהשדה, 61.9% מהעונשין), 9 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, 1 חטיפה, 1.1 חסימות

נורקיץ' שיחק רק 37 משחקים העונה בגלל פציעה בכף היד שהשביתה אותו כמעט שלושה חודשים העונה, פציעה שניכר שהשפיעה עליו על המגרש. כשהוא בכל זאת שיחק, הוא הראה למה הוא נחשב לאחד הסנטרים ה"מסורתיים" הכי טובים בליגה. הוא חוסם נהדר, משאבת ריבאונדים, ושחקן הגנה נהדר יחסית לגודל שלו.

העונה כשהוא בריא ותחת מאמן חדש, יש סיכוי לא רע שנחזור לראות את נורקיץ' שהתרגלנו. אני מאוד אשמח לראות אותו חוזר להיות בטופ 50 שלנו בשנה הבאה.

תגיות:
קרא עוד
קבוצה ביום: פניקס סאנס

קבוצה ביום: פניקס סאנס

אוק 16, 2021 | , , | 0 |

.

סוף סוף יאניס עשה את זה, ולקח את האליפות הראשונה שלו ביחד עם מילווקי באקס. אף אחד לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המון דברים קרו בקיץ, וזה הזמן לסכם אותם, ולהביט קדימה לעונת 21-22 של ליגת ה-NBA.

הקבוצה היום: (פיניקס סאנס)

(דניאל גלמן)

לדף הקבוצה:

פיניקס סאנס

נשארו: דווין בוקר, כריס פול (חוזה חדש), דיאנדרה אייטון, מיקאל ברידג'ס, קאמרון ג'ונסון, ג'יי קראודר, קמרון פיין (הוחתם מחדש), דריו שאריץ', אבדל נאדר (הוחתם מחדש), פרנק קמינסקי (הוחתם מחדש), ג'יילן סמית'

עזבו: טורי קרייג (חופשי לאינדיאנה), לנסטון גלאווי (חופשי ללא קבוצה), איטואן מור (חופשי לאורלנדו), ג'בון קרטר (טרייד לברוקלין), צ'ק דיאלו (חופשי ללא קבוצה), טאריק אוונס (חופשי ללא קבוצה), טיישון אלכסנדר (חופשי ללא קבוצה)   

הגיעו: אלפריד פייטון (חופשי), ג'בייל מקגי (חופשי), צ'אנדלר האצ'ינסון (חופשי), צ'אסון רנדל (חופשי), לנדרי שאמט (טרייד)

חמישייה: כריס פול, דווין בוקר, מיקאל ברידג'ס, ג'יי קראודר, דיאנדרה אייטון

ספסל: קמרון פיין, לנדרי שאמט, אלפריד פייטון, קאמרון ג'ונסון, ג'אבייל מקגי, ג'יילן סמית', אבדל נאדר, פרנק קמינסקי, צ'אנדלר האצ'ינסון, צ'אסון רנדל

המהלכים הגדולים של עונת 2020/21:

אז מה היה לנו שם?

במילה אחת – מהפך! במשך עשור פיניקס הייתה נמושת הליגה. הלכה לעונות טנקינג ונכשלה כל עונה מחדש לבנות קבוצה תחרותית. אלא שדווקא בבועה הגיעו הסימנים הראשונים שבפיניקס יש משהו שאפשר לבנות עליו. הסאנס הגיעו לבועה באורלנדו עם סיכויים אפסיים להגיע לפלייאוף. ואכן, למרות שניצחו את כל המשחקים שם, נשארו בחוץ. זה היה האות לג'נרל מנג'ר ג'יימס ג'ונס שיש בסיס טוב והגיע הזמן להפגיז. כריס פול, ג'יי קראודר, הגיעו בקיץ כמובגרים האחראים כדי לנווט את הספינה הצעירה של פיניקס ובהחלט העונה הייתה חלומית. מההתחלה ועד הסוף פיניקס הייתה מהקבוצות הטובות בליגה. היא סיימה את העונה הרגילה במקום השני בליגה. פיניקס הציגה משחק קבוצתי בשני צידי המגרש כאשר הייתה בין המובילות בדיפנסיב רייטינג (7), אופנסיב רייטינג (6) ונט רייטינג (3).

דווין בוקר עשה עוד צעד קדימה ושם יתד של כוכב בליגה. אין כבר פרשן או אוהד שיגיד עליו שהוא שחקן של מספרים ריקים. כריס פול הראה שגם בגיל מתקדם הוא מהרכזים הטובים בהיסטוריה ונתן תצוגות שיא עם 0 איבודים ומספר דו ספרתי של אסיסטים. הוא סיים את העונה עם יחס איבודים אסיסטים של 4 ל-1 הגבוה בליגה בפער ענק מכל הרכזים. פעם אחרונה שהיה לו יחס כזה היה לפני גיל 30. הנהנה העיקרי מהגעתו של פול לפיניקס היה אייטון שקיבל הרבה מאד סלים קלים ונתן עוד קפיצה ענקית בצד ההגנתי. במהלך העונה אייטון לא היה הכי יציב אבל אז הגיע הפליאוף והוא בהחלט הראה למה פיניקס בחרו בו בבחירה הראשונה אי שם ב2018 באחד הדראפטים הטובים בעשור (אם לא הטוב ביותר של העשור הקודם). מיקאל ברידג'ס נתן עוד קפיצה גדולה במיוחד בצד ההתקפי כאשר שיפר את האחוזים מהשדה ומהשלוש, בנוסף הוא נראה הרבה יותר מפוקס כאשר ב6 המשחקים הראשונים סיים עם 0 איבודים וב12 משחקים עם 4 איבודים בלבד (כנראה שגם הוא קיבל דבר או שתיים מפול). שחקן נוסף שעשה התקדמות אדירה זה קמרון ג'ונסון שמיטב הפרשנים בליגה צחקו על ג'ונס כאשר בחר אותו בבחירה ה-11 בדראפט 2019 וכיום נראה כמו אחת הגניבות של הדראפט ושחקן שמתאים באופן מושלם לצורת משחק של מונטי וויליאמס. עוד חתיכה של הפאזל זה קמרון פיין ששום קבוצה לא רצתה לגעת בו, פיניקס לקחה אותו לפני הבועה שם הראה ניצוצות והחליטו להחתים אותו. פיין הפך להיות בורג חשוב מאד בקבוצה כשהיה השחקן שעולה מהספספל ומספק נקודות כאשר המשחק תקוע. ג'יימס ג'ונס קיבל את פרס הג'י אם של העונה, מונטי וויליאמס קיבל את פרס מאמן העונה של איגוד המאמנים, וסיים שני בפרס שהליגה נותנת. כריס פול נבחר לחמישייה השניה של העונה.

הפליאוף היה סוג של חלום לאוהדי פיניקס. זה התחיל דווקא כסיוט עם פציעה לא קלה של כריס פול כבר במשחק הראשון נגד הלייקרס. פול המשיך לשחק, אבל היה מוגבל מאוד על המגרש, בלי יכולת לזרוק וגם הכדרור שלו נראה מוזר. דווקא כשהלייקרס הובילו 2 – 1 המכה נחתה בצד השני עם פציעה של אנתוני דייויס. פיניקס ניצלה את זה כדי לנצח שלושה משחקים ברצף ולעלות לסיבוב השני. בסיבוב השני הסאנס פגשו את דנבר עם ה-MVP יוקיץ', ובלי ג'אמאל מארי. הסאנס חיסלו את הנאגטס בעזרת הגנה קטלנית והתקפה קטלנית יותר. בגמר המערב הם פגשו את הקליפרס נטולי קוואי. אחרי שהסאנס לא היו בפלייאוף 10 עונות ברצף, ו-29 שנים מאז הפעם האחרונה שפיניקס הגיעה לגמר הליגה, זה נראה לגמרי בהישג יד, אבל את מה שהיה חסר לקליפרס בסטאר פאוור, הם השלימו באופי (אירוני לומר את זה על הקליפרס, אבל זה אכן קרה). גם ההידבקות חסרת המזל של פול בקורונה (היה מחוסן) לא עזרה.

במשחק הראשון פול ישב, ודווין בוקר סחב את הקבוצה לנצחון עם טריפל דאבל של 40-13-11. במשחק השני הקליפרס הובילו בנקודה כשעל השעון פחות משניה לסיום. תרגיל מבריק של מונטי וויליאמס סידר לדיאנדרה אייטון דאנק קל ו 2 – 0 בסדרה. פול חזר במשחק השלישי ועזר לפיניקס לנצח את משחק 4 בלוס אנג'לס בתוצאה של כדורסל יווני 84 – 80. הקליפרס עוד הספיקו לגנוב את משחק 5, לפני שפול קלע 41 נקודות במשחק 6 בשביל להכריע את הסדרה ולעלות לגמר הליגה.

פיניקס פתחו את הגמר נהדר עם שני נצחונות בית, אבל שם כנראה נגמר האויר. בודנהולזר עשה את ההתאמות הנכונות. יאניס נהפך לסוג של שאקיל בשיאו, בוקר ופול סחבו פציעות, וגם קצת עזרה מהשופטים הפכה את הסדרה והביאה אליפות למילוואקי אחרי 48 שנה. אוהדי פיניקס נשארו עם דמעות על הפנים, אבל חיוך ענק על עונה חלומית שאף אחד לא צפה (למעט 2 אוהדים שניסו להמר על אליפות של פיניקס אי שם בפברואר אבל לא צלחו את המטרה – השמות נמצאים במערכת)

קיץ חם

אם זה עובד, אל תיגע בזה. בהנהלת פיניקס החליטו לא לגעת. למעט כמה חתיכות קטנות שהורגשו כמצרך חשוב נוכח הפליאוף המעולה.

הצעד הראשון של ג'ונס היה לדאוג שכריס פול ישאר בקבוצה. השחקן ויתר על אופציית שחקן לעונה אחרונה בחוזה בסך 40 מיליון דולר. פיניקס תגמלה אותו בחוזה ל-4 עונות בגובה 120 מיליון דולר. חוזה לא קטן לשחקן שיחגוג 37 בפלייאוף הבא. רק 2 העונות הקרובות בחוזה של פול מובטחות. העונה השלישית חצי מובטחת (פיניקס תוכל לשחרר את פול ותצטרך לשלם לו "רק" 15 מיליון דולר), והעונה הרביעית לא מובטחת. גם לקמרון פיין היה פלייאוף מוצלח, והוא קיבל חוזה של 19 מיליון דולר ל-3 עונות. צריך לזכור שפיין כבר היה עם 2 רגליים מחוץ לליגה, ונראה כמו שחקן שאין לו מה לחפש ב-NBA. זו הצלחה אדירה עבורו.

בעקבות הפציעה של שאריץ' וההבנה שחייבים מישהו שיתן דק' מנוחה לאייטון , ג'ונס החתים את "כוכב" נבחרת ארה"ב ג'אבייל מקגי על חוזה של 5 מיליון דולר לעונה.עוד צעד שביצע ג'ונס היה להביא מישהו שישחק ליד פיין ויוכל לתת נק' מהספסל. ג'ונס ויתר על הבחירה ה-29 בדראפט והביא מברוקלין את לנדרי שאמט. מצד אחד שאמט נראה כמו קלע מצויין. מצד שני זו קבוצתו הרביעית בארבע עונות בליגה, וזה בפני עצמו מעיד משהו על השחקן. בנוסף אליהם הובאו עוד כמה שחקנים שלא הולכים להיות פקטור רציני העונה כמו אלפריד פייטון שיהיה כנראה הרכז השלישי של הקבוצה.

מה שלא קרה בקיץ ואמור להדליק נורות אדומות אצל האוהדים זה החתמה של דיאנדרה אייטון ומיקאל ברידג'ס על הארכת חוזה. הקבוצה לא הצליחה להגיע לסיכום עם 2 השחקנים שנבחרו בדראפט 2018 והשלימו 3 עונות בליגה. אייטון, שנבחר ראשון בדראפט, רוצה חוזה מקסימום שמתחיל ב-172 מיליון דולר ל-5 עונות, ויכול להגיע עד 207 מיליון דולר אם אייטון יעמוד בתנאים מסויימים (הסיכוי שזה יגיע ל-207 נמוך מאוד. בסבירות גבוהה זה ישאר 172, או יעלה טיפה). אותו חוזה שקיבלו הקיץ לוקה דונצ'יץ', טריי יאנג, שיי גילג'וס-אלכסנדר ומייקל פורטר. פיניקס מציעה פחות. במקרה של מיקאל ברידג'ס מדובר על סכומים נמוכים יותר (ההערכה היא שהוא מבקש 100 מיליון דולר ל-4 עונות), אבל גם שם פיניקס מציעה פחות ממה שהשחקן רוצה. לקבוצה יש עד ה-18 באוקטובר להחתים את השחקנים. במקרה שזה לא יקרה, השניים יהפכו לשחקנים חופשיים מוגבלים בקיץ הבא.

האם אייטון שחקן מקסימום? האם זה אותו מקרה כמו עם ג'ון קולינס (דרש מאטלנטה חוזה מקסימום בקיץ שעבר, חתם הקיץ על 125 מיליון דולר ל-5 עונות)? אין הרבה סנטרים עם היכולות של אייטון בליגה. עם 3 עונות של דאבל-דאבל, הגעה לגמר ופלייאוף בכורה מצויין פיניקס תתקשה להוריד אותו מזה. שחקן ממורמר יכול לשבור חדר הלבשה. אייטון וברידג'ס היו מאוד משמעותיים בהצלחה של פיניקס, ואם הם ירגישו שלא מתגמלים אותם כראוי זה יכול להרוס עונה של קבוצה. מעבר לזה, פיניקס יכולה אמנם להשוות כל הצעה שהשניים יקבלו, וקשה להאמין שהשניים יוותרו על חוזה אדיר בשביל חוזה קצר\הצעת הענות, אבל פיניקס יכולה לשלם מחיר כמו שיוטה שילמה עם גורדון הייוורד. יוטה לא הצליחה להחתים את הייוורד על הארכת חוזה והוא חתם על הצעה עם שארלוט ל-3 עונות + אופציית שחקן. דווקא כשיוטה התחילה להתחבר הייוורד ניצל את אופציית השחקן ועזב את הקבוצה. 3 עונות זה לא מספיק, ובהחתמה ישירה פיניקס יכולה להבטיח את העונה הרביעית, ואפילו החמישית.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אפשר להגיד שמונטי וויליאמס וג'יימס ג'ונס בנו קבוצה עם חיבור חזק בין שחקנים לצוות המאמנים. תאזינו לכל מסיבת עיתונאים שלאחר האימון או משחק של פניקס ותשמעו לעתים קרובות מהשחקנים כמה הם מעריכים את העבודה של צוות האימון בראשות וויליאמס. בעונה שעברה ראינו במהלך העונה עד כמה הם מגובשים, במיוחד בקפיצה הקיצונית בדירוג ההתקפי עד למקום שני בליגה. פיניקס קלעו ב-48.7% מהשדה כאשר הם קולעים 47.4% מהמיד ריינג' ו50% מהצבע. נתון שלא נראה מזה 24 שנים.

שבעת השחקנים הבכירים ברוטציה חוזרים. המשכיות.  זה בדיוק מה שההנהלה רוצה. עוד עונה בדיוק כמו העונה הקודמת. בוקר, אייטון וברידג'ס נכנסים לעונה הרביעית שלהם ביחד. פיניקס בונה על הצעירים, עם צוות האימון שנראה לגמרי הצוות הנכון ושחקנים ותיקים בדוגמת כריס פול וקראודר הציפייה שהצעירים של פיניקס יעשו עוד צעד קדימה – בוקר (25), אייטון (23), ברידג'ס (25), ג'ונסון (25).

אחת מנקודות התורפה של הקבוצה היא בחלק הקידמי שמאד דל. הבעיה בלטה במיוחד בגמר נגד מילווקי (וגם נגד הלייקרס כל זמן שדייויס היה בריא). פיניקס לא ביצעו שינוי מהותי אבל מקווים לתת יותר דקות לשחקן השנה השנייה ג'יילן "סטיקס" סמית'. סמית' הוא שחקן גבוה ואתלטי שיכול גם לזרוק שלשות. ועדיין אין הרבה בשר בחלק הקדמי של פיניקס. יש עדיין מספר שמועות שפיניקס תעשה מהלך להביא שחקן לתגבר את העמדות. למעט החלק הקדמי שפיניקס יחסית הסתדרו לא רע עונה שעברה העונה של פיניקס תקום או טיפול על כריס פול. פול בין 36 ובהחלט לא נראה שהוא דועך. העונה הזו תהיה ארוכה יותר ולכן צריך לתת לו יותר לנוח ובתקווה שלא נראה אצלו ירידה ביכולת. מונטי וויליאמס יודע בדיוק איך העונה הזו הולכת להיראות. כבר יש לו מושג די מוצק איך יראו ההרכבים. כאשר אתה פחות מודאג מאנשי הצוות והשחקנים זה נותן לך זמן להתמקד בפריטים הקטנים והחשובים יותר כגון תוכניות, מהלכים ונסיונות חדשים לקבוצה.

תחזית: למרות גילו המתקדם של כריס פול פיניקס היא קבוצה צעירה שכמעט כל השחקנים המובילים יראו התקדמות במשחק. מא שדווין בוקר הגיע לליגה, כל עונה הוא שיפר משהו במשחק שלו. העונה נראה אותו עושה עוד צעד קדימה ונבחר לראשונה לאחת מחמישיות העונה. אייטון ימשיך להשתפר, ולאחר שהראה שהוא פאקטור חזק בהגנה, הוא יראה קצת יותר קשיחות מתחת לסל, ויהפוך לאחד מחמשת הסנטרים המובילים בליגה. מיקאל ברידג'ס שכבר כיום בין השומרים הטובים בליגה יתקדם מעט בחלק ההתקפי ויראה יציבות בקליעה. ג'יילן סמית' יהפוך לשחקן של כמעט 20 דקות מהספסל וייתן קצת מרווח לתמרון בחלק הקדמי. פול ישמור על עצמו בריא וישמור על אותה רמה מעונה קודמת.

וגאס נתנו לפיניקס אנדר\אובר של 51.5 כאשר עונה שעברה פיניקס סיימו את העונה עם 52 נצחונות ב72 משחקים אז אפשר לצפות שיעברו את זה העונה. פיניקס תסיים בטופ 3 במערב ותגיע שוב לגמר האן בי איי ושם תפגוש את אחת האריות מהמזרח ותצא שוב מנוצחת אבל עם עוד צעד לעבר התחזית המקורית מלפני 5 שנים שעד 2023 פיניקס לוקחת אליפות.

 

תגיות: , , , , ,
קרא עוד

טוויטר

תמיכה בכדור הכתום

פייסבוק

‎הכדור הכתום‎

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות