Sample Page

ונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.

הקבוצה היום: מיאמי היט

נשארו: ג'ימי באטלר, באם אדבאיו, קייל לאורי, דאנקן רובינסון, ויקטור אולדיפו (הוחתם מחדש), טיילר הירו (קיבל הארכת חוזה), קיילב מרטין (הוחתם מחדש), דוויין דדמון, מקס שטרוס, גייב וינסנט, עומר יורטסבן וכמובן יודוניס האסלם הנצחי.

עזבו: פי ג'יי טאקר (שוק חופשי, פילדלפיה), קייל גאי (שוק חופשי, כרגע ללא קבוצה), מרקיף מוריס (שוק חופשי, נטס).

הגיע: ניקולה יוביץ' (דראפט)

מתנדנדים: היווד הייסמית', ג'מאל קיין, אורלנדו רובינסון.

חמישייה: לאורי, הירו, באטלר, מרטין/ אולדיפו, אדבאיו.

ספסל: שטרוס, אולדיפו/ מרטין, רובינסון, דדמון, וינסנט, יורטסבן, האסלם .

המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:

אז מה היה לנו שם?

מאז ההפסד ללייקרס בבועה, היתה תחושה שהסגל הנוכחי של מיאמי שווה אליפות – או לפחות רחוק ממנה מרחק קטן. ההיט קלצ'ר התפרסמה ביכולתה לדרבן שחקנים להשאיר הכל על המגרש בכל משחק. דווקא אחרי אליפות המזרח הגיעה עונה רוויית פציעות ב-20-21, וההיט עלו לעונת 21-22 כשהם נחושים לתקן את המעוות. עם החתמה נוצצת של קייל לאורי, דאנקן רובינסון שחתם על חוזה גדול אחרי שהוכיח את עצמו כאחד הקלעים המדויקים בליגה, והתוספת של מכונת ההאסל האנושית העונה לשם פי ג'יי טאקר, הם נראו כמי שיכולים לנצח כל קבוצה במזרח ומועמדים בכירים לגמר הליגה.

הסגל נראה נוצץ למדי, אבל הפציעות הקשו על ההיט גם העונה. לאורי בן ה-35 החמיץ 19 משחקים, וגם כששיחק נראה פחות טוב מאשר בטורונטו. באטלר החמיץ 25, שזה הרבה אפילו בשבילו. אדבאיו, שחקן צעיר בלי היסטוריה של פציעות, החמיץ 26  וחווה שינוי במעמדו כמנהל משחק עם הגעתו של לאורי. הירו החמיץ 16. אולדיפו החמיץ את רוב העונה וחזר רק ל-8 משחקים אחרונים. אפילו מרקיף מוריס, שהיה רחוק מלהשפיע כשחקן רוטציה, נפצע וסיים את העונה אחרי שהחליט להתחיל מכות דווקא עם ה-130 קילו של ניקולה יוקיץ', שהשיב לו בנוסח סרבי מסורתי.

לכאורה, מתכון לעוד עונה אבודה. אבל אז הגיעה הפריצה המופלאה של שחקני הספסל של מיאמי. שמות כמו וינסנט, שטרוס, גאי, מרטין ויורטסבן, שבתחילת העונה היו מוכרים בקושי, אולי, לעכברי פנטזי שמשחקים בליגות של 16 קבוצות, הפכו פתאום לשחקני רוטציה לגיטימיים ואפילו מובילים. וינסנט שיחק מצוין כמחליף של לאורי. שטרוס הוכיח את עצמו כקלע מדויק במיוחד, כשסיים את העונה עם 2.7 שלשות ב-41%. יורטסבן היכה גלים בעולם הפנטזי כשפתח ב-12 משחקים ונתן בהם 12 ריבאונדים למשחק. קיילב מרטין סיפק קליעה, אתלטיות והגנה מעמדת הפורוורד וההיט קאלצ'ר הוכיחה את עצמה, כשהחבורה הצעירה הזו, שכולה מורכבת משחקים שכבר שיחקו בליגה ומעולם לא הרשימו, הצליחה להתחבר ולסייע להיט לעבור את הפציעות בלי להפסיד יותר מדי.

השחקן שירד בעונה הזו הוא דאנקן רובינסון, ש-37% מ-3 פשוט לא הספיקו כדי לשהאיר אותו על המגרש. ההגנה הפכה מסבירה לרעה, בהתקפה הוא מעולם לא עשה שום דבר חות מלקלוע שלשות, ובסופו של דבר איבד את מקומו ברוטציה לשטרוס. השחקן שהתקדם הוא טיילר הירו, שסיים את העונה עם ממוצעים של 20, 5, 4 ותואר השחקן השישי של העונה. אדבאיו נבחר לחמישיית ההגנה השניה, אולדיפו חזר בדיוק לקראת הפלייאוף, ומיאמי הגיעה ראשונה במזרח, בריאה ומוכנה לריצת פלייאוף עמוקה.

הסיבוב הראשון הסתיים בלי בעיות מיוחדות מבחינת ההיט, עם 4-1 מוחץ על אטלנטה שלא הסתדרה עם ההגנה הלוחצת של ההיט. בסיבוב השני הגיעה פילדלפיה, שאחרי הפסדים בשני המשחקים הראשונים חזרה לסדרה עם שני נצחונות, רק כדי לראות את מיאמי מגבירה הילוךבהגנה ומביסה אותה ללא תנאי בשניים הבאים. זאת למרות פציעה של לאורי שכמעט ולא שיחק בסדרה, ועם שטרוס, וינסנט ומרטין שממשיכים את היכולת המפתיעה שלהם מהעונה הרגילה.

בגמר הגיעה בוסטון לסדרה אפית. מיאמי סבלה מפציעה של לאורי, שהתקשה ברוב הסדרה,  של באטלר, שאחרי משחק ראשון גדול נראה מוגבל בשלושת המשחקים שאחר כך, וגם של הירו שהחמיץ את שלושת האחרונים. עם הקשיים של שניהם, ההגנה האימתנית של בוסטון הורידה את ההיט ל-82 ו-80 נק' במשחקים 4 ו-5, ונראו כמי שממצאו את הנוסחה לעצור את ההיט. גמור? לא אם שואלים את באטלר, ששיחק ברמת MVP כדי להשוות את הסדרה במשחק השישי בבוסטון.

ואז הגיע המשחק השביעי. כפי שקרה פעמים רבות בסדרה – בוסטון הובילו בהרבה. מיאמי חזרו. וג'ימי באטלר יצא למה שהוא אולי ההתקפה החשובה בקריירה שלו, עלה ל-3 שהיה מוביל את מיאמי ליתרון – והחטיא. בוסטון בגמר, מיאמי מסיימת עונה רבת תהפוכות עם הישג מכובד, אבל תחושה שניתן להשיג יותר.

 

קיץ חם

ההיט לא עשו הרבה בקיץ, ובצדק. הסגל שלהם הוכיח את עצמו כמי שראוי לפחות לגמר הליגה.

במהלך שיועד לחסוך במשכורות, הם נתנו לפי ג'יי טאקר ללכת לפילדלפיה, שחיזרה אחריו מהרגע שהודחה. מרקיף מוריס, שלא הרשים, עזב גם הוא. ההיט חיפשו טרייד לדאנקן רובינסון, אבל עם חוזה גדול וירידה ביכולת קשה היה למצוא קונים. מהדראפט הגיע ניקולה יוביץ', פורוורד צעיר, גבוה וקולע טוב שכנראה יתחרה על הדקות שטאקר פינה ברוטציה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

ההיט של העונה היא אותה קבוצה של העונה שעברה, ותנסה לשחזר את ההישגים של העונה שעברה – בשאיפה לטיפ טיפה יותר הצלחה הפעם.

כנראה שיש לה את הסגל הכי עמוק מכל קונטנדריות בליגה. בפוינט – וינסנט הוכיח את עצמו כמחליף איכותי. בגארד – שטרוס השתלט על המקום בחמישיה בעונה שעברה, אולדיפו הזכיר נשכחות בפלייאוף וייתכן שישתלט על העמדה, ויש גם דיבור על הקפצה של טיילר הירו לחמישיה. באטלר הוא באנקר בפורוורד, כשמגבה אותו דאנקן רובינסון שיקווה לשחזר את יכולת הקליעה המצוינת מלפני שנתיים ושלוש. ובסנטר יש את אדבאיו, הימור כמעט בטוח לחמישיית הגנה, כשעומר יורטסבן יחכה להזדמנות שלו ואולי גם דוויין דדמון יחזור לתת הגנה וקליעה אחרי שנה מאוד לא מרשימה.

העזיבה של טאקר הותירה חור גדול בעמדת הפורוורד הנוספת, ושם כנראה תהיה ירידה ביכולת. הבחירה הטבעית לתפקיד היא כיילב מרטין, שהוכיח את עצמו כשחקן סביר גם בפלייאוף, אבל לא ייתן את הקשיחות, ההגנה והקליעה של טאקר. בתרחיש אופטימי גם ניקולה יוביץ', שחקן של 2.11 עם 40% קליעה מ-3 בעונה שעברה בזאגרב, יכול להתחרות על דקות בעמדה.

 

טיילר הירו שודרג לחמישיה, לפחות בפתיחת העונה, אחרי שחתם על חוזה חדש וגדול. זה שינוי שעשוי להיות גדול יותר ממה שנראה לעין. חלק מהיכולת של מיאמי לשמור על רמה גבוהה לאורך כל המשחק נסמך על היכולת של הירו לייצר בדקות שבהם באטלר ובאם לא על המגרש. יכול להיות שתימצא הדרך לתת להם דקות בנפרד למרות שכולם פותחים, אבל אם לא זה יקשה על מיאמי ברגעים שבהם הספסל משחק.

הגיל והפציעות יאתגרו את ההיט העונה, בדיוק כמו בעונות הקודמות. באטלר יגיע לפלייאוף הבא בן כמעט 34, והעונה האחרונה שבה החמיץ פחות מרבע מהמשחקים היתה ב-2019. לאורי יגיע אליו בגיל 37 וגם הוא אחרי כמה עונות פצועות. גם טיילר הירו עבר כמות מדאיגה של פציעות לגילו, ועל הבריאות של אולדיפו בוודאי אי אפשר לסמוך. מהצד השני ההיט יקוו שוינסנט, שטרוס ומרטין יצליחו לעשות עוד צעד קדימה, ולכל הפחות לא ילכו אחורה – מה שרחוק מלהיות מובטח.

בשורה התחתונה, אנחנו נראה קבוצה מאוד דומה לזו שראינו בעונה שעברה. עם באם, באטלר ולאורי בחמישיה ההגנה תמשיך להיות אחת הטובות בליגה, כאשר גם הספסל ממש לא רע בתחום הזה והאורך שלו יאפשר למיאמי לשמור רגליים רעננות ולחץ על היריבה לכל אורך המשחק. ההתקפה תהיה מאתגרת יותר – האובדן של טאקר הוציא קלע שלשות מצוין מהחמישיה, באם לא זורק שלשות ובאטלר לא ממש קולע אם אם כן זה הפלייאוף. מרטין קלע מעל 40% בעונה שעברה, ויהיה עליו לחץ גדול להמשיך לקלוע ככה גם כשחקן חמישיה שלוקח אחריות מוגברת.

אולי האתגר הכי גדול ינבע מהתחזקות היריבות במזרח. אטלנטה הוסיפה את מארי, ויהיה קשה יותר לחנוק אותה בעזרת לחץ על טריי יאנג. פילדלפיה התחזקה בטאקר וסביר להניח, אם כי לא בטוח, שהארדן יוכל לתת פלייאוף טוב יותר מזה של העונה שעברה. בוסטון תתבגר והוסיפה חיזוק חשוב בדמותו של ברוגדון. מילווקי היתה בלי מידלטון בפלייאוף הקודם. ברוקלין אמורה לקבל חזרה את סימונס וג'ו האריס. אפילו קליבלנד יכולה להוות יריב עם דונובן מיטצ'ל וההתבגרות של גארלנד ומובלי.

תחזית: מיאמי עדיין תהיה קבוצה מצוינת, אבל תיקח צעד קטן אחורה עם האובדן של טאקר והצטברות השנים והפציעות. 52 נצחונות יספיקו לה למקום שלישי במזרח והפסד בשבעה משחקים בחצי הגמר.

קרא עוד

עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.

הקבוצה היום: דאלאס מאבריקס

נשארו: לוקה דונצ׳יץ׳, דוריאן פיני-סמית, רג׳י בולוק, ספנסר דינווידי, טים הארדווי ג׳וניור, דוויט פאוול, מקסי קליבה (האריך חוזה לשלוש עונות), ג׳וש גרין, דוויס ברטאנס, פרנק ניליקינה, תיאו פינסון.

עזבו:  ג׳יילן ברונסון (חופשי לניקס), בובאן מריאנוביץ׳ (טרייד לרוקטס), סטרלינג בראון (טרייד לרוקטס), טרי בורק (טרייד לרוקטס), מרקיז כריס (טרייד לרוקטס),

הגיעו: ג׳אבל מקגי (חופשי), כריסטיאן ווד (טרייד מהרוקטס), ג׳יידן הארדי (דראפט), טיילר דורסי (דו כיווני)

מתנדנדים: פקונדו קמפאצו

חמישייה: לוקה דונצ׳יץ׳, ספנסר דינווידי, רג׳י בולוק, דוריאן פיני סמית, ג׳אבל מקגי

ספסל:  כריסטיאן ווד, טים הארדאווי ג'וניור, מקסי קליבה, דוויט פאוול, דוויס ברטאנס, ג׳וש גרין, ג׳יילן הארדי, פרנק ניליקינה, תיאו פינסון, טיילר דורסי.

המהלכים הגדולים של עונת 2021/22

https://www.youtube.com/watch?v=MzaQO6N3oUQ

אז מה היה לנו שם?
לאחר ההפסד לקליפרס בשבעה משחקים בסיבוב הראשון, הקיץ של דאלאס התחיל עם הפרסום של טים קייטו מ-the athletic שבו הוא חשף את הבלגן ששרר בהנהלת הקבוצה. חוסר התפקוד שקייטו תיאר הוביל לפיטורים של דוני נלסון שהיה הנשיא לענייני כדורסל. בנוסף, ריק קרלייל הרגיש שמעמדו התערער והחליט לעזוב את הקבוצה. בצעד שנוי במחלוקת קיובן החליט למנות ג׳נרל מנג׳ר ומאמן ביחד (במקום למנות מנהל, ולתת לו לבחור מאמן), והצמד שזכה בתפקיד היה ניקו האריסון וג׳ייסון קיד. האריסון הגיע למאבס לאחר שלל תפקידים בנייק והוא מאוד מוערך בליגה, אבל זהו התפקיד הראשון שלו בקבוצת כדורסל. גם המינוי של קיד עורר שאלות בעיקר בשל הנסיון המר מהקדנציות הקודמות שלו כמאמן ראשי (בברוקלין ובמילווקי).

גם על המגרש הדברים לא הלכו חלק. לוקה דונצ׳יץ׳ הגיע לפתיחת העונה בכושר ירוד ושיחק בהתאם, הקבוצה התקשתה להסתגל לסכמה ההגנתית של קיד, והקבוצה מאוד התקשתה בזריקות מבחוץ (בשלושה חודשים הראשונים קלעו ב-29% בשלשות שהשומר הקרוב ביותר היה 4-6 פיט, מקום 28 בליגה) בלי סיבה נראית לעין. דברים התחילו להסתדר לאחר גל הקורונה ששתף את הליגה, והקבוצה יצאה לרצף של עשרה ניצחונות ב-11 משחקים והגיע למאזן של 26-19. הדבר המפתיע היה שהניצחונות הגיע בעיקר בזכות הגנה מעולה, בניגוד לדרך בה הקבוצה הצליחה בשנים האחרונות.

The Efficiency Landscape. What Jumps Out? pic.twitter.com/L0yxfU7peB

— Kirk Goldsberry (@kirkgoldsberry) January 14, 2022

בטרייד דדליין הגיע המהלך שאף אחד לא ציפה לו כאשר המאבס העבירו את קריסטאפס פורזינגס תמורת ספנסר דינווידי ודוויס ברטאנס. התגובות לטרייד היו מעורבות, והטרייד נתפס כשנמוך מקצועי משמעותי. בפועל, החסרון של KP לא הורגש מפני שגם כך הוא היה פצוע רוב הזמן, דינווידי אפשר לקיד לשחק עם שני מובילי כדור על המגרש בכל רגע נתון, ודאלאס סיימו עם המאזן השני הכי טוב בליגה אחרי הטרייד דדליין.

לסדרת סיבוב ראשון מול יוטה דאלאס הגיעו עם יתרון ביתיות, אבל ללא לוקה שנפצע במשחק האחרון של העונה מול הספרס. לנעליים שלו נכנס ג׳יילן ברונסון, ובשלושה משחקים שהסלובני החמיץ הוא היה מעולה והוביל את הקבוצה לשני נצחונות. למשחק הרביעי בסדרה לוקה חזר וליוטה כבר לא היה סיכוי אמיתי. בסיבוב הבא חיכתה להם פיניקס סאנס, שסיימה את העונה במקום הראשון ונחשבה לפייבוריטית ברורה. כל קבוצה ניצחה את משחקי הבית שלה, והסדרה הגיע למשחק שביעי, שבו הסאנס התפרקו לחלוטין (ההתפרקות היתה כל כך ברוטלית שבסוף המחצית הראשונה לוקה קלע את אותה כמות נקודות כמו כל פיניקס).מול הווריורס דאלאס פחות הצליחו, והחטיאו המון שלשות שאיפשרו לווריורס לסגור סדרה חד צדדית למדי בחמישה משחקים.

קיץ חם

המאבס נכנסו לקיץ עם משימה אחת שבלטה מעל כל השאר ב-to do list שלהם: להחתים את ג׳יילן ברונסון. הגארד סיים את עונתו הרביעית בליגה, אבל בגלל שהוא היה חתום על חוזה ל-4 שנים fully guaranteed (בניגוד לחוזה רוקי הסטנדרטי שכולל אופציות קבוצה בשנתיים האחרונות) הוא היה שחקן חופשי לא מוגבל, מה שאפשר לו לחתום בסופו של דבר בניו יורק עבור 104 מיליון ל-4 שנים. למרות שברונסון נפגש עם דאלאס, העסק נראה סגור מראש כשעוד לפני הקיץ הניקס העסיקו את אבא של ג'יילן. דאלאס היו מוכנים לשלם, אבל ברונסון העדיף את הניקס בכל מקרה.

למאבס לא היו הרבה משאבים מבחינת נכסי טרייד, וקאפ ספייס לא היה לה בכלל, אבל היא בכל זאת הצליחה להביא את כריסטיאן ווד מיוסטון תמורת הבחירה ה-26 בדראפט ומשלימי שכר, ולהחתים את ג׳אבל מקגי בעזרת ה- Taxpayer MLE על חוזה של 17 מיליון ל-3 עונות כאשר העונה האחרונה הינה אופציית שחקן.

בערב הדראפט דאלאס העבירה שתי בחירות סיבוב שני עתידיות לסקרמנטו תמורת הבחירה ה-37, ובאמצעותה בחרה בג׳יידן הארדי. הארדי נחשב לשחקן השני בטיבו בשנתון, אבל עונה לא טובה ב-G league ignite (21 נקודות למשחק ב-39% מהשדה ו-33% משלוש) הצניחה את המניה שלו משמעותית. בראש ובראשונה, הארדי הוא סקורר. הוא מסוגל ליצור לעצמו מצבי קליעה, בעיקר בזריקה מכדרור, והוא גם יכול לתפקד ספוט-אפ שוטר (ואפילו הראה ניצוצות של קליעה בתנועה). לקח לו זמן להסתגל למשחק נגד שחקנים בוגרים ולא נגד בני גילו, דבר שבא לידי ביטוי בשיפור במשמעותי כשמשווים את שבעת המשחקים הראשונים (17.9 נקודות, 3.4 אסיסטים, 2.9 איבודים, 33.1% מהשדה, 28.3% משלוש) לעומת שמונת המשחקים האחרונים (22.5 נקודות, 4.2 אסיסטים, 2.8 איבודים, 42% מהשדה, 37.7% משלוש). החסרון העיקרי שלו הינו בצד ההגנתי. יותר מידי פעמים קרה שהוא איבד ריכוז כאשר הוא היה אמור להיות בעמדת עזרה, וגם בהגנת אחד על אחד יש לו מקום לשיפור.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

ההצלחה של המאבס העונה תהיה תלויה במספר גורמים:

1. לוקה: כרגיל בדאלאס, הכל מתחיל ונגמר בכוכב הסלובני. בעונה שעברה הוא הגיע לתחילת האימונים לא בכושר ועם משקל עודף (טים מקמהון מ-ESPN דיווח על עודף משקל של 13.5 קילוגרם). הוא מגיע לאחר קמפיין של נבחרת סלובניה באליפות אירופה בו נראה מצוין (ורזה), והשאלה היא האם יצליח לשמור על אותה רמה של כושר לאורך כל העונה.במהלך קריירת הפלייאוף של דונצ׳יץ׳ היריבות הבינו שהאסטרטגיה הכי טובה נגדו היא להפוך אותו לסקורר, לגרום לכך שכל הנטל ההתקפי יהיה עליו, ואז לתקוף אותו בצד השני. האסטרטגיה באה לידי ביטוי בשני המשחקים הראשונים מול הסאנס, שבהם הוא שיחק נהדר בהתקפה (סיים עם 45 נקודות במשחק הראשון, 35 בשני באחזוים מצוינים) אבל הותקף פעם אחר פעם בהגנה מה שבסופו של דבר עלה לדאלאס במשחק. היכולת ההגנתית הרעה של לוקה מגיעה לאחר שהוא מתיש את עצמו בהתקפה, והתקווה היא שאם הוא יהיה בכושר יותר טוב הוא יהיה מסוגל להחזיק מעמד גם בהגנה.

2. כריסטיאן ווד: הפורוורד-סנטר שהגיע מיוסטון נמצא בסיטואציה ייחודית. מצד אחד, הוא כבר בן 27, אמור להיות בשיא הקריירה, ומגיע אחרי העונה הטובה ביותר שלו עד עכשיו (17.9 נקודות למשחק באחוזים טובים, 10.1 ריבאונדים). מצד שני, הוא מעולם לא שיחק בקבוצה מנצחת, ויש ספקות רציניים בקשר ליכולת שלו להישאר מחוייב לתפקיד קטן יותר ולהשתלב במרקם הקבוצתי. קיד אמר לתקשורת שהתוכנית הינה לפתוח עם ג׳אבל מקגי כסנטר ושווד יעלה מהספסל. בתסריט האופטימי, ווד מהווה שותף פיק אנד רול אידיאלי ללוקה בגלל היכולת שלו גם להתגלגל לסל וגם לרווח לשלוש. בנוסף, ווד יכול להעניש שחקנים קטנים ממנו בפוסט (בניגוד ללטבי אחד שמשחק עכשיו בוושינגטון) מה שיקשה עוד יותר על הגנות לשמור על המשחק בין שנים בינו לבין לוקה. יתר על כן, בדאלאס מקווים שווד יוכל ליצור לעצמו מספיק כדי לעזור להתקפה לשרוד את הדקות בהן לוקה על הספסל. אספקט נוסף שצריך לקחת בחשבון הינו העובדה שזוהי עונת חוזה עבור ווד, וגם כאן זה יכול ללכת לשני כיוונים. הראשון, ווד יהיה מתוסכל מכך שאינו פותח בחמישייה, מתלונן שאינו מקבל מספיק כדורים בהתקפה, וכתוצאה מכך לא משקיע על המגרש. השני, השחקן מקבל על עצמו את תפקיד השחקן השישי כדרך שלו לחוזה גדול (בדאלאס או במקום אחר),  והכל הולך חלק.

3. ספנסר דינווידי: הגארד, שהתחיל את העונה בוושינגטון, התקשה לחזור לעצמו לאחר הפציעה ושיחק מאוד לא טוב. הטרייד לדאלאס היווה נקודת מפנה מבחינתו. הוא נראה הרבה יותר אתלטי ביחס לתחילת העונה, הגיע יותר לטבעת (בדאלאס 23% מהזריקות שלו היו ב-restricted area לעומת 18% בוושינגטון), והזריקות מבחוץ נכנסו בקצב מפתיע (40.4% על 4.5 זריקות למשחק לאחר הטרייד לעומת 32.2% על 4.4 זריקות בקריירה). האמונה הרווחת היא שלאחר קרע ב-ACL שחקנים חוזרים ליכולת המקורית שלהם רק שנתיים מהפציעה, וזו בדיוק הנקודה בה דינווידי נמצא. דינווידי צפוי לקבל תפקיד משמעותי, לא רק בגלל שיעלה בחמישה, גם בגלל המחסור במוביל כדור שלישי. ג׳ייסון קיד הזכיר את פרנק ניליקינה וג׳וש גרין כמועמדים לתפקיד זה, אבל שניהם עדיין לא הראו שיש להם את היכולות הדרושות. מועמד מתחת לרדאר לתפקיד הינו מיודענו טיילר דורסי, שאומנם חתום על חוזה דו כיווני, אבל בקבוצה לא רואים בו פרויקט לטווח ארוך אלא שחקן שיכול לתרום כבר בעונה הקרובה.

4. שחקני כנף: בעונה שעברה דוריאן פיני סמית ורג׳י בולוק מיצבו את עצמם כשחקני 3&D מהסוג שכל קונטנדרית צריכה. אי אפשר להתעלם מהם בהתקפה כי הם קולעים טוב מידי מחוץ, ובהגנה הם מסוגלים להתמודד עם רוב השחקנים (למעט אמבידים ויוקיצ׳ים למיניהם). הבעיה היא שכרגע לדאלאס יש רק שניים כאלה. שאר שחקני הכנף בסגל או קולעים טוב (THJ, ברטאנס) או שומרים טוב (גרין, ניליקינה).

5. טרייד: הסגל עדיין לא שלם, והדרך היחידה שנשארה למאבס להתחזק הינה באמצעות טרייד. בגלל מצוקת בחירות (עדיין חייבים בחירת סיבוב ראשון לניקס מהטרייד על פורזינגס. הבחירה היא של השנה אבל היא מוגנת עד 2025 ולכן הבחירה הכי קרובה שדאלאס יכולה להעביר הינה של 2027), הנכס העיקרי שיש לדאלאס לסחור בו הוא מגוון השחקנים שיש לה שמרוויחים בין 10 ל-20 מיליון דולר. הם לא יוכלו העונה הקרובה להביא את הכוכב השני, אבל הם יוכלו להיות הקבוצה השלישית שעוזרת להוציא לפועל את הטרייד מבחינה כלכלית (כמו שקליבלנד עזרו בטרייד ששלח את הארדן לברוקלין וכך הם קיבלו את ג׳ארט אלן).

תחזית: לקבוצה עם שחקן כמו לוקה יש רצפה יחסית גבוהה, הבעיה היא שהמערב השנה נראה צפוף מאי פעם והחזרה מפציעה של מארי, זאיון וקוואי, בשילוב ההתחזקות של הטימברוולבס והעובדה שיוטה הינה קבוצת הצמרת היחידה שנחלשה הופכות את המאבק להימנעות מהפליי-אין לקשה במיוחד. למרות זאת, אני מאמין שדאלאס מספיק טובה כדי להגיע לטופ 6, אבל לא ליתרון ביתיות. הפלייאוף הוא חיה אחרת לגמרי, ועם לוקה הכל אפשרי, אבל הפסד מכובד בסיבוב הראשון נראה התוצאה הסבירה ביותר.

קרא עוד