Sample Page

המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', מידן בורוכוב, דור בן דוד מ'דאבל טים' ואורן לוי (לכו להאזין לפרק)

דנבר – לייקרס: מי מנצח בקרב בין דיוויס ליוקיץ' ואיך זה משפיע על הסדה?

דור בן דוד: אין מצ'אפ יותר מרתק מזה של שחקן ההתקפה הטוב ביותר לשחקן ההגנה הטוב ביותר, אבל אם יש משהו שלמדנו זה שהתקפה טובה תמיד תנצח הגנה טובה.

גם דייויס לא מסוגל לשמור על יוקיץ' באחד על אחד, ומצד שני גם יוקיץ' יתקשה להתמודד עם הגבה בצד ההגנתי. אני חושב שהצ'אנס הכי טוב של דייויס בצד הזה הוא להיות סופר אגרסיבי ולנסות ולמלא את יוקיץ' בעבירות, מה שעבד לא רע במשחק אחד.

דייויס יהיה חייב להפסיק עם המשחקים שהוא בורח מהכדור ולא קיים בהם התקפית, כדי שיהיה לו כאן סיכוי הוא חייב להתיש את יוקיץ' עד קצה גבול היכולת.

אריק גנות: ובכן.

זה לא שדייוויס גרוע. הוא עושה פלאים בהגנה. יש לו 58 נקודות  ו-10 חטיפות וחסימות בשני משחקים. העונשין שלו כמעט מושלם השלשות די נכנסות. הוא הצליח להיות סופר דומיננטי התקפית במשחק הראשון, אבל התקשה בשני.

ועדיין, יוקיץ' זה משהו אחר. הדומיננטיות שלו בצד ההתקפי יוצאת דופן. הוא שם כשצריך סל. עושה נזק אדיר ללייקרס בריבאונד התקפה. ההנד אופים שלו אחראים במידה רבה לחזרה של דנבר במשחק 2. כשהוא זורק מקרוב לסל הוא בקושי מחטיא. שני הטריפל דאבלים שלו בקושי מתחילים לספר את הסיפור. וזה עוד כשהלייקרס מצליחים לעייף אותו והוא מתקשה בסופי משחקים. פשוט MVP.

מידן בורוכוב: כרגע זה מרגיש כמו ניצחון של יוקיץ, פתיחה עם 2 טריפל דאבלים ו-2 ניצחונות. יוקיץ משך 3 רבעים משחק כמו השחקן הגדול בדורנו, הוא מעט נחלש ברבע האחרון. הנתון המפתיע הוא כמות הריבואנד שהוא מוריד. דיוויס לא נופל מיוקיץ, הבעיה שלו היא חוסר עקביות. משחק 1 היה נדיר משחק 2 פספס המון לייאפים. דיוויס לפרקים בודדים משחק כמו השחקן הטוב בליגה, הבעיה שהוא נעלם ולא מספיק אסרטיבי, הפציעות הרבות בעוכריו. ההשפעה של יוקיץ על דנבר אדירה, הוא משפר את כל הקבוצה, היא המהות של MVP.

קצת עצוב לי על AD, הוא רחוק מאוד ממיצוי הפוטנציאל שלו ולא משחק כמנהיג.

אורן לוי: יוקיץ' יותר דומיננטי מדיוויס בסדרה בינתיים אבל זה קרוב יותר ממה שחשבתי שזה יהיה. הטקטיקה של האם להשתמש בשומרים אחרים עבור יוקיץ' מתבררת כאפקטיבית בינתיים (עד כמה שאפשר מול כוח כמו יוקיץ'). דיוויס הוא כנראה העוזר האולטימטיבי על הג'וקר – ארוך ונייד מספיק בשביל להקשות על זריקות בצבע וגם מסירות בצבע – בו זמנית. אבל ההתקפה של דנבר עדיין נראית ליגה אחת מעל שאר קבוצות הפלייאוף, והקרדיט פה הולך בעיקר לניהול המשחק של הסרבי. גם כשהוא סיים את הרבע האחרון בלי נקודות, הלייקרס התקשו לעצור את דנבר. התקפית דיוויס יצטרך לשחזר את המשחק הראשון כדי לאזן את המשוואה, ואת הסדרה, עבור הלייקרס.

דני אייזיקוביץ':  במשחק הראשון דיוויס היה נהדר והיה ביניהם קרב (יוקיץ' עדיין ניצח). במשחק השני דיוויס חזר לאנמיות הלא מוסברת שלו (מתחילת הפלייאוף הוא לא טוב כל משחק שני) וזה הפך להיות סופר משמעותי.

דיוויס לא ממש מסוגל לשמור על יוקיץ' באחד על אחד, ואז האצ'ימורה או מקבל את יוקיץ', ודיוויס אמור להיות בעזרה. המספרים של יוקיץ' ירדו, אבל גם דיוויס אמור להיות יתרון התקפי בצד השני וזה בדיוק מה שהיה חסר לדנבר במשחק 2 (רק 18 נקודות, 4-15 מהשדה). איך זה משפיע על הסדרה?

2-0 לדנבר, כאשר מספיק שדיוויס מסיים עם 25 וזה 1-1.

דנבר לייקרס: מהם המפתחות האחרים לסדרה, ומה התחזית להמשך?

דני אייזיקוביץ': קודם כל דיוויס. הלייקרס חייבים לקבל ממנו תפוקה יותר יציבה בהתקפה. שנית, יוקיץ' משך אליו כל כך הרבה אש, שבפועל מי שניצח את משחק מספר 2 היה ג'מאל מארי שהתפוצץ.

דנבר צריכה שמארי ימשיך לשחק נהדר, כי ההגנה של הלייקרס יחסית עושה עבודה טובה (עד כמה שאפשר) על יוקיץ'. הקונספט שבו האצ'ימורה שומר על יוקיץ' ודיוויס נמצא בעזרה עובד בגלל שגורדון לא קולע את השלשות החופשיות ומקל על דיוויס לעזור.

בהתקפה לברון חייב להפסיק עם השלשות האלו (0-6 במשחק 2). לפעמים ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. לברון צריך לחפש את מארי בחסימות ולתקוף אותו או לסבך אותו בעבירות. אחרי החסימה.

דור בן דוד: דנבר היא אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה, ואילו הלייקרס הם מקבוצות ההגנה הטובות בליגה.

 כדי לנצח את הסדרה הזו הלייקרס יהיו חייבים להישמר מאיבודים שיאפשרו לנאגטס לרוץ, שכן התקפות המעבר הן נקודת החולשה של ההגנה הנפלאה שלהם. הם חייבים לגרום ליוקיץ' לעבוד כמה שיותר קשה על מנת לייצר סל בחצי המגרש, כי במגרש הפתוח זה פשוט קל לו מדי.

בנוסף לכך, הקליעה היא היתרון הברור של דנבר בסדרה הזו. הלייקרס התקשו לספק ימי קליעה מוצלחים מבחוץ לאורך הפלייאוף הזה, ובניגוד לסדרה נגד גולדן סטייט הם לא יצליחו להחזיק בפערי זריקות עונשין עצומים כאן, שכן גם דנבר מסוגלת להגיע לקו.

תהיה סדרה מרתקת, דנבר ב-7.

אריק גנות: לברון לא קלע אף שלשה בשני משחקים, כשהוא הולך לסל אין מי שיעצור אותו אבל זה קורה מעט מדי. הוא משחק חזק בהגנה אבל אבל הלייקרס צריכים את הקליעה והדומיננטיות שלו.

בצד השני זה מארי. כשהוא טוב הנאגטס טובים, ובסדרה הזו הוא טוב  גם אחרי מחצית ראשונה גרוע כמו במשחק 2.

דנבר קלעו טוב מהלייקרס בשני המשחקים. הלייקרס חיביים להגן על הקשת בצורה טובה יותר למרות האיום של יוקיץ' מבפנים, ובעיקר חייבים לקלוע יותר מה-27% שנתנו במשחק 2.

בשורה תחתונה – הסדרה צמודה אבל 2-0 זה יתרון גדול, והנאגטס מצליחים לענות לכל מה שהלייקרס מביאים. זה נראה כמו 4-2 לדנבר.

מידן בורוכוב: התחזית להמשך קודרת. הלייקרס הפסידו את גיים 1 לאחר הצגה של דיוויס ויכולת טובה מאוד מדאון טאון. במשחק 2 הם נפלו מהרגלים בסיום. הסדרה תמשיך על 2 ימי מנוחה ועבור הלייקרס (דיוויס ולברון) זה טו-מאץ׳. דנבר צריכה לסיים ב-5. על מנת לנצח הלייקרס צריכה לקבל את לברון של 2016 בקלאץ. לברון לא מצא את הטבעת מרחוק. דיאנגלו ראסל נראה זוועה.

דנבר תהנה ממארי,KCP, MPJ, ואארון גורודון שגדולים על הלייקרס (בעיקר פיזית). מארי השמיד את הלייקרס ברבע האחרון של גיים 2.

דרווין האם צריך לחשוב הגנתית, אם השיפור בגיים 2 ימשיך הם יוכלו לערער את הדומיננטיות של יוקיץ. הבעיה שחסר לו סייז.

אורן לוי:  אני מאמין ביכולת של דנבר לגנוב את אחד משני המשחקים, אבל קצת (קצת) יותר סביר בעיני שהלייקרס ישוו את הסדרה. אחרי כן אני מנחש שהם כבר יפלו מהרגליים, והנאגטס יוכיחו את העליונות שלהם כדי לסגור את העסק ולעלות לגמר. אני רוצה לראות איך הפורוורדים של דנבר מתמודדים עם הכיסויים המשונים של הלייקרס עליהם. הכיסוי של לברון בפיקנ'רול דורש עדכון בהול. בצד של הלייקרס הכוכבים יצטרכו להמשיך לתת מאמץ עילאי, ונראה מי יצטרף אליהם. הם חייבים לתת ללברון לשמור על יוקיץ' כמה שהרגליים (והראש) שלו יסכימו, ואולי לחזור קצת לפוסט-אפים לג'יימס וסנאג פיקנ'רול עם דיוויס. הגנת המעבר תהיה קריטית לשתי הקבוצות.

בוסטון – מיאמי: מי מנצח בקרב בין באטלר לטייטום, ואיך זה משפיע על הסדרה?

אורן לוי:  האדג' עם באטלר כרגע. אני מניח שטייטום יחזור לעצמו אחרי רגעי קלאץ' לא מחמיאים במשחק 1, אבל באטלר בגאד-מוד שוב. נראה מה יהיה הלאה, אבל זה השחקן שההיט צריכים שהוא יהיה כדי לזעזע את העולם. כרגע הוא לועס בלי מלח את הגארדים של בוסטון – ואת גרנט וויליאמס המסכן – שולט בהתקפה, ושומר על כל מי שצריך בהגנה. טייטום יכול לתת הופעות דומות לפחות מבחינת סקורינג, ולסלטיקס יש הרבה יותר סביבו, על פניו. בינתיים זה יותר על הפנים מעל פניו, אבל הדלת לא נעולה.

דני אייזיקוביץ': על הנייר, המספרים של טייטום טובים יותר (32, נקודות, 10 ריבאונדים ו 4.5 אסיסטים)  מול (31-6.5-6.5). בפועל באטלר מנצח כרגע בענק, כי הוא עושה את שלו בדקות החשובות יותר, והוא מניע את הקבוצה טוב יותר.

למרות זאת, לטעמי זה לא באטלר שמנצח את טייטום.

זה ספלוסטרה שנותן נוק-אאוט למאזולה. מיאמי נראית קבוצה הרבה יותר מאומנת בזמן שבוסטון בדקות הסיום משחק "הירו-בול" וכל ההגנה על טייטום, במיאמי עדיין רואים הנעת כדור והולכים לבאטלר רק ממש ברגעים סופר חשובים. מיאמי מקבלת יותר תרומה מסביב ומי שבאמת חסר לטעמי זה בראון שקולע רק 19 נקודות עד עכשיו.

דור בן דוד: אני חושב שבאטלר יהיה זה שיסיים עם ממוצע הנקודות היותר גבוה, כי מיאמי זקוקה להופעות ההיסטוריות שלו כדי שיהיה לה סיכוי ואילו טייטום תמיד מספק משחק-שניים בהם שום דבר לא נכנס לו.

עם זאת, הצוות המסייע שיש לכוכב הסלטיקס טוב בהרבה, ואני לא חושב שהם יצטרכו יכולת כמו זו שסיפק במשחק 7 מול פילי על מנת לצלוח את הסדרה הזו. התרומה ההתקפית של באם, וינסנט, לאורי ושות' לא תמיד יציבה, ויש מצב שחסרונו של הירו יורגש יותר מתמיד במצ'אפ הזה.

למצ'אפ בין שני הכוכבים יש חשיבות, אבל כל עוד טייטום לא מחריד ברמת הגמר בשנה שעברה בוסטון היא הפייבוריטית, גם אם פחות הלך לה במשחק 1.

אריק גנות: גם המצ'אפ הזה מוכרע בצורה ברורה טובת מי שהיה טוב יותר בכל הפלייאוף. טייטום אמנם שיחק די טוב, אבל באטלר היה בכל מקום על המגרש. המיד ריינג' שלו ג'ורדני לגמרי, שש החטיפות גם כן מזכירות את הוד אוויריותו. אבל זו לא הסטטיסטיקה, זו הדומיננטיות הכוללת. למרות שהפערים לא היו גדולים, מהרגע שמיאמי עשו את המהפך בוסטון לא הצליחה להוביל, ובאטלר נראה כמו מי שיכול לעשות סל, אסיסט או להגיע לקו פחות או יותר מתי שהוא רוצה.

אם לשפוט מיתר המשחקים בפלייאוף, הסלטיקס בצרות בגזרה הזו. טייטום התקשה לשמור על יציבות בעוד שבאטלר נע בין טוב ל-MVP.

מידן בורוכוב: על סמך גיים 1 בלבד באטלר נראה טוב יותר, יש משהו בבאטלר העונה שהוא פשוט משחק ברמה אחרת לגמריי, הוא בשיאו.

מבחינת טייטום, נכון הוא קצת לא יציב אבל הוא ינצח לבוסטון את הסדרה. הסט סקילס שלו לא נופל מזה של באטלר בחלק ההתקפי, הוא יכול לגרום לחברים שלו להיות טובים יותר אם רק ינהל טוב יותר את בחירת הזריקות שלו ויעסוק פחות בהורדה של הכדור לרצפה.

נראה שבאטלר מדביק בווינריות שלו את מיאמי, טייטום חייב לגלות מנהיגות. בוסטון יכולה לנצח ללא טייטום מה שלא ניתן לומר על ההיט. במשחקים שבאטלר לא יגיע, הם יובסו.

בוסטון – מיאמי:  מה המפתחות האחרים לסדרה, ומה התחזית להמשך?

מידן בורוכוב: המפתח של מיאמי הוא היכולת של שחקני המשנה לקלוע ולשלוט תחת הסלים, בנוסף להצר הגנתית את בראון. בוסטון צריכה את בראון בשיאו, היכולת שלו להיות גיים ציינגר לא מוטלת בספק. יכול להיות שמשחק עם גבוה אחד, טייטום בראון ו 2 גארדים יגרום לבוסטון לנצח את מיאמי בנשק שלה. משחק הריצה של בוסטון הוא מפתח להוציא את העוקץ ממיאמי. אם צריכים לנסות לנטרל את אדביו, אין למיאמי גבוהים רציניים מלבדו.

הגנתית אסור להם לספוג 46 ברבע, מאזולה חייב להראות להם את הרבע ה-3 של גיים 1 בלופ.

אורן לוי: רוב וויליאמס הסתנכרן קצת עם הנעשה על הפרקט בדקות שלו, שזה נחמד. השלשות של ההיט הם תמיד ברוטמר חשוב (חשוב לכולם, אבל איתם זה קיצוני). אם אצל ההיט אלה האחוזים, עם בוסטון זה הווליום. הבחירה בפריצ'רד על פני המועמדים האחרים לתואר השחקן השמיני הייתה תמוהה בעיני, במיוחד כשגרנט וויליאמס קיים ובסגל. השינוי הזה הגיע משחק אחד מאוחר מדי. אבל זה פחות מהותי מאיך שטייטום נראה. הסלטיקס צריכים ארבעה מתוך חמישה (כולל שלושה משחקי חוץ). ההיסטוריה נגדם. לא סוגר את הדלת, כי היתרון בכישרון עדיין אצלם, וההיט יודעים גם לבעוט בדליים שהם ממלאים לפעמים. אבל סביר יותר להניח שההיט בגמר.

דני אייזיקוביץ': מיאמי צריכה להמשיך עם ההגנה הנהדרת על השלוש (עצרה את בוסטון על 28% במשחק 2).

למרות היתרון המבטיח, זה לא גמור. בוסטון קלעה 38.6% מהשלוש בסדרה מול פילדלפיה, והיא מתקשה מכיוון שמיאמי משחקת סמול בול. בוסטון מנסה להגיב וללכת לסמול משלה, אבל במשחק 2 ההליכה הזו לסמול בול תורגמה לניצחון חזק של מיאמי בריבאונד (45-35).

לכן המפתחות ברורים מאוד לשתי הקבוצות. מיאמי תמשיך ללכת לסמול בול עם דקות ארוכות של מרטין, בוסטון חייבת לקלוע את השלשות ומצד שני לסגור לריבאונד. מאמין שכולם ראו את הריבאונד והדאנק של באם עמוק בסיום של משחק 2. אלו הדברים הקטנים שעושים את ההבדל.

דור בן דוד:  הסלטיקס צריכים לזרוק את כל מה שיש להם את ג'ימי, ולהחליף את המצ'אפ שלהם עליו כל פעם כדי שהוא לא יתרגל וירגיש בנוח כמו בסדרה ההיא נגד מילווקי. לבוסטון יש לפחות חמישה שחקנים שיכולים לעמוד על שלהם מול באטלר, ואין הרבה קבוצות שמחזיקות בורסטיליות הגנתית ברמה הזו, והיא תצטרך לגרום לבאטלר לעבוד קשה בשביל כל סל שלו.  מה שאומר שהמפתח של מיאמי הוא הצוות המסייע. האם באם יכול להיות אגרסיבי ולתת 20 ו-10 לאורך סדרה שלמה? לאור ההתפרקות שראינו מסנטר טוב ממנו (אמביד) בסדרה הקודמת אני מתקשה להאמין.

הולך על בוסטון ב-6. מיאמי כאן עקב נסיבות, ואני נוטה פחות להאמין שיש לה את מה שדרוש כדי להגיע לגמר.

אריק גנות: המפתח הראשון הוא ההגנה של בוסטון. אחרי שמיאמי טיילה על המגרש מול מילווקי הניקס הראו שאפשר לעצור אותם, ולא עברו בעיקר כי התקשו בעצמם בצד ההתקפי. בוסטון היא קבוצת ההגנה מספר אחת בליגה בעונה הסדירה, גדולה בכל עמדה ובנויה מצוין כדי לעצור את מיאמי. עם כל גדולתו של באטלר, זה לא רעיון נורא לתת לטייטום או לבראון לשמור עליו אחד על אחד ולנסות לעצור את משחק השלשות של ההיט.

מיאמי פשוט צריכה להמשיך לעשות את מה שהיא עושה, הכל שם נראה טוב ומנטלית הם נראים כמי שבאים לקחת אליפות.

עם איך ששתי הקבוצות נראות, זה ייגמר 4-2 למיאמי.

לוטרי! איך וומבניאמה ישתלב בקבוצה שבוחרת ראשונה ואיך ייראה הקיץ שלה?

אריק גנות: לספרס יש אתגר עצום בבניית הקבוצה. צריך לזכור שקבוצות שהגיע אליהן פרוספקט עצום בעבר נכשלו בבניית הקבוצה לעתים תכופות – קליבלנד עם לברון, הפליקנס עם דיוויס, וגם דאלאס של לוקה לא נראית כמי שעושה כרגע עבודה טובה במיוחד.

אם הספרס לא עושים כלום סביר להניח שהם ימצאו את עצמם בעמדה שמובילה ללוטרי אבל לא למקום גבוה במיוחד. הם צריכים להחליט האם לוותר על מעט השחקנים ברמה גובהה שיש שם – וואסל וג'ונסון כדי להעביר עוד עונה בתחתית, לנסות לבנות מהפרי אייג'נסי הקיים (אוסטין ריבס ופר דוואנווליט בתפקיד מאנו ופארקר?) או להעביר עוד שנה ולסמוך על השוק החופשי בשנה הבאה. לא החלטה קלה.

מידן בורוכוב: נפלה עטרת ראשנו, מכל הקבוצות שבעולם וומבניאמה בספרס… המערכת המושלמת עבורו, לא צריך 100 מילים בשביל לצעוק – בינגו! בינגו! בינגו!

אין צדק בעולם, קבוצות כמו שארלוט, דטרויט, פורטלנד ויוסטון בטאנק תמידי מבלי יכולת להנחית שואו-סטופר. מועדון כמו הספרס מסוגל להנחית סביבו שחקנים רציניים והם מסוגלים להיות קונטנדרים בין לילה.

בספרס יש מערכת משומנת, לא בטוח שהם ישתוללו בקיץ ללא כוכבים יוצאי דופן. אני חושב שהם ירצו לשים את המפתחות אצל הביג-מן שלהם, לרוץ שנתיים ולעשות את ההתאמות העתידיות.

אורן לוי: זה מעבר לקשר הצרפתי (האמיתי). וומביניאמה רץ בשדה מוקשים ויצא חי בשביל לספר על זה. אולי אנחנו טיפה מפריזים בשבחים שלנו לספרס והידע הארגוני המדהים שלהם, אבל אין ספק שדברים שהם הספיקו לשכוח דטרויט, יוסטון ושארלוט לא ילמדו לעולם. אני שמח שוומביניאמה מגיע לארגון עם טרק-רקורד כזה. הספרס יזהרו לא להאיץ יותר מדי את הטיימליין שלהם, וסבלנות זה חשוב, אבל יש להם ים קאפ-ספייס ואולי הם ימצאו הזדמנויות שחבל להם לוותר עליהם, עם הצרפתי באמת טוב כמו שאנחנו חושבים. יש להם פרוספקטים מעניינים בעמדות 2-4, אבל הייתי רוצה לראות גארד יוצר שמגיע כדי למקסם את הכלים האלה, בדגש על הרוקי.

דני אייזיקוביץ': לא להאמין, הספרס עושים את זה שוב.

הקיץ של הספרס צפוי להיות שקט ורגוע, כמו שהארגון הזה עשה ויודע לעשות כל פעם מחדש. הספרס לא ממהרים לשום מקום, הם יודעים שיש להם זמן והמטרה שלהם תהיה לחבר את וומבי לליגה. יש כרגע גרעין צעיר ומצויין סביבו, ואני די בטוח שהם לא יעשו מהלכים גדולים נוספים בקיץ, לא תהיה פה איזו החתמה משוגעת (לא עשו את זה כשהקבוצה הייתה בשיאה, שום סיכוי שזה יקרה עכשיו). הספרס הולכים להתמקד על יסודות, לוודא שוומבי מעלה מסת שריר (שלא יפצע בטעות) ולחבר אותו לרוח הספרית שהיא קודם כל קבוצתיות.

דור בן דוד: אני חושב שוומבניאמה ישתלב נפלא במערכת של סן אנטוניו. לספרס אין כוכב של ממש בסגל כרגע, והוא בהחלט יכול ללכת בדרכם של טים דאנקן ודייויד רובינסון ולהצעיד את הפרנצ'ייז הזה לגבהים אליהם הוא הגיע בתחילת המילניום.

אני לא חושב שהספרס צריכים לעשות הרבה בקיץ. לתת לשלד הצעיר לרוץ עוד שנה, לנהל את הגוף הדק של ויקטור כדי שחס וחלילה הוא לא יסבול מפציעות מיותרות ולראות לאן העונה הזו לוקחת אותם. אני חושב שעוד עונה בטנק לא תהיה אסון עבורם, אבל לא אופתע אם הם יצליחו להיות תחרותיים ו-וומבי יהפוך לאולסטאר כבר בעונת הרוקי. יש פה בסיס לאול טיימר.