Sample Page

המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, אור עמית, מידן בורוכוב, ניב חבצלת ועמית זילברבוש 

 

גמר מערב! סיכום שלכם עד עכשיו?

מידן בורוכוב:  סדרה שעומדת בציפיות הגבוהות של חובבי הכדורסל.  המשחק הראשון היה פנטסטי עם תצוגת ענק של וומבי ומי אם לא קארוסו, משחק שהולך ל 2 הארכות לא יכול לאכזב.

וומבי הסיר את סימני השאלה עם שיא קריירה בדקות משחק. ניצחון עצום של הספרס הצעירים ללא ד׳ארון פוקס.

במשחק השני שג״א השתלט על העניינים ו-OKC ניצחה במשחק שהיה מאסט עבורה. OKC שילמה מחיר בדמות הפציעות של מיטשל ווג׳ילן ווילאמס.

קארוסו המשיך להיות פקטור מאוד משמעותי ונראה שהוא יהיה השחקן השני הכי משמעותי של OKC בסדרה (וזה שחקן שהיה מועמד למכבי ת״א לפני שחתם בלייקרס)

 

עמית זילברבוש: כל מה שיכולנו לצפות עד עכשיו ויותר. השלשה של וומבי במשחק הראשון כבר נכנסה לספרים (לווידאו) יחד עם כל מיני קיירי משחק 7, קאווי קופץ על הטבעת וסטף מבערך אותה נקודה. משחק 2 OKC הגיבו עם אגרסיביות (אלימות?), שיי ועוד קארוסו (5.5 שלשות ב61% וואט?). הצעירים של הספרס רק מפתיעים עוד ועוד. עזבו וומבי שזה ברור אבל איך קאסל והארפר כ"כ טובים כ"כ מהר? רק במועדון כמו הספרס.

מצד שני הטאנדר עמוקים שזה בלתי נתפס. יורד קארוסו בא דורט, יורד מיטצ'ל באים וואלס ומקיין. לאיזייה ג'ו אין אפילו מקום בבוקס סקור.

הבעיה, מפה אפשר רק לרדת?

 

אור עמית:  העובדה שהסדרה הזו מתעלה בינתיים לגובה הבלתי אפשרי של הציפיות שהיה ממנה אומר המון. יש מעט מאד מקרים בהם כוכב כל כך צעיר כמו וומבי שפוגש קבוצה מבוססת כמו אוקלהומה סיטי וגם הוא וגם הצוות המסייע שלו מצליח להתעלות למעמד. הופתעתי מהחלק הקטן שהארטנשטיין קיבל במשחק הראשון, ואכן הוא קיבל הרבה יותר קרדיט במשחק 2 (גם על המגרש וגם אחריו) ומודה שלא ממש הבנתי את ההערה של שיי אחר כך, לגבי זה שהוא לא בטוח כמה זה עבד. במשחק השני גם קיבלנו תרומה יותר מאוזנת מיתר הסגל של הת'אנדר.

 

ניר חבצלת:   דו-קרב של המאמנים. אנחנו רואים את ג'ונסון ודייגנולט מנסים להפתיע ולשנות בין ותוך כדי משחקים וזה פשוט מהנה לצפייה. הפציעות של הארפר וג'יי דאב מבאסות, נקווה שלא מדובר במשהו רציני בעיקר עבור הספרס, שתקווה לקבל את פוקס חזרה במשחק הבא. 

מה שמפריע לי מאוד זה השיפוט שמרגיש מאוד מוטה לטובת OKC, ראינו את זה בעיקר במשחק 2 עם כל העבירות של הרטנשטיין, ועדיין זו סדרה צמודה שיכולה ללכת לכל כיוון.

הספרס צריכים להמשיך במתודה של משחק מספר 1 ולתת לקארוסו להיות זה שיהיה הכי דומיננטי במשחק. אם זה יקרה, הספרס ינצחו.

 

אריק גנות:   קלאסיקה מודרנית. סדרה שעשרות שנים מהים יראו בערוצי הגולד.

וומבי הוכיח את עצמו כסופרסטאר מזן אחר. ההשתלטות שלו על המשחק הראשון, הדומיננטיות בריבאונד, השלשה הנונשלנטית מהלוגו. שיי, ה-MVP המכהן, התקשה מאוד במשחק הראשון והמשיך פלייאוף לא מרשים מבחינתו. במשחק השני זו כבר היתה אופרה אחרת. קארוסו היה ענק בראשון וטוב בשני. מלך.

למרות שתי ההארכות, המשחק הראשון נראה בשליטה של הספרס ואוקייסי בקושי הובילו בו. למשחק השני הם הגיעו אחרת, הארטנשטיין, שבקושי ראה פרקט בראשון, נכנס כדי להרביץ לוומבי ולקחת ריבאונד התקפה. בצד השני קאסל עשה שורת מהלכים יפים, אבל 20 איבודים בשני משחקים זו בעיה.

 

מה המפתחות להמשך ומי תנצח במערב?

אריק גנות:  בריאות. הספרס נראים מאוד פגיעים כרגע, עם מצבם לא ברור של הארפר ופוקס.

ריבאונד והאסל. אוקייסי הבינו שהם צריכים להיכנס לקרב חפירות. הארטנשטיין מייצר בעיית ריווח, אבל בלעדיו הם לא מסוגלים לקחת ריבאונד וומבי הורג אותם מתחת לסלים.

שיפוט. הארטנשטיין לא הפסיק לנעול את היד של וומבי, במהלכים שמקומם בעולמות ה-MMA, לא הכדורסל. אם השופטים ימשיכו לאפשר את זה לספרס יהיה מאוד קשה.

צורת המשחק של אוקייסי. במשחק הראשון הם הגיבו באופן מוגזם לנוכחות של וומבי, לא הלכו לסל בכלל והסתפקו בחצי מרחק ובשלשות. זה לא המשחק שלהם, ועם כל הכבוד לוומבי זו לא דרך טובה להתמודד איתו.

 

מידן בורוכוב:   שוויון בריבאונד (כרגע מינוס 12 וזה המון). אסור להם לאפשר לספרס לשלוט בריבאונד.

15 שלשות במשחק (38 אחוז), כשוומבי בצבע, השלשות זה פתרון מתבקש. 28 נקודות משותפות של הולמגרן והארטנשטיין. והרבה יותר אגרסיביות בהגנה. בדומה למה שמינסוטה עשתה על וומבי.

הספרס  משחק ריצה, להשיג כמה שיותר נקודות בפאסטבריקס  51 אחוז מהשדה + 37 אחוז מה-3. הקבוצה מאוזנת, היכולת לבחור זריקות טובות מפתח חשוב עבורם.

וומבי דואג לכל השאר.

הפציעות עלולות להשפיע על הסדרה. ניהול דקות חכם זה מפתח ל 2 הספסלים. הספרס ב-6.

 

עמית זילברבוש:  המפתח בראש בראשונה זה בריאות. בשלב זה לא ידוע מה מצבם של ג'יי-דאב, פוקס, והארפר. אפילו איג'יי מיטצ'ל נפצע בסוף. כבר שנים שאנחנו רואים שהאלופה זו בעיקר מי שמצליחה להשאר עומדת אחרונה. וזה ממשיך לבאס. סדרה כ"כ טובה צריכה להיות מוכרעת עם השחקנים בריאים. זה משהו, יחד עם הטנקינג, שהליגה לא מצליחה לתקן. היא תמשיך לנסות.

מפתח נוסף זה כמה השחקנים שוומבי מזניח יצליחו לקלוע. קארוסו כאמור על 11 מ-18 בשני הראשונים. הוא משחק מדהים אבל זה בעיקר כי הוא עומד לבד.

אני חשבתי OKC  ב-7. האמת שעורערתי משני הראשונים, ורק חמור לא משנה את דעתו. ואני חמור.  OKC  ב-7.

 

אור עמית: הפתרון של הארטנשטיין על וומבי עבד, אבל אנחנו עדיין לא ראינו את וומבי בשני משחקים בהם הרגשנו שהיריבה 'עצרה' אותו ברציפות. מיטש ג'ונסון בטח יגיב, ויהיה מעניין לראות אם דיינגולט ימשיך עם אותה האסטרטגיה או שיבוא עם איזה טוויסט כדי להקשות יותר על הספרס. מעבר לזה אנחנו בשאלת הרוטציות – הארפר יחזור? ג'יי דאב? מה המצב של פוקס ומיטשל? הכשירות משמעותית יותר מהצד של הספרס כי הם קצרים יותר. אני חושב שבסופו של דבר העומק של הת'אנדר כן יקדם אותם לגמר, אבל זו אמורה להיות סדרה ארוכה.

 

ניר חבצלת:  מבחינת הספרס, להוציא את הכדור מהידיים של שיי כמה שיותר. בהתקפה, לגרום לוומבי לקבל את הכדור בלי הצורך לכדרר כדי שלא יאבד כדורים ובנוסף, היא תהיה חייבת משחק אחראי יותר של קאסל, בטח אם פוקס והארפר לא יהיה כשירים. אצל הת'אנדר, שיי יהיה חייב לקחת על עצמו יותר, כפי שעשה במשחק 2. במקביל, היא תהיה חייבת את צ'ט דומיננטי יותר בעיקר בפן ההתקפי.

יהיה קרב צמוד שיכול ללכת לכל כיוון, אבל אני מאמין שאוקלהומה סיטי תצא עם ידה על העליונה ותנצח 4:3

גמר מזרח! סיכום שלכם עד עכשיו?

ניר חבצלת: שני ההפסדים של קליבלנד הם על אטקינסון. לא יכול להיות שהארדן נשאר על הפרקט כשבכל פוזשן הניקס מבודדים את ברונסון עליו, כשגם בצד ההתקפי הוא לא כל כך פוגע. פעמיים הניקס עשו ריצה ופעמיים אטקינסון חלם ולא עצר את כדור השלג. בצד של הניקס, יש להם חמישייה סופר מאוזנת ועם כימיה טובה כשכל פעם זה מישהו אחר שלוקח את המושכות. קליבלנד הציגה הגנה טובה לפרקים בכל אחד משני המשחקים, אבל ברגע שהמומנטום עבר לניקס והקהל נכנס לעניינים, הם איבדו את זה לגמרי וכפי שציינתי, הרבה מזה זה על אטקינסון.

 

אריק גנות:  לפני תחילת הסדרה, הקונצנזוס היה שהניקס יתרון גדול על קליבלנד. 

במשחק הראשון זה ממש לא עבד. נראה היה שהקאבס פתרו את הניקס. השלשות שלהם נכנסו, של הניקס לא, ההתקפה די זרמה והטירק של ניהול משחק ע"י טאונס לא עבד. הכל נכון, עד לקריסה שבע דקות לסיום, הגדולה ביותר בתולדות הפלייאוף. הארדן נראה פאתטי, בהתקפה ובעיקר בהגנה, אבל גם אף אחד אחר לא לקח אחריות.

המשחק השני נראה הרבה יותר כמו הציפיות המוקדמות. הקאבס לא נראו עדיפים בשום שלב. הם הצליחו לשמור על שוויון עד למחצית, אבל ברבע השלישי האנרגיות היו של הניקס, הארט איפס את היד, והקאבס נתקעו.

 

מידן בורוכוב:  מה אפשר לומר על משחק 1 שלא נאמר? קיבלנו את הניקס ווינרית ואת קליבלנד בתחפושת של הניקס. קליבלנד והארדן התאיידו ברבע האחרון. ולהארכה הם העדיפו שלא להופיע (ייתכן ועייפות של סדרה של 7 משחקים).

במשחק השני ניו יורק היתה בשליטה מוחלטת, ניהול משחק לא טוב של אטקיסנון שהשאיר את הכוכבים על המגרש כשהמשחק היה גמור.  נראה שכל המי ומי של ניו יורק הגיעו לצפות במשחקים הגארדן בטירוף.

ניו יורק עם 8 ניצחונות רצופים נראית מעולה, מאוזנת מאוד. קליבלנד מהצד השני צריכה לחשוב פעמיים האם הטרייד על הארדן היה מספיק טוב.

 

עמית זילברבוש:  המשחק הראשון היה משחק ג'וש הארט (ואקטינסון). והמשחק השני היה גם משחק משחק ג'וש הארט (וקני אטקינסון). אני, בניגוד לרבים, לא בא בטענות לג'יימס הארדן על מה שקרה במשחק 1. נמר לא יהפוך חבובורותיו והארדן לא יהפוך לשומר 1 על 1 טוב, בטח לא על שחקן מדהים כמו ברונסון. וחייבים להודות שהוא הכריח אותו לכמה זריקות לא קלות בכלל. מי שהיה צריך לעזור לו ולא להשתתף במשחק כצופה נלהב מהקווים הוא המאמן שלו. 

בדומה למשחק 2 – גם שם חיכינו להתאמות תוך כדי משחק שלא באו. אם תכננת לעזור מהארט, ופתאום הוא לא מחטיא, אולי כדאי לשנות?

 

אור עמית: שזה לא נגמר עד שזה נגמר? אני לא יודע, מן הסתם אני לא בפוזיציה אובייקטיבית בסדרה הזו, אבל לזכותי ייאמר שהטענות שלי על האופי של קליבלנד לא התחילו מהסדרה הזו. אני באמת חושב שאנחנו קרובים לנקודה שבה התרומה של ג'יימס הארדן תחשב לשלילית. מצד שני – זה לא נגמר עד שזה נגמר. קליבלנד כבר היו בפיגור 0-2 מול דטרויט וחזרו והפסידו שלושה משחקים בטורונטו ויצאו כמנצחים. אה, וג'וש הארט נהדר. גם מיקאל ברידג'ס. בכלל, קצת כמו הת'אנדר, נראה שהניקס מסתדרים טוב יותר עם הדרך שבה היריבה מגבילה את הכוכב שלה. במשחק השני העזרה על ברונסון על חשבון הצוות המסייע הייתה קיצונית והניקס יצאו מזה עם ניצחון דו ספרתי.

 

מה המפתחות להמשך ומי תנצח במזרח?

אור עמית:  אני מהאנשים שדי החזיקו מקני אטקינסון בתור מאמן ראשי, אבל עד עכשיו היכולת שלו לבצע התאמות מוטלת בספק. מרחב הפתרונות שאיתם הוא הגיע לסדרה קטן והזמן שלוקח לו להגיב לפתרונות של מייק בראון ארוך מדי. אנחנו גם עדיין לא קיבלנו את מיטשל והארדן מצליחים לייצר משהו שמתקרב ל-100% של שניהם באותו משחק (ובטח שלא שלם שגדול מסך החלקים) וזה גם עליהם וגם על אטקינסון. בצד של הניקס, בהנחה שהמיקוד ההגנתי בברונסון ימשך, צריך שמייק בראון ימשיך ללכת עם היד החמה, שתעניש את ההגנה של קליבלנד על השמירות הכפולות וסגירת הצבע. אני מניח שקליבלנד יקחו לפחות אחד משני המשחקים הביתיים שלהם עכשיו, אשאר עם התחזית המקורית שלי של הניקס ב-6.

 

ניר חבצלת: מהצד של הניקס, היא צריכה להמשיך ככה. הארט נתן משחק נהדר עם קליעה מחוץ לקשת ואם זה יכנס גם במשחקים הבאים, הקאבס יהיו בבעיה קשה. הקאבס יצטרכו להמשיך למנוע מקא"ט להיות הפוינט-סנטר, אבל במקביל לא לפחד להוציא את הארדן ברגעים שהם צריכים להישאר בעניינים ולשים על ברונסון שומר איכותי יותר כמו אליס או דין וייד. בנוסף, הקאבס יהיו חייבים ליצור לעצמם מצבים נוחים יותר ל-3. עד כה בסדרה הם קולעים בפחות מ-30% וככה, לא יהיה להם סיכוי לנצח.

הניקס בכושר מפחיד, ואני לא רואה את הקאבס מצליחים לעצור את זה. הניקס ינצחו 4:2.

 

אריק גנות:  קליעה לשלוש. זה נכון היום כמעט בכל משחק, אבל בגמר המזרח המשמעות מאוד בולטת. קליבלנד החליטו אסטרטגית להשאיר את הארט חופשי. הניקס מאפשרים שלשות של מובלי ומריל, שלא ממש פוגע. מי שתצליח להעניש תקבל יתרון גדול.

מיטשל נראה קצת חבול במשחק 2, והקאבס לא הצליחו להסתדר בלעדיו. בריאות היא תמיד פקטור – אנונובי בניקס גם החמיץ משחקים.

ניהול המשחק. אטקינסון לא הצליח לצאת מהקופסא במשחק הראשון, רץ עם הארדן למרות שהיה ברור שהוא לא מתפקד, לא הצליח לשנות סכמה התקפית ולעשות משהו שונה. בניקס, המיקוד ההתקפי בהשארת ברונסון מול הארדן השתלם בגדול.

הניקס נראים ביתרון, הקאבס צריכים לנסות לחזור. הם ייכשלו.

 

מידן בורוכוב:   קליבלנד כבר הייתה במצב הזה בסדרה מול דטרויט. היא שיחקה את מקסימום המשחקים האפשרי עד כה.

המפתחות להמשך?

עם מובלי ואלן אין שום סיבה שקליבלנד תהיה בנחיתות בריבאונד, כרגע היא במינוס גדול בתחום.

הארדן ומיטשל? זה הזמן שלכם, 53 נקודות משותפות זה מאסט.

אקס פאקטור? – לקבל בכל ערב נתון הופעה של שחקן משנה.

ניו יורק מפתחות 

5 שחקנים בדאבל פיגרס, הכח של ניו יורק שהיא יכולה לקבל הצגה מכל שחקן בערב נתון.

כשהחמישיה כל כך דומיננטית, רצוי לקבל 23 נקודות לערב מהספסל זה פרמטר מאוד חשוב.

הניקס ב-6.

 

עמית זילברבוש:  המפתח העיקרי לדעתי היה, שקליבלנד לא ישליכו את משחק 1 לפח. אם עד אז חשבתי שזה יהיה ניקס ב-7, עכשיו זה נראה לי ניקס ב-4 או 5. קשה לקום ממפלה כזו. 

והאמת חבל לי על הקאבס. שיחקו משחק מדהים 41 דקות במשחק 1, היו צריכים עוד פעולה אחת טובה בערך (או in and out של מריל). גם במשחק 2, יכלו להוביל גדול אם היו made shots.

אם יש סכוי לחזור מקליבלנד לא עם 3:1, זה רק אם שחקני המשנה, מריל, שטרוס ווייד וטייסון יקלעו את המבטים הפנויים (2 מ-18 במשחק 2). בקיצור, צריך נס.

דאלאס נפרדת מג'ייסון קיד, מה דעתכם על ההחלטה?

עמית זילברבוש:  ברוך שפטרנו. אף פעם לא התחברתי לעלק אינטלקטואל עם המשקפיים והקול הנמוך אך סמכותי. יש לו את הדברים שהם שלו, כמו ההפיכה של יאניס לפויינט יאניס וההגעה עם דאלאס לגמר, אבל לטעמי כל עוד היה לו לוקה ובנו סביבו קבוצה מתאימה הוא לא היה צריך לעשות המון בשביל להצטייר כמוצלח. היה רכז גדול, בטח יהיה בסוף מאמן HOF כמו דוק ריברס, בשל היותם פוליטיקאים מיומנים.

בסוף נזכור הכי הרבה את שפיכת הבירה כדי להשיג פסק זמן.

 

אור עמית: להבנתי – ויכול להיות שאני טועה – הדיבורים מתוך דאלאס היו שקיד רוצה לעשות מעבר סטייל בראד סטיבנס לפרונט אופיס וכשדאלאס הביאו את מייק שמיץ (מינוי מעניין) זה הפך להיות לא רלוונטי וקיד נדחק החוצה. בשלב הראשון יהיה מעניין לראות איזה מאמן דאלאס יחפשו, כלומר איך יוג'ירי רואה את הקבוצה הזו. בשלב השני יכול להיות מעניין לראות מה יהיה הצעד הבא של קיד. אם הפרק הזה של אימון לא הסתיים מבחינתו, ובהנתן הרקורד שלו בהפיכה של ווינגים גבוהים למובילי כדור בקבוצה שלהם – אולי ה-40 מיליון שהוא מקבל מדאלאס בארבע השנים הבאות ישכנעו אותו להסכים להצעה נמוכה של דנדון ואחרי פוינט יאניס ופוינט קופ נקבל גם גרסה משודרגת של פוינט דני?

 

ניר חבצלת: מצד אחד, אני מבין את יוג'ירי שהגיע ורוצה לרענן את הקבוצה, מצד שני אני לא חושב שקיד הוא זה שצריך לשלם את המחיר. הוא הראה שהוא יכול להוביל מועדון להישגים כשהביא את דאלאס לפיינלס והקבוצה פשוט סבלה מפציעות אה, וגם איזה טרייד אחד קטן ו"לא משמעותי" שלקיד לא היה מושג לגביו. אם זה היה תלוי בי, הייתי משאיר את קיד לעונה הבאה עם הגרסה המשופרת של פלאג, קיירי ולייבלי שאמורים לחזור ועם הבחירה התשיעית בדראפט ומנסה לעשות עוד מהלכים בקיץ כדי לשפר את הקבוצה.

 

אריק גנות:  החלטה נכונה.

לקיד יש עבר מרשים בדאלאס. הוא הביא את הקבוצה לגמר ה-NBA, כשהוא האחרון שמנחיל תבוסה לאוקייסי של שג"א, וויליאמס והולמגרן. בעונתו הראשונה הוא אחראי לריצת פלייאוף מאוד מרשימה, שלרוע מזלה של דאלאס הבליטה את הכשרון של ג'יילן ברונסון ונתנה לו את החוזה בניקס. השנים ללא פלייאוף לא ממש באשמתו – באחת מהן היה אפס כשרון בקבוצה חוץ מלוקה, ובאחרת לוקה עבר בטרייד בשביל דיוויס פצוע.

אבל קיד הוא מאמן של קבוצות השגיות, ודאלאס כרגע בונה קבוצת טנקינג. הטרייד של דייויס סימן כיוון ברור, וכנראה שגם קיירי ילך מתישהו. המאמן הבא יתמחה בפיתוח שחקנים וסובלנות להפסדים.

 

מידן בורוכוב:  החלטה קצת לא רציונלית. אני מבין את הרצון של יוג׳ירי להתחיל מחדש אבל בכללי התקופה של קיד בדאלס הייתה מוצלחת מאוד. הוא משך את הקבוצה לגמר הליגה מקונפרנס לא קל.  ואז הגיעו פציעות והטרייד ההזוי על לוקה.

העונה האחרונה לא צריכה להעיד על כלום. דיוויס התאייד בטרייד שלא הביא כלום לדאלאס, קיירי לא חזר, לייבלי היה פצוע רוב העונה. פלאג קיבל את הבמה וקיד שידוע כמאמן של שחקנים (יאניס, לוקה). אני לא אוהב כשמאמן משרת את האינטרס של הקבוצה ומשלם את המחיר.

לפחות הוא ישאר עם 40 מיליון דולר (שארית החוזה שלו)

 

קרא עוד