Sample Page

האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

הקבוצה היום: ניו יורק ניקס

נשארו: ג'יילן ברונסון (חתם על הארכת חוזה), או.ג'י אנונובי (הוחתם מחדש), ג'וש הארט, מיטשל רובינסון, פרשס אצ'יווה (הניקס מימשו אופציית יציאה מהחוזה שלו והחזירו אותו על חוזה חדש לעונה אחת), מיילס (דוס) מקברייד, ג'ריחו סימס, ג'ייקוב טופין

עזבו: אייזיה הארטנשטיין (שחקן חופשי, לאוקלהומה סיטי), אלק ברקס (שחקן חופשי, מיאמי), שייק מילטון, בויאן בוגדנוביץ' וממאדי דיאקטיאה (טרייד, לברוקלין), ג'וליוס רנדל ודונטה דיווינצ'נזו (טרייד למינסוטה), דקואן ג'פריס (טרייד לשארלוט)

הגיעו: קאם פיין (שחקן חופשי, פילדלפיה), מיקאל ברידג'ס (טרייד מברוקלין), טיילר קולק ופאקום דידיה (דראפט), קארל-אנתוני טאונס (טרייד ממינסוטה)

מתנדנדים: נכון לכתיבת שורות אלו הניקס 'מקבלים שיחות' על מיטשל רובינסון, אולי עד שאתם קוראים את זה הוא כבר לא עם הקבוצה.

חמישייה: ג'יילן ברונסון, מיקאל ברידג'ס, או.ג'י אנונובי, ג'וש הארט, קארל-אנתוני טאונס

ספסל: דוס מקברייד, מיטשל רובינסון, קאם פיין, טיילר קולק, ג'ריחו סימס, פרשס אצ'יווה, לאנדרי שאמט, פאקום דידיה

המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:

 

 

אז מה היה לנו שם?

העונה שעברה סימנה באופן רשמי את המעמד של ג'יילן ברונסון בתור הסופרסטאר של הניקס. הקבוצה פתחה את העונה באופן די פושר ולמרות שהייתה בתמונת הפלייאוף גם בפתיחת העונה משהו לא החזיק. בסוף דצמבר הניקס התחייבו לזהות שהכתיבו ברונסון והשותפים מוילאנובה (ג'וש הארט ודונטה דיווינצ'נזו) והעביר בטרייד לטורונטו את עמנואל קוויקלי ואר.ג'יי בארט וקיבלו בתמורה את או.ג'י אנונובי. זה עבד לא רע עד שהתחילו הפציעות: רנדל, או.ג'י ומיטשל רובינסון החמיצו חלקים נרחבים בחצי השני של העונה. זו הייתה ברכה במסווה: דיווינצ'נזו, ג'וש הארט ואייזיה הארטנשטיין הוקפצו לחמישיה והניקס התגברו על פילי ואמביד בסיבוב הראשון והחזיקו מול אינדי בסיבוב השני, לפני שנעצרו (גם) בגלל סבב נוסף של פציעות. 

סבבי הפציעות העלו את המניות של שחקני הרוטציה: הארט ודיווינצ'נזו היו הבולטים שבהם אבל גם דוס מקברייד הפך פתאום לגארד מחליף לגיטימי. העונה הזו הראתה את חשיבות הכימיה הקבוצתית של הניקס, כששחקנים כמו בויאן בוגדנוביץ' ואלק ברקס (שהגיעו מדטרויט במהלך העונה עבור קוונטין גריימס והחוזה של אוון פורניה) לא מוצאים את עצמם.

 

קיץ חם

הצד השלילי של התבלטות שחקני המשנה הייתה העובדה שהניקס לא יכלו להשאיר את אייזיה הארטנשטיין. חוקי השכר של הליגה הכתיבו שהניקס יוכלו לשלם לסנטר הג'ינג'י עד 18 מיליון לעונה (פחות או יותר) אבל ההצטיינות שלו בעונה הרגילה ובעיקר בפלייאוף הקפיצו את תג המחיר שלו, כשאוקלהומה סיטי הגישו לו הצעה של 87 מיליון דולר ל-3 שנים לניקס לא הייתה שום דרך אפשרית להשוות.

מצד שני ליאון רוז לא בדיוק ישב בחיבוק ידיים. שלישיית הוילאנובה של הניקס הפכה למותג ומהצד השני של גשר ברוקלין היה שחקן נוסף ששיחק איתם באותו הקולג', ונחשב למוכשר בחבורה: מיקאל ברידג'ס. הניקס – שלא הסכימו לוותר על כמות גבוהה של בחירות דראפט עבור דונובן מיטשל – ארזו שלוש בחירות לא מוגנות (27,29,31), עוד שתי בחירות מוגנות ב-2025 (שלהם ושל מילווקי) וזכות החלפה ב-2028, צירפו אל בויאן בוגדנוביץ' ושייק מילטון וקיבלו בתמורה את קייטה בייטס דיופ ובעיקר את ברידג'ס. 

בבחירה ה-25 של הדראפט הניקס בחרו את פאקום דדיה, פורוורד צרפתי. דדיה, אחד השחקנים הצעירים בדראפט (בליל הדראפט עדיין לא מלאו לו 19), מגיע מאולם הגרמנית, שיצרה לעצמה שם בתחום פיתוח פרוספקטים לדראפט (ע"ע בן שרף שיעביר שם את העונה הקרובה). הציפיה הייתה שדדיה ישאר לשנה נוספת באירופה אבל הניקס החליטו לצרף אותו כבר עכשיו. לדדיה סקיל-סט של 3-אנד-די, עם אתלטיות ויכולת ריצה במגרש הפתוח. יש לו פוטנציאל להתפתח ליותר מזה, אבל בשלב הנוכחי נראה שהוא יקבל דקות רק בעקבות פציעה או בקבוצת הג'י-ליג.

הבחירה השניה של הניקס הגיעה בסיבוב השני (הבחירה ה-34) והניקס בחרו בה ברכז טיילר קולק ממרקט. קולק הוא גארד נמוך אבל מוצק, שזורק ביד שמאל. לא מהיר במיוחד, אבל שולט בקצב המשחק שמגיע אחרי קדנציה ארוכה ומלאת הישגים בקולג'ים. אם זה מזכיר לכם את הרכז הפותח של הניקס זה לא מקרי. קולק כנראה לא יתפתח להיות ג'יילן ברונסון אבל הוא בהחלט הראה ניצוצות של שחקן מהדגם של טי.ג'יי מקונל. בעמדת הגארד המחליף בהחלט יש פוטנציאל לדקות (עד כמה שיש דקות מאחורי ג'יילן ברונסון) בעיקר כיוון שדוס מקברייד לא הוכיח את עצמו בתחום ניהול המשחק. קולק הוא שחקן בדגם שתום ת'יבודו אוהב ועם פוטנציאל להפוך לחביב האוהדים בגארדן.

מעבר לצירוף של ברידג'ס המהלכים המשמעותיים שהניקס ביצעו במהלך הקיץ היה לתת הארכות חוזה לאו.ג'י אנונובי וג'יילן ברונסון. או.ג'י הגיע בדצמבר כשהוא מסיים את החוזה שלו והיה ברור שידרוש חוזה גבוה, הניקס אכן פתחו את הארנק והחתימו אותו על הארכת חוזה של 212 מיליון דולר ל-5 העונות הבאות, חוזה לא נמוך לשחקן שמעולם לא נבחר לאולסטאר וככל הנראה מדורג רביעי בהיררכיה. את החוזה הזה הם איזנו עם החוזה של ג'יילן ברונסון. השאלה לא הייתה האם הניקס מתכוונים להציע לברונסון חוזה מקסימום אלא האם ברונסון יסכים לקחת השנה חוזה נמוך וקצר יותר או שיעדיף לחכות לשנה הבאה ולחתום על הארכת חוזה שהסכום הכולל שלה גבוה ב-113 מיליון דולר. ברונסון הפגין מנהיגות ושם את טובת הקבוצה לפני האינטרס האישי והמיידי שלו וחתם על הארכת החוזה. כנראה שהסכום הריאלי שהוא השאיר על השולחן הוא לא 113 מיליון דולר, אבל הוא ויתר על תגמול מיידי כדי לאפשר לקבוצה להשאר מתחת לאייפרון השני והמאיים, וכך לשמור את הגרעין שלה בשנים הקרובות ולהשאיר מרחב תמרון בטריידים.

אחרי המהלכים האלו הניקס מצאו עצמם עם אינפלציה של שחקנים בעמדות 2-4 (ברידג'ס, רנדל, או.ג'י, הארט, דיווינצ'נזו ומקברייד) ולעומת זאת בלי גיבוי משמעותי למיטשל רובינסון בעמדת הסנטר, לאורך הקיץ הניקס הוזכרו כמועמדים לקלוט את ניק ריצ'ארדס משארלוט או ווקר קסלר מיוטה, אבל העסקאות האלו לא יצאו לפועל. במהלך ספטמבר דווח שהניקס מאמינים שרובינסון יחזור למגרשים רק במהלך דצמבר או ינואר, מה שהשאיר אותם רזים עוד יותר בעמדת הסנטר, זה הוביל את ליאון רוז להוציא לפועל את העסקה המשמעותית השניה שלו לפגרה הזו: ג'וליוס רנדל, שהמעמד שלו ירד לטובת העליה של ברונסון ושסימני שאלה הקיפו את ההתאמה שלו להרכב החדש של הניקס, נשלח למינסוטה יחד עם דונטה דיווניצ'נזו ובתמורה הגיע לניקס קארל-אנתוני טאונס. טאונס היה אחד הלקוחות הגדולים של ליאון רוז כשהאחרון קיבל את האחריות על הניקס ב-2020, והשם שלו נקשר בקבוצה במשך לא מעט זמן. ההצלחה של הניקס מצד אחד ושל הוולבס מצד שני הורידה את האפשרות של טאונס לניו יורק מהשולחן אבל הצורך בביג-מן יחד עם החוזה המסתיים של רנדל (לצד, על פי דיווחים חצי-מאומתים, חוסר שביעות רצון של דיווינצ'נזו) מהצד של ניו יורק והצורך להקטין התחייבויות תוך שהם נשארים תחרותיים מצד מינסוטה הפכה את הטרייד הזה לאפשרי. הניקס צירפו את הסנטר הטוב ביותר שהיה להם מאז פטריק יואינג והם מחזיקים בדואו הרכז-סנטר הטוב ביותר שהיה להם בקבוצה ככל הנראה מאז שנות ה-70.

 

בזמן שהויתור על רנדל נראה מתבקש, ההחלטה לוותר על דיווינצ'נזו – שחתום לעוד שלוש שנים בפחות מ-40 מיליון דולר סה"כ – נראתה משונה, בעיקר לאור הקשר שלו עם ברידג'ס, ברונסון והארט מימי וילאנובה. לפי דיווח של איאן באגלי דונטה לא אהב את העובדה שדווקא אחרי עונה נהדרת שלו (למעלה מ-20 נקודות למשחק אחרי הפציעה של רנדל, 18 נקודות למשחק בפלייאוף, שבר את שיא המועדון של הניקס בשלשות לעונה) התפקיד שלו הולך להצטמצם משמעותית בשל הגעתו של ברידג'ס והחזרה של או.ג'י ורנדל. בנוסף כתבים אחרים טענו שהחיבור שלו עם חבריו לשעבר מוילאנובה לא נמשך גם מחוץ לגבולות המגרש. מינסוטה הייתה האופציה השניה של דיווינצ'נזו בקיץ 23, ונראה שהתפקיד שהוא יקבל שם יהיה משמעותי מהדקות שיועדו לו העונה בניו יורק.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

מאז הפריצה של ג'יילן ברונסון בניו יורק עמדה באוויר השאלה האם הקבוצה הזו שייכת לו או לרנדל, העונה שעברה הטתה את המאזניים ואחרי הקיץ האחרון זה ברור: ג'יילן ברונסון הוא המנוע של הקבוצה הזו, כשכל יתר החלקים נעים סביבו ונועדו להשלים אותו. ברונסון לקח שתי אליפויות מכללות עם ברידג'ס (אחת מהן גם עם הארט) בצורה הזו, כשברידג'ס מנצל את ההתמקדות בברונסון כדי לנוע ללא כדור, לקלוע או לחתוך. התוספת של ברידג'ס הפכה את הניקס גם לתואמת אלופה נוספת – אלופת ה-NBA המכהנת מבוסטון. לפחות שניים, אם לא שלושה, מתוך ברידג'ס, דיווינצ'נזו, אנונובי, מקברייד, הארט ואולי אפילו דדיה ו-KBD ימצאו כל הזמן על המגרש, יוכלו להחליף על שחקנים (כמעט) בכל עמדה, ירווחו את המשחק וינועו ללא כדור. החזרה של ברידג'ס משחקן שכל ההתקפה בנויה סביבו (כפי שהיה בברוקלין) לשחקן שמתפקד בתור אופציה שניה-שלישית בהתקפה, נע ללא כדור ושומר על שחקן הכנף הטוב ביותר של היריבה (כפי שתפקד בפיניקס) אמורה להציג גרסה טובה ויעילה יותר שלו. ברידג'ס אולי לא יהיה אולסטאר, אבל הוא בהחלט יכול להיות שחקן המפתח של הניקס שיעלה אותם מדרגה נוספת.

 

התוספת של קא"ט היא חיזוק של אותו הכיוון. קארל-אנתוני טאונס הוא כלי התקפי בלתי ניתן לעצירה (כשהוא בריא) שמאז עונת הרוקי שלו מדייק בלמעלה מ-60% טרו שוטינג בכל עונה. את העונה הקודמת טאונס סיים עם כמעט 22 נקודות למשחק כשהוא מדייק ביותר מ-50% מהשדה, 40% מהשלוש ו-87% מקו העונשין. בניגוד לג'וליוס רנדל (שרק 40% מסלי ה-2 שלו ו80% מסלי השלוש שלו בשנתיים האחרונות הגיעו מאסיסט) טאונס לא מחפש ליצור לעצמו את הזריקות אלא ניזון מאחרים (למעלה מ-60% מקליעות השתיים ו-97% מקליעות השלוש שלו הן מאסיסטים) ההחלפה של רנדל, שהקליעה שלו מחוץ לקשת לא תמיד יציבה, בטאונס גם אומרת שבמקום שהניקס ישחקו עם שני שחקנים שניתן לעזור מהם (רנדל ורובינסון\אצ'יווה) לניקס יהיה אחד (הארט, למרות שקלע ב-37% מחוץ לקשת) או, בהרכבים בהם מקברייד משחק לצד ברידג'ס ואנונובי, אפס.

If you are curious about the spacing Jalen Brunson and the Knicks will enjoy next season, consider this:

Last season, there were only two wings/forwards in the NBA to average 2.5+ corner three-point attempts and shoot 40% or better on those corner 3PT attempts:
OG Anunoby and…

— Tommy Beer (@TommyBeer) September 29, 2024

בצד ההגנתי טאונס חוזר למקום הטבעי שלו כרים פרוטקטור, כשככל הנראה הוא יצטרך להטריד עצמו פחות בהגנה על שחקני פרימיטר, טריו של ברידג'ס, הארט ואנונובי יכול להתמודד עם כל ליינאפ שהיריבה תציב בעמדות הכנף כשגם מקברייד נמצא שם כדי לסגור חורים מול גארדים זריזים יותר, על מנת לתת לברונסון מרווח נשימה. הניקס מעמידים הרכב שמסוגל לשחק 5-אאוט בהתקפה ולחנוק בהגנה, בדיוק לפי הדגם שבוסטון בנתה. סימן השאלה המשמעותי בהקשר של הקבוצה הזו היה ונשאר הבריאות: הרוטציות הידועות לשמצה של ת'יבס גבו מחיר בפלייאוף (גם אם הפציעות של רובינסון ורנדל היו 'תאונות' הפציעות של אנונובי ולקראת סוף הפליאוף של הארט היו בהחלט פציעות של עומס). ברידג'ס הוא איירון מן, אבל קא"ט החמיץ 20 משחקים בעונה הקודמת ויותר מ-50 בעונה לפניה, כשהיסטוריית הפציעות של רובינסון ידועה. אנחנו גם לא יודעים מה טיב היחסים בין טאונס לת'יבודו לאור ההיסטוריה בינהם מימי מינסוטה.

 

תחזית

אם הניקס הוכיחו דבר אחד בעונה שעברה זה שקשה להמר נגדם. כל עוד ברונסון (וג'וש הארט הלא מספיק מוערך) על המגרש, הניקס ימצאו דרך להגיע לפלייאוף גם עם שבעה שחקנים שהגיעו מאחד ממאות מגרשי הכדורסל שמפוזרים בעיר. התוספת של ברידג'ס – כאמור אחד השחקנים העמידים בליגה – נתנה להם פוליסת ביטוח מסוימת מפני פציעות והתוספת של טאונס בהחלט מעלה להם את התקרה. עם הגרעין בריא הניקס בהחלט יכולים לסיים את העונה במקום השני במזרח. מילווקי התבגרה בעוד שנה, לפילדלפיה ייקח זמן לחבר את החלקים ואינדיאנה תלויה מדי בבריאות של הליברטון. פוטנציאלית גם המקום הראשון הוא לא מילה גסה, בטח אם בוסטון יעברו לקרוז קונטרול עד החזרה של פורזינגיס. השאלה היא הכשירות שהניקס יגיעו איתה לפלייאוף, שם חיסרון של טאונס ורובינסון עלול להתברר כבעייתי אחרי שהניקס הורידו מהעומק ונשארו עם אצ'יווה וסימס בתור האופציות האמינות (בריאותית) בעמדת הסנטר. ההיסטוריה הקרובה מלמדת אותנו שרוז ויתר צות הפרונט אופיס יודעים להתמודד עם תיקונים כאלו תוך כדי תנועה (הטריידים על או.ג'י ובוגדנוביץ' בשנה שעברה, הארט בעונת 23, הטרייד על דרק רוז בעונת 21) ולכן לא יפתיע אותי אם הניקס יגיעו לפגרת האולסטאר עם סנטר מחליף אחר (השם של ג'ונאס כבר עלה בקיץ כאופציית טרייד כשהחוזה שלו יאפשר זאת במהלך דצמבר). למרות הבעיות אני אופטימי ומאמין שהניקס יסיימו עם 54 נצחונות. האם הדחה מול פילי\קליבלנד\אינדיאנה בסיבוב השני תפתיע אותי? לא. האם גמר יפתיע אותי? גם כן, לא. התסריט הסביר לדעתי הוא גמר האזורי מול בוסטון ויתנו פייט לפני הדחה בשישה משחקים. 

קרא עוד

 

האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

קבוצה ביום- מילווקי באקס

(ינון בר שירה)

נשארו- יאניס אדטוקמבו, מרג'ון בושאמפ, קריס מידלטון, פאט קונאטון, דמיאן לילארד, ברוק לופז, איי.ג'יי גרין, בובי פורטיס, אנדרה ג'קסון ג'וניור,

עזבו- תנסיס אדטוקומבו (שוחרר, פציעה באכילס), מאליק ביזלי (סיים חוזה, חתם בדטרויט פיסטונס), פטריק בברלי (סיים חוזה, חתם בהפועל תל אביב), ג'יי קראודר (סיים חוזה. ללא קבוצה כרגע), דאנילו גאלינרי (סיים חוזה. ללא קבוצה כרגע), רובין לופז ( סיים חוזה. ללא קבוצה כרגע)

הצטרפו- גרי טרנט ג'וניור (חתם, עבר מטורנטו), דילון רייט (חתם, עבר ממיאמי), טוריאן פרינס (חתם, עבר מהלייקרס), איי.ג'יי ג'ונסון (נבחר בחירה 23 בדראפט), טיילר סמית (נבחר בדראפט בחירה 44)

חמישיה-דמיאן לילארד, גארי טרנט ג'וניוןר, קריס מידלטון, יאניס אדטוקמבו, ברוק לופז

ספסל ( על פי הירארכיה צפויה)- בובי פורטיס, טוריאן פרינס, פאט קונאטון, דילון רייט, איי.ג'יי גרין, אנדרה ג'קסון ג'וניור, מרג'ון בושאמפ

 

המהלכים הגדולים של עונת 2023-24-

https://www.youtube.com/watch?v=j22LavB1nYk

אז מה היה לנו שם? 

העונה שעברה הייתה קטסטרופה ספורטיבית עבור הבאקס. אחרי שהימרו על מאמן חדש וחסר ניסיון (אדריאן גריפין ג'וניור), הלכו על הימור דרמטי הרבה יותר. החתיכה החסרה בפאזל האליפות של 2021, ג'רו הולידיי, פינה את מקומו בטרייד עבור שחקן שאמור היה להביא את הבשורה לעונת 23-24, דמיאן לילארד.

הבאקס ידעו שהם מאבדים חלק משמעותי מהיציבות ההגנתית שלהם אך הימרו שהתוספת ההתקפית של לילארד תייצר קבוצת התקפה חלומית ובלתי ניתנת לעצירה.

בפועל, המציאות היתה רחוקה מכך שנות אור. לילארד הגיע חלוד ולא בכושר אחרי קיץ שלם שלא התאמן מחשש לפציעה ובנוסף היה טרוד לאורך כל העונה בגירושים שהוא עובר, אדריאן גריפין מיהר לפטר את עוזר המאמן טרי סטוטס, שהיה המאמן המיתולוגי של לילארד בפורטלנד במה שפתח קומדיה של טעויות. הגנות לחץ שלא מתאימות לאופי השחקנים, סגנון משחק שהשחקנים התנגדו אליו וחוסר יכולת לשלוט בקבוצה שלו הובילה את מילווקי לחצי עונה ראשון שנראה מגומגם ולא משכנע למרות מאזן לא רע של 30-13.

ההנהלה שמעה את הקולות הממורמרים בחדר ההלבשה והחליטה שהניסוי עם גריפין לא יכול להמשיך. במקום זאת הם מינו את מי שהיה היועץ של צוות האימון, המאמן הוותיק ורב אמן התירוצים- דוק ריברס.

השחקנים מיהרו לספר על השינוי הנהדר שעובר עליהם, על ההגנה המשופרת וריברס עצמו הזכיר בכל הזדמנות אפשרית לאיזה מצב קשה ונורא הוא הכניס את עצמו (כואב הלב, באמת), אך בפועל, הקבוצה משום מה ניצחה הרבה פחות בתקופתו של ריברס. 19 נצ' מול 20 הפ'.

עם זאת ולמרות הגמגום הכללי, עדיין פרשנים לא מעטים המשיכו להאמין שבפלייאוף, לבאקס עדיין יש סיכוי ללכת עד הסוף, עם שני כישרונות בטופ כמו יאניס ודיים.

אך ב-10 לאפריל, דווקא באמצע משחק בו מילווקי הביסה ללא רחמים את בוסטון סלטיקס (שהבטיחה כבר את המקום הראשון ולא נראתה מוטרדת מדי), יאניס נקע את החלק האחורי של השוק (Calf strain), פציעה שהשביתה אותו עד למשחק האחרון של הפלייאוף (שגם אותו שיחק פצוע לחלוטין) בסדרת הסיבוב הראשון מול אינדיאנה פייסרס שם מילווקי הפסידו 4-2, וסיימו אותה פצועים, חבולים וכמהים לחופשה המיוחלת בקנקון.

 

קיץ חם- מילווקי באקס הגיע לקיץ הזה עם הרבה פחות כלים לטלטל את הספינה. ביחס לזה, הקבוצה ביצעה מספר החתמות לא רעות בכלל. גארי טרנט ג'וניור הוחתם על תקן ה"מאליק ביזלי שאולי ישמור קצת", דילון רייט הוא רכז מחליף עם אוריינטציה הגנתית טובה אבל הרבה פחות "הד-קייס" מפטריק בברלי (סורי אוהדי הפועל תל אביב)  וטוריאן פרינס הגיע על תקן הווינג שנראה כאילו הוא שומר טוב.

אחלה החתמות בתקציב מוגבל

 

ועכשיו? מה עכשיו? 

הסגל של מילווקי לא נהיה צעיר יותר. זה יוצר דחיפות ברורה  שמשפיעה על קבלת ההחלטות של קברניטי הבאקס. הקבוצה הזאת בנויה לכאן ולעכשיו ולמרות האבק שהצטבר על שלט הניאון הנוצץ משנה שעברה, ישנו תסריט סביר בהחלט שכל התקוות הגדולות שהתנפצו בשובר הגלים של המציאות בעונה הקודמת יהפכו דווקא העונה לגל מרשים ומלהיב במיוחד בשני צדי המגרש.

העונה שעברה נראתה כמו התסריט הגרוע ביותר האפשרי וזה צובע לחלוטין את התפיסה שלנו לגבי מה אפשרי עבור הקבוצה הזאת.

אבל עם הכנה נכונה, דגש משמעותי יותר על פשטות (יותר פיק אנד רולים בין דיים ויאניס, יותר דרופ בהגנה), ובריאות של השלישייה המובילה- הקבוצה הזאת יכולה למצוא עצמה במקום הראשון בסיום העונה הרגילה ומשם בפלייאוף- השמיים הם הגבול

הרוטציה אמורה להיות יותר ברורה ויציבה, הכישרון העצום עדיין שם, הניסיון של כוכבי הקבוצה בפלייאוף משמעותי ולא מופרך בכלל שדווקא אחרי עונה נוראית, נראה תסריט הופכי העונה.

אז למה עדיין קשה להיות אופטימי מדי לגבי העונה של מילווקי?

קודם כל, בגלל הבריאות של כוכבי הקבוצה. הברכיים של מידלטון במצב לא טוב, הוא עבר שני ניתוחים בקיץ האחרון.  לילארד צריך להוכיח שהעונה הקודמת הייתה מהמורה בדרך ולא הסימן לסופה של הדרך ויאניס צריך להצליח לעבור את הפלייאוף בריא אחרי שלוש שנים. בנוסף, גם ברוק לופז לא נהיה יותר צעיר והקבוצה הזאת במתכונתה הנוכחית נראית כרגע רחוקה מאוד מהצלחה בעונה מלאה פלוס ארבע סדרות פלייאוף אינטנסיביות.

כמו כן, למרות הזכרונות הטובים מ-2008, מתקשה מאוד להאמין באופן אישי בדוק ריברס כמאמן פלייאוף, הוא מגיב לאט, הוא סומך יותר מדי על חמישיות שניות ביחד ופחות רואה אותו מצליח להתגמש ולייצר פתרונות

 

תחזית– אחרי עונה רגילה טובה הרבה יותר, מקום שני במזרח ומאזן 58-24, מילווקי תגיע אופטימית מאוד לסיום העונה הרגילה.

אם יצליחו להישאר בריאים יגיעו עד גמר המזרח.

אך מרבית הסיכויים שמישהו מהטופ 4 ייפצע וזה יגמר בסיבוב ראשון או שני

קרא עוד

האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

הקבוצה היום: פיניקס סאנס

נשארו: קווין דוראנט, דווין בוקר, בראדלי ביל, יוסוף נורקיץ', רויס אוניל (חוזה חדש), גרייסון אלן, ג'וש אוקוג'י, בול בול (חתם על חוזה חדש),  דמיאון לי חוזר אחרי שהחמיץ שנה עם פציעה בברך

עזבו: ת'ד יאנג ואייזיה תומאס ללא קבוצה, דיוויד רודי (טרייד, אטלנטה), דרו יובנקס (חופשי, יוטה), נאזיר ליטל (שוחרר, חתם במיאמי), אריק גורדון (חופשי, פילדלפיה)

הגיעו: ריאן דאן (דראפט),  מונטה מוריס (חופשי, מינסוטה), מייסון פלאמלי (חופשי, קליפרס), טיוס ג'ונס (חופשי מוושינגטון)

מתנדנדים: 

חמישייה: טיוס ג'ונס, בראדלי ביל, דווין בוקר, קווין דוראנט, יוסוף נורקיץ'

ספסל: מונטה מוריס, גרייסון אלן, רויס אוניל, ג'וש אוקוג'י, מייסון פלאמלי, ריאן דאן, בול בול, דמיאון לי

המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:

 

אז מה היה לנו שם?

סימני השאלה שריחפו מעל הטרייד שבו בראדלי ביל הצטרף כצלע השלישית לדווין בוקר וקווין דוראנט הפכו – ולא במפתיע – לסימני קריאה. ביל החמיץ כמעט 30 משחקים וגם כשהיה על המגרש לא היה חיבור ממשי עם שני הסקוררים העיקריים של פיניקס. הכישרון היה שם, אבל כדורסל הוא לא משחק פנטזי ופיניקס הייתה בנויה בצורה מאד לא מאוזנת עם המון ווינגים אבל בלי מוביל כדור טבעי. עונה בריאה של קווין דוראנט (75 משחקים) הביאה את פיניקס לפלייאוף מהמקום השישי אבל בפלייאוף כל נורות האזהרה שהבהבו במהלך העונה כבר דלקו בכל הכוח: הגארדים של מינסוטה הפעילו לחץ על מובילי הכדור של פיניקס, מה ששיבש את קצב המשחק, דוראנט, בוקר וביל זרקו מהמיד ריינג' והגיעו לקו אבל פיניקס כקבוצה לא דייקה מחוץ לקשת. זה הסתיים בתבוסה 0-4 מול מינסוטה העדיפה וחוסר שביעות הרצון של הכוכבים היה בולט.

 

קיץ חם

נתחיל מהשורה התחתונה: היו קבוצות שעשו בקיץ האחרון חיזוקים נוצצים יותר, אבל אף קבוצה לא מילאה את החורים שהיו לה כמו פיניקס. זה התחיל עם פיטוריו של פרנק ווגל אחרי שנה אחת. השמועות גרסו שדוראנט לא היה מרוצה מהסכמות ההתקפיות של ווגל ודרש שינוי. במקום ווגל מונה מאמן אחר שזכה באליפות עונה אחרי ווגל והלייקרס – ודווקא על חשבונה של פיניקס. מייק בודנהולזר לא לקח קבוצה אחרי שפוטר מהבאקס בתום עונת 22-23, ובהתחשב במה שקרה לחלק מהשמות המשמעותיים מאז (גריפין, מונטי וויליאמס, ווגל) די קשה להתווכח עם ההחלטה הזו. 

המענה החשוב יותר היה בעמדת הרכז – גם הפותח וגם המחליף – ובעמדת הסנטר המחליף. גם יוסוף נורקיץ' רשם עונה בריאה בצורה יוצאת דופן בסטנדרט שלו, אבל פיניקס ידעו שלא בהכרח שזה יהיה המצב גם בהמשך. בהתחשב בכך שלסאנס לא היה יותר מדי מרווח תמרון אפשר לדבר על הקיץ שלהם במונחים של מים וסלע.

לעמדת הרכז הם צירפו את מונטה מוריס וטיוס ג'ונס. שני רכזים מאד לא נוצצים (גם אם לפרקים ג'ונס נראה כמו אחד משלושת השחקנים הטובים בוושינגטון זה מעיד יותר על הוויזארדס מאשר על ג'ונס) אבל מאד יעילים שממעטים לטעות. ג'ונס – ובאמת שזו לא טעות דפוס – רשם בשנה שעברה ממוצע של 7.3 אסיסטים מול איבוד אחד בודד במשחק, מוריס – במדגם קטן – מסר 69 אסיסטים ואיבד שבעה איבודים בכל העונה. לשם ההשוואה באחד ממשחקי העונה האחרונים, בין פיניקס למינסוטה, דווין בוקר איבד שבעה כדורים במשחק כשהוא נשמר – בין היתר – על ידי מוריס. מוריס וג'ונס הם גם שני שחקנים עם קליעה יציבה מחוץ לקשת (סביב ה-40%) מה שעונה על צורך נוסף של פיניקס. 

גם מייסון פלאמלי הותיק (יחגוג 35 העונה) הוא תוספת חשובה לעמדות הפנים בתור גיבוי לנורקיץ'. פלאמלי ונורק גם יכולים, פוטנציאלית, לספק מימד של ניהול משחק מההיי-פוסט כשהם מוצאים את אחד משלושת הכוכבים ו\או הגארדים לקליעות. 

מבין מסיימי החוזה הסאנס החליטו להשאיר את רויס אוניל (משמעותי) ובול בול (יותר קוריוז) ואיבדו את אריק גורדון, כנראה בלי יותר מדי קרב. למרות שגורדון היה שחקן משמעותי הסאנס מגיעים לעונה הקרובה עם יותר עומק ובעיקר הרבה יותר איזון ממה שהיה שם בשנה שעברה.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

למייק בודנהולזר יש ברקורד שתי קבוצות שהגיעו יחסית רחוק בפלייאוף. מדובר על שתי קבוצות שונות בתכלית – אטלנטה נבנתה כאנסמבל שבו השלם גדול מסך החלקים ומילווקי הייתה יותר עטורת כוכבים ובניה כדי להשלים את היתרונות והחסרונות של יאניס אנטטקומפו – אבל גם היו בהן כמה נקודות דמיון.

הראשונה היא ההעדפה של גבוה שקולע מחוץ לקשת. נורקיץ' עשה את זה בהצלחה יחסית בעונה האחרונה שלו עם פורטלנד (כ-36% מחוץ לקשת על 2+ זריקות למשחק) אבל בעונה שעברה רשם ירידה גם בווליום (1.2 זריקות למשחק) וגם בדיוק (24.4%) סביר שבודנהולזר ינסה למצוא את המקומות שבהם נורק ימשיך את המגן שלו החוצה כדי לפתוח נתיב לחדירה לסל או מרווח לפוסט אפ עבור דוראנט ובוקר. 

הדבר השני המשותף לשתי הקבוצות הוא ההסתמכות על הגנת דרופ בשילוב עם רדיפה של המגנים מעל החסימות כדי לנסות להפריע לגארד הזורק וכאן עולה סימן שאלה משמעותי ראשון. אם תחזרו לתחילת הטור תראו שלצידם של דוראנט, בוקר, נורקיץ' וטיוס ג'ונס נמצא בראדלי ביל. ביל הוא שחקן מושמץ מדי, אבל גם האוהדים שלו יתקשו לטעון שהוא מגן טוב. למעשה החמישיה הזו אומרת ששני השחקנים שישאו בעיקר הנטל ההגנתי הם דוראנט ובוקר, שאמורים להיות גם אלו שנושאים בחלק המכריע של הנטל ההתקפי. זה סידור עבודה לא אידיאלי. למעשה בעולם נטול אגו ככל הנראה בודנהולזר היה מעדיף לעלות בחמישיה עם גרייסון אלן (שפרח תחתיו כדי אנד 3 במילווקי) ולתת לבראדלי ביל את תפקיד הסקורר מהספסל משל היה דניס שרודר או לו וויליאמס שמילאו את התפקיד הזה תחת באד באטלנטה לפני 10 שנים. בהנחה שזה לא יקרה, ובהנתן העובדה שטיוס ג'ונס הוא גם לא בדיוק סטופר הגנתי מדופלם, פיניקס תתמודד עם ורסיה שונה לגמרי של ניהול עומסים עבור הכוכבים שלה.

התסריט הסביר עבור פיניקס יהיה שנקבל קבוצה בינונית מינוס בהגנה (שנה שעברה היו 13 בליגה בדירוג הגנתי ואני מעריך שירדו 4-5 מקומות) אבל שבסבירות גבוהה – בהעדר פציעות וכו' – תתברג בין חמש ההתקפות הטובות בליגה. ג'ונס ומוריס מורידים מבוקר וביל את הצורך לנהל את המשחק ולחשוב על ההתקפה ברמת המאקרו ומאפשרים להם להתמקד ביצירת נקודות. הריווח שהם יוסיפו והעובדה שלפיניקס תהיה אפשרות לנהל את המשחק כך ששניים מתוך שלושת הכוכבים על המגרש יחד עם רכז טבעי בכל נקודת זמן (כל נקודת זמן כשהם בריאים, לפחות) אמורה גם לעזור להם לנהל את העומסים הפיזיים על הכוכבים ואולי גם למצוא פתרונות הגנתיים נקודתיים באמצעות הרוטציות, כשאלן, אוניל ואולי גם אוקוגי נכנסים כדי למלא נקודה ספציפית. אם בודנהולזר יצליח למכור להם גם את שיטת ההתקפה מרובת המסירות ושיתוף הכדור שהנחיל באטלנטה (ושבשיאה שלחה ארבעה שחקנים לאולסטאר ונתנה לכל החמישיה את תואר שחקן החודש) פיניקס יכולה להיות קבוצה היסטורית התקפית. מצד שני אנחנו מדברים כאן על קווין דוראנט שלא התמסר – נו פאן אינטנדד – לשיטת התנועה ללא כדור והמסירה גם כששיחק בווריורס, אבל מילא.

 

תחזית

פיניקס נמצאת קרוב לנקודת הלהיות או לחדול. הם עשו את כל המהלכים הנכונים בקיץ ולטעמי לא רק הנכונים על הדף אלא מהלכים שבאמת אמורים להפוך אותם לקבוצה טובה יותר. אם שלושת הכוכבים (ונורקיץ') שוב יתייצבו על אזור ה70 משחקים בממוצע אני בהחלט רואה את הסאנס מתברגים בין שלוש הגדולות במערב, על חשבון דנבר ובקרב צמוד עם המאבס. האם זה יצליח גם בפלייאוף? כאן לצערי אני קצת סקפטי, בעיקר בגלל הצד ההגנתי של המגרש. אם באד ימכור לביל את התועלת שבו כשחקן ספסל (או לא ימכור ופשוט יספסל אותו) יש לפיניקס סיכוי מסוים לייצג את המערב בגמר. אם זה לא יקרה – ורוב הסיכויים שזה לא יקרה – הם כנראה לא יעברו יותר מסיבוב אחד, אבל לפחות זה לא יסתיים בסוויפ מול מינסוטה בסיבוב הראשון שוב, נכון?

קרא עוד