Sample Page

שוק המניות #4

שוק המניות #4

נוב 26, 2015 | | 0 |

צוות FBM ממשיך לפנק אותנו בכתבות פאנטזי. למקור באנגלית.

והשבוע בשוק : כריס מידלטון וג'אבארי פארקר בלקנות, אריק גורדון וראיין אנדרסון בלמכור.

תזכורת משבוע שעבר : הצעתי לכם ללקנות את כריס פול כל זמן שהוא זול. מקווה שהצלחתם להשיג אותו כי המספרים שלו עלו בצורה נאה. הוא שוב נראה כמו אחד מהרכזים הטובים בליגה.

לקנות בזול

 

כריס מידלטון | SG/SF | מילווקי באקס

הפריצה הגדולה של מילדטון קרתה בעונה שעברה קצת אחרי הפציעה שגמרה לפארקר את העונה. פתאום הוא נהיה חלק גדול מהתקפה הבאקס, ואחת מהאופציות הראשונות שלה. החדשות הרעות הן שהוא מתקשה להביא את אותה תמורה שהביא בשנה שעברה. הוא קולע מהשדה ב36.9%, הנמוך בקריירה. החדשות הטובות הן שהוא עדיין מקבל מעל 35 דקות למשחק מאז תחילת העונה, והוא קלע מעל 45 בשלושת העונות שקדמו לנוכחית, אז אפשר לצפות לשיפור משמעותי.

הוא קלע השלשות האמין היחידי בחמישיה של הבאקס, אז הדקות שלו בטוחות. הוא יהיה טופ 50 בהמשך, אז אם אתם צריכים חיזוק בשלשות וחטיפות, תציעו הצעה.

 

ג'אבארי פארקר | PF | מילווקי באקס

מצד אחד הוא מתקשה לקלוע בספרות כפולות העונה. מצד שני הוא מביא היילייטים על בסיס לילי, מה שאומר שפיזית הוא מרגיש טוב.

הוא עדיין חלוד וצריך להשיג את הבטחון שלו בחזרה. אין ספק שהוא אחד מהפוטנציאלים הגדולים בליגה. אם הוא ישאר בריא, אפשר לצפות שיקבל 30+ דקות למשחק שבוע או שניים מעכשיו והתפוקה והמספרים יעלו.

למרות גילו הצעיר יש לו התקפה מגוונת וברגע שהוא ישיג את המוג'ו שלו בחזרה יהיה קשה מאוד לשמור אותו. תקנו עכשיו ויהיה לכם אחלה רול פלייר בהמשך.

ניקולה ווצ'ביץ' | C | אורלנדו מג'יק

אחד מהסנטרים הטובים בפאנטזי. היו לו בעיות בריאות שמנעו ממנו לממש את הפוטנציאל שלו, אבל כשהכל יגמר, הוא יחזור למצב מפלצת ויתן תוצרת של 20-10. החדשות הטובות הן שהוא חוסם פי שתיים ממה שהוא חסם בעונה שעברה, אפילו שהוא משחק פחות מ30 דקות למשחק.

הוא שווה טופ 30 ואחד מהסנטרים היחידים שגם קולעים באחוזים גבוהים מקו העונשין. אולי הוא יצטרך עוד כמה משחקים כדי למקסם את התוצאת אבל כשזה יקרה, תרצו שהוא יהיה בקבוצה שלכם.

למכור ביוקר

 

דרון וויליאמס | PG | דאלאס מאבריקס

מה קורה בדאלאס?! בזמן שכולם מצפי שהמאבריקס ישקעו לאיטם בתחתית המערב, הם החליטו אחרת. סיבה מרכזית לכך היא דרון וויליאמס. שחקן הנטס לשעבר שיחק מאוד סולידי בשבועות הראשונים של העונה. הוא שדרג את המשחק שלו בשבוע האחרון. 20+ נקודות עם כמות יפה של חטיפות ואחוזים טובים מהשדה. קשה להאמין שהוא יצליח לשמור על זה בטווח הרחוק.

תנו למישהו אחר להאמין שהוא יכול לשמור על התפוקה שלו, ותנסו להשיג מישהו צעיר יותר, ופחות פגיע לפציעות מדי-וויל. זה יעזור לכם לעלות בדירוג.

אריק גורדון | SG | ניו אורלינס פליקנס

אריק גורדון הוא סקורר אדיר, והוא מראה את זה מהערב הראשון של העונה. הוא קולע 5 נקודות יותר מהעונה הקודמת, וכמעט 3 שלשות למשחק. המסיבה הזאת עומדת להגמר. למה? אחוז השימוש שלו הולך לחטוף מכה רצינית בקרוב כשטייריק אוונס יחזור מוקדם מהצפוי. אפילו כשהוא משחק לצד טייריק הוא יכול לספק מספרים סולידיים כל העונה, אבל תתכוננו לירידה, בייחוד בנקודות. תנסו להשיג את הטוב מהפתיחה הטובה עם מכירה מהירה.

 

ראיין אנדרסון | PF | ניו אורלינס פליקנס

זו עובדה ידועה שלפליקנס יש אולסטאר בעמדת הPF, האם יש להם שניים? בדיחות בצד, ראיין אנדרסון משחק יוצא מן הכלל בשבועיים האחרונים. בתקופה הזו הוא קולע מעל 22 נקודות עם כמעט 3 שלשות למשחק, ומוריד 7 ריבאונדים. אה, והוא עושה את זה ב52% מהשדה. ראינו אותו עושה מספרים גדולים בשנים עברו, אבל זה מעל ומעבר, וקשה מאוד לדמיין אותו ממשיך עם זה, כל זמן שאנתוני דייויס, טייריק אוונס ואריק גורדון בריאים. זה למכור ביוקר קלאסי ואפשר להשיג עבורו שחקן של טופ 30. אל תפספסו את ההזדמנות.

תגיות: , , , , , ,
קרא עוד
לנץ לשלוש – חושבים בקטן

לנץ לשלוש – חושבים בקטן

נוב 26, 2015 | | 0 |

שלוש נקודות לדיון מהשבוע האחרון בNBA: האם המזרח סוף סוף מרים את הראש? האם האליפות של הווריורס שנה שעברה מחזקת את מגמת השלשות בליגה? האם הסמול בול השתלט על הליגה?

 

המזרח השתפר או שזה המערב שנחלש?

 

מאז פרישתו של מייקל ג'ורדן שסימנה את סוף עידן הבולס, הליגה נשלטה בידי הקונפרנס המערבי. 12 אלופות הגיעו מהמערב לעומת 5 בלבד שייצגו את המזרח, אבל זה לא רק הנתון הזה. זה בעיקר המאזן החד צדדי שנשמר כמעט ברציפות מאז שנת 2000 (בעונת 2009 קבוצות המזרח ניצחו 51% מהמשחקים) בו קבוצות המערב מנצחות לפחות 54% מהמשחקים נגד קבוצות המזרח.

העונה אחרי 69 מפגשים בין קבוצות מקונפרנסים מנוגדים, המזרח מחזיק במאזן המרשים 37-32. על אף שמדובר במדגם קטן יחסית, ביום המקביל בעונה שעברה המערב החזיק במאזן של 45-19 ועונה לפני כן במאזן של 44-17. האם השינוי הוא אמיתי? האם המזרח התחזק או שהמערב נחלש?

 

המגמה הזו היא לא הבלחה פתאומית של החודש הראשון של העונה הזו. כבר בעונה שעברה אפשר היה לחזות בתחילתה של מגמה, המערב פתח את העונה עם מאזן של 68-27 מול המזרח ב95 המשחקים הראשונים, אבל ביתר העונה הקרב היה צמוד הרבה יותר עם 195 נצחונות למערב לעומת 160 של המזרח ובמובן מסוים פתיחת העונה הנוכחית היא המשך של אותה מגמה שראינו בחצי השני של העונה שעברה. האם המזרח השתפר?

 

ישנם שני גורמים שיכולים לעמוד מאחורי שיפור ביכולת של המזרח ביחס למערב, אחד הוא כמובן מעבר של שחקנים משמעותיים מהמערב למזרח והשני הוא שיפור ביכולת של שחקנים צעירים והגעה של רוקיז עם אימפקט מיידי. את האפשרות הראשונה אנחנו יכולים לשלול די בקלות, השחקן הכי משמעותי שעבר מהמערב למזרח השנה הוא ניק באטום ועם כל החיבה שלי כלפיו הוא לא שחקן שיכול להשפיע בצורה כזו על היכולת של שארלוט, או ההיחלשות של פורטלנד. פורטלנד איבדה 80% מהחמישיה שלה בעונה שעברה.

מה לגבי שחקנים צעירים שפרצו לזירה? ובכן קריסטאפס פורזינגיס בהחלט מרשים בעונת הרוקי שלו והניקס ניצחו ארבעה מחמשת המפגשים שלהם מול קבוצות המערב. ג'אליל אוקאפור נותן עונת רוקי מרשימה בפילדלפיה, אבל פילדלפיה הפסידה בכל המשחקים שלה העונה והמועמד המוביל לרוקי השנה הוא בכלל אנטוני-טאונס שמשחק במערב. גם כאן אין הסבר.

 

גם כשמסתכלים על שיפור פנימי בקבוצות המזרח קשה למצוא הסברים משכנעים, דטרויט והניקס עשו התקדמות משמעותית השנה, אבל מהצד השני מילווקי ואטלנטה נחלשו. אינדיאנה קיבלה חזרה את ג'ורג' ונותנת עונה טובה אבל מחזיקה במאזן של נצחון בודד מול שני הפסדים במפגשים נגד קבוצות מהמערב.

 

אז האם המערב נחלש?

כן. הסבר הרבה יותר משכנע למה שאנחנו רואים הוא שהרבה מאוד קבוצות עילית במערב פתחו את העונה בצורה קטסטרופלית. יוסטון שהגיעה לגמר המערב שנה שעברה כבר פיטרה את המאמן שלה ומחזיקה במאזן מביך של 5-9. הקליפרס, שרואים את עצמם מועמדים לאליפות, פתחו את העונה עם מאזן לא מרשים של 6 נצחונות מול 7 הפסדים. הפליקנס שהגיעו סוף סוף לפליאוף שנה שעברה, והגיעו לעונה עם הר של ציפיות על הגב הצנום של אנטוני דיוויס, התרסקו מיד בפתיחה ומחזיקים במאזן שנראה מרשים רק ליד זה של פילדלפיה. גם פורטלנד הפכה מקבוצה שנאבקת על יתרון ביתיות בפליאוף לקבוצת לוטורי עם מאזן שלילי. אפילו ממפיס ששמרה על הסגל שלה במלואו וציפתה לדבר שוב חזק בצמרת, מגרדת בקושי מאזן של 7-7.

 

מעט מאוד כשרון עבר מהמערב למזרח, מעט מאוד כשרון צעיר הגיע על מנת להפיח רוח חדש בקונפרנס המזרחי, מה שאנחנו חוזים הוא בלתי צפוי וקצת מוזר. קבוצות שמחזיקות בסגל כמעט זהה לזה של שנה שעברה (ממפיס) וקבוצות שעל הנייר השתפרו משנה שעברה (יוסטון הביאו את לוסון, הקליפרס הביאו את פול פירס ג'וש סמית ולאנס סטיבנסון) פתחו את השנה בצורה נוראית. המערב הפך מקונפרנס בו בשלב הזה עונה שעברה לפחות 6 קבוצות ראו את עצמן מועמדות לאליפות למגרש המשחקים של הווריורס והספרס.

 

מכיוון שאין הסבר אמיתי מאחורי השינוי, ההימור שלי הוא שהמגמה בין הקונפרנסים תתהפך והמערב ינצח עונה נוספת. עם כל הכבוד, פורזינגיס הוא לא סיבה מספיק טובה לחשוב שהשינוי אמיתי.

 

מסתדרים בשלשות

 

כבר הרחבנו בעבר על כך שבעידן הסטטיסטיקה המתקדמת קבוצות הNBA הבינו כי הזריקה היעילה ביותר במשחק היא השלשה. שלשה שנקלחת עם 40% סיכוי להכנס, מקבילה ביעילות שלה ללי אפ והרבה יותר קלה להשגה. אחרי האליפות המרשימה של הווריורס שנה שעברה, רצינו לבדוק האם המגמה קיבלה בוסט נוסף וקבוצות זורקות עכשיו אפילו יותר משלוש?

לפני שנתיים קבוצות זרקו בממוצע 21.5 שלשות למשחק וקלעו 7.74, בעונה שעברה נקבע שיא חדש וקבוצת NBA ממוצעת זרקה 22.4 שלשות למשחק אבל באחוזים נמוכים יותר כשמספר הקליעות עלה רק בעשירית ל7.85. השנה אחרי חודש אנחנו רואים שהמגמה לא רק נמשכת היא אפילו מתחזקת כשמספר השלשות שנזרקות בממוצע קפץ ל23.54 למשחק ואחוזי הקליעה לא נפגעו כך שהעליה בשלשות שנקלעו למשחק משמעותית אפילו יותר עם 8.12 למשחק.

 

יתר על כן, אם ננתח את הנתונים על מספר הנקודות הממוצע שקבוצה קולעת לכל זריקה לסל (Points per weighted shot) אפשר לראות בקלות את הקורלציה בין יעילות התקפית למספר הזריקות לשלוש. אם נחלק את הליגה ל3 קטגוריות לפי מספר השלשות למשחק, 10 הקבוצות שזורקות הכי הרבה קולעות 1.228 נקודות לזריקה, הבינוניות קולעות 1.189 ועשרת הקבוצות שממעטות לזרקות שלשות מייצרות רק 1.175 נקודות לזריקה. מכאן שברור לכולם (למעט ביירון סקוט) שהמטרה מספר אחת של התקפת כדורסל מודרנית היא לייצר זריקות נוחות לשלוש. אתה לא חייב שסטף קרי ישחק אצלך כדי ששלשה תהיה המהלך המשתלם ביותר וכנראה שעם הזמן נראה רק יותר ויותר זריקות מחוץ לקשת.

 

יצאו קטנים

 

סטיב קר לא המציא את הסמול בול. דון נלסון בשנות ה90 העליזות נהג לשחק עם הגדרות העמדות שהיו נהוגות עד אז בליגה ולשחק עם חמישיות נמוכות (או לשלוח את מנוט בול לזרוק שלשות), הפיניקס סאנס של מייק דאנטוני לקחו את ה"נלי בול" צעד אחד קדימה והמציאו את התקפת ה"שבע שניות או פחות" בהנהגתו של סטיב נאש שסחפה את פיניקס ל62 נצחונות והביאה לו את תואר מאמן העונה. אבל עד שנה שעברה, הסמול בול וה"ראן אנד גאן" (שהיום כבר נקרא "Pace and space") מעולם לא הצליחו בפלייאוף, גם הקבוצות של דון נלסון וגם הסאנס של דאנטוני היו מלהיבות והיה כיף לצפות בהן משחקות אבל הן נעצרו בפלייאוף על ידי קבוצות גדולות וחזקות מהן פעם אחר פעם.

 

עד שהגיע הגרסה המודרנית לסמול בול, דריימונד גרין בסנטר, בארנס בפאור פורוורד ואיגואדאלה בסמול פורווד כיכבו בהרכב שריסק את שאיפות האליפות של הקאבס בגמר, וסחף את גולדן סטייט לתואר. הNBA באופן ידוע היא ליגה של מעתיקנים, בדרך כלל אם שיטה מצליחה כולם ינסו ללמוד ממנה ולהעתיק אותה כדי להתאים את עצמם. אז כולם זורקים עכשיו מלא שלשות ונראה שכולם גם מוותרים על משחק הפוסט.

 

יש לא מעט דוגמאות בולטות לתופעה השנה בליגה, באינדיאנה פול ג'ורג' הועבר לעמדה 4 ונראה שהשינוי עשה טוב לפול עצמו שנראה מעולה בפתיחת העונה (וקבר 40 נקודות על הראש של הויזרדס) ולאינדיאנה בכלל שנמצאת במקום הרביעי במזרח. אפילו סן אנטוניו המופלאה החליטה להצטרף למגמה, והיום טים דאנקן שחקן הפוסט היחיד בקבוצה ולפרקי זמן ממושכים למרקוס אולדריג' משחק בעמדה 5 עם קוואי לאונרד בעמדה 4. הורסטיליות של הספרס בעקבות ההבאה של לאונרד מעלה עניין רב ביכולת שלהם להתמודד עם הווריורס. אולדריג' מרווח את המשחק כמעט כמו דריימונד גרין, קוואי ב4 הוא יתרון משמעותי על בארנס ודני גרין יעשה את המוות לסטף קרי כשהוא מנסה להתפתל דרך חסימות בנסיון לראות אור יום. בינתיים זה נראה מרשים והספרס צמודים לווריורס כמה שאפשר להיות צמודים לקבוצה שעוד לא הפסידה השנה.

 

הדוגמא בעיני הכי בולטת למגמה היא השינוי שעבר על הבולס לעומת ההתעקשות של ממפיס. בשיקגו הבינו שהשיטה לא תביא אותם לארץ המובטחת, הם פיטרו את ת'יבודו על מנת להגביר את קצב המשחק, הורידו לספסל את ג'ואקים נואה והכניסו במקומו לחמישיה את מירוטיץ' כדי לרווח את המשחק. על אף שלקח לשחקנים זמן ללמוד את המערכת החדשה ואת התפקידים החדשים שלהם ולמרות שדרק רוז שוב נפצע, הבולס מחזיקים במאזן של 9 נצחונות מול 4 הפסדים במקום השלישי במזרח.
בממפיס מצד שני מסרבים להודות שאסטרטגיית הגריינד שלהם לא עובדת בכדורסל המודרני, הם עדיין עולים בחמישיה עם גאסול ורנדולף ביחד ועדיין משחקים כדורסל איטי שמבוסס על הכנסת כדור לפוסט כמעט בכל פוזשן. הם קיבלו שיעור ראשון כשחטפו 50 הפרש מהווריורס ואחרי פתיחת עונה כושלת הם הצליחו "להתאושש" ולגרד מאזן של 50% נצחונות. כדורסל איטי ומשחק פוסט פשוט לא יעיל מספיק ובטווח הארוך לא יכול לנצח את הכדורסל המודרני. ממפיס כנראה תצליח לחזור לפליאוף כי היא מאוד מוכשרת ומשחקת המון שנים ביחד, אבל חוסר ההתאמה שלהם ממחיש יותר טוב מהכל עד כמה אבד הקלח על שחקני הלואו פוסט המסורתיים.

זאת כמובן עד שיגיע המאמן שימציא מחדש את משחק הפוסט ויזכה באליפות. אז כולם יחקו אותו ונחזור לראות חפירות בצבע.

תגיות: , , ,
קרא עוד
בזמן שישנתם 26.11

בזמן שישנתם 26.11

נוב 26, 2015 | , | 0 |

בזמן שישנתם הוא טור יומי שמתמקד ב3 אירועים מהלילה האחרון בNBA

 

סן אנטוניו ספרס (12 – 3) 88 – דאלאס מאבריקס (9 – 7) 83

 

לדרבי יש חוקים משלו, גם לספרס, וגם לפופוביץ' – מחשבות טובות

משחק מותח בסן אנטוניו, מבסס את הספרס במקום השני בליגה. הם 8-0 בבית. ה16-0 של הווריורס קצת מגמד את ה12-3 של הספרס, אבל הספרס כמו הספרס משחקים כדורסל טוב. במפתיע גם דאלאס. למרות שהספרס הובילו כמעט לאורך כל המשחק, ופעמיים ברחו לפערים דו ספרתיים, דאלאס לא ויתרו, ופעם אחרי פעם השוו את התוצאה.

spurs-mavs

טוני פארקר פתח רע וחוזר לכושר. הלילה עם 16-8-8 ומהלכים כאלה הוא מזכיר לנו את וינטג' טוני

דני גרין עדיין לא מוצא את הזריקה שלו (2 מ9 מהשדה הלילה), וטים דאנקן ולאמרקוס אולדריג' עדיין עובדים על השילוב בינהם. מפחיד לחשוב מה יקרה כשהכל יתקתק. מי שעובד קשה מתחילת העונה ומשחק נהדר הוא כמובן קוואי לאונרד.

דקה לסיום הספרס מובילים רק 82-80.טוני פארקר מחטיא ומגיע הרגע השנוי במחלוקת הבא:

השופטים נותנים את הכדור לסן אנטוניו וקוואי קולע 2 מאסיסט של טים דאנקן, אבל דאלאס נשארים צמודים עם שלשה של דווין האריס. קוואי סוגר את המשחק ככה

https://www.youtube.com/watch?v=DiCwgu5eQHw

מתיוז מחמיץ שלשה ושולחים את מאנו לקו. הוא קולע רק 1 מ2, אבל שוב קוואי שם בשביל לקחת את הריבאונד. מאנו שוב נשלח לקו ומחטיא פעמיים (1 מ4 ב10 השניות האחרונות, לא אופייני), אבל מתיוז מחטיא שוב והמשחק מסתיים.

 

סן אנטוניו חורקת, אבל במאזן לא רואים את זה, וכרגע זה מה שחשוב. יש להם המון זמן לתקן את החריקות וכל זמן שהם מנצחים, הכל בסדר. אלמלא היכולת של קארי, קוואי היה מועמד רציני לMVP. קצת עצוב שהליגה דחתה את המפגש בין שתי הקבוצות הנהדרות האלה עד לסוף ינואר. יכל להיות משחק ענק. דאלאס משחקת לא רע, אבל המאזן שלה קצת משקר. הנצחונות הגיעו על יריבות נחותות (כן, גם הקליפרס), ומול היריבות לצמרת היא לא מצליחה לגנוב נצחון. זה הפסד שלישי רצוף. בפלייאוף הם יהיו, אבל קשה לראות אותם עולים על ההישג של עונה שעברה.

 

לתקציר המשחק באתר הNBA

 

מיניסוטה טימברוולבס (7 – 8) 99 – אטלנטה הוקס (10 – 7) 95

 

מיניסוטה היא אחת הקבוצות הצעירות והמבטיחות בליגה, ונראה שלפחות נגד אטלנטה זה התחבר. אחרי שבמפגש הקודם מיניסוטה פתחה פער גדול, איבדה אותו ונצחה בסיום צמוד, הלילה היא שוב ידעה לנצח בסיום משחק צמוד. לא אופייני לקבוצה צעירה, בטח מול קבוצה כמו אטלנטה, אולי השילוב של התינוקות עם הסבים (גארנט, פרינס, מילר) עובד.

 

מה שמפתיע הוא שהלילה קיבלנו צעירים אחרים של מיניסוטה. טאונס קיבל את המחמאה הבאה מגארנט לפני המשחק:

הלילה הוא היה חלש עם 6 נקודות, 6 ריבאונדים ו3 איבודים. רוביו עלה עם כאבים בקרסול והסתפק ב21 דקות. אנדרו וויגנס פגע רק בב5 מ17 מהשדה ל15 נקודות. במקומם ראינו את זאק לאבין (18, 5, 6) ואת ג'ורג'י ז'אנג' (10-11-3). בייליצה לא משחק? דמיאן רודז יתרום 13 נקודות.

העומק של מיניסוטה פשוט מרשים. אטלנטה יכולה להיות מאוכזבת, שכן היא אמורה לנצח משחקים כאלה. היא קלעה היום רע מאוד (37% מהשדה, 25% משלוש) אבל שלטה בלוחות (53-45 בריבאונדים, הורפורד עם 8 אופנסיב), ובמשחק צמוד, הנסיון העודף אמור להיות לטובתה.

 

4 דקות לסיום מיניסוטה הובילה 94-88. תאבו ספולושה וטיג צמצמו ל94-92 כשההגנה של אטלנטה מכריחה את הזאבים לזריקות קשות בסוף שעון. 2 דקות לסיום אל הורפורד התחמק במתפרצת מאחורי ההגנה, וטיג מצא אותו להאלי הופ ושיוויון 94. דמיאן רודז סחט עבירה והעלה את מיניסוטה ל96-94 מהקו. אז הגיע המהלך של המשחק מצד אנדרו וויגנס. הוא חדר בכח עד הטבעת וקלע את 2 הנקודות עם העבירה. הוא החטיא מהעונשין אבל מיניסוטה ב4. 14 שניות לסיום טיג צמצם מהקו ל3, והחטיא את הזריקה השניה. אל הורפורד לקח את הריבאונד ולאטלנטה היה צ'אנס להשוות. טיג לקח את הזריקה והחטיא, וקווין מרטין השלים את הנצחון מהקו.

 

הפרוייקט של סונדרס אולי לא יתממש השנה, אבל בשנים הבאות מיניסוטה הולכת להיות חלק מצמרת המערב.

 

לפני המשחק הובהר מאיפה בודנהולזר מקבל את יכולת האימון שלו. מאמן השנה מקבל עצות מילד בן 8 על איך לעצור את לברון:

חבל שלא נתן לו עצות איך לעצור את מיניסוטה.

 

לתקציר המשחק באתר הNBA

 

לוס אנג'לס קליפרס (7 – 8) 91 – יוטה ג'אז (7 – 7) 102

 

כל הנתונים אומרים קליפרס : בלייק גריפין מצויין עם 40 נקודות. כריס פול עם 24 ו8. הקליפרס קולעים ב50% מהשדה. ועדיין כשמסתכלים על השורה התחתונה היא מראה 91. הקליפרס? מי שהייתה קבוצת ההתקפה הטובה בליגה? זה קורה מכיוון שהמשחק שוחק לחלוטין בקצב של הג'אז. זה קורה כיוון שהקליפרס איבדו 19 כדורים. זה קורה מכיוון שסך הנקודות שהקליפרס קיבלו מעמדת הSF שווה ל-0. על הנייר זה נראה מצויין : פול פירס, לאנס סטיבנסון, ווסלי ג'ונסון, שלושה שיכולים למלא את התפקיד, אבל אף אחד מהם לא מתפקד. ג'וש סמית' היה היחיד מהספסל שתפקד עם 10 נקודות. השאר : 6 נקודות ב2 מ15 מהשדה (קרופורד 1 מ9). זה להזכירכם, אמור להיות הספסל הכי טוב בNBA.

 

יוטה מצידה נראית בדרך למעלה. גורדון הייוורד אחרי פתיחת עונה רעה היה היום בלתי עציר. הקליפרס ניסו לשחק עם פול, רדיק, וקרופורד ביחד ברבע הרביעי, והייוורד ניצל פעם אחר פעם את השומר הנמוך בדרך לסל. הוא מסיים עם 33 נקודות והיה בלתי עציר ברבע הרביעי(14 נקודות). פה הוא חודר על אוסטין ריברס ומייצר מספיק מרחק בשביל לקלוע:

 

כאן הוא עושה אותו דבר לרדיק, רק מהצד השני

 

דרק פייבורס היה מצויין גם הוא והסל הזה אולי מסמל את המשחק הזה יותר מכל. בלייק כבר עם החסימה, אבל זה נכנס בכל זאת

 

יוטה שוברת רצף של 13 הפסדים לקליפרס, ומגיע לה. היא הייתה טובה בהרבה בחצי השני וקלעה 28 ו29 נקודות ברבעים השלישי והרביעי. הקליפרס הסתפקו ב23, הרבה פחות מהמצופה, וככה אין להם מה למכור. נכבד את גריפין בהיילייט הסטנדרטי:

דוק ריברס הGM צריך לשבת עם דוק ריברס המאמן והלתחיל לחפש פתרונות. כרגע הSF זו עמדה ריקה, ההתקפה לא עובדת כמו שעבדה בעונה שעברה, וההגנה לא מתפקדת. אולי צריך לעשות שינוי. יובל עוז הרחיב על הקבוצה בטור שלו באתר.

 

לתקציר המשחק באתר הNBA

 

טופ 10 מהלילה: הקליפרס עם שני המהלכים המובילים, ממש לא מנחם את האוהדים. לא לפספס את הגג של פורזינגיס על אולדיפו.

 

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , ,
קרא עוד
5 דברים לשים לב אליהם – #2

5 דברים לשים לב אליהם – #2

נוב 26, 2015 | | 0 |

 

בעקרון, אם הייתי צריך באמת לחשוב על חמישה דברים שאתם צריכים לשים לב אליהם הייתי אומר לשים לב לנקודות חן חדשות, תנועות חשודות בצומת 443, רעשים מהמנוע של האוטו, מחירים של טיסות לחו"ל וקריסטאפס פורזינגיס. אבל בשביל הדברים האלה אתם לא באמת צריכים אותי. אני פה בשביל לתת לכם את האקסטרה של האקסטרה, את חמשת הדברים שלא באמת צריך לשים לב אליהם, אבל נחמד לדעת אותם. אז יאללה, התחלנו.

 

1. הקליפרס הם קבוצה בינונית

 

כמו כל דיון שבא להציג תיאוריה שמנוגדת למה שאנחנו מכירים, נתחיל מהנתונים. לאחר שפתחו את העונה עם שלושה נצחונות, הקליפרס עומדים על מאזן מביך של 7-4 באחד עשר משחקיהם האחרונים. במהלך התקופה הזו הייתה להם את ההגנה הכי חלשה בליגה חוץ מניו אורלינס ודנבר, ההתקפה שלהם המשיכה להראות סימנים קשים של הדרדרות ביחס לעונה שעברה (104.4 נק' ל-100 פוזשנים לעומת 109.8 נק' בעונה שעברה) וה-eFG% שלהם, שמשקלל אחוזים מכל הטווחים, עומד על 50.3% (13 בליגה), רחוק מאוד מה-53.3% שלהם בעונה שעברה (מקום 2).

אז כן, המדגם קטן יותר מכמות הדמויות בסרט של סטיב ג'ובס וג'יי ג'יי רדיק וכריס פול נעדרו מחלק מהמשחקים הללו, אבל זה רק תירוץ שמתיימר לטאטא בעיה אמיתית מתחת לשטיח. לקליפרס הנוכחיים יש בעיות ריווח קשות שפוגעות בהתקפה שלהם. גם בעונה שעברה לקליפרס היו בעיות ריווח קשות שפגעו בריווח שלהם, אבל אז כריס פול שיחק 82 משחקים ברמה גבוהה והחוליה החלשה בחמישייה הייתה מאט בארנס, שקלע את השלשות הפנויות שלו ב-36.2% (שיא קריירה). העונה לאנס סטיבנסון, ווסלי ג'ונסון ופול פירס ממלאים את התפקיד של בארנס והם קולעים ביחד 30 מ-93 מהשלוש (32.2%). תוסיפו לזה את כריס פול שנראה קצת דועך (ההתפוצצות שלו מול הווריורס הסוותה קצת את העובדה שהמספרים שלו הם הכי נמוכים מאז עונת הרוקי) ואת דאנדרה ג'ורדן שברגע שסוגרים לו את הדרך לסל אחרי הפיק אנד רול הופך להיות מגבלה התקפית, וקיבלתם קבוצה בבעיה.

 

ככה נראתה ההתקפה שלהם ברוב המשחקים האחרונים. תראו איך השחקנים של טורונטו מתכווצים לכיוון הטבעת, אפילו לא מוטרדים מהאופציות של הקליפרס מחוץ לקשת. מטריד משהו אם אתה סטיב באלמר או בילי קריסטל.

 

במערב המוזר של העונה לקליפרס עדיין יש סיכוי, וסביר להניח שדוק ה-GM יבצע איזשהו טרייד בקרוב שיאזן קצת את הרוסטר שלו (פשוט אסור שג'מאל קרופורד, לאנס סטיבנסון ואוסטין ריברס יהיו באותה קבוצה), אבל אולי כדאי להתחיל לחשוב שמה שראינו מהקליפרס בעונה שעברה הוא לא Sustainable, שאי אפשר לבנות קבוצת התקפה כל כך איכותית כשאחד מהיסודות המרכזיים שעליהם נבנות התקפות מודרניות, הריווח של ההתקפה, לוקה בחסר. הקליפרס עקפו את המכשול הזה בזכות יכולת מסירה עילאית של כריס פול ובלייק גריפין גם בתוך החללים הצרים שנפתחו להם, אבל אולי ככל שההגנות של הליגה הופכת להיות חכמות יותר ולא מפחדות להשאיר את הלאנס סטיבנסונים של העולם פנויים לגמרי (כמו בסרטון כאן למטה) כדי לכווץ את ההגנה עוד יותר לכיוון בלייק ודאנדרה, היכולת הזו נחלשת. בכל מקרה, כרגע, התקרה של הקבוצה הזו זה המקום ה-4 במערב.

 

2. אין לכם מושג כמה ההרכב הנמוך של גולדן סטייט מטורף

 

ב-56 דקות שההרכב של סטף קרי, קליי תומפסון, האריסון בארנס, אנדרה איגודלה ודריימונד גרין שיחק ביחד העונה, היעילות ההתקפית שלהם (פר 100 פוזשנים) הייתה 160.9(!). היעילות ההגנתית שלהם הייתה 90.0(!!). ביחד, זה Net Rating של 70.8(!!!). בחיים לא ראיתי חיבור כל כך סימביוזי בין סטטיסטיקה למציאות.

 

3. טים דאנקן לא נגמר

 

הביג פונדמנטל יהיה באפריל בן 40, אבל זה לא מפריע לו להמשיך לשחק ברמה הכי גבוהה שיש. השבוע יצאו המספרים הרשמיים של ESPN שמודדים Real Plus Minus, בניגוד למדד +/- הרגיל שיכול להיות מוטה אם יש לך שחקן טוב או רע בקבוצה (למי שתוהה למה שחקן כמו מת'יו דלבדובה נמצא בטופ 10 של המדד הזה), המדד של ESPN מתיימר לבודד את ההשפעה הזו ולמדוד את התרומה של כל שחקן באופן ספציפי.

 

כמובן שסטף קרי מוביל את המדד הזה בפער יפה, אבל מה שנחמד במדד הזה הוא היכולת שלו להפריד בין תרומה הגנתית להתקפית. כך למעשה מגלים שהחלק הארי של התרומה של קרי מגיע מההתקפה. לעומת זאת, כשמסתכלים מיהו השחקן שתורם הכי הרבה להגנה של הקבוצה שלו, מגלים את טים דאנקן עם DRPM (Defensive Real Plus Minus) של 4.83+ (כמעט נקודה שלמה יותר מהמדורג הבא אחריו, דאנדרה ג'ורדן).

 

הנתון הזה מתכתב יפה מאוד עם נתוני ההגנה על הטבעת של דאנקן העונה (8.0 זר' נזרקות עליו בממוצע מאזור הטבעת, והוא מגן עליהם ב-40.2%). רק לרודי גובר, דרק פייבורס (מפחיד קצת שהם באותה קבוצה), דריימונד גרין וסרג' איבקה יש נתונים טובים יותר, ודאנקן מבוגר מכל אלו ביחד. פשוט מדהים שבגילו הוא עדיין מסוגל להיות העוגן ההגנתי של קונטנדרית ולעשות מהלכים כאלו.

 

4. אורלנדו לפחות רצה

 

המג'יק הם קבוצה די פרווה. יש להם התקפה חלשה (98.7 נק' ל-100 פוזשנים, מקום 24 בליגה) והגנה סבירה (100.7 נק' ל-100 פוזשנים, מקום 14), אבל בזכות העובדה שהיום סטטיסטיקות יכולות לעשות הכל חוץ ממדגם ראוי ביום הבחירות, יש לאורלנדו סוף סוף קטגוריה שבה היא מובילה, וזו המרחק שהקבוצה רצה במהלך העונה. המג'יק רצו 18.32 מיילים מתחילת העונה, כמעט מייל יותר מהבולס, שמדורגים שניים.

 

אני לא רואה שום קשר בין הנתון הזה לבין יעילות התקפית או הגנתית (הווריורס, לדוגמא, רצו כמעט מייל וחצי פחות מהמג'יק עד כה העונה), או אפילו לכמות פוזשנים, וזה גם לא יפתור את בעיות הריווח של הקבוצה הזו כשויקטור אולדיפו ואלפריד פייטון משחקים אחד ליד השני, אבל היי, לפחות הם מתאמצים. סחתיין, סקוט סקיילס.

 

5. והקאמבק המרשים של העונה הוא….

מהקטן לגדול:

– התבאסות על אנס קאנטר – אחרי חצי עונה מעודדת באוקלהומה עם מספרים מרשימים הייתה ציפייה שזה ימשך לעונה הנוכחית, אבל קאנטר נראה כמו אחד השחקנים הכי אובר-פייד בליגה עם 12.6 נק' ו-8.5 ריב' ב-21.7 דק' בלבד. לזכותו ייאמר שזה לא רק באשמתו. בילי דונובן עדיין לא מצא את נקודת הג'י של אוקלהומה סיטי.

 

-הביקורות על ההגנה של ג'יימס הארדן – בעונה שעברה נראה היה שהארדן שובר את תדמית הזורק-זין בהגנה, אבל העונה נדמה שהוא חווה רגרסיה קשה בתחום. יש לו DRPM של 2.07-, שמדרג אותו במקום ה-383 בליגה מתוך 409 שחקנים. אפילו קובי ברייאנט תורם יותר ממנו בהגנה. כל עוד המשפט הזה נאמר אחרי 2010, זה אומר שאתה עושה משהו לא נכון. אבל כל אלו הן אנקדוטות או אורגזמות סטטיסטיות ולא יותר. מה שמאמת את הקאמבק המפוקפק הזה יותר מכל הוא האינטרנט, ששוב חושף את הארדן במערומיו.

 

-המעמד של קווין לאב כאולסטאר – מצאנו אותו! אחרי למעלה משנה של היעדרות, מצאנו סוף סוף את הבחור הלבן המוכשר הזה שמשלב בין קליעה מבחוץ ליכולת משובחת בפוסט להמתצאות פנטסטית בצבע למסירות Outlet מפחידות. מצאנו את קווין לאב. הוא אמנם עדיין לא קרוב לקבל את אותה כמות נגיעות כמו בתקופה שלו במינסוטה (87.7 נגיעות בכדור, 11.6 מהן ב-Elbow, שני רק למארק גאסול. העונה יש לו 69.9 נגיעות, רק 4.1 מהן ב-Elbow), אבל זה הרבה יותר טוב מהעונה שעברה (64.9 נגיעות, רק 2.9 ב-Elbow).

 

כשלאב מקבל יותר נגיעות הוא מקבל יותר בטחון, וכשהוא מקבל יותר בטחון הקאבס מקבלים משחקים של 34 נק', כמו שהוא נתן השבוע מול המג'יק. לאב הוא השחקן הכי יעיל העונה בפוסט-אפ בפער די ניכר (1.29 נק' פר פוזשן), הוא ממשיך להיות אחד הריבאונדרים הטובים בליגה (11.7 ריב' בממוצע, 4 בליגה) ובשמונת המשחקים האחרונים הוא קולע כמעט 3 שלשות למשחק ב-41.8%. מה עוד אפשר לבקש משחקן שמשחק ליד לברון ג'יימס?

 

-המעמד של פול ג'ורג' כסופרסטאר – קשה להגיד שזה קאמבק, כי פול לא היה ברמה ששמורה לכוכבי על כמו לברון או קווין דוראנט או סטף קרי, אבל הוא היה קרוב מאוד לשם לפני שנפצע ברגלו. הייתה חסרה לו קצת יכולת לייצר לעצמו מצבי קליעה, אבל הוא בהחלט היה באזור החיוג של השחקנים האלו. הפציעה גרמה לכולנו לחשוב שייקח לו זמן להתאושש ולחזור ליכולת שאפיינה אותו, אבל פול ג'ורג' קורץ מחומר מיוחד.

 

הוא מעמיד עד כה העונה מספרי קריירה בנקודות (25.9), ריב' (8.4), אס' (4.8), שלשות (3.0), אחוזים מהשדה (45.8%) ואחוזים מהשלוש (45.7%). הוא קטלני בזריקות אחרי שהוא מקבל חסימה (22 מ-41 מתחילת העונה, אחוזים טובים יותר מסטף קרי) והכי חשוב, הוא מוביל את הפייסרס למאזן חיובי מרשים (5-9) ועוזר להם לפתח זהות חדשה, מהירה ורעננה יותר אחרי שנים שבהן הפייסרס התבססו על כדורסל קשוח עם שני גבוהים מסורתיים. הוא כל כך התלהב מהזהות הזו עד שלאחר הניצחון אמש על וושינגטון הוא אמר בראיון שהוא וסי.ג'יי מיילס הם הספלאש בראדרס של המזרח. מיד לאחר מכן הוא מיהר להרגיע ולהתנצל בפני אומת הטוויטר, אבל אין לו על מה. הוא ומיילס קולעים 76 מ-166 מהשלוש מתחילת העונה (45.8%). מבחינת אחוזים, זה אפילו טוב יותר מהספלאש בראדרס המקוריים. עם זאת, אסור לשכוח את רמת הקושי של הקליעות של קרי וקליי תומפסון. בכל מקרה, זהו רק עוד נתון שנותן עוד סיבה להאמין בפול ג'ורג' ובפייסרס. אם הם ימשיכו ככה ויסיימו בטופ 6 במזרח, הוא יקבל גם קולות ל-MVP.

סופרסטאר. פול ג'ורג'

סופרסטאר. פול ג'ורג'

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגיות: , , , ,
קרא עוד
בזמן שישנתם 25.11

בזמן שישנתם 25.11

נוב 25, 2015 | , | 0 |

בזמן שישנתם הוא טור יומי שמתמקד ב3 אירועים מהלילה האחרון בNBA.

6 משחקים היו הלילה בליגה הטובה בעולם. אינדיאנה מביסה את וושינגטון, אטלנטה מביסה את בוסטון, הקליפרס מתאוששים וגם מביסים את דנבר. ממפיס מנצחת ניצחון מוחץ במפגש צמרת מול דאלאס, שיקגו מנצחת את פורטנלד במותחן ארוך ומעל כולם עומדת גולדן סטייט שעושה היסטוריה וגם מציגה את התבוסה הגדולה של הלילה על הלייקרס. 

 

גולדן סטייט ווריירס (0-16) 111 – לוס אנג'לס לייקרס (12-2 ) 77 

גל לנץ

https://twitter.com/warriors/status/669394202808205316/photo/1?ref_src=twsrc^tfw

 

עיני הליגה כולה היו נשואות הערב לכיוון המפרץ. הווריורס עמדו בפני היסטוריה כשאירחו את הלייקרס למשחק שנצחון בו יעניק להם מאזן של 16-0 ואת פתיחת העונה הטובה ביותר אי פעם. מתוצאה של 8-7 הלוחמים יצאו לריצה אופיינית. שתי שלשות רצוף של הריסון בארנס (נראה שיש צמד כזה כל משחק) ומפגן דומיננטיות מרשים של דריימונד גרין בשני הצדדים הובילו את הווריורס לחמש עשרה נקודות רצופות ובריחה מרשימה כבר בסוף הרבע הראשון, 30-11 לגולדן סטייט וזה למרות שסטף וקליי לא פוגעים בשום דבר.

 

ברבע השני,כשקובי על הספסל, (אחרי רבע ראשון נוראי שבו לא קלע ואפילו זרק איירבול) הלייקרס קצת מתעוררים עם דקות טובות של לו ויליאמס וברנדון באס. למרות זאת, בשני הצדדים התחושה הייתה שהמשחק כבר גמור והאווירה האינטנסיבית של הרבע הראשון התחלפה באווירה משועשעת יותר והמשחק בהתאם הפך רשלני אבל גם זכינו לכמה מהלכים מרשימים כמו זה:

במחצית זה "רק" 16, אבל ברור לכולם שהלייקרס היו מעדיפים להשאר בחדר הלבשה, או שלפחות קובי ישאר שם. אחרי שבטח קיבלו בראש בחדר ההלבשה מסטיב קר (כן, סטיב קר נמצא בחדר הלבשה) הווריורס עלו לרבע השלישי כדי לגמור עניין מהר ולתת את הרבע האחרון לאייאן קלארק וברנדון ראש. אחרי כמה דקות שבהן הקבוצות החליפו נקודות בשני הצדדים, איגואדאלה נכנס במקום בוגוט לחמישיה הנמוכה שזכתה השבוע לכינוי "חוליית המוות".

ההגנה של הלוחמים התעוררה בהתאם, יירטה את המסירות של הלייקרס והתחילה להריץ קצת התקפות מעבר קטלניות. 

ההגנה התחילה לצוד את נתיבי המסירות של הלייקרס חסרי האונים ולצאת להתקפות מעבר קטלניות.

קליי תומפסון החליט לבדוק האם הוא יכול לעבור 5 שחקנים של הלייקרס (מסתבר שכן) :

סטף קרי נכנס קצת לקצב וסיים עם 24 נקודות ו9 אסיסטים בלי אף איבוד, דריימונד גרין המשיך לשלוט בצבע בשני צדי המגרש וההפרש טס ל30 בלי ששמנו לב בכלל. ומה עם קובי אתם בטח שואלים? הוא כבר 1 מ14 מהשדה עם יותר איבודים מאסיסיטים ויותר איירבולים מזריקות עונשין.

קצת עצוב לראות שחקן כל כך גדול מסיים את הקריירה בעונה כל כך חלשה. אבל אם להודות על האמת הוא כבר לא מתאים לNBA, התחושה העיקרית שהוא מעביר לצופים היא רחמים ולא ככה צריך לזכור את קובי ברייאנט.

בסוף הרבע 89-55 לווריורס והלוחמים כבר חוגגים את הניצחון ה 16 שלהם ברציפות:

https://youtu.be/7-Ytq6Il-Q0

הרבע הרביעי (ואם לומר את האמת, גם השני והשלישי) היה לפרוטוקול בלבד וגולדן סטייט עושה היסטוריה.

 

למי שתוהה מתי הרצף הזה יעצר אז נראה שלוח המשחקים של הווריירס רק מיטב עימם. עד למשחק חג המולד מול קליבלנד הם פוגשים שורה של קבוצות לוטרי וקבוצות בינוניות.  נצחונות על פיניקס, סקרמנטו יוטה ושארלוט יספיקו ל20-0. טורנטו, ברוקלין, אינדיאנה, בוסטון ומילווקי ינסו למנוע 25-0. אנחנו יכולים להמר איפה הרצף יעצר, או לדון האם הקבוצה הזו טובה יותר או פחות מהבולס של 96. אבל אני מציע שפשוט נעצור רגע ונעריך את הרגע הזה שבו יוצא לנו לראות קבוצת כדורסל שאף פעם לא נשכח. משחקת כדורסל שהוא מהנה לצפייה כמעט כמו שהוא בלתי ניתן לעצירה. ולסיום, הראיון עם סטף קרי שניות אחרי הסיום וברקע חגיגות ההישג ההיסטורי באוקלנד.

תקציר המשחק באתר ה NBA.

 

 

פורטלנד טריילבלייזרס (6 – 10) 88 – שיקגו בולס (9 – 4) 93

שגיא רפאל

 

הבולס אמנם במסע משחקים בחוף המערבי, אבל להוטים לשחק הלילה, אחרי שלא שיחקו משישי. דרק רוז חוזר לחמישיה לצד ג'ימי באטלר שעומד במרכז העניינים הלילה. רוז נראה טוב, וסיים משחק לא רע עם 17 נקודות ב7 מ20 מהשדה, עם 6 אסיסטים. הנה אחד מהם במחצית הראשונה:

באטלר דאג לסיים את המחצית עם הסל הזה

שיקגו ב9 בחצי.

 

פורטלנד פותחת את הרבע השלישי בסערה, ו5 נקודות של נואה וונלה מחזירות אותה עד 2. מירוטיץ' ובאטלר לא מתרגשים ומביאים את הדבר הבא:

שיקגו פותחת מחדש את הפער, ומגיעה ל78-67 9 דקות לסיום. ריצת 9-0 של פורטלנד מחזירה אותם למשחק, ונותנת לנו רבע רביעי מותח. אחרי שמקקלום מוריד את ההפרש לנקודה בלבד, באטלר מנסה לחסום לגאסול. פלאמלי מוריד כתף, נכנס בבאטלר בכוח ושולח אותו לרצפה. בתגובה באטלר תופס את הרגליים של פלאמלי ומפיל אותו. שני השחקנים קמים עצבניים והשופטים מפרידים לפני שזה מתפתח. פלאמלי יוצא עם פלייגרנט 1, באטלר רק עם טכנית.

ג'ימי באטלר מעלה את שיקגו ל82-80 מהעונשין, אבל מקקלום מייד משווה. שיקגו חופרת פנימה לגאסול ומירוטיץ', פורטלנד מחפשת את הקליעה של לילארד (רק 4 מ22 הלילה) ומקקלום (7 מ17) ולא מוצאת. שיקגו עולה ל87-82. אד דייויס נותן גג גדול לרוז, ופלאמלי רץ כל הדרך להטבעה ומחזיר את ההפרש ל2, קצת יותר מדקה לסיום. 20 שניות לסיום עוד חסימה גדולה, הפעם של פלאמלי מאחורה על גאסול ולילארד רץ למתפרצת ומקבל עבירה. הוא יכול להשוות את המשחק אבל מחטיא את השניה מהקו ופורטלנד עדיין בפיגור וחייבת לעשות עבירה. באטלר קולע 2, מקקלום מחטיא שלשה, ושיקגו מנצחת.

 

לילארד ביום קליעה נוראי, אבל מר קלאץ' לא יכול להרשות לעצמו להחטיא זריקה כל כך חשובה בזמן כל כך חשוב. באטלר ממשיך להוביל את שיקגו, שממשיכה לנצח, אבל לא מרשימה.

 

תקציר המשחק באתר ה NBA.

 

ממפיס גריזליס (7-8) 110 – דאלאס מאבריקס (6-9) 96

דני אייזיקוביץ'

 

רק לפני שנתיים מפגש בין שתי הקבוצות הללו היה מסעיר את הליגה כששתיהן היו מועמדות לגיטימיות לתואר.

קצת לפני שנצלול למשחק עצמו, יהיה מעניין להבין מה קרה לשתי הקבוצות הללו שפתחו את העונה חלש מאוד. בדאלאס ניסו להתחזק בקיץ באמצעות ווסלי מתיוס ודרון וויליאמס. בנוסף הם מחזיקים בחמישייה את צ'אנדלר פארסונס וביחד עם נוביצקי זו הייתה אמורה להיות חמישייה חזקה למדי. לצערם מלבד נוביצקי שבגיל 37 עדיין מוביל את הקבוצה (17.8 נק' למשחק) השלישייה הנוספת פשוט לא מספקת את הסחורה כאשר מתיוס (11.2 נק' למשחק) ופארסונס (7.8 נק' למשחק) מאכזבים ביותר.

 

בממפיס פתיחת העונה נראתה כמו התרסקות של הסגנון שהחזיק אותה בשנים האחרונות עם תבוסות קשות לקליבלנד, גולדן סטייט ואפילו פורטלנד ניצחה אותם ב 19 הפרש ואם כל זה לא הספיק להם אז גם זאק רנדולף נפצע ולא משחק כבר 3 משחקים. במשחקים האחרונים נראה שמשהו השתנה בממפיס והלילה הם מצרפים ניצחון חמישי מתוך 6 המשחקים האחרונים ועושים את זה בסטייל.

 

 הרבע הראשון של המשחק היה צמוד והסתיים ב 21-17 לממפיס. ממפיס הציגה הגנה קשוחה שהניבה 7 איבודי כדור לדאלאס. מצד שני הם לא הצליחו לברוח למרות הנעת כדור טובה וזריקות טובות, פשוט בגלל שהשחקנים שלה לא הצליחו לשים את הכדור בטבעת. ג'ף גרין עם אייר בול, מארק גאסול עם אייר בול, צ'למארס החטיא 2 עונשין ברצף בסוף הרבע, והמשחק לא נראה טוב במיוחד לשתי הקבוצות.

 

בפתיחת הרבע השני מריו צ'למארס התעורר קצת, דאלאס המשיכה למסור כדורים החוצה במקום אחד לשני ואז וינס קארטר הזכיר לנו שגם בגילו הוא יודע לעשות מהלכים כאלה:

רגע לפני שממפיס בורחת לחלוטין, דרון וויליאמס מהשלוש השאיר אותם בתמונה ואז דירק נוביצקי החליט שעכשיו תורו להזכיר קצת נשכחות עם הפייד הקלאסי שלו על רגל אחת שאי אפשר לעצור:

https://twitter.com/dallasmavs/status/669339077129461761

במחצית ממפיס מובילים 46-36, קונלי עם 11 נק', 3 אס' והכי חשוב עם 0 איבודים. ניהול המשחק של קונלי נראה מצויין, הבעיה העיקרית כמו שנאמר לפני כן, היא שכוח האש של ממפיס לא מספיק חזק והם מחטיאים זריקות קלות.

במחצית השנייה כל מה שלא נכנס לממפיס בראשונה מתחיל להיכנס. דאלאס משחקת לא נכון בהגנה כאשר היא מהמרת על יכולת הקליעה של ממפיס מבחוץ. במהלך הבא אפשר לראות את ג'ף גרין מקבל חסימה כפול מקונלי וגאסול. פארסונס לא מנסה לצאת אליו בכלל ועובר מאחורי החסימות מה שמאפשר לגרין לזרוק חופשי לחלוטין וכשהוא כל כך חופשי גם הוא קולע:

Jeff green for 3

ווסלי מתיוס ודרון וויליאמס עוד שומרים את דאלאס במשחק, אבל אז מגיע ג'ף גרין להרים גם את הקהל, ואחרי שהוא מתקן בהטבעה החטאה של צ'למארס מגיע גם המהלך הקבוצתי היפיפייה הבא:

 

ממפיס מסיימת את הרבע השלישי ביתרון 82-60 ומשאירה את הרבע הרביעי לגארבג' מתמשך ונותנת לדאלאס לצמצם קצת את הפער, אבל בצורה שלא באמת שינתה משהו. 

 

ממפיס התפוצצה הלילה ונראתה מצויין. 7 שחקנים סיימו בספרות כפולות והקבוצה כולה קלעה הלילה ב 43% מהשדה, אבל זו לא היכולת ההתקפית שעשתה את ההבדל. זו היכולת ההגנתית שהגבילה את דאלאס ל 60 נק' אחרי 3 רבעים. מייק קונלי סיים עם 21 נק', 6 אס' ו 0 איבודי כדור (נגע בזה עוד קצת בהמשך). ג'ף גרין היה מצויין עם 19 נק', גאסול 15 נק', 10 ריב', בארנס וצ'למארס עם 14 וג'מקהייל גרין עם 13. 

גם בדאלאס היו 6 שחקנים בספרות כפולות אבל רובם השיגו את הנקודות שלהם ברבע הרביעי שהיה לפרוטוקול בלבד והסתיים בניצחון 36-28 לדאלאס. היחידי שאולי ראוי לציון זה ג'י ג'י בראה שקלע 16 נק' מהספסל. 

 

  • אנקדוטה על השינוי שחל בממפיס ב 6 המשחקים האחרונים

ממפיס חזרה לחיים ושוב נראית כמו אגוז שיהיה להרבה קבוצות קשה לעבור. למרות זאת, חל שינוי משמעותי גם בצד ההתקפי והוא קשור קודם כל למייק קונלי, , מארק גאסול ומריו צ'למארס. קונלי חזר להיות אחד הרכזים האפקטיביים בליגה עם 19.3 נק', 6.8 אס' ו 0.8 איבודי כדור. זה יחסי קיצוני של 1:8.5 ומסביר שניהול המשחק של קונלי הפך לנקודת מפתח. מארק גאסול גם התחיל לקלוע לאחרונה עם 17.2 נק' למשחק ומוסר 6 אס' מעמדת הסנטר. בנוסף ממפיס קולעת 7.2 שלשות למשחק ב 41%. מבחינת אחוזים זה ממקם אותם בתור הקבוצה החמישית ב NBA, מבחינה כמותית הם עדיין נחשבים לקבוצה של גריט אנד גריינד, אבל הם כבר לא ממש בתחתית הליגה וקולעים בצורה ממוצעת.

אז יכול מאוד להיות שלאט לאט ממפיס חוזרת להיות הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בפלייאוף, והפעם יש לה גם את מריו צ'למארס שנראה שסוף סוף מצא את מקומו כשהוא קולע 14 נק' מהספסל ב 6 המשחקים האחרונים.

תקציר המשחק באתר ה NBA.

 

בקטנה: 

אינדיאנה חוותה הלילה את אחד המשחקים האלה שהסל נראה בהם כמו חישוק ענקי וקלעה 19 שלשות ב 73% מהשדה. פול ג'ורג' סיים עם 40 נק' ו 7-8 מהשלוש, אבל היה מישהו שקלע יותר שלשות ממנו – סיג'יי מיילס קלע הלילה 8-9 מהשלוש בדרך ל 32 נקודות משלו. לא מפתיע שהם ניצחו את וושינגטון 123-106.

 

עשרת מהלכי הלילה:

קרופורד קולע מהחצי, גולדן מקבלת כבוד עם שני מהלכים, באטלר קולע מאחורי החצי, ואז מגיעים שני מהלכים מדהימים אחד של בלייק גריפין לשלשה לא סבירה בעליל והמהלך הקבוצתי של ממפיס שמסתיים בדאנק ענק של ג'ף גרין:

https://www.youtube.com/watch?v=ZuQGT0-yMRE

תגיות: , , , , , , , ,
קרא עוד

טוויטר

תמיכה בכדור הכתום

פייסבוק

‎הכדור הכתום‎

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות