מיהו הפרנצ'ייז פלייר?
הקיץ הזה והטירוף של השוק גרמו לי לחשוב על המונח 'פרנצ'ייז פלייר' וכמה הוא חשוב (לדעתי זו הסיבה העיקרית שאטלנטה לא לקחה את המזרח בעונה הקודמת). מי הוא באמת 'פרנצ'ייז פלייר'? ומי הוא סתם סקורר גדול / שחקן חשוב / אול סטאר שלא יקח אליפות עד שיהיה מספיק ותיק כדי להיות גלגל שביעי?
ההגדרה של פרנצ'ייז פלייר – שחקן שהוא לא רק השחקן הטוב ביותר אלא השחקן שסביבו המועדון יכול לבנות את הקבוצה לשנים קדימה. אין לבלבל עם השחקן הכי טוב בקבוצה. לעיתים ניתן לשייך לעמדה מסויימת למשל- פרנצ'ייז קווטרבק.
'לא רק השחקן הטוב ביותר': כלומר, לא מי שקולע הכי הרבה, לא מי שמוריד הכי הרבה ריבאונדים או מוסר הכי הרבה אסיסטים. אנחנו מחפשים את השחקן שההשפעה שלו על הקבוצה היא בכל הרבדים. (לדעתי אין שום מדד סטטיסטי, גם לא מדד +- שייתן לנו את זה מספרית).
'הקבוצה יכולה לבנות עליו שנים קדימה' – לא שכיר חרב! אלא אם הוא לברון. וכן זה חשוב – כשבונים מועדון צריך לבנות לשנים (תחשבו על רוב הקבוצות האלופות וכמה שנים לקח לבנות אותן), זה אומר שצריך לקחת פה בחשבון טווח חוזה, נאמנות וקשר למקום.
אין לבלבל עם השחקן הכי טוב בקבוצה – יש פה שני טעמים. הראשון – זה לא עניין של מספרים! ברור שקוואי מספק מספרים יותר גדולים מטימי, זה לא משנה לרגע את זה שטימי הוא הפרנצ'ייז פלייר. השני – לא לכל קבוצה יש שחקן כזה. מי השחקן הזה באורלנדו? בפילי? ביוטה? (ואל תגידו גורדון היוורד!). בקיצור לא כל מילסאפ הוא פרנצ'ייז פלייר…
ודבר אחרון להגדרה – יש דבר כזה רכז/קלעי/סנטר פרנצ'ייז? ההגדרה מגיעה מפוטבול ששם הקבוצות הרבה יותר גדולות אבל יכול להיות שהיא גם רלוונטית לקבוצות NBA, לא בטוח.
אוקי, אז הגדרנו. עכשיו בואו נחלק קצת את השחקנים בליגה ל-כן ו-לא ו-אולי. וננסה לחשוב למה:
מי כן (אין שום משמעות לסדר): לברון, קארי, טימי, דוראנט, כרמלו (אני שונא אותו כשחקן אבל למישהו יש ספק שהם בנויים סביבו?), אנתוני דיוויס, כריס פול, פול ג'ורג', נוביצקי, הארדן וכמובן גם קובי. מה אנחנו רואים פה? שני רכזים, שני שחקני פנים, חמישה סקוררים על טבעיים ואחד פול ג'ורג' (מי שיודע איך לסווג את החיפושית שיודיע לי). כולם שחקנים שבמהלך האחרון אתה רוצה שהכדור יהיה אצלם. ברגעי האמת כשכולם עושים במכנסיים הם הם האנשים שיקבלו בידוד / פיק אנ רול גבוה. אין עמדה אחת אבל ברור שהיכולת להשתלט על משחקים היא חובה, כולם משחקים בקבוצות שנבנו סביבן והם שם כבר הרבה זמן. כנראה שלכולם יש מילה בבניית הסגל וכולם מוכרים חולצות כמו מטורפים והם הפנים של הקבוצה בעיר, במדינה ובעולם.
לא פרנצ'ייז
מי לא? דיאנדרה הוא לא, ולא משנה מה קיובן אומר לעצמו. הווארד הוא לא, יובל עוז הסביר את זה הרבה יותר טוב ממני; פאו, פירס וגארנט היו אבל הם כבר מעבר לזה. חמישיית ההוקס גם לא, הם אומנם החמישייה הכי טובה של העונה הסדירה אבל אין שם אחד שבולט מעל כולם. גם אל ג'פרסון הוא לא, אבל זה בגלל שלדעתי הוא פשוט לא מספיק טוב לתפקיד. ביוטה, פילדלפיה, אורלנדו ויוטה רק מחכים שמישהו יראה סיכוי לקחת את התפקיד.
מי אולי? זו השאלה הכי קשה, השאלה שכל ג'נרל מנג'ר מתחבט בה לפני כל קיץ, וכל עונה או פלייאוף מוכרעים עליה. האם גוראן גראגיץ' הוא פרנצ'ייז פלייר? האם יש לו את האופציה להשתלט בעונות הבאות על מיאמי ולהפוך אותה שוב לקבוצה רלוונטית? האם דמרכוס שווה את זה? האם הוא ימשיך להוביל את סקרטמנטו אבל ילחם בכל דבר? או שהוא ילמד לשפר את כולם ולהוביל באמת ולא רק בסטטיסטיקה? האם הקטע של ממפיס לא מיצה את עצמו? האם קבוצה שלא יודעת לזרוק לשלוש יכולה להתקדם ואם לא אז האם מארק הוא האיש הנכון להוביל אותה? מי הפרנצ'ייז פלייר? רוז או באטלר? מי יקח אותם הלאה? האם אפשר לבחור בבאטלר ולקוות בכלל שרוז יקבל את זה? מי יתפתח מהר יותר וטוב יותר? ויגינס או ג'בארי? קאוולי סטיין או אוקאפור? והאם לעזאזל אולדריג' יכול להחליף את דאנקן?
כולם כבר דיברו על הקפיצה בתקרת השכר, כמה היא מגדילה את החוזים של כולם ואיך זה פוצץ את השוק בלילות של עסקאות לא נגמרות והתחייבויות חוזיות שיכולות לממן מדינות בגודל בינוני באפריקה. אבל המטרה לבנות קבוצה שיכולה לקחת אליפות לא השתנתה, וזה, כמו שאמרתי, בא רק עם שחקן פרנצ'ייז מוכח.
אז מה היה לנו בגזרת הפרנצ'ייז? נתחיל מהקלים – ממפיס ממשיכה לסמוך על גאסול, ניו אורלינס תבזבז עוד כמה שנים של דיוויס בקבוצה פשוט לא מספיק טובה, לברון ישתה את הדם של גילברט ויחזור לקליבלנד, פורטלנד בחרה בלילארד, מיאמי בדראגיץ' וברוקלין בברוק לופז.
ומה עשו הספרס – בחרו באולדרידג'. מה הם אומרים בעצם? הוא יחליף את דאנקן? הוא? מה הוא עשה בשביל מדינה? אז ככה: בעונה האחרונה – 23.4 נק' ב-46.6% מהשדה הם 0.5 שלשות למשחק ב-35%, 10.2 ריבאונדים, בלוק, 1.7 אסיסטים ואיבודים עם 5 זריקות מהקו ב-85%. קולע יותר בהפסדים ובחוץ ובאחוזים יותר טובים. בהשוואות מספרים לדאנקן הם לא מאוד רחוקים (מנורמל ל-36 דקות) – האחוזים של טימי יותר טובים, אולדרידג' קולע יותר, דאנקן לוקח טיפה יותר ריבאונד ובעיקר חוסם יותר ואולדרידג' קולע גם לשלוש, באחוזים יותר טובים מהקו ומאבד פחות. אז אולי, אולי יש סיכוי.
ומה זה אומר על קוואי? זה אומר שהספרס לא מאמינים בקווואי כפרנצ'ייז פלייר? לא מאמינים בשחקן שהאט את לברון ולקח את ה-MVP של הגמר הקודם? האם זו לא סטירת לחי לקוואי? ואם כן, למה הוא חתם שוב?
לענייננו – קוואי הוא לא פרנצ'ייז פלייר. הוא סופרסטאר בלי שום ספק – השומר הגדול בליגה, קר רוח ויכול לקלוע כמעט תמיד, אבל בפלייאוף האחרון ראינו את החיסרון הגדול שלו, הוא לא שחקן המטרה, הוא הצלע המשלימה הכי טובה בליגה והספרס הבינו את זה. לכן הם מביאים מישהו שהם מאמינים שיכול להיות יותר גדול מקוואי בהתקפה ויותר מתאים להיות הפנים של המועדון. האם אולדריג' הוא השחקן הנכון? ימים יגידו, אבל בטוח שההחלטה הזו של הספרס עדיפה על לא להחליט בכלל או לנסות לשמר סגל בלי אופק.
ועכשיו לשאר שחקני הפרנצ'ייז פליירס:
לברון – המקרה הכי ברור בעולם של פרנצ'ייז פלייר. אין ספק שלברון הוא כרגע הכי גדול בעולם שעולה על הפרקט ואין ספק שההשפעה שלו על המועדון היא כמעט חולנית (ראו מקרה טריסטן). האיש הוא הפנים של הליגה ולא רק של קליבלנד והוא תלוי בכמה טוב יהיה הצוות המסייע שלו. ואין ספק שיש לו צוות לא רע.
דוראנט – משום מה בשבוע האחרון עולים המון קולות שOKC הולכים לקרוע את המערב – אז רק להזכיר, מבחינת פרנצ'ייז פלייר – הם במקום שני (כן, לפני קארי וגם לפני הגבה) אבל הם ככה כבר כמה שנים. הכל יקום ויפול שם על משרת האימון. לעומת לברון, דוראנט מראה לרוב יותר נכונות ללמוד ולהשתנות, הבעיה שיש שם עוד שחקן שרוצה להיות פרנצ'ייז פלייר ולא בטוח שהוא מבין את מקומו בהירככיה.
כריס פול – מצד אחד, אחד הפרנצ'ייז פליירס הגדולים בעולם, מצד שני בלייק שיכול מאוד להיות שהוא יותר ממתאים לתפקיד. כרגע הם מסתדרים טוב אבל בוא נראה מה יהיה. הבעיה היא דיאנדרה – הוא יכול היה להיות מה שהגדרתי בהתחלה כ-'פרנצ'ייז סנטר', לקחת עמדה, לשייך אותה אליו עד קץ הימים ולשלוט בה, אבל הוא רצה יותר ועכשיו בהצלחה לכולם.
פול ג'ורג' – נקודה חשובה בדיון על מהות התפקיד. כתבתי קודם שאני לא יודע להגדיר אותו, הוא מאוד דומה לקוואי רק עם יותר כריזמה ואולי יותר כשרון התקפי. הוא הבחירה של הפייסרס והוא צריך להוכיח בעונה הקרובה שגם שחקנים בדמותו יכולים להיות פרנצ'ייז פליירס. לא יהיה לו קל – הפייסרס עברו הרבה שינויים אבל התוספת של מונטה אמורה להיות בדיוק מה שהוא צריך כדי להוריד לחץ ועומס. אגב – האם מונטה יכול לעשות לג'ורג' את מה שלאמרכוס אמור לעשות לקוואי?
על קאזינס ודראגיץ' כבר דיברנו – הימורים הימורים ועוד הימורים.. לפחות לדראגיץ' יש את וויד ובוש שילמדו אותו מה נדרש משחקנים במעמדו.
ואז נשארה שיקגו. מי לעזאזל הפרנצ'ייז פלייר שם? אני לא יודע! המלחמה שלהם על באטלר מראה מה הם חושבים עליו. לעומת זאת רוז שלישי במכירת חולצות משמע הוא הפנים של המועדון לדעת הקהל. באטלר כוכב עולה, רוז כוכב שלא ברור כמה עוד ימשיך לסחוב (והלוואי שהמון שנים). הצוות מסביב טוב אבל הם יהיו חייבים להחליט בסוף. חלק מזה יהיה תלוי במאמן החדש וחלק במצב של רוז, בכל מקרה עוד עונה מעניינת בשיקגו..
לסיכום: המונח פרנצ'ייז פלייר משמש את הליגה כבר עשרות שנים. יש לו משמעות עמוקה מאוד על הקבוצות ועל הסיכוי שלהם לאליפות. יש הרבה שחקנים בליגה שחושבים שהם פרנציי'ז פליירס, חלקם כן, חלקם לא. חלקם לא במעמד בגלל סיטואציה (בלייק גריפין), חלקם לא מתאימים (ווסטברוק, מילסאפ, ג'פרסון) וחקם יהיו בעתיד (דראגיץ'? ויגינס, ג'בארי) אבל אין ספק שהם השחקנים שיקבעו את פני הליגה.
קפיצת תקרת השכר יכולה לשחרר הרבה כסף בשביל הקבוצות לייצר את מעמד הפרנצ'ייז לעמדה, לא יודע אם ישתמשו בזה, כרגע נראה שסתם יעלו לכולם את המשכורות בלי פרופורציה, אבל זה יכול לייצר המשכיות שתהיה טובה לליגה וליריבויות בין הקבוצות.
קרא עוד
