Sample Page

המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, אור עמית, דני אייזיקוביץ',רענן טאובר ועמית מאיר 

 

הוכרזו הסגלים למשחק הצעירים באולסטאר. מה דעתכם? הייתם בוחרים אחרת?

אור עמית:  האמת ש… אין ממש מה להגיד? הבחירות הגיוניות סך הכל, ברור שכאוהד ניקס הייתי שמח לראות שם את טיילר קולק, אבל גם תחת מייק בראון הוא לא מקבל באמת מספיק קרדיט כדי להצדיק את זה. הדראפט של הקבוצות היה.. מוזר. הקבוצה של מלו (עם פלאג, שפרד והצמד של הספרס) נראית כמו הפייבוריטית בטורניר, אבל לכו תדעו. הקבוצה של וינס (אדג'קומב, DQ, בוזליס) יכולה לספק אחלה היילייטס. שני דברים מעניינים לשים לב אליהם (שקשורים אחד בשני): כל שלוש הבחירות הראשונות הם רוקיז והבחירה הראשונה בדראפט הקודם בכלל לא בסגל (וגם שהשחקן היחיד מהטופ-9 בדראפט הנוכחי שלא בסגל הוא אייס ביילי)

 

דני אייזיקוביץ':  סגלים נהדרים ובתכל'ס זה גם המשחק המעניין מבין השניים.

הצעירים באים עדיין "להוכיח" כאשר מלבד פלאג וקניפל, גם אדג'קומב ירצה להראות שהוא מועמד רציני לתואר רוקי השנה. בכלל גם הפורמט של הקבוצות, המאמנים (מלו, קרטר, מקגריידי, אוסטין ריברס) וגם העובדה שגם שחקני השנה השנייה עדיין רוצים להוכיח את עצמם (למשל סטפן קאסל) מבטיחים שיש סיכוי גבוה שנראה משחק הרבה יותר תחרותי מהאולסטאר האמיתי.

מבחינת הבחירות, הן נראות לי מוצדקות מאוד (ברובן), אלכס סאר בעונת פריצה, בושלס מהבולס בהחלט ראוי. בקצה הרשימה השלימו שחקנים כמו יאנג הנסן, אבל זה כי צריכים 32 שחקנים צעירים, אז בסוף ממלאים את השורות.

 

רענן טאובר:  . הסיפור הגדול שמראה היטב מי הדראפט החזק יותר הוא העובדה ש-4 הבחירות הראשונות של מאמני המשחק היו של שחקנים מהדראפט האחרון (פלאג, קניפל, אג'קום וקווין). נזכה גם לראות את קופר פלאג וסטפון קאסל משתפים פעולה יחד כדי להצית קצת את הדמיון. הסנאבס המרכזיים כאן הם כנראה אייס ביילי מיוטה, שנשאר בחוץ אולי בגלל הההישגים של הג'אז, וההעדפה ללכת בתור גבוה על מוריי-בוילס מהראפטורס על פני ריינו (קינגס) וקלקברנר (הורנטס), בחירה שנראית קשורה להישגי הקבוצה. אם הייתי בוחר אחרת? הייתי מוצא מקום לביילי כנראה.

 

אריק גנות:   מעניין לציין שבקבוצת הרוקיז נבחרו 9/11 הבחירות הראשונות בדראפט 25'. דראפטים לא נוטים להיות כל כך מדויקים, ויכול להיות שהשחקנים שנבחרו ראשונים קיבלו יותר צ'אנס מחבריהם.

קצת מפתיע לא לראות שם את קאלקברנר. הוא פתח את העונה בסערה, ואמנם נפצע ואיבד קרדיט, אבל הסך הכל קצת יותר מרשים מדיימין, למשל. מצד שני יפה לראות שביילי לא נבחר, הוא שחקן שאמנם נותן נקודות אבל מאוד לא יעיל ומאכזב.

אצל שחקני השנה השניה ה-11 שנבחרו הם פשוט הטופ 11 בנקודות למשחק, מינוס אידי הפצוע. קשה להתווכח עם הבחירה, אבל היא מסמנת אכזבות – ריזאשה שהמשחק שלו הלך אחורה, מקיין שלא מצליח להתאושש.

 

עמית מאיר:    מודה שחסר לי מישהו. שחקן שלא נבחר בדראפט בכלל. שחקן שעבר את הדרך הכי לא קונבנציונלית כדי להרוויח את המקום שלו.

קיילב לאב יושב על חוזה דו כיווני בפורטלנד. אבל בגלל כל הפציעות של הקבוצה, לאב ניצל את הסיטואציה לטובתו והוכיח שהוא שחקן הרבה יותר מלגיטימי. ההתחלה היתה קשה אבל עקומת הלמידה שלו עצומה. בכל חודש המספרים שלו משתפרים. ובחודש ינואר הוא קולע 14.7 נקודות למשחק ומוסר 3.5 אסיסטים למשחק. והכל מהספסל. ב-19 משחקים בהם ניצח, הוא קולע 14 נקודות עם 40% ל-3. בהפסדים, המספרים צונחים ל-8.6 נקודות ו-23.3 אחוז ל-3. אז גם ההשפעה שלו על הקבוצה היא קריטית.

שבוע לטרייד דדליין, איזה טריידים הייתם רוצים לראות?

עמית מאיר:     שאלה שרק עליה אפשר לחבר 5 סעיפים. יש כל כך הרבה רעיונות שרצים לי בראש.

לאורי מרקאנן לדטרויט מרגיש כמו חיבור טבעי. ולדטרויט יש נכסים שיוטה יסכימו לקבל. 

טריי מרפי הולך להיות שם מאד מבוקש ויש מספר לא מבוטל של קבוצות שיסכימו לקבל אותו. סן אנטוניו, דאלאס, פורטלנד, קליפרס, דטרויט וקליבלנד בין היתר. אני דווקא מעוניין לראות אותו בטורונטו. מרגיש לי שהוא יכול להקפיץ אותם לרמת קונטנדרית לצאת מהמזרח.

שם נוסף מעניין זה ג'ארן ג'קסון וסן אנטוניו יכולים להציע חבילה שמאד תעניין את ממפיס אם הם מחליטים ללכת לריבילד.

יש עוד מלא שמות וזה עוד לפני לדבר על יאניס.

 

אור עמית: בהתחשב בהצלחה של פורטלנד הייתי שמח לראות אותם מנסים לשפר את הסגל, לא בהכרח עם מהלך 'העדפת עכשיו על אח"כ' אבל כן הבנה של החוסרים בסגל (קליעה, נניח) וחיפוש עומק על שחקנים לא אמינים עם חוזים נגמרים (טיימלורד, ת'ייבול). הגיע הזמן שממפיס יבינו שהם צריכים ללחוץ על כפתור הריסט, התחלה חדשה תעזור גם להם וגם לג'ה (ואולי גם לטריי ג'יי). טורונטו צריכים להבין שלמרות המאזן המחמיא הם עדיין לא באמת איום במזרח ולטפל גם כן בנושא הקליעה. יש לי בראש איזה מבנה לטרייד ששולח את טאונס לראפטורס ואת טריי ג'יי לניקס, אבל נעזוב את זה.

 

דני אייזיקוביץ':  אני לא יודע למה, כבר כמה ימים שכל הזמן עובר לי בראש יאניס ללייקרס תמורת אוסטין ריבס. יש אפס שמועות על הסיפור, אפס סיכוי שזה יקרה, אבל בראש שלי לראות את יאניס ולוקה משחקים ביחד נשמע לי מאוד מעניין. הפיק אנד רול נשמע לי אדיר. יאניס אולי בכלל בסנטר? 

ואיך בכלל זה עובד בריווח? שלא נדבר על זה שלברון תקוע שם גם כן, יותר מדי פליימקרים, אבל, מחשבה משעשעת. 

טרייד יותר ריאלי ומעניין יהיה זובאץ לבוסטון. בוסטון בעונה לא רעה בכלל, טייטום עשוי לחזור לפלייאוף ופתאום עם זובאץ, הם יכולים להיות הפתעה רצינית.

 

רענן טאובר:  אחרי הטרייד של טריי יאנג לוושינגטון, העיניים נשואות למילווקי. הפרק של יאניס בבאקס די גמור, כל הליגה מחכה לראות מה יקרה שם וזה ישפיע גם על טריידים על שחקנים אחרים בהקשרי התמורה שהבאקס יקבלו והאם זה יקרה בדדליין.  יאניס פצוע ולא בטוח שטרייד יקרה כעת. הייתי רוצה לראות את מפ"ג ביכולת משופרת העונה מקבלת עוד צ'אנס בקבוצת פלייאוף. קא"ט די מאכזב העונה בניקס ולא אופתע לראות אותם משגרים אותו למקום אחר בניסיון לשפר את עמדתם לזכייה במזרח. 

 

אריק גנות:  זמנו של יאניס במילווקי תם. הם לא יכולים להשתפר ברצינות, וחייבים בניה מחדש. לא למצוא לו טרייד – צריך קבוצה שתהיה מועמדת לאליפות איתו, שיכולה לתת עתיד למילווקי – בין אם בצורה של בחירות דראפט או של שחקן צעיר ומבטיח כרגע, ועדיף שניהם.

טרייד לפורטלנד נראה מבטיח. הבלייזרס יכולים לתת את סקוט, שארפ, גראנט ו-2 או 3 מבחירות הדראפט/ החלפות שמילווקי חייבת להם – תמורה יותר מהולמת, אבל כזו שתוריד רק שחקן חמישיה אחד מפורטלנד. בתמורה הם מקבלים כוכב על שיסתדר מצוין עם דני, ישחרר את הקו האחורי שלהם וכבר לקח אליפות עם הולידיי. חסר להם טרייד בשביל קלע והם מסודרים.

 

שיקגו מפרישה את החולצה של דרק רוז. מה תזכרו ממנו?

אריק גנות:  הסיפור של רוז מורכב משלושה חלקים. תחילת הקריירה שלו היhתה מזהירה, רוקי השנה בשנתו הראשונה, אולסטאר בשניה, MVP בשלישית, פלייאוף כל שנה, גמר אזורי בשנה השלישית – הוא נראה היה בדרך של הגדולים ביותר.

ואז – הפציעה. רגע טרגי, לקראת סוף המשחק כשהוא כבר גמור. אי אפשר להיות אוהד כדורסל בלי שיכאב הלב עליה.

מה שקרה מאז הפציעה מעורר השראה לא פחות מתחילת הקריירה של רוז. הוא כבר לא יכול היה להיות אותו שחקן, אבל נלחם בכל דקה על המגרש. הפך את עצמו לאחד השחקנים השישיים הטובים ב-NBA, עבד חזק על הקליעה ושיחק עוד 11 עונות. סיפור  יוצא דופן.

 

עמית מאיר:     לצערינו, דריק רוז הוא אחד ממקרי המה היה קורה אם… הגדולים בהיסטוריה.

פריק אתלטי, לידר בחסד, כישרון מפה ועד הודעה חדשה. ואז הגיעו הפציעות. כמו רוב השחקנים שנכנסים לקטגוריה הזאת. הפציעות ניצחו את הכישרון שלהם.

ומה שאני הכי זוכר ממנו זה את משחק ה-50 נקודות שלו במינסוטה. מה שלא זוכרים זה שהיה לו בלוק מנצח משחק 3 שניות לסוף. ולראות את כל הקבוצה קופצת עליו זה כל מה ששחקן חולם עליו. והראיון שלו בסוף זה הראיון הכי מהלב שזכור לי. הדמעות שלו סיפרו סיפור הרבה יותר גדול מכל מילה אפשרית.

כישרון על שלא הצליח להגיע לפריים שלו בגלל הפציעות.

 

אור עמית: שניה לפני שמגיעים למורשת של רוז כשחקן – אם יש מישהו שמשחק כדורסל וצריך ללמוד מדרק רוז דבר אחד זה כמה חשוב ללמוד איך לנחות. כשחקן יש הרבה מה ללמוד מרוז: את הנחישות, את החשיבות של ההסתגלות והויתור על האגו. בעיקר את האהבה למשחק שהביאה אותו לחזור מרצף פציעות נוראי למשחק הנהדר ההוא במינסוטה ולתפקיד חשוב בדטרויט והניקס. אפשר לדבר על הקריירה שלו במונחים של פספוס, אבל אני מעדיף לראות את זה סיפור על שחקן שהראש והלב שלו התגברו על המגבלות של הגוף.

 

דני אייזיקוביץ':  שיקגו מפרישה את החולצה של דרק רוז. מה תזכרו ממנו?

דרק רוז, כנראה שהדבר הראשון שיקפוץ לי בראש זה הצעד הראשון שגורם לאולם שלם לקפוץ על הרגליים. לא היה לו את השליטה של קיירי, או הכוח המתפרץ של ווסטברוק, אבל היה לו צעד ראשון שהוביל לחדירות מדהימות. 

הוא גם לעד יזכר בתור אחד הסמלים של הבולס, אמנם לתקופה קצרה אבל עוצמתית. הוא נתן תקווה אדירה, מנהיג אמיתי, ובסוף גם נזכור את הפספוס. את העובדה שהוא לא חזר לעצמו אחרי הפציעה, ואיכשהו איתו החלומות של הבולס גם הלכו לאיבוד. למרות הכל, הוא נשאר אהוב מאוד, והפרשת החולצה היא סגירת מעגל נהדרת, וראויה לו ולעיר.

 

רענן טאובר: הטקס ב-24 בינואר היה רגע של צמרמורת. מה שנזכור זה לא רק את ה-MVP הצעיר בהיסטוריה, אלא את לברון ג'יימס מתאר "פחד צנוע" מההתמודדות מול פריים רוז. הסרטון שמייקל ג'ורדן שלח לברך אותו היה החותמת הסופית למורשת שלו בעיר. אני אזכור את חוסר הפחד שלו, הריחופים שלו ובעיקר את התקווה שהוא נתן לעיר שלמה לפני שהגוף בגד בו. הוא הוביל קבוצה של "בייבי בולס" למאזן הטוב בליגה ולתחושה שהבולס יכולים לראשונה מאז עידן ג'ורדן לעשות את זה.

 

אנתוני דיוויס שוב פצוע, ובעונה מאוד מאכזבת גם כשמשחק. מה זה אומר על התוכניות של דאלאס ועל הסיכוי שלו לעבור בטרייד?

רענן טאובר: המצב בדאלאס עגום. שנה אחרי הטרייד ההיסטורי ששלח את לוקה ללייקרס, המאבס תקועים. דיוויס בחוץ בפעם המי יודע כמה בקריירה, הפעם עם פציעה ביד (ללא ניתוח), והקבוצה מדשדשת במקום ה-12 במערב. הסיכוי לטרייד? כמעט אפסי לטעמי. אני לא חושב שיש כזה לחץ על ההנהלה להעביר אותו בטרייד (בין היתר כי זו תהיה הודעה רשמית בכשלון על הטרייד של לוקה), לא חושב שיש קופצים על החוזה שלו במצבו הנוכחי ובנוסף, טרם ראינו איך השילוב של פלאג, דייויס וקיירי עובד ביחד. מניח שנראה אותם נותנים לזה צ'אנס לפני שיחפשו לפרק את החבילה.

 

אריק גנות: בתחילת העונה נראה היה שיש טעם לנסות לממש את התוכנית המקורית של האריסון. אמנם הטרייד היה קטסטרופלי, אבל בכל זאת דאלאס קיבלו רוקי ברמת סף אולסטאר, יש להם רול פליירס לא רעים, ועם דיוויס בעונה רגילה וקיירי שאולי חוזר העונה אולי אפשר לעשות משהו.

זה כבר לא יקרה, וסביר שגם דיוויס לא יעבור בטרייד. עם איך שהוא נראה אין שום טעם לשלם עליו מחיר משמעותי, ומצד דאלאס אין הרבה טעם להעביר אותו בשביל חוזה נגמר או שחקן פצוע אחר.

המאבס נראים תקועים עם דיוויס, ואין להם מסלול ברור לשיפור אלא אם הם מצליחים למצוא קבוצה שכן מאמינה בו.

 

עמית מאיר:     כמו רוז, אנתוני דייויס זה שחקן עם פוטנציאל להיות אחד השחקנים הכי מיוחדים שהליגה אי פעם ראתה. וגם דייויס אחוז דיבוק כשזה נוגע לפציעות. המצב צבירה שלו זה פצוע.

דאלאס הימרו עליו שיוכל להשלים את קיירי (עד שנפצע בעצמו) ואז להרים ביחד עם קופר פלאג את הקבוצה בחזרה למקומות שהם רוצים להיות בהם.

נראה שהערך טרייד שלו נמוך מתמיד ביחס לכישרון שלו ודאלאס תקועים איתו. הוא מרוויח העונה 54 מיליון, בעונה הבאה זה יעלה ל-58 מיליון וב-27/28 יש לו אופציית שחקן על סך 62 מיליון. זה הרבה יותר מדי לשחקן שאי אפשר לסמוך עליו שישחק יותר מ-50 משחקים בעונה.

 

אור עמית: החלק הראשון של השאלה משפיע מאד על החלק השני. די ברור שהתוכנית של ניקו האריסון נזרקה מהחלון ודאלאס היו שמחים להעביר את דיוויס, רק שהמניה שלו כרגע בשפל. אני חושב שהסיכוי לראות את דיוויס עובר גבוה יותר בקיץ, כשקבוצות יעשו הערכות מחדש. דאלאס ימשיכו לראות איך הם בונים את הקבוצה סביב פלאג, וסביר יותר שיראו איזה הצעות מקבלים על שחקנים משלימים אחרים עבור בחירות או פרוספקטים. יש לדאלאס עוד שני מסעות חוץ לא קלים (אחד שנמתח סביב שני החלקים של האולסטאר ועוד אחד במזרח בהמשך) ויחד עם העובדה שזו השנה האחרונה שבה יש להם שליטה על בחירת הדראפט שלהם – לא רואה אותם לחוצים על הפלייאוף.

 

דני אייזיקוביץ':  אולי בניגוד לדעה הרווחת, אני לא בטוח שהפציעות של דיוויס וקיירי רעות לדאלאס. הן הורידו את הלחץ מכאן ועכשיו ומאפשרות לקופר פלאג להתפתח כמו שצריך, בקצב שלו. 

דאלאס צריכה לעשות טרייד על דיוויס לקבוצה שתשמור את דיוויס על מינימום דקות עד לפלייאוף ובתמורה לנסות להמשיך לבנות את העתיד שלה. באמצע העונה עוד חשבתי שאולי עם חזרה של קיירי ודיוויס בריא דאלאס עוד יכולה לעשות משהו אפילו העונה, אבל האמת שזה פשוט לא נכון.

האחראי לפיאסקו של הטרייד כבר מזמן בבית, ואיתו צריך לשלוח גם את השאיפות שדיוויס ישחק עונה שלמה. ברגע שמבינים את זה, המסלול לטרייד מתקצר.

שארלוט עם מספר נצחונות בהפרש גבוה לאחרונה. מקרה או מגמה? כמה גבוהה התקרה שלהם?

 

דני אייזיקוביץ':   מגמה. יש שם קבוצה לא רעה בכלל עם ברידג'ס, מילר, בול, סקסטון וכמובן גולת הכותרת קנופל. 

כיאה לקבוצה צעירה ומוכשרת, לצד ניצחונות יפים, יש גם המון הפסדים. 

הנתון המעניין הוא לגבי מילר, ששיחק העונה 31 משחקים ונמצא במאזן חיובי של 17 ניצחונות ו-14 הפסדים. בלעדיו, הקבוצה עם 3 ניצחונות ו-11 הפסדים. מילר נפצע לא מעט ושיחק רק 27 משחקים בעונה שעברה. מצד שני, לאור העובדה שהוא רק בן 23, מוקדם לקבוע שככה תראה כל הקריירה שלו. ביחד עם קנופל ושאר הצעירים, שארלוט בהחלט יכולים להיות אופטימיים בעוד שנתיים שלוש, התקרה העונה עדיין במקרה הטוב ביותר לעוף בסיבוב הראשון.

 

רענן טאובר:  זו נראית מגמה אמיתית ומפחידה. לנצח את פילי ב-37 הפרש ולהחזיק יתרון של 50+ פעמיים בחודש ינואר זה לא מקרי. שארלוט מחזיקה ב-Net Rating הטוב בליגה בינואר. החיבור בין לאמלו בול, ברנדון מילר (8 משחקים רצופים עם מעל 20 נק') והנוכחות המפתיעה של מוסה דיאבטה בצבע  יוצרים קבוצה קטלנית. התקרה? עם הקליעה של קון נופל, הם יכולים להיות סוס שחור במזרח ואולי להשתחל לפלייאין אם יהיו בריאים. בעיקר ימדדו בעונה הבאה.

 

אריק גנות:   שארלוט בריאה אמורה להיות קבוצה לא רעה בכלל. התקפית יש להם הכל בארבע עמדות: קליעה, מסירה, חדירה לסל. קניפל אחד הקלעים הטובים בליגה כבר עכשיו. מילר משחק ברמת אולסטאר. בול כבר היה באולסטאר, ובצדק. כשהוא מחובר למשחק הוא מהטובים בליגה בייצור מצבים.גם ברידג'ס נכס התקפי לא קטן.

הבעיה שלהם היא בהגנה. שארלוט לא הצליחו למצוא סנטר הגנתי טוב מאז אמקה אוקפור, בערך. קאלקברנר נראה מבטיח לאיזה חודש אבל זה עבר, ודיאבאטה חביב אבל זה לא זה. המשמעות היא שונות גבוה: כשהקליעה שלהם הולכת טוב הם בלתי ניתנים לעצירה, וכשלא הם יכולים להפסיד לכל קבוצה.

 

עמית מאיר:     מישהו שכח להזכיר לשארלוט שהם אמורים להיות לא מעניינים ולהפסיד?

5 ניצחונות רצופים עם התקפה מסחררת. מקום 6 עונתי ביעילות התקפית. אבל רק 19 ביעילות הגנתית.

שני שחקנים שמאד מרשימים אותי העונה הם ברנדון מילר וקון קנופל. קנופל טופ 2 במירוץ לרוקי העונה עם מספרים פשוט אדירים. הוא שובר כל שיא שלשות אפשרי לרוקי. 

ברנדון מילר בעיניי הוא כוכב בהתהוות. סבל מפציעה שהשביתה אותו כמעט כל העונה הקודמת וגם העונה החמיץ לא מעט משחקים אבל כשהוא משחק, שארלוט קבוצה הרבה יותר טובה. 

מקרה זה בטוח לא. מגמה גם כנראה שלא. לא חושב שזה יכול להימשך ככה עד סוף העונה.

 

אור עמית: באופן כללי יש קורלציה די גבוהה בין נתון הנט רייטינג למאזן הנצחונות. שלוש הקבוצות המובילות בכל אזור מדורגות בטופ-8 בנט ריטינג השנה בליגה. ב-25 המשחקים האחרונים – מאז שברנדון מילר חזר – שארלוט מדורגת במקום הרביעי בליגה בנט רייטינג (אחרי הת'אנדר, דטרויט ובוסטון) אבל יש 15 קבוצות עם מאזן עדיף. זו חריגה שנובעת מההפרשים הגדולים (שבחלקם, לפחות, הגיעו מהלוז של הקבוצות היריבות: שני הנצחונות המרשימים ביותר של ההורנטס היו על אוקסי ופילי, שהיו בערב השני של בק טו בק אחרי הפסדי חוץ צמודים ערב קודם) ומצד שני כשהדברים מסתבכים – לשארלוט אין פתרון. אבל כדורסל חיובי מהקבוצה הזו, גם אם יש המון בעיות שעוד קופצות מהדף, זה שיפור לעומת מה שהיינו רגילים

 

 

קרא עוד