קיץ 2017 היה יותר מעניין מהפלייאוף. כוכבים שעוברים מקבוצה לקבוצה במגה טריידים, שחקנים חופשיים שחותמים על חוזים גבוהים. המרדף אחרי הסופרסטארים הקיץ היה חסר פשרות והניב כמה קבוצות מאוד מעניינות. לקראת פתיחת עונת 17-18, הכדור הכתום עם פרוייקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: טורונטו ראפטורס

לדף הקבוצה

מי עזב: דמארה קארול (טרייד, ברוקלין), קורי ג'וזף (טרייד, אינדיאנה), פטריק פטרסון (חופשי, אוקלהומה סיטי), פי ג'י טאקר (חופשי, יוסטון).

מי הגיע: סי ג'י מיילס (חופשי, אינדיאנה), קייל וויטייר (חופשי, קליפרס), קיי ג'י מקדניאלס (חופשי, ברוקלין), אוג אנובי (דראפט).

חמישיה: קייל לאורי, דמאר דרוזן, סי ג'י מיילס, סרג' איבקה, ג'ונאס ואלנצ'יונאס

ספסל: נורמן פאוול, דלון רייט, פסקל סיאקם, אוג אנובי, יקוב פרטל, פרד ון-וליט, קיי ג'י מקדניאלס, ברונו קאבקולו, לוקאס נוגיירה, קייל וויטייר.

המהלכים הגדולים של עונת 2016-17:

אז מה היה לנו שם?

דמאר דרוזן קיבל חוזה חדש בקיץ שעבר, ופתח את העונה עם רצון עז להוכיח שהוא שווה את הכסף, אבל הוא עבד הפוך מהכיוון שאליו הולכת הליגה. הקליעה שלו משלוש המשיכה להיות רעה (רק 26%), אבל הוא הפך לאומן המיד ריינג', האזור הזה בליגה שאף שחקן לא רוצה לזרוק ממנו. דרוזן ניצל את המרחב הפנוי בהגנת היריבות וב-12 המשחקים הראשונים עבר את ה-30 נקודות 10 פעמים. פעמיים הוא גם קלע 40 נקודות.

בהמשך הוא נרגע, וביחד איתו כל הקבוצה. את החודשיים הראשונים של העונה טורונטו סיימה עם מאזן 22-‎10, אלא שאז היא יצאה להפסקה. ינואר-פברואר לא היו טובים ולהפסקת האולסטאר היא הגיעה במאזן של 33-‎24 בלבד.

מסאי יוג'ירי ראה הזדמנויות בשוק ועט עליהן. אורלנדו הבינה שהטרייד על איבקה יסתיים באסון ורצתה להציל משהו. יוג'ירי השיג אותו בתמורה לטרנס רוס ובחירת סיבוב ראשון (היו לטורונטו 2, אורלנדו קיבלה את הנמוכה מביניהן). בנוסף, פיניקס רצתה להיפטר מפי ג'יי טאקר שלא היה חלק מהעתיד שלה, ויוג'ירי השיג אותו תמורת בחירת סיבוב שני. במהלכים האלו יוג'ירי השיג מגן טבעת, ושחקן נוסף שיוכל לנסות לעצור את לברון ולגבות את דמארי קארול, שלא עמד בציפיות שהיו ממנו. בנוסף לשחקנים החדשים שהגיעו, טורונטו איבדה את קייל לאורי לפציעה, שממנה הוא חזר רק לקראת סוף העונה.

למרות הפציעה של לאורי טורונטו רצה עד סוף העונה למאזן 51-‎31 שהספיק לה למקום השלישי במזרח ולמפגש עם יאניס בסיבוב הראשון. כבר במשחק הראשון של הפלייאוף ראינו את כל הבעיות הרגילות של טורונטו צצות, וכל מה שהלך בעונה הרגילה פתאום לא כל כך הלך. היעילות של לאורי ודרוזן ירדה פלאים, ובלעדיהם לראפטורס לא באמת הייתה התקפה.

היא הפסידה את המשחק הראשון, ניצחה את השני בקושי רב, והובסה בשלישי. המצב נראה רע, אבל למילווקי עדיין אין את הניסיון שצריך כדי לסיים כזו סדרה. במשחק הרביעי הראפטורס עלו נחושים, עצרו את הבאקס בהגנה וניצחו במשחק איטי מאוד. משחק 6 היה המשחק המרתק בסדרה. טורונטו הובילה כבר ב-25 נקודות, מילווקי הצליחה לחזור ולעלות ליתרון, אבל בסוף טורונטו התעשתה והצליחה לסגור את הסדרה.

הפרס היה קליבלנד ולברון. לאורי נפצע אחרי 2 משחקים, וזה לא ממש עזר לה להימנע מסוויפ. את העונה טורונטו סיימה עם האמירה האומללה והלוזרית של דמאר דרוזן: "אם גם לנו היה את לברון, היינו מנצחים". אין לכם את לברון, דמאר. לא יהיה לכם.

קיץ חם

טורונטו התחילה את הקיץ בלי כסף מיותר ועם 2 שחקנים מרכזיים חופשיים. בדראפט היא בחרה את אוג אנובי (אוג זה קיצור של אוגוגווה – הבחור ממוצא ניגרי), שהיה אמור להיבחר גבוה יותר אבל נפצע בברך וסיים את עונת המכללות מוקדם מדי. כך או כך, הוא יצטרך זמן כדי להשתלב בליגה.

אחרי הדראפט היא התפנתה להחתים את סרג' איבקה וקייל לאורי. איבקה חתם על 65 מליון דולר ל-3 עונות ולאורי על קרוב ל-100 מליון דולר (עם תמריצים) לאותה תקופת זמן. זה פחות או יותר החלון של טורונטו עם החוזים של דרוזן ושאר השחקנים המרכזיים.

אחרי 2 ההחתמות לראפטורס לא היה כסף להמשיך להתחזק והם היו צריכים לפנות שכר. בשביל לפנות את השכר של דמארה קארול הם שלחו אותו לברוקלין עטוף בבחירת סיבוב ראשון וסיבוב שני. בתמורה הם קיבלו את ג'סטין המילטון, שאותו הם שיחררו אחרי שמתחו את החוזה שלו. זה חסך להם 14 מיליון דולר. בנוסף, הם שלחו את קורי ג'וזף לאינדיאנה בתמורה לכלום ושום דבר. ג'וזף הוא אחלה רכז שני, אבל מרוויח הרבה יחסית לרכז שני, כך שהוויתור עליו אולי כואב אבל גם מעשי. במקומו, טורונטו בונה על דלון רייט ופרד ון-וילט שהראו ניצוצות.

אחרי שהעבירה את ג'וזף טורונטו החתימה את סי ג'יי מיילס על חוזה ל-3 עונות בסך 25 מליון דולר (זה לא היה סיין אנד טרייד על פי האתרים השונים). מיילס יחליף את קרול בחמישייה, ואמור לרווח את המגרש עבור הראפטורס. בעונה האחרונה הוא קלע 2.2 שלשות ב-41%, ועבור התוצרת הזו מדובר במחיר מצוין.

לסיום הקיץ הם החתימו את נורמן פאוול על הארכת חוזה באזור ה-40 מליון דולר, שתאפשר לו להפוך לחופשי מוגבל בקיץ הבא. פאוול הראה ניצוצות, והדקות שלו אמורות לעלות משמעותית בעונה הקרובה, ולכן טורונטו העדיפה לשלם עכשיו ולא לחכות לראות מה יהיה המחיר בקיץ הבא. כנראה שבצדק.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אותו מאמן, אותם כוכבים, לא הרבה השתנה. הקבוצה תמשיך להסתמך על לאורי ודרוזן שיובילו את הקבוצה. לידם יהיו כלי נשק חדשים וישנים. סי ג'י מיילס ואיבקה אמורים לעזור לרווח את המשחק עבור שני הכוכבים. ואלנצ'יונאס ימשיך לחפור בצבע. קייל לאורי רשם עונה סטטיסטית טובה יותר מקודמתה, אבל בגיל 31, אפשר להתחיל לתהות אם הוא אחרי השיא. בעונה האחרונה הוא שיחק רק 60 משחקים, וזה לא סימן טוב.

לעומת זאת, דרוזן הוא כלי נשק לא קונבנציונלי בליגה של היום. כיום ההגנות מתרכזות בקו ה-3 ובצבע, ומשאירות את אזור המיד ריינג' פנוי יחסית כדי לפתות את היריבות לזרוק משם. דרוזן מנצל את המרווח הזה בשביל לעשות ממנו מטעמים, וכאמור מרב הנקודות שלו מגיעות משם, ביעילות גדולה משל שאר הליגה.

טורונטו תמשיך להצליח בעונה הרגילה, מכיוון שקבוצות לא יתכוננו אליה במיוחד, אבל הבעיות שלה יצוצו שוב בפלייאוף. בפלייאוף הגנות לומדות את היריבה ומתכוננות בהתאם. הן לא יפקירו את המיד ריינג' עבור דרוזן, יתמקדו בהורדת התפוקה והיעילות של 2 הכוכבים, וזה יהפוך את המשחק של טורונטו למסורבל וקשה.

היא גם תצליח בעונה הרגילה כי, בואו נודה על האמת, היא משחקת במזרח החלש יחסית והסגל שלה, על כל מגרעותיו, הוא עדיין אחד מהטובים במזרח. בטח אחד משמונת הטובים. בפודקאסט שלנו ניסינו להבין אם העונה זה המזרח הכי חלש שראינו ולענות על עוד שאלות.

מנגד, אוהדי טורונטו יכולים להתנחם בספסל המשופר. נורמן פאוול יעלה מהספסל ולאור תצוגות הקליעה וההטבעות האחרונות שלו יש מה להיות מעודד:

אם פאוול יהפוך לסקורר מהספסל הוא יהיה אחד מהמועמדים הראשיים לפרס השחקן השישי. בנוסף אליו יש להם את נוגיירה שרשם עונה טובה ויכול להחליף את ואלנצ'יונאס ולשפר את ההגנה על הטבעת. ון-וליט ודלון רייט יתחרו על הדקות מאחורי לאורי, ושניהם הראו פוטנציאל.

הבעיה של טורונטו היא בעמדות הפורוורד, שם אין לה עומק. סיאקם קיבל הזדמנויות ולא ממש הוכיח את עצמו, ולא בטוח שאנובי מוכן לתרום מיידית בליגה. פאוול, מיילס ודרוזן יוכלו לסחוב את רוב הדקות ב-2-3, אבל ב-4 לטורונטו חסר עוד שחקן מהספסל.

בשורה התחתונה, מרגיש כאילו הראפטורס מיצו את ההרכב של לאורי-דרוזן. בהחלט עם דווין קיייסי. אין להם מה להתקדם בפלייאוף, ולמרות חולשת המזרח הם עדיין לא מסוגלים להתמודד עם בוסטון או קליבלנד, וגם נגד וושינגטון ומילווקי עלולים להפסיד. הם צריכים שינוי עמוק יותר, והתוספת של איבקה לא מספיקה. לאוהדים בטורונטו זה אולי מספיק טוב, אבל אם הראפטורס רוצים להמשיך להתקדם במזרח זה לא יספיק.

תחזית: 47 ניצחונות, מקום חמישי במזרח, והפעם מילווקי תדיח אותם בסיבוב הראשון.

וגאס חזתה לקבוצה 48.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.