בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.
האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?
פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!
לכל הטורים: https://orangeball.co.il/pre26index/
הקבוצה היום: יוסטון רוקטס
נשארו: קווין דוראנט, אלפרן שנגון, פרד ואנווליט, ג'בארי סמית', טארי איסון, סטיבן אדאמס, אמן תומפסון (הארכת חוזה), ריד שפארד, קלינט קאפלה, ג'יישון טייט
עזבו: דוריאן פיני-סמית' (טרייד להורנטס), ג'ף גרין (ללא קבוצה), ארון הולידיי (ללא קבוצה), ג'וש אוקוגי (חתם בג/אז), ג'יי די דיוויסון (ללא קבוצה).
הגיעו: מרקוס סמארט (שוק חופשי), בוגדן בודנוביץ' (שוק חופשי), ברוס ת'ורנטון (דראפט)
מתנדנדים:
מאמן: אימה יודוקה נחשב לאחד המאמנים הטובים בליגה. אחרי השערוריה והפיטורים מהסלטיקס, הוא מצא בית חם בטקסס, הוביל את הקבוצה לשיפור עקבי בכל עונה שבה אימן. ידוע כמאמן הגנה קשוח, שבונה את הקבוצה בדמותו.
חמישייה: פרד ואנווליט, אמן תומפסון, קווין דוראנט, ג'בארי סמית', אלפרן שנגון.
ספסל: ריד שפארד, מרקוס סמארט, טארי איסון, בוגדן בוגדנוביץ', ג'יישון טייט, קלינט קאפלה, סטיבן אדאמס.
המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:
קבלו את איש ה-208 מיליון
אז מה היה לנו שם?
הרקוטס סיימו את עונת 24/25 בתחושת אכזבה קלה. אחרי עונה רגילה מצוינת של 52 נצחונות, במהלכה הציגו את אחת ההגנות הטובות בליגה, הם הגיעו לפלייאוף עם יתרון ביתיות ותחושת מסוגלות. ההגנה עצרה יפה את גולדן סטייט של סטף ובאטלר, אבל ההתקפה פשוט לא הצליחה לתפקד, אף אחד לא הצליח לקלוע מבחוץ, והעומס בצבע של היריבה נראה כמו תחנה מרכזית בראשון בבוקר. הרוקטס הודחו ב-7 משחקים ונדרשו לקבל החלטות בקיץ.
ההחלטה הגדולה היתה ללכת על קווין דוראנט. התשלום עליו לא היה עצום – דילון ברוקס וג'יילן גרין, בעיקר – ועל פני הדברים ניתן היה לצפות שאחד מגדולי הקלעים בכל הזמנים, עדיין ברמת אול NBA, ישדרג את הקבוצה משמעותית. אמן תומפסון נתן חצי שני יוצא מהכלל באותה עונה, ושנגון התגלה כפליימייקר טוב לצד היכולות שלו כריבאונדר ובקליעה מחצי מרחק, ויחד עם הספסל העמוק וההגנה המצוינת רבים הימרו על הרוקטס כסוס שחור.
זה לא ממש מה שקרה. אולי בעיית הבסיס שם היתה הפציעה של ואנווליט, שהשאירה את יוסטון ללא פליימייקר טבעי. דוראנט נתן עונה טובה, אפילו בסטנדרטים שלו, אבל כמו שקורה הרבה בקבוצות שלו, הרוקטס התפתו בקלות רבה מדי לתת לו לשחק לבד מול הגנת היריב. תומפסון לא שיחזר את היכולת שלו מהחצי השני של העונה שעברה, ורמת האנרגיה שלו בצד ההגנתי היתה טיפה נמוכה מדי – לא מעט בגלל שנאלץ לקחת יותר אחריות באין רכז טבעי. בלית ברירה דווקא שנגון היה זה שלקח אחריות, הוביל את הקבוצה באסיסטים, ובלא מעט חלקים של העונה שיחק כמו לוקה דונצ'יץ' ממש גבוה, רק בלי הקליעה מבחוץ וראיית המשחק של הסלובני. ריד שפרד השתפר מאוד אחרי עונת רוקי מזעזעת, הפך לחלק משמעותי מהרוטציה, והיה אחד השחקנים היחידים בקבוצה שקלע מבחוץ בדיוק גבוה ובווליום נאה, אבל מי שציפה ממנו לנהל משחק התאכזב. טארי איסון נשאר חיה הגנתית עם יכולת התקפית מוגבלת, ומי שציפה שג'בארי סמית' יעשה משהו חוץ מלשמור ולקלוע מבחוץ כשהוא חופשי – התאכזב.
בעיית הקליעה שהיתה בעונה הקודמת לא נפתרה – הרוקטס קלעו באחוז סביר לחלוטין (36.4%, עשירי בליגה), אבל כמעט ולא זרקו מהטווח (31.5 זריקות למשחק, שלישי מהסוף). כצפוי, מיעוט הפליימייקרים הוביל גם למיעוט אסיסטים, ולנוכחות של דוראנט היתה השפעה שלילית על ההגנה, שפסגה עוד נקודה למשחק למרות ירידת קצב המשחק. הרוקטס התקשו גם בקליעה מהקו, אבל ניצלו את הסייז הנהדר שלהם כדי ללכת חזק לרבאונד התקפה ולעשות ממנו נקודת קלות, ובנתון הזה עם הובילו את הליגה. בתחום הזה בלט סטיבן אדאמס, שנתן חצי עונה מצוינת לפני שנפצע וסיים את העונה.
כל הקשיים באו לידי ביטוי ברור בפלייאוף, כאשר הרוקטס פגשו את הלייקרס של לוקה, לברון וריבס. למרות הגנה מצוינת הרוקטס התקשו מאוד בייצור נקודות, עברו את ה-100 רק פעמיים, וניצחו רק שני משחקים בדרך לעוד הפסד בסיבוב הראשון.
קיץ חם
הרוקטס לא היו פעילים מדי בקיץ. המהלך הגדול שביצעו היה בכלל פיננסי -הם העבירו את דוריאן פיני סמית' המאכזב והחוזה הגדול מדי שלו להורנטס בשביל לרדת מתחת לאייפרון השני. מעבר לכך הם ויתרו על שחקני מינימום (הולידיי, אוקוגי, גרין) והביאו שחקני כמעט מינימום.
מרקוס סמארט אמור להיות הכי מעניין מהחדשים. האיחוד מחדש שלו עם יודוקה והיכולת ההגנתית ישחקו תפקיד משמעותי. האם קבוצה שהתקשתה בלקיעה צריכה עוד שחקן של 33% משלוש? הזמן יגיד.
בוגדן בוגדנוביץ' היה פעם בדיוק הקלע/ פליימייקר משני שיוסטון צריכה, אבל עבר שתי עונות רוויות פציעות ונראה רע גם כשהיה על הפרקט בקליפרס. קשה להאמין שייתן הרבה בגיל 34 ועם סגל די עמוס.
ברוס ת'ורנטון הוא מסוג השחקנים שיוסטון צריכה – עם ראיית משחק מצוינת ויד טובה מבחוץ. בגובה 1.80 ועל התפקיד של שפארד גם לו יהיה קשה לקבל דקות, וסביר להניח שעיקר תרומתו יהיה בג'י ליג.
אמן תומפסון קיבל חוזה גדול להרבה שנים, וינסה להוכיח שהוא שווה אותו.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
השינוי הגדול מהעונה שעברה אמור להיות פרד ואנווליט. בשיאו, הרכז נמוך הקומה היה אחד ממקבלי ההחלטות הטובים בליגה, כאשר בעונתו הראשונה הרוקטס הוא מסר 8 אסיסטים למשחק ואיבד רק 1.7 – יחס שלא היה מבייש את כריס פול. הוא גם קלע נהדר מבחוץ, ועם ניסיון פלייאוף מוכח כולל אליפות בטורונטו. הבעיה היא ששיאו כבר מאחוריו: הוא בן 32, אחרי פציעת ACL שהשביתה אותו לעונה שלמה, וכבר בעונת 24/25 ניכרה ירידה ביכולתו. בתרחיש האופטימי, הוא יחזור ברמה של 80-90% מהשיא והרוקטס יקבלו בדיוק את השחקן שהם צריכים. בתרחיש הפסימי, ימיו כשחקן NBA משפיע כבר מאחוריו.
היכולת שלו תהיה משמעותית גם לשחקנים האחרים. ואנווליט טוב ירווח את המשחק ויאפשר לתומפסון לנצל את אתלטיות העל שלו כדי להגיע לצבע, ולשנגון לעשות את אותו הדבר עם הגובה והמסה שלו, בלי שיהיה שם פקק. ניהול משחק טוב יותר יתן את הכדור לדוראנט במצבים טובים ואחרי הנעת כדור, לא סתם באחד על אחד. אם ישחזר את היכולת ההגנתית, לרוקטס יש סיכוי להיות קבוצת הגנה טופ 3 בליגה.
מבחינת פוטנציאל שיפור, צריך להסתכל על ריד שפארד ואמן תומפסון. שפארד הצליח להוכיח את עצמו כקלע בעונה שעברה, אבל תרם מעט מאוד לניהול המשחק למרות שבקולג' תרם רבות גם בתחום הזה. אם הוא יוכל לתת קפיצת מדרגה, אולי הרוקטס לא יתגעגעו כל כך לואווליט של לפני שנתיים. תומפסון יכול לעשות עוד צעד קדימה גם כשחקן הגנה וגם כמוסר, בעיקר במתפרצות. הוא עשה התקדמות גדולה כקלע עונשין בעונה שעברה, ואם יוכל להתייצב כקלע שלשות סביר מינוס הוא יהיה אולסטאר. ממה שראינו עד עכשיו, אין מה לצפות.
דוראנט סיפק עונה בריאה מאוד, ועדיין אחד הסקוררים הגדולים, אבל מתישהו הוא צריך לרדת – וגיל 38 לא עושה טוב לאף שחקן.
בשורה התחתונה, הרוקטס לא ממש פתרו את הבעיות שלהם, ולקוות לקסמים מואנווליט בגילו ובמצבו הפיזי זו לא בדיוק תוכנית פעולה מבטיחה.
תחזית:
הרוקטס ניצחו 52 משחקים בשתי עונות רצופות, ונשארו בערך אותה קבוצה, עם שיפורים וירידות בשוליים. אם נהיה אופטמיים לגבי מצבו של ואנווליט זה אמור לתת להם עוד כמה נצחונות. 55 נצחונות וסיבוב שני בפלייאוף יהיו עונה יפה מבחינתם.
