עונת 24-25 הסתיימה עם ניצחון של הקבוצה הצעירה מאוקלהומה סיטי, בניצוחו של ה-MVP שיי גילג'וס-אלכסנדר. אלופה שביעית בשבע עונות כשהאלופה היוצאת לא עוברת חצי גמר איזורי. הת'אנדר בנויים בשביל ליצור שושלת. האם הם הולכים להשתלט על הליגה?
הקבוצה היום: סן אנטוניו ספרס
נשארו: ויקטור וומבניאמה, דיארון פוקס (חוזה מקס), ג'רמי סוהן, דווין ואסל, סטפון קאסל, האריסון בארנס, קלדון ג'ונסון, ג'וליאן שמפייני, ביסמאק ביומבו, ג'ורדן מקלוכלין
עזבו: כריס פול (חופשי לקליפרס), סנדרו ממולקשווילי (חופשי לטורונטו), צ'ארלס באסי, מלאכי ברנהם ובלייק ווסלי (טרייד לוושינגטון)
הגיעו: קלי אוליניק (טרייד מוושינגטון), לוק קורנט (חופשי), לינדי ווטרס (חופשי), דילן הארפר (בחירה 2 בדראפט), קרטר בראינט (בחירה 14)
חמישייה: דיארון פוקס, דווין ואסל, סטפון קאסל, ג'רמי סוהאן, ויקטור וומבנייאמה.
ספסל: קורנט, בארנס, קלדון, שמפייני, הארפר, אוליניק, ווטרס, בראינט
המהלכים הגדולים של עונת 2024/25:
אז מה היה לנו שם?
הספרס נכנסו לעונה הקודמת בלי לדעת שהיא הולכת להיות המשמעותית ביותר בתולדות המועדון, לפחות מזה 30 שנה. היו להם הרבה ציפיות מהרכש החדש של הקיץ, כריס פול, ומהיהלום וומבניאמה שנכנס לעונתו השנייה, אבל תוך שבוע בלבד גרג פופוביץ' עבר שבץ ונעדר עד להודעה חדשה. למרות זאת נראה היה שהמאמן הזמני מיטש ג'ונסון הסתדר יחסית.
הספרס אולי לא היו בצמרת המערב, אבל שמרו בחודשיים הראשונים על מאזן חיובי והגיעו לפגרת האולסטאר עם 23 ניצחונות, אחד יותר מה-22 שהשיגו בכל העונה הקודמת ביחד. לא רק זה – וומבניאמה נבחר למשחק האולסטאר עצמו, וסטפון קאסל הרוקי זכה בתואר המצטיין של משחק הכוכבים הצעירים וסיים שני בתחרות ההטבעות. הדובדבן שבקצפת היה שרגע לפני תום חלון ההעברות בפברואר הגיע בטרייד כוכב נוסף – דיארון פוקס מסקרמנטו.
הכל היה מוכן לקראת עונה נהדרת ואולי אפילו אופסיזן, אבל כמו במשל על איקרוס והשמש, כנראה שהם ריחפו מהר מדי גבוה מדי, ומייד אחרי האולסטאר הכל קרס בבת אחת. זה התחיל כשהתגלה לוומבניאמה קריש דם שהשבית אותו עד לסוף העונה, ונמשך כשהקבוצה השביתה ביוזמתה את פוקס לטובת ניתוח באצבע, ברגע שהבינה שפלייאוף כבר לא יקרה השנה. כפרס ניחומים, קאסל זכה בתואר רוקי העונה, אבל הפרס האמיתי היה כשכדורי הגרלת הלוטרי סידרו להם את הבחירה השנייה בדראפט.
קיץ חם
@sagirefael.nba.il 60 שניות על הקיץ של סן אנטוניו ספרס NBA כדורסל לברון #דניאבדיה #timduncan #wemby
רגע לפני הקיץ, למעשה בעיצומו של הפלייאוף, גרג פופוביץ' הודיע על פרישה מאימון כדורסל. הוא ימשיך לשמש בתפקיד ניהולי במועדון, אבל העביר את שרביט האימון לג'ונסון, ובמסיבת העיתונאים נראה חלש ושברירי מאי פעם. הוא תמיד אמר שישמח להשאיר את המועדון במצב טוב משקיבל, והפעם הצליח לו, כי מלבד וומבניאמה ופוקס הספרס גם השיגו מהדראפט השנה את דילן הארפר, גארד מבטיח והבן של רון הארפר, שזכה ב-5 אליפויות (במדי הבולס והלייקרס).
הארפר הוא רכז מחונן עם שליטה נהדרת בכדור וסיומת מעולה מתחת לסל. יש לו ראיית משחק טובה, קבלת ההחלטות שלו טובה ובפוטנציאל הוא יכול להיות אולסטאר או יותר מזה, כי הוא גם מאוד חכם. הבעיה העיקרית שלו היא הקליעה, בדגש על קליעה מכדרור, אבל בניגוד להרבה גארדים אחרים הוא גם לא חור בהגנה. רחוק מזה.
בבחירה הנוספת, שהספרס קיבלו מאטלנטה, הם בחרו את קרטר בראינט, ווינג אתלטי וגבוה עם יכולות הגנתיות נפלאות שכבר בליגת הקיץ הראה אותן. גם לו יש בעיות קליעה, אבל בניגוד להארפר אין ממנו הרבה ציפיות שיתמודד איתן כבר העונה.
שני המהלכים הנוספים של הספרס נועדו לטפל בשתי הבעיות העיקריות שלהם מהעונה שעברה: גיבוי לוומבי והגנה, בדגש על הגנת טבעת. לוק קורנט, שהגיע אחרי 4 עונות בבוסטון ואליפות אחת, נחשב לאחד מהסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה. אם בעונה שעברה בכל פעם שוומבי ירד לספסל היריבות חגגו וההגנה קרסה, הפעם הספרס יכולים להיות שקטים שזה לא יקרה, או לפחות לא באותה מידה.
גם קלי אוליניק, שהגיע בטרייד מוושינגטון, בא לתת מענה לאותה בעיה. הוא אמנם לא עילוי הגנתי באותה רמה אבל הוא כן חכם ויוכל לשחק לצד וומבי אפילו, כי הוא מרווח, קולע משלוש ויודע לייצר נקודות לעצמו – ונזכיר שגם הוא בוגר המערכת של בוסטון.
אחרון חביב הוא לינדי ווטרס, שההחתמה שלו עברה די בשקט מתחת לרדאר, אבל הוא מסוג השחקנים שהספרס מאוד אוהבים: קלעי שלשות מובילי, בלי הרבה תרומה מעבר. יכול מאוד להיות שהוא דווקא יראה דקות, במיוחד בתחילת העונה ואם יהיה בהן טוב, ולא סתם ישמש כשחקן 14 שמחמם מגבות מהספסל.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הבעיה העיקרית שהספרס יצטרכו להתמודד איתה העונה – ויש שיגידו שאלו צרות טובות – היא העומס היחסי בקו האחורי. לכאורה, אחרי שהספרס בחרו את הארפר ונהנו מעונת רוקי משובחת של קאסל, הטרייד על פוקס נראה פתאום קצת מיותר. הם אפילו החתימו את פוקס על חוזה חדש שייכנס לתוקפו בסוף העונה – ולא סתם חוזה, אלא חוזה מקס. עם שני רכזים צעירים נהדרים, מה פתאום הספרס צריכים לשלם למעלה מ-50 מיליון לרכז שבמהלך החוזה יחגוג 30, ובשיאו היה פרינג'-אולסטאר?
העניין הוא שלהסתכל על סיטואציית פוקס רק מהזווית הזו קצת חוטא למציאות. אם נסתכל על זה מזוויות אחרות, ליתר דיוק שתיים, זה אולי לא ייראה מהלך הזוי כל כך. דבר ראשון, סביר להניח שהחוזה הזה הוא תוצאה של התחייבות מתגלגלת בעל פה שהספרס נתנו לפוקס וסוכניו אי-שם בפברואר, עוד הרבה לפני שידעו מה יקבלו בהגרלת הדראפט. בעידן של היום, כלשחקנים ולסוכנים שלהם יש הרבה כוח בידיים, שבירת המילה מול ריץ' פול, אחד הסוכנים החזקים שמייצג עוד כמה שחקני ספרס וכוכבים גדולים בליגה, יכולה לעלות לקבוצה שבעתיים אחר כך.
אפילו אם נשים את ההתחייבות הזו בצד, החוזה הזה לא כל כך נורא. הארפר עוד לא ראה דקה פרקט – ולמעשה בתחילת ספטמבר הודיעו שהוא עבר ניתוח שישבית אותו ממשחקי ההכנה. יש סיכוי לא מבוטל שהוא ייעדר גם מהשבועות הראשונים בתחילת העונה. גם בלי הפציעה, חובת ההוכחה עוד עליו, ודווקא לתת לו לעלות מהספסל ולהתרגל לליגה ב-20 דקות למשחק, כשכל הלחץ על פוקס, יכול לעזור לו להתפתח.
גם אם הארפר יעשה את הבלתי יאמן וינצח את קופר פלאג במירוץ לרוקי העונה – מה שיתן לספרס 3 זכיות רצופות – ויהפוך את פוקס למיותר בעוד שנה או שנתיים, זה עדיין לא נורא. אחת הבעיות העיקריות של הספרס הקיץ מחוץ למגרש הכדורסל הייתה שבתחרות על השמות החמים שנזרקו לאוויר – בין אם זה דוראנט שחתם מעבר לכביש ביוסטון או יאניס שלבסוף נשאר במילווקי – לא באמת הייתה להם יכולת להרכיב חבילה טובה. עזבו רגע בחירות דראפט, איזה צעיר או שחקן רוטציה מבטיח הם היו יכולים להציע? דווין ואסל? ג'רמי סוהן?
אם ב-2027 מגה-כוכב אחר יחליט שנמאס לו, והארפר יענה על הציפיות ממנו, בהחלט יהיה אפשר לארוז יפה את פוקס בסרט מתנה ולצרף כמה בחירות דראפט. יהיה פחות קשה למכור את זה לסוכניו של פוקס מאשר להפר את ההבטחה, אם היא באמת ניתנה. הרי תמורת כל כוכב שמרוויח 40-50 מיליון וצפונה הספרס יצטרכו לתת חוזים שמנים כהשלמה, ולקבוצות מסוימות פוקס בהחלט יכול להועיל, גם עם החוזה הזה. בסוף העונה הוא יהיה רק בן 29, והוא עדיין אחד משחקני הקלאץ' הטובים בליגה.
אבל עוד לפני שזה יקרה, צריך יהיה לשחק כדורסל, וכולנו תקווה שנראה עונה בריאה של וומבניאמה. למרות שהוא שיחק רק 46 משחקים בעונה שעברה – קצת יותר מחצי – וומבי סיים עם כמעט 30 חסימות יותר מהשחקן הבא בתור אחריו, ברוק לופז. עם ממוצע של 3.8 חסימות למשחק הוא היה בדרך לעונה של כ-300, הישג ששמור רק למעט ולא קרה מאז תחילת שנות ה-2000.
החסימות הן רק נדבך אחד ביכולת ההגנתית שלו, וכמעט בכל מדד אפשרי רואים את ההשפעה שלו על ההתקפות של השחקנים היריבים, שמפחדים לקחת עליו זריקות. הפערים במספרים ההגנתיים של הספרס איתו על המגרש ובלעדיו היו אדירים, ואם לא יקרה משהו חריג, וומבי צפוי לזכות בתואר שחקן ההגנה של העונה מעכשיו ועד שיחליט שנמאס.
מבחינת התקפה, יהיה מעניין לראות אם המגמה שהתחיל בעונה הקודמת תימשך גם השנה: בהיעדר משחק פוסט משובח וקושי מסוים לחדור לסל עם כדרור, וומבניאמה בילה חלק ניכר מהזמן בהתקפה סביב קשת השלוש ולמעשה שיחק יותר כסוג של פורוורד, שמקבל את הכדור גבוה. או אם תרצו, כמו המודל לחיקוי שלו קווין דוראנט. הוא לקח 8.8 זריקות לשלוש למשחק – אותן קלע ב-35% (קצת פחות מאשר ממוצע הליגה) – מקום 13 בליגה ויותר מקלעים כמו טיילר הירו, ג'יימס הארדן וטרה יאנג.
היעילות כמובן לא באותה רמה כמו קלעי העל (אם כי הארדן ויאנג שניהם קלעו באחוזים גרועים יותר), וזה יהיה המבחן העיקרי שלו העונה: האם בחירת הזריקות תהיה יותר חכמה, כי כשהוא נשאר פנוי הוא דווקא קלע ביעילות טובה מאוד (39.7%).
למעשה, זה היה אחד הקטליזטורים לכך שלקח הרבה זריקות, כי לא פעם זה הכריח את ההגנה להביא עליו עזרה הרבה מחוץ לצבע ולקשת השלוש, ושיחרר שחקנים אחרים להיות פנויים לזריקה נוחה. הוא יצטרך גם לעבוד על שאר האלמנטים שלו בהתקפה, ולהראות שהוא שחקן שלם שלא סתם נבחר לאולסטאר על סמך פופולריות אלא כזה שיכול להוביל קבוצה מנצחת.
אחד מאותם אלמנטים שעליהם עבד בקיץ היה יכולת המסירה, בדגש על מסירת רוחק מהירה אחרי הוצאת כדור מתחת לסל, כחלק ממגמה שמסתמנת של הספרס לשחק מהר. יש לכך כמה סיבות: קודם כל לנצל את הרגליים הטריות של הסגל הצעיר יחסית, כש-5 מ-10 השחקנים שצפויים לשחק 20+ דקות למשחק הם בני 25 ומטה, כולל וומבניאמה, הארפר וקאסל. דבר שני, לשחק יותר פוזשנים על חצי מגרש ולא בהתקפה מסודרת, כשרוב הסגל נטול יכולות לייצר לעצמו ממש או לקלוע ממרחק.
אלמנט נוסף שיעמוד למבחן הוא הכושר של וומבניאמה. בחודש וקצת לפני שהוא נפצע בפברואר, היה ניכר שוומבי מגיע מותש לרבעים האחרונים. זה מובן מאליו, כשהמון מהנטל בשני צידי המגרש היה על כתפיו. העונה נראה אם כל החיזוקים שנעשו כדי להוריד ממנו נטל – כולל פוקס שלא ממש זכה לשחק לצידו עדיין – יקלו עליו. הרבה יקום ויפול על השילוב בין פוקס לוומבי, ועל היכולת של שאר החלקים להשתלב באותה מכונה, כולל ג'רמי סוהן שעומד לסיים את חוזה הרוקי שלו, והספרס לא סתם מיאנו להציע לו בינתיים חוזה חדש.
הרבה גם יהיה על הכתפיים של המאמן החדש, מיטש ג'ונסון, שנכנס לנעליים גדולות ויצטרך להוכיח שהוא ראוי אליהן. בעונה שעברה היה קשה לתת לו את הקרדיט הרשמי על היכולת של הקבוצה, והעונה הוא ייבחן בזכוכית מגדלת ולא יהיו לו יותר תירוצים של "לוומבי אין סנטר מחליף" או "הקבוצה צעירה מדי ומתבססת על שחקן כמו בלייק ווסלי מהספסל". יהיה לו ספסל סולידי, עם האריסון בארנס הוותיק ורוקי מאוד מבטיח, חמישייה עם שני אולסטארים בפוטנציה, ושחקנים משלימים שיכולים להוביל את הקבוצה למאזן חיובי לראשונה מאז 2019. אפילו הגיע עוזר מאמן חדש – שון סוויני, שנחשב למי שאחראי להגנה הטובה יחסית של דאלאס.
הסגל שיעמוד לרשותו – ויש שיגידו שהעמידו לרשותו, כי את רובו הוא לא באמת בחר בעצמו – לא חף מחסרונות. וומבניאמה אמנם מושך הרבה פוקוס ומעמיד שורות סטטיסטיות בלתי נתפשות, אבל צריך להוכיח שהוא יכול להיות נוכח גם בקלאץ', אחרי שבעונה שעברה נכשל לא מעט בניסיון לנצח לקבוצתו את המשחק. ריבוי הגארדים יכול להיות לטובת הקבוצה אבל גם לרעתה, אם ככל שהעונה תתפתח ירצו לתת יותר דקות לדילן הארפר, ומישהו מבין השלישייה ואסל-קאסל-פוקס יצטרך לנשוך שפתיים ולוותר עליהן. לא בטוח שזה יתקבל ברוח טובה ואולי יגרום למשבר בחדר ההלבשה. מעל לכל, לספרס עדיין אין כיוון בהתקפה. רחוק מכך. כמעט כל הווינגים והגארדים נטולי קליעה מבחוץ, ולהרבה מהם יש נקודות תורפה אחרות במשחק. קשה לקלוע הרבה כשאת עיקר הנטל צריכים לשאת הפורוורדים שלך. גם וומבניאמה רחוק מלהיות מושלם, ולא ברור איך השילוב בינו לבין פוקס ייראה, כשהרבה מהאלמנטים שפוקס עושה טוב כרכז (כמו פיקנרול) הם לא בדיוק הלחם והחמאה של החייזר מצרפת. יצטרכו למצוא שיטה כדי להפיק מהם את המירב.
תחזית:
זו כבר נשמעת קלישאה שחוקה, אבל באמת שהשנה המערב הולך להיות צפוף מאי פעם. אם בעונה שעברה עוד היו 3-4 קבוצות ש"התחרו" על קופר פלאג, העונה למעט יוטה לא באמת ברור מי תעשה טנקינג החל מכדור הפתיחה. סביר שבסוף ייפלו 2-3 קבוצות, אבל בכל משחק עד פגרת האולסטאר הספרס יצטרכו לירוק דם.
יחד עם זאת, יש להם יכולת להפתיע ועל הנייר סגל ששווה מקומות 8-10 במערב. כל דבר פחות מזה, במיוחד אם לא ישיגו מאזן חיובי, יהיה אכזבה אדירה. בתסריט האופטימי הם יכולים לסיים אפילו במקומות 6-7 ו/או לעלות לפלייאוף מהפלייאין. הדחה מכובדת בסיבוב הראשון מול האלופה שבדרך או מול סגניתה היא לא מילה גסה. הניסיון שהשחקנים יצברו העונה יעזור להם, ובעונה הבאה השמיים הם הגבול. רק שוומבניאמה יישאר בריא אינשאללה.
