האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

קבוצה ביום – שארלוט הורנטס

נשארו: לאמלו בול, מיילס ברידג'ס, גראנט וויליאמס, ברנדון מילר, קודי מרטין, וסיליה מיצ'יץ', ניק ריצ'רדס, טרה מאן, מארק וויליאמס, ניק סמית' ג'וניור, סת' קארי,

עזבו: דאוויס ברטאנס, אלכסיי פוקושבסקי, אמארי ביילי, ליקי בלאק, JT ת'ור, ברייס מקגואנס

הגיעו: ג'וש גרין, טיג'אן סלון, KJ סימפסון, טאג' גיבסון, מוסה דיאבטה

מתנדנדים: קיונטה ג'ונסון, קיילב מקונל, ג'ואל סוריאנו,

חמישייה: לאמל בול, ברנדון מילר, ג'וש גרין, מיילס ברידג'ס, מארק וויליאמס

ספסל:  גראנט וויליאמס, קודי מרטין, וסיליה מיצ'יץ', ניק ריצ'רדס, טרה מאן, ניק סמית' ג'וניור, סת' קארי, טיג'אן סלון, KJ סימפסון, טאג' גיבסון, מוסה דיאבטה

המהלכים הגדולים 23-24

אז מה היה לנו כאן?

עוד עונה עם ציפיות מסתיימת בעוד עונה אבודה. אחרי עונה רבת היעדרויות, ההורנטס הגיעו עם בעלים חדשים, סגל כמעט מלא (למעט מיילס ברידג'ס שהושעה לעשרת המשחקים הראשונים) ועם חיזוק משמעותי ומעורר מחלוקת בדמות ברנדון מילר, הבחירה השניה בדראפט, שבא להוכיח שהוא ראוי להיבחר מעל הפרוספקט הנחשק, סקוט הנדרסון. החדשות הטובות – מילר הוכיח את זה בהחלט. 17 נקודות למשחק ביעילות סבירה כשהוא מציג קליעה טובה מהמידריינג' ומהשלוש הוכיח שהוא, לפחות נכון לעכשיו, אכן היה הפרוספקט השני בטיבו בדראפט ובחירת הקונצנזוס למקום השלישי כרוקי העונה.

החדשות הרעות? ובכן, כל השאר. הגרעין הצעיר של הקבוצה, שמורכב מברידג'ס, מילר, לאמלו בול ומארק וויליאמס שיחקו יחד 116 פוזשנים בלבד כל העונה, דבר שמקביל למשחק וקצת. זה מעט. ממש ממש מעט. פציעות הקרסול הטורדניות של בול הפכו ממטרד לסכנה אמיתית. לאחר 15 משחקים ראשונים בהם שיחק את הכדורסל הטוב בקריירה (26  נקודות ב-57% טרו שוטינג), בול הושבת לתקופה עם פציעה בקרסול לחודש וחצי, ולאחריה שב לשבעה משחקים נוספים והושבת לשאר העונה בתואנה דומה, לא מבלי עדכונים סותרים ומבלבלים מהצוות הרפואי של שארלוט, כמיטב המסורת. 22 המשחקים ששיחק העונה מצטרפים ל-36 המשחקים ששיחק שנה קודם לכן, ומטילים ספק אמיתי ביכולת שלו לקיים את חוזה המקס' עליו חתם רק שנה שעברה. נוסף אליו, גם מארק וויליאמס, שחקן השנה השניה המבטיח שהוכיח יכולת מרשימה עם ממוצע דאבל-דאבל (4.6 ריבאונדים בהתקפה), אך שיחק 19 משחקים בלבד עקב פציעה בגב (ותויג כשחקן בספק כארבעה חודשים ע"י הצוות הרפואי עד שסוף סוף הושבת).

בהורנטס הגיעו לחודש ינואר עם מאזן 7-24 שלילי , כשהם מנצלים את הזמן להשתעשע עם ליינאפים שהתוצאות שלהם נראות כמו טעות הקלדה (ספגו 125 נק' ל-100 פוזשנים עם PJ וושינגטון כסנטר! והם שיחקו עם זה כמעט אלף פוזשנים!). למרות שברור היה שהבעלים החדשים ימנו נשיא חדש לענייני כדורסל במקום מיץ' קופצ'אק המכהן, ההורנטס החליטו כבר למכור כבר עכשיו את נכסי הקבוצה למרבה במחיר. וושינגטון, טרי רוזיר וגורדון הייוורד נשלחו לקבוצות פלייאוף כששתי בחירות סיבוב ראשון, ואסילה מיצ'יץ' וטרה מאן מ-OKC וגראנט וויליאמס מדאלאס, ששב למכורתו בצפון קרוליינה לאחר חצי שנה שנויה במחלוקת במאבס, מגיעים כנכסים המשמעותיים בתמורה. אלו אכן היו המהלכים האחרונים של קופצ'אק כנשיא לענייני כדורסל, כשעבר באופן רשמי לתפקיד ייעוצי בקבוצה מיד לאחר הטרייד דדליין.

כיאה לאירגון שעבר מנטלית לקנקון מוקדם מאוד בעונה, הקבוצה לא חיכתה לאוף סיזן  ומצאה את מחליפו כבר במהלך העונה. חיפוש של חודש הסתיים במינויו לתפקיד של ג'ף פיטרסון בן ה-35, שבילה את שבע השנים האחרונות כעוזר GM באטלנטה ובברוקלין, והיה מקושר להורנטס כבר החל משנה שעברה. אסופת השחקנים הרנדומלית על המגרש, לעומת זאת, הפיקה את המיטב מחודשי הזבל, בנוסף לברידג'ס שזכה לכל הדקות שיכול היה לקבל עם 37.4 בממוצע למשחק, רביעי בליגה (דבר שלשמחת שונאיו הרבים גם עזר לו להיות השחקן עם הפלוס-מינוס הגרוע בליגה, כולל משחק בודד והיסטורי של 56-) ומילר שקלע 20 נקודות למשחק בחצי השני של העונה. וסיליה מיצ'יץ', גראנט וויליאמס ומאן פתחו בחמישייה והוכיחו יעילות, ואפילו הצליחו לחבר חמישה ניצחונות רצופים על נמושות הליגה, ולהיות (כנראה בשגגה ומזל של החטאות היריבות – 31% משלוש) אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה לאורך שלושה שבועות בחודש פברואר-מרץ. הקבוצה נמלכה בדעתה מיד לאחר מכן וניצחה 6 מ-25 המשחקים האחרונים (הם שיחקו עם גראנט וויליאמס כסנטר! הם ספגו 130 נק' ל-100 פוזשנים!), כולל ניצחון אחד שנכפה עליה במחזור האחרון ע"י הקאבס שניסו לרדת בדירוג, בדרך למאזן 61-21 שלילי, והמקום השלישי מהסוף בליגה – מקווים למזל דומה בהגרלת הדראפט כמו בשנה שעברה.

קיץ חם

אך עוד לפני הגרלת הלוטרי, ההורנטס ופיטרסון עמדו בפני אתגר ראשון – מציאת מאמן. סטיב קליפורד הודיע כבר לפני סיום העונה כי יעבור לתפקיד בפרונט אופיס, במה שהיה סוד גלוי כבר מרגע מינויו לפני שנתיים. קליפורד שהגיע כסותם חורים לאחר שקני אטקינסון הבריז בשניה האחרונה, נבחר כי מייקל ג'ורדן ממנה אנשים רק ממעגל מאוד מצומצם ונשאר כי החלפת הבעלים נעשתה מאוחר מדי מכדי למצוא תחליף. הוא הביע מורת רוח ממצב הקבוצה ומתפקודו כמאמן עם כנות מרעננת כבר לאורך העונה:  "בואו נהיה כנים, אני הגעתי לכאן כדי לשפר את ההגנה, ונכשלתי בזה כישלון חרוץ", הודה בפברואר לאחר עוד הפסד.

צ'ארלס לי בן ה-39 נבחר להחליפו. לי היה מועמד מוביל לפי דיווחים, וקיבל את הבשורות כמה ימים לפני שזכה עם הסלטיקס באליפות כעוזר מאמן בכיר. על אף גילו הצעיר, הוא עוזר מאמן מנוסה ומוערך, שבילה עשר שנים כעוזר מאמן בליגה, כולל זכייה נוספת באליפות בקדנציה של חמש שנים בבאקס. לאחר שהתראיין לכ-11 קבוצות בשלוש השנים האחרונות (כולל ראיון לפני שנתיים בהורנטס), הצליח להנחית את המשרה הנכספת כמאמן ראשי.

לאחר מכן הקבוצה פנתה לדראפט, שבו לא רק שלא הגיעה לטופ 3, אלא הידרדרה עד המקום ה-6, בו הפתיעו ובחרו את טיג'אן סאלון, שנראה כמו הפרוטוטייפ של עוד פרוספקט צרפתי. אחד הפרוספקטים הצעירים בדראפט עם כלים פיזיים מאוד מרשימים (2.06 עם ווינגספאן של 2.16), אבל עם ראיית משחק ועבודת רגליים בוסריים מאוד. פיטרסון אמר כי הוא מקווה שיוכל לתרום בהגנה כבר בשלב זה כשחקן אנרגיה, דבר שעוד לא הגיע לידי ביטוי בליגת הקיץ, בה לא הצליח לרשום אפילו בלוק או חטיפה אחת לרפואה. בקבוצה תולים תקווה באפסייד הקליעה שלו, שכרגע מתבטא בעיקר בנכונות לזרוק (5 ניסיונות למשחק בליגה הצרפתית) בהצלחה בינונית (31%). בבחירת הסיבוב השני בחרו את KJ סימפסון, רכז מכללות מנוסה שנבחר לחמישייה הראשונה של ה-12-PAC.

בשוק החופשי, לקבוצה היו שלוש מטרות. בראש ובראשונה, לחכות לזמן שבו יצליחו שבו יהיה סביר מבחינת יח"צ להודיע על החתמתו מחדש של מיילס ברידג'ס. וכך שחררו ביום שישי בלילה הודעה על כך שהחתימו את האחרון על 75 מיליון ל-3 השנים הקרובות. למרות שברידג'ס הורשע במסגרת הסדר טיעון בתקיפת אשתו, מה שהוביל להשעייה או החמצה של העונה שעברה, גם ההנהלה הישנה וגם החדשה הביעו עמדה עקבית כי כל עוד ברידג'ס ישחק כדורסל ברמה גבוהה, זה לא צפוי להשפיע על חוזהו העתידי. לאחר עונה בריאה של 21 נקודות,  הצדדים הגיעו להסכמה מהירה כבר בתחילת הפרי-אייג'נסי.

המטרה השניה, כראוי לקבוצה בבנייה, היה להשתמש במקום מתחת לתקרה כדי לקבל נכסים. במסגרת הזו הקבוצה קלטה ושחררה את רג'י ג'קסון ודבונטה גרהאם בתמורה לכמה בחירות סיבוב שני, וגם קיבלה את ג'וש גרין מהמאבס בטרייד של שש קבוצות (תמורתו העבירו בחירת סיבוב שני). גרין הוא אמנם מוסר טוב בתנועה וקולע משלוש אם פנוי, אבל לא הצליח להפוך לקלעי האוטומטי שנדרש לצידם של לוקה וקיירי, ולכן בדאלאס העדיפו על פניו את קוונטין גריימס, שבאמתחתו כבר עונה של 39% מהטווח על ווליום גבוה. יחד עם זאת, הוא רק בן 24, ובהורנטס, שזקוקים לעוד שחקן שיוצר גם מכדרור, מאמינים כי הוא מועמד מיטבי לשחקן סקונד דראפט שיצמח עם הגרעין הצעיר של הקבוצה.

לבסוף, הקבוצה גם שמה דגש על נוכחות וטרנית מיטיבה בחדר ההלבשה, דבר קריטי לקבוצת שחקנים פשוט בלתי נסבלת. סת' קארי הוחתם לעונה נוספת אחרי שהגיע בשלהי השנה שעברה, וטאג' גיבסון שגם בגיל 39 בואכה 40 ימשיך לקבל את הצ'קים האלו, בערך שלוש שנים אחרי שפרש באופן לא רשמי. גם קמבה ווקר, אגדת המועדון ואדם מקסים לכל הדעות, שפרש בתום העונה האחרונה לאחר שלא הצליח להחלים מפציעות הברכיים שרדפו אותו מיד אחר שעזב את הקבוצה, מונה למאמן פיתוח שחקנים, בתקווה שגם יזכה לטקס פרישת גופיה בהקדם.

ורק כי זה לא יכול להיות קיץ של הורנטס ללא שערורייה זוטא, לאמלו בול נתבע ע"י אישה שטוענת כי הוא פגע בבנה עם מכוניתו בתום אירוע פתיחת שנה של ההורנטס. בול לא הגיב לאישומים אבל סרטוני עבר מראים שהוא בהחלט נהג גרוע.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

עכשיו, יש בהירות. בערך. כל בעלי התפקידים החדשים התראיינו מספר פעמים, ולא הזכירו אפילו ברמיזה את מילת הקסם "פלייאוף", ואפילו לא פליי-אין. לקבוצה היה קאפ-ספייס, וממש לא ניסתה להצטרף למרדף אחרי שחקני מקס' כמו בשנים עברו. חילופי הבעלים הבהירו דבר אחד – הקבוצה שרדיפה חסרת תוחלת אחר המקום השמיני היה שמה השני (מה שהוביל ל-0 הופעות פלייאוף בשמונה השנים האחרונות) כבר לא קופצת מעל הפופיק. שינוי כיוון שלא מן הנמנע יעבור דרך דראפט 2025. אבל לפני שיוכלו לעשות זאת, הם צריכים להבין מה יש להם בקבוצה.

בשנה שעברה כתבתי על הקבוצה שאפשר לזרוק את העונה ההיא לפח הזבל של ההיסטוריה – קבוצה דינמית שכזו לא תסיים שוב במקום האחרון בליגה ביעילות התקפית. הדבר התברר כאמת מוחלטת – את השנה הזו הם סיימו את העונה במקום ה-27 (עם שיפור מדהים של 0.3 נק' ל-100 פוזשנים), כולל המקום האחרון בתדירות התקפות מתפרצת. שום דבר במשחק שלה לא הזכיר את חביבת הליג-פאס רק מלפני שנתיים. למעשה, היא הייתה קבוצת האנטי ליג-פאס האולטימטיבית – היא הייתה חלק מ-5 מתוך עשרת המשחקים עם בצורות הקליעה הארוכות ביותר לשני הצדדים, כולל המקום הראשון (במשחק מול הבלייזרס) עם קרוב לחמש דקות בהם לא היה סל לאף אחד מהצדדים.

אז אחרי שנה שניה כזו, נצטרך לחקור את זה קצת יותר לעומק. הסיבה היא קודם כל הפציעות, בדגש על לאמלו בול. ולאחר ששיחק 58 משחקים בשנתיים האחרונות ועבר את 51 המשחקים בעונה רק פעם אחת – השאלה האם שחקן הפרנצ'ייז המיועד באמת יכול לעמוד בעונת NBA רציפה, או אפילו להיות שחקן כדורסל מתפקד, צריכה לעמוד בראש הטקסט. כשנשאל על כך ענה תשובה לא מחייבת על כך שהוא "ינסה כמה דברים לאורך הקיץ", ושישקול גם מגיני קרסול. חברו לקבוצה מיילס ברידג'ס היה אפילו יותר אופטימי וטען כי בול אמר לו שישחק 75 משחקים בעונה הקרובה. יעד שאפתני שההורנטס יסתפקו אפילו ב-2/3 ממנו כנראה, אך קריטי לקבוצה שנראתה כמו עדר ללא רועה בלעדיו.

אך לצער הקבוצה, גם בפוזשנים הספורים בהם שיחק לאמלו לצד סקורר משמעותי כמו ברידג'ס (615 פוזשנים העונה), ההורנטס קלעו רק 113 נקודות ל-100 פוזשנים. שיפור עצום כמובן לדקות בלעדיו, אבל עדיין לא מספר של מפלצת התקפית. הסיבה לכך היא עדיין היכולת החלשה של הקבוצה ללחוץ על הטבעת באופן אפקטיבי. גם אם בול בפרט (מ-23% ל-32%) והקבוצה בכלל (36% מסך הזריקות, אחוזון 89) שמו דגש על העלאת תדירות הזריקות מתחת לטבעת, יכולת חלשה בסיום (57%, אחוזון 3) לצד קושי בסחיטת עבירות והזדמנויות מעטות בהתקפה מתפרצת הציבו תקרה קשיחה למספר הנקודות שאפשר לצבור. צמיחה של בול נחוצה בהקשר הזה, אבל גם פריצה של הסקורר השני בקבוצה, ברנדון מילר, צריכה לסייע.

מילר אמנם פרץ הרבה מהתקרות שהציבו בפניו והוכיח שהוא יכול להיות קלעי טוב ברמת ה-NBA, אבל היכולת שלו להגיע ולסיים בצבע עם מגע, תהיה מה שתבדיל אותו מסקורר משני מצוין, לכוכב שיוביל קבוצה בליגה. עם מבנה גוף צנום, העדפה אינהרנטית למידריינג' ומחסור ברכז בולט לצידו, הוא זרק רק 18% מהזריקות מתחת לטבעת (אחוזון 24). אם יצליח לממש את זה, נוכל לדבר על שחקן של יותר מ-25 נקודות למשחק. הפוטנציאל של מילר לתפוס את המקום מס' 1 בשרשרת המזון בהורנטס הוא מסקרן, אך לא נראה שזה ישפיע על הסינרגיה של בול, רכז שאוהב למסור ומוכן לוותר על הכדור כבר בשלב מוקדם (לפעמים מוקדם מדי) בהתקפה, ומילר, שבהינתן יכולת מסירה מוגבלת כרגע, מעדיף לשמש כ-PLAY FINISHER, גם אם לעיתים זה אחרי קצת יותר מדי כדרורים.

אך בעוד שבצד ההתקפי קל לראות קפיצה של הסגל, בהינתן בריאות, בצד ההגנתי קצת יותר קשה לדמיין. בול אמנם רכז גדול אך לעולם לא יפתח את זריזות הרגליים בפרימטר, והאפסייד ההגנתי של מילר שריר וקיים, אך קשה לראות אותו מממש אותו בזמן הקרוב. עם הגנת פרימטר בינונית, ההורנטס היו במקום ה-28 בתדירות זריקות היריבה בטבעת (רע). בהיעדר שומר פנים ראוי, הם גם היו במקום האחרון באחוזי קליעה של היריבה בטבעת. לצד העובדה שזה היה המצב גם סביב קשת השלוש, זה מסתכם בספיגה של 120 נק' ל-100 פוזשנים (מקום 28 בליגה).

בקבוצה היו שמחים לתלות את התקווה בהיעדרותו של מארק וויליאמס, הסנטר המבטיח בן ה-22, והקרקס שהיה בעמדת הסנטר המחליף אחרי ניק ריצ'רדס, אך זהו לא כל הסיפור. פציעתו בגב של וויליאמס היא בראש ובראשונה מדאיגה, לא רק שפציעה בגב לשחקן גבוה מעוררת חששות בנוגע להמשך הקריירה שלו, זוהי עוד פציעה בשרשרת פציעות שלו עוד מעונת הרוקי. וויליאמס השלים רק 62 משחקים בשנתיים הראשונות שלו בליגה, מה שבאופן טבעי תייג אותו כשחקן פציע, תיוג שוויליאמס באופן אישי דוחה, אך יאלץ להראות כשירות כדי להפיג את הספקות. כך או כך, וויליאמס אכן שיחק דקות מוגבלות ביותר (19 משחקים ו-500 דקות בלבד), אך עדיין לא הציג יכולות מרשימות כמגן טבעת, כשלא רק שלא הצליח להניא שחקני יריבים מלתקוף את הטבעת (עלייה של 1.5% כשהיה על המגרש), הם גם קלעו בכמעט 70% כשהיה על המגרש. אין ספק – הכלים הפיזיים שלו מאוד מרשימים, ומדובר במרחב מדגם קטנטן, אך ניכר שהדרך שלו להשפיע בצורה משמעותית עדיין רחוקה. האפסייד ההתקפי של וויליאמס כבר נראה, כרים ראנר וריבאונדר התקפה (אחד מהריבאונדרים הטובים בליגה שנה שעברה), וברור כי בשארלוט – שויתרו על ההזדמנות לבחור את הסנטר דונובן קלינגן בדראפט, שנחשב לפרוספקט נהדר – עדיין מאוד מאמינים ביכולות ובכשירות שלו. רק שיישאר בריא.

וזוהי שורת המפתח לכל דבר כאן. בשארלוט עשו את כל הדברים הנכונים – ג'וש גרין צפוי להיות צלע חמישית טובה ולהביא יצירה משנית וקליעה לקבוצה שמאוד חסרה את זה (מקום 20 בקליעה משלוש שנה שעברה). גראנט וויליאמס, מיצ'יץ', קודי מרטין וניק ריצ'רדס הם שלד של חמישייה שניה טובה. קשה לחשוב על צמד כוכבים צעירים שמשלים האחד את השני טוב יותר מאשר לאמלו ומילר. סימן השאלה סביב הבריאות הוא מה שמפריד בין פוטנציאל לקבוצת פליי-אין מסקרנת לבין עוד עונה של 20 ניצחונות. אם כי עם קופר פלאג שמציץ בדרך – לא בטוח מה האופציה העדיפה.

תחזית: 32 ניצחונות