המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק זילבר, אור עמית מהעמוד Insignifistats, מידן בורוכוב מ'פוסט אפ', יובל עוז – מרגישים NBA וערן סורוקה.
רשמים ראשונים מהפלייאוף במזרח?
ערן סורוקה: אם בוסטון לא תלך עד הסוף זו תהיה אכזבה גדולה. פילי בינתיים עוד לא חוותה מבחן רציני אבל מראה שיש לה דרכים שונות לנצח. קליבלנד נגד ניו יורק זו הסדרה האולטימטיבית לאנשים שמתגעגעים לכדורסל של שנות ה-90, הקאבס תלויים ביכולת שלהם למצוא שחקן חמישי שיתפקד בערב נתון, הניקס חזקים יותר מנטלית. אטלנטה היתה צריכה להפסיד במיאמי – הסלטיקס הם המצ׳-אפ הכי גרוע שיש להם ביקום, עם שלושה גארדים שיכולים לאכול את טריי יאנג בלאפה, הגנתית והתקפית. בסיטואציה הנוכחית היא פשוט בזבוז של קבוצת פלייאוף. אדם סילבר צריך להוציא אותם מלוח השידורים ולשים במקומם את החזרה הגנרלית של טקס המשואות.
יובל עוז: מתפתח די כמצופה. מילווקי אמנם הפסידו את המשחק הראשון מול ההיט אבל חזרו לשלוט בסדרה במשחק 2 וגם אם יאניס לא יהיה 100% בהמשך הסדרה קשה לי לראות אותם מסתבכים מול ההיט, שכבר קיבלו את החריגה הסטטיסטית שלהם בסדרה הזאת עם 60% מהשלוש במשחק 1. בוסטון לא מתקשה מול ההוקס, הסיקסרס לא מתקשים מול הנטס והקאבס והניקס יהיה דו-קרב שילך כנראה ל-6-7 משחקים. יהיה מעניין לראות את הקאבס מוצאים את האיזון בין בידודים לא יעילים של דונובן מיצ'ל (כמו שהיה במשחק 1) לניהול המשחק המגוון יותר של דאריוס גארלנד (כמו שהיה במשחק 2) וההשפעה של זה על ההיררכיה הקבוצתית.
אור עמית: התשובות האלו נכתבות בחמישי בצהריים, אתם קוראים אותן במוצ"ש, מה שאומר שיכול להיות שיש כאן טייקים שיתיישנו ממש גרוע, אז קחו את זה בחשבון. לגבי ההוקס והנטס אין יותר מדי מה לומר. אני אופתע עם אחת הקבוצות, בעיקר ההוקס, יקחו יותר ממשחק אחד בבית שלהם. זה לטעמי מעיד יותר על החולשה שלהן מאשר על הדומיננטיות של היריבות. מיאמי הפתיעה במשחק הראשון אבל אני לא רואה אותה קולעת שוב ב-60% מחוץ לקשת בעיקר אחרי שברוק לופז חזר לדרופ סביר (באזור קו העונשין). לגבי הניקס\קאבס: צפו לשיא חדש לאורח בגארדן (כרגע 51 נקודות, סם ג'ונס ב-1967) לפני יום הזיכרון.
מידן בורוכוב: בסך הכל בהתאם לציפיות
פילי-נטס – לא כוחות, הנטס לא מצליחה להוות איום על פילידלפיה שמצידה משחקת כדורסל בינוני פלוס בכדי לשייט לשלב הבא.
בוסטון – הוקס, בוסטון מצויינת, חזרו לעצמם בזמן.
ההוקס צריכים להתעלות ומסוגלים להפתיע בבית
באקס- היט, איזה מלך ג׳ימי באטלר שהרס לכולם את הבראקט, הפציעה של יאניס עלולה לחסל למילווקי עונה רגילה גדולה(שוב)
קליבלנד – ניקס. סדרה שצפויה ללכת לגיים 7. המשחק הראשון היה דואל בניחוח של שנות ה -90. ההגנות יכריעו את המנצחת בסדרה
אריק גנות: קל להתמקד בסדרות המעניינות, אבל גם להפוך סדרה למשעממת צריך לדעת, ובוסטון עושה את זה ממש טוב. נכון, אטלנטה היא קבוצה חלשה יחסית והיה לה הרבה מזל להגיע למקום השביעי, ועדיין, בוסטון נראית הרבה יותר טוב מכל אחת מיריבותיה לקונפרנס.
מילווקי צריכה לדאוג. מיאמי נראתה רע מאוד בפליי אין, איבדה את הירו ועדיין נותנת פייט לבאקס. ההגנה של הבאקס טובה, אבל ההתקפה – ראש בקיר, ותלות מאוד חזקה בשלשות. ההיט רחוקים מהקבוצה המצוינת שראינו בשנה שעברה, אדבאיו נראה לא בעניינים בהתקפה, והבאקס אמורים לעבור אותם, אבל יתקשו בשלב הבא.
פילדלפיה חייבת לשמור על הראש ולא להשתגע מול הנטס הנחותים.
רשמים ראשונים מהפלייאוף במערב?
אריק גנות: קיבלנו את מה שהובטח – שלוש סדרות צמודות ומותחות, ודנבר שמפרקת את מינסוטה באיזי.
סקרמנטו הם על באמת, פוקס וסאבוניס עושים בפלייאוף בדיוק מה שעשו בעונה הרגילה. וגם גולדן סטייט, בפרט ההבדלים העצומים בין בית לחוץ. גרין סיכן אותם מאוד עם העברה המטופשת על סאבוניס, אבל הם יצאו מזה וסביר להניח שלא יפסידו בבית בסדרה, שנראית בדרך לגיים 7.
המנצחת בין פיניקס לקליפרס לגמרי יכולה להיות אלופת המערב. שתי הקבוצות חזקות, אבל עם חסרונות ברורים – העומק בפיניקס ומשחק התקפה שבלוני בקליפרס. ווסטברוק, והאצבעות כואבות מלהקליד את זה. משחק ממש טוב כולל בהגנה.
ממפיס – לייקרס תוכרע על בריאות.
ערן סורוקה: ההגנה של הקינגס במאני טיים על גולדן סטייט מפתיעה אפילו יותר מההצלחה שלהם בעונה הרגילה. לגולדן סטייט אין את הרעב של העונה שעברה. טיי לו בעידן הקליפרס יכול להיכנס להיסטוריה כניגוד בין המאמן הטוב ביותר למזל המחורבן ביותר. הבנאדם אשכרה הפך את ראסל ווסטברוק מנטל לנכס עצום. קוואי לנארד בשיאו הוא עדיין שחקן טופ-5 בליגה (אל תשאלו אותי על חשבון מי. טופ-5 בליגה. שהשאר יסתדרו). פניקס זו עדיין הקבוצה של דווין בוקר קודם כל. איזה כיף לראות את ג׳מאל מארי חוזר אלינו – להגיד על יוקיץ׳ שהוא משחק בלי כוכבים לידו זה קודם כל עלבון למארי. לממפיס יש תשע נשמות.
יובל עוז: באבל מארי חזר. ברור שהסדרה בין סקרמנטו לגולדן סטייט מושכת את רוב תשומת הלב (ולכן גם הקדשתי לה את רוב הפרק האחרון בפודקאסט), אבל אם מארי ימשיך להציג את היכולת שהוא הראה בשני המשחקים הראשונים מול מינסוטה ויוקיץ' ימשיך להיות יוקיץ' אז אין דרך לעצור את המכונה ההתקפית של דנבר. פיניקס בינתיים קצת חורקת, אבל אני מאמין שהכשרון העודף שלהם יספיק מול הקליפרס, ואז יהיה לנו מפגש פסגה בחצי הגמר האזורי. השאלה אם הכשרון הגולמי של פיניקס יספיק להם מול ההמשכיות של הנאגטס. כשמארי קולע שלשות בבטחון אוף-דה-דריבל כאילו אנחנו באורלנדו ב-2020, אני ממש לא בטוח.
אור עמית: שוב עם הזהירות הנדרשת: זוכרים שדיברנו על קאט בתור הביגמן הקולע הטוב בהיסטוריה? 10.5 נקודות, פחות מ-30% מהשדה. מינסוטה לא שייכת לרמה הזו בינתיים. קליפרס פיניקס ימשיך להיות צמוד עד שמישהו יפצע והלייקרס צריכים לקחת את שני המשחקים בלוס אנג'לס כדי לנצח לדעתי. עכשיו נכון שזו חוכמה בדיעבד אבל אני באמת לא הבנתי את ההימור החד צדדי על הווריורס לפני הסדרה. אם גולדן הייתה לוקחת אחד מהשניים הראשונים בסקרמנטו היה לה סיכוי לסיים את זה ב-6, אבל הקינגס נראים די על אמת ואם סאבוניס יהיה בסדר להמשך, אני צופה שהם יעלו
מידן בורוכוב: לייקרס – ממפיס – מי אתה רוי הצ׳ימורה? הלייקרס עשו את שלהם בגיים 1. פישלו בגיים 2. לברון או לא המפתח שלהם בסדרה הוא לקלוע מספר דו ספרתי של שלשות בכל משחק
דנבר – מינסוטה, דנבר חזרו לעצמם ונראים טוב, השאלה? האם מינסוטה קנדידט למתחרה ראויה?
פינקס – קליפרס – תחיית המתים של ראסל ווסטברוק. כריס פול שוב בסיטואציה של עכשיו או לעולם לא. תנו לי עוד מקוואי נגד דוראנט
קינגס – גולדן סטייט – דריימונד יפסיד המון כסף בקיץ. להסיר את הכובע בפני הקינגס שניצחו 2 משחקים צמודים. לא הייתי ממהר לקבור את הסדרה.
ג'ארן ג'קסון ג'וניור זכה בשחקן ההגנה של העונה. מה דעתכם? וכמה נכון לקחת בחשבון את מיעוט המשחקים שלו העונה?
מידן בורוכוב: עקרונית הוא שחקן ראוי. הוא בק טו בק מלך החסימות של הליגה ואולי זה שיחק לטובתו. אם מיעוט הדקות נובע מבעית עבירות יתכן וזה מעיד דווקא על חוסר יעילות מסוימת, דווקא העונה הייתי הולך עם AD שסחב את ההגנה של הלייקרס.
בכללי ההגנה של גארדים לא מוערכת מספיק, להוציא גארי פייטון ומרכוס סמארט מאז הניניטס לא היו גארדים שזכו. (דווקא באייטיז 5 מ 6 הבחירות בתואר הלכו לגארדים).
מבחינתי הייתי מעניק את התואר לשחקנים כמו אלכס קארוסו בלי לחשוב פעמיים.
אריק גנות: ג'קסון מצליח להיות גם החוסם המוביל בליגה, יותר מלופז, וגם שחקן ורסטילי שיכול לשמור על כל העמדות, לא פחות ממובלי. גם במבחן העין הוא מדהים – מגיע לחסום מהצד החלש התקפות שנראות כבר אבודות, חונק למגרי גארדים שמקבלים אותו בפיקנרול. הוא מוביל את ההגנה השלישית בטיבה בליגה, אבל בניגוד לקאבס וסלטיקס אין מסביבו עוד שחקני הגנה ברמה עלית.
הזכיה של ג'קסון היא הדוגמה המושלמת למה ההגבלה של 65 משחקים לא רלוונטית. הזכיה סופר מוצדקת, אף אחד לא זוכר את הפציעות בתחילת העונה, ולו היתה מגבלה כזו היא היתה מכריחה לבחור שחקן הגנה שהוא בבירור פחות טוב.
ערן סורוקה: זה באמת משנה ששיחקת פחות כשאתה כמעט ראשון בליגה בחסימות? שואל בשביל ח-bear. ג׳ארן ג׳קסון ג׳וניור היה אמור לחזור איפשהו בדצמבר-ינואר לפי התכנון המקורי, חזר באמצע נובמבר ומאותו רגע החמיץ רק 4 משחקים עד סיום העונה (חוץ ממשחק הסיום לפרוטוקול). בהסכם העבודה החדש יש החרגות לשחקנים שלא הגיעו ל-65 משחקים ואחת מהן מאפשרת להם להשתתף ב-62 אם חוו פציעה מסיימת עונה. המקרה הספציפי של JJJ (ששותף ב-63) מעורר תהיות אם לא כדאי לחשוב על עוד החרגה. מקצועית, לא חושב שלמישהו יש השגות בהתחשב ביכולת ההגנתית שלו. אם כבר, זה מסיט את הפוקוס מכך שהוא נהיה גם שחקן התקפה אדיר.
יובל עוז: JJJ זוכה ראוי. כשהוא היה על הפרקט ה-eFG של היריבות ירד ב-4% (באזור הטבעת הוא ירד ב-9%). ווקר קסלר הוא השחקן הרלוונטי היחיד שקרוב אליו, אבל הוא שיחק אפילו פחות דקות מג'קסון העונה. ברוק לופז נמצא באותו אזור חיוג סטטיסטי ועם משמעותית יותר דקות, אבל הוא ממלא תפקיד הגנתי ספציפי בצורה מושלמת, בניגוד ל-JJJ שיכול לשבש מהלכים בשלל דרכים.
אני כן חושב שצריך להתייחס לנטייה שלו להסתבך בעבירות (הוביל את הליגה ביחד עם טאונס בעבירות למשחק) כי חלק מלהיות שחקן הגנה טוב זה גם להימנע מעבירות, אבל אין שחקן אחר שמראה אימפקט כזה כשהוא על הפרקט.
אור עמית: בואו נוריד שניה את דיון כמות המשחקים: ג'קסון חזר מפציעה 14 משחקים לתוך העונה. הוא שיחק 61 מ-68 משחקים אחר כך. לא מדובר בדפוס של 'ניהול פציעות'. ובכלל בעונה שבה שניים משלושת המועמדים הראשיים ל-MVP שיחקו 63 ו-66 משחקים, 61 משחקים זה סבבה (באופן אישי אני חושב שמי שעומד ברף לטבלאות הסטטיסטיות, כלומר 58/82 משחקים, יכול להכנס לדיון על פרסי עונה). האם הוא ראוי? הוא בהחלט היה אחד המועמדים הראשיים, היה מלך החסימות והוביל את הליגה בדפנסיב רייטינג. באופן אישי חשבתי שללופז הגיע יותר, אבל זו בשום צורה לא בחירה רעה.
הפציעות של ג'ה מוראנט ושל יאניס העלו טענות שחוקי עבירת התוקף צריכים להשתנות כדי לא לעודד פציעות. מה דעתכם?
אור עמית: הבעיה המרכזית בחוקי עבירות התוקף במצב היום היא שהעבירות האלו נעשות כשהשחקנים נמצאים בשיא הגובה, קרוב מאד לטבעת. אז אפשר לנסות לשנות את החוקים, נניח שחקן שמאחר להגיע לנקודה יקבל עבירה בלתי ספורטיבית או משהו בסגנון, או ששחקן שנמצא באוויר יספוג עבירת תוקף רק על שימוש בידיים ולא על 'כניסה למרחב' אבל הפתרון שלטעמי הוא פשוט ואלגנטי יותר הוא להגדיל את רדיוס הנו-צ'ארג', זה יגרום לזה ששחקנים יוכלו להתייצב רק רחוק יותר מהסל, לפני ששחקן ההתקפה מגיע לשיא הגובה ולכן האימפקט קטן יותר. יהיה כאן מחיר הגנתי, אבל העלות של כל פציעה כזו פשוט גבוה מדי לליגה.
מידן בורוכוב: מתחיל להמאס עליי כל ההצעות הפרוגרסיביות לשיפור במשחק.
מה ההגיון בלבטל עבירת תוקף? גם ככה הליגה עשתה מהלך חשוב עם תוספת של האזור שבו לא שורקים לעברת תוקף. הייתי מוסיף עוד 30 ס״מ לאזור האסור וגם זה מתוך מחווה של רצון טוב.
היכולת הפיזית של שחקנים עובדת ל-2 הצדדים, זה לא פיקניק לנסות לסחוט עבירת תוקף. עם חוקי הפלופינג זה עשה את המשימה לקשה יותר.
זה מהלך חובה בכדורסל, אולי אני אולדסקול בומר – לא לבטל את החוק. הוא לא פוגע בבריאות השחקנים.
אריק גנות: כל שינוי חקיקה שיקטין את התמריץ להוציא עברות תוקף כנראה יבוא על חשבון ההגנות. האם באמת מה שהליגה צריכה עכשיו הם חוקים שיקשו עוד יותר על ההגנות? כנראה שלא.
מעבר לכך – כמה שחקנים באמת נפצעו בזמן שניסו לסחוט מהם עברת תוקף? נכון, מוראנט ויאניס נפצעו ממש עכשיו בניסיון הזה, אבל זה אירוע יחסית נדיר שממש קשה לראות השפעה שלו על שחקנים באופן מערכתי.
הרעיון שאין עברת תוקף על שחקן שבא לעזור, בניגוד למגן הראשי. יפחית את רוב עברות התוקף אבל יהפוך הגנה מול היאניסים של העולם לבלתי אפשרית.
ערן סורוקה: לרגל העובדה שבן 12 בבית מתחיל לקרוא SLAM, קראנו יחד כתבה שבה הסטופר הראשי של קבוצה מקטר על כך שהליגה שינתה את החוקים יותר מדי לטובת שחקני ההתקפה. זה היה קארון באטלר, בוושינגטון דאז, ובאותה עונה, 2006/07, קבוצה קלעה בממוצע 98.7 נקודות למשחק. העונה המספר הזה היה 114.7. אנחנו באמת רוצים לבטל עוד חוק שעוזר לשחקני הגנה לעצור מישהו ששועט לעברם או שדוחף אותם??? רק בגלל שג׳ה מוראנט, שכל כניסה פראית שלו לסל גורמת לעליית לחץ דם בכל רחבי טנסי, נפצע בזמן עבירת תוקף? ובכללי – שינויים בחוק עושים בהסכמה רחבה, לא בבת אחת וכי משהו מעצבן אותך.
יובל עוז: הדיון הזה מזכיר לי את 2017, כשקוואי לאונרד נחת לזאזא פאצ'וליה על הרגל והסדרה של הספרס מול הווריורס נגמרה. החוק צריך להשתנות כי קשה להגדיר את הנסיונות לסחוט עבירות תוקף כמהלך כדורסל. זה נוגד את רוח המשחק וצריך לעודד את ההגנות, ובכן, לשחק הגנה, אבל בשביל זה צריך לתת להן את הכלים לעשות את זה. היעילות ההתקפית נמצאת בשיא כל הזמנים ואם הליגה הולכת לקחת עוד משהו מארגז הכלים של ההגנות, כדאי שהיא תיתן לה כלי חדש (אולי להחזיר את ההנדצ'ק?) כדי שלא נראה משחקים של 145-140 כל ערב.
וושינגטון מפטרת את טומי שפרד. כמה הוא אחראי למצב הקבוצה ומה כדאי למנג'ר הבא לעשות?
יובל עוז: כדאי למנג'ר הבא לא לקחת את המשרה. הוויזארדס קבוצה בינונית להחריד (לא ניצחו מעל 35 משחקים מאז 2018), בלי נכסים משמעותיים לטרייד (עם כל הכבוד לדני) ותקרת שכר עמוסה יותר מאיילון ב-9 בבוקר בגלל החוזים של ביל, פורזינגיס וכנראה גם קייל קוזמה. תוסיפו לזה את ה-no-trade-clause של ביל וקיבלתם מבוי סתום. הקבוצה הזאת צריכה מנטליסט, לא ג'נרל מנג'ר.
אור עמית: אני חושב ששפרד שיפר באופן יחסי את המצב של הוויזארדס. הרבה מההחלטות הרעות שהארגון קיבל קדמו לו. אפשר לבקר את שפרד על בחירות הדראפט הבינוניות, אבל הן היו באזורים בעייתיים (9,9,15,10). קל גם לקפוץ על החוזה שהקבוצה נתנה לבראדלי ביל, אבל סביר שזו הייתה החלטת בעלים. סביר שהמנג'ר הבא יבחן את הכיוון אליו הקבוצה רוצה ללכת: יהיה אפשר לנסות להעביר את ביל בטרייד לקבוצה אחרת ולשחרר את קוזמה וזינגר כדי להתחיל מאפס או לנסות לבנות סביב הגרעין הקיים. זו גם הסיבה שאנסלד ג'וניור, למרות שלא פוטר, לא יכול להרגיש נוח בכסא שלו.
מידן בורוכוב: שפרד לא הצליח, נקודה. וושינגטון נכשלה כמעט בכל פרמטר אפשרי תחת שפרד: בחירות דראפט שנותרו הבטחות לא ממומשות, טריידים לא ברורים, מאמן לא מתפקד והכי גרוע הכשלונות לא הובילו לבחירות דרפאט גבוהות, שיפולי הלוטרי. מנג’ר חדש צריך לארגן תוכנית הבראה, להגיד שלום לאנסלד ג׳וניור, רענון מאסיבי של הסגל כולל שחרור של רוב השחקנים, ניסון להעיף את ביל (יהיה קשה). לנסות לשלוח את מי שאפשר ל-OKC עבור בחירות דרפאט (נראה לי שיכול להיות אדיר לדני לשחק בקבוצה צעירה ותחרותית)
אריק גנות: מאז ששפרד הגיע, המשפיע הגדול על מצב הקבוצה הוא ברדלי ביל. הוא לא מספקי טוב כדי לקחת אותם מעבר לגירוד פלייאוף והפסד ברור בסיבוב הראשון, אבל הוא כן מספיק טוב כדי שהקבוצה תעריך את הנאמנות שלו ותיתן לו את מה שאפשר כדי להישאר.
בהינתן ביל, שפרד עשה עבודה לא רעה. בחירות הדראפט שלו לא משהו אבל גם לא אסונות. קוזמה ופורזינגיס הגיע במחירים טובים יחסית למה שהם נותנים. אולי הדבר הכי מטריד הוא שוויזרדס היא מערכת שנראית קטנה מסכום חלקיה, ולא הצליחה למצות שחקנים כמו האצ'ימורה וקלדוול פופ כשהיו אצלה.
המנג'ר הבא צריך להעביר את ביל ולפרק. לא בטוח שיוכל.
ערן סורוקה: טומי שפרד אחראי לכל מה שקרה בוויזאדרס. לטוב ולרע. לטוב, הוא הצליח להפוך את החוזים הקטסטרופליים שהעניק קודמו לג׳ון וול ולדאוויס ברטאנס לשני שליש מטריו לגיטימי – קייל קוזמה וקריסטפס פורזינגיס. לרע, כל השאר. בחירות הדראפט לא הבשילו כמצופה (האצ׳ימורה דווקא מצא את עצמו תורם אבל ללייקרס, קיספרט השתפר אבל עדיין רק שחקן משלים, אבדיה עדיין לא ממצה את הפוטנציאל, וג׳וני דייויס לא נכנס לרוטציה), והחוזה לבראדלי ביל מסנדל את הוויז שנים קדימה. בהתחשב בכך שהבוס לאונסיס ידע ששפרד רצה להאריך חוזים לפורזינגיס ולקוז, סביר להניח שהמנג׳ר הבא יצטרך לבוא בגישה אחרת. אחרי שנים של בינוניות, זה הזמן לבנייה מחדש.
