דווקא אחרי שקיבלנו סדרות גמרים איזוריים מצויינות, הגמר היה אנטיקליימקס ושחרר אותנו לחופשה מוקדמת מאוד. הנה כמה מחשבות על הגמר והפלייאוף בכלל.
1. המסע לתואר ה-MVP. הדבר הראשון שקווין דוראנט דיבר עליו על הפודיום הוא המסע שעבר עליו העונה. אפשר לתמצת את המסע הזה ל-3 משחקים: משחקים 4 ו-5 נגד יוסטון, ומשחק 3 נגד קליבלנד. בסדרה נגד יוסטון ראינו את דוראנט הישן, דוראנט של אוקלהומה סיטי, דוראנט שרואה רק את הסל. בידוד אחרי בידוד אחרי בידוד. הוא הגיע ל25+ נקודות, אבל עשה את זה ביעילות נמוכה. מעבר לבעיית היעילות זה פשוט נראה רע. אין תנועה בהתקפה, כולם עומדים ומסתכלים. על זה סטיב קר דיבר במשחק 5 נגד יוסטון, הוא חייב לסמוך על הקבוצה שלו. הוא יכול לקחת את המשחק עליו, אבל הוא חייב לקחת איתו את הקבוצה. כשכולם מסתכלים עליו עובד, ואף אחד לא נוגע בכדור, גולדן סטייט קבוצה הרבה פחות טובה. התיקון הגיע במשחק 3 נגד קליבלנד. גם כאן דוראנט לקח על עצמו את המשחק, אבל זה נראה אחרת לגמרי. הוא עשה את זה בתוך השטף של המשחק. חלק גדול מהסלים שלו הגיעו מאסיסטים, וניתן היה לראות את התנועה שיש סביבו כשהוא עם הכדור, מה שהוביל ל-7 אסיסטים שלו במשחק. הוא קלע 43 נקודות ב-23 זריקות בלבד. מדובר במשחק אחר לגמרי.
משחק 3 של דוראנט היה תצוגת הפיינלס הטובה ביותר של שחקן גולדן סטייט, הרבה מעל ה-9 שלשות של קרי ו-37 הנקודות במשחק 4, ועל זה הוא קיבל את ה-MVP. משחק 2 טוב מאוד ומשחק 4 מצויין לא הזיקו. במשחק 4 היה נראה כאילו דוראנט מחפש לעזור לקרי לזכות ב-MVP, אבל ככל שהוא ניסה לעזור לו יותר, הוא רק הראה יותר כמה הוא טוב, גם כשהוא לא מאיים על הסל. כל זמן שקווין דוראנט הוא חלק מההתקפה, ולא הופך לכל ההתקפה, גולדן סטייט לא עצירה. עם כל הכבוד להגנה של יוסטון (ויש המון כבוד) דווקא המאבק המנטלי בהארדן, ואולי הנסיון להוכיח לחבר הטוב, הם שפגעו בגולדן סטייט. יוסטון לא נתנו לווריורס זריקות חופשיות, אבל אי אפשר למנוע לחלוטין הנעת כדור. הדרך היחידה לעשות את זה היא לגרום לשחקן שממול לשחק את משחק הבידודים, ובמשחק הזה יוסטון הרבה יותר טובים.
2. משחק 3 חידד אצלי מחשבה נוספת. במהלך הסדרה נגד יוסטון כתבתי שגולדן סטייט לא בנויה למשחקים צמודים, ואני עומד מאחורי המילים האלו. גולדן סטייט בנויה לדרוס. יש לה כל כך הרבה כלים התקפיים, גם מבחינת שחקנים (דוראנט, קליי, קרי), וגם מבחינת זריקות (שלשות, חצי מרחק, חדירות). כשהיא מייצרת מומנטום היא בלתי עצירה. הבעיה היא שבמשחקים צמודים זה בדרך כלל לא קורה, או לא קורה מספיק. נגד קבוצות ברמה של יוסטון וקליבלנד לא מספיקות דקות מעטות טובות, צריכים הרבה יותר מזה. מה שבפועל קורה זה שהווריורס מגיעים לרבע רביעי צמוד בלי מומנטום, ואז קרי\דוראנט מתחילים לכפות את עצמם על המשחק. לרוב זה נראה כמו השלשה ההיא של קרי על לאב במשחק 7. זה פשוט לא זה. למשחק 3 בגמר השנה, דוראנט הגיע לרבע הרביעי במומנטום אדיר וכל מה שעשה הצליח. המשחק היה צמוד בגלל שאף אחד אחר חוץ מדוראנט לא פגע. אבל, כאמור, דוראנט הגיע עם המומנטום וקליבלנד עשו כמה טעויות בסיסיות (היו הרבה כאלה, למשל להשאיר את קרי לבד על קו השלוש, גם ביום כזה), וגולדן סטייט נראתה בסיום הרבה יותר טוב מאשר במשחקים הצמודים נגד יוסטון.
3. סטף קרי היה וישאר הפנים של הווריורס. ב-4 גמרים אין לו MVP אחד, אבל יש לו המון היילייטים וכמה שיאים (שיא השלשות בגמר, שיא השלשות במשחק יחיד בגמר). בלעדיו אין גולדן סטייט. סטף קרי שחקן יותר טוב מהקרדיט שהוא מקבל, אבל על כך אני ארחיב בפוסט נפרד בעתיד.
4. כנ"ל דריימונד גרין (בלי הפוסט העתידי). גרין הוא יליד מישיגן ומייצג נאמנה את הבד בויז של הפיסטונס של שנות ה-90. יותר מדי פעמים הוא עובר את הגבול בין פיזיות לאלימות, מה גם שהגבול הנ"ל זז המון מאז אותם ימים. גרין היה משתלב מצויין עם ג'ון סאלי וביל ליימביר. ההתנהגות שלו הופכת אותו לאיש הרע של ימינו, אבל אני לא חושב שיש לו בעיה עם זה. למרות האישיות והטמפרמנט הוא עדיין אחד משחקני ההגנה הכי טובים שיש כיום בליגה.
5. אחרי האליפות הראשונה, התארחתי באולפן פתוח בערוץ הספורט ונשאלתי האם מדובר בשושלת. לא זוכר מה עניתי, אבל ממש לא דמיינתי שנגיע לגמר רביעי רצוף ו-3 אליפויות. גולדן סטייט נבנתה לפי הספר, 3 שחקנים מובילים מהדראפט, ואז שחקן חופשי ברמה גבוהה. זה גם מה שפילדלפיה מנסים לעשות, זה הדרך שהתוותה אולקהומה סיטי. אלא שהעיתוי שבו הדברים קרו וצירופי המקרים מעצבנים את כולם. השחקן החופשי הוא במקרה השחקן מספר 2 בליגה, והוא הצטרף אחרי שהקבוצה הזו כבר שברה כמה שיאים. אני מבין את הכעס, אני מבין את השנאה, אם לא הייתי אוהד, כנראה שגם אני הייתי שם. אני לא משלים עם היאוש.
סרטי הפנטזיה האמריקאים נוטים להביא אותנו למצבי יאוש. מצבים שבהם הנבל הוא חזק, והגיבור נמצא במקום הכי רע שלו ואין שום תקווה. ואז מגיע הטוויסט, פתאום הגיבור מוצא כוחות שלא ידע שיש בו ומכה את הנבל בצורה הכי מפתיעה שיש. כאן בדרך כלל נגמר הסרט וכולם הולכים הביתה עם תחושת קטרזיס. ב-NBA הגיע טוויסט נוסף, גולדן סטייט הוסיפו את השחקן השני הכי טוב בליגה. עכשיו לכו הביתה עם התחושה הזו. אלא שספורט זה לא סרט, ואין תסריט (אולי רק לשופטים), המציאות בספורט עולה על כל דמיון. יבואו גיבורים חדשים, ומתישהו הם יהפכו לנבלים, כי הגבול הזה בין נבל לגיבור דק מאוד. לברון היה גיבור ונבל חלק גדול מהקריירה שלו. גולדן סטייט התחילו כגיבורים ואימצו את תפקיד הנבלים.
6. מי שבכל מקרה לא צריכים להיות בתפקיד הנבלים הם השופטים. זה התחיל כסכסוך בין השחקנים לשופטים שנמשך כמעט כל העונה, ונגמר עם מיני שערוריות שיפוט. המתנגדים יגידו שהאליפות הזאת שייכת לשופטים, אני לא חושב שיש בכלל טעם לנסות לשנות את דעתם. הליגה צריכה לתת את הדעת על מה שקרה בעונה האחרונה עם השופטים ולחשוב איך משפרים את השיפוט (מי כאן רוצה לפתח איתי שיפוט ממוחשב?), ולאן הולכים מכאן. טים דונאהי עשה לליגה נזק גדול, וכולי תקווה שלא יקום לו יורש. הקיץ הזה הליגה חייבת לחשוב להעלות את רמת השיפוט. בינתיים בואו נעזוב את השופטים ונחגוג את הכדורסל.
7. ומה עם הגדול מכולם? ביל ראסל עדיין בחיים. שמחתי לראות אותו בטקס הענקת גביע ה-MVP. אני מודה שהדיון הזה מגוחך בעיני. אם מאזן בפיינלס הוא מה שקובע מי ה-GOAT, אז למה אף אחד לא מדבר על ראסל? לברון הוא השחקן הכי טוב בדור הנוכחי (התנצלותי מראש בפני כל הקוביסטים), כל השאר הוא דיון תיאורטי שמלובה על ידי פרשנים בשקל. זכיתי לראות את מייקל ג'ורדן. זכיתי לראות את לברון ג'יימס.
אני לא אזכה לראות את שניהם ביחד על אותו מגרש, מובילים קבוצות. בספורט מה שמשנה זה מי מסיים ראשון בתחרות, לא על הנייר (גולדן סטייט!) ולכן אני אפילו לא נכנס לויכוח הזה.
8. כנ"ל לגבי מיקומה של גולדן סטייט כקבוצה בהיסטוריה. אני מבין את הלהט של אנשים בויכוחים האלה, ועדיין ההשוואות נראות לי מגוחכות. מאזן פיינלס? הפסדים? נצחונות? קלאץ'? זה לא יביא את כולם לאותו מגרש.
9. לאן לברון ילך? לא יודע, מה שאני כן יודע זה שכמות המילים שישפכו בשבועיים הקרובים על השאלה הזו הולכת לעבור את ה-7 ספרות בקלות. אני פשוט אמתין ואקרא בעדכונים של דרור.
10. בתחילת השנה היה לי ויכוח עם מישהו מעמוד אחר שטען שגולדן סטייט לא תזכה באליפות העונה (הוא הימר על אוקלהומה סיטי. אני לא אגיד לכם מאיזה עמוד הוא). זכיתי בקפה ובירה בהתערבויות על האלופה (אני לא חמדן כמו דרור). בשנה הבאה תהיה אלופה אחרת. האש כבתה, ורק הפסד ידליק אותה מחדש. אני אגב ממש לא מתלהב מכל חיבורי הסופרסטארים למינהם. בגולדן סטייט יש משהו מיוחד, שיטת משחק ושחקנים שמוותרים על האגו בשביל שהיא תצליח. לא כל שילוב יכול להצליח (ע"ע אוקלהומה סיטי), לא כל שילוב יעבוד. איך זה יקרה? לא יודע עדיין, אבל זה מה שיפה בספורט.
