השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: אורלנדו מג'יק
לדף הקבוצה:
נשארו: ניקולה ווצ'ביץ' (הוחתם מחדש), טרנס רוס (הוחתם מחדש), קם בירץ' (הוחתם מחדש), ארון גורדון, אוון פורניה, ג'ונתן אייזק, די.ג'יי אוגוסטין, ווס איוונדו, מרקל פולץ, מוחמד במבה, מייקל קרטר-וויליאמס, מלווין פרייז'ר.
עזבו: איזייאה בריסקו (ללא קבוצה), טימופיי מוזגוב (חופשי, חימקי מוסקבה).
הגיעו: אל פארוק אמינו (חופשי, מפורטלנד), דקואן ג'פריס (חופשי, לא נבחר בדראפט), צ'ומה אוקיקי (דראפט).
חמישייה: די.ג'יי אוגוסטין, אוון פורניה, ג'ונתן אייזק, ארון גורדון, ניקולה ווצ'ביץ'.
ספסל: טרנס רוס, אל פרוק אמינו, מרקל פולץ, ווס איוונדו, מוחמד במבה, קם בירץ', מייקל קרטר-ויליאמס, מלווין פרייז'ר, דקואן ג'פריס.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
את השנה שעברה המג'יק פתחו עם מאמן חדש ומבט לעתיד. אף אחד, כולל סוכנויות ההימורים בוגאס, ששמו את הרף שלהם על 30.5 נצחונות, לא חשב שהקבוצה המפורקת, שבשנתיים האחרונות לא הצליחה לעבור את רף 30 הנצחונות, תוכל להיות תחרותית כבר בשנה הקרובה. את המחיר לכישלון שילם פרנק ווגל שהוחלף בסטיב קליפורד, מאמן יסודי וקשוח ששם דגש על עבודה קשה והגנה ונותן משקל רב לריבאונד הגנה (תחתיו שארלוט הובילה 4 עונות את הליגה באחוזי ריבאונד הגנה), נקודה שהייתה חלשה אצל אורלנדו (מוקמה במקום 28 בליגה עם 71.8%). בדראפט האמונד המשיך לבחור שחקנים המתאימים לפילוסופיה שלו, שחקנים זריזים עם מוטת ידיים ארוכה. הוא בחר את מוחמד במבה, בעל מוטת הידיים הארוכה ביותר שנמדדה אי פעם בליגה (2.39). במבה התאים בצורה יפה למקום אותו האמונד רצה לקחת את המועדון, פוזישנלס בסקטבול עם שחקנים שיכולים להחליף על כל עמדה. במבה היה אמור לקבל במה כבר העונה, כאשר אחת המטרות של המג'יק הייתה למצוא טרייד לחוזה הנוח של ניקולה ווצ'ביץ'. הכל היה מוכן לעונת מעבר שאמורה הייתה להכין את הקבוצה לעונות הבאות.
המציאות כידוע, הייתה אחרת לגמרי. העונה התחילה בטון חיובי כשבתחילת דצמבר עמד המאזן שלהם על 12-12. הנט רייטינג עדיין היה שלילי (1.5-) וההתקפה לא נראתה טוב בכלל (דורגה במקום ה-24 בליגה עם דירוג התקפי של 106.6), אבל יכולת התקפית מרשימה של ווץ', כמו 2 חגיגות על הלייקרס במרחק של שבוע בסוף נובמבר עם 36/13 בראשונה ו-31/15 בשנייה, גם השקיטה את דיבורי הטרייד עליו וגם סייעו לאורלנדו להשיג כמה ניצחונות מרשימים ולא צפויים. עדיין, כצפוי, המג'יק לא היו מספיק טובים בשביל להצדיק מאזן כזה ועד ה-31.1 הצליחו לגרד רק 9 נצחונות לצד 18 הפסדים. הפלייאוף שוב היה נראה רחוק ולא ריאלי, אבל במקביל קרו באורלנדו דברים שטור הניצחונות לא בהכרח מלמד עליהם. הדבר המרכזי שקרה היתה ההשפעה החזקה של קליפורד על הקבוצה, וככל שהזמן עבר הם השתפרו באלמנטים עליהם הוא שם דגש. כך למשל, בנובמבר הקבוצה הייתה במקום ה-19 בליגה באחוזי ריבאונד הגנה עם 71.6%, בדצמבר כבר הייתה חמישית עם 75.6% ובינואר כבר הייתה הקבוצה עם אחוז ריבאונד ההגנה הגבוה בליגה, 77.2% ובהתאמה הפכה כבר בדצמבר לקבוצה שסופגת הכי מעט נקודות מהזדמנות שניה (9.5 נק' למשחק בדצמבר ו-9.7 בינואר).
החל מה-31.1 כבר ראינו קבוצה אחרת על המגרש, בעיקר בהגנה. בזמן הזה המג'יק היו קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה. כן, הכי טובה, עם רייטינג הגנתי של 104.9. וממש לא במקרה. במהלך התקופה הזו הובילו את הליגה באחוזי ריבאונד הגנה (77%), נקודות יריב מהזדמנות שניה (10.6), אחוזי היריבים מה-3 (31.7%), היו שניים בליגה בספיגת נקודות מאיבודים (13.1) וספיגת נקודות במתפרצות (11.5). בעיקר ראינו משמעת. הרי אם נסתכל על החמישייה הפותחת של אורלנדו נתקשה להאמין שקו אחורי, שכולל את די.ג'יי אוגוסטין ואוון פורנייה וקו קדמי שכולל את ניקולה ווצ'ביץ', יכול להרכיב את קבוצת ההגנה הטובה בליגה, בכל סטרץ' ובכל שלב של העונה. אבל זה בהחלט קרה ועיקר הקרדיט ניתן לקליפורד. תוך חצי עונה בלבד הוא הצליח לבנות באורלנדו קבוצה בצלמו. קרדיט נוסף ראוי לקבל ארון גורדון, שהפך השנה לסטופר ההגנתי של הקבוצה והיה מופקד על כוכב הקבוצה היריבה ברוב המקרים. האתלטיות והזריזות של גורדון יחד עם מוטת הידיים הארוכה מאפשרות לו לשמור על מספר עמדות בצורה טובה והשנה הוא עשה עוד צעד בדרך להפוך לשומר עלית בליגה. גם מבחינה התקפית היה שיפור משמעותי, כאשר בחלק הזה של העונה לאורלנדו הייתה התקפת טופ 10 בליגה עם רייטינג התקפי של 112.5 נק' ל-100 פוזשנים. קליפורד מעולם לא נחשב למאמן התקפה מדהים, ובראיון במהלך העונה התבטא ואמר שכל ערב המג'יק צריכים להיות ברמת התקפה בטופ 5 בליגה. הכדור לפעמים לא יכנס, אבל המאמץ ההגנתי תמיד צריך להיות שם. זו אמירה שמתארת היטב לא רק את ההגנה של המגי'ק, אלא גם את ההתקפה. אורלנדו הפכה להיות קבוצה ממושמעת. את השיפור ההתקפי אפשר להסביר על ידי משחק הנעת כדור פשוט עם כמה שפחות סיכונים וטעויות. המג'יק מוקמו בתקופה הזו במקום שמיני באיבודים (12.4) ומקום חמישי באסיסטים (27.2) וסך הכל מקום שני ביחס אס'/איב' (2.2). אמנם לאורלנדו היה חסר מנהל משחק איכותי, אך יש לה בחמישייה 4 שחקנים בעלי יכולת מסירה מעל לממוצעת, הכוללים קו קדמי מוסר מצוין שחלק באופן כמעט שווה 8 אס' משותפים בתקופה הזו. בנוסף, שיפור טבעי ביכולת של אייזק, שהתחיל את העונה בצורה מקרטעת, אבל מצא את מקומו בחלק השני של העונה. גם מחצית שניה התקפית פנטסטית של העונה, שניפק טרנס רוס (קלע 17 נק' עם 3.3 ב-39.3% החל מה 31.1) עזרו לקבוצה להראות יכולת התקפית משופרת. ועדיין, 13 משחקים לסיום העונה המג'יק היו רגל וחצי מחוץ לפלייאוף, במקום ה-9, 4 משחקים אחרי דטרויט ו-2 משחקים אחרי מיאמי. את 13 המשחקים האחרונים סיימו המג'יק במאזן 11-2 ועם כרטיס כניסה לפלייאוף מהמקום השביעי, אחרי חודשים וחצי פשוט חלומיים. בפלייאוף זאת כבר הייתה אופרה אחרת, ואמנם החברה מאורלנדו הצליחו לנצח את המשחק הראשון אבל נכנעו ב-4 האחרים לאלופה שבדרך, מה שכלל לא הוריד מגודל ההישג.
קיץ חם
המטרה העיקרית של המג'יק בקיץ הייתה הארכת חוזה לווצ'ביץ'. כמה שעונה אחת יכולה לעשות הבדל. הוא קיבל הארכת חוזה של 100 מליון דולר ל-4 עונות כאשר החוזה הוא חוזה מדורג הפוך, כך שבעונה הראשונה יקבל 28$ מליון וכל עונה יקבל 2 מליון דולר פחות. חוזה דומה קיבל עונה לפני ארון גורדון, שחתם על חוזה ל-4 שנים תמורת 80 מיליון דולר. הרעיון בחוזה כזה הוא שככל שעובר הזמן החוזה הופך לנוח יותר, מפנה מקום בתקרה מצד אחד והופך אטרקטיבי לטריידים מאידך. מי שעוד קיבל הארכת חוזה בשווי 54 מליון דולר ל-4 עונות היה טרנס רוס אחרי עונה מצוינת כשסוף סוף מצא את מקומו כסקורר יעיל מהספסל. החתמה חשובה למג'יק שחסרים קליעה מהספסל. בנוסף, אל פארוק אמינו חתם על חוזה ל-3 שנים תמורת 29 מליון דולר. אמינו, שבאופן לא מפתיע מחזיק במוטת ידיים ארוכה של 2.21 מטר, הוא פורוורד אתלטי ושומר אישי טוב שיכול לשמור על מספר עמדות ומתאים באופן מושלם לפילוסופיה של האמונד. הוא אמור להעמיק את הספסל ויוכל לשחק לצד גורדון וגם לצד אייזק. בנוסף אמור להוסיף קליעה לספסל, שמלבד טרנס רוס חסר מאוד בקלעים. ראוי לציין גם את מרקל פולץ שאמנם הגיע בטרייד (תמורת ג'ונתן סימונס, בחירת סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שני) מפלידלפיה עוד בפברואר, אך היה פצוע וישחק את משחקו הרשמי הראשון במועדון השנה. כשעשה את הטרייד האמונד תיאר אותו כ low risk high reward. גם פולץ שחקן שתואם את הדרישות הפיסיות של האמונד ובעל מוטת ידיים ארוכה יחסית לגארד (2.06). בינתיים בקדם העונה פולץ לא מזכיר את השחקן שציפו שיהיה כשנבחר, אבל דווקא באורלנדו יכול להתפתח לשחקן מועיל, ולנצל את היתרונות הפיסיים שלו.
בדראפט בחרו המג'יק בצ'ומה אוקיקי, פאוור פורוורד מאוניברסיטית אובורן, בחירה שזכתה ללא מעט ביקורת, הואיל ומדובר בשחקן שקרע בטורניר המכללות את ה-ACL וגם טרום הפציעה היה מדורג בחלק גדול מהמוקים מחוץ ללוטרי. כמובן שהאמונד בשלו בוחר את השחקנים שמתאימים לתפיסת המשחק שלו וגם פה מדובר על פורוורד ורסטילי שמסוגל לשמור על מספר עמדות, אבל לאור הפציעה שעבר, באורלנדו החליטו שהוא לא יקבל חוזה העונה, אלא יחתום רק בקיץ 2020.
ועכשיו, מה עכשיו?
כשמסתכלים על אורלנדו מודל 19-20 כהמשך של העונה האחרונה צריך לשאול כמה שאלות. הראשונה, והחשובה מכולן היא האם מה שראינו מאורלנדו העונה הגנתית זה הסטנדרט שלהם והאם הם יכולים להמשיך להיות קבוצת עלית הגנתית? התשובה שלי היא כן. המגי'ק לא דורגו במקרה במקום ה-8 עונתית בהגנה. מה שהם עושים זו תוצאה של עבודה עקבית ויסודית ולא תוצאה של החטאות של זריקות פנויות של היריבה. העליונות שלהם בריבאונד ההגנה וסגנון המשחק האחראי שלא מאפשר נקודות קלות במעבר או מהזדמנות שניה הוא לא תוצאה של יד המקרה ואין סיבה שלא ישחזרו את אותן ההצלחות. מכל כיוון באורלנדו מדברים על מנטליות שונה של מועדון, קשיחות שקליפורד הכניס ואני לא חושב שיש סיבה אמיתית למה הם יקחו צעד אחורה הגנתית. אם כבר, רק להיפך. אם נסתכל שנתית, הם היו מדורגים במקום השמיני הגנתית ואני לא רואה סיבה שלא יהיו השנה אחת מ-5 קבוצות ההגנה הטובות ביותר בליגה.
החשש היותר גדול הוא בצד השני של המגרש. אמנם דברים עבדו יפה בחודשיים וחצי האחרונים של העונה ואורלנדו הייתה מדורגת שמינית התקפית בתקופה הזאת, אבל אנחנו עדיין מדברים על קבוצה ללא מוביל משחק ברמה גבוהה. אוגוסטין עושה את העבודה ומתאים לקבוצה, שצריכה שחקן חוץ כזה, שממעט לעשות טעויות וקולע באחוזים גבוהים, אבל הוא לא השחקן שיפעיל את גורדון בצורה אופטימלית או יוריד את נטל הובלת הכדור מפורנייה ברמה מספיקה. בכלל, נראה שהרבה דברים הולכים הפוך בהתקפה של אורלנדו. שנה שעברה הם היו מקום 6 בליגה באחוז מהלכי פוסט אפ (7.6% מסך המהלכים שלהם) ומקום 25 ביעילות שלהם (0.89 נק' לפוזשן), מקום 10 באחוז מהלכי הנדאוף ( 5.8% מסך המהלכים) ומקום 19 ביעילות (0.9 נק' לפוזשן). לעומת זאת בחיתוכים לסל היו מקום 20 (6.5% מסך המהלכים) אבל 7 ביעילות שלהם (1.32 נק' לפוזשן) ובפיק אנד רול כשהמתגלגל זורק הם היו במקום 18 באחוזים (5.9% מסך המהלכים) ו-13 ביעילות שלהם (1.11 נק' לפוזשן). התקפות המעבר שלהם יעילות מאוד עם 1.13 נק' לפוזשן (מקום 7 הליגה) אבל רק 11.3% מהמהלכים שלהם הן התקפות מעבר (מקום 28 בליגה). בעצם, אחת הסיבות לחוסר היעילות שלהם היא שמהלכים שהם עושים יחסית טוב הם עושים פחות מדי ומהלכים שמבצעים ביעילות בינונית או נמוכה עושים יחסית הרבה.
האחריות פה היא אמנם בראש ובראשונה על המאמן, אבל ברור שיש מגבלות של שחקנים שקשה להתגבר עליהן. אין לאורלנדו אף מוסר פיק אנד רול ברמה גבוהה, כזה שהיה מאפשר עוד מהלכים כאלה ומנצל יותר טוב את ארון גורדון למשל, שיש לו פוטנציאל להיות שחקן פיק אנד רול מעולה. קשה לראות את ההתקפה של אורלנדו עושה עוד צעד קדימה, וסביר להניח שלא תעשה. אבל אין סיבה שיעשו צעד אחורה. שנה שניה עם מאמן ושיטה שמכירים טוב יותר, אייזק שאמור רק להשתפר, גורדון שעדיין יש תקווה שיתקדם עוד שלב התקפית וספסל יותר עמוק, שהתקפית היה חלק גדול מהבעיה של הקבוצה שנה שעברה. מלבד טרנס רוס לא היה אף שחקן שתרם תרומה התקפית סבירה מהספסל. אמינו לא חיה התקפית, אבל הוא קלעי סביר ויכול לספק נקודות ברמה גבוהה יותר מווס איוונדו. גם פולץ, אפילו בגרסתו הנוכחית, הוא כנראה שדרוג של מייקל קרטר ויליאמס, השאלה עד כמה.
תחזית:
בסופו של דבר, מה שאני רואה באורלנדו זה ג'נרל מנג'ר בעל תפישה מאוד ברורה ומאמן שמשתלב איתה נהדר וביחד חסכו למועדון הזה שנתיים של שכר לימוד. החץ של אורלנדו הולך למעלה לדעתי, וגם השנה, הם עדיין יעבדו באפריל. וגאס שמו את הרף של אורלנדו על 41.5 ניצחונות, אני נותן להם 43 ומקום שישי במזרח.
