גמר המערב, השנה אולי יותר מתמיד מפגיש שני טיטאנים שרק הולכים ומתעצמים.
כדי שנבין כמה העוצמה של שתיהן יוצאת דופן,צריך לחזור עד 1998 כדי למצוא את הפעם האחרונה שבה שתי קבוצות עם יותר מ-60 ניצחונות נפגשו בגמר המערב. אז אלו היו יוטה של סטוקטון ומאלון מול הלייקרס של שאקיל וקובי. באותה שנה, גם גמר ה-NBA הפגיש שתי קבוצות של 62 ניצחונות: שיקגו ויוטה. מאז עברו כמעט שלושה עשורים.
וזו בדיוק הסיבה שאוקלהומה נגד סן אנטוניו מרגישה כמו יותר מעוד סדרת פלייאוף. הת'אנדר מגיעים כאלופה המכהנת, עם 64 ניצחונות והמקום הראשון במערב. הספרס מגיעים עם 62 ניצחונות, המקום השני, ו-ויקטור וומבניאמה אחד שגורם לכל סדרה להרגיש כאילו החוקים משתנים באמצע.
כולם כמובן מסתכלים על שיי מול וומבי, אבל מדובר ממש בשתי קבוצות עם מעין תמונת היפוך אחת של השנייה, כאשר שתיהן מציבות מצ'-אפים מעניינים מאוד עם קאסל וצ'ט, ועומק נהדר של 8-10 שחקני רוטציה. מדובר באמת באחד המפגשים המסקרנים ביותר.
המפגשים מהעונה הסדירה: ומה אפשר ללמוד מהם לקראת הסדרה?
נתחיל מהסוף, הת'אנדר מגיעים פייבוריטים לסדרה בזכות הניסיון והמאזן. למרות זאת, בעונה הסדירה הספרס ניצחו את הת'אנדר 4 פעמים מול ניצחון בודד של הת'אנדר (היה להם משחק חמישי בחצי גמר גביע ה-NBA). לא מדובר בניצחון מקרי פה ושם, הספרס הפתיעו את הת'אנדר כבר בדצמבר בניצחון חוץ 111:109, לאחר מכן הת'אנדר הגיעו לסן אנטוני כדי לנקום והפסידו שוב והפעם בהפקש דו ספרתי: 130:110.
אחרי השניים האלו, הייתה תחושה שבמשחקי חג המולד סוף סוף הת'אנדר יחזרו לעצמם, אבל גם שם עם התמיכה הביתית הספרס ניצחו 117:102.
הת'אנדר סוף סוף ניצחו בבית בינואר 119:98 ואז הגיע המפגש האחרון שבו שוב הספרס מנצחים 116:106.
האם אנחנו לומדים מזה שהספרס פייבוריטים?
לא בהכרח. אבל זה כן אומר שהם מגיעים לסדרה בלי רגשי נחיתות. הם יודעים איך לנצח, ויש להם את הכלים.
הבעיה שהספרס חסרי ניסיון, ולראיה אחרי הניצחון הגדול בחצי גמר הגביע, הגיע הפסד לניקס.
אז הספרס משלבים כרגע כישרון יוצא דופן, הם לא נבהלים מהפיזיות, העומק והלחץ של הת'אנדר פשוט כי יש להם בדיוק את אותו הדבר בצד. השני.
הנתון הכי מעניין מהמפגשים בעונה סדירה מדבר על שיי. הספרס לא עצרו אותו, שיי קלע מולם 29.5 נקודות ב 50.6% מהשדה, כלומר הספרס בחרו להתמקד בעצירה של שחקני המשנה. צ'ט הלומגרן התקשה מאוד במפגשים האלה. כשהוא יורד מ 17.1 נקודות, 8.9 ריבאונדים, ל-10.5 נקודות, 8 ריבאונדים ו-1.5 חסימות. גם האחוזים ירדו משמעותית.
ג'יילן וויליאמס פחות "נעצר" ושמר על מספרים דומים (17.1 מול 16.5) אבל ביחד מדובר בפער של 7 נקודות למשחק שצריכים להגיע ממקום אחר. זה המון.
למרות זאת, צ'ט נמצא בעמדת מפתח בהגנה, כאשר הוא הצליח להוריד את וומבי ממוצע של 25 נקודות עונתית ל-18 בלבד, באופן מפתיע זה בדיוק 7 הנקודות שחסרות לת'אנדר, מה ששוב ממחיש כמה הקבוצות מאוזנות, למרות שאם נהיה הוגנים, וומבי שיחק רק 25 דקות למשחק בממוצע והוא צפוי לשחק הרבה יותר. בנוסף הפלוס מינוס שלו היה חיובי בכל ארבעת הניצחונות.
בנוסף, הספרס הצליחו לקזז 10 נקודות נוספות מהממוצע העונתי של הת'אנדר (119 בעונה הסדירה ורק 109 מול הספרס) כאשר הירידה מתחלקת באופן כמעט שווה בין כל שחקני הת'אנדר.
המפגש בין הקבוצות והכוכבים
שיי מול קאסל, וומבי מול צ'ט והארטנשטיין, ואסל והארפר מול דורט וג'יילן וויליאמס.
כל כך הרבה זוויות, ננסה לפרק את זה משני הכיוונים, מאחר ושתי הקבוצות צריכות לעשות התאמות אחת לשנייה.
כמובן, המטרה הראשית היא לנסות לעצור את שיי, הוא המנוע הראשית והתשובה התשובה הטבעית היא סטפון קאסל. הוא השומר הכי הגיוני על שיי, גם מבחינת גודל, גם מבחינת אגרסיביות, וגם מבחינת הביטחון שהוא משחק איתו כרגע. אחריו, יש את הארפר שעולה מהספסל, וביחד הם אמורים להיות הפתרון של הספרס. אבל חשוב לציין, המטרה של הספרס היא לא לעצור את שיי, המטרה היא לדאוג שהוא לא משתלט על הסדרה. כי הם כבר הראו בעונה הסדירה שהם יכולים לנצח כאשר הם מאטים את כל השאר.
המפתח הראשון הוא כמובן צ'ט שכבר הזכרנו את הקושי שלו מול בסדרה העונתית. הקושי הזה בא לידי ביטוי ב-20% מהשלוש לעומת 38.7% בפלייאוף.
הנקודה הבאה היא קשורה להרכב "גבוה/נמוך". לת'אנדר יש יתרון וחסרון גדול מאוד ששניהם עונים לשם הארטנשטיין.
מאחר והספרס בדר"כ משחקים עם וומבי והרכב נמוך (קאסל-פוקס-ואסל-שמפיין-וומבי), אזי נשאלת השאלה על מי שיי ישמור?
הת'אנדר לא ירצו שהוא ירוץ אחרי קאסל או פוקס ואם לומר את האמת גם ואסל תוקף המון את הסל. לכן הכי טבעי יהיה לתת לו לשמור על שמפיין או אפילו בארנס וקלדון ג'ונס כשהם יעלו מהספסל. הבעיה שזה משאיר את צ'ט או הארטנשטיין עם אחד הגארדים, ולכן שיי חייב לשמור על אחד מהטריו קאסל-פוקס-ואסל (כנראה ישמור על ואסל).
לכן, ההגנה הטבעית תהיה הארנשטיין על וומבי, וצ'ט על מי שיעלה בעמדה 4, אבל גם כאן עולים סימני שאלה.
הרי אם יש שחקן שבנוי לשמור על המפלצת של ספייס ג'אם (וומבי), זה צ'ט. ארוך, מהיר, ואתלטי, בדיוק באותן מידות. הארנשטיין עשוי להיות איטי מדי, בייחוד שוומבי אוהד לזרוק שלשות הרבה יותר ממה שהוא אוהב לשחק קרוב לסל.
זה משאיר את הת'אנדר עם המון סימני שאלה ומסביר בעצם איך הקבוצה שנראתה בלתי ניתנת לעצירה, הפסידה 4 פעמים בעונה הסדרה לספרס.
הפתרון של הת'אנדר צריך להגיע דווקא בשחקני המשנה, וואלאס, דורט ואג'אי מיטשל.
בסדרה העונתית דורט וג'יילן וויליאמס שמרו על המספרים שלהם עם 16.5 ו 8.7 נקודות למשחקים, אבל מי קייסון וואלאס ואג'אי מיטשל ירדו מ 8.6 ל-7.0 ו-13.6 ל-10.0, כאשר וואלאס קלע רק 23.8% מהשלוש. לצד הירידה בנקודות של צ'ט, אפשר להבין שהת'אנדר הפסידו את הסדרה העונתית כשהם לא מצליחים לייצר את ההתקפה שהם רגילים לה.
בצד השני, המטרה של הת'אנדר תהיה להוציא את וומבי משלוותו. הזאבים כבר עשו את זה בסיבוב הקודם וזה נגמר בהרחקה של וומבי.
הת'אנדר יודעים היטב איך לעשות את זה, ואנחנו זוכרים איך יוקיץ', התקשה גם מול הגארדים של הת'אנדר שאוהבים לדחוף, לשרוט ולנצל את המטריה האווירית של הארנשטיין וצ'ט שמאפשרת להם ללחוץ על קוי המסירה. אני צופה שוומבי יהיה המוקד של הפיזיות. בנוסף, בדקות של הארטנשטיין, יש לספרס בעיית מץ'-אפ בהגנה.
ניצול נכון של הארטנשטיין בפיק-אנד רול אמור להוביל ליתרון פיזי משמעותי שיכריח את וומבי לשמור עליו ויאפשר לצ'ט להתמודד מול שומר קל יותר בסגנון שמפיין או בארנס.
הספרס מצידם יודעים שהם לא צריכים 30 נקודות מוומבי, הם ניצחו עם 18 בלבד בעונה הסדירה והם צריכים לנצל את הניסיון של פוקס וואסל, לצד הדומיננטיות הצומחת של קאסל והארפר. יש להם מספיק כלים כדי להוריד את העומס ההתקפי מוומבי, ואם הרביעייה הזו תמשיך בפלייאוף הנהדר שלה לת'אנדר יהיו הרבה מאוד בעיות.
האקס פקטור
לשתי הקבוצות יש שחקנים שעדיין לא קיבלו מספיק התייחסות: אג'אי מיטצ'ל, דילון הארפר ושמפיין.
מיטצ'ל קולע 18.8 נקודות עד כה בפלייאוף, עלה מ 13.3 בעונה ו-10 נקודות בלבד מול הספרס. מיטצ'ל כל כך טוב שהוא חצב לעצמו מקום בחמישייה של הת'אנדר, כאשר הוא פתח רק ב 16 משחקים בעונה הסדירה, אבל בפלייאוף הוא פתח ב-6 מ-8 המשחקים ששוחקו עד כה.
בצד השני, שמפיין והארפר הפכו להיות מנועים אדירים עבור הספרס בפלייאוף הזה.
תחילה שמפיין, הוא קלע רק 5.6 נקודות בסדרה העונתית מול הת'אנדר, בפלייאוף הוא עד כה קולע 10.9 נקודות למשחק (דומה לממוצע העונתי שעומד על 11.1). כלומר, היכולת שלו לקלוע מול הת'אנדר כפי שהוא קלע כל העונה, הופכים להיות מפתח רציני עבור הספרס. שמפיין קולע 2.5 שלשות ב-45% בפלייאוף, אם הוא קולע באחוזים כאלו, הוא יאפשר לספרס לרווח הרבה יותר ויגרום לת'אנדר לחשוב על האם הם מעדיפים לשחק בהרכב גבוה עם הארנשטיין או נמוך, מה שאמור להקל על וומבי.
המפתח השני של הספרס זה הארפר. כן, לא פוקס, לא קאסל, הארפר.
הארפר אמנם קולע "רק" 13 נקודות למשחק בפלייאוף, אבל הוא השתלט על תפקיד השחקן השישי של הספרס (לא יאומן שקלדון זכה בתואר, וכבר יש להם שחקן שישי טוב יותר), כאשר הסיפור שלו זה לא הנקודות, זה התזמון. למרות שהוא עדיין רוקי, הארפר מפגין בגרות וחוצפה והופעה ברגעי מפתח שממש גורמים לי להזכר באופן שבו מאנו ג'ינובילי היה עולה מהספסל ומשנה את המומנטום של המשחק. אולי זה גם בגלל שהם בתפקיד דומה, אבל יש בו גם את החוצפה הזו, כזו שאומרת, אני לא מפחד מהמעמדים הגדולים.
מספרים, מספרים ועוד קצת מספרים
- התקפה: הת'אנדר מובילים את הפלייאוף בדירוג התקפי עם 126.3 נקודות ל-100 פוזשנים, שניים באחוז אפקטיבי מהשדה עם 59.0%, וראשונים ביחס אסיסטים לאיבודים עם 2.2.
במילים אחרות, הת'אנדר של הפלייאףו בכושר נהדר, הרבה יותר טוב מזה שהספרס פגשו בעונה הסדירה. - הגנה: הספרס עם ההגנה הכי טובה בפלייאוף עד עכשיו, עם 102.2 נקודות בלבד ל-100 פוזשנים.
במילים אחרות, יש לנו קרב הגנה התקפה אדיר. - ריבאונד: עד כה בפלייאוף, הספרס עם 47.5, הת'אנדר עם 41.1. האם זה המפתח שישנה את הסדרה? האם זה מה שיגדיל את הדקות של הארטנשטיין.
קרב המאמנים: סגנונות, התאמות ורוטציות
מארק דייגנולט מגיע לסדרה עם היתרון הברור ביותר שיש למאמן: הוא יודע בדיוק מי הקבוצה שלו. אוקלהומה לא צריכה לחפש זהות. היא לוחצת, מחליפה, סוגרת קווי מסירה, חיה על משמעת התקפית, ויודעת שכל אחד מחמשת השחקנים על המגרש מסוגל לקבל החלטה נכונה. היא גם אלופה. זה לא פרט קטן. זו קבוצה שכבר עברה את הדרך הזאת, וכרגע היא נראית כאילו היא רוצה לעשות אותה שוב בלי לעצור בתחנות ביניים.
ההתאמה הראשונה של דייגנולט תהיה סביב וומבי: האם לתת לצ'אט את הקרב הזה ישירות, האם לשלב יותר הארטנשטיין כדי לשים עליו גוף, והאם לשחק בהרכבים גדולים יותר כדי לא להישאב לגודל של הספרס. הבעיה היא שכל פתרון כזה פותח בעיה אחרת. אם הולכים גדול מדי, הספרס יכולים לרוץ עם פוקס וקאסל. אם הולכים קטן מדי, וומבי יכול להפוך את הצבע לאיזור אסור. אם שולחים עליו עזרה מוקדם מדי, הספרס מספיק עמוקים כדי למצוא את הקלעי הפנוי.
מיץ' ג'ונסון, מנגד, עומד בפני מבחן אחר. מול מינסוטה השאלה הייתה איך לא לתת לסדרה פצועה להפוך למסובכת. מול אוקלהומה זו כבר שאלה של רמה אחרת: איך שומרים על הכדור מול ההגנה הכי מענישה בפלייאוף, איך מנהלים את הדקות בלי וומבי מול קבוצה שמזהה חולשה מהר מאוד, ואיך מונעים משיי להפוך כל רבע רביעי למשחק אישי שלו.
הספרס גם יצטרכו להחליט כמה הם מוכנים ללחוץ על שיי וכמה הם מוכנים לחיות עם הזריקות של האחרים. אם הם מביאים עזרה מוקדמת מדי, אוקלהומה תמצא את ג'יילן וויליאמס, צ'אט, דורט, קרוסו או וויגינס בפינות. אם הם שומרים אחד על אחד יותר מדי, שיי יכול להיכנס לקצב שבו כל התקפה נגמרת או בסל, או בעבירה, או בתחושה שהוא בשליטה מוחלטת.
ופה נכנס קאסל שוב. יש מצב שהמשימה הכי חשובה שלו בסדרה היא לא לקלוע 20, אלא לשמור 34 דקות בלי לעשות עבירות טיפשיות. אם הוא מצליח להציק לשיי, להכריח אותו לעבוד, ועדיין להישאר על המגרש, הספרס מקבלים בסיס הגנתי לסדרה. אם הוא נכנס לבעיית עבירות מוקדמת, כל המבנה משתנה.
גם הדקות של לוק קורנט עשויות להיות מעניינות. מול מינסוטה הוא היה בעיקר דרך לתת לוומבי מנוחה ולשמור גוף בצבע. מול אוקלהומה, השאלה היא האם הוא יכול לשרוד מול קצב, קליעה ותנועה. אם הספרס יקבלו ממנו דקות יציבות, הם יוכלו לנשום בדקות בלי וומבי. אם לא, מיץ' ג'ונסון יצטרך אולי לקצר רוטציה מוקדם מהרגיל.
תחזית
4:3 לאוקלהומה סיטי ת'אנדר.
הספרס הוכיחו שהם יודעים לנצח, והם יעשו את זה, אבל בהרגשה שלי הנתון העיקרי שאי אפשר לדבר עליו זה ניסיון.
יש לי הרגשה שזה פשוט עדיין לא "הזמן" של הספרס. הת'אנדר יודעים איך לנצל את המשרוקיות טוב יותר, וומבי עדיין לומד איך לא להכנס לפרובוקציות בזמן ששיי כבר מאסטר בתפיסת העין של השופטים. הת'אנדר גם מגיעים בכושר אחר לגמרי מהעונה הסדירה ונראה שהם העבירו את העונה בהילוך ראשון. כשהם פתאום פגשו יריבה ראויה, הם לא היו מוכנים לזה, הפעם הם יהיו מוכנים.
