קבוצה ביום: שתיקת הכבשים

קני אטקינסון ניסה להפוך את המעט שיש בברוקלין לאטרקטיבי והכתיב קצב משחק מהיר והמון שלשות. זה לא ממש עבד, כאשר הקבוצה דורגה במקום ה28 ביעילות התקפית עם דירוג התקפי 101.9. הקצב לא עזר לקבוצה לנצח, וגם ראינו קרחות גדולות בברקליס סנטר, כמו גם במגרשים אחרים שבהם הנטס התארחו. להגנה של הנטס לא היה את הכלים לעצור חמישייה של ארבעה חלזונות וצב, והם סיימו במקום ה-23 בליגה ביעילות הגנתית עם דירוג של 108, ובמקום ה-29 בממוצע לספיגה במשחק 112.5 נקודות למשחק.

ברוקלין סיימה במקום האחרון בליגה, זכתה בבחירה הראשונה וראתה את בוסטון חוגגת.

קיץ חם

כולם ציפו לעלייה גדולה בגג השכר, וכולם התאכזבו, חוץ מברוקלין. העלייה המתונה הפכה את הנכס היחיד של ברוקלין ליקר ערך. פתאום קאפ ספייס שוב חשוב, מה שאומר שיש תג מחיר גבוה לסלרי דאמפ. עוד לפני הדראפט ברוקלין השיגה את דיאנג'לו ראסל, רכז שנבחר שני בדראפט רק לפני שנתיים, בתמורה לזה שבלעה את החוזה של טימופיי מוזגוב. היא אמנם שלחה את לופז בחזרה ללייקרס, אבל בהחלט מדובר בטרייד מצויין מבחינתו של מארקס. הוא השיג שחקן צעיר ומבטיח בתמורה לחוזה נגמר. החוזה של מוזגוב לא ממש משנה לו. מבחינת ברוקלין זה כמו זכיה בלוטרי.

הצעד הבא היה לנסות לפתות צעירים נוספים לברוקלין. הפעם היה תורו של אוטו פורטר, שקיבל מברוקלין חוזה מקסימום. וושינגטון לא אהבה את זה אבל בלי יותר מדי ברירות השוותה את החוזה. הציפייה הייתה שהיעד הבא של ברוקלין יהיה קק"פ, אבל הם ויתרו ולא ניסו כלל. במקום זה הם חזרו לספוג קאפ ספייס בתמורה לנכסים. הם לקחו את החוזה של דמארי קארול מטורונטו וקיבלו בתמורה בחירת סיבוב ראשון וסיבוב שני. אמנם הבחירה תהיה באיזור ה-20+, אבל זו עדיין בחירת סיבוב ראשון. מפורטלנד הם לקחו את אלן קראב, האיש שחשקו בו בקיץ שעבר, בתמורה לחוזה של אנדרו ניקולסון.

עם ראסל, קראב, הוליס-ג'פרסון, לוורט, וג'ארט אלן, לברוקלין יש גרעין צעיר שאפשר אולי לעשות איתו משהו בעתיד. ג'רמי לין ודמארי קארול יהיו המנטורים.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

לברוקלין גם השנה אין בחירה, ככה שאין ממש מה לעשות טנקינג. מצד שני הקבוצה הזו לא ממש יכולה לנצח. מצד שלישי יש במזרח לא מעט קבוצות שיכולות לעשות טנקינג, במיוחד אם שיטת הלוטרי תשתנה ב-2019, וזו ההזדמנות האחרונה להגדיל את הסיכויים. הסגלים של אטלנטה, ושיקגו, לא נראים הרבה יותר טובים משל ברוקלין, ולהן גם יש סיבה להפסיד. לברוקלין אין. זה לא יהיה שיפור גדול, אבל כל שיפור הוא צעד קדימה.

השחקן שמן הסתם ירכז את מירב תשומת הלב יהיה דיאנג'לו ראסל. בלייקרס, ראסל לא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו ומג'יק אמר שחסרה לו מנהיגות. זו ההזדמנות הגדולה של ראסל לפרוץ. בברוקלין אין קובי ואין ניק יאנג ויש דף חלק. עכשיו הוא תלוי רק בעצמו ובכשרון שלו. מן הסתם הכדור יהיה בידיים שלו, וכל החלטה שהוא ייקח תתקבל בהבנה על הספסל של ברוקלין. זה פתח להמון טעויות, זה פתח גם להתפוצצות הכשרון של ראסל.

מסביב לראסל אין כרגע הרבה, אבל אם ברוקלין יחזירו אותו לחיים, אולי הוא יזכור להם חסד כשיסיים את חוזה הרוקי.

בנוסף לראסל, יהיה מעניין לראות את לין. אחרי שפרץ בענק בניו יורק, הוא נעלם ליד הארדן וב-LA. הוא חזר בקטן בשארלוט ועכשיו ברוקלין צריכה ממנו עוד קאמבק. לא ברור כמה דלק עוד יש לו. אלן קראב ישתחרר מהצל של לילארד ומקלום, ויהיו לו הרבה יותר דקות וזריקות בברוקלין. הוא צריך להוכיח שהוא שווה את הכסף שברוקלין זרקו עליו (18 מיליון דולר לעונה ל-4 עונות).

ברוקלין תרצה לשחק כדורסל אטרקטיבי, ולתת הרבה דקות לצעירים. הנצחון לא יהיה חשוב במיוחד העונה, הגם שאין סיבה להפסיד.

תחזית: 30 נצחונות, ואכזבה לקליבלנד, או מי שיחזיק את הבחירה של הנטס עד הדראפט הבא.

וגאס חזתה לקבוצה 27.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו, ואולי תזכו בספר נבחרת החלומות.