עובדה או אשליה

עובדה או אשליה הוא מדור חדש שבו שני כותבים חווים את דעתם על ענייני השעה. עובדה מרמזת שהמשפט הינו אמת מוחלטת, בעוד אשליה היא בדיה שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי. לכבוד הבכורה התכנסו דני אייזיקוביץ' ואריאל טייב. התוצאות לפניכם.

1. למרות שקווין לאב נותן את עונתו הטובה ביותר בקליבלנד, המגבלות ההגנתיות שלו ייחשפו שוב בסדרה ארוכה מול הווריורס, ולכן לקבוצה עדיין כדאי להאזין להצעות שמביאות לקבוצה תמורתו פורוורד מעט פחות טוב אך יותר אתלטי וזריז

דני: אשליה

אם יש משהו שאפשר ללמוד מהאלופות של השנים האחרונות זה שהמשכיות היא לא מילה גסה.

לא במקרה זו העונה הטובה ביותר של קווין לאב, הוא מכיר את השיטה והשיטה מכירה אותו. לאב הפך העונה לשחקן הרבע הראשון הטוב בליגה, כשהוא הקלע המוביל בליגה לרבע הראשון (9 נק') ונמצא בעשירייה הראשונה בריבאונדים (3.7). הוא עושה את זה ביעילות התקפית גבוהה מאוד (1.1 שלשות ב 42%) ומדורג שני בליגה במדד הפלוס מינוס (4.6) אחרי אחד לברון ג'יימס. קליבלנד יודעת לנתב את הכוחות שלה בצורה מושלמת, היא יודעת שקיירי ינוח בפתיחה וינסה להשתלט בסיום, ושלברון יהיה השחקן הדומיננטי שלה ברבעים השני והשלישי.

לא פשוט לשחק לצידו של לברון ג'יימס ועל זה יעידו אפילו שחקנים גדולים אחרים כמו כריס בוש למשל. לכן הציפייה שגבוה אחר ישתלב טוב יותר לצידו של ג'יימס היא יותר אשליה מאשר מציאות.

אריאל: אשליה בטווח הקצר, עובדה בטווח הארוך.

האם אני עובר על חוקי הפורמט כבר בתשובה הראשונה? בהחלט ייתכן. אמנם כל שינוי משמעותי בסגל הקאבס כעת משמעו כהתאבדות מבחינת סיכויי האליפות השנה, ולכן אסור לה לבצע אותו. אך הים הוא אותו ים והווריורס הם אותם ווריורס. לאב הצליח לשמור על עצמו יפה במשחק האחרון של שתי הקבוצות, אך היתרון היחסי שלו מולם ככינור שלישי קטן, וקל לחשוף אותו בהגנה (הווריורס מיעטו לבודד אותו במשחק בחג המולד, ייתכן בכוונת תחילה). בנוסף לכך, הקאבס צריכים כבר להכין עצמם להתבגרותו של לברון, שיצטרך לשחק כ-4 במשרה מלאה כבר בשנים הקרובות. לאב הוכיח שוב בחודשים האחרונים שהוא יכול להיות שחקן-פרנצ'ייז, או לחילופין השחקן השני הכי טוב בקבוצה עם שאיפות לאליפות. הרבה קבוצות ישמחו לשדרוג סביבו, ובהחלט סביר שלקאבס יהיה מצ' אפ טוב יותר מול הווריורס עם שחקן כמו ניקולאס באטום, למשל. הקאבס בהחלט יצטרכו לבחון את ערך השוק עבור לאב כבר בשנה הבאה.

 

2. לאור עזיבתו הצפויה של רודי גיי בתום העונה, על הקינגס להעביר אותו בטרייד כדי לא לאבדו ללא תמורה – גם אם זה מחליש אותם משמעותית וגורם להם לאבד כל סיכוי (שכרגע בהחלט ריאלי) להגיע לפלייאוף השנה.

דני: עובדה

גם אם הקינגס יגיעו השנה לפלייאוף זה יותר בגלל חולשת המערב מאשר בגלל שיש להם קבוצה תחרותית. קאזינס אמנם רוצה פלייאוף, אבל יותר חשוב שיתחילו להתוות שם דרך. כרגע רודי גיי הוא לא חלק מדרך, הוא חלק מקבוצה שלא מוצאת את עצמה, טרייד ועדיף כמה שיותר מהר.

אם זה לא מספיק לכם, אז סביר להניח שרודי יחפש לעזוב בקיץ מאחר והוא מסיים חוזה והוא בטח ירצה לשדרג את מעמדו לקבוצה תחרותית יותר, לסקרמנטו אין בחירת דראפט בקיץ הקרוב וזו אחלה דרך למצוא אחת ומעל לכל צריך לזכור שאיכשהו כל קבוצה שהעבירה את רודי בטרייד איכשהו עשתה צעד קדימה במקום צעד אחורה.

אריאל: אשליה.

זה כנראה הולך נגד כל חוקי ההגיון – לשלוח את רודי גיי בטרייד זה מתכון בטוח להתמודדות בגמר הקונפרנס כעבור שנתיים. אבל אנחנו עדיין מדברים על סקרמנטו, כך שלדבר נגד כל חוקי ההגיון זה נשמע כמו הכיוון הנכון. הקינגס במירוץ חייהם כדי להגיע לבינוניות הנכספת ולהפסיד בסוויפ בסיבוב הראשון. עבור כל קבוצה זה נשמע כמו טעות, אך הקינגס, קבוצה שחגגה עשור מחוץ לפלייאוף בשנה שעברה, זקוקה לכל שביב של תקווה, והיא זקוקה לו כמה שיותר מהר. כדי לשדר הצלחה לאוהדים, לשחקנים (מסתמן כי קאזינס עתיד לחתום על הארכת חוזה, אך הוא עדיין לא עשה את זה) ולמכור מנויים לאולם החדש. גיי, על אף המוניטין המושמץ, הוא עדיין כוח אש חיוני וחיובי לקבוצה כדי להגיע למקום השמיני. האם זו ההחלטה המקצועית הנבונה? כנראה שלא. הקינגס עתידים לאבד את הבחירה שלהם בדראפט הקרוב,  וטרייד עבור גיי יכול להניב איזושהי בחירה, אך לעתים יש דברים חשובים יותר.

 

3. היעילות ההתקפית הגבוהה בקרב קבוצות הליגה השנה (105.5 בממוצע, מקום שלישי אי פעם) מלמדת יותר על ההגנות החלשות מאשר ההתקפות החזקות.

דני: עובדה

התחושה הכללית שיש ברוב משחקי העונה הסדירה היא שהשחקנים בעיקר מעוניינים לשפר סטטיסטיקות אישיות ולשבור שיאים. כתוצאה מכך אנחנו זוכים למספרים מנופחים. הסיבה לתחושה הזו נעוצה בפערי הרמות שיש בין קבוצות העלית בליגה (קליבלנד, גולדן סטייט ושות'…) אפילו לקבוצות שנמצאות ברמות הביניים (טורונטו כמשל לקבוצה שהפסידה לכל הגדולות). לכן כששחקנים לא באמת מאמינים שיש להם סיכוי ללכת עד הסוף הם מתרכזים בצד שיביא להם את החוזה הגדול הבא – ההתקפה.

סיבה נוספת לניפוח המשמעותי במספרים קשור לאופן שבו כל שחקני הליגה התחילו לזרוק ולקלוע שלשות. השלשה הופכת בשנים האחרונות להיות הכלי הכי שימושי ולא במקרה זאק לואו הקדיש לכך כתבה שלמה. ברגע ששחקני פנים כמו גאסול, פורזינגיס וקאזינס קולעים שלשות הרחבה נפרצת ולמעשה הופכת להיות חדירה בהרבה. אז למה זה אומר שההגנות חלשות?

כי הן פשוט לא למדו עדיין לעשות את ההתאמות הנכונות, אני מאמין שהקבוצות ילמדו איך להתמודד עם מגיפת השלשות והמספרים יתאזנו בעונות שיבואו.

בלינק הבא ברוק לופז קולע עוד שלשה. שימו לב איך שחקני גולדן סטייט אפילו לא קופצים אליו, כי כנראה שהם פשוט לא מצפים לזה. למה הם לא מצפים לזה? כי עד היום הוא קלע בקריירה 3 שלשות, העונה הוא כבר עם 66:

אריאל: אשליה.

לא, זה מעיד שהגנה ב-NBA זה ממש ממש קשה, למעשה – קשה יותר מאי פעם. מלבד העובדה כי היעילות ההתקפית עולה ככל שיותר קבוצות זורקות (וקולעות) יותר שלשות, ולכן גם קולעות נקודה נוספת עבור כל זריקה (שפעם הייתה מהמיד-ריינג'), כמות המרחק ששחקנים צריכים לכסות בהגנה הוא בלתי נתפס. להספיק לעזור לשחקן בלואו-פוסט ואז לחזור כדי להגן על שחקן שזורק מקשת השלוש זה קושי שאף שחקן בשנים קודמות של הליגה לא היה צריך להתמודד איתו. כשקבוצה מעלה חמישה שחקנים שכולם מסוגלים ליצור מכדרור ולקלוע מבחוץ ברמה טובה כזו או אחרת זה קושי שלא היה קודם. ההגנות מתפתחות והן חכמות יותר מאי-פעם, אך להתקפות (כרגע) יש את היתרון במירוץ החימוש הזה. האם זה מעיד על חולשה של הגנות? לא. ההגנות כיום כנראה טובות יותר מאי פעם, הן מבחינת התקשורת בין שחקן לשחקן, הן בשל כמות המרחק ששחקנים צריכים לעבור, והן בשל התחכום המובנה (כיוון שכעת כל ההגנות חוקיות). הגנות של שנים קודמות היו נכשלות מהר מאוד באפשרות לשמור על קבוצות כיום.

 

4. מארק גאסול הוא הסנטר הטוב בליגה?

דני: עובדה

המספרים לא לצידי הפעם. קשה למצוא נתונים סטטיסטיים שמגבים את הקביעה הזו. הטבלה הבאה ממחישה כיצד המספרים של דיוויס וקאזינס לשם העניין הרבה יותר טובים מאלו של גאסול. בסוגריים נמצא הדירוג של כל אחד מהשחקנים הללו מבין הסנטרים בליגה:

	PTS (rank)	REB (rank)	AST (rank)	STL (rank)	BLK (rank)
מארק גאסול	19.7 (5)	5.9 (32)	4.1 (3)	1.1 (9)	1.4 (15)
דמארקוס קאזינס	28.0 (2)	10.1 (11)	3.9 (4)	1.4 (3)	1.4 (14)
אנתוני דייויס	29.1 (1)	12.2 (6)	2.2 (13)	1.4 (4)	2.5 (1)

 

אם כך, מדוע גאסול הוא הסנטר הטוב ביותר?

ראו נקודה 3. מארק גאסול הוא השחקן השלם ביותר כרגע מבין כל הסנטרים בליגה. בזמן שרוב שחקני הליגה עסוקים בשיפור הסטטיסטיקות האישיות שלהן גאסול עסוק בניצחונות. הוא מחבר את ממפיס ומנהיג אותה. כשחושבים על הזהות של ממפיס חושבים על גריט אנד גריינד ואם צריך לייחס את השם הזה לשחקן ספציפי זה יהיה כמובן מארק גאסול לפני כולם. שימו לב למהלך הבא שממחיש גם את היכולות ההגנתיות שלו וגם את יכולת המסירה האדירה שלו:

עוד נקודה שממחישה את העוצמה של גאסול נעוצה בשינוי שהוא עבר בשנה האחרונה. הבעיה העיקרית של ממפיס בעונות החולפות היו הקליעה מבחוץ. גאסול שמע, הבין ואמר אין בעיה. העונה הוא קלע כבר 51 שלשות ב 39.5% מהשלוש לעומת 12 שלשות ב 8 העונות שקדמו לעונה הנוכחית. לכל זה צריך להוסיף את קור הרוח שלו בדקות הסיום. קור רוח שהוביל ללא מעט סלי ניצחון השנה, למשל הסל הבא מול הקליפרס:

לסיכום, נכון להיום, אין אף סנטר שהוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה לצמרת הליגה מלבד מארק גאסול, אז כן הוא ראוי לתואר הסנטר הטוב בליגה גם אם המספרים הרגילים אומרים אחרת.

אריאל: עובדה.

לטעמי אין פה באמת שאלה. לגריזליס היו את כל התירוצים כדי להתחיל את העונה במאזן הרבה יותר גרוע ולהתחיל לרדוף אחרי הזנב של עצמם, א-לה ניו אורלינס. סגל מסייע רעוע שבמהלך הפציעה של מייק קונלי נראה לא יותר טוב מאלו של נמושות הליגה. העובדה שהם עומדים בדבוקה של המקום ה-7-5 (חצי משחק הפרש) משויכת גם לאלילת המזל וללו"ז הקל יחסית, אך גם לעונה באמת מרשימה של גאסול, שנתן עוד קפיצה ביכולת הקליעה והדומיננטיות במשחק. המתחרים המרכזיים שלו – אנתוני דיוויס, חסן ווייטסייד, קאזינס או קארל-אנתוני טאונס, (אנדרה דראמונד? כנראה שכבר לא) –  אולי ורסטיליים יותר (בוודאי אתלטיים יותר), אבל כולם עומדים על מאזנים גרועים הרבה יותר. היחיד שיכול להתחרות מבחינת הצלחת הקבוצה הוא כנראה רודי גובר, אך הוא עדיין מוגבל הרבה יותר מגאסול, שמכווין, שוב, הן את ההתקפה (ראשון מבין הסנטרים ב-RPM) והן את ההגנה של הקבוצה.

 

5. התבוסה האחרונה של הרפטורס לספרס מוכיחה כי היעילות ההתקפית של הקבוצה כעת היא סה"כ מצג שווא של העונה הרגילה.

דני: אשליה

ראינו לא מעט תבוסות של קבוצות טובות בשנים האחרונות. למעשה רק בעונה הקודמת קליבלנד הובסו על ידי גולדן סטייט וכולנו זוכרים איך זה נגמר. בנוסף, שימו לב לכמות הנקודות הבאה:
121, 115, 112, אלו לא מספרים שעלו בהגרלת הלוטו, זו כמות הנקודות שטורונטו קלעה נגד גולדן סטייט, הקליפרס וקליבלנד. היא הספיקה להמטיר גם 120 נקודות על הראש של ממפיס ועוד שלל משחקים התקפיים מצויינים נגד שלל קבוצות שונות, חלקן בצמרת ההגנתית של הליגה.

אז היעילות של טורונטו בהחלט צריכה לבוא לידי ביטוי השנה גם בפלייאוף. בפלייאוף האחרון התחושה הייתה שהם היו צריכים להוריד מעצמם משקל כבד של לוזריות שגרם להם להחטיא זריקות שהלכו מצויין בעונה הסדירה. עכשיו, אחרי שהם כבר צברו את הניסיון הזה, הם אמורים להסתדר גם בפלייאוף.

אז איפה הבעיה האמיתית? בהגנה. בכל המפגשים שלהם עם אחת משלושת הקבוצות הגדולות של הליגה הם יצאו בהפסד (גולדן סטייט, קליבלנד וסן אנטוניו), כי היריבות שלהן פשוט קלעו יותר. זה מה שצריך להדאיג את החבר'ה של טורונטו.

אריאל: עובדה.

 כן, זה שוב הזמן הזה בשנה בו צריך להכריע האם הרפטורס הם סוף סוף הסיפור האמיתי, או שמא הם שוב עובדים עלינו ונהנים מההגנות הרכות יותר של העונה הרגילה. כל הסימנים עובדים לטובתם – הם התמודדו מול כל קבוצות ההגנה הטובות בליגה וקלעו מספר אסטרונומי של נקודות, ההתקפה שלהם פשטנית ונשענת על מרכיבים שקל לעשות גם בפלייאוף, אך אני עדיין לא מאמין. היעילות ההתקפית של טורונטו מורכבת משלושה אלמנטים מרכזיים: היעילות ההתקפית המדהימה של הספסל, בידודים של דמאר דרוזן ויכולת הקליעה של קייל לאורי, שהגיעה לשיאים חדשים השנה. לדעתי, לפחות שניים מבין שלושת האלמנטים יהיו הרבה פחות דומיננטיים בסביבת פלייאוף. קודם כל – הספסל, שמטבע הדברים יקבל פחות דקות מול יחידות שניות של הקבוצות היריבות (עקב הרוטציה הקצרה של הפלייאוף) ולכן בהכרח יהיה פחות משמעותי. מלבד זאת, כוח האש אצל הקבוצה חלש מדי מכדי לתת מעטפת מספיק טובה ליצירת מהלכים של דרוזן או של לאורי. פטריק פטרסון, טרנס רוס או דמארה קארול, שלושת הקלעים המרכזיים של הקבוצה, עוד לא הוכיחו יציבות מספיק טובה כדי שיהיה ניתן לסמוך על כך שהם יהיו אלו שינצחו את המשחק, במידה שקבוצות ינטשו אותם כדי לעצור את לאורי את דרוזן.

יחד עם זאת, אני כן מאמין שהקפיצה של דרוזן ולאורי ביכולת היא אמיתית ותישמר לאורך הפלייאוף (אם כי זה שלאורי יקלע ב-42 אחוז בשלושות פול-אפ גם בפלייאוף נראה קצת יומרני). לקבוצה עדיין חסר עוד כוח אש כדי להיות משמעותית מספיק בפלייאוף, ואני בטוח שמאסאי יוג'ירי, GM הקבוצה, מרגיש פספוס לאחר שהקאבס השיגו את קייל קורבר במקומו.