בעלים: ג'יימס דולן כחלק מקבוצת MSG שרכשה את הניקס ב-1994 (בתפקיד החל מ-1999).
נשיא: פיל ג'קסון (מונה ב-2014).
ג'נרל מנג'ר: סטיב מילס (נשיא 2003-2009. מונה ב-2013 לנשיא וג'נרל מנג'ר כשהתפקיד הראשון עבר לג'קסון).
מקום ראשון בליגה כבר שנתיים ברציפות – הניקס יכולים להתגאות במהלך לשדרוג מתחם המדיסון סקוור גארדן שהזניק אותם השנה לשווי של 3.3 ביליון דולר לצד רווח תפעולי של 141 מיליון דולר. לשם השוואה הקאבס, הקליפרס והת'אנדר הפסידו כסף ב-2016. בפן הספורטיבי לעומת זאת הניקס הם אחד מהמועדונים הכי פחות מצליחים ב-NBA מאז תחילת שנות ה-2000. הקבוצה מובלת על ידי ג'יימס דולן, בנו של אייל התקשורת צ'ארלס דולן שעשה את כספו מעסקי תקשורת מרובים דוגמת Home Box Office ,AMC ׁ(שרובכם מכירים כ-HBO) וחברת העל Cablevision שנמכרה לפני שנתיים בקרוב ל-17.7 מילארד דולר. כסף הוא לא מגבלה כשמדובר במשפחת דולן ששולטת בין השאר בקבוצות ספורט נוספות בניו יורק: הריינג'רס (NHL), ליברטי (WNBA) ועוד קבוצות פיתוח בהוקי ובכדורסל. פרט נוסף על דולן – יש לו להקה והוא המוזיקאי השני הכי עשיר בעולם (מבין אלה שעושים סיבובי הופעות וכמובן שהכסף הוא מהעסקים), כשפול מקרטני במקום הראשון.
ההתחלה של דולן דווקא הייתה מבטיחה, הקבוצה הגיע לגמר (עונה מקוצרת) בשנתו הראשונה בקודקוד, אבל לאחר מכן לא הצליחה להשיג מאזן מנצח במשך כמעט עשור מ-2001/02 ועד עונת 2010/11. התקופה ההיא אופיינה בכמה החלטות נוראיות של הבעלים וההנהלה הבכירה: המינוי של אייזיאה תומאס (2003) לתפקיד נשיא/ג'נרל מנג'ר נחשב לאחד מהמינויים הגרועים בתולדות הליגה – תומאס הגיע אחרי שלוש עונות בינוניות באינדיאנה (שלושה הפסדים בסיבוב ראשון), ויזכר בין השאר בגלל הטרייד שהביא את אדי קארי משיקגו תמורת בחירות בדראפט שכללו את נואה ואולדריג'. שתי עונות אחרי ההגעה שלו הניקס סיימו במקום השני מהסוף בדירוג עם הפיירול הגבוה בליגה בזכות ההחתמות הידועות לשמצה של ג'רום ג'יימס וג'ארד ג'פריס.
דולן הראה נכונות לשפוך כסף והביא את לארי בראון עונה לאחר מכן (2005/6) בחוזה של 50 מיליון דולר לחמש שנים. אחרי עונה אחת של 23 נצחונות בראון עורר סערה סירב להתפטר וגרם לניקס לפצות אותו בסכום של 18.5 מיליון. תומאס החליף את בראון בתפקיד וסיים את דרכו לאחר שהואשם בין השאר בהטרדה מינית של אנוקה בראון סנדרס, אחת מהמנהלות בקבוצה שתבעה אותו ואת קבוצת הניהול וגם זכתה ב-11.7 מיליון פיצויים. תומאס חזר לתפקיד ניהולי ב-2015 כנשיא המועדון של הליברטי – מהלך שפיל ג'קסון הנשיא הנוכחי של הניקס התנגד אליו נחרצות, גם בגלל הסימבוליות הנוראית במינוי של תומאס לנשיאות של קבוצת נשים וגם בגלל החשש שתומאס יפלס את דרכו בחזרה למערכת של הניקס. קבוצת MSG פירסמה לאחר המינוי הודעת תמיכה בתומאס באחד מרגעי השפל של המוסריים של הארגון:
הניקס זכו לעדנה יחסית אחרי העזיבה של תומאס, המינוי של דוני וולש וההגעה של מייק ד'אנטוני החזירו את המועדון לפלייאוף, אבל גם לעסקאות מפוקפקות. הניקס רצו יפה מסביב לאמארי סטודאמייר שקיבל חוזה מופרך בעליל (החוזה הגרוע בהיסטוריה?), אבל את כל הנכסים שהם צברו (דנילו גאלינרי, ווילסון צ'אנדלר, טימופי מוזגוב וריימונד פלטון) הם שלחו לדנבר בשביל כרמלו כשהם כמובן מוסיפים בחירת דראפט בלתי מוגנת. הם הצליחו להגיע לפלייאוף באותה עונה אבל לא עברו את הסיבוב הראשון.
דוני וולש הלך, גלן גרנוולד הגיע. הוא הביא לניקס את טייסון צ'אנדלר, ג'י אר סמית', ג'ייסון קיד וקניון מרטין אבל מכל השחקנים שהוא הביא לניקס מי שגנב את ההצגה היה שחקן שהוא הרים מהווייבר בתחילת העונה. הקבוצה דישדשה תחת מייק דאנטוני עם המון פציעות ושחקנים לא בכושר (עונה מקוצרת אחרי שביתה), ודאנטוני החליט לזרוק למים את אותו שחקן. התקופה תזכר כלינסנטי. גרנוולד לא הצליח לשמור על לין בסוף העונה אחרי שיוסטון נתנה לו הצעה שניו יורק העדיפה לא להשוות. מצד שני עונת 2012/13 הייתה הטובה של הניקס מזה המון זמן כשהם מנצחים 54 משחקים (לא עשו 50+ מאז שיואינג עוד שיחק שם), ואפילו עוברים סיבוב בפלייאוף. זה היה טוב מדי עבור דולן שמייד הגיב בפיטורים של גרינוולד והחזרה של סטיב מילס למערכת, רגע לפני פתיחת עונה 13/14. גרנוולד אמנם הספיק להנחית את אנדראה ברניאני בניקס בקיץ בטרייד מזעזע (עוד בחירת סיבוב ראשון הלכה לה), אבל זו לא הייתה סיבה לפטר אותו. לפחות לא אז.
ההחלטה הזו היא דוגמה מצויינת לאימפלוסיביות של דולן – קבוצות פשוט לא מחליפות מנהלים בתזמון כזה. הרבה ניתן ללמוד מתגובתו של אנתוני "הייתי בהלם טוטאלי כששמעתי על המינוי", מלו כמו רבים אחרים, קישרו את מילס בעיקר לפרשת אייזאה תומאס, והתקופה השחורה של ניקס. גרינוולד הצליח להרים מעט את הניקס וההצהרה של דולן בנוגע למילס "האיש הנכון להצעיד אותנו לאליפות" אחרי שכבר נכשל לא רק נראית מגוחכת בראי הזמן אלה נראתה מגוחכת גם באותו הזמן. מי שסיכם היטב שלא במודע את העדפת הגישה העסקית על הספורטיבית היה דיוויד סטרן אז עדיין הקומישנר ששמח שמילס הולך "לסייע לקבוצה בפן העסקי". הניקס ירדו ב-17 נצחונות באותה שנה, וודסון פוטר ו-15 משחקים לסוף העונה דולן מצא לו מושיע.
"יש רק פיל ג'קסון אחד והוא שם נרדף לקבוצות כדורסל מנצחות". עם 11 טבעות ג'קסון הוצג ע"י דולן במרחק הליכה מחנות המועדון בה חולצת הניקס שנושאת את שמו עדיין נמכרת. על פי דיווחים ג'קסון העדיף את הניקס על פני הלייקרס להם היה מקושר גם אישית (נפרד ב-2016 מג'ני באס מבעלות השליטה בלייקרס). עם הסכם של 60 מיליון דולר לחמש שנים ונדוניית חוזי שחקנים של 50 מיליון רק לסטודמאייר, צ'אנדלר ו-ברניאני האתגר של ג'קסון נראה גדול, ועדיין זה פיל ג'קסון, האיש והאגדה.
ג'קסון מיהר להטביע את חותמו על המועדון, חותם בצורת משולש. את כל האליפויות שלו ג'קסון לקח עם התקפת המשולש, ומה שעבד בשבילו יעבוד גם בשביל הניקס. אחרי שמייק וודסון שוחרר, ג'קסון חיפש מאמן בצלמו ובדמותו שינחיל לניקס את התקפת המשולש וייקח אותם לאליפות. דרק פישר נשלף וסיכם בקבוצה בעודו משחק בפלייאוף במדי אוקלהומה סיטי ת'אנדר, רגע לפני פרישה. מה שפיל שכח לספר לדרק זה שלו היה את מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל וקובי בראיינט. לפישר יהיה את כרמלו (באותו שלב, אולי), שחקנים שלא אוהבים את המשולש, ובוס שבעיקר מתלונן על זה שלא משחקים מספיק את התקפת המשולש. פישר עוד לא הספיק להתיישב בכיסא המאמן וכבר פיל שלח את טייסון צ'אנלדר, היחיד שעוד שיחק הגנה בקבוצה, לדאלאס. צ'אנדלר ממשיך להוריד ריבאונדים בליגה עד היום. השחקן היחיד מבין החבורה שהגיעה בתמורה לו ועדיין בליגה (וגם זה בערך) הוא חוזה קלדרון.
ועדיין כשהגיעו לשאלה האם להחתים את כרמלו אנתוני בקיץ, לפיל לא הייתה התלבטות. הולכים לבניה מחדש? אז בואו נסתום את התקרה עם חוזה (כמעט) מקסימום לכרמלו. לכרמלו היה ברור שהקבוצה הולכת לבניה וזה לא הפריע לו לחזור. לפיל הייתה הזדמנות לנקות את הסגל, אבל במקום זה הוא תקע את הקבוצה עם חוזה מקסימום של שחקן שלא הוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה לאנשהו. כדי להגדיל חטא על פשע, כרמלו הצליח לדחוף שם סעיף וטו על טריידים שהיום נושך את הניקס בתחת. בניקס כמו בניקס הולכים לכל הכיוונים באותו זמן, ואם אפשר להגחיך את המצב עוד קצת איכשהו אז גם את זה עושים.
העונה הסתיימה עם 17 נצחונות והבחירה ה-רביעית בדראפט. רק נזכיר שבמהלכה פיל שלח את ג'י אר סמית' ואימן שאמפרט לקליבלנד בתמורה לכלום ושום דבר. שני ברגים מרכזיים בקבוצה שהגיעה לגמר פעמיים ברציפות ולקחה אליפות. ניחא. לניקס היה מזל שהסוכן של פורזינגיס לא הסכים שהשחקן יתאמן בפילדלפיה, והוא נשאר להם בבחירה הרביעית. הוא אמנם נחשב לתעלומה לא קטנה, אבל מאחוריו הייתה שממה רצינית (מריו הזוניה, קאולי סטיין ומודיאיי נבחרו אחריו), ופיל לא פישל. פורזינגיס היה טוב בהרבה כרוקי ממה שציפו ממנו, אבל ניתן את הקרדיט לג'קסון. העונה אגב הייתה מזעזעת. דרק פישר פוטר, הקבוצה כמובן לא הייתה קרובה לפלייאוף, והפעם גם בלי בחירה בדראפט, זכר לעסקת ברניאני. קורט ראמביס סיים את העונה, ואחרי המון דיבורים על התקפת המשולש, ג'ף הורנסק הגיע לאמן את הקבוצה. גם על זה מגיע קרדיט לפיל. המועמדים המובילים היו בראיין שואו שנכשל טוטאלית בדנבר, וקורט ראמביס האפור. אלה שני נציגי התקפת המשולש בגילדת המאמנים בליגה. בסוף הוא הצליח לדלג עליהם וללכת עם הורנסק שלא ממש דוגל במשולש.
הקיץ התחיל בהגעה של דרק רוז לניו יורק בתמורה לרובין לופז, חוזה קלדרון וג'ריאן גראנט. כדי שירגיש בבית, ג'קסון החתים גם את נואה על חוזה של 72 מליון דולר ל-4 עונות.
עוד נחזור לטרייד שהביא את רוז, אבל נדמה שג'קסון שבעיקר ניסה לנקות את הסגל, ויתר על הרבה שחקנים משלימים שחלקם עדיין תורמים בקבוצות פלייאוף ולא קיבל מספיק בתמורה. הג'נרל מנג'ר של הניקס גם נתן לעצמו הנחה על צמד העונות הראשונות, בטענה שקיבל קבוצה עם מגבלות. אי אפשר לטעון זאת לגבי המינוי של דריק פישר – להביא מאמן ללא ניסיון למועדון בנקודת זמן כזאת הייתה החלטה גרועה. פישר סיכם לאחרונה את העבודה תחת ג'קסון ושפך קצת אור על כמה נקודות מעניינות: ג'קסון יותר מעורב ממה שנדמה, עבור מאמן שנה ראשונה פישר הרגיש לעיתים כסמכות השנייה עבור השחקנים. השחקנים לא רוצים לשחק בשיטת המשולש, פישר גם רמז שהשיטה מיושנת "לא מלמדים היום היום אלגברה בבתי ספר כמו שהיו מלמדים פעם". ההערה אולי הכי מעניינת היא על זה שנכנס כנראה מוקדם מדי לארגון מתוסבך כמו הניקס "כשאתה צעיר אתה ישר קופץ על הבחורה הכי מושכת, המכונית הכי נוצצת והבית הכי יפה… ואז כשאתה פותח את הדלת אתה רואה שהקירות לא צבועים, היסודות לא יציבים, הצנרת נוזלת בחצר והבריכה עומדת להתפרק". בהקשר הזה צריך להזכיר שג'קסון רצה לראיין רק מאמנים שהוא מכיר ופסל מראש מאמנים כמו ת'יבודו שהיו פנויים באותה תקופה.
אם אפשר לתת עוד הנחה לג'קסון על שתי העונות הראשונות העונה הכל כבר עליו – על ההבאה של רוז ניתן להגן, הפוטנציאל של רוז כרכז היה הימור סולידי והניקס יכולים להיפטר ממנו בקיץ עם ג'נינגס כגיבוי, רכזים כמו ג'רו הולידיי, ג'ורג היל וג'ף טיג בשוק החופשי ושפע של מובילי כדור בדראפט. ההחתמה של ג'ואקים נואה לארבע שנים עבור 72 מיליון אחרי ששיחק 29 משחקים בשנה שעברה ובכלל נמצא בצלילה סטיסטית נראתה כבר בשעתו כמופרכת, לא ברור גם מה הקשר בינו לבין המשחק המהיר שהורנסק היה אמור להכתיב השנה. קורטני לי הוא שחקן משלים טוב אבל לא שחקן הרכב בקבוצת פלייאוף. אחרי בלאגן ההיעלמויות של רוז וכשהניקס בדרך לעוד עונה מחוץ לפלייאוף, ג'קסון סימן את המטרה הבאה שלו – להיפטר מכרמלו אנתוני, אותו שחקן שקיבל ממנו הארכת חוזה ואפשרות להטיל וטו על טרייד, וכאן ג'קסון כבר גורם לנזק בלתי הפיך למועדון:
המתיחות בין השניים מגיעה לשיא לקראת הדדליין – בגלל זכות הוטו על הטרייד שלו, נראה שהמנג'ר עוסק בצורה אובסיסיבית בחיסול מערכת היחסים של השחקן עם המועדון כדי לוודא שאנתוני לא ישקול להישאר בניקס גם אם היעד שלו בטרייד לא יהיה לקונטדנטרית. בתגובה למאמר של קווין דינג מבליצ'ר ריפורט שטען שג'קסון מתוסכל מכך שאנתוני לא תחרותי כמו ג'ורדן ובראיינט – ג'קסון צייץ "הישנה נמר חברבורותיו" והשווה את אנתוני למייקל גרהאם, שחקן מוכשר ששיחק עם פטריק יואינג בג'ורג'טאון אבל לא היה מקצועי מספיק כדי להתקדם ל-NBA. למהלך הזה יש כבר השלכות: רג'י מילר צייץ שאף אחד לא ירצה לשחק במועדון "שתוקע סכין בגב" לשחקנים שלו, דריימונד גרין התייחס למתרחש בניקס – "מנטליות של אדון עבדים… כשאתה רואה מה המצב של כרמלו ואיך שמתייחסים לאגדה כמו אוקלי, אני לא חושב שיהיה שחקן חופשי שירצה לחתום שם". בהקשר הזה צריך להזכיר גם שג'קסון כינה את החבורה שמקיפה את לברון כ-"posse" עוד כינוי שהמחיש את חוסר ההבנה שלו, או חוסר הרצון שלו לשמור תקינות פוליטית ומעבר כלפי השחקנים בליגה.
קשה להגן על אנתוני, אבל הניקס איתו בתקופה לפני ג'קסון עמדו על מאזן של 103-127, אחרי ההגעה של הזן מאסטר הם כבר על 149-72. נדמה שההצלחה העסקית מעפילה על כל השאר, והפתרונות הם זמניים ומיועדים בעיקר עבור יחסי ציבור – אחרי הפיאסקו עם אוקלי והביקורת הגוברת דולן הזמין את אגדות המועדון לטרל ספריוול, ברנרד קינג לצד עוד כמה שחקני עבר למפגש מול הספרס. הבעלים כבר הצהיר שהוא סומך על ג'קסון ולא יפסיק את החוזה איתו לפני תום חמשת השנים. ג'קסון מתנהל בצורה זחיחה ויהירה, הוא מתנשא מעל הכתבים בראיונות שהוא עורך ולא מוכן לקבל ביקורת, לעיתונות המקומית כבר נמאס לשמוע על 11 הטבעות שלו. היו לא מעט אוהדים ופרשנים שחשבו שההגעה של ג'קסון לניקס תשנה את הפרנצ'ייז. אלא שהניקס הצליחו לשנות את ג'קסון. הם הפכו אותו מהזן מאסטר לזקן שלא יודע מה הוא עושה, ושמ-11 אליפויות יזכרו רק את התקופה בניקס. פיל הוא רק הסימפטום. הבעיה האמיתית של הניקס הוא הבעלים. התקרית עם אוקלי היא רק החוליה האחרונה בשרשרת. לדולן אין בעיה לשפוך כסף על הניקס, בטח כל זמן שהמועדון רווחי. לנהל אותו כמו שצריך? זה כבר סיפור אחר לגמרי.
