לקראת דראפט 2014 ספנסר דינווידי לא היה שם כשהייתם צריכים לזכור. זה לא עוד סיפור סינדרלה. כלומר, זה כן, אבל לא זו הסיבה שאני פותח ככה. הוא פשוט היה פצוע וזה הוריד את המניה שלו מתחת לתחזיות הסיבוב הראשון. הרצועה הצולבת הקדמית של דינווידי (ACL) נקרעה בעונת הג'וניור שלו, והקומבו-גארד של מכללת קולורדו פשוט ירד מהראדר לטובת פרוספקטים סקסיים ממנו. הפיסטונס זרקו עליו בחירת סיבוב שני (38, אם שאלתם), משל היה מאפרה חמודה בחנות מזכרות של תיירים. אבל דינווידי לא הפסיק לקחת את עצמו ברצינות בשל האכזבה (שוב קלישאת הסינדרלה הלעוסה מתגנבת לה מהאגף, לא ניתן לה).

למעשה, דינווידי לוקח את עצמו טיפה יותר מדי ברצינות. לצד התנגשויות עם מאמנים, גם כשחקן שולי שנלחם על מקום ברוטציה, הרכז של הנטס ידוע כבכיין-על גם מול השופטים. מחקרים סטטיסטיים מאמתים את תחושותיו – דינווידי נמצא בפסגת הרשימות של שחקנים שנדפקים מטעויות שיפוט, או במילים אחרות לא מקבלים פאולים. כל זה מעלה את הקונפליקט המוכר – העובדה שאתה פרנואיד לא אומרת שלא רודפים אחריך. או שהוא פשוט צודק ולא מוכן לשתוק על זה. ככה או ככה, דינווידי יגיד לך מה הוא חושב, גם אם לא שאלת. אחרי שסטן ואן גנדי נפטר מהמאפרה הצעקנית, היו אלה הבולס שאספו אותה מהרחוב, לפני שוויתרו עליה גם הם (קמרון פיין סגר לכם את הפינה הא?). דינווידי כבר היה עם שתי הרגליים מחוץ לליגה לפני ששון מרקס, הג'נרל מנג'ר של הנטס, החליט לתת לו צ'אנס אחרון. בשלב הזה אני חייב להודות שגם אני, שמאוד החזקתי ממנו בדטרויט ולפני הדראפט, כבר הכנסתי אותו לקטגוריית הטעויות שלי. אז מה בעצם השתנה? מה הפך את דינווידי משחקן שאמור להיות מועמד לחזק את מכבי ת"א באמצע עונה, לכזה שהארכת חוזה של 34 מיליון לשלוש שנים מרגישה כמו מציאה נוספת מבית היוצר של מרקס?

כאן סיפור הסינדרלה שלנו תופס טוויסט מעניין – אני חושב שדינווידי פשוט החלים מהפציעה שלו, וזהו, פחות או יותר… אולי הגזמתי. הרכז בן ה-25 כמובן השתפר בחסות מוסר העבודה הרציני-עד-רציני מדי שלו, והוא כבר לא אותו שחקן שהיה כשנכנס לליגה. אבל זה נכון לכולם. ב-NBA מי שלא מתקדם נשאר מאחור, כי כולם מתקדמים. מה שנתן לדינווידי הזדמנות לגשר על הפער שנפתח בינו לבין האחרים, היה החלמה מלאה מהפציעה שספג בקולג'. הבחור פשוט קיבל את האתלטיות שלו בחזרה.

אי אפשר להגיד שהאתלטיות של דינווידי הדבר הראשון שחושבים עליו כשמנסים להעריך את המשחק שלו, אבל היא מהותית לכל מה שהוא עושה, ובפרט, הצעד הראשון שלו.  בגדול, אני לא מדבר מספיק על החשיבות של הצעד הראשון. צעד ראשון הוא כמו כרטיס תשלום חניה. אתה חייב אותו כדי לצאת מהחניון, אבל לאן תגיע זה כבר תלוי בשאר המשחק שלך. הכדור נמצא אצל דינווידי לא מעט כשהוא משחק, 27.1 אחוזים בקצב שימוש (Usage) לפי האתר "Cleaning the Glass" (אתר חובה לכולכם). זו היכולת הבסיסית שלו לעבור את המגן שלו בכדרור שמאפשרת לנקב את ההגנות ולהיות המנוע ההתקפי של הנטס. גם השיפור בקליעה שלו תורם באספקט הזה, ואולי זו באמת הזדמנות טובה להרחיב על המאפיינים שלו כשחקן.

בואו נעשה סדר בזריזות כדי להגיע לנקודה שבאמת מעניינת. דינווידי מתנשא לגובה 198 ס"מ, מה שמאפשר לו להשקיף על המגרש מעל לראש של רוב השומרים שלו. הוא חודר טוב, והקליעה שלו (במיוחד מכדרור) השתפרה מספיק במהלך שנותיו בליגה בשביל להיחשב לנכס של ממש. הגנתית, הוא שומר ראוי על הכדור וגם בקונטקסט קבוצתי, הגובה שלו מאפשר לו גם לעשות חילופים (שהם במודה עכשיו, אולי שמעתם). בכל פעם שהוא פוגש את דטרויט או את שיקגו יש סיכוי של 50-50 שזה יגמר בסל ניצחון או בשיא קריירה. ככה זה מרגיש לפחות. יש לו זקן צרפתי עבה סטייל לקס לות'ר, שבא לך למחוק לו בפוטושופ מרוב שהוא דוחה. הנה, עשינו סדר. אבל החלק הכיפי טמון ביכולות שלו כמנהל משחק.

לפני שהנטס שמו את הכדור בידיים שלו, דינווידי מעולם לא נחשב לרכז טבעי (מונח שבשקט-בשקט מאבד את המשמעות שלו במשחק של היום, אז אני סוחט עוד טיפה לפני שיגמר), אלא יותר 1.5 כזה, שיכול להוביל כדור, אבל לא תמיד יודע איך לנהל התקפה. אך בברוקלין מסתבר שהאישיות הקולנית של ספנסר מתורגמת לא רע גם למטלות ניהול המשחק. בן טיילור (הנהדר) ניסה למצוא נוסחה חדשה לניתוח איכויות המסירה של שחקנים, כזו שלא מסתמכת על אסיסטים באופן עיוור. אפשר להכתיר את הניסיון שלו כהצלחה, ואחד השחקנים שקפצו לעין בדירוג המוסרים החדש היה דינווידי, שקמפיין 2017/18 שלו דורג 14 בכל הזמנים. כאמור, לא ידענו עליו שהוא בכלל רכז מובהק, מה פתאום 14 בכל הזמנים? גם טיילור הופתע, אך לאחר ניתוח מעמיק של האנומליה, מצא פתרון שהניח את דעתו. אליבא דטיילור, דינווידי פשוט לא עושה טעויות – יחס האסיסטים-איבודים שלו נפלא ועקבי, הגם שזה לא משהו שמצריך סרטוני היילייטס. ולמרות שהוא לא מוסר יצירתי ומרגש כמו מג'יק ג'ונסון (אני לא אזכיר אותו), לברון ג'יימס (ששש!), ג'ייסון קיד (אל תעשה את זה!) או לוקה דונצ'יץ' (שיט!), דינווידי יודע איך, מתי ולמה להניע את הכדור מנקודה אחת לשנייה. קני אטקינסון יודע שההתקפה של הנטס נמצאת בידיים טובות כשהוא על המגרש.

מה שמזכיר לי – מישהו יכול להסביר לי למה, לאלף עזאזל, הוא לא פותח בחמישייה? מי שעונה תשובה עם השם "דיאנג'לו ראסל" מסתכן בלאבד אותי, כי אין ספק ברחבי הליגה, והעולם כולו, מי השחקן הטוב מבין השניים. הם יכולים גם לשחק יחד (אולי ראסל אפילו ילמד משהו). זה פשוט לא מסתדר לי. אולי יש כאן ניסיון אחרון לשווק את הפוטנציאל של ראסל לפני הטרייד דד-ליין, אבל הנטס מסתכנים בהעלאת ערכו בצורה מלאכותית בעונת חוזה (שחקן חופשי מוגבל). יתכן שאטקינסון עוסק במלאכת הצלילה הידועה לשמצה? לא יודע. תאוריות נוספות יתקבלו בברכה.

היו מי שחשבו, ובתוכם גם עבדכם הנאמן, שדינווידי היה הנכס הכי סחיר של מרקס, ושזמנו בקבוצה קצוב. החוזה החדש לא ממש משנה את העובדה הזו, הוא רק מאריך את הזמן שאפשר לסחור בו (מינוס הדד-ליין הקרוב). דינווידי חייב הרבה לברוקלין על ההזדמנות שקיבל, ויש משהו מאוד משונה בצורך שלנו במדיה להפריד שידוכים מוצלחים מעין אלה. השאלה שלי היא האם הטיים-ליין של הנטס קרוב מספיק לזה של דינווידי שכבר נמצא בשנות השיא של הקריירה שלו. יכול להיות שהתשובה היא כן, אבל אולי יש קבוצה שתוכל להפיק ממנו יותר, ותסכים לתת לנטס נכס שמתוזמן טוב יותר עם המקום שבו היא נמצאת כרגע בגלגל החיים של ה-NBA. אולי התשובה היא לא, ולדינווידי אין את האפסייד שיניב משהו שמרקס יעריך מספיק. אישית, ואולי זה עובר גם דרך הטקסט, אני מאמין בדינווידי. גם אם אין לו תקרה של אולסטאר, יש לו כלים פיזיים ואיי.קיו כדורסל שמאפשרים לו להיות חתיכה רביעית-חמישית בקבוצה שמתחרה על האליפות. ועכשיו רק נשאר לראות אם יהיה לו צ'אנס להוכיח שאני צודק, בברוקלין או במקום אחר.

דעתכם?

דברים שאתם כנראה יודעים כבר, אבל אם לא, חשוב מאוד שתדעו

הפינה חוזרת, הפעם בסימן כריסטמס. אנדרה רוברסון עדיין נאבק בפציעה אך הוא מנצל את הזמן הפנוי כדי לקבל מקום בגן עדן. במשחק של הרעמים מול הטילים, למדנו (אני לפחות) שהפורוורד בן ה-27 תרם 7,500 דולר לאישה דלת אמצעים מאוקלהומה סיטי, כדי שתוכל לאמץ את נכדיה באופן חוקי. עם אסיסט כזה, מי צריך קליעה מבחוץ? (לא יודע כמה אני עומד מאחורי הבדיחה האחרונה).

ויקטור אולדיפו ממשיך את הקו, ותרם את הרכב שזכה בו בתור השחקן המשתפר של העונה שעברה לרנטה הילס, נפגעת אלימות במשפחה. השאלה המתבקשת – "למה מולטי-מיליונרים מקבלים מכוניות במתנה?" נשאיר לפעם אחרת. בכל מקרה האולסטאר של אינדיאנה מראה שהוא לא רק זמר של שירי זימה מחוץ למגרש, אלא גם בנאדם. הוא למד גם את זה מראסל ווסטברוק שעשה את זה ב-2016.

את הפרס הראשון בתחרות הפילנטרופ הצעיר לוקח פרד ואנוליט, שאמר לאחרונה שהוא מנסה להוציא את כל הקרובים אליו מהחובות הכספיים שלהם כדי לתת להם חופש כלכלי ואפשרות לחינוך. מעבר לכמה מדהימה ההצהרה הזו, מי שמכיר את הרקע שלו מבין שזו כנראה משימה מורכבת יותר מהמצופה, על פניו.

*הנתונים מעודכנים נכון ליום ב', כמו הדעות שלי.

**שימו לב שלא פמפמתי הפעם את הפודקאסט של אורי נכטיילר ושלי, "באשמורת הבוקר", אבל תאזינו, מה אכפת לכם, הנה בדיוק היום יצא פרק כמה כבר אפשר לשמוע בלופ את הפרסומות של 88FM, מה עוד יש לכם לעשות גם ככה אתם בפקק.