סיכום המשחק בין פילדלפיה למילווקי

או: סיבות לאהוב כדורסל.

ב-17 לחודש הסיקסרס הגיעו למילווקי למשחק יוקרתי מול הבאקס, שקיים את כל מה שהבטיח. 130:125 בסיום לפילי, שהתגברה על שיא קריירה של יאניס אנטטוקומפו (52 נקודות, לצד 16 ריבאונדים ושבעה אסיסטים) בעזרת תצוגת ענק מג'ואל אמביד (40 נקודות, 15 ריבאונדים ושישה אסיסטים). הדרמה בסוף נתנה לנו הצצה לאיך תראה סדרה בין שתי הענקיות האלה, והשאירה אותנו עם טעם של עוד ועוד ועוד. תרשו לי לשתף בכמה מסקנות שהסקתי מהמשחק, חלקן יותר רלוונטיות לעתיד מאחרות. מי שרוצה לשמוע איך אני חופר גם בעל-פה, מוזמן לפרק האחרון של "באשמורת הבוקר". הפודקאסט שעושה כבוד לטרוטי העיניים.

אמביד על יאניס – קרב הטיטאנים

ברט בראון בחר לשים את אמביד על הכוכב היווני, ולפרקים אפילו את בובאן מארינוביץ'. חלק מהדיון סביב ההחלטה נגע לסדרה מול הסלטיקס בפלייאוף האחרון, בה אמביד הוסת מאל הורפורד ושמר על מרקיף מוריס, כדי לגונן עליו מפני יכולת הקליעה מבחוץ של הורפורד. בעונה שבה ברוק לופז מפציץ מעל שמונה שלשות ל-36 דקות, צריך להחביא את אמביד במקום אחר. זה בטוח היה חלק מההיגיון שהנחה את בראון, אבל אני חושב שהרעיון לשים את אמביד על יאניס נבע קודם כל מהרצון לעצור את היווני. מדובר בצעד אקטיבי, ולא בתגובה. יאניס עצמו הודה שהיה אגרסיבי במיוחד בדקות שבהן לא ראה מולו את הקמרוני, ובכך לימד אותנו למעשה שבראון לא בהכרח טעה.

לא שהיווני התקשה, בשום אופן, עם משחק פנטסטי. ראינו אותו כבר פותר את החידה הזו בעבר, כשיוטה שמה עליו את רודי גובר. את רוב הקייס שלו לתואר ה-MVP אנטטוקומפו בונה בתוך הצבע, שם הדומיננטיות שלו משתווה רק לשאקיל בשיאו, פחות או יותר, מבחינה מספרית. יש היגיון ברעיון לשים סנטר הגנתי דוגמת אמביד או גובר עליו. מה זה משנה כמה יאניס נייד, זריז וכישרוני, אם הוא ממילא מנסה להגיע לאותה נקודה במגרש? בואו נחכה לו שם. אלא שיאניס מוכיח העונה שאין אף שחקן אחד שיכול לעצור אותו. נקודה. על הפרמיס הזה, למעשה, בנה מייק בודנהולזר את ההתקפה השלישית בטיבה בליגה. הגיוון של יאניס מאפשר לו לעשות נקודות בכל דרך אפשרית, כולל אפילו שלוש שלשות מתוך שמונה זריקות (אותן ברר בסלקטיביות רבה, אגב). הוא מוסר מעולה, הוא משתמש בכל זווית אפשרית. הקואורדינציה, הטאץ', האורך והכוח שלו הם פשוט יותר מדי בשביל בן אדם אחד. יהיה מי שיהיה.

לצד היתרונות, לפילי יש כמה סיבות לחשוש מהמהלך: אמביד יכול להכנס לבעיית עבירות (ארבע היו לו במשחק, 21 זריקות עונשין לאנטטוקומפו), או שהוא יתעייף מהנטל הרב בשני צדי המגרש. הקמרוני הוא שחקן גאה ותחרותי, אך כשהוא מתעייף הוא נוטה להתפשר על זריקות מחצי מרחק או מהשלוש, והיעילות שלו צונחת. בן סימונס, שאמור להיות התשובה המובנת מאליה בתור השומר הראשי על יאניס בסדרה, פשוט לא מוכן עדיין. היה משהו כמעט אכזרי בדאנק שיאניס הנחית על הראש של האוסטרלי. אולי שווה לשמור את אמביד על יאניס לדקות הסיום של כל משחק, אבל אם בכל מקרה צריך להביא עזרה, הייתי מעדיף שאמביד יהיה זה שעוזר דווקא. זו בעיה בגלל הריווח המדהים של הבאקס. הבחירה של היריבות היא בין באסה לבאסה.

שתי טעויות בסיום שאף אחד לא מדבר עליהן

כתבתי על זה פוסט כי קיוויתי שמישהו יתקן אותי (זה לא קרה בינתיים, מוזמנים לנסות). ברשותכם, עשיתי העתק-הדבק (תכל'ס לא ברשותכם, זה די נכפה עליכם):

ביתרון חמש נקודות, עם 24.3 שניות על השעון, כשהוא עדיין במחצית המגרש של הסיקסרס ותחת לחץ כבד, אמביד לקח פסק זמן (ואז הם לקחו עוד אחד, האחרון שהיה להם). הסיקסרס קידמו את הכדור, אבל עדיין לא עברו את החצי. במצב הזה כל מה שמילווקי אמורים לקוות לו הוא שהם ישכחו את זה. וזה גם בדיוק מה שקרה. תכנון המהלך של בראון הוביל את באטלר למחצית המגרש של הסיקסרס, וסימונס מסר לו! אלא שגם במילווקי שכחו מחוק ה-8 שניות, ועשו עבירה על באטלר במקום לחכות (קצת יותר משניה, לפי שעון ה-24) כדי לקבל את הכדור במתנה. הבנתם אותי? אני בכיוון? מה אני מפספס? מבחינתי אלה שתי טעויות מביכות בעליל, שקיזזו אחת את השניה. לעתיד זה לא רלוונטי בכלל. סתם הופתעתי ואני מקווה שמישהו יסביר לי מה קרה פה.

קריס מידלטון עולה לי על העצבים

לא יודע. אולי אני סתם מקנטר כי הוא חביב האנליטיקס והיה אנדר-רייטד כל כך הרבה זמן עד שאני מרגיש שהוא טיפה אובר-רייטד כבר. שיהיה ברור, הוא שחקן נפלא וכוכב משלים נהדר ליאניס. הוא חצב לעצמו קריירה של אולסטאר מירכתי הליגה, מהסיבוב השני בדראפט, אחרי שכבר ויתרו עליו. הוא סופר מגוון, חכם, גדול לעמדה, קלעי טוב מאוד שמסוגל לייצר לעצמו זריקות בפיק-אנ-רול, בפוסט-אפ, בחצי מרחק וגם משלוש. כל הפוזיטיב ווייבז האלה התישו אותי, עכשיו הנה מה שאני באמת רוצה להגיד עליו:

הוא פשוט מביא לי את הסעיף. הוא ימצא דרך להפוך זריקה קלה לקשה חמש פעמים במשחק או מסירה פשוטה ומתבקשת לאיבוד מתוחכם. הוא יקלע זריקות שהוא בכלל לא אמור לקחת, ויחטיא זריקות חופשיות לחלוטין שהן כמו אוויר לנשימה להתקפה של קואץ' באד (לכל התקפה בתכל'ס, אבל הבנתם). וזה מביא אותי לנקודה הבאה.

מי שיקלע יותר טוב מבחוץ ינצח

מי שיקלע יותר טוב מבחוץ ינצח. ב-NBA של היום זה כזה פשוט. זה לא אומר שסימונס מיותר, התפקיד שלו הוא לפנות את השחקנים לזריקות מבחוץ. זה לא אומר שאמביד או יאניס לא צריכים לרדת לאותיות, אבל החברים שלהם לקבוצה מפנים להם נדל"ן בקרבת הסל על ידי היכולת שלהם לצלוף זריקות ששוות נקודה יותר. בגלל זה, אגב, ההימנעות המשונה של ג'ימי באטלר מזריקות לשלוש מטרידה את כל מי שרוצה בטובת הסיקסרס (מתוך הקבוצה ומחוצה לה). ב-16 המשחקים האחרונים באטלר זרק רק 1.6 שלשות למשחק, ואותן הוא קלע ב-23.1 אחוזי הצלחה. זה הדבר האחרון שהם צריכים.

זהו. מוזמנים לשתף במחשבות שלכם על המחשבות שלי. אלוהים, תסדר לנו סדרה ביניהן. הנה הפרק האחרון של הפוד.

הנתונים נכונים ל-19 במרץ