תמיד כשעולה השאלה אם צריך להעביר מישהו בטרייד עולה בי מעין חימה עקרונית שכזו, מה זה "להעביר בטרייד"? עבור מה? איך אפשר לדלג על החצי הזה של המשוואה ולשאול מה הפתרון? כמה פופוליסטי, כמה זול אפשר להיות?

ואז אני נרגע, בדרך כלל, אבל זה חשוב לזכור, זה בעיקר תרגיל פילוסופי-היפותטי, וככזה כדאי לבסס את כל הרגליים של השולחן הפילוסופי-היפותטי שלנו לפני שמנסים להעמיד אותו. אז הריב בין דריימונד גרין וקווין דוראנט הלך כבר מספיק רחוק בשביל שתשמעו עליו, עם פרטים עסיסיים מתוך חדר ההלבשה, ומתוך נבכי נפשם של הדמויות המעורבות. זה קצת הרגיש כמו קסם שעושים עם קופסאות שקופות, היה משהו מרגש, וכמעט לא נעים כמעט באקט המציצני הזה. מפה לשם אפשר שראינו את הסדק הראשון, שעשוי להיפך לבקע של ממש ויכריח את האלופה לבחור – דוראנט או גרין?

זה כמובן פשטני להחריד, ואני כמובן פופוליסט זול, שכמובן צריך ללכת לחפש מי שינענע אותו, כי יש הרבה מאוד ניואנסים שאני דורס בדרך לשאלה הזו. מצב החוזה של שני השחקנים, בתור התחלה, וערך הטרייד של גרין, כמו שכבר קשקשנו בהתחלה. אז הא לכם, יפי נפש עקשנים שכמותכם, קצת קונטקסט, כדי שנוכל להגיע לחלק הכיפי. על הנושא הזה, ועל חלקים כיפים בנושאים אחרים אפשר לשמוע בפרק השישי שעשינו בפודקאסט "באשמורת הבוקר".

דוראנט בן ה-30, אולי לא שמעתם, יהיה שחקן חופשי בקיץ. אוהדי הניקס אופטימיים מספיק בשביל להרים שלטי חוצות באקט החיזור הכי נואש (שאני הכי שמח שתפס) שאפשר לראת בליגה הפלופה הזו. שני החוזים האחרונים שלו היו קצרים להכעיס, והוא שמר על גמישות כמיטב המסורת החדשה, שהנהיג לברון "האוחז באשכים" ג'יימס (שבינתיים כבר התחייב לטווח ארוך בלייקרס). לא מן הנמנע שגם החוזה הבא של דוראנט יהיה כזה ששומר בסוד את הכוונות שלו לטווח הארוך. אבל גרין, כמו תמיד, הרבה יותר מעניין.

גרין בן ה-28 חתם על החוזה הנוכחי שלו, 82 מיליון לחמש שנים, אחרי שכבר לקח אליפות, ונתן הנחה רצינית לקברניטי הקבוצה. החוזה נגמר בקיץ 2020. עכשיו עלינו לנחש במשיכות מכחול גסות מהו ערך הטרייד של גרין, כדי שנוכל להציג את הטיעונים לכאן ולכאן.

הדעה הרווחת ממקמת את גרין בתור אחד מ-20 השחקנים הטובים בליגה, איפשהו בין המקומות 10-20. בדירוג הטופ 50 שעשיתי לקראת תחילת העונה שמתי אותו לפני בן סימונס ואחרי ג'ימי באטלר במקום ה-16. השחקנים באזור החיוג של גרין שעברו בטרייד לאחרונה, בלייק גריפין, ג'ימי באטלר (פעמיים) ופול ג'ורג' לא השיגו לקבוצות שלהם אולסטאר מוכח בחזרה (אולדיפו כזכור פרץ בענק ללא שום התראה באינדי, ונבחר לשחקן המשתפר כדי לאשר את זה שלא היתה לנו דרך לדעת). הקליפרס, הוולבס והפייסרס קיבלו בחזרה כמה שחקני רוטציה, אפשר להוסיף לשיחה את הבולס (ששלחו את באטלר למינסוטה לפני אינספור עידנים), שקיבלו עבורו חבילה מפתה אך לא מוכחת של שחקנים ופרוספקטים עתידיים.

אולסטארים כמעט לא עוברים בתמורה לאולסטארים אחרים. אפשר להניח שגרין שווה משהו דומה למה שקיבלו מינסוטה ושיקגו על באטלר. החבילות האחרות נראות טיפה מוגזמות בדיעבד, במיוחד זו שהקליפרס קיבלה מהמאמנג'ר שבינתיים פוטר (ולא במקרה) מתפקידיו בדטרויט. בואו נדלג על השלב שבו אני מציע לעצמי כמה עסקאות ודן בהן כי זה לא מעניין. גבירותי ורבותיי – החלק הכיפי.

הטיעון בעד:

הווריורס צריכים זעזוע – ואם כבר זעזוע, למה לא להעיף את כאב הראש הכי גדול? במובן מסוים גרין הוא המקור לכל חיכוך שיצא מחדר ההלבשה הזה. הוא לא שותק לרגע, מקלל הול-אוף-פיימרים עתידיים על ימין ועל שמאל, בועט במפשעות, ומסרב לזרוק שלשה בקלאץ'. זה מה שדריימונד עושה. יש לו מגרה בראש לכל בן אדם, ושם הוא אוסף את כל נקודות התורפה הכי רגישות שלו. ואם אתם חושבים שהמגרות האלה נשארות נעולות זמן רב, אתם פשוט לא מרוכזים.

נכון, הווריורס חייבים הכל לגרין. הם לא היו מגיעים לאן שהם הגיעו בלעדיו. ועכשיו הם לא יכולים להמשיך הלאה איתו. העובדות האלה לא סותרות. גרין מזכיר לי מאוד את כריס פול בשחיקה המנטלית שהוא מביא איתו. על פול אמר מישהו, שהוא נותן לך חלון של משהו כמו חמש שנים לפני שאי אפשר להיות לידו כבר. כל הצרחות והגערות מתערבלות לרעש לבן ומציק שאתה רק מקווה שמישהו ישתיק כבר. אצל גרין לא הייתי מתפלא אם תאריך התפוגה מוקדם אפילו יותר.

בוב מאיירס וסטיב קר כבר לקחו את הצד של דוראנט בעניין, כשהשעו את גרין באופן חסר תקדים. יש להם הזדמנות להיפטר מגרין, להראות נאמנות לדוראנט, ולרענן את השורות לקראת המשך חלק של הריצה שלהם. דמיינו את קרי, תומפסון ודוראנט יחד עם שני שחקנים משלימים ראויים. מי יכול עליהם?

הערך של גרין, הסנטר שמדגדג שני מטר רק עם נעליים, בגילו ומשקלו, רק הולך ויורד. יש לו עוד עונה בחוזה אחרי זו, השעון מתקתק. הריב המתוקשר נותן ללוחמים תירוץ שלא מוריד מערכו של גרין. מס המותרות של הקבוצה הולך להרקיע שחקים אחרי החוזים החדשים של דוראנט ותומפסון, באקלים הזה, או בלעדיו, קל לראות איך החוזה של גרין הופך לאלבטרוס מחריד שגורר את הארגון למטה. המוח של גרין הוא הנכס הכי גדול שלו, אבל הוא מסתמך על אתלטיות יותר ממה שאנחנו חושבים, זריזות בחילופים עם גארדים, ניתור בהגנה על הטבעת וכוח מתפרץ בעצירת ממוטות שגבוהות ממנו בשני ראשים. ברגע שזה מתחיל ללכת, זה לא חוזר. אנחנו מכירים את הסופרסטארים המזדקנים שמסרבים לראות ששיאם מאחוריהם, ואי אפשר להיות לידם – גרין הולך להצטרף לרשימה הזו, השאלה היא מתי.

ובכלל. זה ביזנס, טריידים טובים תמיד נעשים "מוקדם מדי". הוא יתגבר, לא לפני שיספק לרייצ'ל ניקולס את הראיון הכי נצפה בהיסטוריה.

הטיעון נגד:

על הכתף השנייה יושב המלאך, או השטן (זה קשה עם דריימונד, האנלוגיות האלה), ולוחש: אבל הוא לא טועה… הבעיה עם גרין אף פעם לא הייתה המסר עצמו, אלא צורת ההגשה. זה נכון לכל השערוריות הכי גדולות מבית היוצר של הפה הכי גדול בליגה. אבל יש סיבה אפילו יותר חמקמקה, יותר עמומה ורגשנית מזה – גרין הוא "הלב" של הווריורס. כמה פעמים שמענו את זה? כמה נכון זה?

זה די נכון, קודם כל. ברור שסטפן קרי הוא המנוע שהפך הכל לאפשרי, אבל גרין מזריק לקבוצה האנמית הזו את המנטליות שהיא צריכה. המבט האדיש של קרי, הרובוטיות הקומית של קליי תומפסון, והמאצ'ואיזם השקט של דוראנט רחוקים מלהוות השראה למי שממלא את שורות. מבחינה מקצועית גרין מדביק יחד את החבורה הזו על ידי היותו הסופרסטאר הכי משלים בליגה. הוא שומר כמו רוטוויילר שקרע את הרצועה, הוא מוסר נפלא, והוא לא צריך את הכדור, או את הנקודות, או את הקרדיט (טוב, אולי חלק מהקרדיט), בשביל להשאיר את כל מה שיש לו על הפרקט. הוא אחד ממקבלי ההחלטות הכי טובים ומהירים בליגה, בשני צדי המגרש.

אבל יש שם משהו מעבר להתאמה של האיקסים והעיגולים. דריי מוכן להיות מלוכלך בשם הקו האחורי המצוחצח שלו. הוא מוכן (יש יאמרו שהוא אפילו נהנה) להיות הנבל, ולקחת אליו את תשומת הלב השלילית בשביל השקט של האחרים. הוא שם על עצמו את הלחץ התקשורתי בשם כולם. הוא שונה משאר הקבוצה מספיק כדי שיאשימו אותו בלבד כשהוא מפשל, ומצד שני הוא נותן גב מלא לכל חבריו לקבוצה. זה איזון עדין, ואין ספק שגרין לא תמיד מוצא אותו.

בתמורה למחויבות הבלתי מתפשרת שלו, גרין דורש רק דבר אחד בתמורה, מחויבות בלתי מתפשרת. עבורו הסגל הוא משפחה, וככזה, יש לו את הזכות לומר כל מה שעל ליבו, זכותו לטעות אם הכוונה הייתה נכונה, וזכותו להרגיש בטוח ובנוח עם כולם. שוב, הטאקט של פיל בחנות חרסינה (דרושה מטאפורה רעננה מזו, מוזמנים להציע), אבל לגבי הגישה עצמה, מישהו יכול להתווכח איתו? עוד משהו שאי אפשר להתווכח עם גרין עליו עלה באחד מהראיונות אחרי התקרית. גרין אמר לעיתונאים (בתרגום חופשי): "אנחנו לא הולכים לנצח את עצמנו, קבוצה אחרת תצטרך לקחת את זה מאיתנו". תחשבו על זה רגע, טרייד על גרין, ככה אתה מנצח את עצמך.

אנחנו עסוקים המון בניסיון לחלק את עוגת הקרדיט (ועוגות האשמה, יש יותר מאלה אפילו), וחשוב לנו לדעת כמה אחוזים מכל אליפות שייכים לקרי, כמה אחוזים מגיעים לדוראנט, גרין, תומפסון וכן הלאה. ברור שזה בולשיט. כשרואים את התשוקה הטהורה של גרין לנצח, איך אפשר לא לרצות שחקן כזה בקבוצה שלך? כמה מהמהות של הווריורס אפשר למחוק לפני שהם יפסיקו להיות הווריורס?

גזר דין:

כן. תעיפו אותו. אני לא מאמין שאני אומר את זה. מוזמנים להתקוטט בתגובות, בפייסבוק, בחדר ההלבשה ודרך התקשורת, כולל סאב-טוויטים.