בזמן שפלייאוף לא ישנים, בוסטון מנצחת עם סל בשנייה האחרונה של דריק וויט ומשווה את הסדרה ל 3-3.

המהלך שכולם ידברו עליו כמובן זה הסל הבא של דריק וויט, אבל לנו יש סיקור מלא עבורכם עם הדקות החשובות:

https://twitter.com/NBA/status/1662664317437607940

 

 

מיאמי היט 103 – בוסטון סלטיקס 104 (3-3 בסדרה)

 

וואו, זה הדרך הכי טובה לתאר את מה שקרה הלילה על הפרקט בבוסטון.

איך מתחילים לסקר משחק כזה? מסל הניצחון של וויט? אבל היו שם 48 דקות, או לפחות 4 דקות שקדמו לרגע המשוגע הזה.

אז מיאמי היו רעים במשך רוב המשחק, ובכלל הכל היה הפוך על הפוך.

בוסטון החטיאו את השלשות אבל הגיעו שוב ושוב לטבעת (20% מהשלוש, 43% מהשדה), מיאמי קלעו את השלשות (46%) והחטיאו מהשדה (35%). 

לכל אוהדי הכדורסל של שנות ה-90, זה בהחלט משחק שאתם רוצים לראות, וכדי להבין את זה, נתחיל את הסיקור 5 דקות לתוך הרבע הרביעי.

מפתיחת המשחק בוסטון בשליטה, הכל מתנהל כמו שהם רוצים, טייטום משחק נהדר (31 נקודות, 15-15 מהעונשין הלילה), אבל לא פוגע מהשלוש (0-8). בצד השני, באטלר בערב סיוט (24 נקודות, אבל 5-21 מהשדה), כיאה למתח ששתי הקבוצות היו שרויות בו.

מה שמחזיק את בוסטון ביתרון זה העובדה שהצבע, האיזור שבו מיאמי מאוד מחבבים נעול, לחלוטין.

7 דקות לסיום, הורפורד עם חסימה ענקית שהופכת למתפרצת בצד השני:

https://twitter.com/NBAonTNT/status/1662651950176034816

 

המהלך הזה פותח ריצה של 12-5 של בוסטון, כאשר אנחנו עמוק בתוך הרבע הרביעי. ג'ייסון טייטום קולע 2 מחיתוך יפה:

https://twitter.com/NBA/status/1662653167719333888

 

אח"כ מרכוס סמארט לוקח את דאנקן רובינסון עד לטבעת ל-2 קשות מאוד:

 

ובוסטון בורחת ליתרון 98-88, כאשר יש 4 דקות של משחק.

גמור?

לא אם זה תלוי בבאטלר.

באטלר פתאום נזכר שהוא אמור להיות בעל הבית כאשר משחקים במיאמי והוא מתעורר.

מגיב לקו, ומוריד ל 98-90, טייטום עונה עם 2 שלו מהצד השני, וינסנט מתדלק את השאיפות בחדירה וזה 100-93.

באם עם הגנה נהדרת עוצר את הורפורד ובצד השני באטלר עם שלשה ענקית, וזה רק 100-96 כאשר יש עוד 2 דקות לשחק:

https://twitter.com/NBAonTNT/status/1662656500123451392

 

בוסטון שמבינים שאין סיכוי לשלשה, שוב מנסים להגיע לטבעת, הפעם טייטום, אבל באם שוב עם הגנה נהדרת מצליח להפריע לחדירה של טייטום (יש מגע ואין עבירה) וזה שוב כדור של מיאמי.

באטלר מגיע לקו אבל קולע אחת מ-2. בסוף הערב, הנקודה הזו ממש הייתה חסרה להם.

בצד השני, בראון סוחט עבירה וגם הוא לא עומד בלחץ וקולע 1-2, וזה 101-97.

שוב מיאמי, שוב באטלר, והוא מגיע לטבעת וסוחט עבירה (שריקה קצת גבולית, הורפורד עמד שם יפה עם 2 ידיים למעלה, תלוי אם אתם אוהדי בוסטון או מיאמי, תבחרו את הצד). באטלר מוריד את זה ל 101-100. 

 

בוסטון הולכת לטייטום, הוא מנסה להגיע לסל, חסימה של וינסנט, ועוד חסימה של באם וטייטום לא מגיע לטבעת. הכדור אצל מיאמי ומי אם לא דאנקן רובינסון עם שלשה לנצח… וזה הולך לשום מקום. או כמו שאמרו השדרים: "Why did he do that"?

טייטום עם הריבאונד, סמארט סוחט את העבירה, קולע 1 מהקו וזה 102-100.

16 שניות של משחק, ספלוסטרה שואל את באטלר, אתה רוצה את הכדור?

באטלר כן אני לוקח את זה.

באטלר מושך אליו את הורפורד, עושה דאבל? אם כן השופטים לא ראו, באטלר סוחט עבירה כשיש עוד 2.5 שניות לשחק, או 3. לא ברור, כך או כך כל פיפס של החלטה כאן הייתה מאוד משמעותית.

 

באטלר הולך לקו וקובר 3 רצופות מהעונשין. לבן אדם יש קרח בוורידים. נשארו 3 שניות בלבד על השעון.

בבוסטון עושים את הדבר הכי לא הגיוני הלילה. שימו לב למהלך עצמו.

וויט מוציא את החוצה, ובוסטון מחפשת שם את טייטום לשלוש (נזכיר 0-8 משלוש הלילה) לשלוש.

מיאמי מזהה את זה ושולחת אליו שני שחקנים, אז הכדור יוצא לסמארט שזורק מושלם, והכדור מסתובב ומסתובב ויוצא החוצה, אבל…..

זוכרים את וויט שהוציא את החוץ, הוא רץ באמוק לריבאונד, לוקח את הריבאונד וקולע סל עם הבאזר, זהו, זה נגמר 104-103 לבוסטון:

 

כמה תובנות מהמשחק

1. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר

לפני 3 משחקים הסדרה הייתה "גמורה", ועכשיו בוסטון בדרך לעשות היסטוריה. בסיקור לפני 3 משחקים דיברתי על זה שבוסטון צריכים להסתכל על משחק 4 בלבד, לעבור ליותר סמול בול (כלומר לספסל את רוברט וויליאמס) ולחזור הבייתה בתקווה לייצר מומנטום דרך הביתיות. וינסנט נפצע ולא שיחק במשחק 5, המומנטום היה איתם הלילה ועכשיו אנחנו חוזרים למשחק 7 כאשר בוסטון פייבוריטים לחלוטין לקחת את הסדרה.

מה שמבדיל את בוסטון מ-4 הפעמים הקודמות שזה קרה בהיסטוריה זה שיש להם את יתרון הביתיות.

מול הקהל הביתי, עם המומנטום זה צריך להיות שלהם.

 

2. אפשר לזרוק את ספר המהלכים לפח

הכל הלך הפוך במשחק הזה. מרוב התאמות, תכנונים ושינויים, הכל הלך הפוך.

שלשות: בוסטון, 7 ב 20%, מיאמי 14 ב 46.7%

נקודות בצבע: בוסטון 42, מיאמי 32

איבודי כדור: בוסטון 12, מיאמי 5 (רק 5)

אחוזי שדה: בוסטון 45%, מיאמי 35% (נזכיר שקלעו נהדר משלוש)

אתה מתכנן (מאזולה), ומתכנן, ועובר לסמול בול. השלשות נכנסות (משחקים 4-5) ואתה מבין שמצאת את הדרך להתמודד עם מיאמי.

למשחק 6, סוף סוף ספולוסטרה עושה את ההתאמה ועולה עם מרטין בחמישייה. ההגנה של מיאמי עובדת נהדר ולא מאפשרת יותר את השלשות, וכלום לא נכנס. ואז ג'יילן בראון נזכר שלפני בערך חודש היו כאלו שטענו שהוא כוכב בסדר גודל של טייטום.

פתאום בראון נזכר שהוא יודע להגיע לקו (8-10 הלילה, אחרי שקלע 4-9 בחמשת המשחקים הראשונים ביחד).

בצד השני במיאמי יודעים שהשלשות לא יציבות, ואם הם יקלעו אותן (הלילה 14-30, 46%) המשחק שלהם, אז זהו שלא.

מיאמי לא מצליחים לקלוע את הזריקות הרגילות מחצי מרחק, ובאמת שהכל הולך הלילה הפוך על הפוך.

שני המאמנים הלכו עם ההתאמות שלהם עד הסוף, וקיבלנו שתי קבוצות חדשות לגמרי, שממש קשה להבין מה מאפיין אותן.

 

3. ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון

לפני 3 משחקים טייטום היה השחקן הכי מושמץ בליגה. כולם דיברו על זה שהוא לא קולע סלי שדה ברבע הרביעי.

הלילה הוא נחשב לכוכב של הקבוצה שצפויה לעשות היסטוריה ולהיות הראשונה שחוזרת מפיגור 3-0, אבל בינינו גם הלילה הוא קלע רק 1-6 מהשדה ברבע הרביעי.

הוא עושה את הנקודות שלו מהקו, הלילה 15-15. עדיין ברבע הרביעי 6 נקודות, בשלושת הרבעים הראשונים 25 נקודות.

אבל זו בדיוק הבעיה בניתוחים שלנו של הכוכבים.

זה לא רק הנקודות, מתחילת הפלייאוף טייטום הפך להיות הכל בבוסטון. ההגנה מתמקדת בו, הוא לא פוגע מהשלוש (0-8), אבל עדיין מייצר 31 נקודות ומוסיף 12 ריבאונדים עם 5 אסיסטים.

לצידו, ג'יילן בראון סוף סוף נזכר לשחק משחק טוב והלילה עם 26 נקודות (9-16, 0-4 מהשלוש) ו-10 ריבאונדים הוא נראה כמו הכוכב הזה שהיה חסר להם.

גם סמארט היה נהדר עם 21 נקודות (4-11 מהשלוש) ודריק וויט "ההתאמה" של הסדרה קלע 11 נקודות, מתוכן 8 ברבע הרביעי וסל ניצחון אדיר.

אז אחרי כל הביקורות האינסופיות האלו על טייטום, כולנו שוכחים שהילד בן 25 והוא כבר עושה היסטוריה:

 

3. ג'ימי באטלר הטוב והרע

מצד אחד באטלר כבר 3 משחקים מפסיד ושומר על החיוך. מצד שני, הלילה ראינו את הלחץ משפיע עליו, והוא משחק רע מאוד 3 רבעים.

מצד שני, הוא עדיין מסיים עם 24 נקודות, 11 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, אבל לא פחות חשוב מזה 15 נקודות ברבע הרביעי והוא כמעט מצליח להפוך את הקערה.

לאחר המשחק, שאלו אותו איך מובילים את הקבוצה למשחק מספר 7? מה הוא בתור המנהיג צריך לעשות.

באטלר עונה יפה מאוד:

אמרתי לחברים, אם אני משחק קצת יותר טוב, אנחנו לא נמצאים במצב הזה. אז אני אהיה יותר טוב, ובגלל זה אני ממשיך לחייך.

הם הולכים אחרי, ואם אני אשחק טוב, אז אנחנו נשחק טוב יותר כקבוצה:

 

4. הצוות המסייע של מיאמי

קיילב מרטין עולה הלילה בחמישייה ונותן משחק מצויין עם 21 נקודות, ו-15 ריבאונדים.

הבעיה שבאם לא מוצא את הטבעת, הלילה 11 נקודות, 13 ריבאונדים ו-5 אסיסטים אבל 4-16 מהשדה. מספיק שבאם קולע ב 30% ומיאמי מנצחת הלילה.

לא רק הוא מתקשה, וינסנט עם 15 נקודות אבל 8-16 מהשדה, שטרוס עם 10.

מי ששוב היה מצויין זה דאנקן רובינסון שקלע 13 נקודות, 3-6 מהשלוש, 5-11 מהשדה ושיחק רק 20 דקות.

למה?

כי בוסטון זיהו שרובינסון זה מיס-מץ' וכל מי שקיבל אותו לקח אותו לסל ורובינסון הסתבך ב-5 עבירות מהירות מדי. גם לאורי היה טוב יותר כשהוא עולה מהספסל עם 8 נקודות ב 18 דקות.

 

5. קווין לאב

לאב לא נראה שחקן משמעותי בסדרה, אבל יתכן מאוד שהחסרון שלו משפיע. לאב נפצע בפתיחת משחק 4, שיחק רע בחמישי ולא עלה לשחק בשישי. לא ברור אם הוא פצוע או לא, כי התקשורת לא מייחסת לו יותר מדי חשיבות כרגע והפציעה לא נראתה חמורה.

עדיין, קשה שלא לחשוב אולי, האם מיאמי שגם ככה קצרה (הירו, אולדיפו) לא חסרה חלק חשוב שהיה עשוי לעזור לה בריבאונד, בשלשות ובמסירות הרוחב.

בהיעדרו באם משחק 46 דקות, באטלר 47, ומרטין 41. יתכן מאוד שחזרה של קווין לאב למשחק 7, תטה את הכף, לא בגלל דקות אדירות שלו, פשוט כי לפעמים אנחנו נוטים לשכוח כמה זה חשוב 5-8 דקות מנוחה לשחקני מפתח במשחק וזה בדיוק מה שלאב יכול לתת לבאטלר, באם וקיילב מרטין.

 

6. שיפוט

הרשת גועשת וקוצפת.

אם אתם אוהדי מיאמי, אז מבחינתכם השריקה הכי חשובה זה ששינו את השעון מ 2.1 שניות ל 3.0 אחרי העבירה על באטלר.

באופן ברור, זה היה צריך להיות לפחות 2.8 (נחכה לדוח השיפוט). מצד שני, היה נראה שיש דאבל דריבל של באטלר עוד לפני בכלל העבירה.

יהיה מעניין לקרוא את דו"ח השיפוט אחרי המשחק, אבל כך או אחרת, זה לא הוכרע על ידי השופטים.

אלו שריקות בלתי אפשריות, זה הוכרע בגלל דברים קטנים מאוד לכל צד, וגם השופטים היו מאוד מאוזנים עם דברים קטנים מאוד לכל צד.

 

עוד קצת היילייטס מהלילה:

ג'ייסון טייטום:

ספלוסטרה מתראיין אחרי המשחק:

 

על ההיסטוריה של משחקי 7: