בזמן שפלייאוף והלילה: הליגה מזכירה לנו בדיוק למה We love this game!

פניקס סאנס 120 לוס אנג'לס קליפרס 114 (1-0 לסאנס)

(דרור האס)

בעוד שכנראה הפוקוס של המשחק בתחילתו היה על השחקנים שלא היו, כריס פול וקוואי לנארד. הסיפור בסיום המשחק היה הדו קרב בין דווין בוקר ופול ג'ורג' אחרי ששניהם הלכו ראש בראש כל המשחק.

בוקר סיים את המשחק עם טריפל דאבל ראשון של פניקס מאז סטיב נאש ב-2005. הכוכב של הסאנס היה אמן בהתקפה עם 40 נקודות יחד עם 13 ריבאונדים ו-11 אסיסטים כשנדמה היה שהוא עושה בדיוק את המהלך הנכון בכל פעם שפניקס הייתה צריכה אחד. בצד השני פול ג'ורג' הוביל את ההתקפה עבוקר הקליפרס וסיים את המשחק עם 34 נקודות, 5 אסיסטים ו-4 ריבאונדים. בסופו של דבר, זה לא הספיק להתגבר על דווין בוקר ושאר הסאנס.

עם הנצחון, הסאנס השיגו מומנטום ראשוני בסדרה והגנו על היתרון הביתי כצעד בדרך לגמר ה-NBA. שתי הקבוצות יפגשו שוב בלילה בין שלישי ורביעי, 04:00 שעון ישראל.

המופע של דווין בוקר: עם יתרון של 2 נקודות, 22 שניות לסיום, בוקר קיבל את הכדור במהלך של אחרי טיימאאוט, ראה שאין שחקן של פניקס באזור הטבעת וחדר בדרך להטבעה אדירה. הקהל היה בטירוף ובוקר השלים ל-40 נקודות והבטיח את הנצחון עבור פניקס במשחק הפתיחה. היה זה סימן הקריאה עבור כל המשפט שהיה המשחק של בוקר הלילה, כשהוא הלך ראש בראש עם כל מגן שהקליפרס שמים עליו, ופשוט המשיך לקלוע. והוא עשה את זה בצורה שנראתה פשוט כל כך קלה.

כמעט כל פוזשן נראה ככה:

 

פניקס הריצו היי פיקנרול ובוקר הגיע לאלבו וקלע ללא הכרה. ובכל פעם שהוא עשה את זה, כולם ידעו שזה הולך להיכנס. הקליפרס לא הצליחו לעשות שום דבר כדי לעצור אותו, הוא השיג את החילוף בחסימה, ועם מגן אחד צמוד לישבן, ומגן שני בדילמה האם להישאר בצבע או לוותר על העמדה ולבוא לעזרה. בכל מקרה זה התגלה כהחלטה גרועה. אופציה אחת השאירה מקום פנוי להאלי הופ לאייטון שהיה מרשים במשחק הזה. האופציה השניה הסתיימה ב-40 נקודות לבוקר, כך שגם היא לא הייתה מוצלחת במיוחד.

זו הייתה דוגמה אחרונה לבוקר מנער מעליו את תדמית ה"סטטיסטיקות ריקות" (כן, כן. שגם כותב שורות אלה השמיע לא מעט) שנצמדה אליו כל הקריירה. היה מאוד יעיל עם 51.7 אחוז מהשדה, חילק 11 אסיסטים והוסיף 13 ריבאונדים להופעה מושלמת. זה כמעט (רק כמעט) גרם לשכוח שהקבוצה הזו חסרה את כריס פול.

עזרת הציבור מתבקשת במציאת הרול פליירס של הקליפרס. טרנס מאן, מרכוס מוריס וניקולה באטום קלעו יחד 20 נקודות, בעוד פול ג'ורג' ורג'י ג'קסון נושאים בעיקר הנטל ההתקפי עבור לוס אנג'לס במשחק 1. עם קוואי עדיין בחוץ לתקופה לא ידועה, הקליפרס צריכים עוד משלושת השחקנים הללו כדי שיהיה להם סיכוי לשרוד בסדרה הזו. אספקט נוסף שבלט במשחק הזה הוא כמה הקליפרס התקשו בהגנה על הפיקנרול. ל.א אמורה להיות אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה ובכל זאת כל ירידה להגנה הציגה חוסר תקשורת בהגנה, ואפשרה לשחקנים כמו מיקאל ברידג'ס לתקוף את הטבעת כמעט ללא התנגדות, או דווין בוקר מגיע לכל נקודה שהוא רוצה במגרש.

חלק מזה אולי היה רעש הקהל, שבהחלט הופיע למשחק.  אך זה עדיין לא תירוץ מספיק כדי שדברים כאלו יקרו:

הקליפרס בהחלט ידרשו לבצע התאמות בצד ההגנתי, אך בצד ההתקפי זה לא יכול להיות על הכתפיים של פול ג'ורג' לבד כל משחק. מוריס ובאטום יצטרכו לקלוע יותר, ורונדו צריך להיות פקטור משמעותי יותר. אולי נראה יותר דקות מקאזינס אחרי שקלע 11 נקודותב-5 דקות בתחילת המשחק. בכל אופן אם הסגל המשלים של הקליפרס לא יופיע, זו תהיה סדרה קצרה מאוד.

 

פילדלפיה 76' 96 – אטלנטה הוקס 103 (4-3 להוקס שמנצחים ועולים לגמר המזרח)

(דני אייזיקוביץ')

סמוך על התהליך הם אמרו, אז אמרו. עונה נהדרת נוספת של פילדלפיה מסתיימת בעוד מפח נפש רציני, עם המון שאלות לקראת הקיץ הקרוב. סביר להניח שנראה שינויים, פשוט כי הם צריכים את זה. בצד השני, באטלנטה עשו מהלכים גדולים בקיץ, מתוך מחשבה על העתיד, אבל גם הם לא ציפו שהתהליך שלהם יתבשל כל כך מהר.

אטלנטה הלכה בקיץ על כמות סקוררים יוצאת מהכלל, שאפשרה לה לספוג את הפציעות של האנטר ורדיש ועדיין להחזיק על הספסל את גאלינארי ולו וויליאמס. בכלל פתיחת העונה של אטלנטה הייתה מאוד בעייתית, עם המון רעש שלילי מחדר ההלבשה, קרבות אגו בין קולינס ליאנג, אבל איכשהו אחרי שהאבק מתפזר יאנג הופך להיות הווינר הגדול של הקיץ ואטלנטה חוזרת לגמר המזרח.

לראשונה מאז 1994, יש נציגה בגמר שאין לה אפילו שחקן אול-סטאר אחד.

הטוויטר של אטלנטה סיכם את הסדרה כנראה טוב יותר מכל אחד אחר:

 

סיכום סדרה:

כמו תמיד, אני אוהב להתחיל דווקא עם המפסידים, אלו שהולכים הבייתה ולא נמשיך לדבר עליהם אולי עד שממש יהיה משעמם בקיץ.

  1. בן סימונס – מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אין דרך אחרת לתאר את מה שקרה עם סימונס העונה. הסדרה מול אטלנטה חשפה את סימונס ואת כל המגרעות שיש לו במגרש הכדורסל. הוא מסיים משחק 7 מכריע עם 5 נק' עצובות, ורק 4 זריקות לסל. תיקון, בארבעת המשחקים האחרונים סימונס עם 0-0 ברבע הרביעי. חוזר, 4 משחקים רצופים הוא לא לוקח זריקה אחת בסדרה.

הרשת כרגע גועשת ובצדק, מדובר בשחקן שזכה להשוואות לגדולים ביותר, ובסוף היום במאני טיים הוא מוסר מהלך שאמור להסתיים בדאנק:

ואפילו השותף שלו ג'ואל אמביד, העיר במפורש על כך

כמו שזה נראה כרגע, בן סימונס הוא דני גרין משודרג, קצת יותר יכולת הובלת כדור, שומר בחסד, מוסר נהדר אבל הרבה פחות קליעה. סימונס מסיים את הפלייאוף עם 34% מהעונשין ועושה היסטוריה שלילית נוספת:

 

אפילו שאקיל אוניל לא זרק כל כך גרוע, וכרגע אין ספק שעתידו של סימונס לוטה באפילה. בפילדלפיה צריכים לעשות טרייד ועדיף מוקדם מאשר מאוחר, ובן סימונס חייב להתחיל לעבוד על הקליעה שלו, אחרת הקריירה שלו רק תמשיך לדעוך.

  1. ג'ואל אמביד – אמביד מסיים פלייאוף נהדר, עם משחק אחד בלבד שהתקשה בו (היה סוג של פצוע) וגם הלילה הוא קולע 31 נק' עם 11 ריב', 2-5 מהשלוש והוא בעצם המניה היחידה כמעט שעבדה בהתקפה של פילדלפיה. אמביד מאוד מתוסכל אחרי המשחק, ומאוד התאפק שלא לדבר על סימונס, אבל גם הוא רמז באופן עבה במסיבת העיתונאים את האכזבה שלו מסימונס. יחד עם זאת, ראוי לציין שאמביד שני משחקים רצוף מאבד 8 כדורים, הלילה זה היה שווה ל 47% מהאיבודים של פילדלפיה כולה ביחד.

אמביד וסימונס פשוט לא יכולים לשחק אחד ליד השני. שניהם צריכים לידם קלעים, והגיע הזמן שאמביד יפסיק לסמוך על התהליך ויבקש טרייד על הכוכב השני של הקבוצה. לפני כן, שווה אולי להזכיר שהיו גם רגעים כאלו בין השניים:

 

  1. דוק ריברס – אחרי המשחק שאלו את ריברס האם סימונס מתאים להיות רכז פותח בקבוצה שרצה לאליפות. הוא ענה שהוא "לא יודע" את התשובה לשאלה הזו. העניין הוא, שריברס שוכח שהוא אחראי לא פחות. ריברס הופך להיות מאמן עונה סדירה נפלא, ומאמן נוראי לפלייאוף. אין לו גמישות מחשבתית, והתוצאות מדברות בעד עצמן:

יש לך על הספסל את מקסי, ת'ייבל ושייק מילטון שהבריקו לא מעט פעמים במהלך העונה. סימונס לא זורק לסל בכלל ברבע הרביעי והופך לנטל (מאפשר להוקס לצופף בטירוף כי הם יודעים שהוא לא יזרוק). מה לעשות, זה המשחק האחרון של העונה, קח אחריות, קח החלטה ואם צריך כן תוותר גם על כוכב כמו סימונס.

דוק ריברס צריך לעשות המון חושבים על הסדרה כי הוא נכשל לא פחות מסימונס.

  1. טוביאס האריס – בתוך כל המהומה על סימונס, שכחנו שיש גם כוכב נוסף בשם האריס. גם האריס לא סיפק לחלוטין את הסחורה הלילה, כשהוא מסיים עם 8-24 מהשדה. לזכותו יאמר שהוא הוסיף 14 ריב', וסה"כ עשה את שלו, אבל בסיטואציה שבה הקבוצה כל כך מחפשת כוכב נוסף לידו של אמביד, זה היה חייב להיות האריס. אבל האריס הרבה יותר מתאים כנראה להיות כינור שלישי מאשר שני.
  2. סת' קארי ודני גרין – בשקט בשקט, קארי נתן פלייאוף היסטורי. שוב, בתוך כל המהומה אף אחד לא קלט שקארי פשוט אדיר. עוד טעות משמעותית של ריברס, היה צריך לשחק על קארי הרבה יותר. קארי מצידו צריך להבין שהוא הופך להיות כוכב על, וחייב לדרוש את הכדור. הלילה סיים עם 16 נק' ב 6-10 מהשדה, למה אתה לא זורק יותר ילד:

 

 

ומה לגבי דני גרין? כמה ביקורות הוא ספג מאז אותה שלשה שלא נכנסה מול הלייקרס. למרות זאת, הבן אדם מניה בטוחה בפלייאוף כאשר הוא משחק. ביחד איתו, טורונטו והלייקרס לקחו אליפויות, והעונה פילדלפיה שייטה מול אטלנטה עד שהוא נפצע. ברגע שהוא נפצע, איום השלשות פילדלפיה נפגע משמעותי ואטלנטה לקחה את הסדרה. אני בטוח שנראה אותו חוזר לעונה נוספת.

 

ועכשיו, למנצחים הגדולים של הלילה:

  1. טרה יאנג –

פתח את הסדרה נהדר עם משחק ראשון משוגע, שבו הוא תפר את פילדלפיה מכל פינה. פילדלפיה הגיבה במשחק השני, ומצאה פתרון לפיק אנד רול הכפול (התחיל באחד הקלעים ואז קאפלה) והצליחה להאט את יאנג משמעותית. גם הלילה, יאנג לא כיכב ואמנם סיים עם 21 נק' אבל 5-23 מהשדה וגם 6 איבודי כדור על 10 אס'. העניין הוא, שיאנג רק בן 22 והוא המנוע של הקבוצה הזו. יאנג הופך להיות הווינר הגדול של הלילה, כאשר לצד חוסר הזריקה ההזויה של סימונס, כולנו כנראה נזכור עוד שלשה של יאנג מהלוגו במאני טיים:

 

 

למעשה, צריך לדייק, במשך שלושה רבעים יאנג קלע 2-16 מהשדה עם 1-8 מהשלוש. ברבע הרביעי יאנג קלע 10 נק', 3-7 מהשדה. איכשהו, הוא ממש מזכיר לי את קובי בריאנט רק עם טווח הרבה יותר גדול וגם ניהול משחק יותר מעניין והוא רק בן 22.

יאנג עד עכשיו בפלייאוף עם 29 נק', 10.4 אס' (על 3.3 איבודים, לא רע בכלל) עם אחוזים סבירים (33%) בהתחשב בזה שהוא חצי מהזמן זורק מהלוגו.

מילווקי כנראה תיתן להולידיי את המשימה להתמודד עם יאנג, העניין הוא שאטלנטה משחקת כל הזמן חסימות מדורגות שכנראה יעמידו את יאנג מול לופז או טאקר. זה יהיה אחד המץ'-אפים המעניינים בסדרה הקרובה.

  1. קאפלה / קולינס / בוגדנוביץ' / הורטר –

הצוות המסייע של אטלנטה פשוט נפלא. בכניסה לעונה הזו קולינס נחשב לעוד כוכב אדיר שאמור להשתלט על הליגה, אבל מצא את עצמו בקבוצה עמוסה בקלעים עם כוכב ראשי אחד (יאנג). קולינס ידע להתמודד עם הסיטואציה, ויחד איתו גם כל השאר. קאפלה, מצא את מקומו בפיק אנד רול עם יאנג, בוגדנוביץ' יכול לסיים משחקים בסדרה עם 22 נק' ב 9-24 מהשדה (24 זריקות) או משחק כמו הלילה עם 4 נק' ורק 8 זריקות מהשדה וזה בסדר לחלוטין. בניגוד לסיטואציה בפילדלפיה, לאטלנטה יש כל כך הרבה כלים התקפיים שהם יכולים לבחור את השחקן החם ולשחק עליו.

הלילה זה היה קווין הורטר, שמסיים משחק נהדר עם 27 נק', 10-18 מהשדה ובלי ספק הכוכב של הלילה עבור אטלנטה:

 

https://twitter.com/Ballislife/status/1406803740376580099

 

 

  1. דנילו גאלינרי –

בניגוד לרביעייה הקודמת, הרגשתי צורך להפריד את גאלו, בגלל שהסיטואציה שלו מעט שונה. בגיל 32, גאלינרי פתאום חוזר להיות שחקן ספסל אחרי תקופה ארוכה שהיה כוכב ראשי, רק בעונה שעברה הוא כיכב בת'אנדר עם 19 נק' למשחק ועונה לפני כן פלירטט עם 20 נק' למשחק ופתאום הוא אופציה שישית – שביעית בקבוצה. זה רק ממחיש את העומק ההתקפי שיש לאטלנטה. דנילו נכנס לתפקיד בלי אגו ובלי שנשים לב הוא אולי שחקן הספסל הכי משמעותי שהיה בפלייאוף הזה. גם הלילה הוא נתן משחק מצויין עם 17 נק' באחוזים נפלאים והיה אחד הגורמים העיקריים לניצחון של אטלנטה במשחק ובסדרה. במילווקי יצטרכו לשים לב גם אליו. הנה מהלך פשוט, נכון וקליל של גאלו מהלילה:

 

 

 

  1. נייט מקמילן –

אחרי כל כך הרבה ביקורות על צוותי אימון שנכשלו בפלייאוף, הגיע הזמן לתת קרדיט לאחד שהצליח ובגדול, נייט מקמילן. אפשר לדבר על ההתאמות שהוא עשה, על האופן שבו הצליח לנהל כמות אגואים אדירה, על הפיק אנד רול המדורג שהוא בנה ליאנג ומייצר יתרונות אדירים ואפשר פשוט לתת למספרים לדבר בעד עצמם. מקמילן לפחות כרגע, המאמן הכי מוצלח בקיץ הזה:

 

 

 

לקט היילייטס מהמשחק של הלילה: