אנחנו (כבר לא) הילדים של דראפט 2008

דראפט 2008 היה עמוק מאוד, ו-6 שחקנים שנבחרו במקומות 20 ומטה מרוויחים כיום 20 מליון דולר לעונה, ויותר. הוא היה משופע בסנטרים, אבל הסנטר הכי בולט בליגה נבחר במקום 35. וגם פציעות היו והרבה. האכזבה העיקרית היא מהשלישיה הראשונה. דרק רוז הלהיב את הליגה 4 עונות, קיבל חוק על שמו, ואז פציעה קשה הרסה לו את המשך הקריירה. השניים האחרים אכזבו כמעט מהרגע הראשון.

1. דרק רוז – כמה שחקנים אתם מכירים שנבחרו ל-MVP בעונתם השלישית בליגה? ובכן, קארים עבדול ג'אבאר היה היחיד שהשיג את דרק רוז מאז 1970. הוא זכה בפרס בעונתו השניה, השלישית, החמישית ועוד. מייקל זכה בפרס בפעם הראשונה בעונתו הרביעית בליגה. בירד בעונתו החמישי, דאנקן בעונתו החמישית, לברון בעונתו השישית. דרק רוז היה מיוחד מהרגע הראשון והמהירות שבא הגיע למעמד הנכבד הייתה מסחררת, כמעט כמו המהירות שבה הוא שיחק, כמעט כמו המהירות שבה הוא דעך.

בעונת ה-MVP הוא הוביל את שיקגו לגמר המזרח שם הפסיד ללברון ושות' במיאמי. העונה לאחר מכן הייתה בינונית עם הרבה פציעות, אבל הטרגדיה בסופה הייתה שברון הלב האמיתי. סיבוב ראשון בפלייאוף, משחק מספר 1, שיקגו מובילה ב-12 עם דקה לסיום, משחק גמור. דרק רוז נכנס לסל, קופץ, וכבר בקפיצה הרגל לא נראית טוב. הוא נוחת, צולע אל מחוץ למגרש ונשכב. רוז עם קרע ב-ACL השמאלי. את העונה לאחר מכן הוא החמיץ, ובעונה שלאחריה שיחק 10 משחקים רעים לפני שקרע את המיניסקוס באותה ברך. הפציעות המשיכו והמשחק של רוז שהיה מבוסס על אתלטיות, שינויי כיוון וכח מתפרץ התדרדר. רוז התחיל לזרוק יותר מבחוץ, תחום חלש במשחק שלו שהוא לא שיפר מספיק. למזלו של רוז את הארכת החוזה הוא קיבל לפני הפציעה, ובגלל שזכה בפרס ה-MVP היא הייתה עשירה יותר. היא נגמרה בקיץ הנוכחי ורוז חתם על חוזה מינימום בקליבלנד מאחר ולא היו יותר מדי מתחרים על שירותיו. אחד הסיפורים העצובים של הליגה בעשור הנוכחי.

2. מייקל ביזלי – ביזלי היה סקורר אדיר ברמת המכללות וההשוואה המיידית הייתה לקווין דוראנט. הבעיה אצל ביזלי מאז ומעולם הייתה בראש. גם ברמת ה-NBA הוא מראה לפעמים ניצוצות של אותו סקורר, אבל משהו בראש לא מסתדר והיציבות ממנו והלאה. מיאמי שלחה אותו בטרייד ב-2010 כדי לפנות מקום לשלישיה, למרות החוזה הזול שלו. במיניסוטה הוא לא הצליח לפרוח, והיא שחררה אותו בתום חוזה הרוקי שלו. עבר פעמיים בסין וחזר לפלייאוף. בעונה האחרונה היה במילווקי, בעונה הבאה ישחק בניו יורק.

3. או ג'י מאיו – 2 העונות הראשונות של מאיו בממפיס היו טובות מאוד באופן אישי, ורעות מאוד באופן קבוצתי. בעונתו השלישית הוא ירד לספסל, הדקות ירדו, התפוקה ירדה, אבל הקבוצה הצליחה הרבה יותר. מאיו עלה מהספסל גם בעונתו הרביעית ובקיץ עזב לדאלאס על חוזה נמוך. התפוקה עלתה, אבל הקבוצה לא הצליחה (מאזן חצוי). זה הספיק בשביל חוזה ארוך יותר במילווקי שם שיחק 3 עונות לפני שהושעה לשנתיים על שימוש בחומרים אסורים. בינתיים פיבא אישרה לו לשחק אצלה ומאיו מחפש קבוצה בסין, ספרד או ישראל לדבריו. מתכנן את הקאמבק שלו ל-NBA.

4. ראסל ווסטברוק – הבחירה המפתיעה של הדראפט. כולם חשבו ש-OKC ילכו עם ברוק לופז, אבל הת'אנדר הפתיעו והלכו עם ווסטברוק. הם לא הצטערו על כך. ווסטברוק התגלה כרכז אקפלוסיבי שלא מפחד מכלום. כשהוא רץ מצד לצד להטבעה, כדאי לכם לזוז מהדרך. לאורך השנים ב-OKC ווסבטרוק שיחק תחת הצל של דוראנט שנחשב לשחקן היעיל מבין השניים וחטף לא מעט ביקורת על כך שהוא מנסה לקחת על עצמו יותר מדי. בעיני ווסטברוק זה לא שינה, כיוון שהוא תמיד חשב שהוא השחקן הכי טוב על המגרש בכל זמן. בעונה האחרונה, דוראנט עזב וראסל היה קבוצה של איש אחד. כל זמן שהוא היה על הפרקט, אוקלהומה סיטי נראתה כמו קבוצת NBA. ברגע שירד, כמו אסופת שחקנים. הוא סיים עונת MVP עם ממוצע טריפל דאבל, הישג שלא נעשה מאז אוסקר רוברטסון. יש המון ביקורת על המשחק של ווסטברוק, בעיקר על הרומן הממושך שלו עם הכדור (מצטער, אין תרגום הולם בעברית לBALL HOGG), אבל אי אפשר להתכחש לכך שווסטברוק הוא אחד השחקנים הכי טובים בליגה, והכי כיפים לצפיה, כל זמן שאפשר לנטרל את הרגש אליו. ללא ספק השחקן הכי טוב כיום ממחזור הדראפט הזה.

5. קווין לאב – אפשר לחלק את הקריירה של קווין לאב לשניים. 6 העונות הראשונות שלו היו כשחקן פרנצ'ייז במיניסוטה, שלא הצליח להביא אותה לפלייאוף. ב-3 העונות הבאות הוא תפקד בעיקר כשעיר לעזאזל בקליבלנד. האשימו אותו בכל הצרות. אי אפשר לקחת מלאב את מה שהוא יודע לעשות: קלע מצוין, טווח אדיר, שחקן חכם, ריבאונדר מצוין. אי אפשר גם להתכחש לחסרון העיקרי שלו – לאב שומר גרוע. גם באחד על אחד, גם בפיק אנד רול, גם בהגנה קבוצתית, גם בהגנה על הטבעת. בקליבלנד הוא משמש ככוכב שלישי, וככזה, זה מוריד המון ערך ממשחק ההתקפה שלו. הוא בעקרון משמש כקלעי וקצת כשחקן פוסט. שאר הזמן הוא עומד ומסתכל על לברון וקיירי (בקרוב תומאס). במיניסוטה כל כדור היה עובר דרכו, והוא היה מייצר לו ולאחרים. לאב לא מספיק טוב בשביל להוביל פרנצ'ייז לפלייאוף ככוכב ראשון. ככוכב שלישי הוא לא מנוצל מספיק. אם הוא רוצה להתקדם, הוא חייב קודם כל לשפר את ההגנה.

6. דנילו גאלינרי – גאלינרי יכל להיות כוכב גדול יותר בליגה, אלמלא הפציעות. הוא החסיר יותר מעונה ברצף ובכל עונה מחמיץ כמה משחקים פה, כמה משחקים שם. גם עכשיו הוא פצוע אחרי ששבר את היד כשנתן אגרוף ליריב הולנדי. עמידות זה לא הצד החזק שלו. מצד שני מדובר בשחקן קבוצתי שמסוגל לייצר לו ולאחרים. שחקן שעובד קשה על המגרש בלי מניירות של כוכב. גאלינרי בעונה הבאה ישחק בלוס אנג'לס קליפרס, קבוצה שיהיה מעניין לראות אותה. בעונה שעברה כריס פול היה היוצר המרכזי בקבוצה. בעונה הבאה זה יתחלק בין בלייק, גאלינרי, בברלי ותיאודוסיץ'.

7. אריק גורדון – אחרי שלוש עונות מצוינות בקליפרס, גורדון עבר לניו אורלינס כחלק מהטרייד שהביא את כריס פול. דווקא בעונה הרביעית החשובה, גורדון נפצע ושיחק רק 9 משחקים. בקיץ המו"מ עם ניו אורלינס לא הלך טוב, ובסופו של דבר גורדון קיבל הצעה לחוזה גבוה מאוד בפיניקס. הוא התחנן ואיים על הפליקנס לא להשוות, אבל הם לא שהו לו והחזירו אותו לעיר הג'אז. גורדון לא חזר להיות השחקן שהיה לפני הפציעה וגם הקליעה לא הייתה אותו דבר. הולידיי, טייריק וגורדון יצרו קו אחורי צפוף, כשכל השלושה צריכים את הכדור. מאידך תמיד אחד מהם היה פצוע אז היה פחות צפוף על הפרקט. בסופו של דבר גורדון לא החזיר את הערך של החוזה שלו וכשסיים אותו חתם ביוסטון. הרוקטס יעדו לו את תפקיד השחקן השישי וגורדון עשה אותו בצורה מושלמת. כשהארדן נח, הוא ייצר לעצמו ולאחרים. כשהארדן היה על המגרש, גורדון נהנה משלשות חופשיות למכביר. בסוף העונה הוא זכה בפרס השחקן השישי. בעונה הקרובה הוא ישחק עם PG מצוין כמעט בכל הדקות שלו, וזה אמור להעלות לו את המבטים החופשיים, ומספר הנקודות.

8. ג'ו אלכסנדר – אלכסנדר היה אחד הפרוספקטים הכי מסקרנים בדראפט. כשחקן הרבה פחות. 2 עונות בליגה וסיבובים בכל העולם, כולל מכבי תל אביב. בעונה הבאה ישחק בפועל חולון.

9. די ג'י אוגוסטין – אוגוסטין התחיל את הקריירה שלו כרכז מחליף לריימונד פלטון. אחרי שפלטון עזב, קיבל את המושכות בשארלוט. הוא החזיר מספרים יפים, אבל ביעילות נמוכה. כשסיים את חוזה הרוקי שלו שארלוט ויתרה עליו והעניקה את התפקיד לקמבה ווקר. אוגוסטין התחיל להסתובב בליגה על תקן רכז שני. הספיק לעבור ב-7 קבוצות לפני שנחת באורלנדו בקיץ שעבר.

10. ברוק לופז – לופז היה אמור להבחר גבוה יותר, והוכיח את זה מהרגע שנכנס לליגה. סקורר מצוין, חוסם מעולה, יעיל מאוד ובניגוד לסנטרים אחרים, קולע באחוזים גבוהים מהקו. ב-2 העונות הראשונות שלו הוא גם היה ריבאונדר טוב, ולא ממש ברור מה קרה אחרי. החסיר כמעט 2 עונות מלאות בגלל פציעות (לא ברצף), אבל בשאר העונות שיחק כמעט בכל המשחקים. בעונה האחרונה, במסגרת מה שעובר על הליגה, הוא התחיל לזרוק שלשות, והוא קולע באחוז לא רע בכלל (34%). אחרי 9 עונות בנטס, עבר בקיץ ללייקרס, וקיץ הבא יהיה שחקן חופשי.

11. ג'אריד בייליס – בייליס הגיע מהמכללות כקומבו גארד מוכשר ובשנותיו הראשונות בליגה יועד להיות רכז בגלל הגובה. הוא לא היה מספיק טוב והסתובב בין קבוצות הליגה. עונתו הטובה עד כה הייתה עונת 15-16 במילווקי, שם תופקד כשקלע מהספסל. הוא החזיר 43% לשלוש וזכה לחוזה והזדמנות בפילדלפיה נטולת הגארדים. אלא שבייליס היה פצוע כמעט כל העונה שעברה, וההזדמנות הלכה עם הגעתו של מרקל פולץ. כשיתאושש מהפציעה, ימשיך לתפקד כשחקן ספסל.

12. ג'ייסון תומפסון – הבחירה המפתיעה של הדראפט. הגיע ממכללה קטנה אחרי 4 שנים מלאות ולא היה אמור להבחר כל כך גבוה. סקרמנטו הפתיעו את כולם ולפרקים זו הייתה הפתעה טובה. קשוח, ריבאונדר ושומר טוב. עונתו השניה הייתה הטובה שלו בליגה עם 12.5 נקודות, 8.5 ריבאונדים וחסימה. אלא שחוסר הכשרון השיג אותו ולאט לאט הוא נדחק על ידי שחקנים צעירים יותר. בסופו של דבר חוזה ההמשך הגבוה שלו הפך לבעיה והוא התחיל להסתובב בליגה עד שנחתך מגולדן סטייט. היה בסין ואת העונה הקרובה יתחיל בפנרבחצ'ה במקום אפה אודו שחזר ל-NBA.

13. ברנדון ראש – ראש נחשב לכשרון ענק בתיכונים והיה אמור לצאת לדראפט 2007. הוא קרע את ה-ACL במשחק פיק אפ ונשאר עוד עונה במכללות. הפציעה השפיעה עליו. 3 עונות באינדיאנה לפני שעבר לגולדן סטייט שהחתימה אותו על חוזה המשך. בקיץ 2013 הווריורס היו צריכים את הקאפ ספייס בשביל להחתים את איגודלה והעבירו אותו ליוטה כחלק מסאלרי דאמפ גדול שכלל את בייאנדרינס וריצ'רד ג'פרסון. חזר לגולדן סטייט ב-2014 והיה חלק מהאליפות ושיא הנצחונות. חתם במיניסוטה בתור וטרן אבל גם שם לא הצליח לקבל דקות. כרגע ללא קבוצה.

14. אנתוני ראנדולף – פוטנציאל ענק שלא הצליח להתממש בגלל בעיות אישיות ומנטליות. נבחר ע"י גולדן סטייט ונחשב למושיע, אלא שאחרי שנתיים הרימו ממנו ידיים והעבירו אותו לניקס. משם טייל גם במיניסוטה ודנבר. היו לו עונות טובות בקבוצות גרועות, בקבוצות טובות יותר לא מצא את עצמו. גבוה, אתלטי, חוסם אדיר. בסופו של דבר עבר לאירופה. משחק כיום בריאל מדריד ובנבחרת סלובניה.

15. רובין לופז – התאום הפחות מוצלח לבית משפחת לופז. בדיוק ההיפך מאחיו. שחקן התקפה מוגבל, אבל שומר קשוח, מגן טבעת וריבאונדר טוב. ביחד יכלו להיות אחלה שחקן. בניגוד לברוק, רובין לא הצליח לתקוע יתד במקום אחד. עבר בין פיניקס, ניו אורלינס, פורטלנד, ניו יורק ושיקגו. את החותם שלו על הליגה השאיר בקרבות עם המסקוטים ברחבי הליגה.

16. מאריס ספייטס – סנטר התקפי עם הגנה מפוקפקת. הסתובב בליגה עד שנחת בגולדן סטייט ב-2013 כמחליף מהספסל. בווריורס היה חלק חשוב מהרוטציה וקיבל את הכינוי מו באקטס. היה חלק מהאליפות ב-2015. כשנגמר החוזה הווריורס בחרו לא לחדש, למרות שהיה מוכן לחתום על חוזה מינימום. עבר לקליפרס. בעונה הקרובה ישחק באורלנדו.

17. רוי היברט – אחד מסימני השאלה הגדולים של הדראפט. ארוך מאוד, חוסם מצוין ועם קליעה רכה. מצד שני אנמי, נעלם לפרקים גדולים של המשחק, והיו משחקים שסיים עם 0 ריבאונדים. היברט היה חלק מאינדיאנה המצוינת שנתנה פייט למיאמי, אם כי כבר אז התחילו סימני השאלה לגביו, שהפכו לסימני קריאה כשהפייסרס התחילו להתפרק. עבר ללייקרס, וכשחקן חופשי חתם בשארלוט שזרקה אותו על דנבר. מצד אחד גובה ויכולת חסימה אי אפשר ללמד. מצד שני כנראה שהוא פשוט לא מתאים לליגה של היום, ליגה שבה גבוה כבד ולא נייד יתקשה למצוא את מקומו.

18. ג'אוויל מקגי – מוטת ידיים ענקית, אתלט ובעל גנים מצוינים (אמא שלו היתה כדורסלנית), שיכל להגיע רחוק כשחקן כדורסל אם לא היה מאבד פוקוס ועושה שטויות. השטויות הובילו אותו "לככב" בשאקטין א פול, שם הוא מרבה להופיע. שאקיל כל כך נהנה להשפיל את מקגי עד שזה הפך לריב מתוקשר, שנגמר רק כשהאמהות של השניים התערבו. מקגי התחיל מצוין בוושינגטון, שגם החתימה אותו על חוזה המשך, אבל התחרטה כמעט מיד והעבירה אותו לדנבר. שם התחיל לדעוך, עד שהגיע בעונה שעברה לגולדן סטייט וחזר לתודעה (כשחקן כדורסל ולא רק כ"כוכב" שאקטין א פול). בווריורס לא מבקשים ממנו יותר מדי, מעט דקות, הגנה על הטבעת והטבעות. את זה הוא עושה מצוין. קיווה לקבל שדרוג הקיץ, אבל ימשיך בווריורס על חוזה מינימום. 

19. ג'י ג'י היקסון – הדראפט הזה היה מלא בגבוהים קשוחים שדעכו מהר, כמו גם היקסון. הגיע לקליבנד ולברון מייד פרש עליו חסות. את עונתו הטובה ביותר בקליבלנד עשה דווקא אחרי שלברון עזב. התחיל להסתובב ליגה ורשם עונה או שתיים של ממוצעי דאבל-דאבל לפני שהפציעות הגיעו והקשו עליו להתאושש. בסופו של דבר נפלט מהליגה וכיום משחק בסין. היה בישראל (בבני שרון) למשך 2 דקות ב-2011 במהלך השביתה.

20. אלכסי אג'ינסה – אג'ינסה לא אחד מהגבוהים המוצלחים בדראפט, אבל בניגוד לאחרים הוא עדיין בליגה. נפלט מהליגה ב-2011 אחרי 3 עונות וחזר לצרפת. חזר ל-NBA ב-2014 במדי ניו אורלינס על חוזה מינימום. אבל כשהחוזה הזה נגמר, ניו אורלינס החליטו, מסיבה לא ברורה, לתת לו חוזה של 20 מליון דולר, וכיום מחמם שם את הספסל.

21. ראיין אנדרסון – קלע נהדר, ריבאונדר טוב, שומר מזעזע. אנדרסון פרץ לצידו של דוויט הווארד באורלנדו. הוא עבר אליה בטרייד בעונתו השניה בליגה בשביל מי שנבחר אחריו. אורלנדו שיחקה עם 4 קלעים והווארד באמצע ואנדרסון היה מצוין בתפקיד. בהגנה היה לו את החיפוי של הווארד והוא יכל להתרכז בעיקר בקליעה ובריבאונד. ההצלחה באורלנדו גרמה לניו אורלינס לתת לו חוזה של 32 מליון דולר ל-4 עונות ואנדרסון עבר לשם כדי לעזור לאנתוני דייויס. בניו אורלינס, אנדרסון עלה מהספסל כשהתפקיד העיקרי שלו היה לקלוע. בעונה האחרונה, חתם ביוסטון כעוזר של הארדן. העונה של אנדרסון הייתה מאכזבת למרות שקלע 40% לשלוש. אנדרסון יודע את מקומו בליגה ומבצע אותו מצוין. הוא לא מתיימר להיות כוכב. אמנם PF עם אחוזים מצוינים לשלוש הוא מצרך מבוקש בליגה של היום, אבל החוזה שלו (20 מליון דולר לעונה) גבוה וזו הסיבה היחידה שיוסטון מתקשה למצוא לו קונה.

22. קורטני לי – הבעיה העיקרית של קורטני לי היא שהוא סולידי. שומר טוב, שחקן התקפה טוב, אבל לא עושה שום דבר מצוין. היה נכס בכל קבוצה אליה הגיע. ועדיין, נדד בליגה ועבר 7 קבוצות (עבר 3 קבוצות עוד כרוקי). היה מצוין באורלנדו שהגיע לגמר ועונה לאחר מכן מצא את עצמו בניו ג'רזי. משם עבר ליוסטון, לבוסטון, לממפיס, לשארלוט, וכרגע חתום בניו יורק. אולי בגלל שלי לא נוצץ, הוא תמיד איכשהו מוצמד לטריידים כדי להשלים אותם וחבל. קולע בדאבל פיגרס, 40% לשלוש בעונה האחרונה, 1.1 חטיפות, שחקן משלים שכל קבוצה הייתה רוצה, ומשום מה כל קבוצה מעבירה.

23. קוסטה קופוס  – כמו הצרפתי, גם היווני הוא לא הסנטר הכי מוכשר בדראפט, אבל גם הוא עדיין בליגה. תקע יתד בתור גבוה שני-שלישי מהספסל. עושה את העבודה ב-2 צידי המגרש, בתנאי שלא מצפים ממנו ליותר מדי. היה סנטר פותח עונה אחת בדנבר, וחי על אדי אותה עונה עד עכשיו.

24. סרג' איבקה – עוד הפתעה נעימה בדראפט. איבקה הגיע לאוקלהומה סיטי כקפיץ שיודע לחסום, לשמור ולקחת ריבאונד. זה פחות או יותר מה שהוא עשה בעונת הרוקי. לאט לאט הוא פיתח ג'אמפ שוט ואז הרחיב את הטווח עד שעבר את קשת השלוש. הקליעה, יחד עם יכולת החסימה והריבאונד, הפכה אותו לאחד הצעירים המבטיחים בליגה. כל כך טוב שאוקלהומה סיטי בחרה להמר עליו במקום על הארדן, כשהגיע הזמן להאריך את החוזים של השניים (הארדן הגיע לליגה רק ב-2009). בעונתו הטובה באוקלהומה סיטי רשם 15 נקודות, 8.8 ריבאונדים ו-2.7 חסימות למשחק. הפציעות קצת הורידו מהאתלטיות שלו, וחוסר ההצלחה של OKC הפכה אותו לשעיר לעזאזל. איבקה לא היה הכי מרוצה, ופרסטי מיהר להעביר אותו בטרייד לפני שיאבד אותו בלי תמורה (הפך אותו לפול ג'ורג'). היה אמור להנהיג את אורלנדו, אבל זה לא באופי שלו. עבר לטורונטו והיה אמור להשלים שלישיה שתפחיד את לברון אבל גם זה עדיין לא קרה. יחזור לטורונטו בעונה הבאה להזדמנות שניה.

25. ניקולא באטום – עוד שחקן שהיה אמור להבחר מוקדם יותר. ארוך, אתלט נהדר, שומר מצוין, קולע טוב. למרות שהוא לא רכז, באטום מוסר כמעט 6 אסיסטים למשחק מה שמעיד על ראיית המשחק שלו. אחרי 4 עונת בפורטלנד רצה לעזוב וחתם במיניסוטה על 46 מליון דולר ל-4 עונות. פורטלנד השוו למרות התנגדות השחקן והוא חזר. ביחד עם לילארד, מת'יוז, אולדריג' ולופז הרכיב חמישיה נהדרת. בקיץ היה הראשון שהועזב, כחלק מהבניה מחדש ונשלח בטרייד לשארלוט. עזר לה להגיע לפלייאוף וקיבל חוזה עצום של 120 מליון דולר ל-5 עונות. באטום בשיאו הוא אחד הגארדים הטובים בליגה, הבעיה היא שלפעמים הוא אנמי ולפעמים נעלם.

26. ג'ורג' היל – היל הגיע אחרי 4 עונות במכללה קטנה ולא היה אמור להבחר בסיבוב הראשון. כמובן שסן אנטוניו זיהו את האופי שהתאים מצוין למערכת שלהם ובחרו בו. הם טיפחו אותו 3 עונות לפני שהעבירו אותו לאינדיאנה בתמורה לקוואי לנארד. היל היה חלק מהפייסרס שנלחמה בלברון ובהיט והמשיך להלחם גם שפול ג'ורג' נפצע. בקיץ שעבר עבר ליוטה ועזר להם להגיע לפלייאוף בפעם הראשונה מזה הרבה זמן. בקיץ הנוכחי חתם בסקרמנטו. היל שומר נהדר, פיזי מאוד וקלעי משובח. הוא מתופקד כרכז למרות שהוא הרבה יותר קלעי מרכז. הוא מצטיין בעיקר ללא הכדור, אך לא מצטיין בלייצר מצבים לאחרים וצריך לידו כוכב שינהל את ההתקפה (פול ג'ורג' באינדיאנה, גורדון הייוורד ביוטה). בעונות האחרונות סבל מהמון פציעות שהגבילו את כמות המשחקים ששיחק.

27. דארל ארתור – גבוה נחמד שהצליח לתקוע יתד בליגה. 5 עונות בממפיס (עונה אחת מלאה בחוץ בגלל פציעה) ו-4 עונות בדנבר. עולה מהספסל בנאגטס ומוסיף קשיחות וקליעה. בעונה האחרונה 45% לשלוש.

28. דונטה גרין – פוטנציאל שלא הצליח למצוא מקום בליגה. 4 עונות בסקרמנטו לפני שנפלט והתחיל להסתובב ברחבי העולם (דובאי, דרום אמריקה, סין).

29. די ג'י וויט – היה שחקן קצה ספסל בת'אנדר, לפני שהועבר לשארלוט. בשארלוט קיבל קצת יותר דקות, אבל לא מספיק בשביל להשאר בליגה. עבר לסין ולאירופה.

30. ג'י אר גידנס – 2 עונות בליגה, לא השאיר רושם מיוחד והמשיך לשחק כדורסל בכל מיני מקומות בעולם, המקום הקרוב ביותר לפה היה פאוק סלוניקי.

מהסיבוב השני:

31. ניקולה פקוביץ' – כבר בעונתו השניה פקוביץ' הפך לכח משמעותי מתחת לסלים. בשיאו רשם 17.5 נקודות ו-8.5 ריבאונדים. בהתקפה לפקוביץ' היו מגוון מובים והגודל שלו איפשר לו לשלוט על הלוחות. בהגנה הוא היה הרבה פחות טוב, אבל זו לא הייתה הבעיה העיקרית שלו. הבעיה העיקרית של פקוביץ' הייתה הבריאות. ב-3 העונות הראשונות שלו הוא שיחק 65, 47 (מתוך 66 משחקים) ו-62 משחקים. למרות זאת מיניסוטה החתימה אותו על חוזה ל-5 עונות בסך 60 מליון דולר. מתוך 410 משחקים פוטנציאליים הוא שיחק רק 97 משחקים. ב-2 העונות האחרונות שותף רק ב-12 והקיץ מיניסוטה שחררה אותו וקיבלה אישור רפואי על השכר שלו.

34. מריו צ'אלמרס – היה הרכז הפותח של מיאמי בתקופת השלישיה וחלק מהקבוצה שזכתה ב-2 אליפויות. קלע סביר, לא ממש מנהל משחק, אבל ליד לברון מי צריך אחד כזה? נשאר במיאמי אחרי שלברון עזב, והועבר בטרייד לממפיס. קרע את האכילס ב-2016, ולמרות שהיה מוכן לחזור לשחק בנובמבר לא מצא קבוצה בכל עונת 16-17 שתחתים אותו. חתם הקיץ על חוזה לא מובטח בממפיס.

35. דיאנדרה ג'ורדן  – בדראפט משופע בסנטרים, נדיר למצוא את הסנטר הכי טוב בבחירה ה-35. דיאנדרה ג'ורדן הלך לקולג' כי הוא היה חייב, אבל לא ממש הסתדר שם. דבר שהשפיע לרעה על המשחק שלו ועל מיקום שלו בדראפט. קבוצות חששו לקחת אותו ואפילו באנליזת המספרים של דריל מורי (שמכה על חטא עד היום) הוא נראה רע. הקליפרס הימרו וזכו בגדול. אולסטאר אחד, פעמיים חמישיית ההגנה, 3 פעמים חמישיות הליגה. ריבאונדר, שומר ומגן טבעת מצוין. בהתקפה אל תצפו ממנו ליותר מדי, אבל הוא גם לא ממש מנסה. בעיקר הטבעות הטבעות והטבעות. מאסיסטים, מריבאונד התקפה, מכדורים חופשיים. זה מספיק לו בשביל שיהיה לו ממוצע דו ספרתי ב-4 העונות האחרונות. הנה כמה מההטבעות היותר יפות שלו:

פעמיים אגב דיאנדרה עזב את הקליפרס. בפעם הראשונה כאשר היה שחקן חופשי מוגבל הוא חתם בגולדן סטייט על הצעת חוזה אותה הקליפרס השוו. בפעם השניה הוא סיכם בדאלאס, התחרט כמה שעות לפני החתימה וחזר לקליפרס. כל הסיפור לווה בהמון ציוצים ואימוג'יס.

36. עומר אשיק – אשיק הפגין פוטנציאל הגנתי נהדר בעונות שלו בשיקגו. זה גרם לרוקטס להחתים אותו על גלולת רעל בשביל לגנוב אותו. העונה הראשונה ביוסטון הייתה מצוינת עם ממוצע דאבל דאבל. בעונה השניה דוויט הווארד הגיע וגנב לו את דקות המשחק. יוסטון העבירה את אשיק לניו אורלינס, שחיפשה סנטר הגנתי ליד דייויס. למרות שלא ממש הרשים שם, קיבל חוזה עתק, אבל הלך והדרדר ככל שעבר הזמן. בקושי מצדיק את הדקות שלו על המגרש עם תפוקה שלילית. אבל היי, יש לו עוד שלוש עונות לחוזה ו30+ מליון דולר.

37. לוק אמבה א-מוט – שומר כנף נהדר שתקע יתד בליגה. בהתקפה מוגבל למדי, אבל הגנה קונה דקות. 5 עונות במילווקי, אחרי זה הסתובב קצת לפני שהגיע לקליפרס. ימשיך עם כריס פול ליוסטון בעונה הבאה.

45. גוראן דראגיץ' – נבחר על ידי סן אנטוניו, אבל הגאונות הפעם שייכת לפיניקס שהייתה חמה אש על הרכז הסלובני. ב-2 העונות הראשונות שיחק מאחורי סטיב נאש וזה השאיר לו מעט מאוד דקות. עבר ליוסטון ושם עשה מיני עונת פריצה. פיניקס מיהרה להחזיר אותו אליה ובה הוא הפך לכוכב מהדרג השלישי, עם עונה של 20 נקודות ו-6 אסיסטים. למרות זאת כשהגיע לשנת חוזה דראגיץ' שבר את הכלים וכפה על פיניקס להעביר אותו למיאמי. ההיט החתימו אותו על חוזה של 90 מליון דולר בקיץ שעבר.