בזמן שישנתם הוא טור המתמקד בכמה אירועים מהלילה האחרון, והפעם:
לוס אנג'לס לייקרס (12 ניצחונות, 4 הפסדים) 113 – מילווקי באקס (9 ניצחונות, 6 הפסדים) 106
המשחק המרכזי של הלילה הפגיש את הלייקרס והבאקס לעימות עמוס כוכבים. האם נראה את שתי הקבוצות הללו נפגשות שוב בגמר? אולי. בכל אופן התחושה סביב המשחק הזה הייתה של משחק פלייאוף. בכל זאת, שיאניס רואה את לברון ודייויס מולו הוא עדיין בתחושה שהוא צריך להוכיח.
הפתיחה הבטיחה הרבה, כאשר כבר במהלך הראשון יאניס קיבל את דיוויס על הגב בפוסט והלך עם כל הכוח לסל. זה הסתיים בסל ועבירה. דייויס החזיר מיד עם סל בצד השני מה שסימן את תחילתו של דו קרב בידודים בין שלושת הכוכבים. כמעט כל הזריקות בדקות הראשונות, בשני הצדדים, הגיעו משלושת הכוכבים. התקפות קצרות עם מעט מסירות, שהמטרה הברורה היא לייצר מצבי אחד על אחד. לא כדורסל מבריק, אבל כיף לראות את זה. 5 דקות בתוך המשחק ויאניס כבר עם 9 נקודות, שעל זה הוא מוסיף בלוק הצהרתי על הראש של לברון שניסה לסיים מתחת לסל אחרי איבוד כדור של מילווקי.
7 דקות בתוך ההתמודדות, ובהתאם לאווירה של משחק פלייאוף, יאניס יורד לנוח, ווגל מייד קולט את זה ומושיב את לברון. מי שהחליף את יאניס במילווקי היה לא אחר מאשר אחיו הגדול תנאסיס. הוא קיבל את דיוויס בהתקפה הראשונה- טרף קל בשביל AD, שסיים בקלות עם סל ופאוול. ממש בהתקפה הבאה, היה זה תנאסיס שגמל לו וגם קיבל רגע נדיר של תהילה לחבר משפחה שאיננו יאניס. בלוק מרשים על דיוויס בצד אחד וסיום בליי-אפ במתפרצת בצד השני.
אצל הלייקרס, מונטרז הארל עלה מהספסל ולראשונה במשחק קיבלנו תרגיל התקפי שלא מסתכם ב "למסור את הכדור ללברון או דייויס". שתי התקפות פיק אנד רול בין שרודר להארל הסתיימו בשלשות מהצד החזק של קוזמה ווסלי מת'יוס. בצד הגנתי, הלייקרס קצת נרדמו בשמירה. זה שמידלטון חוגג שיאניס על הספסל זה דבר אחד, אבל אלה היו קניגטון ובובי פורטיס שהשיגו סלים קלים מול הגנה רכה. בסיום הרבע 33-29 לבאקס.
לברון התחיל את הרבע השני חם עם שמונה נקודות רצופות. בצד השני, ההגנה של הלייקרס המשיכה להיראות רע שמילווקי מגיעים לסל בקלות. יאניס החטיא שלשה וניצח בקלות את מארק גאסול בקרב על הריבאונד הארוך (של עצמו), רק כדיי לסיים בדאנק מתחת לסל. בשלב הזה למילווקי היו 14 נקודות במתפרצות מול 0 עגול של הלייקרס. בנוסף הבאקס הלכו לקו רק 3 פעמים כל המחצית- עוד סממן לרכות ההגנתית. לפרנק ווגל נמאס. שהבאקס ביתרון 6 הוא החזיר למגרש את מונטרז הארל. הוא החזיר מייד עם התייצבות אמיצה מול הכוח המתפרץ של יאניס וסחט עבירת תוקף. המהלך הזה סימן מגמה, כאשר עד לסיום הרבע הלייקרס רצים 20 – 8 ומסיימים את המחצית ב 63 – 57. רגע ביזארי אחד נרשם ברבע הזה כאשר מסירה על כל המגרש של לברון לדיוויס הסתיימה איכשהו בסל עצמי של ג'רו הולידיי שניסה למנוע מדייויס לקבל את הכדור.
הכוכב הלא צפוי של המשחק הזה היה קקפ שפתח את המחצית השנייה בסערה עם שלוש שלשות. בכלל הלייקרס הפציצו מחוץ לקשת בכמעט 50%. המחצית השנייה התאפיינה במשחק ריצות, שהלייקרס עולים לדו ספרתי, והבאקס מחזירים בריצות משלהם. לאורך כל המחצית התחושה הייתה שלמרות שההפרש לא גבוה, מילווקי פשוט לא שם. בכל פעם שהם התקרבו, הלייקרס ידעו להחזיר בריצה קטנה משלהם ששמרה עליהם במרחק ביטחון מעל היריבה. 3 דקות לסיום כמה פוזשנים התקפיים אגרסיביים של יאניס ומידלטון קירבו את מילווקי עד כדיי 2 הפרש, ולרגע חולף היה נראה שזה צמוד, אבל זה היה היום של הלייקרס מחוץ לקשת. שלוש שלשות רצפות של קקפ, אלכס קרוסו ולברון החזירו את הלייקרס למקום מבטחים. העבירה השישית של יאניס סגרה את הגולל על ניסיונות החזרה של מילווקי. בסיום 113-106 לליקרס. לברון הוביל עם שיא עונה של 34 נקודות בתוספת שמונה אסיסטים ושישה ריבאונדים. יאניס הוביל בצד השני עם 25 נקודות וגם 12 ריבאונדים ושלושה אסיסטים, אבל גם עם 9 איבודים מתוכם 7 רק במחצית הראשונה- שיא קריירה שלישי של הגריק פריק. זה היה היום של הלייקרס מחוץ לקשת עם 19-37 מרשים מהטווח הזה. ל-13 מתוך 19 השלשות אחראים קקפ ולברון.
יוטה ג'אז (11 ניצחונות, 4 הפסדים) 129 – ניו אורלינס פליקנס (5 ניצחונות, 9 הפסדים) 118
הג'אז, שנראים מצוין בפתיחת העונה, הזו אירחו את הפליקנס שמאכזבים בינתיים. שתי הקבוצות סיפקו משחק עונה סדירה די קלאסי, בו ההגנות לא ממש מצטיינות, והכוכבים משני הצדדים מציגים יכולות התקפיות מרשימות.
איזה קרב שלשות משוגע סיפק לנו המשחק הזה ברבע הראשון. דונובן מיצ'ל שנמצא בכושר מעולה לאחרונה הפגיז מצד אחד, לברנדון אינגרם היו תשובות דומות בצד השני. קלארקסון וג'וש הארט עלו משני הספסלים והצטרפו לחגיגת ההפצצה מחוץ לקשת. הפליקנס קלעו ב-66% מהשדה ברבע הזה, הג'אז החזירו ב- 55% משלהם. ההי לייט המרשים ביותר היה מסירת חצי מגרש של ג'יי.ג'יי רדיק לזאיון וויליאמסון להלי-הופ. זו פשוט חוויה לצפות בבחור ששוקל כמעט 140 קילו מתעופף ככה לגובה.
האחוזים המשוגעים מהשדה נמשכו גם לתוך הרבע השני, כאשר שתי הקבוצות לא ממש שמרו, וקלעו באזור ה-60%. המחצית הסתיימה ביתרון קל של יוטה 70-69 שמיצ'ל נותן את הטון עם 4 שלשות ו-22 נקודות במחצית. מהצד השני אינגראם עם שלוש שלשות משלו ו-20 נקודות.
ברבע השלישי יוטה נזכרו שהם קבוצה של קווין סנייידר והתחילו לשמור. הפליקנס לא ממש הידקו את ההגנה בצד השני, מה שהספיק ליוטה לברוח ל-16 הפרש עם 4 דקות לשחק בתוך הרבע. זאיון וויליאמסון מתחיל העונה להראות את הפוטנציאל שלו. לקראת סוף הרבע השלישי הוא הראה אופי ומנהיגות ולקח את המשחק אליו עם כמה מהלכים בהתקפה שלא היו רק יפים ומרשימים, אלא ממש עזרו לקבוצה שלו לחזור למשחק. הפליקנס התקרבו עד כדיי 4 הפרש בתחילת הרבע הרביעי, אחרי שכבר היו בפיגור דו ספרתי גבוה. אבל ההגנה, אוי ההגנה.
רודי גובר הוא לא בדיוק סנטר הפיק אנד רול הכי טוב בליגה. הוא לא מסוגל לייצר את המרווח עבור השחקן שהוא מגיע לחסום בשבילו כמו שעושים סנטרים מסיביים יותר כמו נורקיץ', דראמונד או אייטון. שהוא מתגלגל פנימה, הרגליים שלו לא מאוד זריזות ומאפשרות להגנה שמגיבה מהר להגיע אליו יחסית בקלות. די מאכזב שקבוצה של סטו ואן-גנדי, שאימן בעבר קבוצות הגנה נפלאות, לא מסוגלת להתמודד עם זה. יוטה הלכה לפיק אנד רול בכל פעם שהיא הייתה צריכה סל, וזה עבד. החילופים של הפליקנס כל כך איטיים, שזה איפשר המון מקום לשחקן שעובר מעל החסימה לבצע פעולות. מיטצ'ל, קלארקסון, קונלי וגם ג'ו אינגלס, מצאו את עצמם מחוץ לקשת עם שחקן איטי מהם שנמצא רחוק מהם. אלו זריקות קלות בשביל קלעים מצוינים כמוהם. אם הגבוה שנשאר איתם אחרי החילוף כן נצמד אליהם, הם פשוט לקחו אותו לסל או לחילופין מסרו מסירות לוב לרודי גובר. בשני המקרים זה נגמר בליי-אפ. הרוטציה של הפליקנס לא אתגרה אפילו את החודרים של יוטה שמצאו נתיבים פנויים לסל. כדיי להדגים- ברבע הרביעי יוטה הוציאו כדור מתחת לסל אחרי נקודות של זאיון. ג'ו אינגלס הוביל כדור, די באיטיות לצד השני. הוא מסר בצד החלש לקונלי ומייד הגיע לחסום לו, חסימה קטנה ששחקן הגנה שלא מתעצל יכול לעבור מעליה ולהישאר עם השחקן שלו. אלטרנטיבית, חילוף על חסימה כזו שמבוצע בצורה חדה לא מאפשר סנטימטר לקלע שמקבל את הכדור. איך זה נגמר? בשלשה פנויה של קונלי. לואן- גנדי יש הרבה עבודה.
בכל פעם שהפליקנס התקרבו (בעיקר בזכות יכולת מרשימה של זאיון) לג'אז היו תשובות בצד השני. והאמת? זה לא היה כל כך קשה למצוא תשובות מול ההגנה העצלה שהם פגשו שם. 5 דקות לסיום זה התקרב ל-20 הפרש שוב, וכמו שפיני גרשון היה אומר, תם הטקס. דונובן מיטצ'ל הרותח הוביל את הג'אז עם 36 נקודות כולל 6 שלשות. רודי גובר שפתח לא טוב את העונה, ניצל היטב את האין הגנה של הפליקנס שסיים עם 12 נקודות ב – 6 מ-8 מהשדה. כל השש אגב היו דאנקים או ליי-אפים. בצד השני, זאיון סיים ערב התקפי יעיל ומרשים עם 27 נקודות ב- 9 מ-14 מהשדה, אבל לא הרבה יותר מזה.
גולדן סטייט וורייוס (8 ניצחונות, 7 הפסדים) 104 – ניו יורק ניקס (8 ניצחונות, 8 הפסדים) 119
מה נגיד על הקבוצה של ת'יבודו שמפה לשם שומרת על אחוזי הצלחה מאוזנים 16 משחקים בתוך העונה? אין ספק שהמאמן החדש הכניס רוח לחימה בקבוצה הזו, שהיא ללא ספק מוגבלת מאוד מבחינת כישרון.
טביעת האצבע של ת'יבודו מאוד מורגשת. הערב האתגר המרכזי היה הטיפול בסטף קרי. הניקס החליפו הרבה שומרים על סטף, והביאו עזרה. סטף הצליח לסיים את הערב עם 30 הנקודות הרגילות שלו, אבל היו לא מעט זריקות קשות שנכנסו לו הלילה. ברבע הראשון הוא ניסה לחדור לסל והסתבך שמצא את עצמו לכוד בין שלוש גופיות לבנות. הוא שיחרר זריקה מוזרה בסיבוב בלי לראות את הסל בכלל. איכשהו זה נכנס…אחרי הכל זה סטף קרי. בנוסף, הוא סיים עם 4 אסיסטים בלבד ועם אותה כמות של איבודים. למרות שורה סטטיסטית טובה, לקרי היה לא קל הלילה מול ההגנה של הקשוחה של הניקס.
בצד ההתקפי הניקס תלויים בכישרון המוגבל שלהם שיכול להיות שם, או לא להיות שם בכל ערב נתון. הלילה זה הלך בכיוון הנכון, כאשר אר.ג'יי בארט, רג'י בולוק ואלפריד פייטון הכניסו הרבה כדורים לטבעת. דווקא ביום בינוני של ג'וליוס רנדל, ההתקפה נראתה יעילה. גולדן סטייט הצליחה להחזיר מלחמה שערה כאשר סטף קרי מכניס הרבה זריקות קשות, וגם אנדרו וויגינס הגיע לעבודה הלילה מול מאמנו לשעבר.
לקראת סוף המחצית הראשונה נרשם אירוע מוזר בו דריימונד גרין צרח על ג'יימס וייסמן (כנראה) ואחד השופטים היה בטוח שזה היה מכוון אליו. דריימונד ספג עבירה טכנית שנייה ונשלח לצפות במחצית השנייה מחדר ההלבשה. בהיעדרו של דריימונד לווריורס היה קשה להתמודד עם המשחק היעיל משני הצדדים של הניקס, ולקראת סוף הרבע השלישי, החבורה של ת'יבודו התבססה ביתרון דו ספרתי. ההגנה של הניקס יצרה הרבה עצירות, ו-7 דקות לסיום המשחק זה כבר היה blow out.
סטף הוביל את הווריוורס עם 30 נקודות ו-4 אסיסטים. בצד של הניקס אר.ג'יי בארט הפציץ 28, ומיטצ'ל רובינסון סיים ערב יעיל מאוד עם 18. הנתון המרשים מהמשחק הזה הוא 38% מהשדה ו-23% משלוש שת'יבודו כפה על הקבוצה של סטף קרי וסטיב קר. אם המגמה הזו תימשך, אפשר לחלום בניו-יורק על הפלייאוף. מי היה מאמין.
