בוסטון סלטיקס 90 – גולדן סטייט ווריירס 103 (4-2)

בפעם הרביעית ב-8 השנים האחרונות, הגולדן סטייט ווריירס אלופי ה-NBA לאחר נצחון 103-90 על הבוסטון סלטיקס במשחק 6.

הסלטיקס עוד פתחו עם 14-2 את המשחק אך הווריירס פתחו ריצה של 30-8 שקבעה יתרון שנשאר עד לסיום המשחק.  הסלטיקס אמנם ניסו קאמבק מרשים תוך שהם מפגינים רוח לחימה ברבע השלישי, זה היה מעט מדי ולא הספיק לבצע מהפך אמיתי.  סטף קרי פעם נוספת הוביל את הווריירס עם 34 נקודות, 12-21 מהשדה, 6-11 ל-3, 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים עם תצוגה מרשימה במשחק הכרעה. שאר חברי קבוצתו סיפקו עזרה כשאנדרו וויגינס המשיך את המגמה של המשחקים האחרונים עם שורה מרשימה של 18 נקודות 7-18 מהשדה 4-9 מהשלוש, 6 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 4 חטיפות ו-3 חסימות עם 3 איבודים בלבד. דריימונד גרין היה טוב גם כן בעיקר הגנתית, וקלי תומפסון עזר לא מעט, אם כי עזר גם לבוסטון בריצה שלה ברבע השלישי.

בצד השני ג'יילן בראון היה השחקן הטוב של בוסטון על המגרש וסיים עם 34 נקודות, 7ריבאונדים, ו-3 אסיסטים אך זה לא היה מספיק, והוא קיבל הרבה פחות עזרה. הנהלת הסלטיקס תידרש לקיץ בו יחשבו מה דרוש לחבורה הזו כדי לעשות את האקסטרה צעד ולקחת אליפות.

 

סטף קרי FMVP:

סטף קרי באופן לא ממש מפתיע, זכה ב-FMVP, גביע ביל ראסל (במגרשה הביתי של בוסטון) באופן לא ממש מפתיע הוא גם זכה פה אחד של כלל המצביעים.

סטף קרי עשה בסדרה הזו ובכלל בפלייאוף הזה הכל בערך, בשני צידי המגרש. קליעות, ניהול משחק, ריבאונדים והגנה שהפתיעה לא מעט את הסלטיקס. קרי גם חתום על תצוגה מרשימה בסיום משחק 4 שעזרה לווריירס מליפול לפיגור 1-3 בסדרה, דבר שהיה אולי שולח את הסדרה לכיוון שונה לגמרי. גם במשחק 5 כשהתקשה מהקליעה מבחוץ, עדיין מצא את היכולת לייצר נקודות לעצמו ולאחרים, ולמעשה היה השחקן העקבי היחיד בווריירס לאורך הסדרה.  בשל היותו קטלני ביותר מרחוק הוא מושך את ההגנות מהרגע בו הוא עובר את החצי. במשחקים האחרונים נדמה היה שבוסטון ממש בפאניקה ממנו, עד כי נותנת לאחרים קצת יותר מדי חופש פעולה.

לא מעט פעמים בעבר הועלתה כנגד קרי ביקורת בשל העובדה כאילו הוא לא מגיע בקלאצ' או העובדה שלא השיג את התואר והעדיף לנצח על פני תואר אישי הינה בעוכריו, ובסדרה הזו, בה התמודד בצורה מרשימה וסחב את חבריו פעמים רבות, סיימה את הנושא.

קרי מוביל היסטורית עם ממוצע נקודות במשחקי הכרעה על התואר, כשלפניו רק אחד – מייקל ג'ורדן

 

מצטיין סדרת הגמר בזכות. שחקן מדהים שרק הראה שוב כמה הוא מדהים יותר. ומה השלב הבא? סטיב קר ענה על השאלה האם עכשיו סטף קר זכה בתואר היחיד שחסר לו: "לא. עדיין אין לו מדליה אולימפית, ואני מצפה ממנו לעזור לנו להשיג אותה ב-2024."

(זוכרים מי מאמן הנבחרת עכשיו אחרי שפופ פרש מהתפקיד כן?)

https://twitter.com/doubledworth/status/1537663991702360065

גולדן סטייט

לא מעט דובר על בנייתה של האימפריה הזו, על איך העדיפו להיצמד לגרעין גם כשהזדקן, ניסו לשלב צעירים יחד עם ותיקים למרות התנגדות השחקנים ובעיקר דריימונד גרין, ואיך גארי פייטון השני (לא לבלבל עם גארי פייטון ג'וניור, שזה אחיו הגדול. כן כן, לפעם אחרת) כבר חשב להציע מועמדות לתפקיד אנליסט וידאו רק כדי להישאר בארגון, כי חשב שהולך להיחתך, לאחר שההנהלה התלבטה בינו לבין אייברי בראדלי והשחקנים לחצו על להשאיר את בראדלי. (אחלה קייס סטאדי למה לא לתת לשחקנים לנהל לך את הארגון).

היופי של הקבוצה בגמישות וביכולת להגיב לכל סיטואציה ולכל יריב. גם היכולת של סטיב קר להגיב אחרי שלמרות הנתונים החליט להוריד את קוון לוני לספסל, ולפתוח עם אוטו פורטר בהרכב סמול בול שמטרתו לרוץ ולהתיש את בוסטון מההתחלה, מהלך קטן שהשיג את מטרתו והפך את ההבדלים למשמעותיים יותר. החלק הזה של עומק זה משהו שעוזר המון, היכולת הזאת של ללכת נגד המהלך שנראה הגיוני (ואצלנו הועלה פוסט לפיו כביכול לוני הכי יעיל בשורות הווריירס) זה חלק ממה שהופך קבוצה לדומיננטית כזו לאורך תקופה. ואם יש תקווה שיחקו משהו זה את הדברים האלו של גולדן סטייט. את סטף כנראה שאי אפשר לחקות, אבל את הנכונות להשקיע ולהרחיב את הספסל, את ההשקעה באנשי צוות חכמים שמוכנים להעיז ולא ללכת עם מה שנראה מובן מאליו, או להיכנע לשחקנים. את זה שקבוצות אחרות יחקו. הסיסמה של הווריירס היא "כוח במספרים" וזה הופגן בצורה מרשימה בהחלט בסדרה הזו.

הווריירס מזדקנים אבל זו תהיה טעות להמר נגדם הלאה. כמעט כמו שזו הייתה טעות להמר נגדם בתחילת העונה. אנדרה איגודאלה כנראה יפרוש ויעבור לאימון\ניהול אך כאן מגיע השלב של שילוב הצעירים. ג'ורדן פול וגארי פייטון השני הם שחקני ספסל מצויינים שיעזרו לווריירס להמשיך הלאה לעונות הבאות. ג'יימס ווייזמן שהתגאה בגביע צפוי לשחק בעונה הבאה ולסייע לקבוצה באפיקים נוספים. יהיה מעניין לראות גם כיצד תיראה ההתקדמות של ג'ונתן קאמינגה ומוזס מודי. אין ספק שהווריירס מתכננים להיות במודל הספרס, ששמרו על 20 שנה ברצף עם הכנסת צעירים תוך שימור גרעין ותיק ויעיל.

ומילה לסיום: אם לסטף קרי לא היה חסר ה-FMVP אין ספק שהיה הולך לאנדרו וויגינס. לא בגלל שהוא טוב יותר או אף יעיל יותר, אלא כי אמריקאים אוהבים סיפור טוב. ואיזה סיפור טוב יותר יש בפלייאוף האלו מאשר סיפור הגאולה של אנדרו וויגינס? הבחירה הראשונה שהוכרז כבאסט, נמכר יחד עם בחירת דראפט ואז מצא את מקומו וייעודו בקליפורניה? החומר ממנו עשויים סרטים זוכי אוסקר.

בוסטון

חלק ממה שכתבתי קודם מתייחס לבוסטון. עד משחק 4 בוסטון הלכה עם כל מיני סוגי הגנה וגם עם דרופ על סטף קרי, מה שגרר תצוגות מרשימות ממנו, ונטרל את כל שאר השחקנים וגרם להם להיראות רע. במשחק 4 בוסטון הפסידה אמנם גם בשל תצוגת הקליעה של קרי, אבל גם כי הם כמו לא מעט פעמים בעבר, נלחצו בקלות רבה מדי, נפלו חזרה להרגלים רעים של התקפה עצלנית ויותר מדי הירו בול. ההפסד במשחק 4 גרם ללחץ בבוסטון שחשבו כנראה שרק קרי יכול לנצח שינו לחלוטין את שיטת ההגנה, חנקו את קרי כפי שראינו במשחק 5, והפגינו פאניקה אל מול היכולת של סטף. זה האט מעט את קרי אבל שידרג משמעותית את כל חבריו, ומסקרן לחשוב מה היה קורה אם בוסטון היו מצליחים לנצח את משחק 4, האם היו נופלים לפאניקה הזו או שמא ממשיכים עם ההימור המסוכן שעד אז (בסיטואציה הזו כמובן) הוכיח את עצמו? יש מצב שגם אימה יודוקה, שעד אותו משחק התגלה כמאמן מבריק שהתמודד בצורה מרשימה מול כמה מהמאמנים המובילים של הליגה (מייק בודנהולזר, אריק ספולסטרה וסטיב קר), שגרם לקר להחליף סכימה כל כמה פוזשנים כדי לא לתת ליודוקה זמן ללמוד ולהתאים, נלחץ בעצמו, ושם הייתה הנקודה בה בוסטון הפסידה. כי במבט מבחוץ ב-4 המשחקים הראשונים גם כשהפסידה בוסטון נראתה כשווה לגולדן סטייט. בשני המשחקים המאוחרים יותר זה לא באמת נראה כוחות והווריירס נראו טיר אחד לפחות מעל בוסטון.

אלא שבבוסטון הבעיות עמוקות יותר. יש כמובן את בעיית האיבודים. ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום צריכים לסיים מהלכים, לא לנהל התקפה. הם מתעייפים יותר מהר והם פשוט לא מספיק טובים בזה. בוסטון יצטרכו בקיץ לראות מה הם עושים עם ניהול המשחק. מרכוס סמארט למרות הביקורת דווקא עשה עבודה טובה ברוב הזמן, רק שגם הוא לעיתים נלחץ מדי והפגין קבלת החלטות רעה, במשחק 6 מול גולדן סטייט ובמשחק 5 מול מילווקי ב-2 הדקות האחרונות. האם קצת ניסיון בתפקיד יקנה לו יותר בטחון וניסיון? כנראה שעדיף גם במקרה כזה להשיג לו עזרה, ולסמוך קצת יותר על דרק ווייט.

בנוסף הסלטיקס צריכים איזה ווינג שיאפשר לג'יילן בראון וג'ייסון טייטום כמה דקות מנוחה, שלא יגיעו לדקות הסיום עייפים. בנוסף אם יצליחו להירגע בדקות הסיום ולסיים משחקים, הם לא ישחקו 24 משחקי פלייאוף, ויגיעו לסדרות רעננים יותר.  אבל זה עניין של ניסיון. דוראנט הפסיד את סדרת הגמר הראשונה שלו, לברון הפסיד כמה סדרות גמר ראשונות, וכל עוד תהיה הפקת לקחים טובה, יש נקודה לאופטימיות.