גולדן סטייט ווריורס 107 – בוסטון סלטיקס 88 (1-1 בסדרה)

במשך שני רבעים קיבלנו משחק צמוד, ואז הגיע הרבע השלישי המפורסם של גולדן סטייט. הלוחמים מתפוצצים 35-14, סוגרים את הרבע בריצת 19-2 ולוקחים את משחק 2 בסדרה בניצחון משכנע.

נהוג לומר שאליפויות לוקחים בהגנה, וגם שהסטטיסטיקה מתיישרת. אז שני הדברים הללו התרחשו הלילה באופן מובהק, כאשר מצד אחד ההגנה של גולדן סטייט נועלת לחלוטין את ההתקפה של בוסטון. ומצד שני, הצוות המסייע של בוסטון שהתפוצץ במשחק הראשון, חוזר לפרופורציות שלו הלילה.

במשחק הראשון, הורפורד, סמארט ודריק וויט קלעו 65 נק' הלילה הם מסיימים רק עם 16, כאשר הורפורד וסמארט ביחד קולעים רק 4 נק'. זה לא רק שהם לא קלעו, הם בכלל לא זרקו לסל.

https://twitter.com/NBAMemes/status/1533641050321219584

 

37% מהשדה, 18 איבודי כדור

מדהים כמה הנתונים הסטטיסטיים של שתי הקבוצות דומים. 15 שלשות ב 40%, 43-42 בריבאונד, ועדיין איכשהו זה מסתיים ב 19 הפרש לגולדן סטייט. היו שתי סיבות עיקריות: אחוזי השדה, ואיבודי הכדור.

במשחק הראשון בוסטון קולעת ב 50% מהשדה, 21 שלשות ב 51% ומאבדת רק 12 כדורים.

הלילה זה מסתיים עם 18 איבודי, 37% מהשדה.

גולדן סטייט לעומתם מאבדת רק 12 כדורים, זה מייצר להם 6 זריקות יותר מהשדה, ומאחר והם גם קולעים טוב יותר מהשדה (45%), נוצר פער אדיר.

עוד נתון מעניין, זה כמות הזריקות של הורפורד ושות'.

אם במשחק הראשון הורפורד קולע 9-12 וסמארט עם 7-11, הלילה הם בכלל לא זורקים לסל ומסיימים עם 1-4 ו 1-6 מהשדה בהתאמה.

כלומר, זה לא רק האחוזים, כל שיטת המשחק של בוסטון משתנה הלילה, ועל זה קרדיט אדיר להגנה של גולדן סטייט.

 

סטף קארי

קארי מסיים הלילה עוד משחק נהדר עם 29 נק', 5-12 מהשלוש, 6 ריב', 4 אס' ו 3 חט'.

נכון לכתיבת שורות אלו הוא השחקן הטוב ביותר של סדרת הגמר באופן מובהק. ברבע השלישי הוא מריץ את גולדן סטייט ופשוט בלתי ניתן לעצירה. אי אפשר לומר שבוסטון לא שמרה עליו כמו שצריך, אפשר לומר שהוא פשוט נהדר, והסיפור המעניין זה שהוא לא כופה את עצמו על המשחק. כמובן שהטווח שלו מהשלוש בלתי נתפס, וזה הוביל לשלשה יוצאת דופן ברבע השלישי כשהוא הולך הצידה וקולע 2 מטר מקו השלוש תוך כדי כדרור ותנועה, אבל הטווח שלו מאפשר לו לפרק את ההגנה של בוסטון בהמון דרכים שונות. אם זה להכנס בין שני מגנים ולזרוק מחצי מרחק, או להגיע למצב שהוא מושך אליו את כל ההגנה ואז מוסר אסיסט קליל לדאנק של לוני.

למרות ההתקפה האדירה, כמעט כולם ידברו דווקא על השיפור ההגנתי שלו ועל זה שהוא מנהיג בשני צידי המגרש (גארי פייטון ג'וניור). כאמור, נכון לשני המשחקים הראשונים, הוא השחקן הטוב ביותר של סדרת הגמר.

https://twitter.com/NBA/status/1533647117880795139

המהלך שבו קארי מושך אליו 4 מגנים בדרך לדאנק קליל של לוני:

 

ג'ורדן פול, קליי תומפסון וההגנה של בוסטון

למרות התבוסה ב 19 נק', ההגנה של בוסטון עובדת מצויין ויש להם המון סיבות לאופטימיות.

נכון, קארי בלתי ניתן לעצירה, אבל קליי מסיים עוד ערב רע עם 4-19 מהשדה, 1-8 מהשלוש (11 נק'), וויגינס דועך ל 4-12 מהשדה (11 נק'), דריימונד גרין הפעם חכם ולא זורק את כל מה שנותנים לו ולכן מסיים עם 2-3 מהשדה ומצליח ללכת הרבה לקו (5-7). לוני גם מנצל את הדאבל טים על קארי ומגיע לטבעת (6-6). אבל כדי שגולדן סטייט תנצח, היא צריכה שלפחות שחקן אחד בקבוצה יצליח לפגוע מלבד קארי.

הלילה זה היה ג'ורדן פול שקולע 17 נק' מהספסל (5-9 מהשלוש), אבל זה לא היה בגלל "רשלנות" בהגנה של בוסטון, הוא פשוט התחמם וקלע זריקות קשות מאוד, כמו השלשה שבה הוא מסיים את הרבע השלישי כשהוא נמצא חצי מטר מקו השלוש:

https://twitter.com/NBA/status/1533631431003488259

 

מגיעה גם מילה טובה לגארי פייטון ג'וניור שהיה בספק למשחק הלילה, אבל קיבל בסוף דקות משמעותיות (25 דקות) והיה חלק משמעותי בבריחה של גולדן סטייט והוא מסיים עם 7 נק', הגנה נהדר ואחוזים מושלמים (3-3 מהשדה).

 

ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון

במשחק הראשון טייטום לא פגע, ובראון סחב את הקבוצה ברבע הרביעי. כאשר טייטום לא פגע, הוא מצא את הדרך להפעיל את החברים וסיים עם 13 אס' נהדרים. אולי זה ההבדל בינו לבין בראון.

הלילה טייטום כן פגע ומסיים עם 28 נק', 6-9 מהשלוש ו 8-19 מהשדה.

בראון לעומתו היה בערב רע מאוד, ומסיים עם 17 נק', 3-9 מהשלוש ו 5-17 מהשדה.

זה לא רק האחוזים, זה גם הרבה זריקות חופשיות או זריקות מחצי מרחק שבראון פשוט לא קלע הלילה. בראון בניגוד לטייטום, לא מצא את הדרך שלו להפעיל את החברים ופשוט הלך ונכבה ככל שהמשחק התקדם עד להתפרקות של הקבוצה כולה ברבע השלישי.

 

כמה אנקדוטות סטטיסטיות

  • 40 פעמים בעבר סדרת הגמר נפתחה בשיוויון 1-1. ב 32 מ 39 הפעמים הקודמות שזה קרה (82%), הקבוצה שניצחה את משחק מספר 3, זכתה בסוף בתואר. זה הופך את המשחק השלישי לחשוב מאוד (אם אנחנו מהמרים על בסיס סטטיסטיקה).
  • סטיב קר מעולם לא היה בפיגור 2-0 בסדרת פלייאוף. הניצחון הלילה היה למעשה הפעם החמישית ברציפות שגולדן סטייט מנצחת במשחק מספר 2 בסדרת הגמר.
  • למרות ההפסד במשחק הראשון, המאזן של גולדן סטייט בבית הוא 10-1. זה אומר שלמרות ההפסד, יתרון הביתיות עשוי להיות משמעותי בהמשך הסדרה.
  • 5 השלשות שג'ורדן פול קולע הלילה הופכות אותו לקלעי הצעיר (22) בהיסטוריה שקולע 5 שלשות בסדרת גמר נ.ב.א.
  • טייטום השחקן הרביעי בהיסטוריה של בוסטון שקולע יותר מ 500 נק' בפלייאוף אחד. לפניו היו לארי בירד (1984, 1985, 1987), קוין גארנט ופול פירס (2008). הוא גם הצעיר ביותר לעשות את זה.
  • ג'יילן בראון עם 454 נק' עד כה בפלייאוף וכנראה יצטרף לטייטום עם ההיסטוריה הקטנה הזו עד סיום הסדרה (צריך לקלוע 15.3 בשלושת המשחקים הבאים שבטוח ישוחקו).

 

אז מה למדנו?

את מה שכבר ידענו. אז בוסטון לקחו את הראשון וכולם מיהרו להכתיר אותם. ועכשיו כולם ממהרים להכתיר את גולדן סטייט. בסופו של יום, בוסטון לקחו 1 מתוך 2, וחוזרים הבייתה מרוצים. בבית זה (אמור להיות) סיפור אחר גם עבורם, עם הקהל הביתי.

או כמו שקליי תומפסון אמר לפני המשחק, זה לא מי הראשון שיגיע ל 1, זה מי הראשון שיגיע ל 4. לפנינו עדיין סדרה ארוכה מאוד ולמרות ששני המשחקים הסתיימו בהפרש דו ספרתי כל פעם לצד אחר, נראה שהמאמנים עדיין לא ממש שלפו את השפנים שלהם.

בוסטון ניצחה את המשחק הראשון בזכות הצוות המסייע, אבל במשחק השני הצוות הזה חזר למידותיו. במשחק הראשון גולדן סטייט קצת הימרה על הצוות המסייע ובמשחק השני הסתבר שההימור הזה היה נכון.

אני חושב שהלקח העיקרי הוא לשבת ולהנות כאשר שתי הקבוצות הטובות בנ.ב.א. כרגע נלחמות על עוד תואר.