לאחר פתיחת עונה רעה מאוד שכללה מאזן 5-10, מקום 12 במערב ורייטינג הגנתי של 118.7 (מקום אחרון בליגה בפער של 4 נקודות מהמקום שלפניו) משהו השתחרר בסקרמנטו. מתוך שמונת המשחקים הבאים הם ניצחו שבעה, כולל נצחונות מול פיניקס, בוסטון, דנבר והקליפרס. מה קרה שם? איך הקבוצה עם ההגנה הכי גרועה בליגה הצליחה לנצח כל כך הרבה קבוצות טובות? כדי להבין נצטרך קודם לראות איך הם התחילו.
ההגנה של סקרמנטו בפתיחת העונה התאפיינה בעיקר בחוסר יכולת לשמור. מקום 28 בליגה באחוזים של היריבות בטבעת (67.3%), מקום 24 בליגה בכמות הזריקות למשחק שקבוצות לוקחת משם (29.1), מקום 18 בתדירות הזריקות שהיריבות לוקחות משלוש (39.6%), אבל מקום אחרון באחוזים (39.9%) משלוש. בנוסף, הקינגס גם לא הצליחו לכפות על היריבות זריקות מהמיד-ריינג׳ (23 בליגה).
The Efficiency Landscape. What Jumps Out? pic.twitter.com/HLrXfjxehg
— Kirk Goldsberry (@kirkgoldsberry) January 22, 2021
מעל הכל בלט היעדר מאמץ של הקבוצה. למשל במהלך הבא, זאיון מקבל את הכדור בפוסט מול רישון הולמס. בארנס מגיע לעשות דאבל טים, אבל הוא לא אגרסיבי. הולמס לא לוחץ על זאיון ביחד עם בארנס, וזאיון מסוגל למסור את הכדור חזרה לרדיק בקלות. ברגע הזה ההגנה צריכה להיות באטרף כדי לחזור ממצב של 4 על 3 ולמנוע מההתקפה סל קל. במקום זה בארנס רץ בריצה קלה חזרה לצבע, הילד מאחר ב-close 0ut שלו על קירה לואיס, והצבע פתוח לדאנק של הייז.
אספקט נוסף שבו היעדר המאמץ בא לידי ביטוי הינו הגנת מעבר. מתפרצת היא ההתקפה הכי יעילה שיש, וסקרמנטו איפשרה ליריבות לרוץ 16.3% מהזמן (25 בליגה) ביעילות השניה הכי גרוע בליגה. באגלי והולמס הלכו לריבאונד התקפה, בעוד שפוקס, האליברטון והילד ירדו להגנה. כשהכדור עובר את החצי הולמס ובאגלי עדיין מאחורי הכדור, והילד ממוקם כך שלאחר שג׳וש הארט יכדרר לכיוון האמצע הוא כבר לא רלוונטי למהלך. ההגנה מכווצת יפה כדי למנוע את הליאפ מהארט, אבל הילד מסתכל על הסל במקום למלא את החלק שלו ברוטציה ורדיק מקבל שלשה פנויה.
ואז, לאחר הפסקה של חמישה ימים בעקבות דחייה של שני משחקים מול הגריזליס, הקינגס שינו את עורם. במהלך שבעת המשחקים הבאים היה להם רייטינג הגנתי של 112.4 נקודות (שיפור של 6.3 נקודות, מקום 16 בליגה), הם הגבילו את היריבות ל-58.9% בטבעת (8 בליגה), כפו יותר זריקות מהמיד רינג׳ (7 בליגה), ואפילו האחוזים של היריבות משלוש ירדו ב-5.2% (6 בליגה).
בעוד שאת הירידה באחוזים אפשר ליחס למדגם הקטן ולאקראיות המסוימת שיש בזריקה, השיפור של הקינגס בהגנת מעבר היה חד משמעי. בשבעת המשחקים האחרונים סקרמנטו הורידו 15.3 נקודות פר 100 פוזשנים מהיעילות ההגנתית שלהם בסיטואציות של התקפות מעבר, כשגם בתדירות יש ירידה משמעותית (ממקום 25 ל-15 בליגה).
למשל, לאחר איבוד כדור של הולמס, הפליקנס (מהקבוצות המהירות בליגה) ניסו לתקוף והגיעו לשלשה לא טובה של לונזו בול. אפשר לראות שברגע הזריקה לסקרמנטו היו שני שחקנים בצבע שהיו מונעים ניסיון חדירה של לונזו.
גם לאחר ריבאונד ההתקפה סקרמנטו עם פוזשן הגנתי טוב. הם הסתדרו מהר בהגנה אישית, הילד היה בעמדה טובה לעזרה ב-nail (אזור קו העונשין) ואם באגלי לא היה מאחר בעזרה מתחת לסל גם היה אפשר למנוע את הפאול שנשרק.
קשה להצביע על שינוי סכמתי שגרם לשיפור. בראיון אצל זאק לואו פוקס מאשר כי למעט הורדה בכמות הפוזשנים בהם הם שומרים אזורית, אין שינוי מהותי בצורת המשחק. בסקרמנטו משייכים את השינוי לאימונים שקרו במיני פגרה הכפויה. ג׳סי ג׳ונס מ-The Athletic דיווח שבעקבות אותם אימונים השחקנים לוקחים יותר אחריות ולא מפחדים להעיר אחד לשני כשהם עושים טעויות. נראה שהשינוי נובע מזהות הגנתית שהקבוצה אימצה, מעין כבוד הגנתי, וכל עוד זה ישאר הם לא יחזרו להגנה המביכה מתחילת העונה. לאחר הניצחון מול בוסטון פוקס אמר לתקשורת:"Those practices definitely helped us, but these last few games, just everybody being able to hold each other accountable, is definitely a way we’ve been winning."
השיפור של סקרמנטו ממצב אותם בתור עוד קבוצה מיני רבות שיתחרו על מקום בפלייאוף במערב. כרגע הם במקום שביעי ביחד עם דנבר, אבל הם מובילים בשני משחקים בלבד על אוקלהומה סיטי שבמקום ה-14 והם יצטרכו לשמור על רמה גבוהה בשני צידי המגרש כדי להיכנס לפלייאוף. יש עוד הרבה מקום לשיפור בהגנה (כן באגלי, אני מתכוון אליך), אבל המשחקים האחרונים בהחלט מהווים מקור לאופטימיות אצל הקינגס.