תאוריית האבולוציה מתפרשת לעיתים ככזו האומרת ש"החזק שורד". עם זאת, התאוריה שהגה דרווין דווקא אומרת שהאורגניזמים המתאימים ביותר לסביבה שלהם הם אלו שישרדו וישגשגו. אלו שלא מתאימים, גם אם הם יותר חזקים, יעלמו מהשטח.
אם נקביל זאת ל-NBA, הקבוצה הטובה ביותר היא לא זו שיש בה את השחקנים הטובים ביותר, אלא זו שהשחקנים בה מסוגלים להתאים עצמם אחד לשני בצורה הטובה ביותר. לכן, קבוצות נוטות להעדיף את השחקנים שהם לאו דווקא המוכשרים ביותר, אלא כאלו שמתאימים לסיטואציה של הקבוצה.
בליגה דינמית כמו ה-NBA, כמעט ואין מצב שבו קבוצה תהיה זהה לזו של העונה הקודמת. לכן, שחקנים מוצאים את עצמם בסיטואציה חדשה בכל עונה. זהות המאמן, שיטת המשחק, ההתפתחות האישית של השחקן והשחקנים האחרים בקבוצה הם רק חלק מהמשתנים המשפיעים על השחקן. ההתאמה של הסיטואציה לשחקנים והשינוי שהם עושים בכדי להתאים אליה היא קריטית להצלחה ויכולה לקבוע האם שחקן יחווה עונת שיא או עונת שפל.
עבור שחקנים שכבר עברו קריירה ארוכה, שינויים הם לא דבר פשוט. חלק גדול מצורת המשחק של שחקן משתרש אצלו בתור הרגלים ואינסטינקטים, שטבועים בו מאז החל לשחק כדורסל בתור ילד. הרגלים, כמו שכולנו יודעים, קשה מאוד לשנות. בטורונטו, לדוגמה, היו צריכים לקבוע חוקים חדשים למשחקונים פנימיים (שלשות מהפינה שוות 4, זריקות מחצי מרחק שוות 1-) כדי לגרום לשחקנים להילחם בהרגלים שלהם ולזרוק זריקות יותר יעילות.
אפשר לראות לדוגמה את דוויט הווארד, שהיה כוכב באורלנדו, אך לא הצליח להסתגל למצבים החדשים אליהם הגיע. הוא דבק בצורת המשחק המיושנת שלו גם כשהיא כבר לא הייתה רלוונטית ולא עזרה לקבוצתו. מהצד השני נמצא וינס קארטר, שמצא את מקומו בתור קלע שלשות שעולה מהספסל, ותרם מאוד בכל קבוצה שהיה בה, אפילו בגיל 40.
אבל לא רק שחקנים בדמדומי הקריירה צריכים לשנות את המשחק שלהם. גם שחקנים מרכזיים, שכבר קיבלו חוזה גדול, צריכים לעיתים לעשות שינוי מהותי בצורת המשחק שלהם כדי לשפר את הקבוצה. כשהקבוצות קוצרות את הפירות, לא תמיד זוכרים את ההתחלה הקשה ואת העבודה שהשקיעו השחקנים בהתאמה לסיטואציה החדשה, בין אם היו צריכים לקחת צעד קדימה או צעד אחורה. לניו אורלינס פליקאנס ולדטרויט פיסטונס האמון השתלם, והשינויים שעשו ג'רו הולידיי ואנדרה דראמונד הביאו את הקבוצה ליכולת מצוינת.
ג'רו הולידיי (ניו אורלינס פליקאנס)
ניו אורלינס של העונה נראית מצוין. אחרי שנים בלוטרי, הם במאזן חיובי ובמקום שמוביל לפלייאוף. דמרקוס קאזינס ואנתוני דיוויס, שנותנים עונה מדהימה, מקבלים את רוב הקרדיט, אך כבר בקיץ היה ברור שהקבוצה תקום ותיפול על יכולת שחקני הקו האחורי, ובראשם ג'רו הולידיי.
בעונה שעברה קאזינס הגיע באמצע העונה ולא השתלב כל כך. השנה הוא היה איתם כבר ממחנה האימונים, והפך למוקד של ההתקפה. מעבר לכך, הוחתמו ראג'ון רונדו וג'אמיר נלסון – שני שחקנים שמסוגלים לייצר עבור אחרים, ומעדיפים את הכדור ביד. בתוך כל זה הולידיי נדחק הצידה מעמדת הרכז הפותח ומוביל הכדור הראשי – תפקיד בו החזיק לכל אורך הקריירה. בעונתו התשיעית בליגה הוא היה חייב לשנות את סגנון המשחק שלו כדי להתאים לשחקנים שסביבו.
הולידיי אמנם לא שינה את מספר המהלכים שהוא מסיים (22% יוסג' לעומת 23.5% בעונה שעברה), אך שינה מאוד את הדרך בה הוא מגיע לשם. הולידיי ירד מאוד בכמות הפיק אנד רולים שהוא מנהל, בעיקר בגלל הרכזים האחרים שהגיעו. בעונה שעברה מעל מחצית מהזריקות שלו הגיעו אחרי פיק אנד רול. העונה רק 22.2% מגיעים משם.
הזריקות שהוא לא לוקח בפיק אנד רול נלקחות עכשיו במקומות אחרים, בהם הוא קולע ביעילות יותר גבוהה. הולידיי משחק עם רכז לידו 67.5% מהזמן, כך שהוא יכול להשאיר להם את הובלת הכדור ולהגיע לזריקות נוחות אחרי תנועה בלי כדור. הדומיננטיות של דיוויס וקאזינס משאירה את הולידיי פנוי הרבה פעמים, והוא מנצל את זה לשלשות וחיתוכים חכמים (6.3% מהזריקות שלו באות מחיתוכים לעומת 2.2% בעונה שעברה). הנה כמה דוגמאות:
רונדו ונלסון יודעים למצוא את הולידיי במקומות הנכונים, ולראיה הולידיי קולע 57.3% eFG בזריקות שבאו אחרי מסירות של אחד מהם, לעומת 48.4% בלבד בזריקות שבאו אחרי מסירות של אחרים.
הולידיי עדיין מוסר טוב, ושחקן שיודע ליצור מכדרור, אך העונה הוא עושה זאת לרוב אחרי תנועה בהתקפה ולא בתחילת ההתקפה כמו בעונה שעברה:
הולידיי הוא שחקן החמישייה ששינה את התפלגות סוגי הזריקות שלו באופן הדרסטי ביותר. כמות הזריקות שלו לא נפגעה מאוד, והעובדה שהצליח לשמור על יעילות גבוהה מראה על הגיוון שלו. השינוי שהולידיי עשה הוא אחד הגורמים לעובדה שההתקפה של ניו אורלינס היא השביעית בטיבה בליגה, ועשוי להביא אותם לפלייאוף.
אנדרה דראמונד (דטרויט פיסטונס)
אחרי עונה מאכזבת, דטרויט החליפו שני שחקני חמישייה – קנטביוס קולדוול פופ ומרכוס מוריס הוחלפו באייברי בראדלי וסטנלי ג'ונסון. שני השחקנים שעזבו היו כאלו שיודעים ליצור בהתקפה, וקיבלו מספר מתאים של נגיעות בכדור. כשהוחלפו בשני שחקנים שצריכים פחות נגיעות בכדור, הנהנים העיקריים היו טוביאס האריס ואנדרה דראמונד. שניהם רושמים עונות שיא, אבל אנחנו נתמקד על דראמונד, שגם שינה דרסטית את צורת המשחק שלו, כך שהשנה הוא הרבה יותר מגוון.
בתור סנטר גבוה ומאוד אתלטי שהמאמן שלו הוא סטן ואן גנדי, דראמונד יועד להפוך לדוויט הווארד 2.0, ולכן קיבל הרבה כדורים בפוסט. עם זאת, דראמונד לא מחזיק בסט מהלכים עם הגב לסל שעוזר לו לייצר נקודות. בשנה שעברה 27.5% מהזריקות שלו הגיעו ממהלכי פוסט, כשהוא קולע בהם ביעילות נמוכה מאוד של 0.73 נקודות לפוזשן (מקום 90 מתוך 99 השחקנים עם לפחות 50 פוזשנים כאלו).
דראמונד החליף את המהלכים הללו במהלכים שמתחילים ב-elbow (אזור קו העונשין). דראמונד מקבל העונה 6.3 נגיעות למשחק באזורים האלו, לעומת 2.9 בעונה שעברה. הנגיעות האלו הפכו להיות חלק מרכזי בהתקפה של דטרויט, ולא בכדי. דראמונד הפך לאיום התקפי גדול, ובאזורים האלה הוא מאוד אפקטיבי.
בשנה שעברה ראינו אצל דראמונד הרבה מהלכי פוסט שהיו נגמרים בהחטאה או איבוד. כאן דראמונד חופר בפוסט עד שהוא מאבד את הכדור. הוא לא רואה את מוריס שחותך ואת ג'קסון שפנוי על השלוש:
העונה דראמונד עשה שיפור עצום בתחום. קבלת הכדור ב-elbow כשהוא עם הפנים לסל במקום בפוסט כשהוא עם הגב לסל פותחת לו הרבה נתיבי מסירה. בשילוב עם ראיית המשחק שלו שהתפתחה מאוד, הוא מוסר מסירות קשות שרוב הגבוהים בליגה לא מסוגלים למסור. שימו לב לתזמון המושלם של שתי המסירות האלו, שיכול לקרות רק כשדראמונד קורא את המהלך עוד לפני שהוא קורה:
השיפור נראה גם במספרים – דראמונד מוסר העונה 3.6 אסיסטים למשחק, לעומת 1.1 בעונה שעברה. כבר בשלב הזה של העונה הוא מסר יותר אסיסטים מבכל עונה אחרת. אייברי בראדלי, שהתמחה בחיתוכים והנד-אופים בימיו עם אל הורפורד בבוסטון, הוא הנהנה העיקרי מהיכולות החדשות של דראמונד. מעל שליש מהזריקות של בראדלי העונה הגיעו אחרי מסירה של דראמונד, הרבה יותר מכל שחקן אחר בקבוצה. הנה דוגמה להנד-אוף של דראמונד לבראדלי, שבו דראמונד מייצר הרבה מרחב בעזרת ההתגלגלות שלו לסל:
דראמונד שיפר גם את יכולות הכדרור שלו, וכשההגנה מצפה לעוד הנד-אוף, הוא תופס אותה לא מוכנה ומפתיע אותה עם חדירות. דראמונד מנצל את האתלטיות המדהימה שלו כדי לעבור גבוהים איטיים ולהגיע לסלים קלים. הנה כמה דוגמאות:
השילוב של יכולות מסירה ואקספלוסיביות הופך את דראמונד לכלי התקפי מאוד מגוון, בטח ביחס לשנים קודמות, בהן היה בעיקר שחקן של פיק אנד רול. הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שדטרויט נראית השנה הרבה יותר טוב, והוא כנראה יקבל על כך את הקרדיט בדמות השתתפות במשחק האולסטאר.
