בזמן שישנתם הוא טור שמתמקד באירועים החשובים מהלילה האחרון ב-NBA.

 

רגע לפני שלברון מצייץ שהם צריכים את בלאט כדי לזכות באליפות, הקאבס מביסים את פילדלפיה. אורלנדו מובילה רוב המשחק, אבל בוסטון מצליחה להפוך ואלפריד פייטון חודר לסל עם שנייה לסיום ומחטיא. מילווקי כבר הובילו ב-18 על דטריוט, שכפתה הארכה, אבל משחק שיא של ת׳ון מאקר (23 נקודות) וכמובן הגריק פריק שזכה לקריאות MVP מהקהל הביתי עוזר להם לנצח 108-105 ולהתמקם במקום החמישי במזרח. הנגאטס מפסידים להורנטס וכבר רחוקים שני משחקים מהטרייל בלייזרס במקום השמיני. אבל החדשות הטובות מבחינתם הוא שנורקיץ׳ יעדר שבועיים, דבר שיכול להשפיע רבות על היכולת של הבלייזרס לשמור על המקום שלהם.

לברון עם 34 בניצחון על פילדלפיה

 

סן אנטוניו ספרס 100 – אוקלהומה סיטי ת׳אנדר 95

מפגש בין שני מועמדים ל-MVP אבל עם אופי וסגנון משחק שונה לחלוטין. נדמה שלספרס אין עבור מה לשחק יותר עד הפלייאוף: את הווריורס הם כנראה לא ישיגו והרוקטס לא ישיגו אותם. אבל מכל הקבוצות שיהיו בפלייאוף זוהי הקבוצה הכי אנגימטית, בדומה לכוכב שלה: היא יכולה באותה מידה לעוף בסיבוב הראשון כמו שהיא יכולה ללכת עד הסוף. השאלה אצלם היא איזו קבוצה תופיע לפלייאוף.

גם הת׳אנדר הם בצלם הכוכב שלהם, ואם כל ערב זה יהיה ד״ר ראס אז הם גם יכולים להגיע למקום החמישי (כי בכל זאת – הקליפרס) ומנגד אם זה יהיה מיסטר ווסטברוק הם יכולים לרדת למקום השביעי.

בתחילת המשחק הספרס נראים עייפים ובסוף הרבע מפגרים 25-16  עם 35% מהשדה. קוואי בקושי מורגש ותורם רק 2 נקודות מ-4 נסיונות והספסל אחראי ליותר ממחצית הנקודות. ווסטברוק לעומת זאת עם 6-5-5 ונראה בדרך לטריפל דאבל נוסף. הת׳אנדר ממשיכים להלום גם ברבע השני ללא מענה ויורדים להפסקה ב-13 הפרש.

בפתיחת הרבע השלישי קוואי מתחיל להכנס למשחק וקולע קרוב לחצי מהנקודות של הספרס ברבע ומוריד את ההפרש ל-5.

הרבע האחרון כולו של הספרס שנעזרים בספסל כדי לכפות שוויון לראשונה 4:20 לסיום. 56 שניות לסיום קליעת עונשין של אולדריג׳ מביאה אותם ליתרון ראשון 94-93. ווסטברוק נכנס לסל ואולדריג׳ חוסם קוואי יוצא למתפרצת, חוטף עבירה קולע את הנוסף ווסטבורק בשלשה שלא פוגעת בכלום.

ווסטברוק השיג את הטריפל דאבל ה-39 שלו העונה (32-12-15) אבל זה לא מספיק. הת׳אנדר מפסידים את המשחק לא בגלל האיבודים של ווסטברוק (היו לו שמונה אבל שישה מתוכם במחצית הראשונה בה הובילו בבטחה) אלא משתי סיבות אחרות: ראשית נדמה שגם לווסטברוק נגמרה האנרגיה. אחרי המשחק מול אורלנדו גם הוא מגלה שהוא אנושי, גם קולע באחוזים נוראיים (36.4% מהשדה) ובעיקר מרגיש מעט כבוי ולא תוקף באגרסיביות הרגילה שלו. הסיבה השנייה היא הספסל הלא קיים של הת׳אנדר שקלע 6 נקודות במחצית השנייה וזאת לעומת 27 של הספרס. הספסל של הספרס מייצג את ההבדל בין שתי הקבוצות: הפער בין הגיל לבין הניסיון. במחצית הראשונה זה עבד לטובת הסגל הצעיר של הת׳אנדר שידע לרוץ, אבל ברגע שקוואי נכנס לפעולה הם נלחצו והספסל המנוסה של הספרס ידע לקטוף את זה. קבוצה צעירה יוצאת להובלה, קבוצה מנוסה יודעת לצמצם ולהוביל בסופו של דבר.

הטריפל דאבל של ווסטברוק

גולדן סטייט ווריורס 107 – יוסטון רוקטס 98

פעם שנייה השבוע שהשתיים נפגשות. אחרי שהדאבס ניצחו 113-106 ביום שלישי. בפתיחה הארדן שומר על פאצ׳וליה, והולך לו לא רע, לא ברור אם זה מעיד על השיפור ההגנתי של הזקן או היכולת של פאצ׳וליה. ג״ס מובילה, אבל מהר מאד יוסטון לוקחת את ההובלה ושומרת עליה. משחק מבולבל של שתי הקבוצות ברבע הראשון, נגמר בשתיים הפרש ליוסטון.

ברבע השני יוסטון מגבירה את הקצב ומובילה ב-12 הפרש. הספסל של ג״ס נוגס ביתרון של הרוקטס הודות ל-13 נקודות בחמש וחצי דקות של ג׳אבל מקגי.

שלשה של איגודלה עם הבאזר מורידים את ג״ס להפסקה בפיגור 5 בלבד.

עם פתיחת המחצית השנייה סטף נכנס למשחק וקולע 14 נקודות לעומת 5 במחצית הראשונה וגרין מנהיג את ההגנה ומורידים את ההפרש ל-2 בסוף הרבע

בפתיחת הרבע הרביעי הדאבס מצליחים להשוות את התוצאה, ו-6 דקות לסיום הווריוורס חוזרים להוביל לראשונה מאז הרבע הראשון. יוסטון שבאה אחרי הפסד לבלייזרס משתפת רק 8 שחקנים והעייפות מורגשת: היא לא מצליחה לקלוע במשך שבע דקות רצוף ברבע. היא מגיעה לפחות מצבים וגם קולעת באחוזים נוראיים.

הארדן עם 17 מוביל שישה שחקנים עם ספרות כפולות והיה חסר לו 2 אסיסטים לטריפל דאבל. אצל הווריורס הספלאש בראדרס בערב סולידי של 44 נקודות יחד. אבל מה שעושה את ההבדל הוא ההגנה החזקה של דריימונד והתרומה של הספסל. במשחקים האחרונים נראה שאנדרה איגודלה חוזר לעצמו קולע 14 ויותר מכך נראה חיוני ואנרגטי. נדמה שהדיבורים על החלשות הספסל בעקבות הגעת דוראנט הם לא רלוונטים כרגע ומבין כל המועמדות לאליפות הדאבס נראים הכי מוכנים – וזה בלי דוראנט.
הרוקטס לא צריכים להיות מודאגים יותר מדי, אבל אם אני ג׳יימס הארדן הייתי פחות מתעסק בפוליטיקה של המנוחה ופשוט נח. יהיה חבל שאחרי עונה נפלאה כזו הוא לא יוכל לעמוד על הרגליים בפלייאוף. כי במפגש הצפוי בינו לבין ווסטברוק, ראס הוא עדיין בעל אנרגיה אין סופית.

 

טופ 10 מהלילה