זה היה משחק פלייאוף לכל דבר ועניין. המון זמן לא זכור לי משחק עונה סדירה ברמה כזו. 48 דקות פיזיות, הגנות מצויינות, התקפות גדולות, פשוט ללקק את האצבעות. מדברים על 2 הקבוצות בהקשר של היריבות של הלייקרס-סלטיקס בשנות ה80, ולא בכדי. הנה כמה מחשבות בעקבות המשחק, וכמה סרטונים שיעזרו לכם לזכור.

 

קיירי אירווינג

רבות ידובר על סל הנצחון שלו, ובאמת שאין הרבה מה לומר. הגנה מצויינת של קליי תומפסון (שאלו מה תומפסון יכל לעשות יותר, התשובה המבוקשת היא כמובן לדרוך לו על הרגל), התקפה טובה יותר של קיירי. סל לא קל בדרגת ביצוע גבוהה, וכשהכל על הקו. קיירי מייצר מקום בקפיצה אחורה, ושמעתי כבר השוואות לקובי. לי כמובן קופץ מייקל לראש. הליגה מיהרה להשוות את זה לפעם הקודמת שהוא ניצח את גולדן סטייט

לא הסל הזה בפני עצמו הופך את קיירי לקלאץ'. מה שהופך אותו לקלאץ' זה היכולת שלו להתעלות במשחקים גדולים. מה שהופך אותו לקלאץ' זה שהוא יודע להפוך מומנטום. מה שהופך אותו לקלאץ' זה רבע רביעי של 14 נקודות, אחרי משחק קליעה רע.

 

היו המון ביקורות על ההגנה של קיירי. בגמר ראינו שחקן אחר לגמרי. אמש, קיבלנו ממנו הגנה גדולה (7 חטיפות, 2 בדקות קריטיות), ויותר מזה, ניהול משחק. 10 אסיסטים של קיירי, כל אחד יותר גדול מהשני, הכי גדול הגיע ברגע הכי גדול:

(בהערת סוגריים אומר שלא ברור לי איך מבט של ריצ'רד ג'פרסון הופך לטכנית וההיתלות של לברון על הטבעת לא. לדעתי שניהם לא צריכים להיות טכניות, אבל אם יש משהו גרוע מחוקים גרועים זה חוסר יציבות בהחלטות שיפוט)

 

עכשיו כמה גדול היה סל הנצחון שלו? כל כך גדול שהוא השכיח את המהלך הזה שקרה ממש לפני:

חטיפה ענקית שהצילה את המשחק, ואז סל קיירי טיפוסי, ועדיין סל ענק.

בעבר טענתי שהשתתפות שלו בגמר 2015 לא הייתה משנה דבר. אחרי המשחק אתמול אני חוזר בי. אני לא טוען שקליבלנד היו מנצחים, רק שאין לי מושג. קיירי צריך להיות הרכז הפותח של המזרח באולסטאר. האולסטאר זה משחק של שואו ואבק כוכבים. כרגע אין כוכב גדול ממנו בעמדת הרכז במזרח. לאורי מצויין ויעיל. וול מעולה. לקיירי יש קבלות

ריצ'רד גפרסון

 

האיש בן 36. אחרי האליפות הוא כבר הודיע על פרישה. טוב שהוא חזר. מי שמסוגל לעשות את זה על קווין דוראנט

ואז לעשות את זה על קליי תומפסון

יש לו מקום בNBA.

 

לברון ג'יימס

 

משחק ענק של ג'יימס. גם הוא עשה לווריורס זכרונות מהגמר עם הגג על פאצוליה

להגנתו של זאזא הוא רך כמו חמאה (לא יודע איך זה מגן עליו, אבל נגיע אליו בהמשך).

 

לברון מסיים את המשחק עם 31 נקודות ו13 ריבאונדים. ברבע השלישי הוא החזיק את קליבלנד בתמונה עם 16 נקודות. הנה ההשוואה שלו לדוראנט, תכף נגיע גם אליו

 

המספרים של לברון לא נוצצים כמו ווסטברוק והארדן, אבל 2 דברים נזקפים לזכותו:

1. הוא שיפר משמעותית כמה תחומים כמו למשל את הקליעה לשלוש, הוא מוסר יותר, הוא נראה מצויין.

2. קליבלנד במקום הראשון במזרח, והשני בליגה. יכול להיות שזה יספיק לו לתואר MVP נוסף.

 

טיירון לו\קווין לאב

 

לו עשה שינוי אמיתי בקליבלנד בעונה שעברה. הקיץ היה לו זמן לעבוד ולהעמיק את השינוי. אחד הדברים הבולטים זה הדרך שבה הוא מנצל את לאב. לאב תורם יפה, ורוב התרומה שלו מגיעה במחצית הראשונה (לא במקרה רבע ה-34 נקודות שלו היה הרבע הראשון, זה בערך הרבע שהוא רואה הכי הרבה זריקות, וקולע הכי טוב). אמש היו לו 14 נקודות בחצי הראשון, ורק 6 בחצי השני. מעבר ללאב לו מנצל היטב את הספסל עם ריצ'רד ג'פרסון וצ'אנדלר פריי הותיקים. הוא מוציא מים מהסלע עם דיאנדרה ליגינס ששמר אמש מצויין על סטף קרי. הוא מחלק את הכוחות של לברון וקיירי, וככה למרות שהם שיחקו המון דקות (לברון 40, קיירי 44), הם עדיין הגיעו לסיום רעננים.

 

ההגנה נגד התקפה

 

ההגנה של קליבלנד מצויינת ופוגעת בשטף ההתקפה של הווריורס. לו שם דגש על שני אלמנטים, מניעת הנעת הכדור, ומניעת שלשות. לא פעם ולא פעמיים הוא משלם בליי אפ קל, אבל זה מחיר שקליבלנד מוכנה לשלם בכדי לא לתת לקלעים של גולדן סטייט להכנס למשחק. הקבוצה המוסרת הכי טובה בליגה ירדה אמש ל25 אסיסטים מול 19 איבודים. זה נוראי. במקום הנעת הכדור ראינו המון 1 על 1 (מה שהוביל למשחק מצויין של קווין דוראנט). נגד קבוצות אחרות זה יספיק, לא נגד קליבלנד. ברבע האחרון גולדן סטייט מסרה 5 אסיסטים ואיבדה 5 כדורים. זה היה השלב שבו משחק ה1 על 1 הפסיק לעבוד (2 מ9 של דוראנט כמשל) וקליבלנד הפכה את המומנטום. לגולדן סטייט יש את ההתקפה מספר 2 בליגה. לא נגד ההגנה של קליבלנד.

 

בצד השני הווריורס מקשים על הקאבס, אבל לא מוציאים אותם מהמשחק שלהם. קליבלנד מגיעה לזריקות שהיא רוצה, והחטיאה אמש המון זריקות פנויות. גולדן סטייט הרבה יותר מהמרת בהגנה. להזכירכם לווריורס יש את ההגנה מספר 2 בליגה, אמש זה ממש לא נראה ככה.

 

קווין דוראנט

 

3.4 שניות לסיום, כשהכדור היה של הווריורס המצלמה התרכזה בדוראנט. משקשקות לו הביצים, אמרתי לזאב שישב לידי. איך זה נגמר כולם יודעים. דוראנט הוא צ'וקר, אבל כמו שאצל קיירי זה לא בגלל סל אחד, גם אצל דוראנט זה לא בגלל נפילה אחת. הייתה עבירה, אבל במשחקים כאלה אם רוצים לקבל שריקה צריך לעשות מהלך אגרסיבי לסל. מייקל וקובי בחיים לא היו נופלים כמו ילדה רק בגלל שמישהו דרך להם על הרגל. אבל זה לא רק זה. זה ה2 מ9 ברבע הרביעי והמון החטאות של סלים שהוא קולע בעיניים עצומות. זו גם ההיסטוריה. אם לקליבלנד יש את הבטחון שיש לה את המספר של הווריורס, ללברון אין ספק יש את הבטחון שיש לו את המספר של דוראנט. 22 מפגשים בין שני השחקנים, 18 נצחונות ללברון.

 

הבעיה הגדולה של סטיב קר בהרכב הגלקטיקוס שיש לו תהיה במשחקים צמודים. למי הולכים? קרי ודוראנט רוצים את הכדור, אבל ההיסטוריה שלהם קצת בעייתית. קליי צריך שהקבוצה תעבוד בשבילו ולא יכול לייצר לעצמו. לגרין יש את הביצים הכי גדולות (הוא אוסף אותן מכל הליגה), אבל הכי פחות כשרון והכי הרבה נפיצות. הוא עדיין האופציה המועדפת עליי כרגע. לווריורס לא יהיו הרבה רגעי קלאץ' במהלך העונה. הם חייבים במעטים שיש להם לצבור זכרונות טובים. אמש ממש לא ישאר כזכרון טוב. כשזה יקרה בפלייאוף, זה יכול להיות מאוד לא נעים (ע"ע משחק 7 בגמר).

 

סטף קרי

 

נעלם. זה קורה לו כל חג מולד. אולי כדאי להחליף את ארוחת החג במשהו בריא יותר

https://twitter.com/basketamericano/status/813120365119598593

 

דריימונד גרין

 

זוכרים שהפיק אנד רול של גרין וקרי היה הדבר הכי בלתי עציר בליגה?

מישהו יכול להסביר למה זה לא קורה יותר? משחק טיפוסי של גרין למשחק גדול. המון אמוציות, רוקד על סף הרחקה (קיבל טכנית ברבע הראשון על מילה לשופט, אחרי זה הוא השתגע אבל השופט היה רחוק מדי), הגנה גדולה והמון ביצים. היו לו 16 נקודות ו-6 איבודים שטותיים.

 

קליי תומפסון

 

משחק מצויין של תומפסון

לצערו יזכרו לו את הסל של קיירי עליו (לא אשמתו, הגנה גדולה), את ההטבעה של ג'פרסון עליו (לא אשמתו, אבל היי, אתה לא יכול לקפוץ גבוה יותר מזקן בן 36?), ואת הדבר הזה (כן אשמתו):

 

אנדריי איגודלה

 

הMVP של גמר 2015 הפך לחור בהתקפה. קליבלנד השאירה אותו חופשי במספר הזדמנויות, ואיגי סיים עם 0 נקודות. נכון שלרוב הוא משחק ליד לפחות 2 סקוררים מצויינים שצריכים לזרוק לפניו, זה לא אומר שהוא יכול להפוך לחור. העזרה תגיע ממנו. האחריות להתקפה הלפני אחרונה הרעה של גולדן סטייט עליו. איגי הקפיץ והקפיץ ונתן לדוראנט את הכדור עם מעט זמן על השעון בהתקפה בלי תנועה. זה נגמר ב24 שניות. קר חייב להחזיר את איגודלה לחיים.

 

ועידת הפנים של גולדן סטייט

זאזא רך, ג'אבייל בעייתי, ולשניהם אגב יש בעיה לתפוס את הכדור. אמש דייויד ווסט היה מצויין וב-14 דקות סיים עם 5 אסיסטים. כשהוא היה על המגרש הכדור זז. הבעיה היא שכל אחד מקבל מעט דקות (זאזא עם 13, לוני עם 5, מקגי עם 9) וככה אי אפשר להכנס למשחק. אגב, אף אחד מה-4 כנראה לא מספיק טוב למשחק נגד קבוצה כמו קליבלנד. געגועים לבוגוט.

 

באופן עקרוני, כל הדברים שקליבלנד עשתה נגד גולדן סטייט, יעבדו ל2-3 קבוצות בליגה (הספרס ברשימה וזהו כנראה).