אי אפשר שלא להתפעל מהמספרים שמנפקים העונה כל כך הרבה שחקנים. לברון ג'יימס בגיל 33 נותן אולי את עונתו הטובה ביותר בליגה, בן סימונס נותן עונת רוקי שמזכירה את עונת הרוקי של לברון, יוקיץ' נותן מספרים שלא ראינו מסנטרים מאז תקופתו של ווילט צ'מברלין, שהחליט שהוא יהיה המוסר הכי טוב בליגה לעונה אחת ספציפית וראסל ווסטברוק ממשיך לנפץ את שיאי הטריפל דאבל. הרשימה ממשיכה ועוד נגיע אליה.
אבל אולי זה הזמן שמישהו יגיד את האמת, יש כאן שקר מטורף מתובל בהמון חן סטטיסטי שגורם לנו להתבלבל. אז רגע לפני שאנחנו מגיעים לפלייאוף החלטתי לכתוב כמה מילים על העונה הסטטיסטית הכי מנופחת שאני זוכר ב-20 השנים האחרונות.
הנתונים נכונים ל-18.03.2018
כמובן, שאי אפשר בלי קצת קרדיט לשרוף:
מילווקי כמראה לליגה
כדי להתחיל להבין את התופעה, אני מזמין אתכם להסתכל על מילווקי וקליבלנד. מילווקי מונהגת כיום על ידי יאניס, שפתח את העונה בסערה מטורפת וגרם לרבים מאיתנו לחשוב שהוא בדרך לעונת MVP. כשאנחנו פסיעה מסיום העונה, יאניס עדיין מספק מספרים מטורפים של 27.3 נק', 10 ריב' ו-4.8 אס', עם 60.1% אחוזי יעילות, מטורף. כמה זה מטורף?
היחידי שהשיג מספרים כאלו בהיסטוריה של המשחק הוא קארים בעונת 1971-1972.
לא מאמינים לי, הנתונים והסינון בקישור.
מצד שני, למרות ההצלחה האדירה של יאניס, מילווקי נראית רע ונכנסת בקושי לפלייאוף במזרח עם מאזן של 37-34. כל זה קורה כשמשחקים לידו קריס מידלטון, שנותן אחלה עונה, אריק בלדסו שלא מרקיע שחקים, אבל גם לא משחק רע (17.4 נק' ב 31 דקות) וסה"כ התקפית מילווקי נראית טוב. אז איפה הבעיה?
בהגנה. מילווקי היא למעשה מראה של כל הליגה, קבוצה התקפית מאוד שלא שומרת.
למעשה אם נסתכל על כל הליגה, נגלה שהספרס סופגים הכי מעט, עם כמות מטורפת של 99.3 נק'. זו כמות שהייתה ממקמת אותם באיזור המקום ה-10 ואולי נמוך יותר בעונות קודמות.
שימו לב לקליבלנד שנמצאת העונה במקום ה-26 כשהיא סופגת 110.1 נק' למשחק ובכלל איך כל הליגה סופגת הרבה יותר, וזה ההסבר הראשון למספרים המנופחים שאנחנו רואים: 
לברון ג'יימס ובן סימונס
בגיל 33, כשיש מאחוריו יותר מעשור של כדורסל רצוף בלי מנוחה, פלייאוף אחר פלייאוף שבו הוא מגיע עד לסיבוב האחרון, לברון ג'יימס, שאמור להראות שהוא אנושי, נראה יותר טוב ממה שהוא נראה לפני 5 ו-6 עונות. הוא קולע 27.4 נקודות, שובר שיאי קריירה באסיסטים וריבאונדים (9.1 אס' ו-8.6 ריב' למשחק) וכל זה כמובן עם אחוזי יעילות של 62.4. כמה זה מדהים, למעשה מעולם לא היה שחקן שקלע יותר מ-27 נק', מסר יותר מ-8.5 אס' והוריד יותר מ-8.5 ריב' עם אחוזי יעילות של מעל 60%, מלבד כמובן לברון, העונה.
לצד העונה ההיסטורית של לברון, התחילו לצוץ לאחרונה קצת ציוצים שמשווים את עונת הרוקי של בן סימונס לזו של לברון. סימונס אמנם קולע רק 16.1 נק' העונה, אבל הוא מוסר 7.9 אס' ומוריד 7.8 ריב'. אם מנסים לחפש היסטורית כמה שחקנים בני 21 ומטה הצליחו לעשות עונות של 16 נק', 7.5 ריב' ו 7.5 אס', אז ניחשתם נכון. בן סימונס נמצא לבד ביחד עם מג'יק ג'ונסון בעונת 1980-1981. אם מרחיבים את החיפוש וכוללים שחקנים בני 22 וטיפה מגמישים את הקריטריונים (15 נק', 7 ריב' ו-7 אס') מגלים שהרשימה עדיין מאוד מצומצמת וכוללת את מג'יק ג'ונסון, אוסקר רוברטסון ולברון ג'יימס.
האם באמת בן סימונס הוא לברון ג'יימס/אוסקר רוברטסון הבא?
אני רוצה להאמין שרוב הקוראים יענו על השאלה הזו בתשובה שלילית, אבל למה בעצם? הרי לברון בעונת הרוקי שלו קלע 20.9 נק' עם 5.5 ריב' ו 5.9 אס'. זה באמת לא כל כך רחוק כאשר סימונס טוב יותר באספקטים של הריבאונד והאסיסטים (ונתעלם לרגע מפערי הגילאים שהיו ביניהם). הסיבה שהתשובה תהיה כנראה שלילית, קשורה לכמה שזה נדיר או לא נדיר.
בעונת 2003-2004 היו רק 5 שחקנים שקלעו לפחות 16 נק' עם יותר מ-5 אס' ו-5 ריב'. העונה יש 12 שחקנים כאלו.
זה עוד לא הכל, מה תגידו על המספרים הבאים?
1. מאז עונת 1983-1984 היו רק שני שחקנים שקלעו יותר מ-30 נק' והורידו יותר מ-30 ריב'. לראשון קוראים קווין לאב בתקופת הדאבל דאבל שלו במינסוטה. לשני קוראים דוויט הווארד שפירק את ברוקלין השבוע. יכולים לראות בעצמכם בלינק המצורף.
2. מאז עונת 1979-1980, היו רק 4 שחקנים שקלעו יותר מ-17 נק' עם 10 ריב' ו-6 אס' למשחק. ניקולה יוקיץ' (בן ה-22) הוא הסנטר היחיד בחבורה.
3. מאז עונת 1979-1980 היו רק שני שחקנים שהצליחו לנפק 28 נק', 11 ריב' ו-2 חסימות למשחק. האחד הוא כמובן שאקיל אוניל (שעשה את זה בכמה עונות שונות) והשני הוא אנתוני דיוויס, שעושה את זה העונה, כשגם הוא מנפק את המספרים הטובים בקריירה.
4. העונה יש 11 שחקנים שקולעים 24 נק' ומעלה. בעונת הרוקי של לברון היו 5 כאלה.
5. עד הפציעה שלו, קאזינס היה אחד משני השחקנים הבודדים מאז עונת 79-80 שקלעו 25 נק', מסרו לפחות 5 אס' והורידו יותר מ-12 ריבאונדים. לשחקן השני קוראים צ'ארלס בארקלי.
הסטטיסטיקה לא משקרת, איך שאנחנו קוראים אותה לעומת זאת …
למעשה, כאשר עושים לרגע זום אאוט ולא מתמקדים על שחקן בודד (לברון, סימונס, יוקיץ') אפשר לראות שאכן קורה השנה משהו שלא ראינו לפני כן. המספרים האישיים של המון שחקנים בליגה גבוהים מהכמות הרגילה.
עכשיו אפשר לנסות להסביר, האם זה בגלל שקצב המשחק עלה, הקבוצות הפסיקו לשמור או שזה בגלל שכולם פיתחו קליעה מבחוץ. הכל אפשרי, אבל בשורה התחתונה, די ברור, שלפחות מהבחינה הסטטיסטית, המספרים של העונה כנראה פשוט מנופחים.
