המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, ניר חבצלת טור-ניר, אור עמית ואיציק גרינוולד מבטח, הלא הוא הדורבן.
אוקייסי – לייקרס: סיכום עד עכשיו ותחזית להמשך?
ניר חבצלת: הלייקרס ניסו, אבל זה פשוט מרגיש לא כוחות. שיי לא במשחקים גדולים, כשהלייקרס מצליחים לגרום לו לאבד הרבה כדורים ויחד עם זאת יש לת'אנדר יותר מדי כלי נשק בשני צדי המגרש. ריבס נראה במשחק מס' 2 הרבה יותר טוב, אבל זה פשוט לא מספיק כדי להתמודד עם האלופה המכהנת. הלייקרס יקוו ליום מטורף שלהם ומנגד יום חלש התקפית של אוקלהומה סיטי במשחק מס' 3, כדי לא להיגרר לאפשרות של סוויפ. ההימור שלי: 4-1 לת'אנדר
מידן בורוכוב: בהתאם לציפיות המוקדמות הסדרה די חד צדדית. אוקלהומה ניצחה פעמיים בח״י נקודות אבל הלייקרס לא הגיעו להיות שטיח בסדרה. ציון דרך היסטורי ויוצא דופן של לברון עם הופעה מספר 300 בפלייאוף. הלייקרס מנסה לחזור אבל אוקלהומה גדולה עלייה משמעותית. רדיק בהחלט מנסה עם הארסנל שברשותו אבל זו סדרה שהיא לא כוחות.
הלייקרס מנסה לשים לחץ על השופטים וזה ממש בסדר. קשה לי לראות את הסדרה נמשכת מעבר ל 4 משחקים. הפערים פשוט גדולים מידי. בנימה אגואיסטית אני מעדיף שלא לסכן את לוקה השנה (מספיק לראות את אארון גורדון שלא מתאושש מהפציעה בהמסטרינג בפליאוף של השנה שעברה).
אריק גנות: העומק של אוקייסי באמת יוצא דופן. ג'יילן וויליאמס היה בעונה שעברה שחקן אול NBA ובחמישיות ההגנה, כעיקרון כל קבוצה אמורה להתקשות בלי הכוכב השני שלה. הכוכב הראשון מנוטרל באופן די יעיל על ידי ההגנה של הלייקרס. אפשר היה לצפות שזה יוביל לפחות למשחקים צמודים.
איפה. ההגנה של אוקייסי מנטרלת בהצלחה את ההתקפה של הלייקרס, ובהעדרו של וויליאמס אג'אי מיטשל משחק כמו אולסטאר לגיטימי. גם בלי וויליאמס קשה למצוא דקות לכל הכשרון של הת'אנדר: וויגינס, שחקן נהדר, בקושי רואה פרקט.
הלייקרס עושים מה שאפשר, אבל בלי לוקה הם לא ברמה. לברון מדהים לגילו. זה לא מספיק. ייגמר 4-0 או 4-1.
איציק גרינוולד מבטח: אף קבוצה לא הגיעה לסיבוב השני בחסד. כולן כאן בזכות, וגם הלייקרס. מגיע להם הרבה קרדיט על מה שהם עשו, כולל בשני המשחקים הראשונים מול אוקלהומה סיטי. הם נלחמו והיו בתמונה מחצית וחצי כל משחק, אבל פערי האיכויות והעומק שיש לאלופה ניכרים והכריעו את הכף. אלא אם לוקה יחזור פתאום – ואחרי שאנתוני אדוארדס חזר תוך שבוע שום דבר כבר לא יפתיע אותי – הלייקרס יתקשו מאוד למצוא פתרונות שיגרמו להם לנצח, ונדמה שאנחנו בדרך ל-8 ניצחונות רצופים של החבר'ה בכחול-לבן. אולי בגמר המערב הם יפסידו משחק אחד.
אור עמית: הלייקרס עושים עבודה טובה בסך הכל בהתמודדות עם ה-MVP המכהן (20 נקודות למשחק, יותר איבודים מאסיסטים) אבל הת'אנדר מוצאים דרך לנצח ב-18 הפרש בכל אחד משני המשחקים הראשונים. זה קורה גם בגלל ההגנה וגם בגלל שמדובר בקבוצה עם עומק אמיתי (וכשרואים כמה קשה לפילדלפיה עם הרוטציה הקצרה באמת שאי אפשר שלא לשאול מה הם חשבו כשהם ויתרו ככה על ג'ארד מקיין). האם זה היה נראה אחרת עם לוקה? פייר, אני לא יודע. אני חושב שהלייקרס קבוצה שנבנתה באופן די מוגבל והת'אנדר בינתיים נראים כמו הפייבוריטים הדי ברורים לאליפות.
דטרויט – קליבלנד: סיכום עד עכשיו ותחזית להמשך?
אור עמית: מודה על האמת: הסדרה הזו מדכאת אותי. קבוצה עם הכישרון שיש לקליבלנד ורוח הלחימה שיש לדטרויט הייתה יכולה להיות יריבה שקולה לת'אנדר או לספרס, אבל בינתיים אנחנו מקבלים סדרה בה כל קבוצה מוגבלת בצורה אחרת. יש קלישאה שגורסת שסדרת פלייאוף לא מתחילה עד שקבוצת חוץ מנצחת, זה יכול להסביר למה קליבלנד (שבתשעת המשחקים שלה עד כה קבוצה הבית ניצחה) נראית כמו קבוצה שעדיין לא הגיע לפוסטסיזן הזה. הארדן נראה כמו שהארדן נראה בפלייאוף אבל הבעיה שנראה שגם מובלי נדבק בפסיביות הזו ודונובן מיטשל אחלה, אבל זה רחוק מלהספיק.
ניר חבצלת: כשיש לך את הכוכב והשחקן הכי טוב בסדרה, ומנגד משחקים שני שחקנים מעולים לעונה הסדירה אבל לא כאלו שעשו משהו מרשים מדי בפלייאוף, הסיכויים שלך לנצח רק עולים. קייד קאנינגהאם סופרסטאר, סוחב את כל דטרויט על הגב כשטוביאס האריס אולי בפלייאוף הטוב ביותר שלו. מנגד, מיטשל ניסה, אבל הארדן בעוד משחק נוראי ומובלי ממשיך בפלייאוף הפושר מינוס שלו. הקאבס טרם ניצחו משחק פלייאוף בחוץ וזה מטריד, ככה הם לא ינצחו את הפיסטונס. ההימור שלי: 4-2 לדטרויט
מידן בורוכוב: דטרויט הייתה פסע מלעוף הבייתה וכעת היא רושמת 5 ניצחונות רצופים ולאחר ההדחה של בוסטון היא נראית פתאום כמו מי שעשויה להגיע לגמר. קליבלנד לא מצליחה לייצר כדורסל שיהיה תחרותי מול דטרויט.
2 הפסדים ב 10 הפרש. מעניין שמלבד קנינגהאם שמספק את הסחורה, מי שמחפה על הנסיגה של דורן זה טוביאס האריס בסדרה טובה עד כה. קליבלנד נגררה ל-7 משחקים מול טורונטו ולמרות התוספת של הארדן נראה שהיא בדרך לעוד עונה שתגמר בחצי גמר הקונפרנס.
קליבלנד מסוגלת לנצח בבית ולהוריד את הסדרה ל 2-2. היא גם יכולה לנצח את הסדרה אבל כרגע אטקינסון צריך לעשות משהו שיעיר את הקבוצה.
אני מעריך שדטרויט ינצחו ב-5 משחקים את הסדרה.
אריק גנות: דטרויט רואים פתאום אור שמש. אחרי ההגנה המטורפת של אורלנדו, קליבלנד מעמידה מולם את מיצ'ל והארדן בקו האחורי, שזה… פחות התנגדות. זה מתבטא בהרבה יותר נקודות למשחק, ומכיוון שההגנה של דטרויט היתה ונשארה מצוינת, היא בבירור עולה על הקאבס. כשמוסיפים לכך פלייאוף טוב מאוד של טוביאס האריס, שהצליח להשתחל לעמדת היוצר המשני שחסר לקאבס, מקבלים פייבוריטית ברורה לעלות שלב.
קליבלנד מאכזבת, שוב. מישהו ציפה שהארדן לא יעלם בפלייאוף הנוכחי? לא? נכון. מיצ'ל לא עושה משהו מיוחד, וכל השאר אנמיים, והרבה מתחת לרמתם מהעונה הרגילה.
המומנטום עדיין יכול להתהפך, אבל דטרויט אמורה לקחת את הסדרה הזו. 4-1 או 4-2 נשמעים סבירים.
איציק גרינוולד מבטח: מי היה מאמין שג'יימס הארדן יחרב לקבוצה שלו את הפלייאוף? כל מי שלא צפה בו בעשר העונות האחרונות בערך. קליבלנד הפכה מקבוצה מלהיבה שמשחקת כדורסל נכון וחכם, ומפעילה את הגבוהים שלה, לכזו שנסמכת הרבה על הקו האחורי, שבינתיים הגיע רק בחצי קלאץ'. מה שעבד בקושי רב מול טורונטו מתגלה כקשה מול קבוצה עם הגנה ממושמעת, וביקרסטאף אפילו הצליח לגרום במשחק הראשון לדורן לחזור לעצמו אחרי סיבוב ראשון רע. זה לא אומר שיהיה פה סוויפ, אבל לפחות לפי שני המשחקים הראשונים, דטרויט בינתיים עדיפה.
ספרס – מינסוטה: סיכום עד עכשיו ותחזית להמשך?
איציק גרינוולד מבטח: חובבי הגנות ואימון – להתפקד: מצפה לכם סדרה ארוכה ומהנה, אולי הכי מהנה לצפייה בחצאי הגמר האזוריים. אחרי שכריס פינץ' הראה במשחק הראשון שהוא שועל חכם, הספרס עשו את ההתאמות הנדרשות בשביל לתת הצהרת כוונות במשחק השני – והרבה קרדיט מגיע על כך למיטש ג'ונסון. השח-מט בין המאמנים צפוי להימשך, בטח ככל שאדוארדס יחלים ויהיה פחות מוגבל בדקות ובתנועה, וכל קבוצה יכולה לקחת את זה מכאן. מינסוטה תצטרך למצוא פתרונות הגנתיים לבליצים של הספרס, ולקלוע מעבר ליכולותיה מול הגנה ממושמעת, והספרס יצטרכו בעיקר להמשיך לתקוף את הצבע הצפוף והפיזיות שמינסוטה מעמידה. נשמע קל? אם זה היה כזה קל, כולנו היינו מאמנים בליגה.
אור עמית: החזרה של אדוארדס למגרש הייתה אחלה בשורה ברמת ההצהרה, אבל על פי שני המשחקים הראשונים די ברור שהוא לא ב-100%, מה שפוגם קצת באיכות של הסדרה. אחרי שבמשחק הראשון סן אנטוניו נתנו למינסוטה – ספציפית לגובר ואדוארדס – קצת יותר מדי כבוד, במשחק השני ראינו את הספרס עם הגישה של המניאקים שעיצבנו חצי מדינה בסדרה מול פורטלנד. פתאום קאסל ופוקס כבר לא עוצרים בדרך לטבעת מול גובר, פתאום אנתוני אדוארדס נאלץ שוב להתמודד עם שמירות כפולות. החיסרון של דיווינצ'נזו משמעותי אצל מינסוטה, גם כי הוא קלעי השלשות האמין ביותר וגם כי צריך אותו כדי לשחרר את הלחץ על הכדור. במשחק השלישי כבר קיבלנו יותר קרב כוכבים, אבל זה עדיין לא כוחות
ניר חבצלת: שני משחקים בסימנים הפוכים לגמרי. במשחק הראשון ראינו את מינסוטה מצליחה להוציא את וומבי מהקצב ההתקפי, אבל האימפקט ההגנתי שלו היה מדהים. במשחק השני ראינו תצוגת תכלית של כל סן אנטוניו כשוומבי ממשיך להוביל גם בהגנה וגם השלשות סוף סוף נכנסו וזה משנה את כל התמונה. הפציעה אל אדוארדס מגבילה אותו, מקווה שלא יותר מדי ושהחזרה המוקדמת שלו לא תהיה בעוכריו בהמשך. לגארדים של מינסוטה קשה מאוד מול הגארדים של הספרס ובמידה ווומבניאמה ימשיך להיות דומיננטי והשלשות והקליעות יכנסו, מינסוטה בבעיה רצינית, בטח כשאדוארדס לא ב-100% כשירות. ההימור שלי: 4-3 לסן אנטוניו.
מידן בורוכוב: מיניסוטה היממה את העולם עם ניצחון הירואי בגיים 1 זאת למרות הצגה היסטורית של וומבי עם 12 חסימות בגיים 1. משחק 2 היה לא כוחות כשהכל התחבר לספרס עם תצוגת תכלית ובלואאאוט מהדהד.
מיניסוטה מצידה מתעסקת ביחס המועדף שוומבי מקבל מהשופטים, הוא לא מקבל שריקות של גול-טנדינג. אני בטוח שזה ישפיע על המשך הסדרה למרות שוומבי ימשיך לחסום את הצבע.
הפערים בין הספרס בין מינסוטה הם בעיקר בעומק העצום של הספרס. יש להם 10 שחקני רוטציה איכותיים לעומת מיניסוטה הקצרה. אדוורדס מוגבל עם הדקות שלו וזה יהיה בעוכרייה של מיניסוטה. רנדל, ריד, מקדניאלס זה בסדר אבל לא מספיק.
הספרס תסיים את הסדרה ב-6 משחקים.
אריק גנות: קשה להכחיש שזו הסדרה הכי מעניינת בסיבוב השני. מגיע למינסוטה המון קרדיט: מקבוצה שלא הרשימה במהלך העונה הסדירה, הם נותנים פלייאוף מהסרטים. ההגנה שלהם מתואמת ברמה שאפשר להגיע אליה רק אחרי כמה שנים ביחד. כל השחקנים הם הגרסה הכי טובה של עצמם. קונלי וגובר נראו אומללים בפלייאוף שעבר, ועכשיו נהדרים. אדוארדס מתגבר יפה על הפציעה.
הספרס עדיין מנסים להבין מה עובד. במשחק הראשון הם לא הצליחו למצוא גו טו גאי, במשחק השני הכל עבד והוולבס התפרקו. ההגנה שלהם עושה עבודה טובה, והסדרה תקום ותיפול על ההתקפה.
הספרס מוכשרים יותר, הוולבס נחושים ומתואמים יותר, והסדרה הזו שקולה לחלוטין. 4-3, ספרס.
ניקס – פילדלפיה: סיכום עד עכשיו ותחזית להמשך?
אריק גנות: הניקס מרשימים, אבל ממש. מאז שני ההפסדים בנקודה להוקס, הם מציגים הגנת ברזל לא ספגה יותר מ-102 נק' באף משחק. השימוש בקא"ט כמנהל משחק מוכיח את עצמו. ברונסון עדיין מהטובים בליגה ביצירת נקודות מכלום. אנונובי נראה כמו אולסטאר, אבל נפצע עכשיו.
פילדלפיה לא מצליחה לתת מולם מה שנתנה בסיבוב הראשון, ועכשיו איבדה את אמביד – שוב- לאוסף הבלתי נגמר של פציעות שמלווה את כל הקריירה שלו. אדג'קומב מרשים ביותר בשביל רוקי, ומקסי עדיין קשה מאוד לעצירה, אבל רק שניהם לא מספיקים.
אולי הפציעה של אנונבי תשנה משהו, אבל הסדרה הזו נוטה לניקס במובהק. ייגמר 4-1 או 4-2 להם.
איציק גרינוולד מבטח: נכון לרגע כתיבת שורות אלה בצהרי יום שישי ג'ואל אמביד (תיראו מופתעים) בסימן שאלה למשחק השלישי. בלעדיו פילדלפיה יכולה להיות הכי אצילית שאפשר, אבל הניקס פשוט איכותיים מדי. גם במשחק השני שבו פילדלפיה שיחקה הכי טוב שהיא יכולה לנוכח מגבלותיה, וקלעה 6 שלשות יותר, היא הפסידה, כי הניקס הידקו את ההגנה ושלפו את הררי הניסיון שצברו בשנה שעברה. לכאורה שום דבר לא גמור, בטח לא אם אננובי יעדר מהמשחקים הבאים, ונכון שהסדרה צמודה יותר ממה שחושבים, ואפילו אגיד שפילדלפיה הגיעה לכאן בזכות ולא בחסד, אבל זו סדרה של הניקס להפסיד. לא של פילי לנצח.
אור עמית: המשחק הראשון היה חד צדדי בצורה שלא אמורה לאפיין את הסדרה הזו. מצד שני גם בסיבוב הראשון פילי חטפו 30+ בראש במשחק הראשון ועצם זה שהם עדיין כאן אומר משהו. שני המשחקים הבאים היו צמודים יותר, אבל השילוב של העייפות של כוכבי פילי יחד עם כמות שריקות גבוהה יחסית גורם לזה שהניקס – בפעם הראשונה בגלגול הנוכחי – מגיעים לסדרה הזו בתור הקבוצה עם הרוטציה הרחבה יותר שהכוכבים שלה שחוקים פחות. מה ת'יבודו היה אומר? גם מעבר להגדלת הרוטציה, הניקס נהנים יותר מתרומה של שחקנים שאינם קא"ט או ברונסון – אם אלו או.ג'י וברידג'ס שהספיק להשכיח את הסיבוב הראשון ואפילו לאנדרי שאמט שקיבל דקות במשחק השלישי.
ניר חבצלת: פילדלפיה היו הרבה יותר טובים במשחק השני, דווקא ללא אמביד, כי זה בעיקר גרם להם לעשות הרבה יותר סוויצ'ים ולהקשות על טאונס, כשאמביד לא הסתדר איתו בכלל במשחק הראשון. אדג'קומב למד והשתפר מאוד בהגנה על ברונסון, אבל לניקס יש יותר מדי כשרון ובמאני טיים זה בא לידי ביטוי. טאונס ואנונובי ממשיכים להיות בעיני מצטייני הפלייאוף כשגם ברידג'ס מתחיל להיכנס לעניינים. פילי מצדה תהיה חייבת את אמביד ורק אם הוא יחזור ושאר הצוות המסייע ישחק כפי ששיחק במשחק מס' 2, אז יהיה להם איזשהו סיכוי לגרור את הסדרה למותחת וצמודה. ההימור שלי: 4:2 לניקס.
מידן בורוכוב: הניקס קיבלו את פילי אחרי מאמץ גדול בגיים 7 ועשו חתיכת בלואאוט בגיים 1 (הקבוצה הראשונה בהיסטוריה לנצח 3 משחקים רצופים ב 25 הפרש ומעלה).
במשחק מס 2 נראה שהסדרה יכולה להיות תחרותית. משחק עם המון שינוי הובלה וברונסון והראש הגדול שלו עשו את ההבדל לניקס. המרחק בין ניו יורק לפילי זה שעתיים נסיעה, אני מקווה שהכסף הניו יורקי לא יביא את אוהדי ניו יורק למגרש הביתי של פילדלפיה.
פילי צריכה את אמביד בריא ולעשות את הבלתי יאמן מול הניקס. מקסי, אדג׳קומב, פול ג׳ורג׳ ואוברה יכולים להפוך את הסדרה. נרס משחק עם רוטציה קצרה אבל אין לא הרבה ברירות.
אם נקבל המשך ישיר לגיים 2 פילי תמשוך את הסדרה ל7 משחקים שם הכל יכול להיות.
אורלנדו מפטרים את ג'מאל מוזלי, מה דעתכם על ההחלטה ומי יכול להתאים למשרת המאמן?
מידן בורוכוב: אני חושב שהנסיבות של ההדחה היו בעוכריי מוזלי. לאבד יתרון 3-1 ולאחר שאתה מוביל 20 הפרש בגיים 6 וקולע רק 19 נקודות במחצית השניה זה נותן אימפקט מר. אני לא בטוח שמגיע לו בעיקר עם הנסיבות של העונה הרגילה.
בסך הכל מוזלי הצליח להרים בצורה יפה את אורלנדו לכדי קבוצה תחרותית ולא רק סביב בנקרו. אורלנדו הייתה קבוצת הגנה טובה אבל האופן שהודחה סתם עליו את הגולל. בילי דונובן ותום טיבאדו חזק בבורסת השמות ואני חושב שזאת תהיה טעות.
סגל צעיר צריך מאמן צעיר שתהיה לו כימיה טובה עם השחקנים.
הייתי הולך על שון סווני עוזר המאמן של הספרס, שם מפציע זה טייאגו ספליטר.
אריק גנות: אורלנדו בנתה קבוצת הגנה מופלאה, וקבוצת התקפה מזעזעת. בעונה הרגילה אפילו ההגנה לא תפקדה כמו שצריך, לא מעט בגלל פציעות. הם עלו ל-3-1 מאוד מרשים מול קטרויט, אבל לא הצליחו לעבור אחרי שאיבדו את וואגנר.
למוזלי מגיע הרבה קרדיט על ההגנה, אבל גם קרדיט שלילי על ההתקפה. כשביין הגיע הקבוצה היתה אמורה להיראות טוב יותר בצד הזה של המגרש. בנקרו הפך משחקן של סטטס ריקים למוביל אמיתי, וגם על זה מגיע קרדיט.
בעיני זו החלטה של 50/50, והם צריכים לחפש מאמן יצירתי שיוכל לבנות שלם התקפי שגדול מסכום חלקיו. בילי דונובן יכול להתאים, אולי קר אם יעזוב את הווריורס.
איציק גרינוולד מבטח: תפקיד המאמן בקבוצת כדורסל הוא הכי כפוי טובה. אתה יכול לזכות בתואר מאמן העונה, ואפילו באליפות, ואחרי שנתיים למצוא את עצמך בלשכת האבטלה (ד"ש מבודנהולצר ומייק מאלון). אבל במקרה של מוזלי, כנראה שהפרידה מוצדקת. אחרי שלוש שנים של הדחה בסיבוב הראשון, ועונה סדירה רעה, הוא לא הצליח להרים את הרצפה של הקבוצה, הגם שכביכול בקיץ פתרו בעיה גדולה כשהביאו את דזמונד ביין ככוח עזר. מוזלי לא האשם היחיד כמובן, אבל דם חדש לא יזיק. אם אני אורלנדו אני לא הולך על אף אחד מהשמות שמקושרים אליה (בילי דונובן לא הגיע לשום הישג אמיתי באוקייסי) אלא מנסה את… טיאגו ספליטר.
אור עמית: הכתובת הייתה על הקיר בכל מה שנוגע למוזלי. אורלנדו שמטה יתרון 3-1, אבל קשה לומר שאם היו אומרים להם מראש – לפני הפלייאין – שהם ימתחו את המדורגת הראשונה במזרח לשבעה משחקים ויפסידו (לא מעט) בגלל פציעה של פרנץ ואגנר הם לא היו חותמים על התרחיש הזה. ועדיין, יש תחושה שמוזלי לא הצליח להוציא מההרכב הזה אפילו את סך החלקים שלו. מי יכול להתאים? קבוצה עם זהות הגנתית עם שני ווינגים שלכאורה לא ממש מסתדרים ובלי מנהל משחק טבעי? נראה לי שאם יודוקה ויוסטון יחליטו על הפרדת כוחות זה יכול להיות אתגר מעניין, אבל הייתי שמח לראות שם מאמן עם אוריינטציה התקפית והנעת כדור. נראה לכם שESPN יצליחו לסדר לסטיב קר משהו בדיסני?
ניר חבצלת: החלטה מצוינת של המג'יק, חושב שהוא לא הצליח למקסם את היכולות של הקבוצה הזו ולא שיפר אותה במה שהיא הכי הייתה צריכה וזה הקליעה מבחוץ, במיוחד אחרי שדזמונד ביין הגיע. כנראה שאם היה מנצח את דטרויט כולנו היינו מדברים אחרת, אבל פעם אחר פעם הוא כשל לעבור את הסיבוב הראשון בפלייאוף והוא לא מספיק טוב למעמדים האלו.
מבחינת המאמן הבא, הייתי רוצה לראות שם מישהו עם ניסיון פלייאוף מוכח יותר ועולים לי שני שמות עיקריים: תום ת'יבודו או מייק בודנהולזר. מדובר במאמנים שלא פעם ולא פעמיים הגיעו למעמדים גבוהים בפלייאוף ונראה שהקבוצה צריכה מאמן עם ניסיון.
