אליפות. לברון ג'יימס חזר לקליבלנד מתוך מטרה ברורה – תואר שימצב אותו סופית מבחינה ספורטיבית ומיתוגית כאחד מהגדולים בהיסטוריה. להניף את הגביע ביוני זאת משימה קשה, שמושפעת בין השאר מהרבה פרמטרים בלתי צפויים: פציעות ושחיקה, מץ' אפים, יריבות בדרך והיכולת להתעלות ברגעי האמת. עד שיפרוש (כנראה במדי הקאבס) המונח "חלון הזדמנויות" ירדוף את ג'יימס יותר מכל שחקן אחר בליגה, בגלל הסיפור של קליבלנד ואוהיו, אבל יותר מכך בגלל שהוא הסופרסטאר הגדול של דורו.
1169 משחקי עונה סדירה ופלייאוף בשלוש עשרה עונות. לברון נמצא בשלבי הדעיכה של הקריירה, מונח בומבסטי משהו עבור שחקן שהוא עדיין מפלצת סטטיסטיקה, ובכל זאת האחוזים לשלוש (30%) הם הנמוכים ביותר מאז עונת הרוקי, כנ"ל מספר ההגעות לקו וממוצע הנקודות (שזהה לעונה שעברה, הרבה בזכות חודש אפריל נהדר של 28.8 נק' למשחק). מדד ה-True shooting שלו הוא הנמוך ביותר שלו מאז 2008. מהשחקן השלם שהביא לשיא את משחק הפנים/חוץ שלו מול סאן אנטוניו בגמר 2013, לברון עובר סוג של תהליך רגרסיה ומתמקד כמעט אבסולוטית בפוסט אפ וקליעות קרוב לסל. "אני לא שחקן של שלשות, ולעולם לא אהיה שחקן של שלשות, זה לא מגדיר את המשחק שלי" אמר ג'יימס וצדק – האפקטיביות שלו כל כך גבוהה מתחת לסל כפי שהראה גם בסיבוב הראשון מול דטרויט, סדרה בה רוב הנטל ההתקפי נפל על על קיירי אירווינג מבחינת כמות זריקות וממוצע נקודות.
פיתוח של משחק רחוק מהסל הוא כלי אפקטיבי להארכת הקריירה בעיקר בקרב גבוהים, מנגד אין ספק בכל זאת שהצוות המקצועי של הקאבס זיהה העונה את את ההצלחה של לברון מתחת לסלים מה שמשפיע על התוכנית ההתקפית של הקבוצה. כמה לברון יעיל מתחת לסל לעומת מקומות אחרים ניתן לראות על פי טבלת הזריקות שלו משתי העונות האחרונות:
מבחינה הגנתית אי אפשר להתלונן על ההגנה של קליבלנד שזינקה מהמקום ה-20 אשתקד במדד היעילות ההגנתית למקום ה-10 בעונה הרגילה. מצד שני כל צופה מהצד יכול לראות שהיכולת האתלטית של ג'יימס ירדה. זה משפיע עליו בעיקר בשמירה על גארדים נמוכים יותר, בחילופים, או בתדירות הפוחתת בה הוא משובץ לשמור על הגארד המוביל של היריבה. כמה זה קריטי לקאבס? מאוד. הקבוצה של טיירון לו פגיעה מאוד ביכולת ההגנתית של הקו האחורי, במדד היעילות ההגנתית פר שחקן של ESPN – קיירי אירווינג ממוקם במקום ה-82 ברשימה מבין הרכזים, ג'יי אר סמית' מדורג במקום ה-64 מבין הקלעים, או במילים אחרות בהרכבים התקפיים של קליבלנד, לברון צריך לקחת על עצמו יותר.
פיזיולוגית, לברון ג'יימס נמצא בידיים טובות: מייק מנצ'יאס, מאמן הכושר האישי הוותיק של לברון (שגם עזר לג'ורדן בעונת הקאמבק שלו בוושינגטון) עומד מאחורי אימוני הכושר, המשקולות, התזונה ותזמוני המנוחה של לברון שנועדים לשמר את הגוף שלו ככל הניתן, בנוסף להורדה הדרסטית במשקל שביצע לברון לפני מספר עונות. הניסיון לשמר את הגוף של לברון ובעיקר את הגב היא משימה לא פשוטה אחרי האירועים שצצו החל מ-2013 והטיפולים האנטי דלקתיים שעבר בשנים האחרונות. מבחינה מדעית הרבה יותר קל היום לכוון להישגים של שחקנים על אנושיים כמו קארל מאלון וקארים עבדול ג'אבר – מבחינת נתוני הפתיחה הפיזיים של לברון הוא יכול בהחלט לשמור על יציבות סטטיסטית בדומה אליהם.
ישנם מספר פרמטרים שמשחקים לידיים של ג'יימס, בראש ובראשונה הוא משחק בקבוצה משתפרת שסביר להניח שתשחק מול יריבות קלות יותר במזרח גם בשנים הקרובות, זה ישפיע על מספר המשחקים שהוא יצטרך כדי להגיע לגמר – בעיקר בפלייאוף אבל גם כדי להבטיח ביתיות במהלך העונה הרגילה. המשחקים עצמם צפויים להיות קלים יותר משמעותית, למרות הסיבוב השני הקל יחסית שמסתמן (על הנייר) לגולדן סטייט ולסאן אנטוניו, לקאבס מאזן מושלם מול ההוקס (כולל סוויפ בפלייאוף 2015) מאז שלברון הגיע. בגמר המזרח קשה לדמיין סנסציה. סביר שקליבלנד יצברו הרבה הופעות בגמר בשנים הקרובות, אבל עם מאזן של שתיים משש בקרבות על התואר, ומפגש אפשרי מול שתי קבוצות שמולן הוא כבר נושא מטען של הפסדים ברגעי האמת, הנטל התקשורתי והאישי על ג'יימס ילך ויגדל, במבט ההיסטורי גם הוא יודע שסדרות גדולות כמו שהוא נתן ב-2015 תמיד יהיו ברקע וכשהאבק יתפזר שלו יספרו בעיקר את הטבעות.
התוכנה FiveThirtyEight’s CARMELO משווה בין שחקנים דומים לאורך ההיסטוריה כדי לייצר מודל ניבוי עתידי של סטטיסטיקות עבור שחקנים פעילים, במדד הפלוס מינוס לברון צפוי ל"צנוח" ב-2 נקודות שלמות בעוד שתי עונות, שלוש נקודות בעוד חמש עונות (גיל 36). ההשפעה שלו על המשחק תלך ותדעך, זהו תהליך בלתי נמנע. כמו שג'יימס החליף את ברייאנט ב-2008 כשחקן הדומיננטי בליגה, קארי מחליף העונה את כוכב הקאבס. האם חלון ההזדמנויות של מספר 23 הולך ונסגר? כנראה שכן, אבל עדיין בקונפרנס נוח יחסית, עם מספרים שרוב שחקני הליגה לא מתקרבים אליהם, גם אם המלך מעבר לשיא הוא עדיין טוען רציני ללבוש שוב את הכתר בשנים הקרובות.
