המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, ניר חבצלת – טור-ניר, מידן בורוכוב, גדעון גלעד 'שחקני קצה' וערן סורוקה.
מחשבות על הלוטרי והקומביין?
גדעון גלעד: יש משהו יפה בזה שקאם בוזר כנראה (או לפחות אני מקווה) יגיע לממפיס. שחקן שתמיד היה סמל ליציבות ויגיע לקבוצה שעברה השנה המון וכל כך צריכה משהו בטוח. אני חושב גם שהנטס לא יתאכזבו כמו שאנשים חושבים. מאמין שישאר להם על הלוח את מיקל בראון ג'וניור שהוא שחקן מסקרן מאד.
ניר חבצלת: יוטה הופכת להיות אחת הקבוצות המעניינות במערב. הטרייד על JJJ בשילוב ההתפתחות הצפויה של קיונטה ג'ורג' והחזרה של קסלר יחד עם הבחירה השנייה בדראפט יכול להפוך את הקבוצה לאחת המהנות לצפייה. מנגד, אינדיאנה יצאה המאוכזבת הגדולה לאחר עונת טנקינג מופלאה, כשמנגד הקליפרס זכו וגם שם יכולה להיווצר קבוצה מעניינת מאוד בזכות הבחירה החמישית. ברוקלין קיבלה את הבחירה השישית, שבה צפוי להיבחר רכז. בשורה קצת פחות טובה לשרף, אבל עוד מוקדם להחליט.
בנוסף, מעניין לראות מה גולדן סטייט יעשו. יתכן והיא תבחר את אדאי מארה, הסנטר של מישיגן, ואחרי שנים שגולדן סטייט שיחקה בלי סנטר איכותי, אולי הוא השחקן שהיא צריכה.
מידן בורוכוב: המזל עבד שעות נוספות עבור הוויזארדס שמקבלת הזדמנות להגיע תחרותית מתמיד לעונה הבאה, רק שלא יגמרו כמו דאלאס העונה. הבחירה ה-1 יהיה מי שלא יהיה לא יהיה האופציה ה-1 בקבוצה של יאנג ודיוויס, וושינגטון מבינה את זה ולכן היא פתוחה להצעות על הבחירה.
שיקגו שיוצאת לדרך חדשה קיבלה את הבחירה 4. זה שווה לה המון. ממפיס מצאה שלל גדול בבחירה ה-3 כחלק מתהליך שיקום. הסיפור הגדול זה אובדן הבחירה של אינדיאנה, הקליפרס שאיבדו את הבחירה שלהם ל OKC, קיבלו סוכריה (52 אחוז שאינדי תהיה בטופ 4 ותשמור את הבחירה) הנטס עם הבחירה 6 בלבד צפויה לעונה רעה נוספת.
ליוטה עם הבחירה השניה נגמרו התירוצים.
אריק גנות: הנפילה של אינדיאנה מחוץ לטופ 4 והעברת הבחירה לקליפרס עשויה להתברר כאירוע יותר משמעותי ממה שנדמה. גם בגלל האכזבה לאינדיאנה, שאיבדה סיכוי לשחקן להביא כוכב ותתקשה יותר לחזור לצמרת, אבל בעיקר בגלל המשמעות לקליפרס.
לקליפרס יש כרגע את קוואי, ומסביבו קבוצה שאינה מספיק טובה להגיע לפלייאוף אפילו כשהוא בריא. השחקן השני הכי טוב שלה הוא גארלנד, שמעולם לא הצליח לשכנע שהוא כוכב רציני בפלייאוף. ומאת'ורין גם פוטנציאל מעניין אבל כנראה לא כוכב.
בבחירה החמישית אמור להיבחר עוד גארד, ודווקא האיכות שלה עשויה לדחוף את הקליפרס לכיוון בניה מחדש. עם קוואי בשנה אחרונה בחוזה ואכזבה בפלייאין, זו בחירה מתבקשת.
ערן סורוקה: וושינגטון ויוטה עשו את הטנקינג הכי מכוער בשנים האחרונות, ואז עשו טריידים על שלושה כוכבים וטרנים באמצע העונה – רק כדי לתת להם יחד 8 משחקים במדי קבוצתם החדשה. הזכייה של שתיהן במקומות הראשונים היא לא בדיוק המסר שה-NBA קיוותה להעביר, אבל לפחות תמנע עוד דיוני "הכל מכור" ותתן הצדקה לרפורמת הדראפט הקרובה. אינדיאנה איבדה את הבחירה שלה, אבל לא בטוח שהיתה יכולה להשיג סנטר יותר טוב מזובאץ על בחירה מספר 5. ממפיס היו צריכים קצת מזל טוב אחרי השנים האחרונות. סיבוב שני עם עמנואל שארפ ונועם יעקב בדראפט 2026? גיב מי ד'אט!
תחזיות למשחק 7?
ערן סורוקה: אין לי מושג, באמת. התנודתיות בין הקבוצות האלה, ממשחק למשחק, לפעמים מרבע לרבע, פשוט פסיכית. קליבלנד באה למשחק 6 עם המומנטום אבל ההרגשה היא שאחרי השחמט מרובה מובילי-הכדור של ביקרסטאף, עכשיו תורו של קני אטקינסון להגיב. לקאבס יש יותר ניסיון אבל במקרה של ג'יימס הארדן ודונובן מיצ'ל הוא גם יכול לשמש כמו שק אבנים על הגב. הארדן ישרוד עוד הדחה, אבל זה משחק לגאסי של מיצ'ל ואם הוא לא יתעלה בו, יכול להיות שזו הפעם האחרונה שאנחנו רואים את רביעיית הכוכבים הזו של הקאבס ביחד. לצערו יש מולו את שומר הפרימטר הכי מלהיב בליגה. חייבים לנחש? 99-104 פיסטונס.
גדעון גלעד: אני חושב שדטרויט יקחו. במשחק מכריע אני חושב שהשאלה נופלת על כמה אתה סומך על המנהיג שלך. בדטרויט אני סומך במאה אחוז על קייד. הוא יתן את המנהיגות שלו לא משנה מה. ואנחנו רואים שכשרובינסון כשיר ולא מפחד לזרוק – זה מקפיץ את התקרה של דטרויט. בקליבלנד לא ברור ממש מי המנהיג והאמת שאני לא ממש סומך על אף אחד מהטוענים לכתר. אנשים אוהבים לרדת על הארדן אבל כולם שם, כולל מיטשל והייתי אומר בעיקר מובלי, עם המון עליות וירידות לאורך כל הסדרה.
ניר חבצלת: דטרויט הצליחה להתגבר על הפשלה במשחק 6 והנחילה לקאבס הפסד בית ראשון בפלייאוף. דורן כנראה במשחק הטוב ביותר שלו בפלייאוף, כשמי שהיה האקס-פקטור הוא לא אחר מאשר פול ריד עם מהלכים נהדרים בשני צדי המגרש, כשהוא דוחק את סטיוארט מהרוטציה. הארדן בעוד משחק מזעזע, בו הוא מאבד יותר כדורים מסלי שדה וכעת, שתי הקבוצות נמצאות בלחץ. מצד אחד, דטרויט חוזרת הביתה ולא רוצה לאכזב את הקהל הביתי, מצד שני,לצמד הכוכבים יש מה להוכיח, אבל עכשיו הם עם הגב לקיר במשחק חוץ. יהיה משחק קשוח עם סקור נמוך, אבל בסופו של דבר לדטרויט יש את השחקן הבכיר ותעפיל לגמר המזרח.
מידן בורוכוב: דטרויט מראה המון אופי בפלייאוף הזה. אמש היא ניצחה משחק רביעי כשהיא בסיטואציה של – win or go home. זה לא מה שאתה מצפה מקבוצה צעירה, הטיעון של חוסר ניסיון לא עובד במקרה של הפיסטונס.
לעומת זאת קליבלנד בעטה בדלי בגיים 6. האם הארדן יכול לעשות את מה שעשה בגיים 5 ולהביא את קליבלנד בחזרה למעמד גמר המזרח לראשונה מ 2019? המפתח של קליבלנד זה לקבל משחק שיא של הארדן ודונובן מיטשל שחייב להסיר את הקופים מהגב ולהגיע לפלייאוף.
מהצד השני דטרויט עם הקהל הביתי ועם קנינגהם שצריך לקחת את המשחק לידיים. אין חוקים למשחק 7. אני מהמר על דטרויט.
אריק גנות: כעיקרון זה פתוח ושקול לגמרי. שתי הקבוצות ניצחו אחת את השניה שלוש פעמים בשבוע וחצי. אצל שתיהן קשה לראות יתרון מובהק. ובכל זאת, יש כמה סיבות למה דטרויט הולכים לקחת. קודם כל, הביתיות. נכון, היא לא חשובה כמו בעבר, אבל קליבלנד הצליח לסחוט ניצחון חוץ אחד בכל הפלייאוף הזה, והמגרש של דטרויט ביתי. דטרויט גם קבוצה טובה יותר, ראינו את זה בעונה הרגילה, ואחרי משחק טוב של דורן אפשר לקוות שהוא יתגבר על הקשיים ויחזור להיות אותו שחקן.
ואולי הכי חשוב, לקליבלנד יש רקורד לוזרי מדי. גם ההפסד הבוקר, גם כל עשר השנים האחרונות של הארדן.
תחזית לגמר המערב?
אריק גנות: זו אמורה להיות סדרה מטורפת. שתי הקבוצות עם המאזן הכי טוב בעונה הרגילה, שתיהן אחרי פלייאוף מצוין. אחת מהן אלופה, השניה קבוצה צעירה שפרצה קדימה בצתורה שמזכירה את… אוקלהומה סיטי. 2012.
יש סיבות טובות לחשוב שהת'אנדר יקחו. הם האלופים. הם לא הפסידו עדיין בפלייאוף. יש להם הגנה היסטורית, ספסל בלתי נגמר, ואת השחקן הטוב בליגה, די בקונצנזוס. גם ג'יילן וויליאמס אמור לחזור. אבל הספרס הצליחו לנצח אותם 4-1 בעונה הרגילה, מתבגרים במהירות לנגד עינינו, ובנויים מצוין לעצור את ההתקפה של אוקייסי שמתבססת על חדירות לסל.
הסדרה הזו תיכנס לפנתיאון, תגיע למשחק 7, ובו הת'אנדר ינצחו במבוא ליריבות של עשור.
ערן סורוקה: מאז ההמתנה הצפויה לגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד בחצי השני של העשור הקודם לא ציפינו כל כך לסדרת פלייאוף. שתי הקבוצות האלה שונאות אחת את השנייה עוד לפני שנפגשו בפלייאוף פעם אחת. בחצי גמר הגביע הת'נדר נראו כמו טיל דרדל'ה כשהוא פוגש בפעם הראשונה כיפת ברזל. זה המשיך לדומיננטיות עונה רגילה יוצאת דופן. וומבי נגד צ'ט בקרב ה"מה זה היה?!". שיי נגד קאסל. ג'יילן וויליאמס אמר שהוא בריא וזה יהיה קריטי לת'נדר; בלעדיו אני לא בטוח שהם עוברים את הספרס. גם איתו. אפשר כבר להתחיל? ת'נדר ב-9 משחקים, תודה.
גדעון גלעד: אנחנו הולכים לקבל את גמר המערב הכי מעניין של העשור הנוכחי אם לא המילניום. בינתיים המבחנים של הספרס יותר מאתגרים משל אוקלהומה ולכן היא מגיעה קצת יותר מחושלת. עם זאת, אני לא בטוח שזה יעזור מול אוקלהומה שיש לה דם של אלופים. Okc יכולים לשחק עם צ'אט כסטרץ' 5 ולהרחיק את וומבי מהסל. הרטנשטיין הוא גם לא חסרון ויודע לזוז מעולה ולרווח למרות שהוא לא קולע מ-3. כמובן שוומבי זה וומבי וכל עוד הוא נשאר בריא הספרס יתנו פייט. הארפר הוא האקס פקטור שיכול לזעזע את המערכת. בכל זאת 4-3 לאוקלהומה.
ניר חבצלת: אוקלהומה סיטי באה אחרי שני סיבובים קלים יחסית, אלא שהפעם תחכה להם היריבה הקשה ביותר שלהם לאורך העונה וזו שכבר ניצחה אותה יותר מפעם אחת. וומבי, שמראה בגרות יוצאת דופן בפלייאוף הזה, בשילוב פוקס, ואסל וקאסל שנותנים פלייאוף נהדר והארפר עם תצוגות גדולות מהספסל יקשו מאוד על הת'אנדר. הת'אנדר מתקשים מול קבוצה עם 2-3 מובילי כדור בכל רגע נתון וזה בדיוק מה שיש לספרס, אבל העומק הבלתי נגמר שלהם יחד עם העובדה שיתכן מאוד שג'יילן וויליאמס יחזור והשיפור של מיטשל, יתן להם את היתרון בסדרה. ההימור שלי – 4:2 לאוקלהומה סיטי.
מידן בורוכוב: הקבוצות הטובות בליגה יפגשו לגמר המערב. בעונה הסדירה לספרס היה את המספר של OKC. הם הצליחו להתמודד בצורה טובה מול אוקלהומה ולאותת לה שהיא לא תיקח את האליפות בקלות.
2 הקבוצות טובות ב 2 צידי המגרש. וומבי מול הולמגרן צפוי להיות מאצ אפ חשוב. שג״א שניה מעט פושר מול הלייקרס יהיה חייב להעלות הילוך בגמר. יחסית לקבוצה פחות מנוסה הספרס הצליחו בעזרת כשרון. כשמיניסוטה הייתה אגרסיבית זה הוציא אותם מהשלווה. גם הספסלים עמוקים ובגזרת המאמן יש מאמנים שיודעים להגיב מצויין לסיטואציות.
יש סיכוי סביר שהסדרה תגיע לפחות ל-6 משחקים. OKC תנסה להגיע לגמר שני רצוף וכנראה תצליח.
סיכום סיבוב שני במזרח
מידן בורוכוב: הניקס פירקה את פילדלפיה ללא תנאי בסדרה שהייתה מאוד חד צדדית ומאכזבת. פילדלפיה אחרי המון אופי וניצחון בגיים 7 בחוץ על בוסטון פשוט לא הגיעה לסדרה. ציפתי לסדרה קצת יותר מותחת אבל זה ממש לא היה המקרה. להוציא משחק 2 שהיה תחרותי ואיכותי הניקס המשיכה במסע שלה עם ניצחון 6 ברציפות. ניו יורק הרוויחה ימי מנוחה מה שיכול לעזור לה בגיים 1 של גמר המזרח. ההשלכות של הסוויפ עבור פילידלפיה כשאמביד רמז על סיום הפרוסס, דריל מורי שילם את המחיר ופילידלפיה תעבור קיץ סוער.
אריק גנות: במילה אחת – אכזבה. פילדלפיה הדהימו את עולם הכדורסל כשחזרו מ-3-1 לניצחון על הסלטיקס, אמביד נראה כמו מישהו שלמרות הקשיים הפיזיים הברורים עדיין יכול לשחק ברמת אולסטאר. מקסי נראה כמו אול NBA ברור, ואדג'קומב כמו הדבר הגדול הבא.
כל זה נמחק בארבעה משחקים. מקסי לא הצליח לקלוע מבחוץ, אדג'קומב עוד פחות, אמביד נראה נכה ואומלל ועם כל הכבוד, יש גבול למה שאוברה יכול לעשות. הניקס נראו סופר חדים, טאונס כמנהל משחק פירק את ההגנה של פילי, ברונסון היה בשיא היעילות שלו וברידג'ס התאושש נהדר מסיבוב ראשון מאכזב.
הניקס נראים כמו קונטנדרים אמיתיים, ויהיו פייבוריטים חזקים מול מי שתעלה מולם.
ערן סורוקה: האוהדים של הניקס לא מבינים מה כל הטוב הזה נפל עליהם. מילא שיא מועדון של שבעה ניצחונות פלייאוף רצופים, אבל הם רגילים לכדורסל גריטי של הגנות. ממתי הם קולעים 25 שלשות במשחק? ממתי הם מניעים כדור כמו גולדן סטייט 2015? מתי רוחו של ניקולה יוקיץ' נכנסה בקרל אנתוני טאונס? עצוב לי קצת על ג'ואל אמביד, שמשחק הפלייאוף הכי משמעותי שלו בשנים האחרונות, ואולי בכלל, גם ייזכר כניצחון האחרון שלו העונה. בסדרה הזו הם היו מינוס 57 ב-88 הדקות שלו על הפרקט, כשהוא מתקשה לעמוד בקצב. אם לא נראה גמר ראשון בגארדן מאז 1999 מאוד אופתע.
גדעון גלעד: אסכם את הסדרה בין הניקס לפילי – זה שמיקל ברידג'ס התחיל לקלוע – זה מעולה אבל זה לא הסיבה שהניקס התחילו לדרוס יריבות בפלייאוף הזה. הסיבה העיקרית היא טאונס. טאונס שדרג את היכולות שלו. נכון שהוא עדיין לא פגש ממש יריבים ראויים בצבע אבל המשחק שלו הרבה יותר דינאמי. בעבר טאונס היה הכתובת האחרונה בהרבה בהתקפות. בפלייאוף הזה הוא ממש למד להיות חלק מהשתף. אני פחות מתלהב מיכולת המסירה שלו אבל בדברים הקטנים הוא מאד השתפר. החסימות שלו הרבה יותר מתוזמנות וההנדאופים הקטנים התשכללו. שחקן יותר שלם שעושה את הניקס קבוצה יותר שלמה.
ניר חבצלת: פילי הגיעה גמורה אחרי הסדרה הקשה מול הסלטיקס ופשוט לא מצאו פתרונות לטאונס, ברונסון וברידג'ס. אדג'קומב ומקסי הראו שיהיה על מי לסמוך עוד שנים קדימה, אבל השאלה הגדולה תהיה סביב אמביד, האם הוא אי פעם יהיה מסוגל להישאר בריא.
ניו יורק מצאה את הנוסחה במהלך הסדרה מול אטלנטה ונשארה בדיוק עם אותה תכנית משחק, והדבר הזה השתלם לה בענק. טאונס המשיך להיות ה"פוינט סנטר" ולמרות היעדרותו של אנונובי, ברידג'ס היה זה שנכנס לעניינים אחרי סדרה לא טובה מול אטלנטה וברונסון המשיך בכושר הנהדר שלו. בכנות, הייתי בטוח שפילדלפיה תיקח משחק אחד בבית לפחות, אבל הניקס פשוט בכושר נהדר.
סיכום סיבוב שני במערב
ניר חבצלת: אוקלהומה סיטי וסן אנטוניו ממשיכות להוכיח לנו למה הן הקבוצות הטובות ביותר במערב, וכנראה גם בליגה כולה. שתיהן מציגות עומק בלתי נגמר עם מגוון כלי נשק בשני צדי המגרש. הלייקרס ניסו להישאר צמודים ולפרקים גם הצליחו, כשגרמו לשיי להיראות פחות טוב בסטנדרטים שלו, אבל בין אם זה מיצ'ל, מקיין או צ'ט, בכל פעם היה מישהו אחר שלקח את המושכות.
במינסוטה, הם הצליחו להקשות על הספרס וגם גרמו לוומבי לצאת משלוותו, אבל ההגנה הקשוחה של סן אנטוניו בשילוב קליעה נהדרת של הגארדים של הספרס היו פשוט יותר מדי עבור הוולבס. כשאנט ב-100% ורנדל בסדרה רעה, לא היה סיכוי מול ה"רוצחים" מטקסס.
מידן בורוכוב: אוקלהומה מול הלייקרס לא היה כוחות. בטח כשהלייקרס משחקת ללא לוקה. אג׳יי מיטשל סיפק סדרה מצויינת, מצד השני לברון לא נגמר בגיל 41. הלייקרס הייתה תחרותית בסדרה, לפחות למשך 3 רבעים בכל משחק אבל העומק של OKC הכריע.
מיניסוטה בהרכב חסר הוציאה את המקסימום בסדרה הזו. היא רשמה 2 ניצחנות ומצד שני 3 משחקים הסתיימו בבלואאוט מהדד. העומק של הספרס עשה את ההבדל.
הליגה הייתה רחמנית על וומבי שלא הורחק מעבר למשחק 4 לאחר המרפק לנאז ריד. מה גם שמאמן הספרס התייחס לכך ואמר שהצוות המקצועי הנחה את וומבי להגיב בחזרה. כנראה המורשת של ברוס בואן.
אריק גנות: הת'אנדר מול הלייקרס זה פשוט לא כוחות. בלי לוקה, עם ריבס מוגבל ולברון גריאטרי, הלייקרס היו צריכים התעלות של שחקני המשנה – שלא קרתה. הם עשו עבודה מאוד יפה על שג"א, ואפילו הצליחו לקטוע את רצף 20 הנק' שלו, אבל זה איפשר ליתר הת'אנדר מבטים נוחים, והבליט במיוחד את אג'אי מיטשל, שנראה כמו אולסטיאר לגיטימי.
הספרס התקשו מול מינסוטה, בוודאי במשחקים הראשונים, אבל הם הראו את היכולת של אלופות גדולות לתת קווצ'ים הגנתיים שפשוט לא מאפשרים ליריבה לקלוע סל. הארפר וקאסל ממשיכים לקלוע מבחוץ, וכשזה עובד כל המשחק נפתח לספרס. הם נראים כמו יריבה שקולה לת'אנדר, שזה המון.
ערן סורוקה: דמיינו לעצמכם מסעדת בשרים מזרחית טובה. בתור התחלה ממלאים לך את השולחן בסלטים וכל טוב, ואז הם נגמרים, ובזמן שמכינים לך את הסטייק או השישליק, אתה נשאר עם ערימה של פיתות ומה שנשאר מהחומוס פטריות, ומנגב ככה בעדינות שלא תתמלא יותר מדי. אז הסיבוב השני היה הפיתות. הלייקרס בלי לוקה נתנו פייט מכובד וטואטאו בראש מורם. הוולבס הכניסו קצת מתח, אנתוני אדוורדס לא בריא עדיין היה יותר טוב מכלום וההרחקה של וומבי יצקה קצת ג'וס שנגמר די מהר. הסיבוב הראשון היה מרשים, השני פחות, אבל עכשיו, הו עכשיו, מגיעה המנה העיקרית.
גדעון גלעד: אוקלהומה סיטי עשתה פשוט אוקלהומה סיטי. יש לה כבר סיסטם שמאוד מזכיר את ההיט ויודע לשלב שחקנים במערכת בצורה מעולה. מיטשל הוא כמובן התגלית אבל גם מקיין נותן אחלה פלייאוף. בצד השני הלייקרס עשו לייקרס ולמרות מאמץ ראוי, פשוט לא הצליחו לשמור על הצבע כצפוי ונכנעו בסופו של דבר לפאסט ברייקים הקטלניים של הת'אנדר. עכשיו נותר ללייקרס ולעולם לחכות ולראות מה לברון יחליט להמשך דרכו.
