המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, מידן בורוכוב, אור עמית, גבריאל היידו מספורט 5 ועידן לוצקי מ'עושים NBA'
הספרס עדיין בתמונת הפלייאוף למרות הפציעות, ונתבשרנו שאולי וומבי חוזר השבוע. אז אולי הסגל מסביבו כן טוב? וכמה שאר הקבוצות צריכות לחשוש?
אור עמית: הספרס בנו קבוצה לא רעה בכלל. שמונה שחקנים בממוצעי דאבל פיגרס (למרות שהמספר קצת מזייף כי חוץ מוומבי גם פוקס, קאסל והארפר החמיצו כמעט חצי מהמשחקים) כחלק מרוטציה של איזה 12 שחקני NBA סולידיים. יש עומק, יש רגליים צעירות ויש לא מעט האסל מצד כל המעורבים. מצד שני, למרות נצחונות על יוסטון (עם וומבי) ובדנבר (בהרכב פצוע) הם עדיין לא מספיק מוכחים מול קבוצות פלייאוף טובות. האם הם קונטנדרים כבר עכשיו? לא, אבל הופעה מכובדת בסיבוב הראשון ואולי אפילו לעבור סיבוב אחד (אולי מול הלייקרס שהפסידו להם בגביע?) זו אופציה סבירה.
עידן לוצקי: אמנם וומבי היה החסרון המשמעותי של הספרס, אבל חשוב לזכור גם את החסרון בשחקן הנוסף שלהם שזכה בתואר רוקי העונה, סטפון קאסל, שחזר השבוע מפציעה והמשיך באותה יכולת מפוצצת שהציג בתחילת העונה. לספרס אכן יש סגל מעולה, ובעיקר מאוזן התקפית-הגנתית וגם מבחינת ותק מול צעירים, שטרם זכינו לראות אותו במלואו העונה. היריבות שלהם בהחלט יצטרכו לחשוש – אבל יותר ממה שיגיע בשנים הבאות, כשיצברו ניסיון. העונה הם בעיקר ישמשו משוכה גבוהה ועיקשת ליריבות בצמרת המערב.
אריק גנות: הספרס לא סתם עדיין בתמונת הפלייאוף, הם מחזיקים במאזן החמישי בטיבו בליגו ורחוקים משחק אחד מקבוצות מצוינות כמו הנאגטס והרוקטס. כל זה למרות כמה פציעות משמעותיות – מעבר לוומבי, פוקס וקאסל, שהם שני השחקנים הכי חשובים בקבוצה חוץ ממנו, החמיצו שליש מהמשחקים העונה כ"א, כמו גם שחקני רוטציה חשובים כמו קורנט והארפר.
הספרס קבוצה טובה, אבל כנראה לא מאוד טובה גם בהרכב מלא. היא אמורה להגיע לפלייאוף העונה, אבל תתקשה לעבור סיבוב במערב החזק. עם שלושה שחקנים מצוינים בחוזי רוקי, העתיד נראה מאוד מבטיח, והם יצטרכו להחליט אם להמר עליו או לנסות להתחזק בטרייד ולהיות קונטנדרים כבר העונה.
מידן בורוכוב: הסגל של הספרס טוב מאוד. אין הרבה קבוצות עם 8 שחקנים בממוצע דו ספרתי. הסגל מאוזן, שילוב טוב בין ותיקים לצעירים. קבוצה אתלטית. הארפר מסתמן כרוקי אמין. ואסל וקאסל טובים מאוד. ד׳ארון פוקס הצליח בקינגס באופן יחסי והוא קצת לא מוערך במיוחד. האריסון בארנס קשיש אבל סוגר פינה. עם כל הכבוד לוומבי, עד שלא יצליח להוכיח שהוא מסוגל לשחק יותר מ 60 משחקים בעונה,העתיד המזהיר שלו ושל הספרס מעט מעורפל.
שאר הקבוצות (דנבר, לייקרס ויוסטון) לא צריכות ממש לחשוש בגלל שהספרס צעירים וזה יהיה בעוכריהם בפלייאוף. בעוד שנתיים צריך לחשוש מאוד.
גבריאל היידו: A BLESSING IN DISGUISE
כך אפשר להגדיר את הפציעה של וומבניאמה. פתיחת העונה העוצמתית של וומבי גרמה לאנשים רבים לחשוש שהתלות בו תהיה אבסולוטית ושבלעדיו הקבוצה לא תהיה שווה הרבה. אז מה שהפציעה עשתה זה לגרום לכולם להפנים שחייבים תרומה קבוצתית. זה גרם לכך שהאריסון בארנס הבין שהוא חייב להיות המנהיג הוטרן שנותן דוגמא אישית, לד'אארון פוקס שהתחיל באיחור את העונה, לקחת עליו את עול הקליעה ברגעי ההכרעה, לשני הרכזים והצעירים והמוכשרים סטפון קאסל ודילן הארפר לחדור לסל בכל הזדמנות. המאמן עשה בעצמו קפיצה גדולה ועזר לבנות יחידה מגובשת שעולה מהספסל ומנצחת משחקים. הניצחון על הלייקרס בחוץ בגביע הנבא הציג את מלוא הפוטנציאל של הקבוצה, וזו קבוצה שתעשה צרות לכולם כבר החל מהעונה.
הסלטיקס נמצאים בצמרת המזרח אחרי נצחונות על הניקס, פיסטונס, קאבס, לייקרס וראפטורס. יכול להמשיך ככה בהמשך העונה? איך משפיע על התדמית של ג'יילן בראון?
גבריאל היידו: בוסטון היא קבוצה שלא כיף לשחק מולה- הקצב נמוך, כמות השלשות אסטרונומי, ויש שם חבורה שלא מוותרת על אף משחק או פוזשן. מאזולה הוא מאמן פסיכופת שגורם לכולם להתאמץ אקסטרה, אם זה ג'יילן בראון בעונת שיא מקצועית ומנהיגותית, ואם זה חבורת השמות הלא מרשימה שהפכו להיות אובר אצ'יברים שמשחקים כמו כלבים משוגעים בהגנה (ג'ורדן וולש, ג'וש מיינוט, נמייאס קייטה). כאוהד הסלטיקס אני לא מתרגש מידי מניצחון על צמרת המזרח כי כל האזור חלש מאוד, ותמיד ניתן לקבל תזכורת לכך שגם הסלטיקס פגומים עדיין, עם הפסד מאכזב למילווקי. בסופו של דבר הסלטיקס יעשו פלייאוף, ורק אם ג'ייסון טייטום יחזור השנה הם יצליחו לעבור יותר משלב אחד. בראון בכל מקרה כבר שיפר את המוניטין שלו וזה משהו לא קטן בכלל עבור מישהו שכבר זכה בתואר המצטיין של סדרת הגמר
אור עמית: בפודקאסט השבוע היה לי רגע של Fuck I’m Old כשנתתי רפרנס מהסדרה 'חברים' והסתבר לי שדניאלה – האורחת בשידור – לא ראתה אותה מעולם. בכל מקרה הנה הרפרנס.
הסלטיקס הם חלק מאותה קבוצה של 'הם ממש חזקים, או חלשים באותה המידה'. המאזן שלהם ממש טוב בחסות העובדה שהם קולעים הכי הרבה שלשות בליגה, ושומרים על הכדור ממש טוב אבל יש להם חולשות הגנתיות משמעותיות (בין היתר מדורגים 29 בריבאונד הגנה) ויהיה קשה להתקדם ככה בפלייאוף. ג'יילן בראון אחלה, אולסטאר ראוי, אבל אני עדיין לא חושב מדובר בשחקן שיכול לסחוב לבדו קבוצה לגמר או אפילו לגמר אזורי.
עידן לוצקי: הסלטיקס נמצאים בכושר נהדר, ועם כמה ניצחונות מאוד נאים. עומק הסגל שלהם מוכיח את עצמו. הכי מרשימים אותי ג'ורדן וולש שהופך למכונת הגנה משומנת ופייטון פריצ'רד, שלקח את ההזדמנות ומנצל את הדקות שהתפנו ברוטציה לתרומה התקפית מרשימה. האם זה יכול להימשך? כשיש לך שחקני על מנוסים ואלופים כמו דירק וויט שאני פשוט מאוהב בכדורסל שלו וג'יילן בראון – הסלטיקס לא הולכים לעצור, בטח במזרח מעורער. בנוגע לבראון, העונה הנוכחית משפיעה לטובה על תדמיתו. הוא נראה שקט יותר, יעיל יותר, ונראה שדווקא האחריות גורמת לו להרגיש יותר בנוח במשחק. נזכיר, בכל זאת מדובר ב-EAST MVP ו-FINALS MVP, וההופעות שלו מחזקות את מעמדו בליגה.
אריק גנות: אחרי שאיבדה את הקו הקדמי שלה בקיץ, הקבוצה הנוכחית של בוסטון בנויה על מצוינות התקפית. הם רביעיים בליגה בדירוג התקפי, ועושים את זה על ידי התמקדות קיצונית בשלשות, שאותם הם קולעים יחסית ביעילות.
כשמסתכלים על מי קולע שם שלשות, רואים ששלושת הכוכבים – בראון, ווייט ופריצ'רד – דווקא מתקשים יחסית העונה, אבל שחקני המשנה -סיימונס, וולש, מיינוט, האוזר – קולעים בטירוף. לא בטוח שזה יוכל להמשיך, וסביר שנראה בהמשך רגרסיה של הקבוצה לאזורי הפליי אין.
בראון נתפס ככוכב רציני אחרי שזכה ב-FMVP ב-2024, אבל קרנו ירדה אחרי ההדחה בפלייאוף. העונה מוכיחה שלא בצדק – הוא שחקן טופ 15, בקלות.
מידן בורוכוב: כל הכבוד לבוסטון ובעיקר למאזולה, נראה שעם או בלי טייטום לבוסטון יש שיטת משחק. כשהשלשות צוללות פנימה הם מפרקים בקלות. האם זה יכול להמשיך? לדעתי כן. בעיקר בגלל שבוסטון צוברת מומנטום ככל שהעונה מתקדמת (פתחו את העונה עם 3 הפסדים). המזרח רך יותר מהצפוי עם קבוצות שמפתיעות לטוב ולרע. ג׳יילן בראון לא צריך להוכיח כלום, הוא שחקן ברמה גבוהה מאוד לא צריך להיות בצילו של טייטום. צמד שחקנים מעולים שטיפה דורכים אחד לשני על הרגליים.
בהנחה שטיייטום חוזר על 80 אחוז יכולת מלפני הפציעה. לא מן הנמנע שבראון צריך להיות מס 1 וטייטום בתפקיד הווינג-מן. הכשרון שם, פשוט היה נוח לראות את טייטום כפרנצייז פלייר.
קליבלנד לא ממש מספקים את הסחורה בואכה מתחרים על תואר אכזבת העונה. סיבות והאם הגיע הזמן לפאניקה?
מידן בורוכוב: אני לא יודע מאיפה להתחיל. קליבלנד הייתה צריכה לשלוט במזרח ביד רמה לאחר הפציעה של האליברטון וטייטום. בעונה שעברה הם סיפקו עונה רגילה משובחת ופלייאוף נוראי (פציעות וכו לא ממש תירוץ) יש לקבוצה את כל הנתונים להצליח, התקפית והגנתית הם בנויים טוב. חמישייה רצחנית וספסל אמין. משהו רע עובר על קליבלנד וזה התחיל מסוף העונה הקודמת. הייתי מצפה מאטקינסון שימצא פתרון אבל אני בהחלט חושב שיש מקום לדאגה. בעונה הקודמת לקליבלנד היו 3 רצפים של 12 ניצחנות ומעלה (16, 15 ו-12) אם הם יצליחו לספק רצף של ניצחנות ולעלות לדרך חדשה אז יש סיבה לאופטימיות. בכל תרחיש של מקום 5-7. קובי אלטמן צריך לשבור את הראש.
גבריאל היידו: בשלב הזה בעונה שעברה קליבלנד עמדה על מאזן של 4:21 שכלל את פתיחת העונה הטובה בתולדות המועדון עם 0:15. השנה המאזן עומד על 11:14 ומקום בפלייאין- להגיד שקליבלנד שסומנה בקיץ כמועמדת למקום 1-2 במזרח היא אכזבת העונה זה אנדרסטייטמנט. חוץ מדונובן מיטשל אין אף אחד שיכול להרים את הראש, יש כאן דעיכה מוחלטת של כולם ולדעתי זה מתחיל מהראש- קני אטקינסון נבחר למאמן העונה שעברה אבל הכישלון המוחלט בפלייאוף הזכיר שגם בתחנה הקודמת כמאמן ראשי, אחרי שהקבוצה מגיעה לשיא ולא ממצה אותו מגיעה דעיכה. המועדון חייב טרייד, גארלנד ומיטשל יחד ואוון מובלי וג'ארט אלן סיחד לא יעבדו טוב כצוות- הייתי מוותר על גארד וגבוה ומנסה לבנות משהו שונה
אור עמית: כמה זמן אנחנו מדברים על העובדה שקליבלנד היא שלם שקטן מסך חלקיו? זה אמור להתכנס מתישהו לעונה פחות מוצלחת. גארלנד פתח פצוע ועדיין לא חזר לעצמו, ג'ארט אלן נבחר לאולסטאר לפני חמש עונות, ומאז הוא מתקדם בעיקר הצידה ובהתחשב בעובדה ששני השחקנים האלו היו אמורים להיות האופציות המתבקשות לטרייד קליבלנד נמצאים במצב שויתור עליהם כרגע הוא מכירה במחיר נמוך. בשנים האחרונות עיקר העבודה של הפרונט אופיס הייתה בחיזוק הסגל סביב ארבעת הכוכבים, הזמן לחשוב מחדש על המבנה הזה היה כבר לפני שנתיים, אבל כל עוד דונובן מיטשל משחק ברמה הזו, עדיף מאוחר.
עידן לוצקי: פאניקה? לא – כי מה שחשוב בסוף זה הפוסט-סיזן ובמזרח חלש אין מה להילחץ מוקדם. זה בטח עדיף להם מהניסיון שחוו כמובילת המזרח שמתרסקת לאחר מכן בפלייאוף. אז לפחות עכשיו יש להם נורות אזהרה מוקדמות – שאותן הן ינסו לכבות במהלך העונה. 2 הנורות המרכזיות הן העזרה שנדרשת מסביב לדונובן מיצ'ל שלא מצליח, לדעתי, להביא את עצמו לידי ביטוי כמצופה – ובעיקר לפתור את בעיית ג'ארט אלן. שיחות על טרייד עליו כבר רצות עוד מהעונה שעברה ונראה שעכשיו הגיע הזמן להוציא אותן לפועל לפני שהערך שלו ימשיך לרדת – ואולי באמת להשיג את העזרה הנדרשת בכנפיים ובפוסט, שגם קצת תשחרר אוויר לאוון מובלי.
אריק גנות: כנראה שהקשיים המרכזיים של הקאבס נובעים מפציעות – סטרוס לא שיחק העונה, גארלנד לא היה כשיר גם כששיחק, וגם אלן ומריל החמיצו פרקי זמן משמעותיים. גם הלו"ז לא קל.
אבל אפשר גם לשאול למה הציפיות היו גבוהות מלכתחילה. בעונה שעברה קליבלנד הפתיעה את כולם כשהצליחה לסיים במקום הראשון במזרח למרות סגל שנחשב פחות טוב מזה של יריבותיה, וכשלה בפלייאוף – גם בגלל פציעות, אבל לא רק. אולי דווקא העונה הקודמת היתה אאוטלייר והקבוצה לא באמת כזו טובה?
השאלה להמשך היא לאן רוצים להגיע. הקבוצה הנוכחית לא מועמדת לאליפות. אם הם רוצים להיות, הם צריכים לעשות מהלך גדול אחד או יותר.
ה-15 בדצמבר מגיע, מה שנחשב כתחילת עונת הטריידים. מי הקבוצות שחייבות לעשות טרייד עכשיו?
אריק גנות: הקבוצה שחייבת להיות לחוצה על טרייד היא מילווקי. כרגע עוד אפשר לקבל נכסים רציניים על יאניס. אם הוא לא עובר לפני הטרייד דדליין, הסיכויים שלהם לעשות משהו העונה קלושים, והסיכויים לקבל עליו תמורה הולמת בעונה הבאה, האחרונה בחוזה שלו קלושים עוד יותר. לאור מצב בחירות הדראפט שלה, איבוד של יאניס משאיר את הבאקס בלי שום מסלול ריאלי לחיזוק שנים קדימה.
פחות דחוף, אבל גם דאלאס צריכה לתפוס כיוון. אולי מישהו שם עדיין מאמין שתהיה לו קבוצה טובה כשקיירי יחזור מהפציעה, אבל אם לא – דיוויס יכול להיות במצב דומה ליאניס, ולא ברור שניתן יהיה לקבל עליו משהו רציני בעונה הבאה.
מידן בורוכוב: הלייקרס וגולדן סטיייט.
הלייקרס העסק עובד אבל לא מספיק. הסטירה המצלצלת שקיבלו מהספרס בחצי גמר המערב של גביע הליגה חשף את כל החולשות של הקבוצה. הלייקרס רחוקה טרייד אחד מלשפר עמדות, יש דיבור על וויגנס תמורת הצ׳ימורה (דרך קבוצה שלישית בטרייד, ממפיס ומוראנט לדוגמא)
גולדן סטייט לאן? העניין עם קומינגה מיצה את עצמו סטף, באטלר, גרין והרופורד קשישים. פליי-אין זאת לא המטרה של גולדן סטייט שיוצאת לריקוד אחרון בהחלט. יכול להיות שצריך ללכת אול אין על יאניס כמי שיושיע את המועדון ויהיה נושא הלפיד אחרי קארי (בדומה ללוקה בלייקרס)
גבריאל היידו: קליבלנד- בדגש על גארלנד ואלן
הקליפרס- כי בחירת הדראפט שלהם עוברת לאוקלהומה אז לפחות לנסות להשתחל לפלייאוף
דטרויט- כי בצורה הנוכחית של הסגל, האפסייד לא מספיק גבוה, טוביאס האריס ואייבי יכולים להביא מישהו טוב יותר
יוטה- FREE MARKANEN
ניו אולינס- FERR TREY MURPHY
אור עמית: יש שלוש קבוצות שנמצאות בסיטואציה דומה: לשארלוט, ממפיס ואטלנטה יש גארדים עם פוטנציאל אולסטאר\אול NBA על הנייר, אבל שלא מצליחים להפוך את הכישרון הזה לנצחונות. הפרטים משתנים בין מקרה למקרה, אבל שלוש הקבוצות האלו צריכות להגיע להחלטה לגבי הכיוון שאליו הן רוצות ללכת. קבוצה אחרת שצריכה להחליט לגבי הכיוון שלה היא דאלאס – האם בונים מחדש סביב פלאג או שנותנים סיכוי לקונספט הזה עם דיוויס וקיירי אם וכאשר יחזור והקבוצה האחרונה היא הבאקס שצריכה להבין מה אפשר לעשות עם יאניס. אגב, זוכרים שדאלאס הציעו למילווקי את לוקה על יאניס והבאקס סירבו? מעניין אם הם מתחרטים על זה.
עידן לוצקי: קודם כל, כנראה שמילווקי – כי כל הסימנים מראים שיאניס בדרך החוצה. אבל אם מילווקי תעשה את הטרייד הזה לבניה מחדש, יש את אלה שרוצות לנצח כאן ועכשיו – וכולן מועמדות לגריק פריק: בעיקר הניקס, מיאמי ואטלנטה. כשיש לך כזה חיזוק משמעותי שבדרך לצאת לשוק, נראה לי שהשוק ינוע סביבו וסביב ההחלטה שלו. לא הייתי פוסל שגם אורלנדו תכנס למירוץ אחריו, אחרי שבינתיים התחילה את העונה בצורה מאכזבת ומדשדשת, אולי אפילו בצעד אמיץ שישלח את פאולו באנקרו הצעיר יותר ועם חוזה מובטח ועם כמה תוספות – בתמורה ליאניס שיוכל להיות שם מוקף בקלעים.
וומבי חוזר, ג'יילן וויליאמס חזר יש שאמרו לפני הזמן. מצד שני עוד קצת היעדרויות והרבה שחקנים ראויים כנראה כבר לא יהיו כשירים לתארים כמו השניים האלה, יאניס אדטוקומבו ואחרים. ושוב נשאל האם חוק ה-65 עדיין ראוי או שצריך להשתנות?
עידן לוצקי: זה צריך להשתנות, והפתרון אולי יקשה על הסיכויים של דני להשתלב בחמישיה השלישית של העונה, אבל להיסטוריונים והסקרנים שיסתכלו בעוד 20 שנים אחורה על העונה הנוכחית – זה ייתן תמונה מדויקת יותר. הייתי מציע 2 שינויים: הראשון – להוריד את מינימום המשחקים ל-62, שזה אומר ששחקן נהיה כשיר לתואר אישי ברגע ששיחק לפחות 75% מהמשחקים. הדבר השני שהייתי עושה הוא מוריד עוד יותר את הדרישה לתואר של חמישיות העונה – ל-58 משחקים (מעל 70%) , כדי שאפשר יהיה להציג תמונה יותר מדויקת של מי היו 15 השחקנים הטובים בליגה. ככה תינתן האפשרות לשחקנים שאולי פספסו הזדמנות ל-MVP עדיין להיות מוזכרים ככוכבי העונה.
אריק גנות: חוק ה-65 נחקק תחת ההנחה שלואד מנג'מנט הוא איזה פינוק שהשחקנים לוקחים לעצמם, למרות שהם כשירים בסך הכל. ההנחה היתה שנראה את השחקנים הטובים משחקים יותר כתוצאה ממנו. מה שראינו בפועל זה הרבה יותר פציעות קשות – כנראה לא כתוצאה של החוק עצמו, אבל הן מחזקות את הטענה שבדרך כלל שחקנים לא משחקים כי הם באמת לא יכולים.
המקרה של וומבי מחזק את האבסורד. ברור לכולם שהוא שחקן הגנה מהגדולים אי פעם. בנוסף, נראה שהוא נוטה לפציעות. נניח שהוא לא ישחק 65 משחקים בעונה אף פעם – זה הגיוני שהוא לא יקבל אף פרס? שאריק סנואו יהיה שחקן יותר מעוטר ממנו?
מידן בורוכוב: אני לא מצליח להבין את הקונספט של 65. מה שחקן אשם שהוא עובר פציעה? וזה עדיין גבול מספיק גבוה לקבוצה/שחקן שירצה לעשות ניהול עומסים. להוציא בוב קוזי וביל וולטון ועונות מקוצרות, גם ככה כל MVP שיחק מעל 71 משחקים (אמביד 66, ביל ראסל 69 יוצאי דופן ) החשש ששחקן ינסה להדביק פערים בכדי להגיע ליעד ויפצע הוא פשוט בלתי נתפס. שחקנים שלא יבחרו לחמשיות העונה ישלמו על כך מחיר כספי כבד בהארכת החוזה הבאה.
צריך להעניש קבוצות על ניהול עומסים, לא להעניש שחקנים שנפצעו במהלך העונה. אין מנוס מביטול החוק או עדכון ל-55 (שני שליש מהמשחקים)
גבריאל היידו: אני מאוד אוהב את חוק 65 המשחקים. למעשה הייתי קורא אותו על שמו של ג'ואל אמביד. בעונת 2022/23 הסנטר של פילי זכה בתואר האמויפי כששיחק… 66 משחקים. אם פצוע כרונית כמוהו הצליח להגיע למכסה הזאת ולשחק טוב לאורך התקופה הזאת, הוא ראוי לתואר. בעידן בו שחקנים לוקחים לעצמם חרות מוגזמת לגבי כמות המשחקים שלהם ועושים "לואד מנג'מנט" בצורה מוגברת, חייבים לתת אינסטיב למיקל ברידג'סים של הליגה. (עדיין לא החמיץ משחק בגלל פציעה כל הקריירה). מצב בו מישהו כמו ביל וולטון זוכה בתואר אמויפי עם 58 משחקים חייב לחלוף מהעולם. מבאס? אולי, אבל האלטרניבה פחות טובה בעיני.
אור עמית: אני כבר אמרתי שלדעתי צריכים להחליט שהכלל לגבי בחירה לתארים צריך להיות זהה לזה של הכניסה לטבלאות הסטטיסטיקה (58 משחקים שהם 70% מהמשחקים בעונה). הרי אם לוקה לדוגמה יסיים את העונה עם 61 משחקים ו-35 נקודות בממוצע הוא יהיה מלך הסלים, אבל לא יוכל להכנס לאף אחת מחמישיות העונה, שזה אבסורדי. במקביל, הליגה צריכה לחשוב מחדש על נושא התנאי לסופר-מקס. השינוי המתבקש הוא ששחקן יוכל לחתום על חוזה מקסימום ויקבל בונוס 'סופר מקס' (מחוץ לטבלת השכר) עבור עונה בה נבחר לתואר אישי או לאחת מחמישיות העונה. זה יתן לשחקנים תמריץ להשתתף ביותר משחקים גם אחרי שהם מבטיחים את החוזה ומצד שני יוריד את הלחץ מהעונה האחרונה לפני הארכת החוזה.
