המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעםהתכנסו טל קינן, אריק גנות, דביר בשן והאורחים המיוחדים ערן סורוקה וינון בר שירה.
פיניקס אחת מאכזבות העונה, ואפילו מקומה בפליי אין נראה כרגע בסכנה. מהן הסיבות לכשלון?
טל קינן: מודה שאני אהבתי את הקיץ של הסאנס ועדיין מופתע שזה לא מצליח. אם אני צריך לשים את האצבע אז זה בעיקר על המחסור בנוכחות בצבע. קצת לפני הדדליין הסאנס הביאו את ניק ריצ'ארדס אבל זה לא מספיק. קבוצות מביסות אותם בריבאונד כאשר הם במקום ה-28 בכמות ריבאונד ההתקפה שקבוצות קוטפות נגדם, והם בעצמם במקום ה-25 בלבד בכמות ריבאונדים. דווקא ביל המושמץ מספק עונה לא רעה כלל כולל מאמץ הגנתי שניכר לעין אך טיוס ג'ונס שהסתמן כהברקה בקיץ מספק עונה חלשה מאד. השילוב בין הכוכבים נראה בעייתי וצריך איזה רכז שיעשה שם סדר על המגרש.
ינון בר שירה: פיניקס היא דוגמה נהדרת לכך שבניית קבוצה דורשת מחשבה יותר מורכבת מהחזון של ילד בן 12 שמשחק NBA2K. בעלים חדש מגיע, רוצה להראות לכולם שלא יש "הכי גדול" ובטוח שהוצאת כסף על יותר צעצועים נוצצים תביא לו הצלחה.
גם אם כל החלטה תמוהה אפשר להצדיק בואקום (הטרייד על דוראנט יכל להיראות הגיוני, אם היו שומרים לפחות חלק מהשחקנים או הבחירות, את הטרייד על אייטון בעל מוסר העבודה הירוד אפשר להבין, הפיטורים של ווגל אחרי שנה אחת בלבד היו תוצר של הכישלון, ההעברה של כריס פול היתה כשהוא אחרי השיא) לא היה אחד שיבין שבלי שום חזון הספינה רק תמשיך לשקוע
ערן סורוקה: על פניו, לפניקס יש שלישייה גדולה, ומספיק כוח אש מול כל יריבה. דוראנט, בוקר, בראדלי ביל, והתוספות שהגיעו בקיץ ולאורך העונה היו אמורות לעזור. ועדיין, פניקס לא מצליחה למצות את הפוטנציאל שלה. השחקנים שבאו לעשות סדר בהתקפה (טיוס ג'ונס, בעיקר) הם חורים בהגנה, והשחקנים שבאו להרים את ההגנה (ריאן דאן, בעיקר) הפכו לחסרי שימוש בהתקפה. מייק בודנהולזר מנסה כל מיני הרכבים, מעצבן את כולם ולא מצליח למצוא רוטציה שעובדת. יכול להיות שחסרה שם מנהיגות בחדר ההלבשה. ויכול להיות שבוקר ודוראנט זה פשוט לא זה. אם לא יגיע פוש ושינוי לקראת הפלייאוף – אפשר להבין את מי שרוצה לפרק את החבילה.
אריק גנות: קבוצות כוכבים כמו פיניקס צריכות שני דברים – שחקנים משלימים טובים בהתקפה, והגנה חזקה. אם מסתכלים על קבוצות כאלה שהצליחו בעבר, רואים שלצד הכוכבים תמיד היו כל מיני שיין באטייה, ברוס בואן, ברוק לופז – שחקנים שמסוגלים לשמור חזק, קולעים כשהם פנויים, לא צריכים את הכדור כדי להיות אפקטיביים. במיאמי של לברון אפילו כריס בוש נכנס לתפקיד הזה.
לפיניקס אין את שניהם, ויש התקפה לא יעילה. ג'ונס לא מסוגל לשמור, נורקיץ' שהוחלף בריצ'רדס הם לא פתרונות לסנטר. ההתפקה שלהם מבוססת על המיד ריינג' – הזריקה הכי פחות יעילה בכדורסל. ביותר מדי מקרים שחקן לוקח כדור והולך אחד על אחד. זה לא מתכון מנצח.
דביר בשן: התחלתי בהגנה. מקום 27 בליגה בדירוג הגנתי היא התחלה די טובה כשמסתכלים על סיבות לכישלון. סיבוב ארוך של חשיבה וירידה לפרטים וחזרתי לנקודה הבסיסית הזו. פיניקס סובלת מסגל צר שמחייב יותר מדי דקות לשחקנים שהם מינוס הגנתי.
האיזון העדין של הגנה-התקפה נפגם. דוראנט לדוגמא, היסטורית שחקן הגנה נפלא, חוטף 117 נקודות ל-100 פוזשנים כשהוא על המגרש. הכי גרוע בקריירה. זה לא שהוא "רע" כמו שהוא עדיין נדרש להיות העוגן ההתקפי, בו בזמן שהקבוצה צריכה יותר ממנו לכפות על חוסרים בהגנה, וכמו הבלש מרטאו ב"נשק קטלני" הוא פשוט יותר מדי זקן בשביל החרא הזה.
יוטה מפתיעה לטובה לאחרונה, עם מעט נצחונות וכמה משחקים צמודים. כמה בהיר העתיד שם?
דביר בשן: מקצ'פרייז קולנועי לקצ'פרייז שלי: אם העתיד שלהם ורוד, זה בגלל דברים שעדיין לא קיימים שם. כלומר, גם אם ברמת הארגון אני כן מעודד לראות את דני איינג' מתנהל כמו GM של קבוצת שוק קטן בריבילד, מנסה לצבור נכסים קטנים בשוליים ולפתח שחקנים, על הפרקט חסר ליוטה לא מעט כדי להיות תחרותיים.
זה לא שאני לא נהנה לראות את אייזיאה קולייה משתפר מחודש לחודש, זה שהוא לא מספיק בשביל לחשוב על עתיד ורוד. לאורי מארקנן לא יישאר לסיבוב התחרותי והם די פישלו את היכולת למקסם את הערך שלו. סתם רציתי להוסיף את זה.
טל קינן: אין לי הרבה מה לכתוב על הג'אז כי איני רואה אותם כמעט. אני חושב שיש כל כך הרבה כישרון ב-NBA שגם לקבוצות הבאמת חלשות יש איזשהו שביב תקווה (חוץ מלווזיארדס). בסופו של דבר הג'אז עדיין במקם האחרון במערב וה-28 בליגה אז אני לא מתרגש. יש שם צעירים נחמדים בדמות קסלר, ג'ורג, פיליפובסקי, קולייה והנדריקס אבל בדגש על נחמדים. אין שם איזה כישרון על שגורם לי לחשוב שהם יותר מסקרנים מקבוצות צעירות אחרות שבטנק (למשל בהשוואה לפורטלנד). גם מרקאנן לא מספיק טוב בשביל להיות אופציה ראשונה בקבוצה טובה גם אם הוא כנראה שחקן טופ 30 בליגה (למרות עונה בינונית).
ינון בר שירה: נצחונות ויכולת סבירה באמצע השנה לא מעידים בעיניי שום דבר על העתיד של יוטה. במקרה הטוב הם מעידים על זה שוויל הארדי הוא מאמן טוב שיודע מה הוא עושה. בסוף, האינדיקטור החשוב ביותר הוא כמה שחקנים יש אצלך שיכולים להיות כוכבים עתידיים וכמה יכולים שחקני חמישה בקונטנדרית בעתיד- כל השאר ממילא יעזבו תוך מספר שנים
מי יכול להיות חלק בקבוצת צמרת עתידית? אולי קסלר? אולי קיונטה ג'ורג' (לא בטוח), מארקנן אם עוד ישאר שם… זה פשוט לא מספיק. יוטה חייבת כוכבים אמיתיים וכאלו יש הרבה יותר בבחירות הגבוהות של הדראפט
אז רוצים עתיד? זה זמו להפסיד.
ערן סורוקה: ליוטה יש חומר שחקנים לא רע בכלל. שלדה בריאה של לאורי מארקנן, ווקר קסלר, קולינס, סקסטון וקלארקסון, עם קיונטה ג'ורג', שווה בכיף 32-35 ניצחונות בעונה. העניין אצלם הוא בעיקר שהם לא רצו לנצח העונה, אלא המתינו בערך מאוקטובר לבואה של הגרלת בחירות הדראפט במאי. למארקנן אמנם היתה עונת אולסטאר נהדרת אחת, אבל כרגע נראה שהיא היתה היוצאת מן הכלל; הוא לא שחקן שאפשר לבנות סביבו. סביב מי כן אפשר לבנות? מי שיגיע מהדראפט הקרוב, ו/או מזה שאחריו, בתקווה מבחינתם. מה כן עובד שם לאחרונה? מה שיודע כל מי שצריך אסיסטים בפנטזי: אייזיה קולייר מתפתח לרכז מעניין מאוד.
אריק גנות: ליוטה בבירור חסר שחקן מוביל. מרקנן ירד מאוד ביעילות שלו העונה ונראה שקצת גדול עליו לביות האופציה הראשית בהתקפה, קולינס דווקא נותן עונה טובה אבל לא בנוי להוביל קבוצה, וגם קצת דורך על הרגליים של מרקנן.
מעבר לזה יש שם שחקנים מעניינים. קסלר נראה מצוין בעמדת הסנטר, יוטה מנצחת את הדקות שלו בפער יפה וסביר שיתפתח לרול פלייר טוב. ברייס סנסבאו הגיב יפה כשקיבל דקות, ונראה שיכול להתפתח לסקורר סביר. ג'וני ג'וזאנג נותן ריווח ועם קצת שיפור הגנתי יכול להיות שחקן משמעותי. הנדריקס הראה הרבה פוטנציאל לפני שנפצע. אם יהיה להם מזל בדראפט זו קבוצה שיכולה להגיע לפלייאוף תוך שנתיים.
רשמים מוקדמים מהטרייד דדליין – מה בולט לכם?
אריק גנות: גולדן סטייט קיבלה חתיכת זריקת מרץ מהטרייד של באטלר. ברור, יש פה קבוצה שנכנסה לטירוף ואולי מתאמצת יותר מאחרות בשלב הזה של העונה. ברור, באטלר שחקן עם היסטורית פציעות ארוכה ולא ברור שיהיה זמין בשלבים המכריעים. ברור, גולדן סטייט כבר הראתה סטרצ'ים יפים בעבר, אפילו בעונה הזו, לפני ששקעה שוב לבינוניות של השנים האחרונות.
אבל – באטלר נראה כמו האיש הנכון. הווריורס עם +24 נק' ל-100 התקפות בדקות שלו על המגרש – מספר מטורלל. המספרים שלו עצמו לא מרשימים אבל הלחץ שהוא מפעיל על ההגנות הופכת את החיים לקלים ליתר הקבוצה, ובעיקר משחררת את הנשק הכי קטלני שהכדורסל ידע – השלשה של קרי.
דביר בשן: בלי בושה אקח סיבוב ניצחון על האופטימיות שלי מהטרייד של באטלר. נכון, הלו"ז היה קל, אבל עם מאזן 6-1 מאז שהצטרף, ובעיקר הנמרצות שבה כולם משחקים נראה שהווריורס עשו את הימור נכון (קיו להכול לקרוס מ-ע-כ-ש-י-ו).
ההגעה של האנטר לקליבלנד סומנה כזו עם פוטנציאל ההשפעה הכי גדול למאבקי האליפות. אנחנו מוקדם בתהליך אבל השילוב נראה נכון. ב-306 פוזשנים עם האנטר, הקאבס בפלוס 14.1 ל-100פוזש ורצף של 9 ניצחונות (3 בלעדיו) המשתווה לדטרויט עם הרצף הפעיל הארוך בליגה.
לפעמים פרשנות זה לא עסק מסובך, תוסיפו ווינג הגנתי ארוך ואתלטי עם קליעה מ-3 (האנטר על 57% מ-3 בקליבלנד) ויהיה טוב.
טל קינן: דיאנדרה האנטר זה בינגו, שנים הקאבס חיפשו מישהו שיכול לייצר לקלוע ולשמור בשלוש והנה מצאו. קוזמה תמורת מידלטון פחות נורא לבאקס כמו שחשבתי, מידלטון גמור יותר ממה שחשבתי. ג'ימי באטלר זאת התרופה שהווריירס היו צריכים. שחקן שלמרות שאינו קלעי 3 טוב הוא שחקן אוף בול מצויין שמשתלב נהדר בהתקפה התזזיתית של הווריירס שמתבססת על חיתוכים ותנועה ללא כדור. הלייקרס ניצלו בכך שהטרייד על מארק וויליאמס בוטל, מחיר גבוה מידי לסכנת הפציעה המהלכת הזאת. פוקס כמובן אחלה לספרס וגם לאווין מאתקלם לאיטו בקינגס (משחק ה-42 נקודות שלו היה מטורף), הבולס פראיירים כרגיל. כאוהד לייקרס אסיים את הטקסט עם הללוקה.
ינון בר שירה: אני רוצה להתחיל את התשובה בהודאה קצרה בטעות, לפחות נכון לכרגע. נראה שההתאמה של ג'ימי באטלר לווריירס נכון לעכשיו עובדת מצויין. בזמן הדדליין לא האמנתי בכלל בהעברה הזו שנראתה כמו לנסות להזרים חמצן לקבוצה מתה אבל כרגע הווריירס נראים מצויין ומסתבר שעוזר מאוד לסטף כשיש לצידו שחקן כלשהו שמסוגל לייצר קצת.
אני עדיין לא חושב שלטווח הארוך זה ישנה משהו, ולא מאמין שהווריירס במעגל הראשון של הקונטנדריות- אבל זה שהם בכלל בדיבור הרחב זה תעודת כבוד לג'ימי ובו זמנית תעודת עניות לג'ימי שזרק ז*ן בצורה כל כך מגעילה במיאמי שלא היה ברור בכלל אם עוד נשאר לו מה לתת
ערן סורוקה: ג'ימי באטלר ממש רוצה לנצח, הווריורס גם, ולפחות מהבחינה הזו, לא מפתיע שזה עובד להם יחד. הוא הביא רוח רעננה, הוסיף הילוך וגיוון להתקפה שהתחילה להיראות מונוטונית, והוריד את העול מכתפיו של סטף. הקליפרס עשו יופי של תיקונים בקצוות עם בוגדנוביץ', ואפילו גורמים לבן סימונס להיראות לעתים כמו כדורסלן. דיאנדרה האנטר נתן הזדמנות אחרונה לכל מי שלא לקח את קליבלנד ברצינות, להתחיל עכשיו. ה-Net Rating שלהם מאז הדדליין הוא 21+ למשחק (!!). הספרס יכלו לעשות דברים יפים עם דיארון פוקס ו-וומבי ביחד, ופספסו חודשיים חשובים להתפתחות המועדון. לוקה דונצ'יץ' הוא שחקן נחמד. יש לו פוטנציאל.
הסיקסרס שישיים מהסוף ויש דיבור עם ניתוח לאמביד. הם רשמית בטנקינג? כמה יש תקווה לשילוב אמביד – ג'ורג' – מקסי?
ערן סורוקה: באמת שרציתי להאמין שלפרויקט שנקרא פילדלפיה יש עוד תוחלת. אבל עם כל יום שעובר, התיאורים של הטיפולים שג'ואל אמביד צריך לעבור מזכירים פחות הליכים רפואיים ויותר תיאורים של פרויקטי תמ"א 38. פול ג'ורג' ירש מבראדלי ביל את תואר החוזה הגרוע בליגה – הוא הזדקן בחמש שנים בבת אחת ומרוויח 212 מיליון דולר עד המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס. שחקני המשנה אחלה, אבל נראה שהדבר היחיד שיכול להציל אותם זה איזה קופר פלאג או אייס ביילי כזה שיוכל לתת, לצד טייריז מקסי, לאוהדי הסיקסרס משהו שאפשר לפנטז עליו. צמד הסופרסטארים הוותיקים כנראה כבר לא יביאו אליפות לפילי, והם גם לא ממש סחירים.
אריק גנות: הסיקסרס בטנקינג, אבל לא בהחלטה. הם בטנקינג כי הם קבוצה גרועה, והיו קבוצה גרועה כל העונה. הם היו גרועים עם ובלי ג'ורג', וגם עם ובלי אמביד. המאזן שלהם עם אמביד עומד על 8-11 – לא הרבה יותר טוב מהמאזן שלהם בלעדיו.
אמביד כנראה לא יחזר ליכולת ה-MVP שלו, וספק אם יוכל לחזור ליכולת אולסטאר בכלל. גרוע מזה – ג'ורג' נראה כאילו איבד לחלוטין את החשק לשחק. בן 34, בלי סיכוי פלייאוף, עכשיו חתם על חוזה גדול, למה להתאמץ.
לקבוצה הנוכחית אין תקווה. הם צריכים להשקיע בעתיד, לבנות על מקסי ומקיין ולהתפלל חזק למזל בלוטרי שישמור אצלם את הבחירה של השנה הנוכחית.
דביר בשן: אמביד-ג'ורג'-מקסי, הא? אני צריך להאמין בהצלחה של שולחן 3 רגליים לעמוד כש-2 רגליים מתוכו רעועות כבר עכשיו?
לא, אני לא מאמין בטריו הזה כטריו מוביל. היה לי קשה להאמין בג'ורג' ואמביד כבר השנה לאור הגיל והיסטוריית הפציעות, והשנה הזו לא עודדה אותי בהקשר הזה, במיוחד עכשיו שנודע לי תוך כדי שאמביד סיים את העונה. הנה סינריו קצת יותר אופטימי לפילדלפיה:
הם מצליחים אבל לא בהכרח סביב הטריו הזה: שומרים על הבחירה שלהם בדראפט ופוגעים בסטאר מיידי שמצטרף לשנת קפיצה של מקיין. מקסי מוביל אבל אמביד וג'ורג' משלימים סטייל יואינג ב-00.
טל קינן: מסתבר שהייתה סיבה שכולם חששו מהפציעות של הכוכבים בתחילת העונה. אני חושב שהם בפול מוד טנקינג. כבר מתחילת העונה דובר על כך שהבחירה שלהם תלך ל-OKC במידה ולא תיפול בשש הראשונות. מודה שבקיץ האמנתי שהטריו של אמביד ג'ורג' ומקסי עם הסגל הטוב שבנו מסביבם יכולים להיות שווים אליפות אבל ג'ורג' נראה גמור, אמביד תמיד היה וגם ככה יש לו הרבה שטרות לפרוע בפלייאוף לפני שמתייחסים אליו ברצינות. הסיקסרס לטעמי צריכים להתחיל מחדש לנסות לראות מי תרצה את החוזה המעיק של ג'ורג' ולהבין איזה ערך יש לאמביד. הבחירה של 2025 (בתקווה בשבילם שתהיה קופר פלאג) ומקסי יהיו העתיד של המועדון.
ינון בר שירה: אם הם לא "רשמית" בטנקינג הם חייבים להיות- הבחירה שלהם השנה מוגנת טופ 6 לאוקייסי ואם יאבדו אותה בעונה הנוכחית זה יהיה קטסטרופה עבורם
הברכיים של אמביד נראות גמורות והוא חייב פתרון ארוך טווח, פול ג'ורג' נראה כמו טוביאס האריס מודל פילי (אגב חייבים לחקור את הקשר בין הירידה ברמה של שחקן ועלייה בכמות הפודקאסטים שלו), ואין להם שום סיבה לנצח על המגרש כרגע. מה האפסייד? שני נצחונות בפלייאין ותבוסה בסוויפ בסדרת ראשון מול קליבלנד? מה זה ייתן בדיוק.
במצב הזה, מה זה נותן לתת למקסי 40 דקות לערב (מלבד תרומה לקבוצת הפנטזי שלי, תודה)?
דטרויט עם רצף הנצחונות הארוך בליגה, ורחוקה משחק אחד מהמקום הרביעי במזרח. מה מסביר את המהפך שהם עשו?
ינון בר שירה: הדוגמא של דטרויט היא דוגמא קלאסית לעד כמה חשובה בניית קבוצה הגיונית עם מאמן שרוצה באמת לאמן
קייד קאנינגהאם תמיד היה שחקן כדורסל מוכשר עם פוטנציאל עצום, אבל הוא היה תקוע בסיטואציה רעה בלי שום ריווח, כל הנתיבים שלו היו חסומים וגם הוא עצמו התקשה להיות יעיל. פתאום כשיש שחקנים מרווחים מסביב (ביזלי, הארדוואי, טובאיס, סאסר) האיום של קייד נהיה משמעותי הרבה יותר והוא מוכיח שהפוטנציאל שלו לא היה רק תיאורטי
ההגנה- בעזרת האתלטיות של אוסאר והקשיחות של איזאה סטיוארט, שתפקיד הסנטר השני אחרי דוראן מחמיא לו הרבה יותר, פתאום לגיטימית ולפיסטונס, למרות הפציעה של אייבי, יש קבוצה איכותית ולגיטימית
ערן סורוקה: המפתחות בדטרויט היו ונשארו בעיניי שתי החלטות: לתת את הקבוצה לג'יי.בי ביקרסטאף, שהראה בקליבלנד איך הוא יכול להוציא מועדון מדכדוך ולבנות תרבות טובה, ולהקיף את קייד קנינגהאם בשחקני משנה וטרנים שיודעים לקלוע ולא מפחדים ללכלך את הידיים: מאז תחילת 2025, לפיסטונס יש את ההגנה השנייה בטובה בליגה, הם מקום שני בהגבלת יריבות לקליעת נקודות בצבע, מקום רביעי באחוז ריבאונדים ושישי בחטיפות. מי שאחראי לחלק מהסטטיסטיקות הללו ושהרים עוד יותר את התקרה של המועדון הוא ג'יילן דורן, שמתפתח לאחרונה לשחקן שהפיסטונס פינטזו עליו: שותף פיקנרול מושלם לקייד, מגן טבעת רציני, ובונוס כיפי בצד – כישורי מסירה משופרים וקרוב ל-80% מהקו.
אריק גנות: מתחיל ממאמן. מונטי בבירור לא התאים לקבוצה. הם זורקים השנה הרבה יותר לשלוש מאשר בשנה שעברה. ההגנה מאוד השתפרה.
השחקנים התבגרו והשתפרו. קייד התאושש מפציעות, הרים את היכולת שלו בכל קטגוריה והפך לאולסטאר לגיטימי. אייבי שיפר את הקליעה לפני הפציעה. דורן הוכיח שהוא מסוגל להיות עמוד תווך הגנתי. אוסר תומפסון אמנם לא חווה את הפריצה של אחיו, וגם היה פצוע לזמן ממושך, אבל נכנס לאיטו לכושר משחק ומתחיל להשפיע, בעיקר הגנתית.
ויש את תוספת הניסיון שהגיעה עם האריס, הרדאווי וביזלי. שני הראשונים לא בעונות מבריקות, אבל מעלים את הרצפה ואפשר לסמוך עליהם שיעשו את מה שהם עושים. ביזלי חווה עונת קאמבק מצוינת.
דביר בשן: דטרויט מנצחת וזה לא משהו לקחת כמובן מאליו. קייד משחק כמו טופ 10 בליגה והוא ה-סיבה לכל מה שמתרחש וטוב שם בליטל סיזרס ארינה. ביקרסטף, שתמיד היה מאמן NBA טוב שהצליח להפוך קבוצות שלא נראו כמו קבוצות כדורסל להיראות כמו… ובכן… קבוצות כדורסל, עושה את עבודתו נאמנה, בליווי איזון חיובי בין פיתוח צעירים עם חיזוק וטרני איכותי. ביטוי מפוצץ כשמדברים על טוביאס, ביזלי, ו-THJ.
השינוי האחרון רשום בעיקר על ג'יילן דורן. הסנטר הצעיר עבר עליות ומורדות מאז שהגיע לליגה ולאחרונה הוא בעלייה מובהקת. הוא רשם +10.5 כשהוא על הפרקט בפברואר, לעומת מינוס 6.8 בדצמבר.
טל קינן: במילה אחת קליעה. שנים דיברו על שלקייד צפוף מידי בצבע כי אין לפיסטונס קלעים ולכן קל לצופף נגדם ולהפריע לקייד. לנגדון החליט שהוא רוצה לספק לכוכב שלו תנאים אידיאליים בהתאם לאופציות שיש והחתים כל קלעי שמצא בשוק החופשי. החל מטוביאס האריס והחזוה המוגזם (אבל רק לשנתיים) הטרייד על טימי הארדוואי ג'וניור וכמובן מעל כולם מאליק ביזלי שנראה בדרך הבטוחה לזכות בתואר השחקן השישי של העונה. הקלעי מספק עונת קריירה של 16.5 נקודות ב-42.3% מבחוץ על 9.3 זריקות והוא אפילו משקיע יותר בהגנה משנים קודמות. בקיצור מהרגע שלקייד יש ספייס לפעול, אנחנו סוף סוף מקבלים את שחקן העל שהבטיחו לנו.
