המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, אור עמית, טל קינן, דביר בשן ושרית שווייד
מייק בראון המאמן הראשון שמפוטר העונה. דעתכם?
אור עמית: הפיטורים של בראון לא מגיעים בואקום, כשהרקע הרלוונטי הוא הדיווחים על אי ההסכמה של דיארון פוקס להאריך את החוזה ושמועות (שפוקס הספיק לסווג כ'שגויות') על כך שהמאמן והכוכב לא הסתדרו ודיווחים אחרים שבראון רצה להוריד את דמאר דרוזן לספסל, אחרי שהאולסטאר לא מצא את המקום שלו בקבוצה. בסוף הקינגס נמצאים במאזן מתחת לציפיות ולרוב המאמן הוא הראשון שמשלם את המחיר. העניין הבעייתי יותר הוא הדרך שבה בראון פוטר – אחרי אימון ומסיבת עיתונאים, כשהוא בדרך לשדה התעופה למשחק חוץ. זו לא הפעם הראשונה שההתנהלות המקצועית בסקרמנטו מצטיירת כבעייתית, מה שמרחיק אנשי מקצוע טובים ומעמיד – יותר מכל מאמן כזה או אחר – סימן שאלה על היכולת של הקינגס להצליח.
מידן בורוכוב: סקרמנטו אחת מאכזבות העונה. מייק בראון הצליח להביא את הקינגס לפלייאוף לאחר עידן ועידנים, הבעיה שהוא לא הצליח לשדרג את המעמד שלה.
לפני 2 עונות הקינגס היו במקום ה-1 באופנסיב רייטינג בליגה. את טבילת האש בפלייאוף הם סיימו עם הפסד בגיים 7 בבית, בעונה הקודמת לא צלחו את הפלייאין עם הפסד לניו אורלינס.
העונה למרות התוספת של דרוזן ולמרות שפוקס נחשב לאחד משחקני הקלאץ הטובים בליגה, הקינגס הפסידה לא מעט משחקים צמודים (מאזן בלתי נתפס של 12-2 במשחקים של 5 הפרש ומטה).
בראון מאמן טוב, מישהו היה צריך לשלם את מחיר הכשלון. כנראה שהוא והקבוצה הגיעו למיצוי, שינוי מתבקש.
אריק גנות: קצת מפתיע, כי נראה היה שיש מאמנים עם פער גדול יותר בין הציפיות מהקבוצה להצלחה בפועל. מצד שני – לא מאוד. לגרסה הנוכחית של סקרמנטו כבר היתה הצלחה בעבר, ובראון זכה בזמנו לתואר מאמן השנה – ובצדק. בעונה שעברה נראה היה שהתוספת של קיגן מארי משדרגת קצת את ההגנה, ואולי תהיה פה קבוצה חזקה. אבל העונה הכל הדרדר וסקרמנטו הגיעה למאזן שלילי. דמאר דרוזן לא ממש תרם לקבוצה, מארי בסלאמפ רציני והקינגס כרגע מחוץ לפליי אין. הם נזקקו לשינוי, וקשה היה לערוך אותו בגזרת השחקנים, אז המאמן שילם את המחיר.
האתגר עכשיו הוא לשחזר את התקפת העלית מלפני שנתיים. לא קל.
שרית שוויד: רק לפני שנתיים בראון עזר לסקרמנטו לסיים בצורת של 16 שנים ללא פלייאוף, הפך אותה מקבוצה כושלת לקבוצה מנצחת ועזר למתג אותה מחדש באור חיובי. כ-Beam City. רק שבספורט נמדדים על סמך ההצלחות והעונה הקינגס רחוקים מלהצליח. השילוב של דרוזן לא פועל, פוקס רוצה החוצה וההפסדים נערמים.
אם השמועות, שבראון איבד את חדר ההלבשה נכונות, כנראה שבאמת הגיע הזמן להיפרד. בראון לא המאמן הראשון שמפוטר מהסיבה הזאת וגם לא יהיה האחרון. רק שיש דרך לפטר אנשים והקינגס, שיכלו להודות לבראון על השנים היפות ולהיפרד כידידים, בחרו בדרך לא מכבדת והודיעו לו על הפיטורים כשהוא בדרך לטיסה למשחק חוץ.
דביר בשן: מצד אחד זה לא מאמן-גרוע קלאסי אלא מאמן מוכשר שכבר חווה הצלחה עם הקבוצה. מצד שני לא קשה להצדיק מהצד של ויווק: סקרמנטו לא נראים טוב יותר אפילו שהסגל התחזק. השילוב של דהרוזן לא חלק, קיגן מוריי לא עושה קפיצה וכו'.
אבל בחלק המעניין – סקרמנטו פשוט מפסידה הרבה יותר ממה שהיא אמורה. היא אחרונה בליגה ב-Win Differential (ההבדל בין מה הקבוצה ניצחה לבין מה שהיא אמורה לנצח לפי ה-Point Differential). זה מתכתב עם העובדה שהיא מתקשה בקלאץ' (6-13 השנה, 27 בליגה) וחלק מהמשחקים היו ממש בידיים שלהם. בשילוב עם העוצמה של המערב.
בקיצור – קצת אשם וקצת קורבן של הנסיבות.
אחרי פתיחה איטית של העונה והתאוששות, דאלאס מאבדת את לוקה לחודש. איך הם יראו בלעדיו ומה המשמעות למאבקי הצמרת במערב?
דביר בשן: לא בטוח מה ההבדל בין המקרה הזה לכל מקרה של כוכב בקונטנדרית שמאבד זמן. בא לומר, אם הוא יחזור בזמן לפלייאוף אז השאלה היחידה שנותרה היא כמה זה ישפיע על המיקום.
בשביל זה נהיה סופר-מתודיים. מה הלו"ז ואיך הלוקה-לס דאלאס יתמודדו איתו. ובכן, חדשות לא משהו – לדאלאס מצפה ינואר קשוח עם שני מפגשים מול OKC ודנבר, יחד עם בוסטון, קליבלנד, מינסוטה וממפיס, והם כבר נמצאים ברצף של שלושה הפסדים ברואד טריפ הנוכחי. כשלוקה לא על המגרש הם בנט-רייטינג נייטראלי לעומת ה+6 שלהם לעונה.
המערב לא סלחן, הם ייאבדו מקומות גם אם יסיימו בטופ 6.
אור עמית: באופן מפתיע המאזן של דאלאס בלי לוקה (7-5, לפני המשחק מול קליבלנד) לא שונה מהותית מהמאזן איתו (11-9) כולל נצחונות חוץ על אוקלהומה סיטי, דנבר, קליפרס ופיניקס. הלו"ז המערבי לא קל בשום צורה, אבל בחודש הקרוב כן אמורים להיות משחקים שדאלאס אמורים לצלוח גם בלי עזרה של לוקה (פורטלנד ו-וושינגטון בבית, ניו אורלינס ושארלוט בחוץ) כשבסוף ינואר מתחיל מסע חוץ עם משחקים בניו אורלינס ודטרויט שאולי יאפשרו ללוקה לחזור באופן הדרגתי. בהתחשב בזה שהמצב של רוב המערביות האחרות גם כן לא נקי מבעיות, הם אמורים להיות בסדר ובשאיפה לכפר על זה בהמשך.
מידן בורוכוב: דאלאס ללא לוקה חלשה יותר אבל אסור לשכוח שיש את קייירי הקבוצה ועוד לא מעט שחקנים חשובים (וושינגטון, לייבלי, גאפרוד, קליי) דאלאס במאזן 9-13 עם לוקה ו 5-7 בלעדיו. הם מסוגלים להשאר בחלק העליון של המערב ולהמנע ממה שקרה לסאנס לאחר הפציעה של KD. המפתח של דאלאס זו היכולת של קיירי לקחת את הקבוצה עליו, יש 5-6 שחקנים שיכולים לעשות ספרות כפולות בכל ערב. דאלאס מסוגלת להשאר במאזן חיובי ולקוות לתת סיום עונה עוצמתי לאחר החזרה של לוקה.
המערב צפוף, כל רצף של 3-5 משחקים עלול להוציא מהטופ 6 למחוזות הפלייאין. אני מאמין שדאלאס תשאר בטופ 6 ללא לוקה.
אריק גנות: הם יתקשו, ללא ספק. לוקה היה פצוע במשך 13 משחקים העונה, אם כוללים גם את משחק הפציעה מול מינסוטה. המאזן של דאלאס במשחקים האלה הוא 7 נצחונות מול 6 הפסדים. אם הם ימשיכו בשיעורי הצלחה כאלה במשך חודש, סביר להניח שהם ידרדרו אל מתחת לטופ 4 במערב, ויהיה להם קשה לטפס חזרה.
כשלוקה בחוץ, קיירי הופך להיות הפליימייקר היחיד והמנוע המרכזי של הקבוצה. בפציעה הקודמת של לוקה פי ג'יי וושינגטון הצטרף אליו ולקח תפקיד הרבה יותר מוביל בהתקפה, אבל כרגע הוא פחות עושה את זה וגם נפצע בעצמו במשחק הקודם. ההתקפה נפגעת קשה ככה, וגם בהגנה לוקה פקטור משמעותי העונה.
שרית שוויד: למאבס מתוכננים כמה שבועות לא קלים. קליבלנד, לייקרס, גריזליס, דנבר (פעמיים), מינסוטה, ת'אנדר ובוסטון הן רק חלק מהקבוצות איתן המאבס יצטרכו להתמודד. קיירי וירטואוז, אמן עם הכדור, אבל בלי לוקה, כשההגנות יתרכזו בעיקר בו, המשימה תהיה קשה עד בלתי אפשרית. המערב כל כך צפוף שהפער בין פיניקס שבמקום 11 במערב לדאלאס שבמקום החמישי עומד על 4 משחקים בלבד. חודש בלי לוקה ודאלאס יכולה בקלות למצוא את עצמה מסתכלת על הפלייאוף מהצד הלא נכון של הטבלה.
סקוט הנדרסון הגיע לליגה כפרוספקט מבטיח, התקשה בעונת הרוקי ונתן עכשיו כמה משחקים טובים. איך אתם רואים את העתיד שלו?
שרית שוויד: ידוע שלהרבה פוינט גארדים, שרק נכנסים לליגה, לוקח זמן להתאקלם למהירות של המשחק ולגובה ולאתלטיות של השחקנים היריבים. עוד ידוע שלאוהדים יש נטיה לזרוק את המילה באסט בקלות. מאוד בקלות. זה בדיוק המקרה של הנדרסון. פוינט גארד, שהגיע לליגה כפרוספקט מבטיח ושמתקשה לתרגם את הכישרון שלו ל-NBA. רק שלהגדיר אותו כבאסט כשהוא רק בן 20 ובעונה השניה שלו יהיה ממש לא פייר. הוא עדיין ילד שלומד את הליגה. ולמרות שהקליעה וקבלת ההחלטות עדיין לא שם, הוא כבר הראה שיפור מעונת הרוקי, בעיקר בחדירות ובסיומת ליד הטבעת. התקרה שלו גבוהה יותר ממה שראינו עד כה הוא רק צריך עוד זמן התאקלמות.
דביר בשן: לא ויתרתי עליו בכלל. לפרקים אני רואה את הפוטנציאל הגלום בו. אולי לא הסופרסטאר שהולך ראש בראש מול וומבי כמו במשחקים ההם עם האיגנייט, אבל חלק אינטגרלי מהתקפה איכותית.
שני דברים עיקריים צריכים לקרות בשביל זה:
לאבד פחות. 17.5% זה יחס איבודים משוגע. מקום שלישי בליגה (מינימום 20% יוסג', 500 דקות). המגמה בתקופה האחרונה יחסית טובה אבל עוד נראה.
לסיים בטבעת. סקוט משפר את קבלת ההחלטות וכך גם דיאטת הזריקות שלו משתפרת. אחוז גבוה יותר מזריקות שהוא לוקח מגיעות בטבעת, לעומת זריקות 2-ארוכות. הבעיה היא שעוד משנה שעברה הוא מתקשה לגרום להן להיכנס.
אור עמית: אני מאלו שחשבו שהוא ילך בדראפט לפני ברנדון מילר, ולפחות בינתיים הוא צריך עוד זמן בישול. יש לו סטרצ'ים טובים (בשני הנצחונות מול יוטה ודאלאס הוא קלע 18 ו-19 נקודות בלמעלה מ-50% מהשדה וסיים עם 16 אסיסטים מול 2 איבודים). העומס בעמדות הגארד בפורטלנד מכריח אותו לקבל החלטות טובות יותר. הפוטנציאל שם אבל זה ייקח זמן. האם הוא מתאים לטיימלין הנוכחי של פורטלנד? מישהו יודע מה הטיימלין הנוכחי של פורטלנד? אני לא רואה איך קו אחורי של סימונס, שארפ וסקוט אמור להחזיק לאורך זמן ופורטלנד צריכים להחליט מי הגלגל החמישי
מידן בורוכוב: עקבתי קצת אחרי הנדרסון בליגת הקיץ בזמנו והוא נראה לי כמו שחקן שהוא בדרך להיות הריל-דיל. אני חושב שהעונה הנוכחית עוד פחות טובה מהעונה הקודמת. האחוזים שלו לא טובים וגם בחירת הזריקות.הוא לא תמיד עולה טוב מהספסל ונראה שיתקשה לחזור לחמישיה.
אני חושב שיש לו עתיד בליגה, הוא בסך הכל עוד לא בן 21. גם צ׳ונסי בילאפס היה לייט בלומר. הנדרסון צריך לשפר את המשחק שלו ולשפר את הקליעה.
אם הוא ישאר תקוע על 10-12 נקודות למשחק הוא עלול למצוא את עצמו לא מקבל את ההזדמנות מפורטלנד ומשם הדרך לחוזה בליגה הסינית קצרה.
אריק גנות: עד לפני שבועיים בערך, הקריירה של סקוט הנדרסון נראתה כמו אכזבה אדירה. בדראפט רבים ראו אותו ככישרון עדיף על ברנדון מילר. אבל הוא נראה רע מאז. למרות שהוא שיחק בקבוצה נטולת יומרות, הוא איבד את המקום בחמישיה. הקליעה שלו הייתה איומה, כאשר העונה גם מהעונשין הוא קולע פחות טוב. ניהול המשחק שלו גרוע – הוא לא מסר הרבה אסיסטים, אבל איבד המון יחסית אליהם.
אבל במשחקים האחרונים יש שינוי מגמה שמראה פוטנציאל. הוא הצליח לשחק הגנה טובה, לייצב את היד ולהמעיט באיבודים. קשה להאמין הוא יהיה כוכב, אבל אם ההתפתחות שלו תימשך הוא יכול להיות רכז ליגה לגיטימי.
פיני-סמית' בלייקרס, ראסל חזרה בנטס. האם זה המהלך הנכון לללייקרס ואיך נראה העתיד של ראסל?
אריק גנות: על פני הדברים זה נראה כמו מהלך של סיכון נמוך ופרס גבוה ללייקרס, ואלה בדרך כלל מהלכים נכונים. DFS תמיד היה שחקן הגנה מעל הממוצע, והעונה גם קולע טוב למרות שהוא משחק בקבוצה עם כישרון התקפי וספייסינג מוגבלים. לא קשה לדמיין אותו כצלע רביעית משמעותית בהתקפה וכסטופר ראשי של הקבוצה.
ראסל שחקן שמאוד קשה לסמוך עליו, בוודאי בהגנה. הנטס כנראה מעוניינים לשמור אותו, אחרת קשה להבין איך הם ויתרו על DFS בלי לקבל בחירת סיבוב ראשון. בתרחיש אופטימי, הוא יחזור להיות השחקן שהיה כשהגיע לאולסטאר במדי הנטס. בתרחיש פסימי, הוא יקבל בייאאוט ויחתום בקונטנדרית.
שרית שוויד: פיני-סמית' הוא 3 אנד די אמיתי. כזה שיכול לשמור על כמה עמדות ולקלוע בסביבות ה-40% לשלוש. זה בדיוק מה שהלייקרס היו צריכים. זה לא שפיני-סמית' הופך אותם לקונטנדרית, אבל הוא סוגר להם את החור בעמדת הכנף. ראסל הוא סקורר סטריקי וחסר מצפון. בברוקלין הוא יוכל לעלות שוב בחמישיה ולעשות את מה שהוא אוהב – לזרוק לסל. יהיו משחקים שהוא יראה כמו אולסטאר ומשחקים שלא ימצא את הטבעת ויחרב את המשחק. זה ראסל לטוב ולרע. למשחק של הלייקרס הוא לא התאים, לאסטרטגיה של הנטס (להפסיד משחקים) הוא יכול להתאים בול.
דביר בשן: הלייקרס השתפרו, ובמחיר שהם נדרשו לשלם זה גם הום-ראן. כן, יש פה נקודות שצריך להבין מאין יגיעו אבל יהיה פתרון, אני בטוח. הבונוס שהלייקרס מקבלים מהגעה של 3&D שיכול לשמור מבפנים ומבחוץ היא טובה מאוד עבורם.
ובכל זאת, אם זה המהלך היחיד של הלייקרס אז השיפור לא אומר אליפות גם אם הוא כן יהפוך אסדרות ליותר מעניינות. הבחירות שהם שומרים פלוס כמה חוזים שניתן להעביר, הופכים אותם ליעד פוטנציאלי לטרייד נוסף.
דיאנג'לו ראסל הוא כמו חתול שניצל את כל 9 גלגלי ההצלה שקיבל. עכשיו הוא כבר לא שחקן שבונים עליו, הוא חוזה שנכנס לספרים.
אור עמית: פיני-סמית' הוא בהחלט שחקן טוב, שחקן שתורם לנצחונות ושכל קונטנדרית רוצה אצלה. הוא גם יכול, על פניו, להתאים בלייקרס בין לברון לדיוויס. מהצד השני הוא בשום צורה לא שחקן ש*הופך* קבוצה לקונטנדרית. הלייקרס עדיין צריכים שיפורים כדי להיות שם, ואני לא בטוח שיש להם את הכלים כדי לייצר את השיפורים האלו. מצד שני אם הם כן מוציאים טרייד משמעותי יותר לפועל, הם כנראה ישמחו שלא ישנו על ההזדמנות לצרף אותו. ראסל? אנחנו כבר יודעים שקבוצות בפרופיל גבוה לא עשו לו טוב, אני לא יודע אם יישאר בברוקלין (מנחש שלא) אבל מנחש שימצא קבוצת פלייאוף שתהמר עליו
מידן בורוכוב: במקרה של ראסל לא הייתה ללייקרס שום ברירה. ראסל הלא יציב בפליאוף המשיך לא להיות יציב בפתיחת העונה, הוא איבד במהרה את האמון של רדיק ומצא את עצמו על הספסל מאחרי גייב וינסנט הנוראי. אוסטין ריבס תופס מעמד כרכז של הלייקרס.
פיני סמית אמור להוסיף מגן הרבה יותר טוב מראסל כשגם האחוזים מ -3 זה בונוס. העתיד של ראסל? קשה לי לראות אותו מקבל חוזה יותר גבוה מה 19.5 שלו כעת. לא מן הנמנע שימצא את עצמו ללא חוזה בקיץ, הנטס קבוצה בסדר עם מאמן טוב לא נראה לי שראסל בתוכניות שלה לעתיד הקרוב.
אחרי האליפות בוסטון נראו כמו קבוצת על, אבל נקלעו לתקופה פחות טובה וספגו כמה הפסדים מפתיעים. מקרה או מגמה?
מידן בורוכוב: בוסטון עדין קבוצת על וללא ספק ה team to beat. לא רק במזרח אלא בליגה. אחת הסיבות להפסדים של בוסטון היא הופעות לא טובות מדאון טאון, כשאתה זורק מעל 50 זריקות לערב ומסיים באחוז נמוך מ 33 זה פוגע ביכולת לנצח.
כל קבוצה עוברת תקופות לא טובות לאורך עונה. זה נראה כמו רעה חולפת. בוסטון קבוצה מאוד מאומנת וכשהיא מנצחת היא עושה זאת בקלות. אני בטוח שמאזולה יודע מה הוא עושה. בוסטון טיפה קצרים אבל כשזה יהיה חשוב אני לא רואה קבוצה שיכולה להתמודד עם ההגנה וההתקפה של בוסטון
מצד שני, בעידן טייטום-בראון כל עונה עוקבת היא נד-נד רד, עלה, רד עלה
אריק גנות: מאוד קשה להצליח בצורה מוחצת ב-NBA לאורך זמן, ובוסטון קצת חווים את זה כרגע. הם קבוצה נהדרת, אבל לא תמיד במיטבם. ג'יילן בראון חווה רגרסיה מסויימת, והזריקות שלו נכנסות פחות טוב מבעבר. גם ג'רו הולידיי ממשיך ירידה ביכולת עם הגיל. זה טבעי, ויש גם משהו טוב בכך שקבוצה לא עמוקה כמו הסלטיקס מחלקת את המאמצים לאורך העונה כדי להיות כשירה כשזה באמת חשוב.
עם 4 הפסדים יותר מאוקייסי ו-5 יותר מקליבלנד, קשה להאמין שנראה את בוסטון רודפת אחריהן. האיום עליה מלמטה גם הוא לא גדול, וסביר להניח שהיא תסתפק בסיום במקום השני – שלישי במזרח, ותתמקד בהצלחה בפלייאוף.
שרית שוויד: עונה שעברה, חוץ מפורזינגיס, בוסטון נהנתה מבריאות יחסית של הסגל. העונה, אל פורזינגיס, שעדיין יותר פצוע מבריא, הצטרפו גם האוזר, שנכנס ויוצא מההרכב בגלל כאבי גב, הולידיי שהחמיץ משחקים ועכשיו גם בראון הצטרף לרשימת הפצועים. קשה לקבוצה לשמור על עקביות כשההרכב משתנה לעיתים קרובות. בנוסף, בוסטון
היא קבוצה שמסתמכת הרבה על הקליעה שלה לשלוש וכשהשלשות לא נכנסות, היא מתקשה.
כמעט 41% לשלוש באוקטובר,37% בנובמבר ו-35% בדצמבר מספרים את הסיפור. ועדיין, אין סיבה להלחץ. עונת ה-NBA ארוכה ובוסטון רצה מספיק זמן יחד והיא מספיק מוכשרת ועמוקה כדי להתאפס ולחזור לעצמה.
דביר בשן: מקריות יותר מהכול. ב-8 המשחקים האחרונים בוסטון עם מאזן 4-4 (לעומת 21-5 קודם לכן!), אז נשתמש בזה לניתוח:
בריאות: פורזינגיס שיחק רק ב-4 מתוך ה-8, ובשניים מההפסדים לא שיחק או שיחק 5 דקות בלבד. בלעדיו, הם קבוצה שונה לגמרי עם קו-קדמי רזה שמאלץ את הורפורד לשחק 30+ דקות.
נתונים: גם במאזן 4-4, הם עדיין עם +10.8 נט רייטינג (התקפה 4, הגנה 10). ה-Win Differential שלהם -2.3 (אחרונים בליגה במדד שמחשב את הפער בין מספר הניצחונות בפועל של קבוצה לבין מספר הניצחונות הצפויים לה).
כלומר, למרות חיסורים, הם טופ בליגה. אם ימשיכו כך ויהיו בריאים – הם יהיו בסדר.
אור עמית: בעשרת המשחקים האחרונים (נכתב לפני משחקי החוץ מול מינסוטה ויוסטון) בוסטון הפסידו חמש פעמים. בארבע מהפעמים הם קלעו ב-30% או פחות מחוץ לקשת. אין כאן הפתעה אמיתית: בשלוש העונות תחת מאזולה הסלטיקס ניצחו ב-88.4% מהמשחקים שבהם קלעו בלמעלה מ-35% מחוץ לקשת (זה 72.5 נצחונות מ-82 משחקים, כן?) ולעומת זאת רק בחצי מהמשחקים שבהם קלעו 35% ומטה. מאזולה לחץ קיק דאון על הדוושה של השלשות השנה, וטבעי שיהיו יותר משחקים שבהם קצב הזריקות לא תואם את אחוזי הקליעה, אבל לפחות עבורי זה מרגיש כמו שכר לימוד שהוא מעוניין לשלם, כדי שברגעים החשובים של העונה הקבוצה כבר תרגיש יותר בנוח עם הסגנון הזה.
