המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם: אריק גנות, איתן שמר והאורחים גיא טורג'מן מפוסט אפ, ינון בר שירה מג'אמפ בול ועמרי אלחסיד.
לאור התחזקות קבוצות שבדר"כ נחשבות חלשות והיחלשות של הקבוצות החזקות. האם יחסי הכוחות בליגה השתנו? או שמדובר במשהו זמני שיעבור?
גיא טורג'מן: אין ספק שיחסי הכוחות בליגה השתנו ביחס לשנה שעברה. יחד עם זאת צריך לזכור שהליגה היא מאוד דינמית בשנים האחרונות ולא הייתה נתונה לשליטה של קבוצה אחת או שתיים מאז האליפות האחרונה של גולדן סטייט ב-2018, שלאחריה קיבלנו 3 אלופות שונות בשלוש שנים. כול הקבוצות שהתחזקו ביחס עדיין לא בשלות ובלי הכלים הנכונים לעשות את הצעד קדימה גם בפלייאוף ולאיים על אליפות איזורית אפילו. היחידה שהינה בעלת סיכוי כזה היא שיקאגו שבנתה חמישיה מאוזנת מאוד, אבל לאור הפציעה על וויליאמס, והסגל הקצר, יצטרכו לבצע עוד לפחות טרייד אחד, על מנת להוות איום על 4 הקבוצות החזקות במזרח בתחילת העונה.
איתן שמר: הקבוצות החזקות שהתחילו את העונה בגמגום הן עדיין על הנייר הקבוצות הפייבוריטיות אבל יחסי הכוחות בהחלט השתנו, בעיקר בהיבט העומק. מרגיש לי שהשנה יש המון קבוצות אמצע ובאופן כללי הפער בינהן לקבוצות החזקות קטן מבשנים קודמות. למרות כל זה ולמרות שההתחלה החזקה הזאת היא משמעותית לעונה הרגילה ושקשה השנה לחזות בזהות של המנצחת ברוב המשחקים, אני חושב שבפלייאוף יהיה טמון הפער האמיתי ולכן גם אם יש שינוי ביחסי הכוחות, זה רק צמצום פערים ולא בגדר מהפך.
אריק גנות: הקבוצות החזקות התחילו את העונה פצועות – הלייקרס איבדו את לברון, הקליפרס את קוואי, ומילווקי את לופז, דיויצ'נזו, ובלא מעט משחקים גם הולידיי ומידלטון. הבאקס כנראה יהיו בסדר, אצל הלייקרס אפשר לדאוג והקליפרס יהיו בלי קוואי, כנראה שלרוב העונה. אז במובן הזה אפשר לצפות להיחלשות של הקבוצות מל.א.
לכל אחת מהקבוצות האחרות סיפור משלה. שיקגו בנתה סגל איכותי שלגמרי יכול להתמודד בצמרת. וושינגטון השתפרה הגנתית מאוד עם התוספות מל.א., ואין סיבה שלא תגיע שוב לפלייאוף. ההורנטס משתפרים עם הזמן, והניקס פשוט קבוצה טובה כמו שהיו בעונה שעברה. רבות מאלה יגיעו לפלייאוף, אבל רק שיקגו עשויה, אולי, לאיים על הגדולות.
עמרי אלחסיד: קשה לצפות את העתיד, ובעיקר קשה לשנות תרבות אירגונית (ממצב קאבס, ניקס והורנטס), אבל בהחלט אפשר לראות כמעט בכל הכוחות העולים החדשים תהליך של בניה מלמטה ולא נסיונות לייצר הצלחה אינסטנט. גם בקבוצות שהביאו חיזוק משמעותי מבחוץ, כמו שיקאגו, החיזוק הגיע במהלכים נכונים והוספת חלקים שבבסיסו היה קיים. אני בהחלט מוצא את עצמי מדליק את הטלויזיה לראות קבוצות שבשנים האחרונות לא חלמתי לראות. עכשיו השאלה היא רק אם הן יצליחו להתגבר על כוחן של קבוצות השוק הגדול ושל הכוכבים הגדולים לייצר הצלחות מיידיות.
ינון בר שירה: קשה מאוד לקחת נתונים בסמפל סייז הזה ולקבוע קביעות נחרצות להמשך השנה. בסופו של דבר גם הבאקס, גם הלייקרס וגם הקליפרס סובלים כרגע ממזל רע מאוד בגזרה הבריאותית.
במילווקי לופז פצוע בגב, מידלטון בבידוד ואפילו יאניס לא שיחק הלילה (קרסול).
לגבי הלייקרס, יש רשימה ארוכה מאוד של פצועים (הורטון טאקר, אריזה, נאן, ריבס) אבל יש פציעה אחת שמשפיעה על הכל. לברון נראה השנה עם בריאות של שחקן בן 37 וזו הבעיה האמיתית של הלייקרס.
לגבי הקליפרס, הם דווקא נראים מצויין לאחרונה עם שישה ניצחונות רצופים אבל ברור שהתקרה שלהם תלויה בעיקר בשאלה – האם קוואי יחזור השנה מהפציעה שלו?
גולדן סטייט נראית מצויין וזה עוד לפני החזרה של קליי תומפסון. כמה רחוק יכולה להגיע?
ינון בר שירה: הראשון הוא התאמת השחקנים לשיטה. שנה שעברה, לאורך מרבית השנה הווריירס שיחקו עם שחקנים כמו ווייזמן, אוברה ובראד וונמייקר שלא התאימו, לא הבינו ולא הפנימו את ההתקפה של הווריירס, השמה דגש עצום על חיתוכים ותנועה בלתי פוסקת ללא כדור.
השנה נראה שהרכש החדש הוא פגיעה בול. נכון הפריים האתלטי שלאיגואדלה כבר היה לפני 15 שנה, אך היכולת שלו להבין את המשחק, לנצל את הספייסינג שסטף יוצר ולזהות את המסירה הנכונה פשוט פנומנלית
גם בייליצה ואוטו פורטר נראים כמו תוספות מעולות.
ההבדל השני פחות מלהיב. לו"ז פתיחת שנה קל להחריד. כמעט כולו בבית.
גיא טורג'מן: אליפות היא לא מילה גסה. סטף קרי נראה כמו סטף בשיאו, דריימונד גרין בא חדור מוטיבציה לעונה, וויגינס נזכר שהוא בחירה ראשונה בדראפט ושיש לו יכולות גם בהגנה וגם בהתקפה, ג'ורדן פול מראה למה הוא שווה מקום בחמישיה ואפילו לוני נראה טוב. תוסיפו לזה ספסל מנוסה ועמוס בכנפיים עם איגודאלה, אוטו פורטר וביילצה, קליי תומפסון וג'יימס וויזמן הפצועים, ויש פה 10 שחקנים ראויים ביותר מובלים על ידי 3 אולסטארים, בחירה ראשונה בדראפט וה-MVP של הפיינלס לפני 6 שנים. השאלה הכי גדולה היא איך קליי יחזור וכיצד ג'ורדן פול/וויגינס יתמודדו עם הירידה לספסל.
איתן שמר: לדעתי הווריורס הם על אמת. למרות לו"ז לא כל כך קשוח והמון משחקי בית, הם מציגים עד עכשיו נתונים של קבוצת עילית. מקום ראשון בדיפנסיב רייטינג, מקום שלישי באופנסיב ומקום ראשון בנט רייטינג. הם קולעים בטרו שוטינג ובאחוזי שדה אפקיטיים הכי גבוהים בליגה ואחוז סלי השדה שלהם שמגיעים מאסיסטים הוא הכי גבוה, כל זאת כשהם במקום החמישי ביחס אסיסטים איבודים. סטיב קר ציין פעם שהוא מסתכל רק על שלושה פרמטרים בסוף משחק : מספר מסירות, איבודים ואחוזי שדה של היריבה. בשלושת הדברים הללו הקבוצה מצויינת ואין סיבה שזה לא ימשיך עם החזרות של קליי ווייסמן.
אריק גנות: רחוק מאוד. הווריורס מובילים כרגע את הליגה במאזן ובדירוג הגנתי, ונמצאים במקום השלישי בדירוג התקפי. אלה מספרים שמראים על דומיננטיות מוחלטת. ניתן לייחס חלק ללו"ז הקל, שכלל ארבעה משחקים מול נמושות הליגה, אבל זה לא הכל.
השיפור הגדול בקבוצה הוא בהגנה, ופה צריך לתת קרידט גדול לשחקני המשנה שהגיעו בקיץ. איגואדלה הבלתי נגמר, פורטר, פייטון והחטיפות. גם טוסקנו אנדרסון נותן לא מעט בתחום, וההגנה שלהם נראית כרגע כמו הגנה לגיטימית של אלופה.
בצד השני הפריצה של ג'ורדן פול וקצת לי נותנת את שלה, וקרי וגרין הם, ובכן, קרי וגרין. אם תומפסון חוזר אפילו ב-80% הם יתחרו על אליפות.
עמרי אלחסיד: עפר שלח היה נוהג לתת את הדוגמא של הקיוטי ממערכוני מיפ-מיפ, שהיה רץ באוויר לאחר שפספס את מיפ-מיפ, ונופל למטה רק אחרי שהוא מסתכל על התהום ומבין שהוא תלוי בין שמיים לארץ. אפשר כבר להשלים עם העובדה שסטף של גולדן סטייט החדשה הוא אפילו שחקן יותר טוב מסטף של שתי עונות ה-MVP, אבל מתי ג'ורדן פול, גארי פייטון השני, אנדרו וויגינס ואנדרה איגואדלה בן ה-384, יבינו שהם לא אמורים לשחק ברמה הזו? אבל אם דריימונד ימשיך ברמה הנוכחית שלו, וקליי בטעות יחזור ב-70%-80% מכושרו, ההתקפי אבל בעיקר ההגנתי, מלפני הפציעה, השמים הם הגבול.
הפתעות העונה שלכם עד כה?
עמרי אלחסיד: אני מהמר שידברו פה הרבה על מיילס ברידג'ס, אבל בגלל שהוא כבר הציל לי את התחת בסוף העונה שעברה בפאנטזי, ומיהרתי לקחת אותו גם העונה, אפשר לומר שהייתי מוכן (גם אם, ובכן, כן, לא בדיוק לזה). ההפתעה האמיתית שלי היא נקמתם של הווטרנים. מי חלם לפני שנתיים שנוכל לדבר על התפוקה הקריטית של אל הורפורד, למרקוס אולדריג', כרמלו אנתוני ודרק רוז? אז נכון, השנה היא לא 2011, אבל כל השחקנים האלו הם חלקים חשובים ודומיננטיים בקבוצות שלהם. אנחנו רוצים לתת מקום לצעירים לפרוח, אבל הותיקים לא מוכנים עדיין לשחרר…
ינון בר שירה: הפתעות העונה עד כה מבחינתי מגיעות מהמזרח:
וושינגטון וויזארדס- עם הגנה מצויינת, משחק קבוצתי ומאמן חדש (ווס אנסלד ג'וניור) שמוכיח שיש לו הרבה כדורסל לתת עסקת ווסטברוק נראית טוב מתמיד כשדינווידי (שהגיע מהנטס כחלק מהטרייד) קוזמה, הארל וקולדוול פופ נראים נפלא.
קליבלנד קאבלירס- הרכב הגבוהים מתגלה כשיחוק אדיר בעיקר בזכות הרוקי הנפלא אוון מובלי שמתעלה על כל הציפיות וכרגע המועמד המוביל לרוקי העונה.
וכמובן שיקגו בולס. ההתקפה נראית נהדר, במידה מסויימת כצפוי (למרות שקשה היה לצפות את היכולת הנפלאה של דרוזן, לאבין ולונזו לפרוח יחד כל כך מהר). ההגנה לעומת זאת – מתעלה בהרבה על הציפיות, בעיקר בזכות יכולת הגנתית אדירה של קארוסו ולונזו.
גיא טורג'מן: וושינגטון היא ההפתעה הגדולה מבחינתי, האיבוד של ווסטברוק עבור שחקנים משלימים והפציעות בתחילת העונה לא עוצרים את המכונה של וושינגטון שמובילה את המזרח. קוזמה מועמד מוביל ל-MIP, ביל נראה כמו מנהיג ולא רק השחקן הכי טוב בקבוצה, הראל קולע מהקו באחוזים מטורפים ומהווה איום התקפי משמעותי ובכלליות הקבוצה עובדת כמו מכונה משומנת. אין ספק שניכרות טביעות האצבעות של המאמן החדש ויהיה מעניין לראות איך האצ'ימורה ובראינט ישתלבו בקבוצה והאם וושינגטון תנצל את המומנטום על מנת לבנות קבוצה שתוכל להתמודד גם בפלייאוף.
איתן שמר: בגזרת הקבוצות – וושינגטון היא לגמרי הקבוצה שהפתיעה אותי לטובה ביותר . אז כן, הם היו קבוצת פלייאוף והם קיבלו עומק במקום לווסטברוק, אבל היו לא מעט סימני שאלה. איך דינווידי יחזור, איך הארל יחזור מעונה חלשה בלייקרס ומה לעזאזל יהיה עם קוזמה. עד עכשיו הם משחקים ממש נהדר ומפתיעים לגמרי בהגנה. גם הקליפרס ראויים לציון אחרי 5 נצחונות רצופים וקאמבקים הירואיים שבהם הם הפגינו חוסן מנטלי מרשים.
בגזרת השחקנים – כרמלו אנתוני ואל הורפורד מבחינת התפוקה הנהדרת בגיל המתקדם, הירו מבחינת ההתפוצצות המדהימה שלו העונה ובארטון שנותן עונה מצויינת עד עכשיו.
אריק גנות: הקבוצה המפתיעה היא גולדן סטייט. אפשר היה לצפות לשיפור בקבוצה העונה, אבל קפיצה עד כדי כך גדולה לא נראתה באופק.
קבוצה מפתיעה נוספת היא הוויזרדס. אמנם בנאלי לבחור במוליכות המזרח והמערב, אבל די בטוח שאף אחד לא ציפה שוושינגטון תגיע למעמד הזה אחרי עשרה משחקים. נראה היה סביר שווסטברוק הוא יותר נזק מתועלת, אבל ההגנה של KCP וקוזמה (וכן, גם דני) עשתה פלאים לקבוצה הזו.
שחקן אחד מפתיע הוא סקוטי בארנס. הוא נתפס בעיקר כשחקן הגנה ומוסר, אבל בפועל הוא אחד הסקוררים המובילים בטורונטו, ויש לו הרבה מניות בהצלחה המוקדמת שלה.
אכזבות העונה שלכם עד כה?
אריק גנות: במבט ראשון זו אטלנטה, שלא ברור מה עושה בתחתית המזרח – עד שמסתכלים על הלו"ז הבלתי אפשרי שלה. אז אני בוחר בבוסטון. דווקא החזרה של אל הורפורד לרלוונטיות מדגישה כמה שהקבוצה הזו מתפקדת מתחת לרמתה. ג'ייסון טייטום ומרקוס סמארט לא פוגעים, שרודר זורק יותר מדי וקולע פחות מדי, כך שלמרות השיפור ההגנתי בראשות הורפורד ורוברט וויליאמס הקבוצה עם מאזן שלילי.
בגזרת השחקנים זה לילארד, שפתח את העונה עם קליעה מגומגמת ומתפקד בשתי רמות מתחת למצופה, ובכלל ריבוי הפציעות. לברון, אמביד, טוביאס, ג'יילן בראון, לופז והולידיי הספיקו כולם להיפצע, וזה יותר מדי לחודש ראשון.
עמרי אלחסיד: גם פה ננסה לתת זווית קצת אחרת. נכון, יש את הלייקרס, לוקה, פורטלנד, מילווקי, בוסטון, שאיך נאמר? לא מבריקות. אבל אני רוצה לדבר דווקא על מינסוטה. נכון, היא לא הייתה אמורה להיות מאריות הליגה, אבל עם אנתוני אדוארס שנראה בדרך להיות סופרסטאר, טאונס שהיה אמור להיות העוגן, ועוד חלקים בהחלט ראויים כמו בברלי או ראסל, אני ציפיתי שמינסוטה תהיה שם סביב הפלייאין. אז נכון, עדיין מוקדם, והכל יכול להשתפר ולהשתנות, אבל אני ציפיתי שמינסוטה תהיה שווה יותר מ-3 ניצחונות ב-10 משחקים ויותר מהמקום ה-14 במערב.
ינון בר שירה: אטלנטה הוקס מאכזבת מאוד. ההתקפה מגומגמת, רעה ומלאה ביותר מדי זריקות מיד ריינג'. טריי יאנג מתקשה להתאים עצמו לסגנוו השיפוט החדש, אך הבעיה המרכזית היא הדקות בלעדיו שכרגע פשוט רעות מאוד התקפית. ההגנה מדורגת בתחתית הליגה וקבוצות חוגגות עליהם בצבע. קלינט קאפלה פשוט לא נראה אותו הדבר כמו העוגן ההגנתי האדיר שהיה שנה שעברה. אולי, רק אולי יש לזה קשר לעובדה שטריי יאנג עצמו טען שהעונה הרגילה משעממת.
פלייאוף מוצלח אחד והחבר'ה עדיין בהאנג אובר. שכחו שגם בעונה הרגילה רצוי לנצח משחקים.
גיא טורג'מן: הפתעה אחת גדולה אך האכזבות הן רבות. במזרח אטלאנטה ובוסטון מדורגות מחוץ לפליי אין בכלל ונראות רע. אטלנטה לא מצליחה לייצר את האנרגיות של שנה שעברה, כאשר טריי יאנג סובל מהחוקים החדשים, כמו הרבה שחקנים אחרים שבעיקר מחפשים את העבירה. בבוסטון ההשפעה של המאמן החדש לא ממש קיימת עד עכשיו, כאשר טייטום לא נראה כמו השחקן שהכרנו עד לפני שנתיים, וגם חדר ההלבשה לא נראה מלוכד במיוחד. במערב פורטלנד שמדורגת במקום העשירי מאכזבת בגדול. ליליארד פתח את העונה חלש במיוחד, פאוול נחלש השנה וכרגיל היחידה השנייה היא סימן שאלה גדול ולא מאוזן, ובכלליות לא רואים את טביעת היד של צ'ונסי עדיין.
איתן שמר: בגזרת הקבוצות – פורטלנד. היו לי ציפיות גבוהות מהם, לפחות בעונה הרגילה והם מדשדשים עד עכשיו למרות סגל איכותי על הנייר. אטלנטה הם עוד אנדראצ'יברים ברורים עד עכשיו לטעמי. לא ברור לי מה קורה איתם ומקווה שיחזרו לעצמם כי הם קבוצה ממש מהנה לצפייה.
בגזרת השחקנים – מפ"ג ולילארד הם האובייס אז לא אפרט עליהם יותר מידי. אני רוצה לציין את ג'ארן ג'קסון ג'וניור שלא ממש יציב עד עכשיו. מוראנט נותן עונה בקליבר של mvp וג'קסון לא מספיק טוב עד עכשיו כדי להיות הכוכב השני שיעזור לו לקחת את הקבוצה לשלב הבא. גם כריסטיאן ווד, ניקולה ווצ'ביץ' ודיארון פוקס יכולים וצריכים לשחק טוב יותר ממה ששיחקו עד עכשיו.
עד כמה תהיה השפעה לפרשות האחרונות של רוברט סארבר וניל אולשיי, אם בכלל?
איתן שמר: אחד הדברים שאני אוהב בליגה הזאת הוא האופן שבו היא בדרך כלל מוקיעה אירועים מהסוגים הללו. איך שהיא מטפלת בהם ואיך היא בעיקר מספקת דוגמה לשאר הליגה מהם. אומנם תופעה כמו של סארבר כבר קרתה בעבר הלא רחוק (דונאלד סטרלינג) אבל בהחלט ניתן לראות איזה דגש הליגה נותנת על הימנעות מגזענות מכל סוג שהיא. על מקרה כמו של ניל אולשיי זה ידליק נורה אדומה להמון אנשי מקצוע ויפתח פתח לאנשים לספר על מקרים דומים בסביבות העבודה שלהם. מאמין שתהיה לזה השפעה בריאה על הליגה ותסנן משמעותית את האנשים הפחות טובים בעסק.
אריק גנות: תגובת השחקנים כנראה תהיה גורם מכריע בהשפעת הפרשות הללו, ועד עכשיו היא מינורית, אם בכלל. אצל סארבר זה בולט מאוד – כריס פול הוא נשיא איגוד השחקנים, וכמו כל יו"ר ועד, הוא יודע להגיב בתקיפות כשצריך וסביר להניח ששחקנים ילכו איתו. אם זה לא קרה עד עכשיו כנראה שזה גם לא יקרה.
עם זאת אפשר לצפות לשינוי הדרגתי של תרבות העבודה במועדוני ספורט, שקשור לטרנדים בתרבות העבודה האמריקאית בכלל. תרבות של צעקות, כינויים גזעניים (גם אם אינם מכוונים לאדם ספציפי או מהווים ציטוט) ומיזוגניה הופכת מבעיה ללאו מוחלט. מועדוני ספורט יהפכו למקום שבו השיח הרבה יותר ממושטר – לטוב ולרע.
עמרי אלחסיד: הכלבים ימשיכו לנבוח והשיירות ימשיכו לעבור. נכון, אדם סילבר הוא האדם המושלם לטפל בסיטואציות כאלו, ואין לי ספק שמעשים יעשו, סנקציות יוטלו ואנשים יפוטרו (היי, נשיא הבלייזרס בדיוק התפטר בגלל זה). אבל בכל מקום שבו יש הון אנושי, אנשים עם מעמד, כוח וקצת שגעון גדלות, מקרים בסגנון זה ימשיכו לקרות. נכון, סארבר ואולישיי בהחלט ישלמו את המחיר על זה, ואולי הליגה תכניס כמה חוקים, הנחיות ותזכירים חדשים, אבל בסוף, אנשים ישארו אנשים. אבל היי, אם על אדם סילבר לא נסמוך שיטפל, על מי נשאר לנו לסמוך?
ינון בר שירה: אני רוצה לקוות ולהאמין שהפרשות האחרונות יהוו קריאת השכמה למשרדי הליגה ויאלצו את סילבר וחבריו לחשבון נפש אמיתי ולאיזשהי רגולציה על הנעשה בתוך הקבוצות.
קודם כל, כי הקבוצות הן לא עסק נפרד, התרבות הארגונית הקלוקלת שלהן משליכה ישירות על התדמית של הליגה ועל היכולת לייצר בה ארגונים בריאים שמשגשגים יחד בתחרות בריאה שאינה מושפעת מהשאלה המהותית – לאיזו קבוצה יש בעלים או ג'נרל מנג'ר שהוא פחות דושבג.
אבל זה שאני רוצה להאמין לא סותר את זה שקשה לי להאמין. בלי "אקדח מעשן" (הקלטות, מיילים) קשה להאמין שלליגה יהיה מה לעשות בנושא.
גיא טורג'מן: דבר ראשון צריך להפריד בין הפרשות. ניל אולישיי הוא GM של פורטלנד. וככזה הוא שכיר של הקבוצה, כלומר באם הפרשה נכונה הקבוצה תוכל לפטרו, לעשות כמה מהלכי יח"צ פשוטים והכול ישוב למקומו. סארבר מנגד הוא הבעלים של פיניקס, וככזה הפרשה שלו גם יותר חמורה וגם יותר בעייתית לליגה, אם ההאשמות נגדו יתבררו כנכונות הליגה תהיה מחוייבת לפעול כמו במקרה סטרלינג, ולמצוא דרך חוקית לחייב אותו למכור את הקבוצה. ההזזה של סטרלנג הפכה את קליפרס לקבוצה תחרותית שמוכנה לבזבז לאורך זמן, יהיה מעניין לראות מה יקרה לפיניקס אם סארבר יעזוב, במיוחד בהתחשב במצבה העדין של הקבוצה, מבחינת סגל השחקנים.
