המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, טל קינן, דני אייזיקוביץ', והאורחים המיוחדים גבריאל היידו ושחר צ'יקוטאי.
בוסטון הבטיחה מקום 1 במזרח, איך היא צריכה לנהל את מצבת כוח האדם עד סוף העונה הרגילה (Rust vs Rest)
טל קינן: לא חושב שהסלטיקס צריכים לבנות עוד איזשהו תיאום בניהם. אם במקרה תצטבר איזשהי חלודה הסלטיקס יסירו אותה בקלות בסיבוב הראשון מול כל קבוצה שהם יפגשו. מכאן יוצא שאני חושב שהם צריכים לנוח כמה שיותר. עם הורפורד גם ככה מקפידים על מנוחות כל העונה, ג'רו כבר עכשיו הפסיד מעל שבוע עקב פציעה, פורזינגיס לא ידוע בכשירותו ואנחנו רואים שגם בראון וטייטום נחים לסירוגין. בקיצור הסלטיקס כרגע מתנהלים נכון בעיני והם צריכים לשמור על כולם כשירים לפלייאוף ושיגיעו אליו כמו הירקות והפירות בשוק ביום שישי, כמה שיותר רעננים וטריים.
גבריאל היידו: לבוסטון נשארו 9 משחקים עד סיום העונה, והיא כמעט הבטיחה יתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף. רוב המשחקים שנשארו הם קלים על הנייר ובהם הסלטיקס צריכים לעשות רוטציה ולתת מנוחה לסירוגין לטייטום ובראון. גם פורזינגיס והולידיי שסוחבים פציעות קלות צריכים לשחק רק במידה ויש הכרח. למשחקים המאתגרים מול אוקלהומה סיטי, מילווקי הניקס, הייתי מציע שיתייחסו כאל משחקי פלייאוף פוטנציאליים, לבדוק את כל הרוטציות האפשריות, תוך כדי שלא חושפים יותר מדי סודות- באופן כללי, כשיש ספק לגבי מישהו לתת לו לנוח.
אריק גנות: בוסטון הבטיחה את המזרח תיאורטית, ומעשית הבטיחה גם את המאזן הטוב בליגה. בנוסף היא גם קבוצה מאוד טופ הבי. טייטום, בראון, הולידיי, ווייט ופורזינגיס הם חמישה שחקנים ברמת אולסטאר העונה. אחריהם יש את הורפורד, ושחקנים כמו פריצ'ארד והאזור שיחסית פורחים בבוסטון אבל הם לא יותר ממחליפים סבירים. כל זה אמור היה להוביל מדיניות מנוחה אגרסיבית, אבל צריך לזכור גם את הכימיה הקבוצתית וכושר המשחק. גם אם אפשר היה להושיב את כל השחקנים בחוץ עד סוף העונה, לא נכון מקצועית לעשות כך.
לכן המדיניות הנכונה היא הנוכחית: מי שכשיר – משחק. מי שטיפה פצוע, או נוטה לפציעות – משחק פחות.
שחר צ'יקוטאי: בוסטון צריכה להוריד רגל מהגז ולתת לשחקנים המובילים את המנוחה המתאימה, תוך שמירה על כושר משחק כדי להגיע לפלייאוף בשיא. במקביל להתחיל להכניס את הסגל הקצר שלהם לעניינים ולשפשף את המחליפים כדי שיגיעו חדים ומסוכרנים לפלייאוף. פייטון פריצרד כבר נמצא בשיא ונראה כמו השחקן המושלם שיעלה מהספסל, גם האוזר וטילמן כבר מראים שהם נכנסים לעניינים. הייתי מנסה להכניס אותם גם בדקות הקלאץ' כדי שיתרגלו את השלבים הללו במקרה של פציעה או בעיית עבירות. בוסטון תקבל את שחקני החיזוק חדים, האליפות שלהם.
דני אייזיקוביץ': אני לא מאמין בגישת המנוחה עד לפלייאוף. יש לנו מספיק קבוצות שעשו את זה בעבר ואח"כ השאירו תקדים ועפו בסיבוב הראשון. זה עניין של "מיינד סט", מצד שני כמובן שצריך לשמור על השחקנים בריאים.
אמרנו מה לא, אז מה כן?
לנסות לנצח, אבל לשמור את השחקנים בכמות דקות מוגבלת והכי חשוב לתרגל שפנים שאפשר לשלוף בפלייאוף. כל מה שהקבוצה רצתה לתרגל ולא יצא לה במהלך העונה הסדירה.
הרכבים חדשים שאולי ישמשו אותם למץ'-אפים מאוד ספציפיים, גם אם הקבוצה ממול פחות מתאימה, זה מה שצריך לעשות. במילים אחרות – להתכונן לספרינט הכי חשוב של העונה ולא "לנוח" לקראת הספרינט הכי חשוב.
הליגה סגרה את איגנייט. מחשבות? מילות פרידה לפרוייקט?
דני אייזיקוביץ': הקבוצה נפתחה במקור בתור חלופה לשחקנים שלא מעוניינים ללכת לקולג' ולא רוצים לטוס לאירופה ובכל זאת היו מעוניינים להפוך לשחקנים תחרותיים. כאשר חושבים על הרקע של הרבה מהשחקנים האלו, שהשאיפה היחידה שלהם הייתה לקבל שכר זה היה מאוד הגיוני.
הליגה השיגה את מטרתה ועברו דרכה גם שחקנים מעניינים כגון ושחקנים כמו ג'יילן גרין וג'ונתן קמינגה.
יחד עם זאת, שינויים שהתרחשו ומאפשרים לשחקנים לקבל תגמול כלכלי ראוי בליגת הקולג'ים הפכו את האיגנייט לפחות רלוונטית ולכן ההחלטה הגיונית וצפויה.
נזכיר שליגת הג'י ליג לא נסגרה ולכן למעשה אין באמת צורך בעוד חלופה עבור מי שמעוניין להיות שחקן נ.ב.א.
טל קינן: האיגנייט היה פרויקט טוב בעיני אל אף שהרוב מגדירים אותו ככישלון. הטענה הייתה בין היתר ששחקנים מגיעים לליגה נטולי יסודות אבל בסה"כ יש כמה שחקנים טובים בליגה שהגיעו משם. אני חושב שחוסר ההצלחה היחסי של סקוט בעונת הרוקי שלו גרם לאנשים לאבד את אמונתם באופן סופי בפרויקט הזה אבל אני חושב שדווקא אם היו משקיעים אפילו יותר בצוותי האימון וממש יכניסו מעורבות של אנשי ה-NBA לניהול הקבוצה והאימון, זה היה משפר ומועיל יותר בשביל הצעירים הללו. כמו כן חשוב לזכור שלמרות הביקורות יצא משם שחקני NBA לא רעים שיש להם עתיד בליגה.
גבריאל היידו: הייתי די סקפטי לגבי הפרויקט של "איגנייט", אבל במבחן הזמן, נראה שמדובר היה במשהו שעשה שינוי מהותי, וגרם בעקיפין לכך שדור שלם של תלמידי קולג' יוכלו להרוויח מהכישורים הספורטיביים שלהם, אחרי שנים רבות שבהן המכללות גזרו עליהם קופון. כשיעשו יום אחד "30 על 30" על "איגנייט" יתעלמו מכך שהקבוצה פורקה ללא הישגים מרשימים בליגת הפיתוח אחרי 4 עונות בלבד, ויתמקדו בכך שהיא מילאה את יעודה ההיסטורי ופורקה אחרי שמילאה את תפקידה. הקבוצה גם גידלה לפחות 2 שחקנים בולטים דוגמת ג'יילן גרין וג'ונתן קאמינגה, ואולי גם סקוט הנדרסון יתפתח מתישהו לשחקן משפיע, אז גם כאן אין במה להתבייש.
אריק גנות: הרעיון שבבסיס ההקמה של איגנייט היה סביר, בסך הכל – לאפשר לשחקנים מובילים להתפתח באמצעות משחק מול שחקנים בוגרים יותר מאשר במכללות, כאשר הם יכולים להרוויח יותר כסף בתהליך. הבעיה היא שזה נכשל. הקבוצה עצמה הייתה לא תחרותית, מה שכנראה פגע בהתפתחות של השחקנים. התהליך כולו נראה כמי שמפיק שחקנים פחות מוכנים לליגה, לא יותר. שחקנים כמו ג'יילן גרין וקאמינגה הגיעו לליגה מאוד לא בשלים ורק עכשיו מתחילים להבין את הזהות שלהם כשחקנים ולמצות את הפוטנציאל שלהם. סקוט הנדרסון נמצא שני צעדים מאחורה, וגם הוא כנראה היה נתרם יותר משנה במכללה טובה.
בסך הכל – רעיון שנכשל, וטוב שהליגה חתכה הפסדים בזמן.
שחר צ'יקוטאי: הפרוייקט נסגר, מראש זה היה תמוהה, עד כמה באמת הליגה תצליח לתת מענה לחבר'ה צעירים. זה חשוב, אבל בעידן בו השחקנים עושים וואן-אנד-דאן, הפרוייקט מראש נועד לכישלון. ההבדל בין קבוצת ג'י-ליג לקבוצת NBA הוא די גדול וכאשר גם ככה הם חותכים אחרי שנה-שנתיים התהליך שהם עושים הוא חשוב. אבל בקבוצות בונים אותם בצורה אחרת. ראינו זאת אצל ג'יילן גרין שהיה אחד מהראשונים בפרוייקט וגם אצל קאמינגה שהגיעו ולקח להם זמן לבוא לידי ביטוי בליגה.
הפרוייקט ברעיון הוא טוב אבל התוצאות שלו לא היו מספקות.
יוסטון נראים טוב יותר ללא שנגון – סגנון משחק או לו"ז קל?
שחר צ'יקוטאי: גם וגם.
מצד אחד הלוז באמת היה יחסית פשוט, מול קבוצות שכבר ויתרו על העונה. מצד שני שנגון באמת התקדם מאוד העונה אבל הנוכחות שלו בצבע וכמנהל משחק די תקעה את יתר השחקנים החודרים לסל. ג'יילן גרין ניצל את ההזדמנות ובכל אפשרות חודר לסל, עולה גבוה ולא נוחת, הטבעה או לייאפ, לבד או מול שומר הבחור קפיץ. גם הגנתית החמישייה הנמוכה של יוסטון (עם ג'בארי, אמן, דילון גרין ופרד) מקבלת את היתרונות שלהם בצורה מקסימלית, אם זה במשחק מהיר מאוד בהתקפה או היכולת לבצע חילופים רבים בהגנה עם חמישייה נושכת וחזקה. לא אופתע אם הם יכנסו לפלייאין על חשבון ג"ס בעקבות המומנטום שהם יצרו.
דני אייזיקוביץ': פעמיים פורטלנד, ספרס, פעמיים וושינגטון, בולס ויוטה. סה"כ 7 משחקים שהם ניצחו והיו אמורים לנצח עם ובלי שנגון. מצד שני, הם ניצחו גם את הת'אנדר (נטולי שיי) וגם את קליבלנד (נטולי מיטצ'ל), את פיניקס ואת סקרמנטו.
אז התשובה היא גם וגם, קשה לומר כמה זה יכול להחזיק, כי שנגון היה אדיר העונה.
מצד שני, בהיעדרו האנרגיה הקבוצתית לקחה צעד אחד קדימה, ג'יילן גרין נראה כמו אולסטאר וכאמור יוסטון מנצחת בלי הפסקה. למרות הכתוב, בכל עונה קבוצות תופסות תקופות כאלו (לינסנטי דוגמא בולטת) וזה לא בהכרח אומר כלום על שנגון וההתאמה שלו.
טל קינן: בואו נהיה כנים לרגע, הרוקטס לא באמת קבוצה טובה יותר ללא שנגון. זה לא אומר שהם לא משחקים כרגע טוב יותר. אז נכון שהיה להם לוז קל אבל הם הצליחו לנצח בסטרץ' הזה גם את סקרמנטו וקליבלנד. הרוקטס רצים הרבה יותר כאשר אין סנטר יחסית כבד שמתקשה בכך (בשמונה משחקים האחרונים קצב של 100.44 רביעי בליגה בפרק הזמן הזה לעומת 99.58 ומקום 14 לפני כן). אמן תומפסון נראה אפילו טוב יותר בתקופה הזאת אבל מי שממש ניצל את ההיעדרות של הטורקי הוא ג'יילן גרין שקולע מאז 31.5 נקודות ב-51% מהשדה, מקום ראשון בליגה בפרק הזמן הזה (8 משחקים).
גבריאל היידו: ברצף של 11 כולל יוטה הלילה הניצחונות שלהם יוסטון השיגו 8 נגד קבוצות עם מאזן מפסיד, חלקם מול הקבוצות החלשות בליגה. בשבוע הבא הלו"ז יהפוך לרציני בהרבה- משחקים מול דאלאס, מינסוטה, מיאמי, אורלנדו מהפלייאוף ומפגש ראש בראש מול גולדן סטייט על מקום אחרון ב"פלייאין" במערב. מניח שאז נדע כמה השינוי אמיתי. עם זאת, השיפור של ג'יילן גרין בולט לעין, והתפקוד של אמן תומפסון בעמדת הפורוורד על חשבון שנגון שהוא שומר חלש, שיפרה את הכימיה ההגנתית ושיחררה משהו גם אצל ג'אבארי סמית. יוסטון לפחות מסיימת את העונה עם תהיות רציניות לגבי הכיוון אליהם צריכים ללכת. המלצה שלי -להעביר בטרייד את גרין או שנגון כשהמניות שלהם בשיא, כי יחד השילוב פחות יצליח.
אריק גנות: הלו"ז עזר, אין ספק. ארבעה משחקים מול הספרס, הויזרדס והבלייזרס זה תמיד נחמד כשאתה מנסה לנצח. אבל זה לא נראה כמו הסיבה היחידה, או אפילו המרכזית. יוסטון ניצחו גם קבוצות טובות, כולל הת'אנדר והקאבס.
המעבר לפייב אאוט עם סמית' ב-5 פתח לגמרי את המגרש בשבילם. מאז הפציעה הם עם 126 נק' למשחק – מה שהיה שם אותם מקום ראשון בליגה בפער כנתון שנתי, בעוד שעונתית הם מספר 15 בליגה. ג'יילן גרין הוא שחקן אחר לגמרי, והפך מווליום שוטר עם יעילות נוראית לשחקן של 32 נק', 5 שלשות -51% מהשדה – מספרי סטף. הם פשוט קבוצה אחרת.
ג'יי בי ביקרסטאף מאמן קליבלנד התלונן שהליגה "הולכת על הקצה" ושמהמרים מתקשרים אליו הביתה. בנוסף החשדות כנגד ג'ונטאי פורטר. האם הליגה מגזימה בשילוב סוכנויות ההימורים במשחק?
אריק גנות: באופן עקרוני, שילוב הימורים בספורט הוא לא דבר רע. אנשים שרוצים להמר יהמרו, ואם זה לא יקרה חוקית זה יקרה לא חוקית. ההיפך – כשזה חוקי, אפשר להטיל רגולציות, ובעיקר אפשר לדעת מתי מרמים.
פורטר, כנראה, חצה את הקו הזה. כשיש קורלציה כל כך ברורה למה שאתה עושה לבין ההפרש בהימורים, צריך לחקור מה קרה שם. אבל זה לא אומר שההימורים חדרו עמוק מדי, אלא שאפשר לדעת מתי שחקן מרמה ולטפל בו על זה.
כל עוד ההימורים לא משפיעים על המשחק עצמו הם בסדר. ורמאים? תמיד יהיו. אי אפשר להעלים את כל הפשע מראש.
שחר צ'יקוטאי: באופן כללי אני נגד הימורים. מבחינה הלכתית אסור להמר. אפילו מילוי לוטו/טוטו זאת בעיה. כי המשלם לא באמת נותן לא מתוך רצון. דבר נוסף שההלכה נוגעת בו זה ישובו של עולם – כלומר אדם לא יתאמץ כמו שצריך בשביל החיים.
ברגע שהליגה נותנת לזה לגיטימציה ציבורית, הדבר יכול להיות מסוכן. ראינו זאת עם אדון פורטר שלא עסק במאמץ אלא שילם על עצמו שיהיה גרוע.
הליגה צריכה להשאיר את זה מחוץ לתחום הכדורסל ולהרחיק את זה מאיתנו.
דני אייזיקוביץ': כן!
הרבה זוכרים את הפרשיות של שנות ה – 2000, וגם קשה מאוד לשכוח את הסדרה בין הלייקרס לסקרמנטו. הליגה מכניסה המון כסף מאינספור דברים אחרים, אם זה שידורים, אם זה מרצ'נדייז ועוד.
הדיווחים שבהם מהמרים מאיימים על שחקנים, מאמנים (ושופטים?) בליגה מטרידה מאוד. בשנים האחרונות היו המון מקרים שבהם פשוט כולם "לא הבינו" מה קרה שם. אם זה מהלכים מוזרים של השחקנים / מאמנים שגרמו להפסדים ואם זה שריקות מאוד מוזרות של השופטים. אז תמיד העיניים היו על השיפוט, נראה שזה אולי הרבה יותר עמוק מזה. כאוהדים אנחנו חייבים את הליגה שלנו נקייה ככל האפשר, זה המשמעות של הספורט.
טל קינן: הליגה לא חשבה על השלכות כאלו כשהיא החלה להפוך את ההימורים לחוקיים ולשלב אותם ב-NBA בשלל דרכים (ד"א לשחקנים כיום מותר להיות ספונסרים/להשקיע באתרי הימורים). יכול להיות שהליגה לא פעלה באיזושהי צורה פרובלמטית אך הבעיה היא שבני אדם לא צפויים ולצערי הרב נוכחתי לגלות שאנשים הופכים ללא רציונלים ונוקטים בפעולות הזויות בעיקר כשזה נוגע לכסף. עכשיו כשבקרוב יהיה ניתן להמר דרך הליג פס במהלך משחקים, אני חושב שזה פתח לצרות. נ.ב זה לא שהליגה מפסידה כסף, יש להם הרבה מקורות הכנסה, לא צריך גם את האפיק של ההימורים
גבריאל היידו: הליגה הלכה "אול אין" על שילוב "דראפט קינג" ודומותיה וההכנסות שהשיגה מהן בהחלט אסטרונומיות. עכשיו הגיע רגע מבחן מהותי עבור אדם סילבר, הסיכונים הופכים לגדולים יותר, האיום על האינטגריטי של המשחק נהיה מוחשי יותר, ולדעתי זה רק קצה הקרחון. מניח שג'ונטי פורטר ישלם את המחיר כי הליגה חייבת לנקות את האווירה ולמצוא שעיר לעזאזל, אבל ברגע שההימורים הפכו חוקיים, והשיווק שלהם הפך לאגרסיבי כל כך, יהיה קשה לחזור אחורה, עד שיגיע המקרה הבא שיהיה גדול ויטלטל באמת את הליגה, עד אז יעצמו עיניים ויקוו לטוב.
המצ'אפים שהייתם רוצים לראות בסיבוב הראשון?
גבריאל היידו: יש שתי קבוצות שמסקרנות אותי בסיבו הראשון בשתי אפשרויות:
מיאמי -מילווקי- שחזור סדרת הסיבוב הראשון מהעונה שעברה, כשהבאקס יחפשו נקמה על ההשפלה ההיא.
מיאמי- בוסטון. כמו שראינו מול אטלנטה, הסלטיקס משועממים. אין כמו סדרה מול קבוצה שניצחה אותה בגמר המזרח עם מאמן חכם וקבוצה קשוחה ומנוסה, כדי לחדד את המטרות ולהתגבש לקראת המטרות האמיתיות.
דנבר- פיניקס- איכשהו דווקא הסאנס הבינוניים מקשים על האלופה. הם ניצחו אותם פעמיים מאז פגרת האולסטאר, וגם בפלייאוף הקודם היו היחידים שניצחו אותם פעמיים בסדרה.
דנבר- דאלאס. יוקיץ' ודונצ'יץ אחד נגד השני בקרב בין שני אירופאים מדליקים, ושתי קבוצות שנכנסו לכושר מצוין בזמן הנכון. העובדה שהשניים חברים טובים והיו שמחים לשתף פעולה רק מוסיפה פיקנטריה.
אריק גנות: במערב – דנבר – לייקרס יהיה קלאסי. שידור חוזר של הגמר מהשנה שעברה. הלייקרס בכושר טוב ויכולים לתת פייט רציני.
הת'אנדר נגד פיניקס גם אמור להיות must watch. חילופי הדורות בשידור חי. פיניקס חייבים לעשות משהו מהעונה הזו, או שכל הניסוי ה גדול שלהם ייכשל בניסיון הראשון. הת'אנדר צריכים להראות שהם מסוגלים לנצח כשזה חשוב.
במזרח יש לנו עוד סיכוי לא רע לקבל שחזור של הגמר האזורי בסיבוב הראשון. האם מיאמי מסוגלת לעשות קסמים שוב? או שבוסטו המחודשת תביס אותה ללא תנאי? גם שחזור של הסיבוב הראשון מול מילווקי עם לילארד יהיה נהדר, כמו גם כל קבוצה שתקבל את הסיקסרס עם אמביד.
שחר צ'יקוטאי: מילווקי – מיאמי: צריך באמת להסביר למה זאת סדרה אדירה? לילארד, יאניס מידלטון (וגם ריברס) בצד אחד, באטלר, רוזיר, באם, הירו, וספולסטרה בצד השני וכמובן בגלל העבר.
בוסטון – פילי (עם אמביד): אמביד שובר שיוויון מבחינת בוסטון. סדרה ביניהם יכולה להיות סופר מרתקת, לראות את מקסי והשומרים סביבו לצד אמביד מול המפלצת של בוסטון.
סקרמנטו – אוקלהומה: כל משחק בשנתיים האחרונות בין הקבוצות הללו היה משוגע. שתי קבוצות צעירות עם גבוהים יוצרים ושחקנים מעניינים יחד עם מאמנים אדירים, שחמט במיטבו.
פיניקס-דאלאס: כי הסיפור בין קיירי לדוראנט לא נגמר בטוב. כי בוקר ולוקה יריבים ותיקים ונשמח לראות עוד סדרה מהטוב הזה.
דני אייזיקוביץ': מיאמי נגד מילווקי באקס. באטלר נגד יאניס. האם דמיאן ליליארד יצליח להתעלות ולהפתיע? האם מיאמי שוב תגלה לנו שיש לה הילוך נוסף להעביר בפלייאוף? כל סדרה של מיאמי מוסיפה המון צבע בטח כשהם פוגשים את יאניס ועוטים עליו מכל כיוון.
בצד השני, ת'אנדר נגד דאלאס. דאלאס נמצאת בעיצומו של רצף נהדר, הת'אנדר הצעירים, אחרי הפציעה של שיי נראים שיצאו מהקצב שלהם. אני בטוח שקיירי וגם לוקה יגרמו לכולם לשאול: "למה? " ואז נגיד: "אני לא מאמין שזה נכנס" מצד שני, הת'אנדר עדיין פייבוריטים, בעיני זו סדרה שבקלות יכולה ללכת לכל כיוון עם המון מהלכי שיא.
טל קינן: אני חושב שכולם ממש רוצים לקבל סדרה של הפליקנס נגד הקליפרס, סדרה שאף אחד לא יודע איך היא תיגמר ועם פוטנציאל עצום להגיע ל-7 משחקים. הייתי רוצה לראות את אוקלהומה סיטי משחקת נגד הסאנס. האם צעירי הת'אנדר יוכיחו שהם מסוגלים על כח האש מפיניקס לאחר עונה סדירה מרשימה? נ.ב דוראנט חוזר לאוקלהומה סיטי גם מוסיף עניין. הטימברוולבס נגד הלייקרס בהחלט תהיה סדרה שכל אחת יכולה לעבור סיבוב, בעיקר אם קארל טאונס לא ישחק. במזרח אין סדרות סיבוב ראשון מעניינות לטעמי אלא אם אמביד יצליח לחזור כשיר לפלייאוף. אני מסרב להאמין בהיט שיעשו עוד ריצה כמו בשנה שעברה.
