המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, טל קינן, דני אייזיקוביץ' מידן בורוכוב ואורח מיוחד: גבריאל היידו.
זאיון לא הגיע לכמות המשחקים שהוסכם עליה, ובכך הפך החוזה שלו לבלתי מובטח. איך מסכמים את הקריירה שלו עד כאן ומה הצפי לעתיד?
טל קינן: דווקא באופן יחסי זאיון בעונה עמידה והוא שיחק כבר 25 משחקים. מבחינת המספרים זאיון כרגע בעונתו החלשה בקריירה אבל החלש שלו זה 22.3 נקודות ב-57% מהשדה בתוספת 6 ריבאונדים 4.5 אסיסטים וחטיפה. הקריירה שלו תהיה בסדר ואני סבור שהפליקנס לא ישחררו אותו מהחוזה בסוף עונת 2025. מה שכן, אנחנו רואים שלאינגרם וזאיון קשה לחיות אחד לצד השני ויכול להיות שלפליקנס עדיף לשלוח אחד מהם בטרייד. הבעיות עם זאיון לטעמי הן יותר עניין של מוטיבציה ורצון להישאר בניו אורלינס. הפליקנס עדיין יכולים לקבל תמורה יפה תמורתו ואני סבור שנראה זאיון קטלני יותר בקבוצה אחרת.
גבריאל היידו: יש משהו אירוני בעובדה שדווקא בעונה הכי בריאה שלו, נמצאה פרצה שיכולה לשחרר את הפליקאנס מהחוזה שלו – בגלל שהוא לא משחק מספיק. זאיון יכול ממש השבוע לעבור העונה את מספר המשחקים בהם השתתף בכל העונה שעברה ועונת הרוקי שלו, ונראה כשיר יחסית אבל איכשהו תמיד שופטים אותו משבוע לשבוע. זאיון, וזה עוד משהו אירוני לגביו, לא נראה מספיק רעב – לכדורסל, לתחרותיות, לרצון להשתפר. למרות שיש לו את ה"קפיצה השנייה" הכי מהירה שאני זוכר בליגה, הוא קוטף פחות משבעה ריבאונדים במשחק בקריירה. למרות שהוא שמאלי שכמעט בלתי אפשרי לעצור בצבע, רוב הזמן נשארים עם תחושה של פספוס יחסי. הפליקאנס צריכים לנצל את המצב ולהעביר אותו בטרייד תמורת ההצעה הכי טובה ולהמשיך הלאה, בתקווה שזאיון ילמד לקח מהמקרה ושיחק עם יותר תשוקה. אני בספק.
מידן בורוכוב: מוקדם לסכם את הקריירה של זאיון. הוא מציג נסיגה מסויימת במספרים שלו לעומת העונות הקודמות, העונה הזאת תאפשר לו למצוא את המקום שלו בניו אורלינס.
אני חושב שזה יהיה פראי מצד קבוצה כלשהי לקחת את החוזה שלו. יכול להיות שהציפיות ממנו היו מוגזמות, אתה מצפה משחקן שקולע 27 נקודות למשחק בעונה השניה שיתפתח לכדי שחקן בקליבר של MVP. משהו בדרך לא עבד עבור זאיון, שילוב של פציעות, עודף משקל ובעיות מחוץ למגרש מוכיחות (שוב) שהעסק הזה אם אתה לא מחוייב ב 110 אחוז גם הכשרון הכי גדול לא יצליח להתמיד לאורך זמן. הפליקנס מתקדמים, חובת ההוכחה על זאיון.
אריק גנות: קשה לדמיין פער גדול יותר בין פוטנציאל ואפילו יכולת על המגרש ובין הישגים בפועל. זאיון אמור היה להיות הדבר הגדול הבא אחרי לברון. השילוב בין גוף גדול ובין אתלטיות לא הגיונית אמור היה להיות אתגר לליגה כולה, הוא אמר היה להיות אחד הגדולים.
כשהוא הגיע לליגה ידעו שהוא סיכון פציעה, ויזדקק לניהול מאמצים מאוד הדקו כדי להישאר בריא. אבל הוא לא עשה את זה, לא הסכים להשקיע את כולו בספורט, ולא הפסיק להיפצע. ההגנה גם לא היתה איפה שהיא אמורה להיות, ובסוף קיבלנו עוד שחקן טוב.
אפשר לדמיין שמצב החוזה יגרום לו להתאמץ יותר, אבל סביר שזה לא יקרה.
דני אייזיקוביץ': במילה – אכזבה. הציפיות היו שיתפתח למיני לברון או לפחות צ'ארלס בארקלי ואחרי 4.5 עונות (לא להאמין) הוא הצליח להשלים רק 140 משחקים.
אבל, כשהוא בריא, מדובר בכשרון התקפי נדיר. גם העונה הוא קולע 22.3 למשחק ומוביל את הטריו באחוזים מהשדה ונקודות פר 36 דקות. הוא גם מוסר 4.5 אסיסטים, אבל זה פשוט לא מה שציפו ממנו. חשבו שמדובר בשחקן בקאליבר של לוקה. עדיין, אין סיכוי שהפליקנס לא מאריכים לו חוזה בקיץ, ומבחינת העתיד הוא חייב לקחת את עצמו ואת המשחק יותר ברצינות.
נראה שלפחות כרגע, זו הבעיה הכי גדולה. לא ראינו ממנו שום דבר חדש בכמעט 5 עונות בליגה.
איך אתם מסכמים את משחקי חג המולד?
דני אייזיקוביץ': עוד כמה משחקים רגילים. עוד גימיק שמטרתו לעזור לנו לעבור 82 משחקים בצורה טיפה יותר מעניינת. כביכול יש שם יריבויות ועוד, אבל לברון אמר את זה יפה מאוד:
הרבה יותר מעניין אותי פתיחת המתנות של הילדה שלי (הילדה של לברון כמובן) מאשר המשחק מול בוסטון. די מעליב, מעצבן עבור הצופה הממוצע ומצד שני, אם נחשוב על זה, נכון. עוד משחק.
לנו הישראלים הדבר הכי נהדר היה שזכינו לצפות במשחקים בשעה נורמלית, קרב נהדר בין גולדן סטייט לדנבר וראנט נחמד של קר על 18 ההליכות של יוקיץ' לקו. מעבר לזה, הפלוס הגדול זה שהיה אפשר לצפות בהם במשחקים בשעות נורמליות.
טל קינן: בתכלס אני אף פעם לא מתרגש ממשחקי חג המולד ואין להם איזשהי חשיבות מיוחדת בשבילי (רבאק למי אכפת משיאי חג המולד) אבל אני כן רוצה לפרגן כאן לכדור הכתום שכל שנה מארגנים צפייה משותפת בשני המשחקים הראשונים והשנה כרגיל היה מעולה וכיף מאד להרחיב ולהכיר עוד אנשים בקהילת NBA ישראל. מבחינה מקצועית כיף לראות את היריבות הנרקמת בין המאבס לסאנס ואת לוקה דונצ'יץ' המטורף. לייקרס סלטיקס היה משחק טוב אבל בשליטת הסלטיקס. ניקס באקס היה בשליטה מוחלטת של הניקס וההגנה של הבאקס מדאיגה. ווריירס נאגטס היה משחק מהנה ופילי היט נבחרו למעמד בטעות (בעיקר מבאס שאמביד ובאטלר נעדרו).
גבריאל היידו: הסיפסול של אמביד ובאטלר הוציא את העוקץ מהמפגש בין פילי למיאמי, רוב המשחקים בכריסמס לא היו תחרותיים ובחלקם הורגש שלשחקנים אין כוח – בגלל השעה המוקדמת (סטף קרי וניקולה יוקיץ') או כי היו מעדיפים לפתוח מתנות עם הילדה (לברון). הניקס הביאו אמירה עם ניצחון מרשים שקטע רצף ניצחונות של מילווקי וברונסון שם חותמת על אולסטאר ראשון, ולוקה דונצ'יץ' שם סימון בוהק שהוא מכוון לאמויפי. הרמה לא הייתה טובה אבל הרייטינג היה מצוין והקהל נהנה אז לא מתלונן.
מידן בורוכוב: משחקי חג המולד היו סבירים, לא משהו שידברו עליו לדורות. ההופעה של לוקה הייתה פנומנלית, הסאנס תמשיך להיות קבוצה מתוסכלת.
בוסטון גמרו את המשחק מול הלייקרס מוקדם. מיאמי מול פילי ללא הכוכבים הגדולים היה משחק סביר.יוקיץ עם הופעה פושרת אבל עם ה-W על הוורירס המשתפרת היה משחק טוב.
הניקס הפתיעו לאחר שהיו שטיח במפגש הקודם מול הבאקס. בכללי מתחיל להמאס לצפות בקבוצות משווקים גדולים. המסורת של הליגה טובה, מן הראוי להשקיע יותר מחשבה בשיבוץ. 5 משחקים רצופים זה אולי טו מאץ', לשקול לצמצם ל 3 משחקים ולדאוג לשיבוץ הולם.
אריק גנות: לתופעה שהכי בלטה לי קוראים חיימה חאקז. הוא הגיע לליגה על תקן של "גריינדר" – בחור שעובד קשה, הגיע בגיל מאוחר יחסית לרוקי, יסודות טובים אבל רחוק מלהיות כוכב.
ובכן.
העונה שלו הלכה מצוין, ממשיכה קו ארוך של שחקנים שלא נחשבו לכשרונות גדולים אבל עשו דברים יפים בתוך ההיט קאלצ'ר המפורסמת, היו לו כמה משחקים של סקורינג דומיננטי, ובכריסמס זה התפוצץ. 31 נקודות, עשרה ריבאונדים, 73% מהשדה ו-8-8 מהעונשין בניצחון על פילדלפיה נטולת אמביד, כשההיט בלי באטלר אבל חאקז עושה את החיקוי הכי טוב שלו בליגה.
די ברור שיש להיט פה שחקן לשנים קדימה, כשגם הופעת אולסטאר לא נשמעת לגמרי מופרכת.
בוסטון מוליכה את הליגה ונראית נהדר. האם הטריידים בקיץ הוכיחו את עצמם ואיפה הם ממקומים בדירוג הקונטנדריות?
אריק גנות: "הוכיחו את עצמם" קטן מלתאר את איך שהטריידים האלה נראים כרגע, והדרך הכי טובה להסתכל עליהם היא מה קורה עם השחקנים שעזבו את בוסטון. רוברט וויליאמס נפצע וגמר את העונה. גרנט וויליאמס הוא שחקן רוטציה סתמי בדאלאס. מרקוס סמארט היה יותר פצוע מבריא בממפיס ובמשחקים שכן שיחק היה עם פלוס מינוס שלילי חזק. ברוגדון היחיד שמשחק ברמה כמו בבוסטון, אבל עם הנטיה שלו לפציעות סביר להניח שאף אחד בבוסטון לא מתגעגע.
בצד השני פורזינגיס ברמת אולסטאר והולידיי מוסיף להגנת האול NBA שלו קליעה משלוש ב-42% כשהוא חופשי ומאושר.
בוסטון היא הקבוצה הטובה בליגה העונה, ונראית קונטנדרית בכירה כשהיא בריאה.
דני אייזיקוביץ': אני שומע המון אנשים שלא מתרגשים מהקבוצה הזו בגלל שאין לה שחקן טופ 5 (יוקיץ', יאניס ושות'). אני מאוד מתרגש מהקבוצה הזו, לטעמי זו הקבוצה אולי הכי מאוזנת שאני זוכר בהיסטוריה של הליגה. בכל אחת מחמש העמדות יש שחקן שלטעמי נכנס בכיף לטופ 50 של הליגה. יש להם אפס חסרונות, מלבד איזה גו-טו-גאי מובהק, אבל טייטום אמור להספיק והם עבורי הקבוצה שצריכה לקחת את המזרח.
אני עדיין חושב שדנבר ויוקיץ' המועמדים הראשיים אבל אני מאוד נהנה מבוסטון, הנעת הכדור, ההגנה, וכן השלשות. הם זורקים זריקות טובות ולכן זה גם נכנס. בקיצור בלי עין, מרגיש לי שזו העונה שלהם.
טל קינן: יש לי בעיה אחת עם בוסטון וזה הסטאר פאוור שלהם. טייטום ברוב הסדרות לא יהיה השחקן הטוב בסדרה (אם כי עדיין מצויין) ואין להם כוכב שני מספיק יציב. מאידך לא בטוח שזה משנה כי יש להם סגל מעולה שלא רע בשום אספקט. הסלטיקס קבוצת טופ 5 בהגנה ובהתקפה כאשר נראה שיש להם פתרונות לכל סוג התקפה שתגיע מולם. הנעת הכדור שלהם מצויינת והם קולעים טוב מכל הטווחים. זאק לואו דיבר על חוסר היכולת שלהם להגיע לקו אבל בפועל זה לא כזה משנה כשיש לך כזה ריווח טוב ובנוסף כשפורזינגיס משחק אז הסלטיקס מצליחים להיות יעילים ולשחק יותר בצבע.
גבריאל היידו: הטריידים של פורזינגיס והולידיי נראים בינגו, ולסלטיקס יש טופ 6 שחקנים מצוינים. הטרייד על פורזינגיס הרגיש כמו הימור עצום אבל מיום ליום נראה כמו שליפה מצוינת, הכל כמובן במידה ויישאר בריא. לבוסטון יש עדיין סימני שאלה בעמדת המאמן שממשיך לחכות עם פסקי זמן, יש מחסור בעקביות מצד שחקני הספסל ובעיקר יש תלות גדולה מידי בזריקות מחוץ לקשת. הסלטיקס זורקים הכי הרבה שלשות בליגה, כשזה נכנס הם בלתי ניתנים לעצירה, אבל כשהזריקות לא נכנסות – יתרון 18 מול הלייקרס הופך למשחק צמוד תוך כמה דקות. חובה לשחק פנימה ולנצל את הגודל של פורזינגיס בצבע. קונטנדרית מספר 2 אצלי אחרי דנ בר
מידן בורוכוב: הטריידים בקיץ הוכיחו את עצמם אבל בכדי לתת החותמת צריך להמתין לחודש יוני. קונטנדרית מס 1 לאליפות. התוספת של הולדיי היא בינגו, פורזינגס בעודו בריא מספק תוצרת גבוהה והכי חשוב אף אחד לא דורך לטייטום על הבהונות. הבעיה של בוסטון שהספסל שלה מעט קצר אבל אני חושב שהם יכולים להביא עוד 1-2 שחקנים להשלמת הסגל.
בוסטון קבוצה מאוד לא עקבית עם מטוטלת של עונת שיא-ירידה-עליה. לפי הריטואל הזה הם יהיו אלופים (ובעונה הבאה יפספסו את הפלייאוף)
אחרי שהפתיעו לטובה בעונה שעברה, יוטה חזרה לתחתית הליגה ועלתה אפשרות להעביר את מרקנן בטרייד. מה דעתכם?
מידן בורוכוב: יוטה דווקא ניצחו 6 מה 8 האחרונים וחזרו למאבק הפלייאין . יש לג׳אז 8 משחקי בית מתוך 11 בינואר והם יכולים לחזור למאבקי הפלייאוף/ פלייאין.
אני חושב שיוטה נראית הרבה יותר מהתוכנית המקורית של איינג׳. הטנקינג התבחבש בעונה הקודמת ונראה שגם העונה. טרייד על מארקנן יהיה הנפת דגל לבן וחבל. עבור מארקנן כדאי להגיע לקבוצה כמו OKC אבל הבסיס של הג׳אז + כמה שחקנים חדשים יכול להיות בסיס טוב יחד עם מארקנן. אני מתנגד לטרייד וחושב שיוטה צריכה את מארקנן כאחד מעמודי התווך של הקבוצה.
אריק גנות: מרקנן הוא לא הבעיה של יוטה. בקבוצה כל כך מוגבלת התקפית, שחקן שקולע 24 למשחק באחוזי קליעה של 50/ 39/ 85 הוא נכס רציני. ההגנה שלו אמנם לא משהו אבל הוא גם לא חור מוחלט, והחוזה שלו מאוד נוח לשנתיים הקרובות.
הג'אז אמורים לרצות להישאר איתו לטווח הארוך, אבל השאלה היא מה הוא רוצה והאם יש לו סבלנות. הצעירים שיש כרגע – קסלר, קיונטה ג'ורג', אבאג'י והנדריקס – נחזים כרול פליירס לכל היותר, והדראפט הקרוב לא מסתמן כמשופע בכוכבים, בטח לא עבור קבוצה שתסיים כנראה במקום השישי מהסוף.
הם צריכים לנסות להחתים אותו על הארכת חוזה, ורק אם הוא לא בעניין להעביר.
דני אייזיקוביץ': במקרה אני כתבתי עליהם את הטור בקיץ, וצפיתי להם עונה רעה מאוד. קולינס פשוט לא מתאים ליד מרקאנן, ונוצר להם פקק רציני מתחת לסלים ומצד שני הם כבדים מאוד בהגנה. תוסיפו לזה רכזים שהם הרבה יותר זורקים ופחות מוסרים, תוסיפו פציעה שגם מרקנן וגם קלארקסון פספסו שליש עונה והכתובת הייתה על הקיר.
מצד שני, לעשות טרייד על מרקנן זה בערך הדבר הכי גרוע שהם יכולים לעשות, הם כרגע עם הפנים ללוטרי. מרקנן עדיין נהדר, קיונטה ג'ורג' מראה ניצוצות כרכז העתיד שלהם וקסלר עדיין שומר מצויין. הם צריכים להמשיך לבנות את הקבוצה לאט ובזהירות, לקוות לבחירת דראפט טובה ולהמשיך לגלגל את קולינס ליעד הבא.
טל קינן: מאז שקונלי עזב חסר שם רכז נורמלי שידע לחלק את הכדור ולהפעיל את יתר השחקנים. חוץ ממרקנאן ואולי קלארקסון, אין בג'אז שחקנים שיכולים לייצר לעצם בצורה יעילה או לייצר נקודות בכלל והם צריכים שיפעילו אותם. הג'אז הפתיעו ביחס לציפיות אבל הם אף פעם לא היו קבוצה כזאת טובה. אין להם מספיק צעירים כישרוניים ואין כוכב עתידי שיוכל להיות מספר אחד של פרנצ'ייז. לאורי עשה קפיצה מדהיה בשנה שעברה והוא שחקן נפלא אבל כנראה אופציה שנייה במקרה הטוב בקונטנדרית. הג'אז צריכים לעשות טריידים על הוטרנים כדי לצבור עוד נכסים (למרות שיש להם מלאאאא בחירות עתידיות), להמשיך להפסיד והם יהיו בסדר.
גבריאל היידו: יוטה בצורתה הנוכחית זקוקה לעזרה במספר עמדות אז יש טעם לוותר על הכוכב שלה תמורת שלל. דני איינג' על פי השמועות רוצה 4 בחירות סיבוב ראשון על מרקאנן, מחיר מופרז ללא ספק אבל הוא סוחר ממולח ויצליח להשיג עליו המון. הקטע המצחיק הוא שמי שיכול לעמוד בתנאים האלו הוא סם פרסטי ושלל הבחירות הרב שיש לאוקלהומה סיטי, אבל פרסטי הוא ממש לא פראייר וספק אם יסכים לעשות זאת, או לוותר על ג'וש גידי. צפוי משא ומתן קשוח עד הדדליין.
אמביד עם רצף משחקי 30 ו-10 שלא נראה מאז ווילט. הוא יכול להביא MVP נוסף? וכמה ההופעות האלה משנות את ההערכה שלכם כלפיו?
גבריאל היידו: זכייה באמויפי היא הרבה פעמים מבוססת נראטיב. לאמביד יש את הקלף של "הוא משחק טוב יותר משנה שעברה, בלי הארדן שהיה מלך האסיסטים של הליגה, והוא עוד שיפר את טייריס מקסי" -עזבו את זה שהנראטיב לא לגמרי נכון כי הארדן היה בירידה צפויה ומקסי בקו עלייה מתמיד. בלי קשר, הרצף הזה היסטורי ומרשים, והוא זה ששם אותו בעמדת עדיפות על דונצ'יץ'. העובדה שפילי נראית כמו קונטנדרית בוודאי לא תזיק.
מידן בורוכוב: אמביד בהחלט בעונה נדירה,פילדלפיה ממשיכה להיות בטופ המזרחי למרות הטרייד על הארדן. הוא. בהחלט יכול לזכות שוב ב MVP (יהיה קשה מול יוקיץ). יש והייתה לי הערכה עצומה לאמביד מהשניה הראשונה שהוא דרך בליגה, הוא פשוט לא הצליח להתחבר עם סימונס ופספסנו צמד היסטורי (בעיקר בגלל סימונס) חוסר ההצלחה של אמביד בפליאוף מהווה לו לרועץ. בכדי לקבל גושפאנקה הוא חייב לנפק הצלחה בחודשי האביב. אליפות לא תזיק אבל פילי לא שם.
אמביד שחקן היסטורי רק שהוא בעמדה הכי צפופה של המשחק ויוקיץ' כבר בפער עליו עם טבעת.
אריק גנות: אם היו מחלקים את פרס ה-MVP כרגע, כנראה שאמביד היה מקבל אותו. הוא משחק מדהים בשני צידי המגרש, פילדלפיה מנצחת יותר מהצפוי אחרי עזיבת הארדן, וגם לא החמית יותר מדי משחקים. כשיוקיץ' נראה קצת פחות טוב מבשנים קודמות אמביד הוא הבחירה הטבעית.
אבל כל זה לא משנה לזמן החשוב באמת – הפלייאוף. ובפלייאוף אמביד די הוכיח את עצמו כשחקן שלא מצליח להתעלות. בדרך כלל הוא קצת פצוע, וגם כשהוא לא הגנות באמת טובות מצליחות להאט אותו ואין מישהו אחר בפילי שיעניש.
שום דבר שיקרה בעונה הרגילה לא יכשנע שהמצב השתנה. אמביד צריך פלייאוף דומיינטי כדי לשנות את ההערכה כלפיו.
דני אייזיקוביץ': נראה שהוא בהחלט ראוי ל-MVP העונה, למעשה הרבה יותר משנה שעברה. אני מאוד לא אוהב את זה שמשתדלים לא לתת לשחקנים שכבר זכו "יותר מדי פעמים", כמו שקרה עם יוקיץ', יאניס ולברון.
במידה מסויימת זה רק מקצין את החולשה שלו בפלייאוף. היסטורית זה לא משנה כמה הוא גדול נגד וושינגטון ודטרויט, זה משנה איך הוא ישחק בפלייאוף, וגם מתחילים לדבר על העובדה שהוא מתחמק ממפגשי חוץ קשים גם בעונה הסדירה. לצערי, נראה לי שזה אולי אפילו קצת מוריד ממנו, כי יש שם איזה פער מנטלי שמפריד בינו לבין הגדולים באמת והוא הופך להיות כוכב של אירועים לא חשובים.
טל קינן: האמת? אמביד שחקן נפלא אבל כל עוד הוא לא יוכיח את עצמו בפלייאוף קשה לי להתלהב. מצד שני התצוגות של אמביד גורמות לי יותר להעריך את ניק נרס ומה שהוא עושה בפילי (איזה חכם זה לעשות הנד אוף של מקסי עם אמביד במקום פיק אנד רול ולנצל את המהירות של מקסי בלי הכדור) ואיך הוא משפר את התקפת הסיקסרס עם אותו חומר השחקנים שהיה לדוק ריברס הכושל. מעבר לדומיננטיות של אמביד בצבע, אנחנו רואים את אמביד משחק המון בפרימטר ובכך גם לנצל את כישורי ניהול המשחק שלו ולראייה אמביד עם 6 אסיסטים במשחק העונה שזה שיא קריירה בשבילו.
