המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, טל קינן, מידן בורוכוב מ'פוסט אפ', סתו נמש מ'דה סוויפ' וגבריאל היידו מספורט 5
מבין קבוצות הסיבוב השני, מי MVP הפלייאוף שלך עד כה?
טל קינן: באמת צריך לשאול? ניקולה יוקיץ' כמובן. הסנטר הסרבי סוף סוף מקבל סגל מלא וכשיר והוא מראה לנו מה הוא יודע לעשות איתו. ה-MVP לשעבר מספק בפלייאוף הזה 30.7 נקודות ב-55% מהשדה, 12.8 ריבאונדים ו-9.7 אסיסטים אבל זה הרבה מעבר למספרים. יוקיץ' משתלט על משחקים בנונשלינטיות, אבל מאידך דומיננטית ובלתי ניתנת לעצירה. זה מרגיש כאילו יוקיץ' הוא בלרינה שבמקרה נמצא על מגרש כדורסל. הוא פירק את הסאנס במו ידיו, שלא יכלו למצוא תשובה אליו. שלחתם דאבל טים? אסיסט קל לשחקן שחותך או קרוס פס לצד החלש. ניסתם לעצור אותו באחד על אחד? פוסט אפ וסל קל בצבע. השחקן הטוב בעולם.
אריק גנות: אפשר היה להתחיל להיכנס פה לניתוחים של מטריקות מתקדמות (שצועקים יוקיץ'ץ'ץ'ץ' בקול גדול), ליעילות התקפית היסטורית (בוקר!), אבל יש פה סיפור שלפחות בעיני מנצח כל ניתוח אפשרי, וזה הסיפור של ג'ימי באטלר. לא שהמספרים שלו רעים, ובוודאי שיש משמעות להפרש האדיר בין באטלר של הפלייאוף וזה של העונה הרגילה, אבל בסך הכל, ההישג שלו הוא אחד המרשימים בתולדות הפלייאוף.
באטלר לקח קבוצה שנראתה כאילו הגיעה לפלייאוף כברירת מחדל, הדיח את הפייבוריטית לאליפות בתצוגה אישית יוצאת דופן, ולקח קבוצה שאיבדה את השחקן השלישי הכי טוב שלה במשחק הראשון ונראתה גמורה לגמרי, לגמר מזרח (כנראה) כשהוא עמוד התווך שלה בהתקפה, בהגנה ובקלאץ'.
סתו נמש: קשה מאוד להתעלם ממה שניקולה יוקיץ עושה בפלייאוף הזה, במיוחד לאור החיסול של היריבות והקלות שבה דנבר מתקדמת עד כה בפלייאוף, אבל בתור פעמיים MVP טופ 3 העונה והעובדה שדנבר שיחקה מול המדורגת 8 ו-4, אני הולך עם ה-JiM.V.P, בסיבוב הראשון מיאמי היו אנדרגוד ענק ובאטלר נתן את אחת מסדרות הפלייאוף הטובות בהיסטוריה המודרנית (אם לא בכלל), הוא המנוע של מיאמי והשחקן הבכיר שלהם, לא רק זה האופי שלו דבק בקבוצה (ובכללי מתיישב נהדר עם תרבות הפרנצ'ייז), אני לא רואה את מיאמי עוברים סיבוב ומנצחים משחקים בלעדיו והרי זה המהות של MVP, כמובן שאם מיאמי בטעות יודחו אפשר להתייחס רק לחלק הראשון.
גבריאל היידו: דווין בוקר נתן פייט אבל יש רק תשובה אחת נכונה. ניקולה יוקיץ' סיים סדרה עם ממוצע של טריפל דאבל עם יותר מ-30 נקודות. הוא עשה שלושה טריפל דאבל בסדרה. הגאון הסרבי גם קלע 53 נקודות במשחק אחד. כל הנתונים האלו נעשו בידי הטובים שבטובים בהיסטוריה ואת כל זה יוקיץ עשה כמעט בנונשלנט. כשפרטיזן בלגרד ביקרה בארץ שאלתי את המנהל שלה לדעתו על יוקיץ והופתעתי שהוא פחות התלהב." תארים אישיים זה נחמד אבל יוקיץ לא זכה בשום תואר קבוצתי בקריירה. הוא חייב בשביל המורשת". כרגע נראה שאליפות זה הדבר היחיד שחסר לו כדי לשים עליו חותמת כAll time great.
מידן בורוכוב: פלייאוף נדיר מבחינת הופעות אישיות
במקום ה-3 דווין בוקר, להוציא המשחק האחרון הוא סיפק פלייאוף לפנתיאון, למרות הופעת הנפל בגיים 33.7 למשחק, 58% מהשדה ו-50 מדאון טאון, חומר למחשבה לסאנס מה לעשות עם פול (לזרוק)
במקום ה-2 ג׳ימי באטלר וכל מילה נוספת מיותרת. אולי אחד משחקני הפלייאוף הטובים בכל הזמנים 31.9 למשחק, פצוע, בלי קרסול, מגיע לנצח
במקום ה-1 ללא עוררין – ניקולה הג׳וקר(אס) יוקיץ׳, עזבו את המספרים, היכולת של ניקולה בפלייאוף פנומנלית, הוא ירד קצת בסיום העונה הרגילה אבל ממוצע של כמעט טריפל דאבל, שיא קריירה של 53, הוא הבוס הגדול ואני שמח עבורו.
השלם את החסר: הסיבוב השני של הפלייאוף היה____
מידן בורוכוב: הסיבוב השני של הפלייאוף היה אדיר, אמנם ״רק״ משחק 7 אחד אבל…
הסדרה בין הסאנס לדנבר הייתה עצומה, כל עוד בוקר ודוראנט השחוקים (44 דקות למשחק, בקיזוז גיים 6) עמדו על הרגלים זו הייתה סדרה חלומית.
לליקרס מול גולדן סטייט – סדרה שסיפקה אחלה כדורסל למרות יכולת לא טובה של הלוחמים, אין מילים על לברון. קארי נתן את כולו אבל הקבוצה סביבו חלשה.
מיאמי מול הניקס דואל משובח בין ת'יבודו לספולסטרה, ניחוח מזרחי קלאסי, מיאמי סגרו את הסדרה בגיים 1. תצוגת קהל מדהימה בגארדן.
פילי מול בוסטון, 4 ניצחנות חוץ, הארדן פעמיים בשלשות גדולות. יאללה גיים 7
טל קינן: כיף! קיבלנו 3 סדרות נהדרות ואת הניקס נגד ההיט (למי שהתגעגע לכדורסל של שנות ה-90 הנה טעימה קטנה שממחישה מדוע הכדורסל היום טוב יותר). ההתאמות בסדרה בין הלייקרס לווריירס מהנות ברמות וכיף לראות את שחמט המאמנים הזה. בנוסף הסדרה הזאת מספקת זיכרונות נוסטלגים לקרבות מהעבר של לברון נגד הווריירס וסטף וזה נחמד ומרענן. דווין בוקר סיפק תצוגות קליעה פסיכיות שאני לא זוכר מתי ראיתי לאחרונה ויוקיץ' הוא תמיד תאווה לעיניים (בנוסף ל-3 טריפל דאבל בסדרה). גמר המזרח האמיתי סיפק את הסחורה ולצד נפילות מתח של הכוכבים, אנחנו מקבלים התעלויות של כלל השחקנים והלכת להיות דרמה משוגעת במשחק 7 ב-TD Garden.
אריק גנות: מעניין, תחרותי, צמוד, מותח והביא הרבה סיפורים טובים.כל מה שאפשר לבקש מפלייאוף.
אף סדרה לא נגמרה בפחות משישה משחקים. המאבק של יוקיץ' למצב את עצמו כאחד הגדולים לא רק בעונה הרגילה מול תצוגת העל של בוקר – והנפילה שלו ובעיקר של דוראנט מהרגליים. לייקרס מול ווריורס שסווגה כלאסיקה עוד לפני שהחלה ועמדה בכל הציפיות עם כמה משחקים לפנתיאון. המאבק האדיר של בסטון ופילי עם ההבלחות של וינטאג' הארדן. וכמובן המסע של באטלר ושות'.
עוד תופעה מעניינת היא כמה הסיבוב הזה משאיר אותנו באפלה לגבי זהות הקונטנדריות. דנבר התבלטה לטובה, אבל נראה שכל אחת מהקבוצות שעדיין משחקת יכולה לקחת אליפות וההימור הכי טוב הוא שאף סדרת גמר לא תסתיים בפחות משישה משחקים.
סתו נמש: הסיבוב השני של הפלייאוף היה (עודנו) טוב, סדרה אחת הולכת למשחק 7 ושאר הסדרות לפחות 6, להוציא יאניס, אנחנו רואים כמות ענקית של השחקנים הטובים בליגה, מאמנים שעושים התאמות וכאלה שלא, שחקנים שנלחמים על המורשת שלהם (קייד, כריס פול, הארדן, אמביד, דייויס), כאלו על שאריות השושלת (ג"ס ובמיוחד סטף), בוסטון שנלחמת אולי על הוורסיה הזאת שלהם ולברון במרדף לדחוק את עצמו מקום אחד למעלה אפילו אל מול הייטרים הגדולים ביותר שלו וכמובן ג'ימי באטלר וחוברת ה-Gליג שלו אשר רוצים להמשיך להפתיע את הפרשנים והרבה ממה שאנחנו חושבים על מה שצריך בשביל לנצח משחקי כדורסל בפלייאוף.
גבריאל היידו: הסיבוב השני קיים פחות משהבטיח. במיוחד הסדרה בין הניקס למיאמי שהייתה קשה לצפיה ובאטלר לא סיפק ניצוצות. מה שאפשר לקחת זה את הפערים שמאמנים טובים מייצרים. סטיב קר עם שינויי הליין אפ המוצלחים שניצחו 2 משחקים, ספולסטרה עם תצוגת אימון מול תיבודו, ואפילו מאזולה למד שחייבים לשנות אחרת אתה מסיים כמפסיד מול דוק ריברס, וזה כתם שאף אחד לא רוצה.
מבין השחקנים שעוד לא הודחו, השחקן שהכי *צריך* לזכות באליפות הוא ____
גבריאל היידו: לניקולה יוקיץ מגיע אליפות אבל מעמדו ההיסטורי מובטח, והוא בוודאות ייזכר כאחד האירופאים הגדולים כשייכנס להיכל התהילה. ג'ימי באטלר לעומתו כרגע נמצא על סף הפיכה לשחקן היסטורי. יש לו מורשת מופלאה בפלייאוף אבל טבעת אליפות תסכם מצוין את הקריירה המרשימה והמיוחדת של השחקן הייחודי הזה. זכייה של שחקן אובר אצ'יבר כזה תשלח מסר מצוין לשחקנים בליגה.
מידן בורוכוב:יוקיץ' ואין ספק בכלל. כרגע הוא נמצא ברשימה לא מכובדת של MVP שטרם היו בגמר הליגה (נאש,דרק רוז והחבר החדש ברשימה אמביד). אני לפעמים תחת הרגשה שלמרות מה שהוא עושה מרחפת סביבו עננה של ספק (מישהו אמר מרק ג’קסון …)
היכולת של יוקיץ׳ מטורפת, הדברים שהוא עושה על המגרש, המספרים, היעילות האפקטיבית, החברים שלו שנראים ב 3 דרגות יותר טובים כשהיא לצידם. יוקיץ הוא המהות של MVP. יש מן קטע דפוק כזה אצל האמריקאים ״שרק״ אליפות קובעת. לראיה שחקנים כמו בארקלי ומאלון מאבדים המון אוויר בדיוני גדולה.
מגיע אחת בשביל יוקיץ׳ ועכשיו זה הזמן
טל קינן: בעיני זה בין טייטום ליוקיץ' כאשר אני בוחר שוב בסרבי. טייטום צריך לבסס את מעמדו כסופרסטאר שמסוגל להוביל קבוצה אבל הסגל של הסלטיקס כשרוני וצעיר ואני סבור כי יהיו לטייטום עוד הזדמנויות לזכות באליפות. לעומתו, זו ההזדמנות העיקרית של הנאגטס. יש להם חמישייה טובה אבל לא בטוח שהיא תהיה דומיננטית לשנים רבות והחלון יסגר בקרוב. המערב העונה היה בינוני מאי פעם ולא סביר שהנאגטס יוכלו לשייט בעונה הסדירה כמו שעשו השנה. אליפות של יוקיץ' תקבע אותו לטעמי כשחקן טופ 15 בהיסטוריה. מאידך אם לא יקח אליפות העונה, יהיה קשה לראות אותו עושה זאת שוב בקרוב.
אריק גנות: אפשר לפרש "צריך" בתור "מגיע לו" או "חשוב לו", והתשובה לשתי השאלות האלה שונה. השחקן שהכי מגיעה לו אליפות העונה הוא יוקיץ'. הוא נתן עונה רגילה מדהימה והביא קבוצה שחוץ ממנו אין בין סופרסטאר אמיתי למקום הראשון במערב, עם תצוגה דומיננטית שכנראה היתה מזכה אותו ב-MVP אם לא היו שתי זכיות רצופות קודמות.
השחקן שהכי חשוב לו הוא באטלר. כבר כתבתי על מה שהוא עשה בפלייאוף הזה. הוא בן 34, ואין שום סיכוי שיוכל להישאר ברמה הזו עוד הרבה זמן. הקבוצה שלו לא הולכת להשתפר ובחלקים גדולים של העונה נראתה גמורה. אם הוא לא יזכה עכשיו זה כבר לא יקרה.
סתו נמש: הבחור עם אלרגיה לאליפויות #PointFart כבר בחוץ, יוקיץ, בוקר ואמביד עדיין צעירים, קיידי צריך טבעת "בלי סטף" אבל יש לו אליפויות ולא כולם הייטרים שלא מחשבים את זה. מה שמשאיר את ג'יימס הארדן. את העונה הבאה ג'יימס הארדן יתחיל בגיל 34, הוא מעבר לשיאו ונמצא בירידה ברורה ונראית לעיין. יש לו ים הישגים בקריירה – MVP, מלך סלים, חמישיות עונה, מלך אסיסטים, בחירה ל-75, אבל בשביל להימלט מהקיום של הבארקלי, מאלון ושות' הוא צריך את האליפות הזאת בשביל ולידציה לגדולה שלו, במיוחד לאור כמות ה-NO SHOWS שלו במשחקים חשובים. הוא השחקן (במיוחד ביחס לגיל) שאליפות תעשה פלאים לנרטיב סביב הקריירה שלו.
השחקן שהעלה את המניה שלו בפלייאוף בצורה המשמעותית ביותר?
סתו נמש: זה שאלה קשה כי אני לא חושב שיש כוכב ששיחק הרבה מעל הרמה שלו (לא כולל ג'ימי באטלר בל ראינו אותו בעבר מעלה את רמתו) לכן אני אלך עם רול פליירס שלדעתי משחקים מעל לרמתם הרוויחו לעצמם המון כסף בפלייאוף הזה. נתחיל במיאמי וינסנט ושטרוס עם פלייאוף מעולה אלב יותר מכולם תפס לי את העין קיילב מרטין שנתן סדרה מדהימה מול מילווקי וממשיך להיות בורג מרכזי מול הניקס, במקרה שלו למיאמי שי מזל שיש להם אותו לשנתיים נוספות ב-6 לעונה. shutout גם לקייל לאורי שהיסטורית הוא שחקן פלייאוף איום, אבל מול הבאקס ובעיק מול הניקס נותן דקות ספסל מצוינות ומחזיק את החמישיה השנייה של מיאמי.
גבריאל היידו: השחקן שהעלה את המניות שלו הכי הרבה- דווין בוקר. ידענו שהוא סקורר גדול אבל תמיד הייתה השאלה של היעילות שלו. נתעלם מהמשחק השישי בו הוא נראה מותש, בוקר קלע הכי הרבה נקודות ל-10 המשחקים הראשונים בפלייאוף מאז מייקל ג'ורדן ב-1990. בוקר קלע סביבות 35 נקודות עם אחוזים אדירים בכל הטווחים, ובכלל שידר מנהיגות ואישיות של ווינר כשהוא לא מפחד להראות שהוא הפרנצ'ייז פלייר גם כשדוראנט לצידו. העתיד של פיניקס לא נראה מזהיר, אבל הכוכב שלהם כן.
מידן בורוכוב: השחקן? אני אבחר בכמה שחקנים. חבר שאל אותי למה הלייקרס פתאום כל כך טובים? אני חושב שהרעב של השחקנים ללא חוזה בלייקרס גורם להם לשחק כדורסל אדיר
מקום 3 – לוני ווקר, כבר היה עמוק במקרר של דרווין האם, סיפק כדורסל שייתן לו חוזה נאה בקיץ
מקום 2 – רוי הצ׳ימורה, ההופעות שלו בפתיחת הפלייאוף זירזו את הבעיטה ששפרד קיבל. משחקן שנראה בדרך לחוזה מינימום הוא יקבל חוזה ואפילו נאה בקיץ.
מקום 1 – אוסטין ריבס, שחקן שמוכיח שיש לו מקום בבמות הגבוהות, כל משחק שעובר ירוקן לפלינקה את הדולרים, רק שלא יגמור כמו ג׳ורדן פול
טל קינן: דווין בוקר. אמנם הלילה בוקר קלע רק 12 נקודות בלבד אבל הוא היה הסקורר הכי מרשים בפלייאוף הזה. הוא הצליח להעפיל על חברו לקבוצה קווין דוראנט. הגארד סיים את הפלייאוף עם ממוצעים של 33.7 נקודות למשחק ב-58.5% מהשדה כולל 51% מהשלוש והוסיף 7.2 אסיסטים על 3 איבודים. בוקר במו קליעותיו הסופר קשות ומרשימות החזיק את הסאנס בתמונה ומנע מהנאגטס לסיים את הסדרה הזאת מהר יותר. לאחר שפול נפצע, בוקר הוביל יותר את הכדור והוא ניהל את המשחק נהדר כולל מסירות רוחב מאד מרשימות מצד לצד. תוסיפו לזה הגנה טובה שלו ותקבלו שחקן שהוכיח הפלייאוף הזה שהוא כוכב על.
אריק גנות: ג'יילן ברונסון. רבים חשבו שהניקס שילמו לו יותר מדי כדי שיבוא אליהם בקיץ. הוא נתפס כשחקן טוב, אבל שחקן משלים. לא מועמד לאולסטאר, לא מנהל משחק גדול, אחד שמנסה בהגנה אבל קטן מכדי להצליח באמת. ESPN דירגו אותו במקום ה-67 בליגה, איפשהו מתחת לג'רמי גראנט, RJ בארט וראסל ווסטברוק.
הוא נתן עונה רגילה מצוינת יחסית לציפיות, אבל אף אחד לא חשב "הניקס? בפלייאוף? יש להם את ג'יילן ברונסון, צריך להיזהר!".
בפלייאוף הוא ענק. הוביל את הניקס לניצחון על הקאבס. הסקורר התשיעי בפלייאוף, מעל טייטום, ג'א ואמביד. מצליח לתת הגנה סבירה. אולסטאר לכל דבר.
מה הסיפור המרכזי של כל אחד מהגמרים האיזוריים?
אריק גנות: הנאגטס נגד הלייקרס הולך לקום וליפול על המאבק בין שני הסנטרים. יוקיץ' היה ענק עד עכשיו בפלייאוף, ויותר מזה – עשה את מה שהוא עושה יחסית בקלות. גם מול אייטון, גם מול טאונס וגובר. מהצד השני, דיוויס נתן תרומה התקפית משתנה והגנתית אדירה. אם יש שחקן שמסוגל להוציא את יוקיץ' מהמשחק שלו זה דיוויס, אולי היחיד שיכול למנוע ממנו גם את הפוסט אפ, גם את הקליעה וגם את המסירה.
במזרח, פילדלפיה או בוסטון יצטרכו לשבור את הראש בשאלה איך עוצרים את באטלר. גם במשחקים שג'ימי לא קלע בהם הרבה הוא משך כך כך הרבה תשומת לב שליתר היה מאוד קל.
סתו נמש: המרדף של יוקיץ להתנערות משחקן עונה סדירה, פעמים MVP אולי הטוב בליגה ללא הצלחה אמיתית בפלייאוף. במפגש הקודם בין שני הקבוצות בפלייאוף זאת היתה הלייקרס שניצחה ( די בקלות ) האם הפעם זה הזמן של הג׳וקר?
מן הצד השני כל הפלייאוף בסימן המסע של לברון ומלחמתו ההייטרים כשהוא עורם עוד ועוד הישגים, האם יקחו גמר נוסף? האם דייויס הוא מעין הנעורים שלברון זקוק לו?
מיאמי תשחק עם house money איש לא ציפה שתהיה שם האם באטלר וחבורת הג׳יליג שלו יכולה להמשיך במסע המופלא שלה?
הצד השני סופר מעניין בוסטון שהיתה בגמר שנה שעברה ונכנסה לפלייאוף כפייבוריטית תנסה להשתחרר מהיכולת הדלה שלה במשחקים האחרונים.
אמביד ייאבק על הישג פלייאוף רציני ראשון שלו
גבריאל היידו: יוקיץ' הוכיח שהוא השחקן הטוב והשלם ביותר בפלייאוף עד כה. למרות זאת ולמרות יתרון הביתיות הוא שוב מגיע כאנדרדוג לגמר המערב השני בקריירה שלו. בפעם הראשונה, בבועה מול הלייקרס , דנבר הפצועה הפסידה ב-5 משחקים כשיוקיץ נעצר על ממוצעים של 20 נק, 6 ריב', 5 אס'. גם הפעם מצפה לסרבי מבחן קשוח מול דיוויס, מהנדירים שיכולים לשבש את המשחק שלו.
הייתי רוצה לראות את מיאמי בוסטון בגמר המזרח – שחזור מושלם של הגמרים האזוריים בבועה. ומבחן מרתק בין אריק ספולסטרה המבריק נגד מאמן שלישי של הסלטיקס ב4 פלייאופים. הסלטיקס עדיפים אבל המצאפ בין המאמנים עשוי להכריע.
אם פילי תעלה לגמר- פי ג'יי טאקר לקח אליפות במילווקי, עבר למיאמי וסחב אותה לגמר מזרח, האם יעיף את מיאמי אותה נטש?
מידן בורוכוב: במערב זה יהיה יוקיץ מול דיוויס. הג’וקר מגיע חד יותר וחד יותר מהבועה של 2020. הפעם הכל על הכתפיים של דיוויס שנעזר בהווארד, מרכוס מוריס וג׳אבל. הפעם זה דייויס הפריך והלא יציב מול יוקיץ שמסוגל להתעלל בו (להבדיל מלוני הוא ידפוק לו שלשות על הראש). דיוויס לפרקים נראה השחקן הטוב בליגה, יוקיץ נראה תמיד הכי טוב בליגה.
במזרח זה יהיה באטלר מול אמביד/טייטום, האם מיאמי תשחזר את הניקס 99 ותגיע לגמר? כמה דלק נשאר במיכל של ג’ימי הגדול. לספולסטרה יש 4 ימי מנוחה, הוא יכול להגיע לסדרה לגנוב את גיים 1 ומשם הדרך להיסטוריה קרובה.
אמביד והארדן – הזדמנות אחרונה
בוסטון? – אליפות מזרח בק-טו-בק
טל קינן: שובו של הג'וקר. הסיפור המרכזי בין הליייקרס לנאגטס הוא שחזור גמר המערב של הבועה. ב-2020 הנאגטס הגיעו כאנדרדוג לאחר שהדיחו במפתיע את הקליפרס. השנה, כאשר יוקיץ' נחשב לשחקן הטוב בעולם, הנגאטס מגיעים כפייבוריטים. יהיה מרתק לחזות בדו קרב בין שחקן ההתקפה ושחקן ההגנה הטובים בפלייאוף.
לגמר המזרח כרגע רק מיאמי העפילה. סלטיקס היט יהיה עוד פרק ביריבות המתפתחת בין שתי הקבוצות שנפגשו במעמד הזה בשנה שעברה (ובבועה). מול הסיקסרס הסיפור יהיה ג'ימי מול האקסית. באטלר אמור היה להיות חלק מהעתיד של פילדלפיה, אך הם החליטו לוותר על שירותיו כי העדיפו להשקיע בבן סימונס, שהסתכסך עם באטלר. תהיו בטוחים שג'ימי זוכר.
