המדור השבועי עם השאלות הבוערות, והפעם הצטרפו אריק גנות, דני אייזיקוביץ', טל קינן, מידן בורוכוב ואורן לוי. (הפרק האחרון שלו עם ציפי שמילוביץ' מומלץ!)
בוסטון – פילדלפיה, סיכום שלכם עד עכשיו ותחזית להמשך?
טל קינן: לאור ההדחה של הבאקס, זהו גמר המזרח האמיתי וכרגע למרות שאמביד לא שיחק, אנחנו כצופים ניטרלים קיבלנו משחק ראשון לפנתיאון. בוסטון צריכה להיות מודאגת מההפסד הזה. לא יכול להיות שקבוצה כל כך עמוקה תשחק רק עם 7 שחקנים. לא יכול להיות שבמשחק שאמביד לא משתתף הסלטיקס נונתין לגראנט וויליאמס 4 דקות ולרוב וויליאמס פחות מ-20. מצד שני הסלטיקס היו כל כך דומיננטיים במשחק השני ושני הוויליאמסים קיבלו יותר דקות. אמביד נראה שבור ויכול להיות שלא יתאושש, הארדן לא יקלע כל יום 45 ויכול להיות שהסדרה הזאת תיגמר עוד שלושה משחקים. אם אמביד יתאושש אני נותן את האדג' לפילי עם 4:3.
אריק גנות: סדרה הפוכה. כל מי שראה את פילדלפיה בפלייאוף הזה היה מהמר שבלי אמביד אין להם הרבה מה למכור. אותו הדבר לגבי הסיכוי שהארדן ייתן משחק בסגנון יוסטון 18'. אבל שני הדברים קרו ופילי הצליחה להפתיע במשחק הראשון. במשחק השני? אפשר היה להמר שען אמביד וביום רע מאוד של טייטום יהיה משחק צמוד לפחות, אבל בוסטון ניצחה ב-34 הפרש.
בדרך כלל כשהקבוצה האורחת מצליחה לנצח את המארחת בבית נהוג לחשוב שיש לה יתרון, או לפחות שהסדרה צמודה, אבל לא בטוח שזה המצב כאן. בוסטון לא היתה ב-100% מאמץ במשחק הראשון. הם אמורים לקחת את הסדרה למרות שאינם מרשימים.
מידן בורוכוב: סדרה שנפתחה בצורה מהממת עם ניצחון לא צפוי (מאד לא צפוי) של פילי עם הצגה של הארדן כאילו השנה היא 2017. במשחק השני למרות חזרתו של אמביד ולמרות משחק נפל של טייטום, בוסטון (הקבוצה היותר איכותית בסדרה) פירקה לגורמים את פילי. אני חושב שלבוסטון יש יתרון עצום בכל פרמטר, קבוצה יותר איכותית, עמוקה ומשחקת כדורסל טוב יותר.
משחק מס 3 הוא משחק המפתח של פילי, כרגע הביתיות אצלה ואסור לה לאבד אותה.
זה הזמן והרגע של הארדן, בגילו וכושרו בספק אם תהיה לו הזדמנות נוספת לנצח סדרה שעשויה להבטיח לו מקום בגמר.
אני מעריך שבוסטון תנצח 4-1
אורן לוי: פילי עשתה את הבלתי-אפשרי בחסות ג'יימס הארדן, שמנוחה של 9 ימים תמיד תעשה לו טוב. הם הצילו את הסדרה בשביל כולנו, אבל הסלטיקס – והמאמן החצי-מטורף שלהם – התעצבנו וניצחו כצפוי במשחק השני.
אם נסתכל על הפלייאוף בלבד, יש את כל הסיבות בעולם להמר על פילי – סוויפ בסיבוב הראשון בהילוך שני, גנבו את הביתיות עם הצגה של הארדן, לפני המשחק האחרון בוסטון דשדשה שלושה משחקים. הבנתןם כבר לאן אני חותר, נכון? העומק של בוסטון, ההיסטוריה של הארדן, הפציעה של אמביד – אני חייב לתת את האדג' ללפרקונים. אני מנחש שהסדרה הזאת הולכת ל-2-2 ומשם הסלטיקס כבר יסיימו את העבודה.
דני אייזיקוביץ': קרדיט לבוסטון, התאוששו מההפסד הראשון ובסדרה בינונית של טייטום הם כבר מובילים. לדעתי זה בעיקר בזכות העומק והחלוקה הנכונה שלה עם הורפורד, בראון, סמארט וברוגדון שלא נשכח לו את המסירה הנוראית אבל סה"כ נותן סדרה מצויינת.
מהצד השני, פילדלפיה מנצחת בלי אמביד ומפסידה איתו. כאשר הבעיה בכלל קשורה להארדן. 45 נקודות במשחק הראשון, 28 ב-18% בשני המשחקים הבאים. נראה שיש בעיית ריווח כאשר שניהם על המגרש, אבל נראה שזה גם נכנס לראש של הארדן כאשר הלילה הוא מוותר על זריקה ממש קלה ולרגע מזכיר רכז אחר שכבר לא נמצא בפילדלפיה (בן סימונס). הימור, בוסטון ב-6.
https://twitter.com/ClutchPointsApp/status/1654659100284796933
מיאמי, ניו יורק, סיכום שלכם עד עכשיו ותחזית להמשך?
דני אייזיקוביץ': צמוד צמוד, אבל המומנטום מרגיש אצל מיאמי. מיאמי מתחה את הניקס במשחק השני כשהם בלי באטלר. מצד שני, רנדל סוף סוף נתן משחק כדורסל טוב בפלייאוף ואם הוא חוזר לעצמו זה יכול לשנות את כל המומנטום של הסדרה.
גם בארט משחק מצויין, וברונסון בכלל מרים את עצמו להיות הסגן של באטלר כשחקן פלייאוף אדיר.
למרות זאת, יש הרגשה שמיאמי עם הניסיון, עם העומק האינסופי (מדהים שהם שיחקו בלי הירו, אולדיפו ובאטלר וכמעט לקחו את משחק 2) בעמדות הגארד שולטת לחלוטין בסדרה. אם באטלר בריא, קשה לי לראות את הניקס לוקחים יותר ממשחק אחד נוסף, ולכן מיאמי ב-6.
טל קינן: סדרה קשוחה ומהנה שמשחזרת את הנייטיז. לצערנו, הכוכב של הפלייאוף בנתיים, ג'ימי באטלר, נפצע ולא ברור מתי ישוב. ההיט שיחקו מצויין במשחק השני אבל אני לא רואה אותם מצליחים להתמודד בלי באטלר מול הניקס העמוקים. רנדל חזר מפציעה וגם אם לא יהיה 100% זה עדיין עוד שחקן שההגנה של מיאמי תצטרך לקחת בחשבון. נראה כי ברונסון התאושש לאחר המשחק הראשון ולתחושתי כל עוד באטלר לא ישחק, הוא יעשה כרצונו כי אף אחד לא מסוגל לשמור אותו. לכן אני מאמין שהסדרה הזאת תגמר 4:1 לניקס. גם אם באטלר יחזור אני סבור שהניקס ינצחו ב-7 משחקים כי הניקס כקבוצה, טובים ועמוקים יותר.
אריק גנות: המטמורפוזה שמיאמי עברה בפלייאוף הזה היא משהו שעוד יעשו עליו סדרות. הם נראו בינוניים בעונה הרגילה. בפליי אין הם נראו כמו ברירת מחדל. טיילר הירו נפצע – וזה לא מנע מהם להפוך לקבוצה אחרת לגמרי, עם קליעה לשלוש מצויינת, לאורי מחדש את ימיו בטורונטו, וינסנט מתעלה ובאטלר ה-MVP של הפלייאוף עד עכשיו.
הניקס הרשימו בסדרה מול קליבלנד אבל התקשו מול מיאמי אפילו בבית, בלי באטלר ועם רנדל. מיאמי נראים יותר טוב, לקחו את יתרון הביתיות והסיפור שלהם טוב מכדי להיגמר בחצי הגמר ולמנוע מכולנו רימאץ' של גמר המזרח מהעונה שעברה. אם באטלר בריא הם לוקחים.
מידן בורוכוב: מיאמי מול הניקס זה סדרה בניחוח של שנות ה-90 וכרגע היא בהתאם לציפיות. כיף לראות את האווירה בגארדן, עונג גדול לראות את התגובה של המאמנים. זאת הסדרה עם המאץ-אפ הכי מעניין על הספסלים. גם ספולסטרה וגם טיבדו עושים עבודה מצויינת בהתאמות ובניהול המשחק. התלות של מיאמי בבאטלר אדירה והם חייבים אותו בריא. באם אדביו חייב להשתלט על הצבע ולהיות יותר אסרטיבי.
מהצד של הניקס הגיבור יכול להיות מתחלף בכל ערב נתון. מריח כמו סדרה שתגיע לגיים 7 ואיכשהו ידו של באטלר תהיה על העליונה.
אורן לוי: ההיט גנבו את הסרב. לניקס אין את יתרון הקשיחות בסדרה הזאת. קשה לי עם המזרח, ועם מיאמי בפרט. הכל יקום ויפול על הקרסול של באטלר, כי כשהוא מרוכז ובריא – מה שלא קורה תמיד – הוא השחקן הכי טוב בסדרה הזאת בפער. באטלר אגרסיבי שווה עוד 10-15 שלשות פנויות לקבוצה הזאת, שנמצאת בכושר קליעה מטורף בפלייאוף הזה. הם פחות עקביים מהניקס,שזה כל מה שיש להם להציע בערך, אבל ההיט טובים יותר בעיני, והם יוכלו להוכיח את זה עוד שלוש פעמים בסדרה הזאת.
דנבר – פיניקס, סיכום שלכם עד עכשיו ותחזית להמשך?
אורן לוי: מפחד להגיד שזה גמור כי בקבוצה השניה יש את קווין דוראנט, וכי לא מגיע לי דברים טובים. אבל הנאגטס במצב ממש טוב. שעון החול של פיניקס יגמר מהר יותר מזה של דנבר. גם בסוף משחקים וגם בסדרה. אין להם עומק. העומס על הכוכבים בשני צדי המגרש פשוט ישחק אותם. פול כבר נפל. אמנם מצער, אבל מפתיע זה לא. משהו רציני יצטרך לקרות כדי שהסדרה הזאת תתהפך. אני מנחש שהנאגטס יגנבו אחד באריזונה ומשם ילוו את השמשות אל עבר השקיעה.
דני אייזיקוביץ': הייתי בטוח שדנבר תנצח הלילה, ואני אוכל לכתוב מילה אחת: יוקיץ'.
אבל לבוקר ודוראנט היו תוכניות אחרות.
למרות זאת, מבחינתי יוקיץ' ממשיך להראות שהוא השחקן הטוב בחבורה, ופיניקס טוחנת דק-דק את דוראנט ובוקר. כל מהלך עובר דרכם, הם משחקים כמות אדירה של דקות ודוראנט נראה עייף ובבעיית קליעה. במשחק 3, סוף סוף מונטי הלך לספסל וזה בהחלט עזר לריווח של פיניקס, אבל לדעתי דנבר תדע להעלות את האינטנסיביות במשחקים הבאים ולכן גם כאן אני הולך עם דנבר ב-6, גם בגלל שבצד השני זה לא "רק" יוקיץ'. גם מארי ופורטר משחקים נהדר ומרגיש שזה הזמן של דנבר.
טל קינן: הדבר המרכזי שניתן לקחת מהסדרה בנתיים היא המסוגלות של הנאגטס להסתדר עם יוקיץ' בהגנה מול הקבוצה שהכי מותאמת לחשוף את חולשותיו. בכל פיק אנד רול של דוראנט או בוקר, יוקיץ' עולה גבוה בחסימה ולא נותן להם את הזריקה. הרוטציה של דנבר מספיק טובה, והיא מצליחה לחפות עליו ולכפות זריקות גרועות של האחרים. רבות דובר על הסגל הקצר של הסאנס ועכשיו יהיה להם עוד יותר קשה כאשר פול בחוץ ללפחות 2 משחקים. דוראנט עדיין לא הגיע לפלייאוף ובלי דוראנט מפלצתי לסאנס אין סיכוי. אגב הסגל של הנאגטוס גם מאד קצר אבל השמנייה הראשונה שלהם משחקת מעולה. 4:1 לנאגטס.
אריק גנות: דנבר הייתה אנדרייטד בלי סיבה בפלייאוף הזה. נכון, זו לא קבוצה שהצליחה מאוד בעבר, אבל הפעם האחרונה שהייתה עם סגל בריא היא הגיע לגמר המערב, וזה כשג'מאל מארי על חוזה רוקי ויוקיץ' לא רחוק משם. קק"פ רול פלייר ענק. גורדון משחק ברמת אולסטאר, והספסל נותן המון אנרגיות והגנה.
פיניקס פחות טובה ממה שעשו ממנה. כשפול לא מוביל כדור הוא בקושי מורגש. בוקר ודוראנט מייצרים הרבה זריקות חצי מרחק על הגנה. הם קולעים אותן הכי טוב בליגה, אבל זה לא מספיק להתקפה יעילה. אייטון פאסיבי כהרגלו.
זו לא סדרה לסוויפ אבל דנבר אמורים לקחת אותה.
מידן בורוכוב: דנבר עשו את המוטל עליהם, היו לי המון חששות לגבי דנבר לפני הפליאוף. הם שיחקו מעולה ב-2 המשחקים הראשונים, בעיקר הגנתית. במשחק 2 הם פחות או יותר הצליחו לעצור את KD.
פיניקס צריכה להיות מודאגת, כריס פול כהרגלו בקודש יוצא מכלל שימוש בחודש מאי. בוקר ודוראנט גדולים שלא יהיו יתקשו לנצח את הסדרה לבד.
דנבר מקבלת את יוקיץ ולא רק אותו. ארון גורודון האקס פקטור שלהם עד כה. לסאנס אין עומק ונראה שחלק גדול משחקניה עדיין במוד של פרייזר.
הימור די פרוע – סאנס ב-6 (בטח דנבר תנצח את גיים 3 ואני אצא נביא זעם)
גולדן סטייט – לייקרס, סיכום שלכם עד עכשיו ותחזית להמשך?
מידן בורוכוב: אנתוני דיוויס זה ההבדל של הלייקרס והמפתח לניצחנות עבורה. במשחק הראשון הוא היה אדיר במשחק השני הוא נעלם/נאלם. שחקן מגה מוכשר שרחוק ממיצוי הפונציאל שלו. גולדן יורים שלשות בלי הכרה בסדרה בעוד הלייקרס מזעזעים בתחום. הלייקרס שיחקו בצורה מביכה בגיים 2, נראה שהיו במוד של עשינו את שלנו. גולדן סטייט זאת לא ממפיס והיא מסוגלת לקחת משחק באל איי.
אם הלייקרס רוצה לנצח היא חייבת ללכת על AD והוא חייב להיות אגרסיבי. גולדן סטייט תמשיך לשחק על השלשות כי די קשוח בצבע של אח איי. נראה לי שהלייקרס תבעט בדלי וגולדן סטייט תנצח ב-7. בעיקר בגלל חוסר הנסיון של דרווין האם מול סטיב קר.
אורן לוי: סדרה שהיא מאסט וואץ', ומאסט ווין לג"ס. כמו בוסטון-פילי, הקבוצה הביתית מגיעה נואשת ועצבנית אחרי הפסד מפתיע ומסיימת את המשחק מוקדם. השינוי המהפכני של קר עבד – בואו נשים את הכדור בידיים של סטף קרי (מטורף, אני יודע). הווריורס חוזרים למקורות – שלשות, שלשות ועוד שלשות. דיוויס ירד לקרקע, והתנודות האלה במשחק ההתקפה שלו לא מפתיעות כבר. לברון נראה ממש טוב למחצית, אבל הגנת הלייקרס פשוט לא הצליחה לעצור את המפולת. הם צריכים למצוא את הסיבות שג'מייקל גרין היה מחוץ לרוטציה – ולהחזיר אותו לשם. ג"ס יקווה לספליט בשני המשחקים בל.א. הסדרה הזו נפלאה, לא רק מבחינת הסטאר-פאוור שלה.
דני אייזיקוביץ': שתי קבוצות הפוכות. אחת עם משחק פנים אגרסיבי (דיוויס, לברון ) והשנייה עם המהות של הכדורסל המודרני והשלשות. בינתיים קליי, קארי ופול חוגגים ומצד שני זה רק 1-1. לטעמי זו הסדרה הכי צמודה עד כה, והסיבה היא אנתוני דיוויס.
גולדן סטייט (כנראה) תמשיך לקלוע נהדר. השאלה האם נראה את דוקטור דיוויס או מיסטר HIDE?. דיוויס קלע 30 נקודות ב-19 זריקות במשחק הראשון וירד ל-11 נקודות על 11 זריקות בשני. הוא פשוט ברח מהכדור. דיוויס חייב להבין שהוא הגו טו גאי, זה הזמן שלו. ועליו תקום ותיפול הסדרה. הימור ? לייקרס ב-7.
טל קינן: במשחק הראשון דיוויס שמר את לוני ורימה ממנו כדי לחפות בצבע. כשלוני חסם לסטף דיוויס לא עלה לקו החסימה ונשאר בעזרה. במשחק השני לוני לא פתח, דיוויס שמר את דריימונד והפעם האם החליט שדיוויס יצא לקרי. ראינו איזו טקטיקה עבדה טוב יותר ויהיה מעניין לראות איך הלייקרס יתמודדו בהמשך עם סטף. במשחק הראשון הלייקרס חגגו בצבע. במשחק השני הווריירס כיווצו לכיוון דיוויס ונתנו ללייקרס ליידות שלשות, כמו שעשו נגד הקינגס, וביטלו את השליטה הזהובה סגולה בצבע. יש פה קרב כוכבים מעניין עם תגובות יפות של המאמנים. אני חוזה 4:2 ווריירס כי קר יבצע התאמות טובות יותר עם כלים טובים יותר.
אריק גנות: וואו. סדרה לפנתיאון. המשחק הראשון היה מצוין, לא יודע אם כזה שישודר בערוצי הגולד עוד עשרים שנה אבל לא רחוק משם. המשחק השני נגמר בתבוסה אבל החלק הראשון שלו היה מתוח וסופר מעניין.
גולדן סטייט היא לא הקבוצה שהכרנו. לא מצליחה לייצר את האינטנסיביות ההגנתית שהיתה לה בעונות קודמות, והשטף ההתקפי שם רק לפרקים. עדיין קבוצה טובה, אבל רחוקה משיאה. ללייקרס נראה שיש המון כלים, ומה שדייויס עושה בהגנה הוא בלתי יאומן, אבל בסוף מאוד תלויה ביכולת של דיוויס בהתקפה, ובבריאות שלו בכלל.
הסדרה נראית מאוד מאוזנת, יש יתרון קל לליקרס למרות התבוסה אבל התחזית הסבירה היא גיים 7.
סטף נגד לברון – מה נשאר להם להוכיח, ואיך ניצחון בסדרה הזו ובהמשך יכול להשפיע על המורשת ההיסטורית של שני הענקים האלה?
אריק גנות: לברון היה שמח להכריע אחת ולתמיד את דיוני ה-GOAT, אבל לא בטוח שהוא בעמדה לעשות את זה. גם אם הלייקרס יקחו אליפות, לברון בבירור לא בשיאו ולגמרי סביר שהיא תירשם על שם שחקנים אחרים, בעיקר דיוויס, ולא תעביר אף אחד ממחנה MJ.
דווקא לקרי יש יותר מה להוכיח. כולם מסכימים שהוא אחד הגדולים, אבל איכשהו לא נכנס בקלות לרשימות הטופ 10 בכל הזמנים וכשמזכירים אותו עם שחקנים כמו מג'יק ובירד נראה שמשהו חסר. אליפות העונה, או אפילו אליפות מערב, כשהוא בבירור השחקן המוביל בקבוצה יכולה לקדם אותו כמה שלבים בדירוגים ההיסטוריים.
מידן בורוכוב: נראה שהסדרה הזאת ספציפית לא תשפיע, אלא אם המנצחת של הסדרה תגיע לגמר הליגה ומשם לאליפות לאחר 4/3 סדרות בלי ביתיות זה יהיה חתיכת בוסט למורשת. ברמה התחרותית הם תמיד רוצים להמשיך ולהוכיח. סטף בכושר יותר טוב מלברון. נראה שלאורך השנים זה היה יותר לברון מול גולדן סטייט. בשיאו הוא נלחם ואם לא דוראנט הוא כנראה עם עוד טבעת אחת לפחות. לברון ממוקם הרבה יותר גבוה היסטורית, קארי ירצה לסגור את הפער ולהכנס לראשמור.
לברון? הפסד או ניצחון כלום כבר לא ישפיע. הוא תמיד יחשב מתחת למייקל למרות שהוא הכי טוב ששיחק את המשחק. זה לא מפריע לנראטיב של נייקי והמדיה.
אורן לוי: לברון בן 38, קרי בן 35. כל דבר שהם יוסיפו לרזומה שלהם זה בגדר בונוס לקריירות אלמותיות. אני מרגיש שגם אם ג'יימס יקח ארבע אליפויות רצופות עכשיו, עם ארבע אם.וי.פי של הגמר, יהיו כאלה שלא ישימו אותו מעל ג'ורדן. אישית אני כבר די שם. קרי יכול להמשיך לבסס את המורשת שלו כאחד מהשחקנים הכי משפיעים והכי טובים שהמשחק הזה ראה. המשחק של קרי ממשיך להתעדכן. זה מרתק. הוא נמצא בכזה כושר גופני נדיר שאפשר לראות אותו מושך את זה קדימה. אני לא חושב שהוא יתפוס את ג'יימס בכל מקרה. אבל זו לא הייתה השאלה.
דני אייזיקוביץ': אין מה להוכיח. עבורי סטף בטופ 10, וקשה לי לראות אותו חוצב עוד צעדים למעלה במדרגות. לברון חקוק במקום השני, ושום דבר כנראה לא ישנה את זה בקרוב.
עוד עניין בולט, זה שלברון בן 38 ולראשונה בקריירה רואים את זה. האחוזים לא שם, ההחלטות לא שם. הוא נראה עייף ועומד הרבה בצד. אם פתאום לברון חוזר לשחק כמו שאנחנו זוכרים אותו זה בהחלט יכול להשפיע אבל זה פשוט לא יקרה. במקרה של קארי, אם נהיה הוגנים, יש לו עוד כמה שנים, ולכן הדבר היחידי שיקדם אותו היסטורית, זה עוד תואר ופיינל MVP, לא לעבור סדרת פלייאוף, גם אם הוא נהדר.
טל קינן: האמת? לא נשאר להם להוכיח. רק להמשיך להיות מקצועניים. אלו שני כוכבי על שהשפיעו רבות על המשחק, גם מחוץ לתחומי המגרש, וכל מה שנשאר לנו זה רק להנות מהגדולה והמחוייבות שלהם לספורט הזה ולניצחון. לטעמי ניצחון בסדרה הזאת (או הפסד) לא משפיע על המורשת של אף אחד מהם. לעומת זאת זכייה באליפות בהחלט תשפיע. המעמד של לברון כגואט מכרסם לאיטו במייקל ויכול להיות שאליפות, בתוספת שבירת שיא הנקודת של קארים, תמצב אותו כשווה ואף מעל ג'ורדן. לגבי סטף אליפות שלו תהפוך אותו לרכז הגדול בהיסטוריה. סטף מראה שרכז גדול לא נמדד בוירטואזיות האסיסטים שלו ואליפות חמישית תקבע זאת בתודעת הקהל.
