המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, אריאל בנדר, אורן לוי והאורחים מידן בורוכוב מ'פוסט אפ' ועמרי אלחסיד.
הפליקנס עם רצף נצחונות ניצבים נכון לרגע כתיבת השאלות במקום השני במערב. עד כמה יכול להימשך?
אריאל בנדר: קשה לשים תקרה לניו אורלינס פליקנס, יש להם המון כלים שעומדים לרשותם בספסל (דבונטה גרהאם, לארי נאנס ג'וניור, דייסון דניאלס). הם משחקים נפלא בשני צידי המגרש ולראייה, מעמידים נט רייטינג של 6.9+ (מקום 3 בליגה). יחד עם זאת, הנתונים של זאיון וויליאמסון נראים כאילו נלקחו ממשחק וידאו. (23.6 נקודות ב-59.1% מהשדה). בתחום ההגנה הוא נראה הכי טוב בקריירה שלו. (1.3 חטיפות – שיא קריירה). יתר על כן, הפליקנס זו לא קבוצה של איש אחד והשנה הרבה שחקני חמישייה החסירו משחקים אבל אם זאיון יידעך ככל שהעונה תתקדם, כך גם הפליקנס. ניו אורלינס יינצחו כל עוד זאיון ישחק טוב.
עמרי אלחסיד: כבר בסוף עונה שעברה הפליקנס כבר הראו ניצוצות של הצלחה, ולכן קשה להיות מופתעים מההצלחה שלהם העונה, כשהם מחוזקים בעוד זאיון. יותר מכך, עוד לא ראינו איזו התפוצצות של זאיון, להזכירכם אחד הפרוספקטים עם הכי הרבה הייפ שהגיעו לליגה. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא מתי, או אם בכלל, המערב יתחיל להתייצב. אם המישמש הנוכחי ימשיך בשאר העונה, הפליקנס יכולים לדבר חזק בצמרת. אם הקבוצות שציפינו מהן יתחילו להתאפס על עצמן, הפליקנס ימצאו את עצמם מסיימים באיזור מקומות 5-6 במערב.
מידן בורוכוב: ניו אורלינס מפתיעה הרבה מעבר לציפיות המוקדמות. בינתיים היא במקום ה 1 במערב. ניתוח זריז של השקנאים מראה שיש להם את הכלים להצליח, כוכבים צעירים (זאיון את אינגרם) כוכבים מנוסים (ולנצ׳ניוס ומק׳לום) וסגל מסייע צעיר,רעב ומאוזן (נאנס, ג׳ונס, אלברדו,גראהם). ניו אורלינס עובדים טוב גם בהגנה וגם בהתקפה.
אבל … ניו אורלינס במאזן 7-8 (לא מאזן של מוליכת קונפרנס) מול קבוצות במאזן 50 אחוז ומאזן 1-8 מול קבוצות מתחת ל 50 אחוז.
אם וכאשר יתמודדו עם החזקות וימשיכו לפרק את החלשות אפשר לסיים טופ 4 במערב.
אריק גנות: לפליקנס יש קבוצת כדורסל מצויינת. הם הוכיחו את עצמם כשעלו דרך הפליי אין בשנה שעברה ולקחו את פיניקס לשישה משחקים – בלי זאיון.
זאיון של השנה הוא שחקן יותר טוב מזה שהכרנו. לצד הדומיננטיות האדירה שלו בצבע הוא מאוד השתפר הגנתית. ג'ונס, אלווראדו, מרפי ונאנס גם הם שחקני הגנה מצוינים, וביחד החבר'ה האלה מביאים את הפליקנס לדירוג ההגנתי השלישי בליגה.
אינגראם ומקולום הם אולי אופציות 2 ו-3 הטובות בליגה התקפית, כך שגם בצד הזה אין לפלס שום בעיה – אפילו כשמישהו מהם פצוע. גם וולנצ'יונאס מצוין בצד הזה.
אין סיבה שקבוצה כזו לא תהיה בטופ של הליגה, לפחות בעונה הרגילה.
אורן לוי: עד הסיבוב השני של הפלייאוף בערך. יש לנולה קבוצה, זה מתחיל בזאיון, אבל סביבו יש לא מעט עם מה לעבוד, ומאמן שמצליח להתחבר לסגל ויש לו מה להציע גם בצד המקצועי. אינטואיטיבית זה לא מרגיש לי כמו השנה שלהם, גם במערב דליל בקונטנדריות מוכחות. היעדר הנסיון שלהם יפגע בהם, וההתקפה שלהם שמסתמכת יותר על מה שקורה בתוך קשת השלוש עשויה להתקשות מול הגנות פלייאוף מאורגנות. אם הם יסיימו באחד המקומות הראשונים אני לא אופתע, אבל גם לא אהמר על זה בינתיים.
שחקן ההגנה של העונה עד כה?
אורן לוי: בא לי ללכת עם או ג'י אננובי ולהמשיך את הטרנד של נון-ביגמנים. אבל זה כנראה צריך ללכת לברוק לופז/יאניס. עקרונית, העובדה שהצמד הזה משחק יחד אמורה לגרוע מהקייס שלהם כי הם מתחלקים בקרדיט (תשאלו את דוראנט איך זה עובד העניין הזה). אבל – יש להגנה של מילווקי הרבה, הרבה, קרדיט לחלק. ואין מי שיכנס בוואקום. גם לא או ג'י שעושה שמח מהפרימטר. זה פשוט שווה פחות כרגע אין מה לעשות. הוא לא יכול להשפיע על כל מהלך כמוהם. נלך עם לופז.
אריאל בנדר: ברוק לופז.
בשנה שעברה ההגנה של הבאקס לקחה צעד אחורה והסיבה העיקרית לכך הייתה שברוק לופז שיחק 13 משחקים בלבד! לעומת זאת, השנה לופז כשיר ומציג נתונים מרשימים מאוד ובראשם (3 חסימות – שיא קריירה) ו-105 בדירוג הגנתי. הוא נמצא בטופ של הליגה ברוב הנתונים ההגנתיים.
יתר על כן, יחד עם יאניס הם מרכיבים את אחת ההגנות הטובות בליגה. היריבות קולעות נגדם ב-49.7% ל-2 וב-44.5% מהשדה (מקום 2 בליגה). הנתונים האלה היו רחוקים מאוד בשנה הקודמת וזה בזכות חזרתו של לופז שהשפעתו על הקו הקדמי היא אדירה. הסיבה מספר אחת שהבאקס קבוצת הגנה בטופ 3 בליגה היא – ברוק לופז.
עמרי אלחסיד: אחת השאלות השנואות עלי. אפשר לנסות לדבר על שחקני ההגנה הבכירים של הקבוצות עם ההגנות הטובות בליגה – מובלי בקאבס, יאניס או ג'רו במילווקי וכו'. אבל בגלל שאנחנו כמהים לקצת פרוביציאליות, למה שלא נלך על אבדיה. ולמה באמת שלא? כבר לא פוגשים הרבה שחקנים בליגה שמקבלים חלק משמעותי כל כך ברוטציה עם תרומה התקפית דלה ולא יציבה כמו של דני. האיש למשימות מיוחדות של וושינגטון מנסה להחזיק את הסכר עם החור שהוא ההגנה של וושינגטון במקום. ראיתי לפני כמה ימים שמישהו פרסם שאבדיה הוא מהמובילים בליגה בשמירה עם כוכבי היריבות. מ.ש.ל.
מידן בורוכוב: או קיי, אנחנו רק בתעודת הרבע אבל כרגע נראה ששחקן ההגנה של השנה יגיע ממילווקי. ברוק לופז מספק עונה מצויינת וכשאתה מלך החסימות זה משפר משמעותית את הסיכוי שלך.
החבר יאניס תמיד קורא תיגר על התואר.
אם כבר מלכים, אז גם למלך החטיפות יש סיי והוא מגיע מטורונטו. אננובי בעונה אישית מעולה עם סיכוי סביר לזכות. הווילד קארד הם מיילס טרנר ואנתוני דיוויס (הגיע הזמן שלו)
אריק גנות: כמו בכל עונה, גם העונה אמביד, יאניס ודריימונד גרין נמצאים בשיחה על DPOY. ובצדק – שלושתם מעולים, מילווקי ופילי הן בין מובילות הליגה בדירוג הגנתי והצרות של הווריורס בהגנה הן בטח לא אשמת דריימונד.
קשה לבחור DPOY שההגנה של הקבוצה שלו גרועה מהממוצע, אמביד החסיר כמה משחקים ויאניס… קשה לומר משהו רע על יאניס. חוץ מזה שבחירה שלו משעממת.
אבל למה לא לקחת את שחקן ההגנה הכי טוב בקבוצת ההגנה הכי טובה? הקאבס מוליכים את הליגה, ואין שום ספק שההגנה של אוון מובלי היא משהו מיוחד. השחקן הכי סוויצ'אבילי בליגה, קשה מאוד לקלוע עליו. והוא הבחירה שלי.
דני אבדיה התקדם העונה או שאנחנו יותר מדי תקועים במיקרו של כל משחק?
אריק גנות: לצערי קשה לומר שהוא התקדם בצורה מובהקת. בדברים חשובים הוא הלך אחורה – הקליעה שלו מ-3 הפכה ממפוקפקת לפשוט גרועה, גם הקליעה ל-2 הלכה אחורה.
דני נראה בעיקר לא מתאים לתפקיד שלו כשהקבוצה בריאה. הוא לא קלע גרוע כמו שהמספרים שלו מראים, אבל צריך הרבה יותר את הכדור כדי להיכנס למשחק ולא בנוי לעמוד בפינה וליידות שלשות. כשביל לא שיחק הוא הראה את שלל היכולות שלו, ואז גם אחוזי הקליעה השתפרו.
קשה לראות את אבדיה מצליח באמת בוושינגטון. נראה שהוא יכול להיות שחקן תורם בליגה למשך שנים קדימה, אבל הוא יצטרך לעשות את זה במסגרת שמתאימה יותר לכישורים שלו.
אורן לוי: אני קצת מחכה לתחנה הבאה שלו בשביל לבוא עם מסקנה נחרצת לשאלה הזאת. אני חושב שיש אלמנטים במשחק שלו שהתפתחו מבחינת קבלת החלטות והשפעה על המשחק. בפירוש. עם זאת, הקושי המנטלי והטכני בקליעה מבחוץ הופך להיות יותר אמיתי פשוט כי זה לא נפתר. קבוצות נותנות לו לזרוק ובצדק. יש לי רשימת מכולת של אשמים במצב שהם לא דני, אבל בסופו של דבר זה יהיה דני שיצטרך למצוא איך לחלץ את עצמו מהמצב הזה. בטח בקבוצה הזאת, שכל דבר טוב שקורה לה קורה בטעות.
אריאל בנדר: דני אבדיה לא לקח את הצעד קדימה ששחקנים בשנה שלישית לוקחים אבל זה לא באשמתו.
דני תקוע עם בראדלי ביל שמחזיק הרבה בכדור וכשהוא יחד עם קייל קוזמה וקריסטאפס פורזינגיס על המגרש, דני לא עומד להיות מעורב במשחק קבוצתו. כתוצאה מכך, קשה לו להביא לידי ביטוי את היכולות שהוא הפגין במשחקי הדאבל-פיגרס שלו בחודש נובמבר ובראשם המשחק נגד ממפיס בו קלע 21 נקודות. במשחקים אלה דני הפגין יכולות כמו: חדירה לסל, ניהול משחק והגנה בצבע אך ביל לא שיחק.
עם זאת שבישראל מסקרים כל משחק של אבדיה, אין שום שינוי חיובי ביכולת שלו ונראה שליד ביל הוא לא יצמח.
עמרי אלחסיד: אבל עם כל הטוב בפסקה הקודמת, התשובה היא עדיין לא. ראינו את דני בקיץ לוקח על עצמו את נבחרת ישראל, לפרקים בהצלחה ולפרקים ללא הצלחה. אז הניצוץ שם, אבל זה עדיין לא זה. ובקבוצה כמו וושינגטון יהיה קשה לדני להמשיך ולהתקדם. במקום שבו אם לא קוראים לך בראדלי, קריסטפס או קייל אסור לך לגעת בכדור, אי אפשר להשתפר בכדורסל. דני היום נמצא במקום שהוא צריך הזדמנות ומישהו שיאמין בו. ואם אפשר להקביל את זה לשחקן אחר בליגה – הייתי מנסה ללכת בדרכו של ג'רמי גראנט והפריצה שלו לאחר שעזב את דנבר.
מידן בורוכוב: אוי דני בוי אוי דני. אני ממש אבל ממש לא חושב שדני התקדם העונה. הוא ממשיך לקבל קרדיט מאנסלד ג׳וניור אבל וושינגטון קבוצה ממש לא מאוזנת. נמאס לראות את דני מתבזבז בפינות ולא משחק באגרסיביות. הוא לא דורש מספיק את הכדור, נטייה להעלם ולשמור על חוסר יציבות. עם 39 אחוז מהשדה ו 26 אחוז מדאון טאון הוא עלול להפלט מהליגה. בכדי לתקוע יתד דני חייב להיות שחקן של דאבל פיגרס ולהוות איום התקפי.
האם המזרח באמת יותר טוב עד כה מהמערב על פי הצפי?
מידן בורוכוב: עובדתית קבוצות המערב מוביליות מול קבוצות המזרח. דווקא לא מעט קבוצות מזרחיות משחקות ממש מתחת לרמתן (פילי, מיאמי,הבולס) המזרח סגר את הפערים מהמערב.
אני חושב שעדין המערב מעט טוב יותר. אם וכאשר הארדן יחזור ומיאמי תחזור להיות תחרותית המזרח תצמצם את הפער. אגב, מאז הפרישה ה-2 של מייקל המערב גבר על המזרח. להוציא עונת 2009 ואת השנה שעברה.
העונה עוד ארוכה, המזרח יכול לצמצם פערים.
אריק גנות: הסקת מסקנות ממשחק אחד היא תמיד מסוכנת, אבל נדמה שהמשחק של מוליכת המזרח מול מוליכת המערב נותן תשובה חזקה לשאלה הזו, שאולי אפילו נכונה.
בוסטון נראית ביי פאר הקבוצה הכי טובה בליגה כרגע. מילווקי מאחוריה. קליבלנד, השלישית, במאזן שהיה שם אותה משחק אחד מהמקום הראשון במערב. מוליכות המערב הם הפליקנס, הסאנס וממפיס – אף אחת מהן לא קבוצה שמסכנת את מילווקי או בוסטון.
הגדולות של המערב – גולדן והלייקרס – בצרות קשות, ויש שם שלוש קבוצות טנקינג מובהקות וחלשות יותר ממקבילותיהן במזרח, שם שחקנים כמו קאנינגהאם, אייבי, ווגנר ובנקרו נותנים שביב של תקווה או משהו לראות.
אורן לוי: אנחנו די קרובים לשיוויון לדעתי. זה גם תלוי איך מודדים את זה. אם אנחנו מדברים על טוענות לכתר נראה שהשתיים המרכזיות נמצאות במזרח. הצד השני של המטבע הוא שיש איזה 5-7 קבוצות מהמערב שהיו נותנות פייט לקליבלנד על המקום השלישי. תמיד אפשר ללכת למשחקים שבין המערב למזרח ולקבל מספר נוקשה. ואני בהחלט מקווה שאחד מחבריי המלומדים לפאנל טרח לעשות זאת. אבל זה לא בדיוק מספר את כל הסיפור.
אריאל בנדר: לא.
המזרח לא יותר חזק מהמערב על-פי הצפי. עם זאת, שבמזרח יש שתי קבוצות שכרגע נראות כמו קונטנדריות (באקס וסלטיקס). הכניסה לפלייאוף במערב קשה יותר, קבוצה עם מאזן חיובי מוצאת את עצמה עם הכרטיס האחרון לפליי אין. בנוסף לכך, המצ'אפים בפלייאוף נראים הרבה יותר מאוזנים ומעניינים במערב מאשר במזרח. במזרח ברור מי עומדת לנצח את הסדרה ברוב המקרים ואילו במערב אין לדעת איך ייראו המצ'אפים בסדרה בין ממפיס לקליפרס. לדוגמא: האם קוואי ופול ג'ורג' ימצו 70% מהפוטנציאל שלהם?
יתר על כן, מעבר לסיפורים והמצ'אפים המעניינים שיש במערב, הקונפרנס כל כך צפוף ועמוס בכוכבים שהוא לא יותר חלש מהמזרח.
עמרי אלחסיד: לא בטוח מה הוא הצפי הזה, אבל זו שאלה שעדיין מוקדם מאוד לשאול. ברור שיש היום שתי קבוצות שנראות מעל הליגה, ושתיהן במזרח, אבל לא הייתי מספיד את המערב. כבר דיברנו על חוסר היציבות והכאוס ששולט במערב, אבל יש לא מעט קבוצות שצברו ניסיון במערב בשנים האחרונות ולא הייתי ישן עליהן. פיניקס, גולדן סטייט, דנבר (אם יהיו בריאים, שיהיו בריאים), בנוסף, לא מעט קבוצות שפתאום יכולות להתחבר בפלייאוף כמו ממפיס או דאלאס, וכמובן הקליפרס שאם יהיו בריאים אף אחד לא ירצה לפגוש אף פעם.
טריי יאנג ונייט מקמילן עשו שרירים אחד מול השני ובסוף גם אחד מהם הדליף לתקשורת. עד כמה התנהלות בעייתית? סיכוי שנראה חילופי מאמנים באטלנטה או שעוד לא שם?
עמרי אלחסיד: כמה נקודות מוצא לדיון הזה: (1) אני סאקר של יאנג. (2) אני סאקר של נייט מקמילן. אני לא רוצה לנסות ולחזות האם יהיו חילופי מאמנים, כי לרוב אנחנו לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים (ממצב דווין קייסי, בראד סטיבנס וריק קרלייל), ומה המצב בין השניים לעיל. אני רק יודע שהשילוב הזה בעבר הראה שהוא מוצלח והגיע עד לגמר המזרח. ברור שיאנג לא הולך לשום מקום ושיותר קל לאטלנטה יהיה לוותר על מקמילן, אבל בחייכם, תנסו להתבגר ולהתגבר.
מידן בורוכוב: תקרית שניתן היה לדלג עלייה. מוסר העבודה של יאנג צריך להיות אחד, כוכבות היא לא פריוילגיה ללכת למסאזים ולאחר לאימון קליעות. מקמילן היה צריך לסגור את זה אחרת , קנס או שיחת נזיפה אישית.
אם אני צריך להמר אז יאנג חשף את הסיפור למדיה. בשביל שמקמילן יעוף צריך עוד 3-4 הפסדים, עד שזה יקרה? נייט וטריי צריכים להשאיר את התקרית מאוחד לנצל את החולשה היחסית של מיאמי ופילדלפיה ולהסתער על מקום בטוח בפלייאוף.
אריק גנות: ההתנהלות בעייתית, בוודאי. כשמאמנים וכוכבים מתחילים לריב בפומבי זה לעיתים רחוקות נגמר טוב, וזה אף פעם לא מתכון להצלחה קבוצתית.
פיטורי מאמן בהחלט יכולים להיות באופק. אטלנטה פתחה את העונה היטב, ונראה היה שפתרה חלקים גדולים מבעיותיה עם ההגעה של מארי, אבל מאז הפסידה 9 מ-15 משחקים. חלק מזה הוא תוצאה של לו"ז קשה, אבל הבעיות בחדר ההלבשה מצביעות על כך שזה לא הכל ומשהו קורה שם, ובשני המשחקים האחרונים הקבוצה נראתה כבויה.
האפשרות לטרייד על קולינס מרחפת באוויר כבר הרבה זמן, אבל פיטורי מאמן הם הדרך הנוחה והזמינה להתמודד עם ירידות מהסוג הזה. לאו דווקא הנכונה.
אורן לוי: אנחנו שם כבר תקופה. מקמילן ויאנג לא משדרים על אותו גל כמעט מההתחלה של העבודה המשותפת שלהם. זה סוד גלוי ולא מאתמול. אני לא חושב שיש ממש סיכוי לפתרון אחרי הסיפור הזה. ההוקס לא מתרוממים והשלב הראשון הוא תמיד לפטר את זה שמרוויח פחות כסף ולראות אם אפשר לפתור את הבעיה בזול. זה לא הוגן בהכרח, במיוחד במקרה הזה, אבל הוגן יש רק בהאלק, וגם הוא נכנע בסוף. מרחוק, מהפרספקטיבה שלי יאנג מסתמן כדוש רציני.
אריאל בנדר: ההתנהלות מאוד בעייתית ולא ברורה. אי אפשר להבין כיצד מאמן מפיץ מידע על שחקן ללא אישורו. לעומת זאת, ניתן להבין את טריי יאנג שהיה מאוכזב שהפרטים לגבי האולטימטום שנייט מקמילן הציב לו לגבי התייצבות למשחק פורסמו לתקשורת.
יחד עם זאת, מאז הפרשה טריי יאנג לא נראה אותו השחקן שהוא היה מבחינת יעילות הקליעה. הביטחון שלו ירד בהובלת הקבוצה על המגרש.
ואף על פי כן, אין מספיק פרטים כדי לקבוע האם ההוקס יישרפו את הגשרים עם מקמילן ושהיחסים בינו ובין השחקן החשוב ביותר בקבוצתו בלתי ניתנים לשינוי, רק בעוד כמה שבועות יהיה ניתן לקבוע אם נראה חילופי מאמנים.
