המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: דני אייזיקוביץ', אריק גנות, שגב ליעד והאורחים אור עמית מ-Insignifistats וגבריאל היידו מערוץ הספורט.

 

פורטלנד בצמרת המערב, ומצליחה להיראות טוב גם בלי לילארד. מקרה או מגמה?

גבריאל היידו:  מגמה.

פורטלנד מאוזנת השנה יותר עם שלושה שחקנים שקולעים מעל 20 נקודות, וג'רמי גרנט גם

תורם לשיפור ההגנתי, ובכלל צריך להתרגל לענין הזה שהבלייזרס השנה טובים יותר בהגנה מאשר בהתקפה.

ימים קשים יותר יעמדו בפתח, ופורטלנד שניצחה ארבעה משחקים בסקור של עד 3 נקודות, גם יפסידו משחקים צמודים, אבל זו קבוצת פלייאוף, לא מקום ראשון מרמה כמו עכשיו אבל יותר לכוון 6-8.

 

אור עמית: דיברתי על זה עם דרור השבוע בפודקאסט של הכדור הכתום. היא נראית טוב. היא מסמנת "וי" על כל המשבצות החשובות בקבוצה שיכולה להיות כאב ראש רציני בפלייאוף. היא הוסיפה עומק בכנפיים עם גראנט וג'וש הארט (וזה עוד לפני שהיא קיבלה את GP2 בחזרה מהפציעה) וזה נראה שכל אחד יודע מה התפקיד שלו. מספיק כדי להיות הפיל גוד סטורי של העונה? לגמרי כן. מספיק כדי להחשב קונטנדרית? גם אם אני מכניס את דיים להיות בטופ-15 של הליגה (וזה די סטרץ') בלי עוד אחד בטופ 15-20 של הליגה אין מה לדבר. אה, והמערב החלש גם עוזר להם לבלוט.

 

שגב ליעד: אין ספק שפורטלנד בסיטואציה שאף אוהד או אנליט לא העלה על דעתו שיקרה. כזכור, דמיאן לילארד שנים סוחב את הקבוצה מבחינה התקפית אבל בצד ההגנתי, הם לרוב מדורגים בחצי התחתון של הליגה אך השנה זה אחרת לגמרי. עם הגעתו של ג׳רמי גראנט ויוסוף נרקיץ׳ שחוזר למיטבו, אוהדי פורטלנד רואים כדורסל שלא ראו שנים. הגנה איכותית שהצליחה עד כה להחזיק ב 7 משחקים שונים, קבוצות על 108 נקודות ומטה מה שמדרג אותם בשליש העליון מבחינה הגנתית בליגה.

לפי דעתי, פורטלנד יכולה להמשיך בקצב הזה עד סוף העונה אם תצליח להישאר בריאה ולסיים במיקום של פלייאוף מובטח.

 

דני אייזיקוביץ': מגמה והסיבה היא ג'רמי גרנט. ההגעה של גרנט איזנה את המשחק של פורטלנד בשני צידי המגרש, גרנט מצידו פתח את העונה נהדר ומראה שהוא יכול לתת מספרים של אולסטאר גם בקבוצת צמרת (21.3 נק'). לא רק גרנט פתח את העונה נהדר גם אנפרי סימונס שפרץ בתוך כל הפציעות של העונה שעברה ממשיך את הפריצה שלו עם עונת קריירה של 22.3 נק' ו 4 שלשות ב 37%. אלו מספרים של כוכב, ביחד עם לילארד ונורקיץ' מדובר באחת החמישיות החזקות שצריכות להמשיך לדבר חזק עד סוף העונה. הבעיה כמו תמיד בפורטלנד זה הפציעות, וכבר עכשיו נורקיץ' פייטון ואפילו לילארד הספיקו להפצע.

 

אריק גנות: איפשהו באמצע, סביר להניח. פורטלנד בהחלט התחזקה מהעונה שעברה. מעבר לכך שלפחות כרגע לילארד ונורקיץ' בריאים, ג'וש הארט השתלב בקבוצה היטב ומשחק מצוין וג'רמי גראנט הוא הפורוורד שהיה חסר לקבוצה במשך שנים, כשלהגנה הדינמית שלו הוא מוסיף 21 נק' במעל 50% מהשדה וכמעט 50% לשלוש.

באופן אולי קצת מפתיע, עיקר השיפור של הקבוצה הוא בהגנה. פורטלנד מדורגת כרגע במקום השישי בליגה בתחום. פה דווקא הפציעה של לילארד עזרה, כשהכניסה לחמישיה בולדוג כמו וינסלו.

עדיין, ההתקפה לא משהו (22 בליגה), ופורטלנד הצליחה לנצח את כל המשחקים הצמודים שלה חוץ מהאחרון.  סביר להניח שהסטטיסטיקה תתיישר ופורטלנד ייאבקו על מקום שישי במערב.

וושינגטון משחקת מצוין ומנצחת מאז הפציעה של ביל, ודני אבדיה פורח. מה זה אומר על ביל והאם זה אבדיה האמיתי?

אריק גנות: ביל נותן עונה מאוד יעילה התקית, וזה באופן פרדוקסלי פוגע בקבוצה. כשהכוכב שלך עושה סלים ככה מאוד קל לתת לו את הכדור ולזוז הצידה, תוך פספוס המשמעויות עבור השחקנים האחרים בקבוצה. בנוסף, ביל מתקשה לחיות בתוך משחק קבוצתי ומעדיף לקחת את הכדור לסל.

אבדיה הוא אולי הנהנה העיקרי מחסרונו של ביל, וכן, סביר להניח שהיכולות שאנחנו רואים ממנו היא מה שהוא מסוגל לתת באופן קבוע. שיטת המשחק עם ביל הפכה אותו לשחקן שעומד ומידה שלשות, וזה מביא לידי ביטוי בעיקר חסרונות שלו. כשנותנים לו ליצור קצת בהתקפה ולקחת שחקנים לסל מקבלים שחקן לא רע בכלל.

 

גבריאל היידו: כבר ברגע בו וושינגטון החתימה את ביל על החוזה הטיפשי בליגה היה ברור שהם יתחרטו עליו. חשבתי שזה יגיע עוד שנתיים, אבל מסתבר שכבר עכשיו אפשר לקטר.

וושיגנטון בלעדיו משחקת שוטף יותר, הכדור לא נתקע בהתקפה וזה עובד לטובת דני. כשהכוכב של הקבוצה יחזור, נראה את דני מהוסס יותר בזריקות והכדור יגיע אליו פחות וזה גם יוריד מהביטחון שלו. זה מה יש כרגע.

לגבי האם שלושת המשחקים האחרונים הם דני האמיתי? שייתן חודש כזה קודם ונראה.

 

אור עמית: מה זה אומר על ביל? לא יותר מדי. ביל הוא ביל, ובלי מאמן שידרוש ממנו לשחק בדרך שממצה את הפוטנציאל מהסגל שלידו הוא ימשיך לעשות מה שהוא עושה. למרות השבחים ששופכים על המשחק "הקבוצתי" של וושינגטון מספרי המסירות והאסיסטים שלהם נשארים די עקביים. ההיעדרות של ביל פשוט אפשרה לאנסלד לתת דקות למי שחם באותו הערב. בחמשת המשחקים בלי ביל שבעה שחקנים שונים של הוויזארדס הגיעו ל-15 נקודות כ"א. אבדיה קיבל יותר הזדמנויות עם הכדור בידיים וזה בהחלט עוזר להבליט את היכולת שלו, אבל צריכה להיות אסרטיביות גם מצד דני וגם מצד אנסלד כדי שהמגמות האלו ימשיכו.

 

שגב ליעד: דני שנבחר על ידי וושינגטון הפסיד באותו רגע משום שנלקח לקבוצה שבנוייה סביב שחקנים שאינם משחקים כדורסל קבוצתי. שנתו הראשונה הייתה עם ווסטברוק וביל ולאחר מכן בעונתו השנייה, קוזמה הצטרף לרשימה. בשתי עונותיו הראשונות, זרק רק 5 עד 6 זריקות למשחק. עכשיו בעונתו השלישית, ביל נפצע לתקופה שאומנם קצרה אך למספיק זמן בכדי להבחין בכישוריו של דני כשהוא משחק ב״חופשיות״. חמישת המשחקים בהם ביל לא נכח, הפורוורד הישראלי זרק בממוצע של 10.2 זריקות למשחק, פי 2 מהכמות הסטנדרטית עבורו. ביל שאומנם שחקן מעולה, משתכר מאוד גבוה ואינו מקדם את קבוצתו להפוך להיות מאיימת לאליפות או קבוצה שכדי לחשוש ממנה בפלייאוף.

 

דני אייזיקוביץ': לא במקרה דני פרח כאשר ביל היה בחוץ. הרבה קבוצות נ.ב.א. מגלות את עצמן כאשר הכוכב הראשי יושב פתאום בצד. מה זה אומר על ביל? לא הרבה. העונה ארוכה מאוד, וביל עדיין בעל הבית בוושינגטון.

ומה לגבי דני?

אי שם לפני כמה שנים טובות, עומרי כספי מצא את עצמו מחליף את דוראנט בחמישייה של גולדן סטייט לכמה משחקים. כספי היה נהדר ואפילו באחד הראיונות צחקו שדוראנט יכול להמשיך לנוח. מישהו זוכר את זה? מעט מאוד.

דני הוא בהחלט שחקן של 10-12 נק' למשחק, אבל לא בטוח שבוושינגטון עמוסת הגאנרים הוא יצליח לקבע את המעמד הזה.

מי ה-MVP שלכם עד כה?

דני אייזיקוביץ': מבחינתי הקרב כרגע נע בין יאניס שמוביל את מילווקי להוביל את הליגה לבין לוקה. אני נוטה כרגע ליאניס בעיקר בגלל המאזן של מילווקי והתחושה שיאניס גם עובר את זה בקלילות. השלישי במירוץ הוא כמובן טייטום, אבל בוסטון נהנית מסגל מאוד מאוזן ולכן כאמור יאניס ולוקה שהם יותר גו טו גאי ראויים לתואר.

יאניס כאמור מנהל את מילווקי בשני צדדי המגרש, כאשר בהגנה הם גם מצאו פטנט נחמד לשים אותו על השחקן "החלש" של היריבה וככה לאפשר לו להגיע לעזרה ולנהל את ההגנה של מילווקי. לצד 31.8 נק', 12.2 ריב' ו 5.3 אס' זה כרגע בהחלט מקום ראשון מובהק.

 

אריק גנות: ג'ייסון טייטום. המספרים של לוקה או סטף מרשימים יותר, אולי אפילו של שג"א, יאניס עדיין עושה דברים מדהימים, אבל בעיני נותנים הרבה פחות מדי קרדיט לשחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה בליגה כרגע.

בוסטון בראשותו  היא הקבוצה המובילה בליגה בדירוג התקפי, בהפרש משמעותי. זה די מדהים אם זוכרים שחוץ ממנו אין לה שחקני התקפה גדולים – ג'יילן בראון שחקן טוב מאוד אבל לא בהכרח אולסטאר, וכל יתר שחקני החמישיה – סמארט, וויליאמס הורפורד – ידועים הרבה יותר עבור ההגנה שלהם מאשר ההתקפה שלהם.

גם בהגנה טייטום עושה עבודה יפה מאוד, ובפלייאוף שעבר ראינו את היכולת שלו להיות ממש סטופר הגנתי.

 

גבריאל היידו: ג'ייסון טייטום.

לא התכוונתי לבחור בו כי ישר יגידו שזה בגלל שאני אוהד סלטיקס. אבל בשלב כזה מוקדם של העונה אני לא רואה מישהו שמשלב את כל הנתונים ההכרחיים:

מאזן- הטוב בליגה

נקודות ויעילות- טופ 7 בליגה

הגנה מעל הממוצע, זמינות, מנהיגות, הצטיינות במאני טיים. בהחלט עלה על הציפיות שלי השנה.

יאניס ינצח את התואר, לוקה ומוראנט ייתנו פייט, אבל כרגע טייטום מוביל.

 

אור עמית: שווים אזכור: דונובן מיטשל והקאבס שלטו בפתיחה עד שהגיע המסע בקליפורניה שמסתמן כמו מוקש העונה, כשגם סקרמנטו עושה כאבי ראש, והם דעכו. שג"א וקרי בכושר אישי מטורף, כשהם מעמידים שורה שסיפקה לסטף את הMVP החד-משמעי בהיסטוריה, אבל הקבוצות שלהם לא מנצחות זה לא ישנה.

https://twitter.com/Insignifistats/status/1592476543963787266

אמביד הצטרף למירוץ מאז שהארדן בחוץ, נראה אם המשחק שלו יחזיק מעמד ויביא נצחונות. שני המועמדים הראשיים הם לוקה, למרות שדאלאס במאזן לא מדהים, שמזכיר את פריים הארדן ביוסטון. השני הוא הגריק פריק, שבניגוד ללוקה נראה טוב גם בצד ההגנתי. ג'ייסון טייטום מבחינתו מחכה לנפילה של אחד מהם כדי להכנס לפיינליסטים של התואר

 

שגב ליעד: טייטום, יאניס, ג׳ה ויוקיץ׳ הם אוסף של שמות שמתחרים לתואר המצטיין של העונה אך התחרות ביניהם היא על המקום השני לפי דעתי משום שלוקה דונצ׳יץ׳ מוביל בגאון בתחרות. ההגדרה של MVP זה השחקן שהכי משמעותי עבור קבוצתו ואין צל של ספק שזהו לוקה מכיוון שבלעדיו, דאלאס אבודה. כמות הנקודות שהצילחה ליצר לעצמה ללא דונצ׳יץ׳, יורדת ב 19.3 נקודות (הפרש הכי גדול בין כל שאר השחקנים שהוזכרו). מעבר לכך, הסלובני מוכיח משחק אחרי משחק למה הכינוי שלו הוא לוקה מג׳יק משום שהוא מוביל את הליגות בכמות נקודות למשחק, מוביל בריבאונדים למשחק בין כל הגארדים, רביעי בכמות חטיפות למשחק ומקום תשיעי באסיסטים למשחק.

דזמונד ביין עם פתיחת עונה מצוינת, ונראה שממפיס מסתדרים בזכותו גם כשמוראנט לא משחק. האם נכון לראות בו אולסטאר לגיטימי?

שגב ליעד: כן, כן, כן וכן. הצמד המופלא לצד ג׳ה שממשיך להפגין יכולות קליעה ויעילות ברמה פנומנלי. ניצוצות אלו כבר היו במהלך העונה הקודמת לאחר שכמות גדולה של אוהדים וגם ג'ה האמינו שהוא נשדד מתואר השחקן המשתפר של העונה. בנוסף לכך, הוא שיחק בצורה הזאת גם על הבמה הכי גודלה ומלחיצה שאפשר להציע, בפלייאוף.

 נכון להיום, הוא שמיני מבין כל הגארדים של המזרח בנקודות למשחק, שמיני בכל הליגה באחוזים מחוץ לקשת (מינימום 4 זריקות למשחק) ובשלושת המשחקים שהיה פצוע או נח, ממפיס הפסידה. דזמונד דוהר לעונה היסטורית של 50/40/90 , נתון שהוגשם רק על ידי 9 שחקנים שונים לאורך כל ההיסטוריה.

 

דני אייזיקוביץ': נכון לפתיחת העונה חד משמעית כן. 24.7 נק', 5 ריב' ו 5 אס'.

משחק נהדר בשני צידי המגרש. מי בדיוק אמור להכנס לפניו לאולסטאר במערב? אם זה בגארדים או פורוורדים, קשה לי לחשוב על שחקנים שהייתי מכניס לפניו. הוא משחק טוב יותר כרגע מהרבה אולסטארים קבועים כמו כריס פול, פול ג'ורג', ג'ה מוראנט.

וגם מוסיף לא מעט מנהיגות בהיעדרו של מוראנט. בקיצור, חד משמעית אולסטאר לכל דבר ועניין.

 

אריק גנות: בהחלט כן. ביין נראה נהדר בעונה שעברה, היסבה המרכזית שהוא לא היה בדיון לאולסטאר היא שלקח לא מעט זמן להבין שהיכולת הזו כאן כדי להישאר. בפלייאוף הוא ביסס את מעמדו ככוכב התקפי, ויש סיכוי לא רע שאם היו בחירות לאולסטאר בסוף העונה הוא היה מגיע לשם.

רבים חשבו שיכולת הקליעה הזו תרד, אבל העונה היא רק עלתה. ביין קולע 4.1 שלשות ב-45% – לשם השוואה, לסטף קרי היתה רק עונה אחת שבה התעלה על המספרים האלה. הוא השתפר מאוד כפליימייקר. ההגנה קצת ירדה אבל עדיין טובה מאוד. קשה לראות הרבה גארדים במערב עם יכולות כאלה.

 

גבריאל היידו: עדיין לא, אבל הוא לגמרי בדיון.

שיי גילג'ס אלכסנדר הוא אולסטאר לגיטימי, ביין בהחלט ראוי. רבים מסתכלים על ג'יילן בראון כמועמד לאולסטאר, ביין השנה יעיל ממנו.

עכשיו ההיעדרות שלו תלמד אותנו כמה הוא חשוב לפאזל של ממפיס, קשת ההשתפרות בקריירה של ביין מרשימה מאוד, הוא קלעי נדיר ויהיה אולסטאר בעתיד, לא יודע אם הפציעה לא תמנע מזה לקרות כבר העונה.

 

אור עמית: כרגע העונה כן. הוא פתח את העונה לא בהכרה מחוץ לקשת כשהוא ממשיך את השיפור שראינו ממנו בחצי השני של העונה שעברה ובפלייאוף, הכושר שהכניס אותו לדיון השחקן המשתפר ולמעמד של כוכב שני לגיטימי בליגה. צריך לקוות שהפציעה שלו לא תהיה רצינית מדי ושלא תשפיע על הכושר בהמשך העונה, ושהוא יצליח למצוא את המקום שלו גם לצידו של JJJ, שירצה את הזריקות שלו. האם הוא באמת ייכנס לאולסטאר? זו כבר שאלה אחרת, יש עומס של שחקני בק-קורט שיכולים להכנס לפניו (ג'ה, קרי, בוקר, דיים וזה אם לא סופרים את לוקה בגארדים) אז נראה שתהיה לו תחרות מול דיארון פוקס.

קבוצות הליגה קולעות העונה 12.1 שלשות בממוצע, נמוך יותר משלוש העונות האחרונות. זה יעלה חזרה? או שהגענו למיצוי של משחק השלשות?

אור עמית: יישור קו רגע: קצב זריקות השלוש נוטה לעלות במהלך העונה. בחודש הראשון של כל עונה בחמש האחרונות נקלעו 11, 11.7, 12.8, 12.3 והעונה 12.2 שלשות בממוצע למשחק. לעומת זאת קצב צבירת הנקודות הממוצע (112.7 העונה) גבוה מכל אחת מהעונות האלו. עכשיו נלך למתמטיקה: הקצב בליגה מתקרב ל-100 פוזשנים למשחק, ז"א שהאופנסיב רייטינג הממוצע הוא 112.7. זה אומר שכדי שזריקת שלוש תתן את התפוקה ה"ממוצעת" בליגה היא צריכה להקלע ב37.5%. כרגע אחוז הקליעה בליגה הוא 35.8%. כל עוד האחוז הזה לא ישתפר משמעותית אין סיבה לראות עליה משמעותית בכמות הזריקות מחוץ לקשת. איזון, זה העניין כאן.

 

שגב ליעד: לדעתי, כמות השלשות שנכנסות למשחק תעלה ואף גם תעקוף את הכמויות של עונות שעברו. מעונת 2010-11, כמות הזריקות הממוצעת מאחורי הקשת רק המשיכה לעלות עד העונה הזאת. עוד מוקדם מדי כדי להגיע למסקנות משום שעברו רק 4 שבועות של כדורסל אךכל עוד שחקנים כמו סטף קרי, טריי יאנג ודמיאן לילארד משחקים בליגה, אין סיבה שתפוקת שלשות תדעך.

נתון שאולי כן יכול לבוא לקראתי הוא שזאת העונה הראשונה עם לפחות 7 שחקנים שונים שזורקים 9.5 ומעלה שלשות למשחק (סטף, אנפרי סימונס, לילארד, באדי הילד, קליי תומפסון, דונובן מיטשל, ג׳ייסון טייטום).

 

דני אייזיקוביץ': בשנתיים האחרונות ראינו את הליגה קולעת 12.7, ואח"כ 12.4 שלשות למשחק ועכשיו 12.1. על פניו, זה נראה כמו קו מגמה ברור שמדגים שאנחנו מפסיקים לזרוק שלשות וחוזרים ליסודות.

מצד שני, ראינו את קארי לבדו קולע העונה 4 פעמים 7 שלשות ועוד משחק של 8 שלשות. הפער מדבר גם על חצי שלשה בלבד בממוצע.

אז כן, אין ספק שהליגה מחפשת ומוצאת פתרונות להתמודדות עם הזריקות משלוש. יש גם את התחייה מחדש של החצי מרחק בחסותו של דרוזן שבדיוק השלים את העונה הטובה שלו בקריירה. אבל מהפיכת השלשות כאן ולא הולכת להיעלם. סיכוי סביר שעד סוף העונה המספר יעלה חזרה.

 

אריק גנות: החל מ-2011 ניתן לראות שתי מגמות בליגה: יותר זריקות במשחק ויותר שלשות נזרקות. המקור של שתי המגמות האלה ברור – קבוצות הבינו שמשחק התקפה מהיר מביא הרבה פעמים לזריקות טובות, וששלשה חצי פנויה היא עדיין זריקה טובה יותר מאשר רוב הזריקות ל-2 שאינן מתחת לסל.

מגמת המשחק המהיר הגיעה לשיאה ב-2019, ונראה שמגמת השלשות הגיעה לשיאה בעונה שעברה. ההגנות הסתגלו לסוג משחק כזה, מסתדרות במהירות כדי למנוע זריקות מוקדמות טובות ובעיקר קבוצות הפנימו שמי שלא ישמור טוב על קשת השלוש כנראה יפסיד.

סביר להניח שנתייצב על המספרים הנוכחיים למספר שנים, עד שמישהו ימצא פטנט חדש איך לקלוע יותר ביעילות.

 

גבריאל היידו: האחוזים בליגה בירידה אופן כללי אבל אני לא רואה עדיין איך כמות הזריקות יורדת אז משהו יצטרך להשתנות.  יגיע היום בו הקבוצות יבינו שחייבים לרדת בכמות הזריקות ולנסות לשפר את היעילות, אני נותן לזה חמש שנים.

בינתיים נלך עם ההיסטוריה, שאומרת שהאחוזים יתייצבו בהמשך. וגם כמות הזריקות שייכנסו תחזור לממוצע.