המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם טל קינן (שהתחתן אתמול, מזל טוב!), עמרי אלחסיד, אריק גנות, ומידן בורוכוב מהעמוד פוסט אפ.
דאלאס הגיעה לעמדת ביתיות בפלייאוף, ובמאזן מצוין מאז הטרייד על פורזינגיס. האם ישנים עליה וכמה ההתבססות על דונצ'יץ' יכולה להמשיך לעבוד בפלייאוף?
טל קינן: זוכרים שהביקורת כלפי המאבס הייתה שחסר להם שחקן שמסוגל ליצור לעצמו לצד דונצ'יץ'? מסתבר שדינווידי הוא התשובה גם על חשבון האטרייה הלטבית. מהרגע שפורזינגיס עזב המאבס גיבשו זהות. אין את הצורך להכניס כדורים לפוסט ולערב עוד שחקן, הקבוצה רצה יותר, וקצת מהנטל ירד מלוקה. למרות כל זאת איני חושב שהתקרה של המאבריקס גבוהה. לוקה זה תמיד איום, אך בפועל לקבוצות העלית במערב יש את היכולת להתמודד מולו (בעיקר לסאנס). בסופו של דבר הכל תלוי בהגרלה שתזדמן להם. המאבס מסוגלים לעבור את יוטה, ואם יפגשו את הגריזליס אני לא אתפלא אם ינצחו אותם, אך בפועל התקרה שלהם היא סיבוב שני.
עמרי אלחסיד: שאלה שאני לא יכול להיות אובייקטיבי לגביה. האם ישנים על דאלאס? בעיני כן. אם יצליחו לסיים במקום השלישי בסיום העונה גמר מערב בעיני זו מטרה ריאלית מאוד.מבחינת ההתבוססות על לוקה, בעיני המציאות קצת שונה. דאלאס הוכיחה לא פעם שהיא משחקת טוב גם בדקות שלוקה נח או במשחקים בהם הוא לא משותף. הקו האחורי (AKA ברונסון את דינוודי) נראה מעולה והקבוצה משחקת ברוחו של לוקה גם כשהוא לא על המגרש. למרבה ההפתעה, אחרי העזיבה של גדול מאמני דאלאס בכל הזמנים, דווקא עכשיו דאלאס זו קבוצה של מאמן, וזה סוד הקסם שלה.
מידן בורוכוב: דאלאס קבוצה שהייתה שנויה במחלוקת לאורך כל העונה. מסתבר שההחתמה של ג׳ייסון קיד, אחרי קדנציית התאוששות כעוזר בלייקרס, והטרייד של פורזינגס על דינוודי הוכיחו את עצמם ובענק. זה יכול לעבוד גם בפלייאוף. עד כה קריירת הפליאוף של לוקה הייתה מול הקליפרס ואלו היו חתיכת סדרות. המערב פתוח השנה, גמר מערב נראה כמו מטרה ריאלית עבור המאבס בעיקר בגלל המומנטום של דאלאס וגם בגלל שהיריבה האפשרית בסיבוב השני(ממפיס) חסרת ניסיון לעומתה. אחרי כל הביקורת קיובן גרם להרבה פרשנים לאכול את הכובע. אני מהמר שדאלאס תגיע לגמר המערב לפחות.
אריק גנות: לא ישנים על דאלאס. דאלאס נהנתה מלו"ז לא קשה במיוחד מאז הטרייד על פורזינגיס, והיה לה את המזל לפגוש את יוטה וגולדן סטייט בכושר לא טוב. זה מסביר חלק ניכר מהשיפור במאזן שלה. ההגנה השתפרה ולוקה נראה כמו MVP מאז הטרייד, אבל כבר ראינו כמה קשה להסתמך על כוכב אחד בפלייאוף, אצל יוסטון של ג'יימס הארדן, והצוות המסייע של לוקה פחות טוב מזה של הארדן אז. כרגע דאלאס מדורגת במקום שמפגיש אותה עם דנבר, שעשויה לקבל את מאריי ו/או פורטר חזרה. אם זה יקרה ממש לא בטוח שהמאבס פייבוריטים. גם לא בסיבוב שני מול ממפיס.
דני אייזיקוביץ': לא ישנים. דאלאס מצליחה בעיקר בזכות החולשה היחסית של המערב השנה. המון פציעות מרכזיות (גולדן סטייט, דנבר, קליפרס, לייקרס), ויוטה בכושר רע או לא מוכשרת מספיק. זה אומר שיש סיכוי סביר שדאלאס תעבור סיבוב, אבל לא מעבר לזה. לזכותם יאמר שהטרייד על דיניווידי היה נהדר עבור הקבוצה. הוא מאפשר להם להוריד עומס מדונצ'יץ' ובנוסף הנדבך העיקרי לטעמי של ההצלחה מגיע מהמאמץ הקבוצתי בהגנה. עדיין דאלאס הנוכחית בעונה נורמלית שווה מקום 6-8 במערב ולא 3-4 ולכן אני לא רואה אותם עוברים את פיניקס או ממפיס.
דני אבדיה ברצף משחקים מרשים אחרי שלושה משחקים רעים מאוד. איך אתם מסכמים את עונת הסופטמור שלו עד כה ומהן התקרה והרצפה שלו?
עמרי אלחסיד: עונה לא קלה עם סיום מעודד. אנחנו רואים אותו עם יותר ביטחון בהתקפה, לוקח יעל עצמו יותר, כולל זריקות. בשורה התחתונה אפשר להיות מאוד אופטימיים לגבי העתיד שלו. הבעיה היא שהוא נמצא בפרנצ'ייז מחורבן, שלא ברור לאן הולך. אם יצליח לשמור על הביטחון גם בעונות הבאות, אני חושב שהוא יכול להיות חלק משמעותי בקבוצות איכותיות בליגה, סוג של ג'וקר לצד הכוכבים. כמובן שכרגע אולסטאר לא נראה באופק, אבל אפשר תמיד להמשיך לקוות. הרצפה? עוד שנתיים חזרה במכבי.
מידן בורוכוב: כיף לראות את אבדיה, בעיקר בדקות שהוא לא משתף פעולה עם ראול נטו. במשחק נגד הבולס שהיה לדעתי הטוב ביותר שלו העונה הוא ניפק מסירה וחסימה לפנתיאון ומשחק התקפי מגוון ב-60 אחוז מהשדה. אני נותן לדני ציון 6 לעונה השניה. יש לי ציפיות ממנו להמשך הדרך. אחת הבעיות של דני היא שהוא לא קלעי טהור וקליעה מעולם לא הייתה הצד החזק שלו. בלא מעט משחקים הוא פשוט עמד בפינות מבלי להיות מעורב במשחק ההתקפה. זו רעה חולה שחייבת להשתנות. התקרה שלו- קריירה של 12 שנה בליגה, עזבו מספרים בצד. ריצפה – היאן ווסלי הבא. יפלט לחוזה ענק לקבוצת טופ יורליג .
אריק גנות: למרות התצוגות היפות בשבועות האחרונים, אני בכל זאת מסכם את עונת 21/22 של אבדיה כאכזבה. בצד החיובי, הוא הוכיח את עצמו כשחקן הגנה בכיר בליגה. אבל בצד השני, ההתקפי, הוא לא התקדם מספיק. יכולת המסירה באה לידי ביטוי בעיקר לאחרונה ולא ברוב העונה; הקליעה משלוש לא השתפרה; הוא לא מגיע מספיק לקו ולמרות שיפור ניכר באחוזים משם ביעילות ההתקפית שלו (TS%) מדורגת 348 בליגה.
מבחינת רצפה – עוד לא בטוח שלא נראה אותו באירופה עוד שנתיים. התקרה – עם שיפור בקליעה, ויחד עם ההגנה הוא יכול להפוך לשחקן של 14,7,4 ואופציה 3-4 בקבוצה טובה.
דני אייזיקוביץ': החלק הראשון של העונה היה רע מאוד התקפית, אבל מעולה הגנתית. מהחלק האחרון אפשר להיות מרוצים, אבל צריך לזכור שאנחנו בגארבג' של הגארבג' של העונה. אין סיבה להתרגש מרצף של 10 משחקים בספרות כפולות כמו שאין מה להתרגש מהחצי הראשון של העונה. אבדיה עדיין צעיר, אבל העניין החשוב זה שהוא מראה המון ניצוצות בשני צידי המגרש. הוכיח את עצמו כשומר סולידי, ומנצל את ההזדמנויות הנוכחיות עם קליעה יפה מבחוץ, וגם כדרור וניהול משחק לא רע, בדגש על שיתוף פעולה יפה עם פורזינגיס. החיבור הזה, עשוי להיות המפתח הכי חשוב שלו לקראת העונה הבאה.
טל קינן: מצד אחד כיף לראות את דני. מאידך, צריך להתייחס לקונטקסט והוא שדני מקבל דקות כאשר שני השחקנים המרכזיים של הוויזארדס (ביל וקוזמה) פצועים, בנוסף לעובדה שאנחנו בסוף העונה ולוויז אין על מה לשחק. המשחקים האלו כן מעוררים תקווה ומוכיחים שכשלדני יש ביטחון הוא מסוגל להיות יופי של מוביל כדור משני ולקלוע את הזריקות הפנויות אך הוא צריך לעשות זאת בעקביות ותדירות גבוהים יותר. התקרה של דני היא להיות שחקן חמישייה בקבוצה טובה. אם הוא מצליח לקלוע פנוי, שומר על רמה גבוהה בהגנה ומראה אסרטיביות בחדירות, אין סיבה שהוא לא יגיע לתקרה הזאת. במקרה הרע הוא יהיה השחקן של תחילת העונה.
מחזור הרוקיס הפתיע לטובה, לא מעט בזכות בעומק שלו. אילו רוקיס הרשימו אתכם הכי הרבה העונה?
מידן בורוכוב: מחזור רוקי׳ס משובח. זה מחזור נדיר, כרגע נראה שאין באסטים בטופ 10 לעומת ממוצע של 3 באסטים למחזור. קייד קנינהגאם וגרין הראו ניצוצות. מי שמאוד הרשים אותי זה סקוטי בארנס , ג׳וש גידי וג׳ונתן קאמינגה. גידי עשה קסמים ב-OKC, עוד טביעת עין יפה של פרסטי.
בארנס וקומינגה משחקים בקבוצת תחרותיות, לא כאלו שקל לנפח סטט׳ כמו בדטרויט, יוסטון או אורלנדו.
בארנס אתלט, מגן, קולע נראה כמו חבילה שלמה. ואת הטוב ביותר שמרתי לסוף – אוון מובלי, צריך יותר מ 100 מילים רק עבורו.
אריק גנות: סקוטי בארנס – הגיע לליגה על תקן של סטופר הגנתי ומוסר עם קליעה מפוקפקת, מה שהעלה זכרונות על מייקל קיד-גילקריסט. הוכיח את עצמו כשחקן מאוד יעיל התקפית, ההגנה והמסירה אכן התממשו, והעתיד שלו מאוד ורוד.
איו דוסומו – הגיע כמומחה הגנתי שקיים סימן שאלה על מקומו בליגה. ההגנה אכן שם, אבל הצליח לקלוע ביעילות ולחצוב לעצמו מקום של כבוד ברוטציה בעמוקה למדי של שיקגו. ממוצעים של 11, 4, 6 כשחקן פותח מזכירים קצת את מרקוס סמארט.
הרב ג'ונס – קצת כמו דוסומו, הגיע מהסיבוב השני והוכיח את עצמו כשחקן פותח עם הגנה שאמורה להביא אותו לחמישיות ההגנה בשנים הקרובות ויעילות התקפית לא רעה.
דני אייזיקוביץ': אחד המחזורים היותר מעניינים שהיו לנו. מובלי, קייד, סקוטי בארנס, פרנץ ווגנר, ג'יילן גרין ויש עוד. מתוך החמישייה המובילה אני בעיקר התרשמתי ממובלי ובארנס והסיבה לא נעוצה בסטטיסטיקה.
מובלי נכנס לארגון כושל וברגע משהו השתנה בחדר ההלבשה. הקאבס לאורך רוב העונה היו ההפתעה של העונה. זו בדיוק הסיבה שאני כל כך נהנה לראות את סקוטי בארנס. טורונטו פתחה את העונה, כאשר היא מחפשת את הזהות שלה. בתוך החיפוש הזה, בארנס צמח, תקע יתד חזק מאוד בחמישייה הראשונה וזוכה גם להמון השוואות לדריימונד גרין וקוואי לנארד. ההשוואות מגיעות בזכות המאמץ ההגנתי, אבל הדמיון לקוואי נמצא גם בצד ההתקפי.
טל קינן: אני לא חושב שהמחזור הזה הפתיע ואפילו להפך, ישנם כמה שחקנים שציפו מהם ליותר ועדיין לוקח להם זמן להתרגל לליגה כגון ג'יילן סאגס וג'יילן גרין. אני חושב שהטופ 3 של כולם יהיו:
קייד, שנראה כמו סופרסטאר עתידי ברגע שאשכרה נותנים לו לנהל את המשחק.
מובלי, שכבר עכשיו הוא מפלצת הגנתית וגם פינישר לא רע בכלל.
סקוטי בארנס שבסה"כ נתן עונה יציבה ובעיקר צריך לעבוד על הקליעה שלו.
בנוסף אליהם אני מאד אוהב את דביון מיטשל. לא מספיק מדברים עליו בגלל שזה באמת מחזור עמוק אבל מיטשל שומר פרימטר מצויין והוא השתפר התקפית לאחר הטרייד על האליברטון.
עמרי אלחסיד: לא הפתעה, כשזה מחזור שדובר עליו כבר לא מעט שנים. אני לא חושב שמישהו חשב שמובלי יהיה שחקן כל כך טוב ויעיל כל כך מהר. שחקן כל כך צעיר שמהווה גורם כל כך משמעותי בקפיצה של קבוצה זה תמיד כיף לראות. אותו כנ"ל אפשר גם להגיד על סקוטי בארנס, שהשתלב יפה בקבוצה שרצה כמה שנים והוא בהחלט אחת ההפתעות של העונה. כמובן שקאנינגהם חייב להיות מוזכר פה. אני אישית גם מאוד אוהב לראות את פרנץ וגנר משחק, בטח כשהוא על המגרש עם אחיו.
בפינת האכזבה: ג'יילן גרין, שלא היה מספיק יציב העונה.
אחרי שנראה שויתרו על העונה, הספרס עם ארבע נצחונות רצופים ובפלייאין. כמה חשובה לעתיד הקבוצה עליה לפליי אין, או לפלייאוף ומה המשמעות של מיקום גרוע יחסית בלוטרי?
אריק גנות: לעליה לפליי אין, לכשעצמה, אין הרבה משמעות. תחת ההנחה שהספרס לא יעברו את וושינגטון עד סוף העונה הסיכויים שלהם לבחירת טופ 4 בדראפט יעמדו בערך על 23 אחוז. עליה לפלייאוף, שלא נראית כרגע מאוד סבירה, תבטיח בחירה מחוץ ללוטרי ואולי תיתן רוח גבית לקבוצה הנוכחית, אבל מאוד תקשה עליה להשתפר. בדיון הלוהט בנושא בקרב אוהדי ספרס, אני בדעה שיותר נכון לקבוצה ללכת לבניה מלאה מחדש. גם בקבוצה הנוכחית יש פוטנציאל, אבל לא מספיק כדי לצאת מהאזור המאוד לא נעים של אמצע הליגה, שנע בין הדחה בסיבוב הראשון לא עליה לפלייאוף ומקבל בחירות במצא הדראפט שלא מאפשרות שיפור משמעותי.
דני אייזיקוביץ': הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. הספרס מנסים לשמר את התרבות המנצחת שנוצרה בעידן של דאנקן ושוכחים על הדרך שדאנקן נבחר אחרי עונה מזעזעת. העלייה לפלייאין לטעמי חסרת משמעות לחלוטין, לקבוצה הנוכחית אין מספיק כשרון לעשות צעד קדימה בשנים הקרובות (ויסלחו לי מוריי וקלדון), ולכן היא קודם כל צריכה את האקסטרא כשרון. איך משיגים אותו? בטרייד או בדראפט. בשביל טרייד צריך נכסים שאותם קל להשיג בדראפט. בקיצור, ההחלטה להיות תחרותי בסופו של יום גורמת לזה שהספרס נשארים תקועים בקצה הפלייאוף במקומות 8-10. הניסיון שהם יצברו בפלייאין לא באמת משנה כל עוד אין סיכוי ריאלי לעבור את הסיבוב השני.
טל קינן: לספרס לא רלוונטי להגיע לפלייאין. חלק מהשחקנים היו שם בשנה שעברה, חלקם אפילו שיחקו בפלייאוף, בפועל זה לא משנה. עם ניסיון פלייאין לא הולכים למכולת וגם לא עם סוויפ 4:0. עם הפסדים הולכים למכולת הלוטרי ושם אפשר "לרכוש" שחקן מעניין. הסגל של פופוביץ' צעיר מרענן ומשחק כדורסל טוב אבל אין בו סטארים. בשביל כוכב צריך בחירה גבוהה בדראפט. לכן לטעמי ככל שהספרס מנצחים יותר, הם פוגעים בעצם. מיקום גרוע בלוטרי יאט את ההתקדמות של הקבוצה הזאת בכמה שנים. יש הבדל בין בחירה טופ 5 לבחרה טופ 10. מקווה בשביל הספרס שיצליחו למצוא את הכוכב שלהם השנה.
עמרי אלחסיד: אין משמעות אמיתית של כניסה לפלייאין. בכל מקרה הרבה מעבר לסיבוב הראשון בפלייאוף הם לא יגיעו, ולכן הגיע הזמן להתחיל להסתכל קדימה. השאלה הראשונה והחשובה ביותר בכלל נמצאת על הקווים. האם פופ, עכשיו עם השיא, בכלל ימשיך? השאלה השנייה היא מה הם הנכסים שאיתם ס"א נכנסת לתקופת המעבר הזו. האם יש להם בחירות? האם יש להם מקום להביא כוכבים תחת תקרת השכר (להבנתי כן), והאם יש כוכבים שבכלל רוצים להגיע לשם? בסגל הנוכחי יש בסיס נחמד, אבל הוא חייב חיזוק משמועתי בשביל להביא הישגים אמיתיים בעתיד.
מידן בורוכוב: הספרס יהיו בפלייאין. הלייקרס לא תצליח לנצח יותר משחקים עד סוף העונה. הלוח שלה קשה יותר, היא נראית רע יותר, גם אם דיווס יחזור זה לא יקרה.לספרס יש מערכת טובה, הם יצליחו להוסיף שחקן גם בבחירה באזור ה 10-14. השאלה שצריכה להטריד את הספרס – מי יחליף את פופ? ואיך הם יצליחו לשמר את הכדורסל השיטתי שמשמש פס יצור של שחקנים. יש אין ספור דוגמאות לשחקנים שנראו הרבה יותר טוב בספרס מאשר בקבוצות אחרות. אין סיבה לספרס להמר על מקום 9-10, בשיטת הלוטרי החדשה הסיכוי לקפוץ מעלה לטופ 3 הוא קלוש. הפלייאין יעזור להם לצבור ניסיון. וכניסה לפלייאוף לא בשמיים.
מי הקבוצה המאכזבת של העונה?
דני אייזיקוביץ': מלבד הלייקרס? כלומר, מישהו הולך לענות משהו שהוא לא הלייקרס? הניסוי היה מוגדר מראש כצל"ש או טר"ש, וכרגע הם כל כך גרועים שהספרס המסכנים עשויים להכנס בטעות לפלייאין בגלל האופן שבו הלייקרס מבזים את המגרש. לצידם גם ברוקלין מפתיעה לרעה, אבל העונה שלהם רחוקה מלהיות גמורה למרות שהם כרגע מפסידים גם כאשר דוראנט וקיירי משחקים ואפילו טוב. הקבוצה האחרונה שממש אכזבה אותי העונה זו הניקס. עמוק בפנים לא האמנתי שהם ימשיכו את העונה הקודמת, אבל באמת שלא ציפיתי שהם יהיו מחוץ לפלייאין בשלב הזה של העונה. ת'יבודו במידה מסויימת מתחרה ראש בראש עם ווגל על המאמן המאכזב של העונה.
טל קינן: זה נתון לדיון? ברור שהלייקרס. מקבוצה שדיברו עליה בתחילת העונה כקונטנדרית, היא בקושי מועמדת לפלייאין. אז נכון שהיו המון פציעות ונכון שכמעט כולם חזו שהשילוב של ווסטברוק בלייקרס יהיה רע, אך אף אחד לא חזה התרסקות כזאת. אף אחד לא האמין שהלייקרס יהיו במקום 10 במערב כאשר נותרו תשעה משחקים לסיום העונה. יתרה מכך, גם הכדורסל שהאגמיים מציגים גורם לעיוורון. כדורסל טיפש וסטגנציה התקפית שלא ראו במועדון מאז שנות ה-70. לא משנה כמה לברון ענק ובלתי נגמר, זה לא מכסה על העובדה שהלייקרס סיפקו את אחת העונות הגרועות בתלודותיהם ועוד עם סגל שכולל שני שחקני טופ 10 בליגה.
עמרי אלחסיד: הו, זו שאלה קשה עם תשובה קלה. יש לא מעט קבוצות שציפינו מהן ליותר, בטח אחרי העונה והפלייאוף הקודמים. הניקס שהעונה שלהם הסתיימה הלכה למעשה, אטלנטה שאולי יצליחו להציל קצת מהכבוד בפלייאין ויוטה שלא רק שלא עשתה קפיצה קדימה אחרי העונה המוצלחת הקודמת שלהם, אלא כרגע נראים אבודים לגמרי לקראת הפלייאוף ולמרות פתיחת העונה הטובה. אבל התואר הולך, כמובן, ללייקרס. נכון, כולנו ידענו להצביע על הבעיות הצפויות עוד לפני העונה, ונכון, היו פציעות ומהמורות בדרך, אבל בשורה התחתונה, עם המסורת, עם הניסיון ועם הלברון, אף אחד לא דמיין שהם יהיו מחוץ לפלייאין שבוע וחצי לסיום העונה.
מידן בורוכוב: הקבוצה המאכזבת של העונה? הקבוצה המאכזבת של העשור, של היובל ושל המאה. הלוז אנג׳לס לייקרס. הלייקרס הייתה מדורגת 2 בלאס וואגס לפני תחילת העונה. עברתי בבסקטבול רפרנס ומאז 1985 כשהסיכוי לאליפות מפורסם לא הייתה קבוצה טופ 3 שלא עשתה פלייאוף. הלייקרס תהיה הראשונה. גם הקבוצה של 2012-3 הגיעה לפלייאוף מהמקום ה -7 וסיימה עם מאזן חיובי.לא היה וכנראה לא יהיה פיאסקו מפואר יותר מהלייקרס 21-22. השיטה הפכה לפשיטה. הנסיון לפרק ולבנות בכל קיץ מחדש התפוצץ לפלינקה. זה הצליח באופן נס ב 19-20 (יתכן ובזכות הבועה שאיפשרה ללברון ודוויס לנוח וללא נסיעות). אז לברון נראה מדהים בגיל 37, זכרון מר לעונה מזעזעת.
אריק גנות: אכזבות תמיד מוגדרות ביחס לציפיות, ובעוד שרבים יבחרו את הלייקרס או הנטס כמאכזבות הראשיות, בעיני סימני חוסר ההצלחה שלהן היו שם לפני תחילת העונה. הטרייד על ווסטברוק הותיר את הלייקרס בלי הגנה וקליעה, והטירוף של קיירי והכושר של הארדן השאיר את דוראנט פחות או יותר לבד בנטס.כך שהמאכזבת הראשית היא אטלנטה. קבוצה שהגיעה לגמר המזרח, עם ארבעה שחקני חמישיה צעירים שצפויים להשתפר, ספסל מנוסה ומצוין והמון מומנטום היתה אמורה לכל הפחות להיות בטופ 6 של המזרח, ובוודאי לא להילחם על מיקום בפליי אין.ההגנה שלה נפלה לגמרי, היחסים בתוך הקבוצה כנראה רעועים וגם הבריאות לא תרמה להצלחת הקבוצה.
